קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חוב רטרואקטיבי על חשבון חשמל: 1. בתובענה זו נדונה השאלה, האם נהגה המשיבה כשורה בחיוב רטרואקטיבי של 7 שנים שנעשה בחשבון החשמל של המבקשים? 2. ואלה הן העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. המבקשים וחמשת ילדיהם מתגוררים בדירה ברחוב דגניה 23 בתל אביב (להלן: הדירה), משנת 1992 לערך (סעיף 3 לתצהיר המבקש, שנעשה בחודש דצמבר 2008), והם שילמו למשיבה את שהתבקש מהם על פי חשבונות חשמל שזו המציאה להם. ב. עד לשנת 2004 היה מותקן בדירה מונה חשמל ישן, ומשנת 2004 התקינה המשיבה בדיה מונה חשמל חדש. לטענת המבקשים (סעיף 7 לתצהיר), התקנת מונה החשמל נעשתה לבקשתם. המשיבה טענה בתצהיר שהוגש מטעמה על ידי מר ישראל ארנפרוינד, שתפקידו מוגדר כרכז שב"ח (שימוש בלתי חוקי) במחוז דן, כי הדבר נעשה בעקבות דרישה שהתקבלה לבדיקת תקינות המונה (סעיף 4 לתצ'), סתמה ולא פירשה ממי התקבלה הדרישה. ג. מכל מקום, בודק המונים שנשלח מטעם המשיבה בדק את המונה ומצא אותו פגום: אין חתמים במכסה תיבת המונה, שלט מערכת הספירה מכופף כלפי מטה לכיוון הדיסק, שריטות היקפיות על הדיסק בפנים המונה, "כל אלה" - טען מר ארנפרוינד (סעיף 8 לתצ') - "מעידים על טיפול בתוך המונה לשיבוש התרשומת.". כיוון שכך הוחלף המונה הישן במונה חדש. ד. המשיבה טענה, כי החיובים שנעשו בחשבון החשמל של המבקשים הם מוטעים, כיוון שנעשו על פי קריאות במונה פגום, ולפיכך היא עקבה אחר קריאות המונה החדש במהלך ששת החודשים הראשונים להתקנתו. באופן זה היא גילתה, כי צריכת החשמל הממוצעת לחודש בתקופה זו היתה גבוהה בכ-40% מצריכת החשמל החודשית הממוצעת בשבע השנים שקדמו להתקנת המונה החדש. ה. לפיכך, חייבה המשיבה את המבקשים חיוב רטרואקטיבי לשבע השנים הקודמות, כשבסיס החיוב הוא ההפרש בין הצריכה הממוצעת של ששת החודשים מהתקנת המונה ובין הצריכה הממוצעת של שבע השנים הקודמות להתקנת המונה החדש. חשבון זה עמד ביום 12.4.06 על סך של כ-16,600 ₪. (פירוט החישוב מובא בנספח ב' לתצהירו של ארנפרוינד ובעדותו, עמ' 3 לפרוטוקול). ו. המבקשים לא הסכימו לחשבון שעשתה המשיבה, טענו שהוא אינו משקף את הצריכה בפועל באותן שנים וסירבו לשלמו. לאחר חליפת מכתבים בין באי כוח הצדדים, שכללה פנייה לנציבות תלונות הציבור ותשובה שלו שדחתה את טענותיהם (נספח ד' לתשובה), ולאחר שלא נמצא פתרון למחלוקת, הוגשה תובענה זו. 3. תכליתה של התובענה היא מתן צו הצהרתי, לפיו המבקשים אינם חייבים בתשלום החיוב הרטרואקטיבי שנדרש מהם על ידי המשיבה. המבקשים טוענים בתביעתם, כי הפגמים הקיימים במונה לא נגרמו על ידם, אלא עקב בלאי שנגרם מהיות המונה ישן ולכן אין מקום "להענישם" בחיוב רטרואקטיבי. לגוף החשבון שנעשה על ידי המשיבה, טוענים המבקשים כי הוא אינו נכון. המשיבה טוענת לעומתם, כי הפגמים שהתגלו במונה הישן מצביעים על היותם מכוונים, ומכיוון שהוא היה מותקן בחצרם של המבקשים, הרי שבאין ראיה לסתור הם האחראים לגרימתם. לגוף החשבון טוענת המשיבה, כי הוא נעשה על פי אמות מידה שנקבעו לצורך כך, ועל כך ידובר להלן. יצוין, כי משלב ההוכחות ואילך המבקשים לא היו מיוצגים וחיסרון זה בלט הן באופן ניהול ההוכחות ובעיקר באופן הגשת הסיכומים, שכללו טענות רבות שלא נטענו בתצהיר שהגישו ובעדותו של המבקש, ואשר היו קשים להבנה. חבל שכך, אך אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. 4. השאלה הראשונה שנדונה בין הצדדים היא: מיהו האחראי לפגמים שהתגלו במונה הישן? אני מוכן לקבל את הנחתה של המשיבה, לפיה, עובדת היות המונה בחצרם של המבקשים היא המטילה עליהם את עול ההוכחה לכך שהפגמים לא נגרמו על ידם. לעומת זאת, אין להמעיט בטענת המבקשים, לפיה אין המדובר בפגמים מכוונים אלא בבלאי טבעי שנגרם מכך שהמדובר במונה ישן. בהקשר זה יצוין, כי בודק המונים שגילה, לטענת המשיבה, את הפגמים, לא הובא על ידה להעיד, ולא הובא כל הסבר להימנעות זו. כמו כן, עולה מאליה השאלה, כיצד הפגמים לא התגלו ולא דווחו למשיבה על ידי קורא המונים מטעמה במהלך כל השנים הרבות האלה? ובקשר זה יצוין, כי חובת בדיקת דיוק המונה ותקינותו מוטלת על המשיבה, כפי שנקבע בסעיף 15(א) לספר "אמות המידה" מחודש פברואר 2010 (להלן: "אמות המידה"), שהותקנו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים-חשמל (להלן: הרשות) בהתאם לחוק משק החשמל, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק החשמל) (עניין "אמות המידה" עוד יידון להן, יצוין כבר כאן שהמשיבה לא טרחה לצרף את נוסח אמות המידה שהיה תקף לאותה עת, ואני נאלץ להסתמך על הנוסח החדש משנת 2010, שניתן לעיין בו באתר הרשות, שכתובתו: ) : "ספק השירות החיוני (קרי, המשיבה - י.א.) יבצע אחת לשנה לפחות בדיקות מדגמיות לבדיקת דיוק המונים, ויעמיד לעיון הציבור את ממצאי בדיקתו." איה, אפוא, הבדיקות שעשתה המשיבה במונה הישן במהלך כל השנים, שנטען על ידה כי הוא לא שיקף את הצריכה האמיתית, עקב היותו פגום? מכל מקום, אינני ממוצא חשיבות גדולה לשאלת "האחריות" לכך שהמונה הישן לא שיקף את הצריכה האמיתית, שכן גם לגרסת המבקשים המונה היה ישן ופגום, ומכאן ההנחה הסבירה שהוא לא שיקף את הצריכה האמיתית במהלך השנים הנדונות. 5. השאלה העיקרית, שיש לדון בה הינה, אם כן, נכונותו של "החשבון הרטרואקטיבי" שעשתה המשיבה. חשבון זה התבסס כאמור על ההפרש בין הצריכה החודשית הממוצעת בששת החודשים שלמתן התקנת המונה החדש ובין הצריכה החודשית הממוצעת בשבע השנים שקדמו להתקנת המונה החדש. חישוב זה גילה, כי הצריכה החודשית הממוצעת בששת החודשים היתה גבוהה בכ-40% מהצריכה הממוצעת בשבע השנים. מכאן, שהמבקשים נדרשו לשלם תוספת שלכ-40% על התשלומים ששילמו בשבע השנים הקודמות (כאשר החישוב נעשה לפי התעריף שהיה תקף בעת עשיית החישוב, בשנת 2005). 6. מניין הסמכות למשיבה לערוך חשבון רטרואקטיבי, כאמור? על פי חוק החשמל הוסמכה הרשות להתקין אמות מידה בעניינים שונים, ביניהם קביעת תעריפים לתשלומים בגין צריכת החשמל, אופן התשלום וכיו"ב (סעיף 17 לחוק החשמל). הרשות התקינה בהתאם לסמכותה אמות מידה שפורסמו ברשומות ואין ספק, לכן, שהן מחייבות את המבקשים ואת המשיבה (ראו, בין השאר, את פסק דינה של כב' השופטת רות רונן ב-ה"פ 201371/04 קצנלבוגן נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (2005) ). 7. כיצד על המשיבה לערוך את החשבון הרטרואקטיבי? המשיבה בתשובתה הפנתה לסעיפים שונים באמות המדינה, אך אלה לא עונים ישירות על השאלה שנשאלה. תשובה מפורטת לכך נמצא רק במכתבו של נציב תלונות הציבור של המשיבה, עו"ד פרנקל (צורף כנספח ד' לתשובה). (התשובה מפנה לסעיפים מתוך הספר אמות המידה הישן, שלא הוגש כאמור, ולכן אתייחס כאן לסעיפים המקבילים בספר המעודכן משנת 2010. בין כה וכה הסעיף המרכזי בענייננו לא השתנה, כמפורט להלן). ככלל, קובע סעיף 13(א), כי חשבון הצריכה יחושב על בסיס קריאת המונה, יחד עם זאת, נקבע בסעיף 13(ד): "על אף האמור לעיל, במקרים הבאים רשאי ספק השירות החיוני לקבוע את התשלום עבור צריכה על בסיס הערכת הצריכה כאמור באמת מידה 14 (ביצוע הערכת צריכה): (1) המונה הוסר או שלא רשם את מלוא צריכת החשמל כתוצאה מליקוי או פגיעה בו. ..." זהו המקרה דנן, שבו המונה הישן לא רשם, ככל הנראה, את מלוא צריכה החשמל "כתוצאה מליקוי או מפגיעה בו". 8. קביעת התשלום עבור צריכה על בסיס הערכת צריכה נעשית, כאמור, בהתאם לאמת מידה 14(א) שזה לשונה: "קביעת כמות חשמל שנצרכה בדרך של הערכה תתבצע על יסוד כמות החשמל שנצרכה במקום הצרכנות או בחצרים מסוימים בתקופה אחרת, אשר מתקיימים בה תנאים הדומים ככל האפשר לתנאים אשר שררו בתקופה לגביה מבוצעת ההערכה, או על יסוד קריאת המונה בתיקון יחסי לפי אחוז הטעות או הליקוי של המונה." נוסחו של סעיף זה, בהשמטה מסוימת שכפי הנראה חשובה בעיני, צוטט גם במכתב הנ"ל של נציב תלונות הציבור (בסעיף 5), אז היה מספרו: ב.2.1, אך כפי הנראה היה זהה לגמרי לנוסח משנת 2010. 9. במקרה דנן בוצעה ההערכה על פי החלופה הראשונה הנזכרת באותו סעיף: כמות החשמל שנצרכה בדירה בתקופת ששת החודשים שלמן התקנת המונה החדש. אולם, כעולה מאותו סעיף, הערכה כזו יכולה להתבצע רק אם ניתן להשוות, ככל האפשר, בין התנאים שהתקיימו בשתי התקופות: התקופה שלגביה מבוצעת ההערכה והתקופה שעל בסיסה נעשית ההערכה. אם השוואה כזו אינה אפשרית, אין כל בסיס להערכה שנעשתה. 10. והנה, בענייננו, טענו המבקשים בפני המשיבה, והם טוענים גם בתובענה זו, להפרש ניכר בין התנאים ששררו בשתי התקופות והיא היתוספותם למשפחה (במזל טוב) של שלושה ילדים נוספים, שנולדו במהלך השנים, לגביהם התבצעה ההערכה. על פי תצהירו של המבקש (סעיפים 3 ו-12. יצוין כי התצהיר נחתם בחודש מרץ 2008), בתחילת התקופה האמורה מנתה המשפחה 4 נפשות, כשנה לאחר מכן היא מנתה 5 נפשות, שנתיים אחר כך 6 נפשות וארבע שנים אחר כך 7 נפשות. כל נפש נוספת הינה "צרכן חשמל" נוסף, ומובן מאליו, לכן, שצריכת החשמל הממוצעת בששת החודשים שלאחר התקנת המונה החדש אינה יכולה להשתוות לצריכת החשמל הממוצעת בשבע השנים הקודמות. נתון זה לא נשקל כלל על ידי המשיבה, כפי שהיא היתה מחויבת לעשות על פי סעיף 14 לאמות המידה הנ"ל. מכאן, שאין להתבסס על החישוב שעשתה. 11. יצוין עוד, שסעיף 3(א) לאמות המידה קובע את שדומה כי הוא מובן מאליו, ולפיו: "ספק שירות חיוני ייתן שירות וצרכן יקבל את השירות תוך יישום אמות המידה בתום לב ובדרך מקובלת". והנה, אדם התובע את חברו לתשלום כספי, נדרש ממנו להגיש תביעה לבית המשפט, לשלם אגרה מתאימה ולהוכיח את תביעתו. אמות המידה שהותקנו על פי חוק החשמל פטרו את המשיבה מצורך זה, ומקום שהיא נוכחה לדעת שהחשבונות שהיא עצמה שלחה לצרכנה אינם נכונים, מטעם זה או אחר, היא רשאית לערוך חשבון רטרואקטיבי חדש ולהגישו לצרכנה לתשלום. דווקא משום כך, מוטל על המשיבה להשתמש בסמכותה זו בזהירות ובאיפוק. אם יש מקום לספק באשר לדרך חישובה, עליה להימנע מהדרך הקלה של השוואה אריתמטית ולבחור דרך ראויה אחרת, העשויה להביא לתוצאה צודקת יותר. לא כך נהגה המשיבה במקרה דנן. 12. התוצאה: ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו החשבון שעשתה המשיבה לתקופה שבין 11/97 ל-10/04 (נספח ב' לתשובה) מבוטל, ואין לחייב את המבקשים לשלם את הנדרש מהם על פי חשבון זה. המשיבה תשלם למבקשים הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. רטרואקטיביותחובחשמל