קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עורך דין לקזז כספי לקוח: 1. זוהי תביעה על סך של 243,396 ₪ שעניינה טענה להשבת כספים אותם קיזז הנתבע, עורך דין, על חשבון שכר טרחתו מכספים המגיעים לתובע, לקוחו. רקע עובדתי 2. התובע הינו בעל חברה לבניית מחצבות וגריסת אבן. 3. הנתבע הינו עורך דין במקצועו, אשר ייצג את התובע בעניינים שונים החל משנת 1985 ואילך. 4. לטענת התובע, שכר את שירותי הנתבע בכדי שזה ידאג לגבות עבורו חוב מחברת בני יצחק דוגה בע"מ, אך הנתבע לא עדכן אותו כי גבה את החוב באמצעות תיק ההוצאה לפועל שפתח, ולא העביר לו את הכספים אותם גבה, אלא נטלם לעצמו. (להלן: "חברת דוגה"). 5. מנגד, טוען הנתבע כי קיזז את הסכומים אותם גבה מהחברה בגין שכר טרחה אותו חב לו התובע בגין טיפולו בתיקים אחרים שמסר למשרדו. ראיות הצדדים ראיות התובע 6. התובע, מר דוד מנסור, העיד בתצהירו ת/1 כי הנתבע שימש כבא כוחו החל משנת 1985 בענייניו השונים. 7. בין היתר, העביר לטיפולו נושא גביית חוב מחברת דוגה בע"מ. 8. ביום 19.7.95 פתח הנתבע תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל, בשם התובע, שמספרו 01-52888950, על סך של 386,864 ₪. 9. כן העיד כי שילם לנתבע, על חשבון שכר טרחתו בתיק זה, חמישה תשלומים בני 7,020 ₪ כל אחד, בשיקים החל מחודש יוני 1994 ועד לחודש דצמבר 1994 והנתבע מסר לו קבלות בגין תשלומים אלה. (ראה: נספחים A1-A5 לת/1). 10. לדבריו, כתשע שנים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, בשנת 2004, התברר לו כי תיק ההוצאה לפועל נסגר על ידי הנתבע ביום 13.9.00 לאור בקשתו של זה, מהסיבה כי "החייב פרע את חובו." (ראה: נספח ב' לת/1). 11. כן התחוור לו כי הנתבע גבה מחברת דוגה סך של 375,000 ₪ בעשרים ושלושה תשלומים חודשיים, באמצעות תיק ההוצאה לפועל, החל מחודש ינואר 1996 ועד ליום 1.11.97. 12. לעדותו, הנתבע לא סיפר לו כי גבה כספים כלשהם מחברת דוגה, או כי סגר את תיק ההוצאה לפועל, ולא העביר לידיו את הכספים אותם גבה מחברת דוגה במשך כל אותן שנים, סכומים העולים כדי סך של 375,000 ₪. 13. לדבריו, הנתבע החזיק בכספים אלה, במשך שנים, מבלי לדווח לו על גבייתם. 14. עוד גורס הוא כי לא ידע על ההסדר אליו הגיע הנתבע עם חברת דוגה, ולא אישר אותו. 15. יתרה מזאת, על אף שחברת דוגה סיימה לשלם לנתבע את התשלומים אותם דרש ממנה על פי ההסדר ביניהן, עוד בחודש ינואר 1997, רק בחודש ספטמבר 2000 ניאות לסגור את תיק ההוצאה לפועל. 16. עוד, העיד, כי מעיון בתיק ההוצאה לפועל עולה כי הנתבע מחל לחברת דוגה על חלק מן החוב הפסוק, בסך של 300,000 ₪, וזאת מבלי ליידע אותו ולקבל את הסכמתו לכך. 17. לדבריו, סוכם עם הנתבע כי שכר טרחת הנתבע יהיה בשיעור של 15%, כולל מע"מ, מתוך החוב הפסוק אותו ייגבה הנתבע מחברת דוגה בפועל, אך אין לו העתק מהסכם זה. 18. לחישובו, מסך קרן החוב אותה גבה הנתבע מחברת דוגה, בסך של 375,000 ₪, היה זכאי הוא, לכל היותר, לשכר טרחה בגובה של 56,250 ₪, וזאת בניכוי הסכום של 31,100 ₪ אותו שילם לו על חשבון שכר טרחתו. בסך הכל, הנתבע היה זכאי לשכר טרחה בסך של 21,150 ₪, כולל מע"מ, והיה עליו להעביר לידיו את יתרת הכספים אותם גבה בשיעור של 353,850 ₪. 19. לאחר שנודע לו על מעשהו של הנתבע, החליט הוא שלא למחול לחברת דוגה על יתרת החוב הפסוק, והגיש ביום 8.11.06 בקשה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל מחדש, להחייאת הליכים ולהחלפת ייצוג. (ראה: נספח ה' לת/1). 20. ביום 16.2.06 נדחתה הבקשה ע"י ראש ההוצאה לפועל, כבוד הרשם עודד מאור, אשר הבהיר כי משהוגשה בקשה לסגירת התיק על ידי הנתבע, ששימש כבא כוחו דאז, הרי שלא יכולה להיות לו כל טענה כנגד החייבת, חברת דוגה, ועל כן, דחה את הבקשה אגב חיובו בהוצאות. (ראה: נספח ו' לת/1). 21. באשר לטענת הקיזוז לה טוען הנתבע, גורס הוא כי האחרון לא שלח אליו הודעת קיזוז כדין, ואף לא עדכן אותו כי הוא חב לו שכר טרחה בתיקים אחרים. 22. כן, הוסיף, כי הוא שילם לנתבע את מלוא שכר הטרחה שהוסכם ביניהם, הן בגין טיפולו בגביית החוב נשוא תביעה זו, והן בעבור ענייניו האחרים בהם טיפל עבורו. 23. בנוסף, דורש הוא את הסכום אותו מחל הנתבע לחברת דוגה מחובה, בסך של 300,000 ₪, שכן פעולה זו נעשתה על ידי הנתבע ללא הסכמתו, פעולה המהווה עוולת רשלנות מקצועית. ראיות הנתבע 24. הנתבע העיד בתצהירו נ/4 כי ביום 5.7.93 שכר התובע את שירותיו על מנת שייצגו בתביעה אותה בכוונתו להגיש כנגד חברת דוגה שעניינה דרישה להשבת טרקטור השייך לתובע בו החזיקה החברה שלא כדין, וכן דרשו הם דמי שימוש בגין השימוש אותו עשתה החברה בטרקטור עד להשבתו. 25. לגרסתו, ביום 5.7.93 נחתם בין התובע לחברת דוגה הסכם בוררות, והסכסוך הועבר לידיו של הבורר כבוד השופט (בדימוס) ש. אלוני ז"ל, אשר קבע, לאחר הליך בוררות מורכב ומסובך, כי חברת דוגה החזיקה בטרקטור שלא כדין וכי עליה לשלם לתובע סך של 351,000 ₪, כולל מע"מ, בגין דמי שימוש ראויים שעשו בטרקטור. 26. חברת דוגה הגישה בקשה לביטול פסק בורר, אשר נדחתה ופסק הבורר אושר. 27. חברת דוגה לא שילמה את התשלומים המתחייבים על פי פסק הדין, ולכן פתח כנגדה תיק הוצאה לפועל, במסגרתו ננקטו הליכים שונים כנגדה. 28. בסופו של דבר, ביום 29.11.95 נחתם הסכם פשרה בין התובע לבין חברת דוגה לפיו עליה לשלם לו סך של 375,000 ₪, כולל מע"מ, כאשר סכום זה אמור היה להיות משולם בעשרים ושלושה תשלומים החל מיום 1.1.96 ועד ליום 1.11.97, ולצורך הגבייה תמסור חברת דוגה 23 שיקים לפקודתו. 29. לטענתו, השיקים נפרעו כסדרם ובעקבות כך נסגר תיק ההוצאה לפועל. 30. עוד, העיד, כי תמורת השיקים שולמה במלואה לתובע לאחר קיזוז סכום שכר הטרחה המגיע לו בגין טיפולו בתיקים אחרים של התובע וכן תשלומים אותם שילם בפועל בתיקים אלה, כגון, אגרות והוצאות משפט. 31. כן הדגיש כי כל ההליכים דלעיל היו בידיעתו המלאה של התובע ובהסכמתו וכי הוא נטל חלק פעיל בהליכים אלו. 32. באשר לטענת התובע כי החוב של חברת דוגה עומד על סכום רב יותר, הרי שמאחר שלא דווח לתיק ההוצאה לפועל כי נפרעו השיקים, החוב בתיק ההוצאה לפועל תפח כמעט כפליים בשעה שהחוב האמיתי נפרע במלואו. 33. כן העיד כי טענת התובע לפיה לא היה מודע לכך שנחתם הסכם פשרה או לעובדת גביית הכספים מחברת דוגה, אין בה אמת שכן התובע הוציא לחברת דוגה חשבוניות בעת הפרעון בגין הסכומים אותם שילמה במסגרת הסכם הפשרה. 34. יתרה מזאת, ביום 24.7.97 שלח לתובע מכתב התחשבנות בו פירט באריכות את ההתחשבנות ואת העובדה כי חברת דוגה שילמה לידיו סך של 375,000 ₪, כולל מע"מ. 35. כן גורס הוא כי התביעה התיישנה שכן הוגשה בשנת 2004, בעוד החתימה על הסכם הפשרה ארעה ביום 29.11.95, וכי מועד פרעון התשלומים ארע בין 1.1.96 ועד ליום 1.11.97, קרי, התביעה התיישנה. לכל היותר, המועד הקובע ליום ההתיישנות הינו היום בו נודע לתובע על פרעון החוב, הוא היום בו שלח לו את מכתב ההתחשבנות, לאמור, 24.7.97. 36. לחילופין, גורס הוא כי מתוך הכספים שהגיעו לתובע קיזז הוא סכומים המגיעים לו כדין, ואף עולים על הסכומים אשר נגבו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. 37. לטענתו, בגין תיק דוגה זכאי הוא לקזז 30% מסכום הגבייה כשכר טרחה. בנוסף, זכאי הוא לקזז שכר טרחה בגין הטיפול בבקשה לביטול פסק בורר ובגין נקיטת הליכי הוצאה לפועל בסך של 25,000 ₪. כמו כן, רשאי הוא לקזז סכומים להם הוא זכאי כשכר טרחה לאור הסכמי שכר שנערכו עם התובע בשנים 1994-1995. 38. לדבריו, טענת התובע כי שכר הטרחה בתיק דוגה עומד על סך של 15% בלבד, אינה נכונה, וכי שכר הטרחה הנהוג בין הצדדים בתיקים שונים הינו בשיעור של 25%-30%. 39. באשר לטיפול בתיק הבוררות, גורס הוא כי סיכם עם התובע כי ישולם לו שכר טרחה בשיעור של 25,000 ₪, ובכל מקרה, מהווה סכום זה שכר טרחה ראוי שיש לשלמו. 40. לחישובו, בהתאם להסכם שכר טרחה מיום 19.12.94, זכאי הוא לשכר טרחה בשיעור של 15,000$, כולל מע"מ, ובהתאם להסכם מיום 10.12.95 זכאי הוא לשכר טרחה בשיעור של 81,900 ₪. בנוסף, זכאי הוא להחזר הוצאות אותן הוציא בעבור התובע. בסך הכל, גורס הוא, כי עומדת לזכותו יתרת זכות בסך של 94,531 ₪. 41. עוד, העיד, כי התובע קיבל מתיק דוגה סך של 375,000 ₪ כולל מע"מ, וכי סך זה שולם בעשרים ושלושה שיקים שנפרעו החל מיום 1.1.96 ועד ליום 1.11.97, משוכים לפקודתו. 42. עבור כל שיק ושיק הוציא התובע חשבוניות בהן צויין סכומו של כל שיק בנפרד מהמע"מ. במקביל, העביר הוא כל סכום שנתקבל אצלו בגין הגבייה בחשבון הפקדונות לחשבון שכר הטרחה, כאשר כנגד ההעברה הוציא לתובע חשבונית הזהה בסכומה לזו שהוציא התובע לחברת דוגה. 43. כן, העיד, כי שולמו לו על חשבון שכר הטרחה חמישה שיקים על סך של 7,020 ₪, כל אחד, כולל מע"מ, ונמסרו לתובע חשבוניות בגינם, והתובע רשאי היה לעשות בהן שימוש. 44. כן העיד מטעם הנתבעים עו"ד אברהם ניזרי בתצהירו נ/3 כי בין השנים 1992-1995 עבד הוא כעורך דין שכיר אצל הנתבע. 45. במסגרת עבודתו, ייצג הוא ביחד עם הנתבע את התובע בתביעה אותה הגיש כנגד חברת דוגה. 46. התביעה התנהלה במסגרת הליך בוררות לפני כבוד הבורר עו"ד שאול אלוני ז"ל, וניתן פסק בוררות, בו נקבע כי על חברת דוגה לשלם לתובע סך של 275,000 ₪. 47. חברת דוגה לא שילמה את התשלומים על פי פסק הדין ועל כן נפתח כנגדה תיק הוצאה לפועל וננקטו נגדה הליכים שונים. בסופו של דבר, נחתם הסכם פשרה בין התובע לחברת דוגה ביום 29.11.95 לפיו סוכם כי חברת דוגה תשלם לתובע סך של 375,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ וזאת בעשרים ושלושה תשלומים. 48. עד לחתימת הסכם הפשרה היה הקשר בינו לבין התובע קשר אינטנסיבי, אשר כלל פגישות רבות במשרד וכן שיחות טלפוניות. 49. כן, הוסיף, כי כל ההליכים נעשו בידיעת התובע ובהסכמתו, והוא אישר את הסכם הפשרה והיה שותף מלא לכל תהליך המשא ומתן מתחילתו ועד סופו. הכרעה טענת התיישנות 50. הנתבע העלה טענה מקדמית לפיה יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שכן עילת התביעה נולדה במועד בו, כנטען, גבה הנתבע בפועל ולראשונה את הכספים מחברת דוגה ולא העבירם לידי התובע, קרי, ביום 1.1.96. לאמור, תקופת ההתיישנות בגין אי העברתם חלפה ביום 31.12.02. 51. איני מקבלת טענתו זו של הנתבע שכן עילת התביעה נולדה ביום בו גילה התובע כי הנתבע לא העביר לו את הכספים שנתקבלו עבורו בתיק ההוצאה לפועל, שהרי על פי הראיות שבפני התובע ידע על אי העברת הכספים, לכל המוקדם, ביום 15.8.97, המועד בו שלח התובע מכתב תשובה לנתבע על מכתבו מיום 24.7.97. (ראה: נספח 77 לת/1). 52. הנתבע הוכיח בפני כי התובע קיבל את מכתבו מיום 24.7.97 בו ציין מפורשות כי נתקבלו כספים מחברת דוגה, וזאת ניתן לראות ממכתבו החוזר של התובע מיום 15.8.97, אשר בכותרתו צוין: "מצב חשבון- מכתבך מיום 24 ביולי 1997". (ראה: מוצגים 9 ו-10 לנ/4). 53. במכתבו מיום 24.7.97 ציין הנתבע מפורשות, כדלקמן: " 1. נתקבלו בעניין דוגה שיקים בסך כולל של 375,000 ₪ כולל מע"מ, דהיינו, 320,513.6 ₪ לא כולל מע"מ. 2. הסך הנ"ל נפרש ל-23 תשלומים החל מ-1.1.96 ועד 1.11.97. 3. חובך לנו הינו כדלקמן: 1.3. 30% מהסך שנגבה מדוגה- 96,154 ₪. 2.3. שכ"ט הוצל"פ +הליכים לאישור פסק בורר- 25,000 ₪. 3.3. נותר לחלוקה מדוגה (מבלי לקחת בחשבון הפרשי הצמדה וריבית, שכן הסכום לא שולם לנו במזומן)- 199,359 ₪. " 54. לטענת התובע, הנתבע לא הודיע לו על חתימת הסכם הפשרה ועל העובדה כי קיבל כספים מחברת דוגה, ברם, איני מקבלת טענה זו של התובע שכן הוכח בפני כי הנתבע שלח מכתב לתובע בו יידע אותו על קבלת הכספים מאת חברת דוגה, והתובע אישר, כאמור, את קבלתו. 55. ועוד, התובע הוציא חשבוניות מפורטות ומדוייקות בגין הכספים שקיבל הנתבע מחברת דוגה, כאשר הוא מציין כי הן ניתנות על פי ההסכם מיום 29.11.95, וזאת ראייה נוספת לכך כי התובע היה מודע לקבלת הכספים מאת חברת דוגה. 56. בנסיבות אלה, יש לומר כי התובע היה מודע לעובדה כי נתקבלו כספים עבורו, לכל הפחות, ביום 15.8.97, והרי שהתביעה הוגשה ערב התיישנותה ביום 11.8.04, לאמור, ארבעה ימים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות. 57. על אף העובדה שהתביעה הוגשה ערב התיישנותה לא ראיתי לנכון לדחות אותה על הסף, ולטעמי, אין לסגור שערי בתי המשפט בפני בעל דין התובע את זכויותיו. 58. מכל האמור לעיל, דוחה אנוכי את טענת ההתיישנות אשר בפתח סיכומי התובע. טענת הקיזוז 59. לטענת הנתבע, לא העביר לידי התובע את הכספים אותם קיבל מחברת דוגה, מהטעם כי הוא קיזז כספים אלה כנגד שכר טרחה שהתובע חב לו בגין טיפול בתיקים שונים. 60. מנגד, גורס התובע כי קיזוז הינה פעולה משפטית הטעונה הודעה, ואין קיזוז ללא הודעה בכתב, כהוראת סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973, אשר זהו לשונו: " חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים." 61. לאחר עייני בראיות הצדדים, מגיעה אנוכי למסקנה כי הנתבע ביצע קיזוז כדין, שכן הוכח בפני כי במכתבו מיום 24.7.97, בו פירט הוא את ההתחשבנות ביניהם, ציין במפורש כי הוא מקזז מכספי התובע את המגיע לו בגין חשבונות שכר טרחה, והרי, שלטעמי, בהודעה זו ניתן לראות הודעת קיזוז כדין. 62. כמו כן, אף בהסכם שכר הטרחה מיום 10.12.95, הסכים התובע כי הכספים המגיעים לו מחברת דוגה בגין פסק הבוררות, ישמשו כביטחון לתשלום שכר הטרחה, ומכאן שהקיזוז נעשה בהסכמה. (ראה: המוצג מ/8 ל נ/4). 63. המסקנה העולה, איפוא, כי ברי הוא כי התובע הסכים לקיזוז הכספים על ידי הנתבע, וכי הנתבע מסר לו הודעת קיזוז כדין. שכר הטרחה בתיק דוגה 64. מחלוקת הצדדים הינה, בעיקרה, מחלוקת כספית בנוגע לגובה שכר הטרחה המגיע לנתבע בגין שירותיו בתיקים השונים. 65. בין הצדדים דנן לא נחתם הסכם שכר טרחה בתיק דוגה והתובע טוען כי סוכם בין הצדדים כי ייגבה שכר טרחה בגובה של 15% מהסכום שייגבה, ומנגד, גורס הנתבע כי שכר הטרחה המוסכם הינו 30% מהסכום שייגבה, ולא כטענת התובע. 66. בהעדר מסמך בכתב שיגבש את תנאי ההתקשרות בתיק דוגה, קיים קושי ממשי לחישוב שכר הטרחה המגיע לנתבע, קושי הרובץ, בעיקרו, על עורך הדין. 67. לעניין נחיצותם של הסכמי שכר טרחה כתובים, ערוכים וחתומים, ראה: ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יצחק ,פ"ד נח(5) 20, (2004), כדלקמן: "ראוי הוא שעורכי הדין יחתימו הלקוח על הסכם שכר טרחה על מנת שיידע האחרון מה ההוצאה הכספית שתושת עליו ויוכל להגיע לכלל מסקנה באם מתקשר הוא עם עורך הדין בתנאים אלה". עוד ראה: ע"א (ת"א) 2400/03 ברוש נ' לוי, תק-מח 2005(2), 11446 (2005), כדלקמן: "ככלל, מן הראוי הוא, "שעורך דין המקבל עניין לטיפולו, יסכים עם הלקוח על שכר הטרחה ועל מועדי תשלומו. חובת האמון, שחב עורך הדין כלפי לקוחו, טומנת בחובה חובת גילוי. מכוח חובה זו על עורך הדין לגלות ללקוחו מה שכר יהיה עליו לשלם, וזאת בטרם החל את מתן השירות, ולא לאחר סיומו... כאשר אין מודיעים ללקוח את שכר הטרחה מראש, נשלל מהלקוח חופש הבחירה שלא להיזקק לשירותיו של עורך הדין, אם שכרו של זה נראה ללקוח גבוה." כן ראה: ת"א (ב"ש) 4001/05 אסולין את מימון - ייעוץ ותכנון פיננסי בע"מ נ' המועצה הדתית ערד, , כדלקמן: "לא ברור מתי גובש אותו הסכם הנטען; האם התקיימה אם לאו הפגישה בין רואה חשבון אסולין לבין מנהל הנתבעת; היכן התקיימה הפגישה; מהו מועדה; מי השתתף באותה פגישה, ומה היה סיכום הדברים במהלכה. ... ראוי היה כי מנהל התובעת, שהינו רואה חשבון ועורך דין במקצועו, יעלה על הכתב סיכום הדברים אם היה כזה, סמוך לאחר שנתגבש אותו הסכם. ... במקרה שבפנינו, מדובר ברואה חשבון שהוא גם עורך דין, אשר מצוי ברזי החוק והיה עליו לדאוג לערוך את ההסכם בכתב ובהתאם להוראות הדין, על מנת להבטיח את חוקיותו של ההסכם. ... זה הזמן לחזור ולהדגיש, שידע כל נותן שירות, בכלל, ורואה חשבון בפרט - אשר מתקשר בהסכם עם מועצה דתית, שעליו לדאוג שההסכם ייחתם בידי הגורמים המוסמכים לכך עפ"י החוק ובמידה ולא עשה זאת, הרי שהוא לוקח את הסיכון על עצמו, להתרחשות אחת מהשתיים - האחד - השכר המוסכם - יבוטל ויפסק שכר ראוי בלבד, והשני - שההסכם יבוטל ולא ייפסק שכר בכלל. " וכן ראה: ת"א (חי') 1955/05 אונגר כהן רו"ח נ' חיים ישראלי ובניו בע"מ, ,כדלקמן: "נותן שרותים הטוען לחוב שכר טרחה יכול לתבוע תביעתו בעילה חוזית במידה והיה הסכם בין הצדדים ובעילה של אי עשיית עושר ולא במשפט (שכר ראוי) במידה ולא היה הסכם. מיותר לציין כי דרכי ההוכחה של הסכם או של שכר ראוי הן דרכים שונות. בעוד כשמדובר בהסכם יזכה התובע בשכרו לפי השכר המוסכם המוכח, הרי שבתביעה לשכר ראוי על התובע להתכבד ולהוכיח באמצעות מומחה או בכל דרך ראייתית מקובלת אחרת, מהו השכר הראוי לו זכאי מי שמבצע את שביצע התובע. ... "קביעת השכר הראוי אינה בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש " ואפנה בענין לפסק דינו של כב' הש' דב לוין בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5), 114 המתייחס לשכר טרחה של עורך דין אלא שאין הבדל לענין זה בין עורך דין לרואה חשבון, "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקבעו על פי שיקול דעתו בלבד, מבלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו ...שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא...עקב הרבגוניות, המורכבות והדינמיות, של הטיפול המשפטי- מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך נסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי". 68. בעניין זה, מקבלת אנוכי את גרסת הנתבע כי שכר הטרחה המוסכם עומד על שיעור של 30% בצירוף דמי מע"מ מסכום הגבייה בתיק דוגה, שכן טענתו זו של התובע עומדת בסתירה לגרסה קודמת שמסר, במספר רב של מקרים, בהם הוא מסכים כי שכר הטרחה בתיק דוגה הינו בשיעור של 30% מסכום הגבייה. 69. תימוכין לכך ניתן למצוא בתחשיב שהכין התובע למכתבו מיום 15.8.97 בו הוא מפרט כי הנתבע זכאי לשכר טרחה בשיעור של 30%. (ראה: המוצג מ/10 לנ/4). 70. יתרה מזאת, אף במכתבו של התובע ללשכת עורכי הדין מיום 9.11.01 מודה הוא כי הוסכם כי שכר טרחת הנתבע יעמוד על סך של 30% מכל סכום אשר יתקבל מחברת דוגה. (ראה: המוצג מ/12 לנ/4). 71. עינינו הרואות כי התובע עצמו הסכים לגביית שכר טרחה בשיעור של 30%, ותמוה בעיני מדוע שינה גרסתו זו והפחית בטיעונו את שכר הטרחה ל-15% בלבד. 72. כמו כן, זכאי היה הנתבע להשלמת שכר טרחה בתיק ההוצאה לפועל וההליכים לאישור פסק בורר בסך של 25,000 ₪, כעולה מהסכם הבוררות. 73. סכום הגבייה מחברת דוגה עמד על סך של 375,000 ₪, מסכום זה רשאי היה הנתבע לקזז שכר טרחה בשיעור של 30%, קרי, הסך של 112,500 ₪, וכן סך של 25,000 ₪. לאמור, סכום הגבייה לאחר הקיזוז בתיק דוגה עומד על סך של 237,500₪. 74. הנתבע הוכיח בפני כי העביר לידי בתו של התובע, הגב' חייקין מירי, לבקשתו, סך של 16,086 ₪, ועל כן, יש לקזז סכום זה מסכום הגבייה, קרי, סכום הגבייה עומד כעת על סך של 224,414 ₪. (ראה: נספח מ/11 ומ/12 לנ/4). 75. לטענת התובע, מסר הוא על חשבון שכר הטרחה בתיק דוגה לנתבע חמישה שיקים על סך של 7,020 ₪ כל אחד, כולל מע"מ, ובסך הכל, סך של 35,100 ₪, אותו יש להפחית מהסכום אותו חב לנתבע. הנתבע אף העניק לתובע חשבוניות מס המעידות כי אכן שולמו סכומים אלו. (ראה: נספחים A1- A5 לת/1). 76. מכל האמור לעיל, עולה כי סך כל התשלומים וגביית החוב נטו בניכוי שכר טרחת הנתבע בגין הטיפול בתיק דוגה הינו 259,514 ₪. שכר טרחה בגין טיפול בתיקים אחרים 77. לטענת הנתבע, זכאי הוא לקזז סכום נוסף של 81,900 ₪ על פי הסכם שכר טרחה מיום 10.12.95, באשר לטיפול בתיק "מחצבות הארץ", וכן שכר טרחה בגין טיפול בתיק "שלום אוליאל" בהתאם להסכם מיום 19.12.94 וזאת בסך של 166,799 ₪. 78. הנתבע לא הציג בפני חוות דעת חשבונאית באשר לסכומים המגיעים לו על חשבון השכר הטרחה בתיקים אלה, ועל כן, מאמצת אנוכי את חוות הדעת של רואה החשבון מר רואש אלי מטעם התובע, אשר אלו הם ממצאיו: " קיבלתי רשימת תשלומים שלטענת מנצור טרם שולמו לעו"ד דסאו עבור טיפול בתיק מחצבות הארץ ותיק שלום אוליאל. תשלומים אלו אמורים היו להיות משולמים/מקוזזים בין התקופות ינואר 1995 ועד יוני 1996 והסתכמו לסך של 146,970 ₪. " (ראה: המוצג 7 לת/1). 79. לאור חוות דעת זו, אשר לא נסתרה, הרי שהנני קובעת כי הנתבע היה זכאי לשכר טרחה בסך של 146,970 ש"ח בעבור טיפולו בתיקים האחרים עבור התובע, ורשאי היה לקזז סכום זה מהכספים אותם קיבל מחברת דוגה. 80. מכל האמור לעיל, עולה כי יתרת העודף המגיעה לתובע עומדת על סך של 112,544 ₪. לסיכום 81. מכל האמור לעיל, מתקבלת התביעה באופן חלקי. 82. הנתבע ישלם לתובע סך של 112,544 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל. 83. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 8,500 ש"ח בצירוף דמי מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. קיזוזלקוחותעורך דין