התיישנות החזר מס הכנסה ששולם בטעות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התיישנות החזר מס הכנסה ששולם בטעות: 1. התובעת, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל) הגישה נגד הנתבעים תובענה כספית להשבת סך של 289,362 ₪ (משוערך למועד הגשת כתב התביעה) ששילמה לטענתה ביתר. הנתבעים העלו טענת התיישנות כטענה מקדמית והחלטה זו מתייחסת אליה. העובדות הצריכות ואשר מניחים כי אמת הן 2. בשנות התשעים של המאה הקודמת עמדה חברת החשמל להקים תחנת כח חדשה הידועה בשם "אתר חגית" באזור כביש 70 בקטע שבין אליקים לבת שלמה. ביום 20.7.93 חתמה על חוזה עם מספר בעלי זכויות במקרקעין באזור לצורך הסדרת התשלום בגין רכישת הזכויות בהם על דרך של הפקעה. בין בעלי זכויות במקרקעין היו ה"ה אורן חיים והורנשטיין אליהו (להלן: בעלי הקרקע), שכל אחד מהם היה הבעלים של 2/20 חלקים מחלקה 5 בגוש 11356 (להלן: החלקה) ועוד 4/20 חלקים ממנה (כיורשי המנוחה ברכה הורנשטיין ז"ל). בשונה משאר בעלי הזכויות בחלקה, מהם הופקעו כלל זכויותיהם בה, הרי שמבעלי הקרקע הופקעו רק חלקים ממנה. בעלי הקרקע היו מיוצגים על ידי עו"ד שפטניצקי, הנתבע 1 בהליך דנן (להלן: עו"ד שפטניצקי) ובהתאם לחוזה שנכרת בינם לבין חברת החשמל שימש נאמן בעבור שניהם. 3. בסמוך לאחר מכן, העבירה חברת החשמל לידי עו"ד שפטניצקי את התמורה בעבור זכויות בעלי הקרקע. כיום אין חולק, כי מחמת טעות שילמה חברת החשמל חלק מהתמורה ישירות לבעלי הקרקע ובנוסף העבירה לעו"ד שפטניצקי סך של 262,327.42 ₪, לאחר ניכוי מס במקור בשיעור 30% בתוספת היטל בשיעור 5% ובסה"כ 31.5%, שנותר בחשבון נאמנות על שם עו"ד שפטניצקי. 4. ביום 24.9.98 ומשנתגלעה מחלוקת בין בעלי הקרקע לבין חברת החשמל בנוגע לשטח ההפקעה נערכה לבקשת חברת החשמל בדיקה על ידי רואה חשבון שגילה את הטעות. ביום 24.9.98 פנה עורך דין מהמחלקה המשפטית של חברת החשמל לעו"ד שפטניצקי והלה אישר כי נמצאים בידיו כספים שהופקדו בחשבון נאמנות כללית (לכן לא היה מודע כי שולם ביתר). בחוזה מיום 27.12.00 התחייב עו"ד שפטניצקי להשיב את הסכום בששה תשלומים נושאים ריבית והצמדה, ואין חולק כי עשה כן (זולת מחלוקת בנוגע להפרשי ריבית בסך 29,838 ₪ אשר אינה רלוונטית להכרעה במחלוקת דנן ולגביה יש לקיים דיון). 5. ביום 17.2.02 פנתה חברת החשמל לפקיד השומה שכפי הנראה לא השיב על פניה זו (אם כי מטיעוני באת כח המדינה עולה, כי נעשו מאמצים לאתר את התשלום הנטען ומה עלה בגורלו). אין חולק, כי עו"ד שפטניצקי נטל על עצמו לטפל בהחזר המס, ללא הצלחה. 6. ביום 23.9.04 הוגשה התובענה דנן נגד עו"ד שפטניצקי ונגד מדינת ישראל- נציבות מס הכנסה בה נתבעים השניים לשלם את סכום התביעה בסך 289,362 ₪ (סכום זה כולל גם הפרשי הריבית הנזכרים בסעיף 4 דלעיל בסך 29,838 ₪. סכום זה אינו נושא המחלוקת בסוגיית ההתיישנות וברי, כי אין בעטיו עילת תביעה נגד המדינה. 7. הן המדינה והן עו"ד שפטניצקי העלו טענת התיישנות. המדינה גם העלתה טענה לפיה חלה במקרה דנן הוראת סעיף 160(א) לפקודת מס מהכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה) הקובע התיישנות מהותית (להבדיל מהתיישנות דיונית לפי חוק ההתיישנות תשי"ח-1958, להלן: חוק ההתיישנות) מקוצרת בת שש שנים. טענה זו נדחתה בהחלטה מיום 11.3.07, וכיום עומדת להכרעה טענת התיישנות המושתתת על הוראות חוק ההתיישנות. הוראות רלוונטיות בחוק ההתיישנות 8. סעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות קובע לאמור: "התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא- (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים". סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". אין חולק, כי מניין תקופת ההתיישנות בהסתמך על הוראה זו מביא למסקנה כי התובענה נגד שני הנתבעים התיישנה זה מכבר, שהרי עילת התובענה נולדה ביום בו שולם הסכום בטעות, קרי, בשנת 1993. 9. לטענת חברת החשמל מתקיימים במקרה דנן שלושה חריגים בעטיים יש לקבוע כי התובענה טרם התיישנה. ואלה החריגים: התיישנות שלא מדעת לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות; הודאה בקיומה של הזכות בתוך תקופת ההתיישנות או לאחריה, כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות; כן הוסיפה, כי בשים לב ליחסי הנאמנות השוררים בין עו"ד שפטניצקי לבין חברת החשמל המוסדרים בחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות) אין התיישנות. ביחס למדינה טענה, כי אין זה נאה שתתגונן בטענת התיישנות ואף הנחיות היועץ המשפטי לממשלה אינן מתיישבות עם טענה זו. עוד הוסיפה, כי אם תדחה התובענה נגד המדינה מחמת התיישנות ממילא תצורף שוב כבעלת דין, הפעם במסגרת הודעה לצד שלישי שתשלח על ידי עו"ד שפטניצקי, ומכאן, אין טעם להיענות לבקשתה. טענות מקדמיות של הנתבעים 10. בטרם תוכרענה הטענות גופן יש להכריע בשתי טענות הנתבעים. האחת, כי משנקבע בהחלטה מיום 11.3.07 שנותר לבירור קיומו של חריג המנוי בסעיף 8 לחוק ההתיישנות (התיישנות שלא מדעת), הרי שאין להתיר לחברת החשמל העלאת טענות נוספות זולתה. השנייה, כי המסמך מיום 27.12.00 (להלן: המסמך שבמחלוקת), שאף לא גולה קודם לכן ועליו מסתמכת חברת החשמל לביסוס טענתה ובו הודאה לכאורה בקיומה של הזכות, נערך במסגרת משא ומתן לפשרה ולכן אין להתיר את הגשתו. 11. דין הטענה כי אין להתיר טיעונים נוספים זולת התיישנות שלא מדעת להדחות. ההחלטה האמורה התייחסה לטענת התיישנות שהעלתה המדינה בהסתמך על הוראות סעיף 160(א) לפקודת מס הכנסה ולא הכריעה בטענת התיישנות לפי חוק ההתיישנות. אמנם נכון, באותו שלב ראה בית המשפט לנגד עיניו רק חריג זה כרלוונטי ברם אין בכך יותר מאשר הבעת דעה בסוגיה שטרם נדונה וממילא לא ניתנה לבעלי הדין הזדמנות נאותה להביע את עמדתם. ברי, כי אין באמירה זו כדי לשלול מבעל דין את הזכות לפרוס בפני בית המשפט את כל טענותיו. בעניין זה ייאמר, שמי מהנתבעים לא טען כי משלא הוגש כתב תשובה אין למעשה פלוגתא הטעונה הכרעה. על כן יש לראות בבקשה לדחייה על הסף ובתגובת חברת החשמל כתבי בי-דין המגדירים את המחלוקת בסוגיית ההתיישנות. מעבר לכך, גם אם היה מקום לראות בהחלטה מיום 11.3.07 כמגדירה את גדר המחלוקת, הרי שבהיותה החלטת ביניים ניתן לשנותה באופן שיתאפשר לחברת החשמל להשמיע את כל טענותיה. למותר להזכיר, כי בא כח חברת החשמל טען בישיבת קדם-משפט שהתקיימה לאחר מתן ההחלטה האמורה כי טענות חברת החשמל אינן מסתכמות בקיומו של חריג התיישנות שלא מדעת וכי טענותיה תפרסנה בפני בית המשפט. אשר על כן, אני קובעת כי חברת החשמל רשאית להעלות טיעונים אחרים זולת התיישנות שלא מדעת. 12. הטענה כי המסמך שבמחלוקת נערך במסגרת משא ומתן לפשרה ועל כן אין להציגו כראיה בהליך משפטי לא הוכחה כדבעי. מעיון במסמך שבמחלוקת עולה, כי נערך לאחר שעו"ד שפטניצקי אישר כי נותר בידיו פקדון כספי שנתקבל על ידו מחברת החשמל בעבור בעלי הקרקע והסכים כי עליו להחזיר כספים אלה. אין להבין מנוסח המסמך שבמחלוקת כמו גם מגרסת עו"ד שפטניצקי כי נוהל משא ומתן כלשהו בין הצדדים (זולת אולי על אופן השבת הכספים), שהרי איש לא חלק כי הוא מחזיק בכספים לא לו וכי עליו להשיבם. טענת החסיון המשתמעת אינה יכולה אפוא להתקבל. 13. הטענה כי המסמך שבמחלוקת לא גולה אינה יכולה לסייע אף היא, שהרי בנסיבות מסוימות ניתן להגיש כראיה מסמך שלא גולה (ראה תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), מה גם שהמסמך שבמחלוקת ודאי היה בידיעתו של עו"ד שפטניצקי ויתכן אף ברשותו, כך שאין בו משום הפתעה בעבורו. שאלה אחרת היא האם ניתן לראות במסמך זה הודאה בקיומה של הזכות. על כך בהמשך. מוסד ההתיישנות 14. תקנת הציבור מחייבת כי שערי בית המשפט יהיו פתוחים לכל: "גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם עדיין אינה כתובה עלי חוק יסוד, ובית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות...תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל לדון ולהכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם". ראה ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2), 862 עמ' 876. עם זאת, ככל זכות, גם זכות הגישה לבית המשפט אינה בלתי מוגבלת. הצורך באיזון ראוי בין זכות התובע להכנס בשערי בית המשפט לבין זכות הנתבע לוודאות כמו גם זכות הציבור שבתי המשפט יטפלו בבעיות ההווה הביא להתפתחות מוסד ההתיישנות. "התיישנות הדיונית המהווה מחסום המונע מן התובע לממש זכות מהותית, מצריכה טעמים טובים וחזקים כדי להצדיקה. ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מועד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו להבטיח כי יכול לכלכל צעדיו ולהעריך כלכליות לסיכומי תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי, נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו. והרביעית, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות טהורתן בעבר הרחוק. אל מול טעמים אלו, עומדת זכותו המהותית של התובע, הדורשת סעד ומרפא. אף שיש טעם רב באינטרסים עליהם באה ההתיישנות להגן". (ראה ע"א 1254/99 מאיר נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2), 535, [2000] בעמ' 555-554).   יוצא אפוא שאם לאחר בחינת נסיבות המקרה לפי הכללים שהותוו בחוק ההתיישנות ובהלכה הפסוקה מסתבר כי אין מנוס מהמסקנה שדין התובענה להדחות מחמת התיישנות, על בית המשפט לעשות כן, שאם נאמר כי זכות הגישה לערכאות דוחה התיישנות נמצא עצמנו מבטלים בהינף קולמוס את מוסד ההתיישנות.   ראה בסוגיה בין היתר ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכלי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, [2003]. 15. בנוגע למדינה מקבלת הטענה משנה תוקף, שהרי בשל חלוף הזמן נבצר ממנה לבדוק האם הסכום שנטען כי נוכה במקור אכן הועבר לקופתה (ובשלב זה אנו מניחים כי נעשה כן) ולזכותו של מי. כמו כן נבצר ממנה לבדוק האם הלה נהנה מהניכוי בכך שחיובו במס הכנסה הופחת בהתאם. הטענה כי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מונעות מהמדינה להתגונן בטענת התיישנות אינה מציגה את המצב לאשורו, שכן גם אם על המדינה להשתמש בכלי דיוני זה במשורה אין זה נכון כי תשלל ממנה זכות זו לחלוטין, והנחיות היועץ המשפטי לממשלה אף אינן קובעות זאת. ראה בסוגיה בג"צ 2825/04 בארד נ' היועץ המשפטי לממשלה [פורסם באתר נבו]. 16. אמנם נכון, דחיית תובענה מטעמים דיונים בלא שנבדקה קיומה של הזכות גופה יוצרת מידה של אי-נוחות, שהרי יתכן כי נתבע יזכה מן ההפקר. ואולם, כאמור, למול אפשרות זאת קיים הצורך להציב גבולות שיקנו לנתבע וודאות כי בחלוף הזמן אין נגדו תביעות כמו גם לאפשר התגברות על הקושי הראייתי שבשמירת ראיות עד אין קץ. אם התובע ישן על זכויותיו ולא ממשן מבעוד מועד עליו לשאת בתוצאות מחדלו. עניין זה מקבל משנה תוקף במקרה דנן, שהרי כבר בשנת 1998 גילתה חברת החשמל את הטעות וחרף זאת התמהמהה ולראשונה פנתה לעו"ד שפניצקי ולמדינה רק כעבור חמש שנים תמימות. אם בשל כך התיישנה זכותה לתבוע את השבת כספה אין לה להלין אלא על עצמה. התיישנות שלא מדעת 17. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע לאמור: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". 18. חרף טענת חברת החשמל כי לא היה ביכולתה לבדוק את העובדות נראה כי אין חולק כי לו פעלה בזהירות סבירה היה בכוחה לערוך בדיקה בסמוך לאחר התשלום בטעות. לו עשתה כן יכולה היתה לגלות על נקלה את טעותה כך שאין לומר כי העובדות נעלמו "מסיבות שלא היו תלויות בה" ואף יכולה היתה למנוע את קיומן של הנסיבות בעטיין לא ידעה על הטעות. חברת החשמל אף לא הוכיחה עלות עריכת בדיקה, משך הזמן הדרוש או כח האדם שהיה עליה להקצות למטרה זו, כך שלא הניחה תשתית עובדתית ממנה ניתן להסיק כי חרף העובדה שעקרונית ניתן היה לערוך בדיקה קודם לכן, היה הדבר כה בלתי סביר עד שלא היה מקום לדרוש ממנה לעשות כן, ומכאן הנסיבות שגרמו לכך שהעובדות נעלמו ממנה לא היו תלויות בה ואף בזהירות סבירה לא יכולה היתה למנען. 19. טענתה, כי מידי שנה מבוצעים על ידה 160,000 תשלומים כך שאין יכולת מעשית לבדקם אינה יכולה לבסס את חריג ההתיישנות שלא מדעת. חברת החשמל בחרה, מטעמיה היא ובאופן מושכל, שלא לערוך בדיקות לגילוי טעויות בתשלום. ברי אפוא כי הנסיבות בעטיין נעלמו מעיניה העובדות הרלוונטיות היו תלויות בה. במקרה דנן, משנתגלתה הטעות באקראי עקב הסכסוך שנתגלע בין חברת החשמל לבין בעלי הקרקע נעשתה בדיקה והטעות נתגלתה מיד. 20. ניתן אף לומר, כי על פניו אין יסוד לטענתה זו. חברת החשמל לא הוכיחה כמה מתוך 160,000 תשלומים שביצעה בשנים 1993 - 1994 היו בסכום גבוה ולא נתנה הסבר מדוע לא ערכה בדיקה של תשלומים בסכומים גבוהים, דוגמת הסכום ששולם במקרה דנן (סך של 354,426 ₪ בערכים של שנת 1993). מעבר לכך, בנסיבות המקרה דנן בו הופקעו מקרקעין ממספר בעלי מקרקעין תמורתם שולמו סכומים בלתי מבוטלים, הרי שבשים לב למורכבות העסקה כמו גם העובדה שבעלי הקרקע היו מיוצגים על ידי עורך דין, שהיה נאמן גם של חברת החשמל, יכולה היתה האחרונה לפנות לנאמן ולבקש ממנו דיווח פעולותיו לרבות גורל הכספים שהועברו לידיו. לו עשתה כן, יכולה היתה להיווכח על נקלה שנפלה טעות בתשלום. 21. חברת החשמל לא הוכיחה אפוא כי התקיים החריג המנוי בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. היות שכלפי המדינה יכולה חברת החשמל להעלות רק קיומו של חריג זה, שלא הוכח, דין התובענה נגדה להדחות על הסף מחמת התיישנות. 22. טענת חברת החשמל כי ממילא ניתן יהיה לצרף את המדינה כבעלת דין, הפעם כצד שלישי של עו"ד שפטניצקי, אינה יכולה לסייע לה. בשלב זה נבדקת מערכת היחסים בין חברת החשמל לבין המדינה ולעניין זה אין נפקא מינה אם יכול שבהמשך הדרך שוב תתבע האחרונה כצד שלישי. למותר להזכיר, כי לא הרי מעמדו של נתבע כהרי מעמדו של צד שלישי, שכן יתכן כי האחרון יחוב כלפי שולח ההודעה אך לא כלפי הנתבע, שלא יוכל ממילא להפרע ממנו ישירות. מעבר לכך, המדינה לא נתבעה כצד שלישי כך שאם ירצה עו"ד שפטניצקי לשלוח הודעת צד שלישי נגדה לא בזכות יוכל לעשות כן אלא ברשות של בית המשפט, שלא תנתן אם יתברר שיהיה בכך כדי לגרום למדינה לנזק בלתי הפיך, כאשר חוסר יכולת להתגונן בטענת התיישנות מהווה דוגמה מובהקת לכך. הודאה בקיומה של הזכות 23. סעיף 9 לחוק ההתיישנות קובע לאמור: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה;ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות". הודאה בקיום הזכות מחייבת כי הנתבע "..יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבע מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות" (ע"א 1017/91 משה נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ [פורסם באתר נבו]). כן ראה בסוגיה רע"א 9041/03 בטחיש נ' מדינת ישראל (פורסם באתר נבו). 24. במסמך שבמחלוקת הודה עו"ד שפטניצקי בקבלת סך של 262,327.42 ₪ (ללא מע"מ) ומכאן ישנה הודאה לכאורה בקבלת מלוא הסכום שהיה מיועד לבעלי הקרקע, לרבות הסכום אשר נוכה כמס במקור. ניתן היה לומר אפוא, כי הודאה זו מפסיקה את מרוץ ההתיישנות. ואולם, מסתבר שגם חברת החשמל סבורה, כי תוכן המסמך שבמחלוקת אינו משקף את העובדות לאשורן, שהרי אין בו הבחנה בין הסכום שנתקבל בפועל על ידי עו"ד שפטניצקי לבין הסכום שהועבר לשלטונות מס הכנסה כמס במקור בעוד היא עצמה טוענת שמתוך הסכום הנקוב (262,327.42 ₪) הועבר סך של 82,633 ₪ לפקיד השומה כניכוי מס במקור כחובתה על פי דין לעשות כן. 25. משחברת החשמל עצמה אינה רואה בסכום הנקוב במסמך שבמחלוקת כמשקף את מה שנתקבל בפועל על ידי עו"ד שפטניצקי ממילא לא ניתן לראות בו הודאה בקיומה של הזכות הנתבעת בהליך דנן. 26. עם זאת, בהתעלם מהמסמך שבמחלוקת ניתן להגיע למסקנה שעו"ד שפטניצקי הודה בקיום זכות חברת החשמל או למצער עשה מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות ועל כן חל לגביו החריג שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות. עו"ד שפטניצקי הודה בהזדמנויות שונות, מיד לאחר פניית חברת החשמל אליו, כי מחזיק בכספים שהועברו אליו בנאמנות במסגרת עסקת המכירה (על ידי הפקעה). ראה בין היתר מכתבו מחודש אוקטובר 1998 שאינו נושא תאריך (נספח ב/3 לכתב התביעה) ומכתב מיום 26.3.01. מכתבים אלה מהווים הודאה בקיומה של הזכות. 27. לא זו אף זו, אין חולק כי ככל שהיה על חברת החשמל לשלם לבעלי הקרקע את יתרת התמורה בגין העסקה, היה עליה להעביר לעו"ד שפטניצקי 517,411.75 ₪ ומתוך סכום זה לנכות מס במקור. עו"ד שפטניצקי ידע על חובתה זו של חברת החשמל (וראה הוראת סעיף 164 לפקודת מס הכנסה), ולכן גם ידע שהועבר אליו סכום לאחר ניכוי מס במקור ומכאן, שהסכום ששולם גבוה ממה שנתקבל לידיו. למותר להדגיש, כי כיום מסכים עו"ד שפטניצקי שבפועל המס נוכה, אך לטענתו לא נעשה הניכוי לטובתו. בנסיבות אלו, הודאת עו"ד שפטניצקי לאחר תום תקופת ההתיישנות בקבלת התמורה בעבור בעלי הקרקע (תמורה אשר כללה את הסכום שנוכה במקור) ובנוסף העובדה שהחזיר את מה שקיבל לידיו (זולת סכום הריבית שבמחלוקת), מהווה הודאה בקיומה של הזכות או למצער ביצוע מקצתה של הזכות. חברת החשמל הוכיחה אפוא קיומו של החריג לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות. אין התיישנות בחלות חוק הנאמנות 28. נוכח המסקנה אליה הגעתי כאמור לעיל, אין עוד צורך לדון בטענתה הנוספת של חברת החשמל המושתתת על הוראות חוק הנאמנות. ניתן לומר כי לטענה זו פנים לכאן ולכאן. אמנם, עקרונית צודק בא כח חברת החשמל כי יחסי נאמנות משפיעים על דיני ההתיישנות בכך שתקופת ההתיישנות מתחילה רק בתום יחסי הנאמנות, שכן כאשר נאמן מחזיק בנכס של הנהנה אין החזקה נוגדת ולכן "אין הוא יכול להשמע בטענת התיישנות, שהיא, למעשה, טענת בעלות" (ראה ע"א 3322/95 גמזו נ' עו"ד גושן פ"ד נ(4), 520, 526). לאור זאת ניתן לומר, כי היות שיחסי הנאמנות טרם באו על סיומם אין עו"ד שפטניצקי יכול להעלות טענת התיישנות. מאידך, מתעוררת השאלה האם חובתו כנאמן מתפרסת גם על כספים שלא נתקבלו על ידו בפועל אלא הועברו לידי המדינה ולטענת חברת החשמל אף נותרו בידיה (שאם לא כן, אין לה עילת תביעה נגדה). מעדות עו"ד סרי, אחד מיועציה המשפטיים של חברת החשמל, עולה כי לדעתו לא שימש עו"ד שפטניצקי כנאמן על הכספים שהועברו לפקיד השומה (ראה תשובתו בעמ' 19 ש' 4 - 9). סוגיה זו הנה משפטית בעיקרה וככל שיהיה צורך בכך תוכרע בפסק הדין שיינתן בעניינו של עו"ד שפטניצקי. לצורך טענת התיישנות נראה כי די בכך שקיימים יחסי נאמנות בינו לבין חברת החשמל כדי להגיע למסקנה, כי כל אימת שיחסי הנאמנות לא באו על סיומם אין התיישנות, והשאלה האם בפועל הנאמנות חולשת על כלל הכספים ששולמו במסגרת העסקה הנדונה או רק על אלה שנתקבלו על ידו בפועל הנה בעלת נפקות כטענת הגנה לגוף המחלוקת. סוף דבר התובענה נגד המדינה נדחית בזאת מחמת התיישנות. בקשת עו"ד שפטניצקי לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות נדחית. אני קובעת אפוא ישיבת קדם משפט נוספת ביחסים בין חברת החשמל לעו"ד שפטניצקי ליום 21.2.10 בשעה 9.10. אין צו להוצאות. החזרי מסמיסיםמס הכנסההתיישנות