קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התנגשות בכלב תוך כדי ריצה / התנגשות בכלב בזמן ריצה: 1. התובעת, ילידת 1953, הגישה תובענה להטבת נזק גוף נגד נתבע 1, אבי חמו. על פי הטענה, ביום 12.3.06 בשעת ערב, התובעת שטיילה עם כלבה בגן המשחקים בישוב עדי, נפלה כאשר כלבתו של הנתבע 1 נכנסה לשטח הגן והתנגשה בה תוך כדי ריצתה. התובעת נפלה ונפגעה ברגל ימין. עמדת התובעת 2. בסיכומיה טענה התובעת כי הנתבע הינו הבעלים והאחראי על כלבה מסוג דוג דה-בורדו במשקל 50 ק"ג (הודעתו של הנתבע 1 במשטרה, הוצג ת/2 עמוד 2 שורה 59). לתובעת כלב מסוג בוקסר. נטען שאין מחלוקת ממשית בדבר עצם התרחשות התאונה וכי בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית לגבי נסיבותיה. לטענת התובעת, התאונה אירעה עקב כך שהכלבה, שלא היתה קשורה ובשליטה, רצה לכיוונה פגעה בה והפילה אותה. מאידך, טען הנתבע שהתובעת נפלה כשהיא רצה לכיוון הכלב שלה. אין מחלוקת שהתובעת היתה בגן המשחקים עם הבוקסר שלה; הנתבע הגיע לגן עם כלבתו, שחרר את הכלבה ובסמוך לאחר מכן אירעה התאונה; בעת התאונה הכלבה היתה במרחק ולא היתה לו שליטה עליה; במועד התאונה לא היו אנשים נוספים או כלבים נוספים פרט לתובעת ולנתבע וכלביהם; לאחר התאונה הנתבע הגיע לתובעת, ראה אותה שרועה על הרצפה בעקבות פגיעתה וסייע לה לקום; התובעת הגישה תלונה במשטרה נגד הנתבע בגין התאונה; לאחר התאונה הנתבע הגיע מיוזמתו לביתה של התובעת כשהיתה מאושפזת בבית חולים, ושוחח עם בנה ובעלה בנוגע לתאונה; לאחר התאונה הנתבע עדכן את התובעת בדבר ביטוח, כביכול, על הכלבה, הנתבע הודיע לחברת הביטוח על התלונה ומסר לתובעת העתק מפנייתו זו. 3. התובעת טענה שהכלבה של הנתבע פגעה בה ממש. מאידך, טען הנתבע כי שחרר את כלבתו כאשר הבחין בבוקסר שמסתובב חופשי בגן. הנתבע טען שהתובעת פתחה בריצה מתוך חשש שהבוקסר יתקוף את הכלבה ואז מעדה ונפלה בסמוך לבוקסר בעת נסיונה לתופסו. נטען כי יש להעדיף את גירסת התובעת. זאת, מכיוון שהתובעת היתה בגן קודם וששחרור הדוג-לבורדו יצר את המצב המסוכן שגרם לתאונה. כמו כן, נטען שהתיאור שסיפקה התובעת הגיוני יותר. 4. נטען כי גרסת התובעת, על פיה טיילה עם הבוקסר קשור, לא נסתרה. נטען שאין ליתן משקל לתמונות שהוצגו על ידי הנתבע בהן נראה שהבוקסר מטייל ללא רצועה היות ומדובר בצילומים בסמוך לביתה של התובעת. נטען כי הצילומים הם של בעלה של התובעת ואינם מעידים על מעשיה שלה. 5. כמו כן נטען כי הפגיעה הקשה לא נבעה מתקלה בין התובעת לבין כלבה, אלא כתוצאה מהופעתה של הדוג דה-בורדו שהינו כלב גדול ואימתני. נטען עוד כי הדוג דה-בורדו מוכר ככלב גדול, חזק אגרסיבי ומסוכן. נטען שגרסת הנתבע אינה הגיונית. נטען עוד כי התנהגות הצדדים לאחר התאונה תומכת בגרסת התובעת ובין היתר שהנתבע מיוזמתו יצר קשר עם התובעת והגיע לביתה עם זר פרחים מספר ימים לאחר התאונה, התעניין בשלומה ועדכן את התובעת בדבר ביטוח לכלבה. הנתבע אף הודיע לחברת הביטוח שהוא סבר שהוא מכוסה במסגרתה בדבר התאונה והעביר לה העתק מהודעתו לתובעת. נטען עוד כי לנתבע לא היה רשיון לכלבה שלו בעת התאונה. 6. נטען שאי החזקת רשיון לכלב למרות חובה שבחוק, מהווה זלזול בהוראות החוק, (סעיף 2 לתקנות להסדר החוק הפיקוח על הכלבים תשס"ה - 2005). נטען עוד שגרסת הנתבע לא היתה הגיונית וכי לא היה פונה לביטוח אילולא הבין שיש לו אחריות לתאונה. 7. נטען כי חלה אחריות מוחלטת על הנתבע כתוצאה מסעיף 41 א' לפקודת הנזיקין. נטען שעל פי הפסיקה אין צורך במגע פיזי בין כלב לבין הנפגע. נטען עוד להפרת חובה חקוקה בדמות סעיף 11 (א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים תשס"א - 2002, הקובע שמחזיק כלב לא יאפשר יציאתו מתחום חצריו אלא אם כן הוא מוחזק בידי אדם המסוגל לשלוט בו באמצעות רצועה. וכמו כן סעיף 2 א' לחוק שמחייב רישוי בר תוקף להחזקת כלב. נטען עוד שהנתבע התרשל כלפי התובעת ונטען להעדר אשם תורם מצד התובעת בין היתר, שההגנות המצמצמות בסעיף 41 ב' רבתי לפקודת הנזיקין אינן חלות. נטען שהתובעת לא יכלה לעשות מאום כדי למנוע את התאונה. 8. באשר לנזקיה נטען כי בתאונה נגרם לתובעת שבר קשה בברך ימין שהביא לאי כושר מוחלט לעבודה לתקופה ממושכת של 5.5 חודשים (12.3.06 - 8.06). מטעם התובעת הוגשה חוות דעת על ידי ד"ר גורן שקבע לה 10% נכות לעומת ד"ר יון מטעם הנתבע שקבע לה 3% נכות. נטען שהמומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר יצחק וייס, קבע נכות אורטופדית צמיתה של 10%. 9. בגין כאב וסבל ביקשה התובעת כי ייפסקו לה סך של 70,000 ₪ ולחילופין כפל פלת"ד - 30,782 ₪; בגין הפסדי שכר בעבר ביקשה התובעת הפסדי שכר בגין התקופות הבאות: הפסד מלא בגין חמישה וחצי חודשים של אי כושר והפסד חלקי עבור שבעה חודשים של עבודה חלקית. נטען שלפני התאונה עמד שכרה הממוצע של התובעת על סך של 5,793 ₪ (עם שערוך- 6,455 ₪). בגין ההפסד בתקופה הראשונה - 35,503 ₪, בגין התקופה השניה - 16,765 ₪. בגין ההפסד מיום 1.4.07 ועד היום - 32 חודשים, נטען להפסדי שכר בהתאם ל- 10% נכות ועל פי ולאחר הפעלת תקנה 12.5% נכות שהם 25,820 ₪. סך הכל הפסדי העבר הסתכמו ב - 78,088 ₪ (25,820 ₪ + 16,765 ₪ + 35,0503 ₪); באשר להפסדי השתכרות לעתיד ביקשה התובעת 74,200 ₪ בהתאם ל - 10% נכות; בגין הוצאות רפואיות ביקשה התובעת 15,000 ₪ בהתאם לתצהירה; בסעיף עזרה וסיעוד ביקשה התובעת 20,000 ₪ בהתאם לתצהירה; בגין הוצאות נסיעה וניידות ביקשה התובעת 20,000 ₪ על סמך תצהירה; בגין הוצאות משפטיות 5,300 ₪; עמדת הנתבע 10. בסיכומיו טען הנתבע כי התובעת מסרה גירסאות סותרות: בתצהירה היא טענה כי הכלבה הגיעה לכיוון המקום בו היתה והיא נבהלה ונפגעה על ידי הכלבה והופלה ארצה. נטען כי בסמוך לאחר התאונה בתעודת השחרור מבית החולים נרשם מפי התובעת כי היא נפלה ונחבלה בברך ימין ללא אזכור קשר לכלב (ת/6) נטען כי זו גירסה שניתנה סמוך לאחר האירוע ועל כן יש ליחס לה משקל רב יותר. נטען עוד כי נעשה נסיון להסתיר מסמך זה. נטען כי בחוות הדעת שהובאה מטעמה היא טענה לתקיפה אולם אצל המומחה הרפואי של בית המשפט היא שינתה גרסה וטענה שהכלב שלה משך אותה. 11. לעומת זאת, נטען שגרסת הנתבע, על פיה הבוקסר היה משוחרר וכיוון שהתובעת חששה שהבוקסר יתקוף את הדוג דה-בורדו, היא פתחה בריצה לעברה ותוך כדי ריצתה היא נפלה ונחבלה ללא כל תנועה או מעשה מצד הדוג דה-בורדו. נטען כי גרסת הנתבע היתה עקבית וניתנה לראשונה כשבועיים אחרי האירוע במסגרת מסמך שנשלח לחברת הביטוח (ת/4 מתצהירה של התובעת). נטען שגרסה זו הובאה על ידי הנתבע ולא נטען כי מדובר בגרסה שקרית. נטען כי התובעת לא הצליחה להתמודד עם ראיה חשובה זו וטענה בין היתר שהמכתב הובא לידיעתה מאוחר יותר (עמוד 9 לפרוטוקול, שורה 1). בעלה עוד טען שהיה מכתב אחר אמיתי בו נרשמו דברים אחרים (עמוד 10 שורה 27). לטענת הנתבע לא היה ולא נברא כל מסמך אחר. נטען שהמסמך מראה שאין כל אחריות לנתבע. נטען שהפניה לביטוח היתה בעקבות פניה של בעלה של התובעת אל הנתבע ונעשה לשם הזהירות בלבד. כמו כן, נטען שטענה בסיסית אחרת של התובעת שהיא מסתובבת רק עם הבוקסר קשור וכך עושים כולם עם כלביהם הופרכה (עמוד 66 שורה 12) (עמוד 11 שורה 29); זאת, על ידי הראיה של הוידיאו בו צולם בעלה של התובעת מטייל עם הכלב לא קשורה (נ/1). 12. ב"כ הנתבע טען שלמרות שלטענת התובעת היא פנתה בסמוך לאירוע לקבלת טיפול רפואי, שם לא נמצא כל ממצא, בחומר הראיות לא נמצא כל רמז לביקור כאמור. נטען כי קיימת חשיבות להעדר הראיה האמורה כיוון שהעדרותה מצביע על חוסר קשר בין הפגיעה הנטענת לבין התרחשות האירוע כנטען. נטען כי ייתכן שימים שלאחר מכן, עקב אירוע תאונתי אחר, נפגעה התובעת. 13. לעניין הנזק נטען כי לא הוכח כל נזק בר פיצוי היות והתובעת הודתה כי לא החליפה מקום עבודה וממשיכה לעבוד באותו מקום מאז 1998 במשרה מלאה. נטען שמצבה הכספי של התובעת לא נפגע. 14. ב"כ הנתבע הודה שפקודת הנזיקין אכן מטילה אחריות כבדה בגין פגיעה מכלב, אלא שישנה דרישה להוכיח שהאירוע נגרם על ידי כלב. במקרה דנן נטען שלא עמדה התובעת בתנאי המקדמי כאמור ולא הוכיחה כל נזק שנגרם לה על ידי כלבתו של הנתבע, אלא להיפך - שגרסתה אינה נכונה בלשון המעטה. הוכח כי לא היה כל מגע בין הדוג דה-בורדו, ועל אף שנכון שלעתים אין צורך במגע פיזי, במקרה דנן התמוטטה הגרסה של התובעת ונותרה גרסתו של הנתבע לפיה לא היתה כל תנועה מצד הכלבה שלו, אשר היה בה כדי לגרום נזק לתובעת וממילא אין כל קשר בין הכלבה לבין האירוע. תשובת התובעת 15. באשר למסמך הרפואי, תעודת השחרור מבית החולים, נרשם כי "לפני 4 ימים נפלה ונחבלה בברך ימים" וכי אין בתעודה זו כדי לפגוע במהימנות גרסתה של התובעת. נטען שהתעודה אמנם מתעדת רק חלק מהאירוע, ברם אינה מהווה סתירה לאירוע. לא היה ניתן לצפות מהתובעת לתאר את הסיפור כולו היות והיתה במצוקה וכאבים, ובנוסף שהרופאים בדרך כלל רושמים בקיצור את התיאור ומתרכזים בחבלה ולא באירוע. נטען עוד שאין ספק שגם על פי גרסת הנתבע, התובעת נחבלה מהנפילה, אולם בנסיבות אחרות מאלה שתוארו על ידי התובעת. נטען שלאור הצגת התעודה מבית החולים, אין כל משמעות להצגת תעודת מר"מ ונטען עוד שאם הנתבע היה סבור שיש חשיבות בהצגת תעודה נוספת לא נמנע ממנו לעשות כן. נטען שבחוות דעתו של ד"ר וייס, ישנו תיאור שתומך בגרסת התובעת שלא נסתר על ידי הנתבע. ביחס לביטוח נטען כי הנתבע הציג בפני התובעת כי יש לו ביטוח לכלבה, שחברת הביטוח תשלם לתובעת את נזקיה וכך הוא פועל. נטען שהתובעת המתינה לקבלת תשובות מאת הנתבע בעניין זה ועוד צויין שהמכתב לא הופנה לתובעת והיא לא התבקשה להגיב עליו. מה גם נטען שממכלול הראיות, לרבות הפניה למשטרה לא צויין שהתובעת הסכימה לתוכן המכתב. נטען שהנתבע לא הזמין את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה ועל כן הוא מנוע מלעלות טענות לעניין הנכות. כמו כן, נטען שאין לקבל את טענת הנתבע שלתובעת לא נגרם נזק כלכלי מהתאונה. דיון 16. בתצהירה טענה התובעת כדלקמן: "ביום 12.3.06, בערך בשעה 16:00, הייתי בגן משחקים ציבורי... אותה עת הייתי עם הכלב שלי שהיה קשור ברצועה על ידי. לפתע הגיחה כלבה גדולת גוף בריצה מהירה לכיוון בו הייתי (...) נבהלתי מאוד ממראה הכלבה שרצה לעברי במהירות והפתיעה אותי, בטרם הספקתי לעשות דבר כשלהוא הכלבה שהיתה בריצה מהירה, פגעה בי והפילה אותי בעוצמה רבה." נטען כי הכלבה לא היתה קשורה ולא היה עליה כל מחסום לפה, וגם לא היה אף אדם בקרבתה (סעיף 6 לתצהיר). התובעת המשיכה וטענה שהנתבע הגיע למקום, ראה אותה שרועה על הקרקע וסייע לקום ולהתאושש. 17. במסמך ת/2 - הודעת התובעת במשטרת ישראל ביום 10.4.06, היא חזרה על התיאור האמור של האירוע, כולל הטענה שהכלבה של הנתבע פגע בה פיזית. 18. בת/4 - מכתב שנשלח על ידי הנתבע למנורה חברה לביטוח הוא מסר גרסה כדלקמן: "... לפני שבועיים בערך ירדתי בערב עם הכלבה לגן שעשועים. בגן שעשועים היתה אשה עם כלבה משוחררת. שחררתי גם אני את כלבתי, הבחנתי שהאשה רצה לתפוס את הכלב שלה. באותו הזמן קלטתי שהאשה מעדה ונפלה, חשוב לציין שלא היה מגע כלשהו בין כלבתי לבין האשה או הכלב שלה." מכתב האמור מיום 31.3.06. 19. בת/6 - מכתב שחרור - סיכום אשפוז מבית החולים תואר: "בת 52, לפני כ 4 ימים נפלה ברחוב ונפגעה ברגל ימין. הופנתה למיון ע"י...." 20. בתיאור המחלה שניתן על ידי ד"ר צבי גורן, המומחה מטעם התובעת, נרשם: "...בעת שהלכה ברחוב עם כלבה, הותקפה על ידי כלב אחר... אשר גרם לנפילתה וחבלה בברך ימין..." 21. בת/23, חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט נרשם בתעודות המחלה: "לדבריה, בתאריך 12.3.06, בשעות הערב יצאה עם הכלבה, כלב משך אותה, היה בתקופת ייחום, כלב ענק אחר רץ לעברה, התנגש בה, נפלה ונחבלה בברך ימין. בעל הכלב הגיע למקום ועזר לה להתיישב..." 22. בתצהיר הנתבע ביחס לאירוע נרשם כי כאשר הוא הגיע לגן הבחין שהבוקסר לא היה קשור (בהתאם לנוהג שבמקום): "מה שהבחנתי שהבוקסר מסתובב חופשי במגרש, שחררתי גם אני את הכלבה... היה זה דווקא הבוקסר אשר נרגש ככל הנראה "מפלישה אפשרית" של בעל חיים אחר לתחום המשחק שלו. התובעת, ככל הנראה מתוך חשש שהבוקסר יתקוף רצה לעבר הבוקסר, מתוך כוונה לקשור אותו. במהלך ריצתה לעבר הבוקסר, מעדה התובעת ונפלה, בסמוך לבוקסר בעת נסיונה לתופסו". 23. בהודעת חשוד שנגבתה מהנתבע ביום 12.4.06 במשטרה, טען הנתבע כדלקמן: "באותו היום הגעתי עם כלבתי... הבאתי אותה לגן המשחקים... הגעתי איתה כשהיא קשורה ושמה שחררתי את הכלבה שתעשה את צרכיה, הייתי ממול לכלבה. היה די חשוך 20:00 בערב, ראיתי את הכלבה הולכת בגן המשחקים וראיתי ממולי במרחק אולי 20 מטר אשה הולכת עם כלב... [מילה לא ברורה] אולי מסוג בוקסר בצבע חום. באותו רגע הכלבה שלי התחילה ללכת ואז הכלבה רצה והיא על מנת לתפוס את הכלב שלה ואז אותה אשה מעדה על הדשא." 24. בחקירתה הנגדית לא נשאלה התובעת ישירות לגבי האירוע, למעט ביחס לשאלה אם היא נוהגת לטייל עם הכלב כאשר הוא קשור ברצועה (עמוד 8 שורות 29-31). יצויין שהתובעת ענתה שהיא נוהגת לטייל עם הכלב עם הרצועה. הנתבע לעומת זאת, נחקר לפחות באופן חלקי אודות הנסיבות של האירוע ותנאי הראות במקום (עמוד 17 שורות 13-33). הנתבע נשאל בנוסף כדלקמן: "...אם אני הולך ברחוב רואה מישהו נופל, ואתה לא שייך, רק צופה, נכון שמקרה כזה לא תבוא לבית הנפגע ותביא לו פרחים, גם אם עזרת לו לקום כי זה קרה לידך?" הנתבע הסכים שהיה פועל אחרת. בהמשך הנתבע הכחיש ששלח לתובעת פרחים (עמוד 18 ש' 7-10 ש' 20). יצויין שגם התובעת בסעיף 15 ד' לתצהירה טענה שהנתבע הביא לה פרחים וגם הבן העיד בנושא זה באופן ישיר שהוא בעצמו קיבל את הפרחים. הבן לא נחקר בנושא הפרחים (עמוד 4) . 25. בהשוואה בין שתי הגרסאות, זו של התובעת לזו של הנתבע, הגעתי למסקנה שיש ליתן אמון גדול יותר בגרסה של התובעת בקשר למהות האירוע, אם כי לא לכל פרטיו. התובעת שכנעני שהיא נפלה כתוצאה מכך שכלבתו של הנתבע השתוללה באופן כזה או אחר בתחום הגן. לא שוכנעתי לעומת זאת, שהכלבה פגעה בה פיזית. בנקודה זו היא לא היתה עקבית ובחלק מגרסאותיה נכללה הפגיעה הפיזית בעוד בחלקן האחר היא הושמטה. לעומת זאת, גרסתו של הנתבע על אף שהיתה אחידה, נפגמה בפרטים שונים. בין היתר לא הבינותי את הסיבה - למעט אי נוחות מאוחרת מהמשמעות העלולה לדבוק במעשה - להכחשת משלוח זר הפרחים לתובעת. עובדה זו הוצהרה באופן מפורט על ידי בנה של התובעת (תצהירו עוסק רק בנושא זה) והוא לא נחקר עליה. היו פרטים שוליים נוספים בהם הנתבע לא היה עקבי, ומתשובותיו בחקירתו הצטיירה תמונה של נסיון לחמוק מאחריות כלשהי ונסיון להרחיק את עצמו מכל אחריות לאירוע. 26. אשר על כן, על בסיס שמיעת החקירות וההערות שצויינו לעיל, שוכנעתי כי גרסת התובעת, למעט ההתנגשות הפיזית של הכלבה בה, מהימנה יותר. מסקנתי על כן, הינה שחרור הכלבה על ידי הנתבע היווה מעשה שהביא לפגיעתה בתובעת. על כן, לפי סעיף 41א. לפקודת הנזיקין [נ"ח], נושא הנתבע באחריות בגין תוצאות המעשה. (ע"א 2755/06 (מחוזי ת"א) בן יהודי נ' אפרוני (פורסם במאגר תקדין ביום 18.2.08; ת"א 19281/06 הנדלמן ' גור (פורסם במאגר תקדין ביום 24.3.08). כאמור אין דרישה במגע פיזי לקיום העוולה, אלא כל שדרוש הוא שהכלב יהיה מקור הפגיעה. לא מצאתי שיש לקבוע לגבי התובעת אשם תורם כלשהו. מכל מקום, לא ביסס הנתבע טענה זו היות ולא קיבלתי את גירסתו באשר לאופי האירוע. 27. הנכות הרפואית של התובעת נקבעה בשיעור של 10% נכות אורטופדית על ידי המומחה מטעם בית המשפט. המומחה לא נחקר ואיני רואה מקום לקבוע נכות אחרת במישור התפקודי. הנזקים 28. בגין כאב וסבל -30,782 ₪. בגין הפסדי שכר בעבר - הפסד מלא בגין חמישה וחצי חודשים של אי כושר והפסד חלקי עבור שבעה חודשים של עבודה חלקית: בגין ההפסד בתקופה הראשונה - 35,503 ₪, בגין התקופה השניה - 16,765 ₪ (שכרה הממוצע של התובעת על סך של 5,793 ₪ (עם שערוך- 6,455 ₪). לאחר תקופה זו לא היה לתובעת הפסד שכר. הפסד שכר לעתיד- נראה לי כי יש מקום לפסיקה גלובלית בהתחשב בעובדה כי התובעת ממשיכה לעת עתה לעבוד בעבודה בה עבדה קודם ללא שינוי בשכר- של 50% מהפיצוי האריתמטי בסך 34,200 ₪ (106 X 10% X 6,455 X 50%) בגין הוצאות רפואיות והוצאות כלליות - 5,000 ₪. בגין עזרה וסיעוד ביקשה 5,000 ש"ח; בגין הוצאות משפטיות 5,300 ₪. סך הכל- 132,550 ₪. תוצאה 29. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 132,550 ₪ בתוספת 20% שכ"ט עו"ד ומע"מ. לסכום זה יתווסף החזר האגרה ששולמה כהוצאות. כלבבעלי חייםהתנגשות