חובת תשלום דמי חבר עמותה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת תשלום דמי חבר עמותה:



התובעת היא עמותה רשומה, אשר חברות בה תחנות מוניות ואשר מטרתה הרשומה לקדם את מקצוע נהגי המוניות בישראל וייצוגם. הנתבעת היא חברה המאגדת כ- 50 בעלי מניות המפעילה תחנת מוניות הידועה בשם "מוניות השקם" והיא רשומה ברשם החברות. התובעת תבעה את הנתבעת לתשלום סך של 204,500 ₪ המהווים "דמי חבר", אשר לטענתה הנתבעת הייתה מחויבת לשלם לה ולא שילמה. הנתבעת טוענת כי אין היא חברה בתובעת ולכן אינה חייבת לשלם כל סכום.

רקע


התובעת נרשמה ביום 26.6.1996 בשם "איגוד נהגי המוניות חברי ההסתדרות החדשה" (ראו נספח ה' לתצהיר מר שמואל עדי, להלן: "עדי"). עם היווסדה של העמותה נוסח והתקבל תקנון (נספח ו' לתצהיר עדי).
הנתבעת החלה לשלם דמי חבר לתובעת משנת 2002 בהתאם למספר המוניות הפועלות בפועל אצלה.
התובעת טוענת כי הנתבעת חתמה על מסמך המכונה "אמנה" מיום 30.5.05 (להלן: "האמנה") וכי היא בעלת תוקף משפטי מחייב מבחינה חוזית משפטית- לכל דבר ועניין. בכותרת האמנה נכתב "אמנה – הצהרת כוונות". בגוף האמנה נכתב כך:

"1. אנו נציגי תחנות מוניות הספיישל והשירות כאחד חברי האיגוד הארצי, החלטנו להתאגד לשם קידום ענף המוניות ורווחתם של נהגי המוניות. אנו מתחייבים לפעול בתיאום עם איגוד נהגי המוניות.
2. אנו מתחייבים לפעול יחדיו ולקבל את מרות מוסדות האיגוד, ולכבד את החלטתם בכל הקשור לנהגי המוניות ולתחנות המוניות וכיו"ב. ידוע לי שאין אפשרות פרישה למשך 4 שנים מהאיגוד והתחנות מתחייבות על כך בחתימתם על אמנה זו.
3. נהג שעזב תחנה בה עבד והשאיר אחריו חובות, או לא החזיר רכוש השייך לתחנה, או לא שילם דמי איגוד, לא יוכל לעבוד בתחנה אחרת המאוגדת באיגוד עד אשר יסדיר את כל חובותיו.
4. אנו מתחייבים לפעול יחדיו בנושאים המשותפים לכלל נהגי המוניות והתחנות כגון: ביטוחים, פרסום, מונה, רכישות גדולות, שביתות והכל כדי להשיג את הטוב ביותר לנהג.
5. אנו מתחייבים לשתף פעולה למען יוכלו כל התחנות ונהגי המוניות המאוגדים באיגוד, להתפרנס בכבוד תוך שמירת שרות הולם והוגן ללקוחות השונים.
6. אנו מתחייבים מרגע חתימתנו על "אמנה הצהרת כוונות" זו, לקבל את מרות האיגוד ולכבד את כל החלטותיהם בכל נושא או מחלוקת שתבוא להכרעתם בענייני תחנות והנהגים, גם בין התחנות לבין עצמם. אנו מתחייבים לקבל את מרות האיגוד למשך 4 שנים מיום חתימתנו על אמנה זו ולהיות אחראים לכל החובות והזכויות כלפי האיגוד למשך 4 שנים מיום חתימתנו על אמנה זו – ואמנה זו היא חוזה והסכם המחייב את כולם."


יש לציין כי במועד כתיבת האמנה נקראה התובעת "עמותת איגוד נהגי המוניות הארצי חברי ההסתדרות החדשה". בשנת 2006, ניתקה התובעת מן ההסתדרות החדשה, ושמה של התובעת שונה ל"עמותת איגוד נהגי המוניות הארצי" (ראו מכתבו של גסאן מוקלשי, נספח טו' לתצהיר עדי).
ביום 3.8.05 חתמו ה"ה שמעון ארמה (להלן: "ארמה") ושמעון עייש (להלן: "עייש") על האמנה בשם הנתבעת. באותו יום נכתב מכתב חתום על ידי הנתבעת לתובעת לפיו הנתבעת מצטרפת לארגון התובעת, כאשר נציגי התחנה בארגון נקבעו: ארמה, עייש וניסים עמיאל.
באוקטובר 2006 החליטה הנתבעת להפסיק את חברותה בתובעת ולבטל שיק בגין דמי החבר לחודשים נובמבר עד דצמבר 2006 ובכך לטענת התובעת הפרה הנתבעת את האמנה בין הצדדים המחייבת אותה להמשיך ולשלם עד לתום 4 שנים ממועד החתימה על האמנה. לטענת התובעת, תשלום דמי החבר החודשיים היו סך של 10 ₪ לחודש עבור כל מונית בפועל בתחנה.
לאחר הפסקת התשלום הגישה התובעת תביעה בהמרצת פתיחה לחייב את הנתבעת בתשלום דמי חבר (ה.פ. 200258/07) בבית משפט השלום בתל אביב כאשר כבוד השופט אטדגי יונה הציע לצדדים בדיון הראשון: "התובענה תימחק ללא צו להוצאות תוך שהצדדים שומרים על כל זכויותיהם בנדון כולל הגשת תביעות כספיות או כל תביעה אחרת." הצדדים הסכימו לעקרון ולכן בפסק דין שניתן ביום הדיון (5.7.07) נמחקה התובענה ונקבע כי התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר שכר טרחה זה ישולם אלא אם וכאשר תגיש התובעת תביעה נוספת כנגד הנתבעת.
בעקבות פסק הדין של כבוד השופט אטדגי הוגשה תביעה זו ובה נתבע סכום של 204,500 ₪ בשל העילה של גרם הפרת חוזה על פי סעיף 62 לפקודת הנזיקין.

טענות התובעת


התובעת טוענת, בתצהיר מר ארמה, כי ביום 12.6.02 נערכו בחירות למוסדות התובעת אשר נקראה אז, לטענתו, "איגוד נהגי המוניות תל אביב – גוש דן". בבחירות בשנת 2002 השתתפו 27 תחנות מוניות, כאשר כל תחנה קיבלה מספר נציגים לפי מספר המוניות בפועל. באותן בחירות נקבע כי תחנה שגודלה הוא 15 מוניות ועד 114 מוניות תזכה לנציג אחד; תחנה שגודלה הוא מ – 115 מוניות ועד ל – 214 מוניות תזכה לשני נציגים; תחנה שגודלה הוא מ – 215 מוניות ועד ל – 314 מוניות תזכה ל – 3 נציגים; תחנה שגודלה הוא מעל 315 מוניות תזכה ל – 4 נציגים.
התובעת טוענת כי משנת 2005 החליטה להפוך לאיגוד ארצי אשר מייצג את כלל נהגי המוניות בישראל.
התובעת טענה בכתב התביעה כי הנתבעת עוולה בגרם הפרת חוזה בכך שגרמה לאי קיום האמנה. במהלך הראיות ובסיכומים השתנתה הגרסה לכך שהנתבעת הפרה את התחייבותה לשלם דמי חבר. התובעת טענה כי התחנות החתומות על האמנה, ובכללן הנתבעת, התחייבו לקבל את מרות החלטות התובעת, ובכלל זה החלטה שהתקבלה בדבר תשלום דמי חבר חודשיים, עבור כל מונית בפועל בתחנה, בסך של 10 ₪ לחודש. בתצהיר מר אהרון כהן נכתב כי הוא מסתמך לעניין התשלום על מכתב מיום 25.7.05 (נספח ח' לתצהיר) שמתייחס לבחירות לתובעת ובו נוהלי הבחירות ובו נכתב, בין היתר, כי על מנהלי התחנות להביא עימם שיקים לפקודת התובעת "על פי ההסכמה של 10 ₪ לכל מונית מידי חודש." עוד טענה התובעת כי כך התנהגה הנתבעת במשך השנים שבין 2002 עד 2006 ולכן זהו נוהג שמחייב אותה.
לטענת התובעת בהסתמך על התחייבות זו היא התחייבה כלפי גורמים חיצוניים, בשכירת משרד ותשלומים עבור ריהוט, ציוד משרדי וכן יועצים וכיו"ב.

טענות הנתבעת


הנתבעת טוענת כי על מנת להוכיח גרם הפרת חוזה היה על התובעת להוכיח כי בין התובעת לבין צד ג' יש הסכם כדין וכי הנתבעת גרמה ביודעין לאותו צד ג' להפר את החוזה עם התובעת והכל ללא צידוק מספיק. לטענת הנתבעת התובעת לא הוכיחה את טענתה כי הנתבעת גרמה להפרת חוזה בין התובעת לבין צד ג' כלשהו.
עוד טוענת הנתבעת כי היא אינה חתומה על האמנה וכי גם התובעת כפי שהיא גם היא אינה חתומה על האמנה. עוד טוענת הנתבעת כי נוסח האמנה בלתי סביר לחלוטין מאחר והחותמים על האמנה מתחייבים לקבל על עצמם את מרות האיגוד ולכבד את כל החלטות האיגוד בכל נושא, דבר שהוא אבסורד מוחלט, לטענת הנתבעת.
עוד טוענת הנתבעת כי גם אם קבוצת בני אדם מתחייבת לפעול יחד ולקבל על עצמם מרות וחיוב כספי לתשלום מיסים של עמותת מפלגה כזו או אחרת ונניח כי אותם חותמים מפרים את ההתנגדות האם קמה לה לאותה מפלגה זכות תביעה? הרי לכל היותר ההתחייבות היא בין החותמים לבין עצמם ולכן אין זכות פגיעה לעמותה.
עוד טוענת הנתבעת כי לא יכולה התובעת לאכוף על הנתבעת להיות חברה בעמותה ולכן אין היא יכולה לאכוף חיובים כספיים הנובעים מהסכמה להיות חבר.

דיון והכרעה


לטעמי, דין התביעה להידחות. להלן אביא נימוקי.
צודקת הנתבעת כי כתב התביעה נוקט בעילה של גרם הפרת חוזה, עילה שאין לה זכר בראיות ובסיכומים שהוגשו. בהתחשב בכך שהדיון כולו התנהל בטענת התובעת כי הנתבעת עצמה מחויבת לשלם דמי חבר, הרי שגם פסק הדין יעסוק בכך.
בחנתי את האמנה מיום 30.5.05, מסמך א' לתצהיר עדי, אשר נוסחה הובא במלואו לעיל, ולא מצאתי כי היא מחייבת את הנתבעת בתשלום כל שהוא לתובעת.
יתר על כן, התשלום שנטען כי הנתבעת מחויבת בו הוא בגין "דמי חבר" לתובעת. אי אפשר לכפות דמי חבר על מי שאינו חבר בעמותה. גם אם נניח לשיטתה של התובעת, כי הנתבעת הייתה תקופה מסוימת חברה בעמותה, דבר שלא הוכח ואינו ברור, משום שלא נמסרה רשימת חברי העמותה, הרי שמאז 2006 היא אינה חברה עוד בעמותה ואינה מבקשת להיות כזו. אין דרך חוקית לכפות על גורם כלשהו להיות חבר בעמותה ולכן גם הסירה התובעת את התביעה שהגישה בהמרצת הפתיחה. כשם שאין לכפות חברות בעמותה לא יתכן לכפות תשלום דמי חבר על מי שאינם חברים בעמותה.
לעניין זה די להפנות לתקנון העמותה עצמו (נספח יד' לתצהיר כהן) הקובע בסעיף 3(א)(2) כי החברות בעמותה פוקעת בפרישה מן העמותה. אין מחלוקת כי הנתבעת הודיעה על פרישתה מן העמותה ב- 2006 (ראו סעיף 75 לתצהיר עדי וכן חקירתו בעמוד 46 לפרוטוקול). מסעיף 2(ד) לתקנון עולה כי חבר העמותה חב את מיסי החבר רק עד מועד פקיעת החברות. יוער, כי אותם סעיפים היו קיימים גם בתקנון משנת 1996- נספח ו' לתצהיר עדי. מכאן שאין כל אפשרות על פי תקנון העמותה לחייב את הנתבעת בתשלום דמי חבר בגין תקופה בה היא אינה חברה בעמותה. שינוי הוראה בתקנון יכול לבוא רק בהחלטה של אסיפה כללית ובתנאים המנויים בסעיף 11 לחוק העמותות, תש"ם-1980, והאמנה, החתומה רק על ידי ה"ה ארמה ועייש, אינה יכולה לשנות את התקנון. נראה כי די בכך על מנת לדחות את התביעה.
גם טענת ההסתמכות של התובעת אינה משכנעת. התובעת טענה כי הסתמכה על סכומים אלה כאשר נכנסה להוצאות לשם קיום העמותה. ראשית, טענה זו נטענה בעלמא בסעיף 44 לתצהיר כהן ללא כל אסמכתא או חשבונית או חוזה שיוכיחו הסתמכות זו. שנית, גם אם אכן כך הוא, הרי אין לחייב אדם בחברות בעמותה ואין לחייב אותו בתשלום דמי חבר גם אם העמותה הסתמכה על תשלומיו. על העמותה להיות אטרקטיבית דיה כך שהחברים ירצו להישאר בה. הוראות האמנה אינן יכולות לגבור על הוראות התקנון ואינן יכולות לחייב את הנתבעת להישאר חברה בעמותה.
בנוסף, איני מוצאת כי ניתן להסתמך על האמנה כמקור לחיוב בדמי חבר במשך 4 שנים. אין באמנה כל התייחסות לנושא דמי החבר, אלא רק להעדר אפשרות לפרישה מהעמותה למשך 4 שנים. ממילא משסעיף זה באמנה אינו יכול לחייב, בהיותו סותר תקנון העמותה, הרי שהוא אינו מחייב גם לנושא דמי חבר. אולם העיקר הוא, כי האמנה אינה מחייבת בתשלום דמי חבר למשך 4 שנים ולכן אין כל חיוב חוזי לתשלום דמי חבר במשך 4 שנים. ההתחייבות באמנה לקבל את החלטות האיגוד אינה מחייבת מרגע שבו החליטה הנתבעת לפרוש מהאיגוד, שאז ממילא מובן כי החלטות האיגוד אינן מחייבות אותה עוד, לרבות תשלום דמי החבר.
ניתן להוסיף, כי הנתבעת חשפה בפני בית המשפט את חשדותיה, בזמן הרלוונטי לפרישה מהתובעת, כי בתובעת יש אי סדרים והסתמכה על מסמכים שונים, אשר יפורטו להלן, ואשר קיומם בהחלט יכול היה להוות הצדקה לנתבעת במועד הרלוונטי לפרוש מן העמותה. המסמכים הם: נספח יב' לתצהיר עדי, שהוא דו"ח של רו"ח יפה מיום 28.7.02, אשר נתבקש על ידי רשם העמותות לבדוק את התנהלות התובעת וקבע: "נראה כי קיימת פעילות בעמותה אשר אינה עולה בקנה אחד עם חוק העמותות וכללי מנהל תקין."; נספח יג' לתצהיר עדי, שבו קבעה עו"ד אביבה שביט, מנהלת מחלקת תלונות וחקירות ברשם העמותות, כי העמותה אינה מתנהלת על פי החוק והתקנון ועל כן הועברה למחלקת פירוקים; נספח טו' שהוא דו"ח חקירה של רו"ח איל הנדלר ממשרד בריטמן, אלמגור ושות' לבקשת רשם העמותות מיום 5.1.05 ועל פיו: "אין לאפשר מתן ניהול תקין לעמותה, שכן הוצאות הנהלה וכללית מהוות כ- 76% מסך מחזור העמותה בניגוד לתקרה שנקבעה בהנחיות הרשם." וכן כתב אישום (נספח יב לתצהיר עדי) שהוגש בשנת 2007, אמנם לאחר התקופה הרלוונטית, אך מתייחס לאירועים משנת 2005 ובו נאשם, מי שהיה ראש התובעת, בפעילות בניגוד לחוק המפלגות תוך שימוש בתובעת, בכך שפקד במרמה נהגי מוניות למפלגת העבודה.
גם אם הייתי מקבלת את הטענה כי הנתבעת הייתה מחויבת לתקופת חברות מינימאלית, דבר שאיני מקבלת, כיוון שאינו אפשרי ואינו עולה בקנה אחד עם תקנון הנתבעת, נראה כי כל המסמכים הללו די היה בהם כדי שהנתבעת תפרוש בצדק מחברותה בעמותה זו.
זמן רב לאחר סיום העדויות בתיק, ביקשה התובעת להתיר לה להביא את עדותה של רו"ח מלכה אהרונוביץ', שבדקה את התובעת מטעם רשם העמותות לגבי שנת 2009 וכתבה ביום 4.6.09 כי בנוגע לשנת 2009 העמותה מקיימת את דרישות החוק. התרתי לתובעת להביא את העדה והיא אף נחקרה נגדית. אולם אין במסמך זה כדי לשנות את הכרעתי, כיוון שבמועדים הרלוונטיים לפרישת הנתבעת מהתובעת, בשנת 2006, הייתה לכך הצדקה על פי התנהלותה של התובעת ועל פי מה שקבעו רשם העמותות ורואי החשבון שבדקו את העמותה באותו זמן, וכן על פי כתבי האישום שהוגשו בגין האירועים בשנת 2005.
מכל הנימוקים המפורטים לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר


התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך של 1,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תקנון עמותה

  2. רישום עמותה

  3. סמכות רשם העמותות

  4. שכר מתנדב בעמותה

  5. סירוב לרשום עמותה

  6. בחירות לועד עמותה

  7. בג''צ עמותת שיח חדש

  8. ביטול החלטת רשם העמותות

  9. דחיית בקשת רישום עמותה

  10. חובת תשלום דמי חבר עמותה

  11. תביעה לקבלת דמי חבר בעמותה

  12. ערעור על החלטת מפרק עמותה

  13. בקשה למינוי מפרק זמני לעמותה

  14. עתירה לרישום תקנון עמותה חדש

  15. בקשה בנושא חוקיות תקנון עמותה

  16. בקשת רשם העמותות לפירוק עמותה

  17. החזרת שכר חברי ועד עמותה בפירוק

  18. מניעת השתתפות באסיפה כללית של עמותה

  19. חבר ועד של עמותה - יחסי עובד מעביד

  20. ערעור על החלטת נאמנים לביצוע הסדר נושים של עמותה

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון