קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכות עיון בחומר חקירה לא רלוונטי: בפני בקשה שהוגשה לפי ס' 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 (להלן - החוק) לעיון בחומרים שונים לגביהם טען המבקש כי הם מהווים חומרי חקירה. לפני שאתייחס לגוף הבקשה אסקור בקצרה את ההליכים עד כה, שכן יש להם רלוונטיות לבקשה שבפני. בתאריך 27/6/2005 הוגש כנגד המבקש כתב אישום לבית המשפט השלום בירושלים. בתאריך 18/6/2006, התקבלה טענתו המקדמית של הנאשם בדבר חוסר סמכות עניינית והתיק הועבר לבית המשפט השלום בחיפה. בתחילה, הוא נוהל בפני כב' השופט הבר, בהמשך הוא טופל על ידי כב' השופטת פרדלסקי וכיום הוא נמצא בטיפולה של כב' השופטת קנטור. לאחרונה, החלה שמיעת הראיות בתיק לאחר עיכובים רבים שעל חלקם הקטן אעמוד להלן. הנאשם, שהינו עו"ד, מייצג את עצמו. כעולה מכתבי הטענות שהגיש ומטיעוניו, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום כיהן המבקש כיו"ר עמותה בשם "המטה למען ארץ ישראל", שמטרתה - על פי הנטען - לסייע להתיישבות בכל רחבי הארץ, מתן סיוע משפטי למתיישבים וכן בטיפול בתלונות נגד שוטרים וחיילים (ר' לדוגמה, ס' 2 לבקשת המבקש מתאריך 7/1/2008). עיון בכתב האישום מעלה, כי הוא כולל שני חלקים בפרק העובדות: חלק כללי וחלק קונקרטי המתייחס לנאשם: בחלק הכללי נטען, כי בתאריך 29/4/2002 פתחה משטרת ירושלים בחקירת ניסיון פיגוע בשכונת א-טור בירושלים. צוות החקירה כלל, בין היתר, את פקד פיאמנטה ואת רס"ב אריקה מזרחי שהיא המתלוננת בתיקנו (להלן - המתלוננת). במסגרת החקירה, הובאה לחקירה חשודה בשם אתי דביר (להלן - דביר) שנחקרה בחשד שידעה על ההתארגנות לביצוע הפיגוע. עוד נטען, כי בתאריך 31/5/2002 הופצו בשכונת מגוריו של פקד פיאמנטה בירושלים עלונים, בהם צוין שהחשודה דביר הוכתה ואוימה בחקירתה על ידי פיאמנטה והמתלוננת. עוד נטען, כי בתה של דביר נחטפה על ידי החוקרים ונמנע ממנה מזון. על העלונים נכתבו פרטיו של פיאמנטה והציבור נקרא להתקשר לביתו. בחלק הקונקרטי הנוגע לנאשם, נטען כי בתאריך 30/5/2002 סמוך לשעה 2000 התקשר הנאשם לביתה של המתלוננת ואמר לה כי בדעתו להגיש כנגדה קובלנה פלילית ותביעה אזרחית, וזאת בגין הכאת דביר. עוד נטען - וזהו למעשה ליבו של התיק שבפנינו - כי בסיום אותה שיחה, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה כי כדאי לה לשמור על משפחתה. בגין אמירה זו הואשם הנאשם בשתי עבירות - איומים וכן הטרדה במתקן בזק. כפי שציינתי לעיל, בתיק היו עיכובים לא מבוטלים, בין היתר עקב בקשות שונות שהוגשו למותבים השונים על ידי המבקש. אעמוד רק על הרלוונטיות שביניהן: בתאריך 17/10/07 התקיימה ישיבת הקראה, אחת מיני רבות בתיק, בפני כב' השופט הבר. עולה, כי טרם הדיון הגיש המבקש בקשות למאשימה לקבלת חומרים שונים, ובעקבות בקשות אלה ציינה באת כוח המאשימה, עו"ד ביטון פרלה את הדברים הבאים (פרוקוטול, עמ' 3, שורות 14-17):". . .אני סבורה כי ראוי שהנאשם יגיש בקשה אחת שבה הוא יכיל את כל הטענות שלו לגבי חומר חקירה וכל מה שהוא טוען לו שמדובר בחומר חקירה ולא יגישן במספר בקשות שונות ואז יוכל להתקיים דיון ענייני בפני אותו שופט בפניו יוגש חומר חקירה שמצוי בידי המאשימה ותתקבל החלטה עניינית מהו חומר חקירה ומה אינו חומר חקירה . . .". המשך העניינים מלמד כי הנאשם לא נהג כך, וחבל. בתאריך 7/1/2008 הגיש המבקש את בקשתו הראשונה בנדון. הבקשה נדונה בפני כב' השופט פלאח. לטענת המבקש כעולה כיום, הוא מיקד את בקשתו לעיל רק לגבי חומרים שלא נמסרו לו לטענתו, והנוגעים אך לטענות מקדמיות שהעלה באותה תקופה ונגעו לאפליה וכיוב'. המבקש טוען כיום, כי הדבר (היינו, מיקוד הבקשה רק בהקשר לטענות המקדמיות) נעשה על פי החלטתו של כב' השופט הבר, אך לא מצאתי לכך כל אינדיקציה בתיק ואף אין בכך היגיון, כפי שארחיב בהמשך. בתאריך 24/3/2008 דחה כב' השופט פלאח את הבקשה. בתאריך 6/5/2008 הגיש המבקש ערר על ההחלטה לעיל. הערר נדון בפני כב' השופטת שרון נתנאל. הערר נדחה הגם שבנוגע לחומרים מסוימים (נתונים סטטיסטיים שונים) לא נחסמה להגיש עתירה לפי חוק חופש המידע. מהמסמכים עולה, כי המבקש אכן הגיש עתירה שנדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים. בין לבין, במסגרת התיק העיקרי, ניתנה בתאריך 1/2/2009 החלטה אשר דחתה חלק מטענותיו המקדמיות של הנאשם. לעניין טענת ההגנה מן הצדק נקבע כי היא תידון במסגרת ניהול משפטו. בתאריך 24/5/2009 נקבע התיק להוכחות בפני כב' השופטת פרדלסקי, ומאוחר יותר, עקב שינויים בסדרי העבודה, הועבר התיק לטיפולה של כב' השופטת קנטור. בתאריך 7/4/2010 הגיש המבקש בקשה נוספת לקבלת חומר חקירה. הבקשה כללה 2 עמודים והפנתה למכתבים שונים אותם כתב המבקש למאשימה בשנים 2006-2008 ובהם ביקש חומרים שונים אותם הגדיר כחומרי חקירה בעניינו. במקביל לבקשה זו, הגיש המבקש, בתאריך 8/4/2010, "בקשה לדחיית פתיחת הליכי ההוכחות עד לסיום הליכי גילוי חומרי החקירה ומסמכים בתיק". באותה בקשה, שהוגשה טרם פתיחת שלב ההוכחות, ציין המבקש בפתח בקשתו כי:"תיק זה מתנהל מזה 5 שנים וקוימו בו למעלה מ 25 ישיבות בית המשפט". בתאריך 28/4/2010 דחה כב' השופט סלאמה את הבקשה כשהוא מציין כי מדובר בבקשה:". . כללית, לא ברורה ואינה מפורטת, וכי במכתבים שצורפו לה נכללו גם דרישות שנדונו במסגרת הבקשה הקודמת לגילוי חומר ראיות שנדחתה כדין". יחד עם זאת, צוין שם כי המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה חדשה, ממוקדת ומפורטת על מנת שהמאשימה תוכל להגיש לאמור בה. בניגוד לעבר, לא המתין המבקש תקופה הנמדדת בשנים, אלא הגיש, בתאריך 27/5/10, את בקשתו הנוכחית. בתאריך 6/7/10 הוגשה תוספת לבקשה. לפני שאדון בגוף הבקשה, לא ניתן שלא להתייחס לשיהוי הרב, הנמדד בשנים, בהגשת הבקשה מצדו של המבקש. כפי שציינתי לעיל, המבקש טען שהיה ברור לו כי אין מקום להגיש בקשות לקבלת חומרים המוגדרים על ידו כחומרי חקירה, טרם שסיים הצגת טענותיו המקדמיות. יתרה מכך, המבקש טען כי הדבר היה על פי הנחיית כב' השופט הבר (ר', לדוגמה, דברי המבקש מתאריך 9/12/2008 עמ' 23, שורות 27-32). אין לטענה זו של המבקש בסיס בפרוטוקולי הדיון ואף אין בה הגיון - לא מבחינת בית המשפט שנדרש שוב ושוב לבקשות באותו תיק, אך בראש ובראשונה אין בכך הגיון וטעם מבחינתו של המבקש עצמו, אלא אם כוונתו היתה למשוך זמן. הבאתי לעיל את דברי באת כוח המאשימה שנאמרו לפני כ 3 שנים, ודומני כי לו היה נוהג על פי דברים אלה, הרי שמסכת הבקשות לקבלת חומרי חקירה היתה מזמן מאחורינו. עיון בפרוטוקול הדיון מתאריך 9/12/2008 מעלה כי באותו דיון, אמר לא אחר מהמבקש עצמו את הדברים הבאים, שנאמרו על ידו בהקשר לטענת ההתיישנות:"במקרה זה, בתיק שבו אנו דנים, עד עכשיו עברו 6.5 שנים מסיום החקירה ועדיין לא הגענו לשלב ההקראה. אין ספק ששלב ההוכחות יהיה עוד חודשים רבים קדימה ועל כן, כאשר יגיע התיק לידי דיון, ייעלמו הראיות, ישכחו העדויות ובעצם הסיכוי של ההגנה להוכיח את עמדתה יפחת באופן משמעותי". אין לי אלא להסכים לדברי המבקש, וחבל שהוא לא יישם אותם לעניין בקשותיו לחומרי חקירה. המחוקק לא הגביל את המועד להגשת בקשות לפי ס' 74 (בניגוד להגשת ערר, שם תוקן לאחרונה החוק ונקבע פרק זמנן של 30 יום), משום ההנחה שמדובר באינטרס של הנאשם לעשות כן מוקדם ככל הניתן. עוד קיימת הנחה, המגובה בניסיון החיים, כי לעתים עולה הצורך בהגשת הבקשה כתלות בהתפתחויות שונות במהלך ניהול התיק. אשר על כן, לא יהיה זה נכון לקצוב פרק זמן מהגשת כתב האישום לדוגמה (ור' בנדון, בש"פ 3484/04, חזן נ' מ"י, ניתן בתאריך 21/4/2004; ור' - בשינויים המחויבים - את ב"ש (מחוזי חיפה) 1852/02, חלאילה נ' מ"י, ניתן בתאריך 18/4/2002). בבש"פ 3484/04 לעיל צויין כי במצבים מתאימים ניתן לדחות את הבקשה לגופא רק משום השיהוי הרב. במקרה דנן, כל הבקשות שהעלה המבקש היו ידועות לו מזה שנים רבות, וזאת כעולה ממכתביו השונים שצורפו לבקשות וכעולה מפרוטוקולי הדיון בבית המשפט (ר' לדוגמה עמ' 23 לפרוטוקול הדיון מתאריך 9/12/08 שם מציין המבקש את בקשתו לתוצרי האזנת סתר, בקשתו אותה הוא מעלה בשנית היום ושתידון להלן). למרות אי תקינות זו, לשון המעטה, אתייחס לגוף הבקשה. טרם שאפרט את נימוקי הבקשה, אסקור בקצרה את הראיות בתיק, שכן הדבר ישמש אותנו בהמשך. כפי שצוין לעיל, העבירה העיקרית המיוחסת למבקש הינה עבירת איומים בכך שאמר למתלוננת, שהיתה באותה תקופה חוקרת משטרה, כי כדאי לה לשמור על משפחתה. עיון בתיק החקירה בכלל ובהודעותיו של המבקש בפרט, מעלה כי למעשה, המבקש אישר שהתקשר למתלוננת וזאת כדי לוודא את כתובתה, על רקע הטענות שנטענו כלפיה בנוגע לגב' דביר ועל רקע רצונו להגיש כנגד המתלוננת קובלנה פלילית בכובעו כיו"ר עמותת המטה למען ארץ ישראל. מעדותה של המתלוננת (אשר העידה בתאריך 1/7/2010 בעדות ראשית וחקירתה הנגדית טרם החלה) עולה, כי בעקבות עובדת היותה חוקרת בצוות החקירה שחקר את האירוע במסגרתו הניחו עגלת נפץ במזרח ירושלים בתחילת שנת 2002, הן היא והן החוקר פיאמנטה קיבלו איומים טלפוניים שונים, וכן איומים במכתבים, בעלונים שהונחו בתיבות דואר, ועוד. במסגרת זו, ערכה המתלוננת מסמך (סומן ת/5) בו פירטה מספר שיחות טלפון, כשהשיחה הראשונה ביניהן הינה השיחה שבה התקשר המבקש אליה, בתאריך 30/5/2002. אציין, כי מסמך זה (ת/5) ובו מספר שיחות (שרובן אינו נוגע למבקש) הוגש לבקשת המאשימה ולמרות התנגדות המבקש. בתגובה להתנגדות המבקש להגשת המסמך, ציין ב"כ המאשימה כי:"המדובר בפרשייה כפי שעולה מעובדות כתב האישום אשר מתארת מסכת איומים אשר הופנתה כלפי המתלוננת בתיק זה. אכן המסמך אינו מתייחס באופן ספציפי לגבי האישום המיוחס לנאשם אך כמפורט בחלק הכללי יש במסמך זה כדי לפרט את האיומים ואת הלך הרוח באותה תקופה בה נתקבל היום נשוא כתב האישום, כאשר על מנת שבית המשפט יקבל תמונה ברורה ומלאה על מה שארע באותה תקופה ולאחריה יש במסמך זה להצביע על איומים נוספים וכי האירוע נשוא כתב האישום הינו חלק ממסכת איומים רבה שהופנתה כלפי המתלוננת בתיק זה וכלפי השוטר פיאמנטה כפי שמפרט בחלק הכללי של כתב האישום". עוד במסגרת עדותה הראשית של המתלוננת, הציג בא כוח המאשימה שתי קלטות (סומנו ת/7-ת/8) שם - לדברי המתלוננת - היא הקליטה שיחות שנקלטו במשיבון המובנה של "בזק" ושהתקבלו כאשר איש לא היה בביתה. מדובר היה בשיחות איום שהתקבלו, מבחינה כרונולוגית, לאחר השיחה עם המבקש. לשיטת המתלוננת, השיחה עם הנאשם היתה הראשונה ולכן לא חשבה לתעדה. אותן שיחות אחרות (למעשה, אין מדובר בשיחה של שני דוברים, אלא רק בשיחה של דובר אחד - המאיים / מאיימת שאינם המבקש) נשמרו במשיבון של "בזק" ולאחר מכן הועברו בהקלטה חיצונית על גבי אותן קלטות. עיון בקלטת ת/7 מעלה כי המתלוננת רשמה עליה את הכיתוב הבא: "שיחה מ 30/5/02 שעה 20:30" (הוא המועד והשעה בקירוב המיוחסת למבקש - י.ל.). דא עקא, שעל גבי הכיתוב לעיל, ישנה מחיקה, ובסמוך למחיקה ישנו תאריך אחר (2/6/02) ושעה אחרת (08:53) של שיחה שאין מחלוקת שכלל אינה מיוחסת למבקש. אותה שיחה אחרת מתועדת במזכר ת/5 - מדובר בשיחה שהתקבלה במשיבון בזק והוקלטה במועד מאוחר יותר. בעדותה, ציינה המתלוננת כי היא טענתה בכיתוב לעיל שנמחק, ויש להניח כי היא תחקר על כך במסגרת חקירתה הנגדית. לפני סיום תת פרק זה אציין, כי עוד במהלך ניהול הראיות בתיק (דיונים מהתאריכים 12/4/2010 ו 1/7/2010) עלו הנקודות הבאות, הרלוונטיות לענייננו: ראשית, במהלך חקירתה של הגב' יפה אמיר, אשר חקרה את המבקש, עלה כי בחקירתה את המבקש (אז החשוד), סברה הגב' אמיר כי בידי המשטרה (הגם שלא בידיה) מצויה קלטת ובה תיעוד של השיחה המיוחסת למבקש עצמו. שנית, כי הוגשו מספר כתבי אישום כנגד מי שאיימו על המתלוננת ועל פקד פיאמנטה. כעת, אפרט את החומרים אותם מבקש המבקש ברשימה ארוכה, את התייחסות המאשימה אליהם ואת החלטותיי לגופו של עניין. הקבוצה הראשונה נוגעת ל"הקלטת שיחת הטלפון נשוא כתב האישום". כאמור לעיל, חוקרת התיק, אשר השתייכה למשטרת חיפה, הטיחה בפני הנאשם בעת חקירתו כי בידי המשטרה מצויה קלטת של השיחה הרלוונטית. אותה חוקרת אף העידה לאחרונה בבית המשפט כי כך אכן סברה בזמנו. מנגד, עמדת המאשימה, אשר נתמכת בעדות המתלוננת ובתיק החקירה אשר אינו כולל כל קלטת שכזו, גורסת כי אין ולא היתה קלטת ובה הקלטת השיחה הרלוונטית. המאשימה ציינה כי אם נטען אחרת בזמנו - הרי מדובר בטעות. ברור הוא, כי לא ניתן להורות על העברת חומרים אשר המאשימה גורסת, לאחר בדיקה, כי אינם קיימים. מטרת סעיף 74 לחוק הינה לקיים בירור ענייני - משפטי בנוגע להגדרת חומרים קיימים, וזאת בשאלה אם על המאשימה למסרם אם לאו. אכן, לעתים אותם חומרים אינם מצויים בידי המאשימה / הרשות החוקרת ויש צורך להורות למאשימה להשיג את אותם חומרים ממקום אחר בו הם מצויים (בש"פ 9322/99, מסראווה נ' מ"י, פ"ד נד(1) 376). יחד עם זאת, אולם נקודות המוצא היא כי אותם חומרים קיימים. בענייננו, ניתן אולי להבין את הבסיס לבקשה שלפני, ואת סברתו של המבקש, אשר נסמכת על הנתונים לעיל. יחד עם זאת, לא ניתן להמציא יש מאין, באם נעשתה בדיקה שהעלתה כי אין בנמצא קלטת כנטען. למותר לציין, כי המבקש יכול להמשיך ולחקור את עדי המאשימה בנדון. בנוסף, ביקש המבקש את המסמכים הבאים בהקשר לתת פרק זה: מסמך הנוגע לזיהוי האדם הממונה על החקירה. בנדון, טענה המשיבה כי ממסמכי התיק עולה שמו ואף ציינה אותו. די בתגובה זו. כל המסמכים המתייחסים לשיחות הטלפון בין רפ"ק אמיר לבין הממונה על התיק בתאריך 7/7/02 - בנדון השיבה המשיבה כי אין מסמכים שכאלה ודי בתגובה זו. כל המסמכים שנכתבו על ידי הממונה על החקירה במשטרה ירושלים. בנדון, השיבה המשיבה כי כל המסמכים הועברו, ודי בתגובה זו. יומן החקירות בתיק החקירה. בנדון, השיבה המשיבה כי יומן החקירות אינו חומר חקירה על פי הדין. עיינתי ביומן התיק המצוי בתחילת תיק החקירה (הקלסר הלבן; וכן סימנתיו (במ"ש1; 30/8/10 + חותמת), ואכן אין מדובר בחומר חקירה שיש למסרו (ור' בנדון, לדוגמה, את ב"ש (מחוזי חיפה) 2469/08, רביע נ' מ"י, ניתן בתאריך 10/6/2008; רע"א 7867/06, פ"ש חיפה נ' לוסקי, ניתן בתאריך 6/1/08). בהקשר ובהמשך לאמור לעיל, אציין - הגם שלא מדובר בסדר הכרונולוגי בבקשת המבקש - את פרק ו' לבקשתו. בפרק זה ביקש המבקש את הפריטים הבאים: יומן החקירות של תחנת "ציון" שם מופיעה תלונת המתלוננת נגד הנאשם בין התאריכים 20/5/02-10/6/02. אינדקס תיק החקירה במשטרה ירושלים וכל מסמכיו. כל נהלי החקירה של משטרת ישראל אשר היו בתוקף בזמן החקירה. סיכום החקירה של צוות החקירה בנוגע לתלונות המתלוננת. כל המסמכים שהועברו בין הפרקליטות למשטרה בנוגע לתיק. יומן החקירות של תחנת מעלה אדומים בין התאריכים 20/5/02 ל 10/6/02. הדברים אותם ציינתי בפסקה לעיל יפים בחלקם לעניינו. כלל לא ברור באם יומן החקירות של תחנת מעלה אדומים עדיין בנמצא ולא ברור הקשר שלו לענייננו. מעבר לכך, משום חלוף הזמן והשיהוי הרב (ביותר) מצד המבקש אני דוחה את הבקשה בנדון. גם שאר הפריטים, מעבר לאי הכללתם העקרונית במסגרת חומר חקירה כהגדרתו בדין (ר' לדוגמה הבקשה ל"כל נהלי החקירה" וכיוב') הרי גם אינם רלוונטיים לענייננו (ור' בנדון, לדוגמה, את ב"ש (מחוזי חיפה) 3416/04, קופרמן נ' מ"י, ניתן בתאריך 1/3/2004). אציין, כי עיינתי בתיקי החקירה שהועמדו לעיוני וכן בסיכום התיק שלא הועבר למבקש, ובדין לא הועבר (סומן במ"ש 2 +30/8/10). תיק החקירה אינו כולל רק את התלונה הנוגעת למבקש, אלא גם חומרים נוספים הנוגעים לנחקרים אחרים בפרשה שנחקרו בחשד לאיומים כנגד המתלוננת ופקד פיאמנטה. אשר על כן, אין ממש בטענת המבקש כי החומר שהועבר לעיונו נותן לו זווית ראיה מצומצמת למדי, וגם מתיק החקירה ניתן לבחון באופן רחב למדי את כלל תיק האיומים, שנפתח כנגד המבקש וכנגד אחרים. הקבוצה השניה של המסמכים אותם ביקש המבקש נוגעת לקלטת ת/7 שנדונה לעיל. לטענת המבקש:". . מתעורר חשד סביר שהמתלוננת הקליטה את השיחה האמורה במשיבון בביתה ולאחר מכן, כשנוכחה לדעת כי ההקלטה סותרת את תלונתה, נמחקה השיחה מהקלטת". כזכור, חשדו של המבקש מתבסס על אותה קלטת, עליה נרשם תאריך השיחה הנוגע לענייננו. תאריך זה נמחק על ידי המתלוננת. עוד נסמך המבקש על עדותה של רפ"ק אמיר שציינה כי למיטב הבנתה, במועד החקירה היתה בתיק החקירה קלטת של השיחה הרלוונטית, הגם שהיא לא שמעה אותה. בהתייחס לקלטת זו, מבקש המבקש את החומרים הבאים, וזאת לשם העברת הקלטת לבדיקה במעבדה מטעמו: המשיבון בבית המתלוננת. הקלטת המקורית של המשיבון הנ"ל. דוחו"ת התפיסה של הקלטת והמשיבון. אציין, כי כבר עם הגשת הקלטת לתיק בית המשפט, במסגרת ההליך העיקרי, העלה המבקש את עיקר בקשתו לעיל. בית המשפט שמר את הקלטת בתיק בית המשפט וציין (עמ' 68, שורה 7) כי:"הצדדים יתאמו ביניהם את אופן ביצוע הבדיקה ורק אם לא יגיעו להסכמות - יפנו לבית המשפט". במסגרת הטיעון בפני, הגיש המבקש מסמך (סומן על ידי ת/1) הנוגע לבדיקה אותה הוא מבקש. מדובר במייל של עסק המכונה:"מרכז בינתחומי למאפייני קול" שם מצוין כי:"לצורך הבדיקה הנני זקוק לקלטת המקורית, ובמידה וניתן להציג את מכשיר ההקלטה שבו בוצעה ההקלטה". מכיוון שעל פי עדות המתלוננת, השיחות (שלשיטתה אינן כוללת את השיחה נושא דיוננו) הוקלטו במקור במשיבון המובנה של חברת "בזק", ורק לאחר מכן הועברו בהקלטה חיצונית לקלטת ת/7, הרי אין מדובר - על פניו - במכשיר ההקלטה אליו מכוון המבקש. שהרי, מכשיר ההקלטה של חברת "בזק" מיועד לשיחות בהן אין מענה של מחזיק הטלפון. נשאלת השאלה, האם יש לאפשר למבקש לבדוק את הקלטת, כדי לבדוק את טענתו - הנסמכת על חשדותיו - לבדיקה מטעמו. למרות גרסת המתלוננת והמאשימה אני סבור כי יש לאפשר למבקש למצות את טענותיו ובדיקותיו בנדון. יחד עם זאת, לא הובהר אילו פעולות בוצעו בין הצדדים בנדון, על פי הנחיית כב' השופטת קנטור. דומה, כי הצדדים יכולים להגיע להסדר מניח את הדעת בנדון ללא התערבות בית המשפט - אם לצורך בדיקת הקלטת, בתנאים אליהם יגיעו, במעבדה אותה ציין המבקש; ואם על ידי בדיקת הקלטת במעבדות מז"פ. המאשימה לא התייחסה לאפשרויות בנדון ולא הביאה את עמדתה באופן ברור. יש לזכור, כי ת/7 הינה קלטת מקורית שהינה מוצג בתיק בית המשפט. אשר על כן, יש לשמור עליה ככזו מבלי "להעבירה" מסכת בדיקות שיהרסו את מאפייניה (והשווה, בש"פ 4077/06 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל, ניתן בתאריך 11/6/2006). אשר על כן, הצדדים ינסו להגיע להסכמות בנדון ואם לא יצליחו - יפנו בנדון לכב' השופטת קנטור - שהתיק נמצא בטיפולה, וזאת על פי הנחייתה לעיל. בנוגע לבקשת המבקש, כי במקביל לקלטת הוא יבדוק גם את מכשיר ההקלטה, הרי שבנדון יש לזכור כי גרסת המתלוננת הינה ברורה, היינו - מכשיר ההקלטה ה"מקורי" הינו מכשיר מובנה של "בזק", משכך - אין כלל מקום ויכולת לבדוק אותו. לגבי מכשיר ההקלטה ה"משני", הרי שהמתלוננת עשתה בו שימוש בשנת 2002. לא ברור באם הוא קיים עדיין וכן לא ברורה חשיבותו לבדיקה. השיהוי הרב שבו נקט המבקש רובץ לפתחו. המתלוננת מצויה כיום טרם חקירתה הנגדית ומכיוון שמדובר בסוגיות המצויות בלב החקירה הנגדית אין בכוונתי להורות לנציגי המאשימה לבדוק זאת עמה. לאור האמור לעיל, ולאור חלוף הזמן להגשת בקשה זו, אני דוחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת לבדיקת מכשיר ההקלטה. לפני סיום אציין כי המשיבה ציינה שאין בידה כל דוחו"ת תפיסה נוספים, ותגובתה מספקת בנדון. קבוצת המסמכים השלישית אותם מבקש המבקש נוגעת לשיחה נשואת כתב האישום. לשיטת המבקש שיחה זו הוקלטה - אם בהאזנות סתר לקו הטלפון של עמותת המטה למען ארץ ישראל ואם בהאזנת נפח שהיתה במשרדי העמותה. המבקש הגיע למסקנה זו:". .משיחות שניהל . . עם אנשי משטרה ושב"כ . . " (ס' 12 לבקשה). אשר על כן, מבקש המבקשת את החומרים הבאים: הקלטות שבוצעו לקווי הטלפון של העמותה. הקלטות נפח שבוצעו למרדי העמותה. בהעדר הקלטות - רשימת ההיתרים שנתנו לקווי ולמשרדי העמותה. שמות האחראים על ההאזנות והקלטות מטעם השב"כ. שמות האחרים במשטרת ישראל על האזנה ומעקב במשרדי העמותה. בהקשר זה, הגיש המבקש בקשה נפרדת ובה ביקש כי במסגרת הדיון שבפני תעמיד המשיבה את תיק המודיעין של המשיב ושל העמותה אשר מצוי לטענתו במשטרה ובשב"כ. כמו כן, ביקש המבקש כי אורה על התייצבות הממונים על האזנות סתר במשטרה ובשב"כ לפני. בנדון, השיבה המשיבה כי אין בידה - ומאליו יוצא כי הכוונה לכלל רשויות החקירה - כל חומר רלוונטי. חזקה על המאשימה כי חקרה ובדקה בנדון, ותשובתה היא סוף דבר בהקשר זה. המסמך הבא אותו מבקש המבקש הוא, לדבריו:"צו האזנה ואיכון . ." (ס' 13 לבקשתו). הסתבר במהלך הדיון, כי אין מדובר בצו האזנה ואיכון כי אם בצו להמצאת מסמכים - והם פלט שיחות נכנסות עליו חתום כב' השופט מוסק מבית המשפט השלום בירושלים. לטענת המשיבה, המסמך הועבר זה מכבר למבקש אולם מעבר לנדרש הוגש לעיון בית המשפט. מכך יוצא שהמבקש קיבל זה מכבר מסמך זה ואם ברצונו לקבל עותק נוסף - יפנה לב"כ המשיבה. קבוצת המסמכים החמישית אותם מבקש המבקש נוגעת, לשיטתו, לחלק הכללי של כתב האישום. כאמור לעיל, החלק הכללי תיאר, בין היתר, את החקירה שנערכה על ידי המתלוננת ופקד פיאמנטה בנוגע לניסיון הפיגוע בשכונת א-טור בירושלים. במסגרת זו, נחקרה, בין היתר החשודה דביר. בהמשך, הופצו כרוזים כי אותה דביר הוכתה ואוימה בחקירתה על ידי פיאמנטה והמתלוננת וכיוב'. כעת, מבקש המבקש לקבל לידיו את החומרים הבאים: כל המסמכים והקלטות של חקירת דביר על ידי המתלוננת. תיק החקירה בנדון. כל המסמכים הנוגעים לתלונות שהוגשו נגד המתלוננת בנוגע לחקירת דביר. כל המסמכים הנוגעים לעררים בנוגע לאי הגשת כתב אישום כנגד המתלוננת בהקשר לחקירת דביר. תיק ההליכים המשמעתיים נגד המתלוננת בנוגע לחקירת דביר. כל המסמכים ממשרד היועמ"ש הנוגעים לבקשה שהוגשה להגשת קובלנה פלילית כנגד המתלוננת בנוגע לחקירת דביר. לשיטת המשיבה, החומרים המבוקשים בפרק זה אינם רלוונטיים לענייננו. אני סבור כי בקשת המבקש הינה בבחינת "מסע דיג" לשמו. סעיף 74 לחוק קובע כי משהוגש כתב אישום:". . רשאים המבקש וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהמבקש הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו." תילי תילים של מילים, נכתבו בנושא הגדרתו של "חומר חקירה", אותו מחויבת התביעה להעביר לעיונו של נאשם. באם לתמצת את המבחן הבסיסי, לפיו נקבע באם חומר מהווה "חומר חקירה", הרי שיהיה זה מבחן הרלוונטיות, ולא "סתם" רלוונטיות, אלא רלוונטיות לאישום. יחד עם זאת, מבחני הרלווטיות (לאישום) אינם צריכים להיות מבחנים צרים, ולא פעם יש מקום להכליל במסגרת אותו חומר, גם כזה שהרלוונטיות לאישום הינה גבולית, ובלבד שתהיה הגיונית ועומדת במבחני שכל ישר. ולשם מה, בין היתר, יש להפעיל את אותם מבחנים ? על מנת לאפשר לנאשם לממש, בין היתר, את זכותו למשפט הוגן, ולתת לו הזדמנות להתגונן בפני האישומים העומדים בפניו. וכך נאמר בבש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), עמ' 376, בעמ' 381: "תכליתה של זכות העיון של המבקש בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק. בבואנו לקבוע מהו 'חומר חקירה', עלינו להיות '...מודרכים על-ידי כללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה... אולם... אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח 'חומר חקירה' ראיות, שהרלוואנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית...' (בג"ץ אל הוזייל הנ"ל, בעמ' 129)". ועוד ראה, בעניין הגדרת "חומר חקירה", את ע"פ 4764/98, נידאל אבו סעדה נ' מ"י, פ"ד נג (1), 832; בג"צ 620/02, התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי, פ"ד נז (4) 625; בש"פ 5425/01, יאסין אל חאק נ' מ"י, פ"ד נה (5) 426; ועוד. עובדת השתתפותה של המתלוננת בחקירתה של דביר אינה סוד, והיוותה את ה"טריגר" למסכת השיחות אותם קיבלה המתלוננת ופיאמנטה. מכאן, ועד קבלת כלל תיק החקירה בנוגע לאותה ניסיון פיגוע, הדרך ארוכה. אני דוחה את הבקשה בנדון, בכפוף לחריג אותו אציין להלן בפסקה הבאה. במסגרת טיעוניו, ציין המבקש כי על רקע חקירת המתלוננת את דביר נדונה המתלוננת והורשעה בדין משמעתי. המשיבה לא התייחסה מפורשות לנקודה זו אולם הציגה, לעיון בית המשפט בלבד, את פלט המרשם המשמעתי של המתלוננת, שממנו לא ניתן לדעת באם יש קשר בין המצוי בו לבין חקירת דביר (סומן במ"ש 3 30/8/10). אציין, גם אם קיים רישום משמעתי למתלוננת בהקשר לחקירת דביר הרי שמדובר בקשר רחוק ועקיף למדי להליך כנגד המבקש. מנגד, יש לזכור כי הכלים העומדים לרשות המבקש בחקירת המתלוננת - שעל עדותה יקום וייפול דבר - הינם מוגבלים למדי. בסופו של דבר, עצם השיחה אינו מוכחש, ומדובר - ככלל - בעדות המתלוננת אל מול עדות המבקש. על רקע זה, ומשום שהנסיבות עצמן כרכו את חקירת דביר על ידי המתלוננת עם האישום הניצב כנגד המבקש, ועל רקע טענתו כי המתלוננת נטרה לו מתנכלת לו על רקע אותה חקירה (הן שלה כחוקרת והן - אם אכן כך - שלה כנחקרת), אני מורה למשיבה לברר באם אכן ישנו קשר בין הרישום המשמעתי של המתלוננת לבין חקירת דביר/ חקירת ניסיון הפיגוע. באם קיים רישום כזה, של הרשעה בדין משמעתי, אני מורה למשיבה להעבירו לרשות המבקש. אוסיף, כי אם אכן קיימת הרשעה שכזו, הרי המבקש עצמו ציין כי הוא מודע לה ולכן ממילא אין בכך כל חשיפה של דבר שאינו מצוי בידיעתו של המבקש. אדגיש, כי אם אכן קיים פריט מרשם משמעתי כאמור לעיל, הרי רק פריט הרישום של ההרשעה יועבר, ולא התיק עצמו (והשווה בנדון עם ב"ש (מחוזי חיפה) 1302/08, פלונים נ' מח"ש, ניתן בתאריך 19/2/2008; וכן השווה עם בש"פ 5881/06, שלמה בניזרי נ' מ"י, ניתן בתאריך 7/2/2007). בהמשך ישיר לפסקה לעיל, אתייחס כעת לבקשות המבקש אשר מופיעות בפרק ז' לבקשתו. בפרק זה, ביקש המבקש חומרים שונים, אשר יוכיחו לשיטתו כי מדובר במתלוננת סדרתית ובלתי מהימנה. במסגרת זו, ביקש המבקש את החומרים הבאים: העתקי תלונות של המתלוננת בגין איומים משנת 1993 ואילך. תיקי החקירה שנפתחו בנדון ותיקי בית המשפט. כל התלונות והתיקים שנפתחו כנגד המתלוננת במח"ש וביחידה לתלונות הציבור. פסקי דין משמעתיים ותיקי המשמעת מצד פעילי ימין. תיקה האישי של המתלוננת במשטרה ישראל. כל המסמכים הנוגעים לבג"צ 4573/05 בו היתה המתלוננת, לשיטת המבקש מעורבת. מדובר בבג"צ שלשיטת המבקש הוגש על רקע סירוב המדינה להכיר בלימודי חו"ל על ידי שוטרי משטרת ישראל. אני דוחה מכל וכל בקשה כוללנית זו, שהינה מסע דיג לשמו. באם הבקשה שנגעה לתיק ניסיון הפיגוע היה בבחינת מסע דיג באגם קטן, הרי כעת מדובר בדיג באוקיינוס רחב מימדים ואחר דגים שספק אם קיימים. אכן, הפסיקה עברה כברת דרך משפטית מאז הלכת אל הוזייל (בג"צ 233/85, אל הוזייל נ' מ"י ואח', פ"ד לט (4) 124), שם צויין אותו "מסע דיג", אולם גם על פי המבחנים המקלים ביותר אין להכיר במתן החומרים לעיל. המבקש כלל לא הראה קצה חוט בנדון, וגם אם קיימים חומרים שונים בנדון, אין לראות בכּלל החומרים והמסמכים שנאספו אי פעם בנוגע לעד תביעה - איש משטרה או אזרח רגיל - כחומר חקירה. אשר על כן, גם אינני סבור כי עלי לעיין באותם חומרים (ור' בנדון, לדוגמה, את האמור בב"ש (מחוזי י-ם) 4956/08 מדינת ישראל נ' אליהו כהן, ניתן בתאריך 17/9/08). המאשימה תשלח מי מטעמה לקחת חזרה את תיקי החקירה וכן את המסמכים שהגישה לעיוני. לשלוח לצדדים. זכות ערר תוך 30 יום. מסמכיםזכות העיוןחומר חקירהעיון בחומר חקירה