חוזה למתן שירותי הובלה של נהג משאית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת חוזה למתן שירותי הובלה של נהג
משאית:

1. זהו פסק דין בתביעת התובע לתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה, שעניינו מתן שירותי הובלת
פרי, מפרדסים של הנתבעות. הוחלט לקבל את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2. התובע, הינו נהג משאית במקצועו. הנתבעת מס' 1, הינה אגודה שיתופית חקלאית, ובבעלותה פרדס, הממוקם סמוך לקיבוצים גבולות וצאלים. הנתבעת מס' 2, הינה חברה העוסקת, בין היתר, באריזה ושיווק של פרי הדר. הנתבעת מס' 3, הינה שותפות המאגדת מספר גופים, ובהם הנתבעת מס' 2, ועוסקת בניהול ועיבוד פרדסים. בין הנתבעות מס' 1 ו-2 נכרת חוזה ביום 3.12.96, להקמת פרדס, במימון הנתבעת מס' 2, בניהולה ובהדרכתה.

אין מחלוקת, כי התובע החל לעבוד כמוביל בפרדס, בחודש יוני 1999. לטענת התובע, החל לעבוד בפרדס, בהתאם לחוזה שנכרת בינו ובין הנתבעות, ואשר לא הועלה על הכתב. לטענתו, פנה אליו מר צביקה ענבל, וביקש לשכור את שירותיו לצורך הובלת שתילים לפרדס, כאשר התובע התבקש לבצע את ההובלות ב"מחיר עלות", דהיינו ללא רווח, ובתמורה, יהפוך ל"מוביל הבית" של הנתבעות, והנתבעות תמשכנה לשכור את שירותיו במהלך "...העונות הבאות". לטענת התובע, הוא קיבל את ההצעה, ובפועל, ביצע את העבודות בהפסד, ומימן למעשה מכיסו חלק מהעבודות.

ביום 5.10.01, נחתם חוזה הנושא כותרת "הסכם הובלה", בין התובע והנתבעים מס' 3, להלן: "הסכם ההובלה". בסעיף 4.1 להסכם נקבע: "על יסוד הצהרותיו של המוביל כאמור לעיל מוסרת בזאת מ.ת.י והמוביל מקבל על עצמו בזאת לבצע את העבודות, לשביעות רצונה של מ.ת.י. העבודות יימסרו לביצוע הקבלן בהתאם לצרכיה של מ.ת.י, כפי שיהיו מעת לעת, מבלי שיהיה בהסכם זה כדי לחייבה למסור למוביל עבודות בהיקף או כמות כלשהו".

בסעיף 10 להסכם נקבע: "הסכם זה הינו לעונת הפרי 2001-2002. מוסכם בין הצדדים כי בתום עונת 2001-2002 וכל עונה שלאחריה יוארך הסכם זה אוטומטית בכל פעם לעונה אחת נוספת, אלא אם הודיע אחד הצדדים למשנהו בכתב, בהודעה של 60 יום מראש, על אי רצונו בהארכת תקופת ההסכם לעונה נוספת".

התובע טען בכתב התביעה, כי בכל שנה מתקיימות בפרדס שתי עונות פרי – "עונת פרי הדר", המתחילה בחודש ספטמבר ומסתיימת בחודש אפריל, ו"עונת לימונים אביב/קיץ", החלה בחודשים מאי עד אוגוסט. לטענתו, העבודה בעונת הלימונים איננה רווחית, כאשר הנתבעות התנו את זכותו לעבוד בעונת פרי ההדר, בהתחייבותו לעבוד בעונת הלימונים.

בהסכם האמור, נקבע בסעיף 6, כי הנתבעת מס' 3 תשאיל לתובע מיכלי פרי, ונקבעו סכומים אותם יהיה על התובע לשלם, מקום שלא יחזיר את המיכלים כשהם שלמים ותקינים, כאשר עוד ביום 4.10.01, הודיעה הנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 3 בכתב, כי: "הדרי מעון אחראית על המיכלים שיגיעו לפרדס ע"י המוביל חנן קוד 399. עד 200 מיכלים".

התובע טען, כי המשיך לתת שירותים לנתבעות במהלך כשנתיים וחצי, עד שביום 26.11.02 הפסיקו הנתבעות את עבודתו בפרדס, ללא התראה מוקדמת ובניגוד להסכם. לטענתו, במהלך התקופה האמורה, קיים את מלוא התחייבויותיו כלפי הנתבעות, לשביעות רצונן המלאה.

התובע טען בכתב התביעה, כי בשל העלייה ביבול הפרדס עם השנים, התרבו גם ההובלות, ועל כן ביקשו ממנו הנתבעות לרכוש משאית נוספת להובלת הפרי, וזאת לטענתו "...בידיעה ברורה כי התובע הינו "מוביל – הבית" שלהן וכן ימשיך להיות שכזה אף בעתיד". התובע אף קיבל מן הנתבעת מס' 1 מכתב, אשר סייע לו לטענתו, בקבלת הלוואה לרכישת המשאית. המכתב האמור, מיום 13.10.02, ממוען לבנק הפועלים, וכולל אישור, כי התובע עובד בהובלת פרי הדר מהפרדס לבתי אריזה, וכי "גודל הפרדס הוא כ-3,500 דונם, כמות המיכלים המשוערת היא כ-27,000 מיכלים לעונה הנוכחית".

באשר לנסיבות הפסקת עבודתו בפרדס, טען התובע, כי ביום 25.11.02, כאשר הגיע לפרדס והמתין להעמסת הפרי על המשאית, התעכבה ההעמסה, בשל סיבות התלויות במר שגיא ערבה, קבלן של הנתבעות. לטענתו, הוא פנה אל מר צביקה ענבל, אשר השיב, כי יפנה אל מר ערבה להסדיר את הענין. בהמשך, שוחח עמו מר ענבל והודיע לו שעליו להמתין כשעה, בשל עומס על מר ערבה, ואולם, במהלך כל היום לא הועמס פרי על המשאית, ובשעה 17:00 הודיע לו מר ענבל, כי הפרי לא יועמס באותו יום. למחרת, כאשר התייצב התובע בפרדס, הודיע לו מר שגיא ערבה, כי מר ענבל הורה לו לא להעמיס פרי על משאיתו של התובע, וכאשר התובע פנה בענין זה למר ענבל, הודיע לו מר ענבל, כי איננו רוצה שהתובע ימשיך לעבוד בפרדס. התובע טען, כי הסיבה האמיתית בגינה פעל מר ערבה לסלקו מן הפרדס, היתה סירובו לשלם עמלה למר שגיא ערבה.

לטענת התובע, הוא ישב בטל בביתו, במשך 7 חודשים לאחר הפסקת עבודתו, ולא הצליח למצוא מקור פרנסה אחר במהלך התקופה האמורה.

התובע טען בכתב התביעה, כי יש לפסוק לזכותו פיצוי בגין הפרת החוזה בינו ובין הנתבעות. התובע חישב את הפסדיו בגין יתרת העונה, על פי כמות של 27,000 מיכלי פרי, בהפחתת 6,300 מיכלים שהוביל עד הפסקת עבודתו, דהיינו 20,700 מיכלים, וע"פ מחיר ממוצע למיכל בסך 16.36 ₪, בתוספת מע"מ בשיעור 18% (נכון לאותה תקופה). מהמכפלה שסכומה 399,609 ש"ח, יש להפחית לשיטתו הוצאות תפעול בשיעור 24.81%, כפי שחישב יועץ המס שלו, ועל כן לטענתו, הרווח שנמנע ממנו, עומד על 300,467 ₪ בערך נומינלי. התובע תבע בנוסף, השבת הסכום שהוציא מכיסו ביתר בגין הובלת שתילים להקמת הפרדס כאמור לעיל. הסכום שוערך למועד הגשת התביעה, לסך 6,867 ₪.

סכום התביעה נכון למועד הגשתה – 307,334 ₪.

3. הנתבעות הכחישו את טענת התובע, לענין התקשרות התובע עמן משנת 1999. לטענתן, מר שגיא ערבה, אשר היה הקבלן הראשי של הנתבעות, לצורך תפעול הפרדס, הוא ששכר את שירותיו של התובע, כקבלן משנה להובלות. הנתבעות הכחישו, כי מר ענבל פנה אל התובע אי פעם, בבקשה להיות "מוביל הבית" של הפרדס. הנתבעות הוסיפו וטענו, ביחס לתקופה האמורה, כי גם אילו היה בינן ובין התובע הסכם כלשהו, הרי שהוא בוטל, עם חתימת הסכם ההובלה מיום 5.1.01, בין הנתבעת מס' 3 והתובע, נוכח הוראת סעיף 12 להסכם ההובלה האמור, הקובע: "הסכם זה ממצה את כל ההסכמות בין הצדדים בענין נשוא הסכם זה, ומבטל כל הסכם, התחייבות, הבטחה, הסדר אשר קדמו לו. כל שינוי בהסכם זה יהיה תקף רק אם נעשה בכתב ובחתימת הצדדים להסכם זה".

הנתבעות טענו, כי הסכם ההובלה מיום 5.10.01, נחתם על מנת לאפשר הובלת הפרי לבתי האריזה של הנתבעות מס' 2 ו-3, ועל מנת שינתן לתובע "קוד מוביל". לטענתן, היות שהובלת הפרי מבוצעת במיכלים ששווים רב, דרשה הנתבעת מס' 3 כחלק מההסכם, כי התובע יהיה אחראי למיכלי הפרי, אך היות שהתובע חשש להתחייב בהתחייבות כזו, נטלה על עצמה הנתבעת מס' 1 אחריות, כלפי הנתבעת מס' 3, עד כמות של 2,000 מיכלים.
הנתבעות הכחישו את זכות התובע לפיצוי כלשהו, נוכח הוראת סעיף 4.1 להסכם, הקובע כאמור, כי התובע יבצע הובלות ע"פ צרכיה של הנתבעת מס' 3 מעת לעת, "...מבלי שיהיה בהסכם זה כדי לחייבה למסור למוביל עבודות בהיקף או בכמות כלשהי".
לענין המכתב שמסרו הנתבעות לידי התובע, ואשר סייע לו לטענתו בקבלת הלוואה לרכישת משאית, טענו הנתבעות, כי המכתב ניתן לדרישת התובע, וכמחווה של רצון טוב בלבד. הנתבעות הדגישו בין היתר, כי במכתב האמור לא נאמר, כי התובע יוביל לבדו כמות של 27,000 מיכלים, וזאת, משום שחלק מהכמות יועדה מראש לסוחרים פרטיים.

הנתבעות הכחישו את טענת התובע, לענין נסיבות הפסקת עבודתו בפרדס, וטענו, כי התובע הוא שנטש את הפרדס במועד האמור, מיוזמתו, ולא על פי דרישת הנתבעות, כאשר ברקע הדברים, היו חיכוכים רבים בינו ובין מר ערבה, בשל טענות התובע בענין זמן ההמתנה להעמסה. כן טענו, כי התובע פנה מספר פעמים אל מר ענבל, וביקש להפסיק לעבוד כמוביל בפרדס, בשל הפסדים נטענים עקב זמן ההמתנה הרב, לטענתו.

הנתבעות הכחישו את הנזקים הנטענים, ואת ההנחות שעמדו בבסיס חישוביו של התובע. לטענתן, במהלך יתרת העונה, מיום 26.11.02, מועד הפסקת עבודתו של התובע בפרדס, ועד סוף חודש יוני 2003, הסתכמה כמות מיכלי הפרי שהובלו מן הפרדס לבתי אריזה, ב-17,194 מיכלים, כאשר התמורה ששילמו הנתבעות למר ערבה, בגין הובלת הכמות האמורה, עד סוף העונה, הסתכמה ב-222,528 ₪. עוד טענו, כי בפועל הובלה הכמות האמורה, באמצעות שלוש משאיות יחד, ומכאן שהתובע עצמו, היה נזקק לקבלני משנה לצורך הובלת הפרי.

4. התיק הועבר לטיפולי בשנת 2006.

יוער, כי חקירת העדים נמשכה על פני 6 ישיבות ארוכות, ו-120 עמודי פרוטוקול. שלב ההוכחות התארך לא מעט, בשל התנהלות הצדדים במהלך החקירות הנגדיות, לרבות הערות אישיות, ויכוחים שהיה צורך לקטוע בהחלטות של בית המשפט, התנגדויות לשאלות וטענות שונות, אשר נדמה כי חלקן לפחות, היו מיותרות. הדברים מצאו ביטוי חלקי בפרוטוקול.

5. התובע העיד לעצמו, וכן העידו מטעמו, אחיו מר בני סבג, יועץ המס שלו, מר יוחאי אבני, אשר ערך חוות דעת מומחה לענין הפסדיו של התובע, ורעייתו של התובע, הגב' קרן סבג. התובע העיד כעדי תביעה, גם עובדים של הנתבעות – מר משה גלעדי, שהינו מנהל אגף האריזה אצל הנתבעת מס' 3, ומר יהודה בן דוד, מנהל בית האריזה של הנתבעת מס' 3 באשקלון. התובע גם העיד את מר מיכה הרץ, יו"ר הנתבעת מס' 1, בענין נסיבות עריכת תצהיר של עד הנתבעות, מר אליהו סיגרון.

התובע הגיש תמליל ודיסק, המתעדים הקלטה של שיחה שערך לטענתו, עם מר צביקה ענבל ביום 4.12.02, סמוך לאחר הפסקת עבודתו בפרדס. יחד עם הדיסק והתמליל, הוגש פלט שיחות טלפון של התובע מן המועד האמור. קלטת השמע שעליה הוקלטה השיחה במקור, לא הוגשה לביהמ"ש, כאשר לטענת התובע, נזרקה הקלטת בטעות ע"י רעייתו, כאשר קודם לכן ניזוקה, תוקנה ותכנה הוקלט. רעייתו של התובע העידה בענין זה.

מטעם הנתבעות העידו, מר צביקה ענבל, מר שגיא ערבה, מר אליהו סיגרון - נהג של חברת האחים גרינשטיין, אשר ביצעה את הובלת הפרי מהפרדס כקבלנית משנה של מר שגיא ערבה, לאחר הפסקת עבודתו של התובע, ומר מוחמד פהמי - סוחר תושב שכם, אשר לגביו העלה התובע טענה, כי שילם עמלה בקשר עם הפרי שרכש העד מן הנתבעת מס' 1.

הצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.

6. התובע טען כאמור, כי התקיים קשר חוזי בינו ובין הנתבעות, החל משנת 1999, כאשר במסגרת החוזה האמור, התחייבו בפניו הנתבעות, כי יהיה "מוביל הבית" של הפרדס. כאמור, תבע התובע בהקשר זה, השבת סכום ששילם מכיסו ביתר, בגין הובלת שתילים, לטענתו, מתוך הסתמכות על התחייבות הנתבעות, כי יוסיף וישמש כ"מוביל הבית" של הפרדס.

התובע טען, כי מר ענבל חזר והבטיח לו, פעם אחר פעם, כי יהיה מוביל הבית של הפרדס, כאשר הדברים הושמעו גם באזני עדים. התובע העיד בחקירתו הנגדית: "צביקה חזר על ההבטחה שלו שאני אהיה מוביל הבית לפחות שש שבע פעמים, לאחר שהתחלתי לעבוד עם הנתבעות. פעם אחת דיברנו עם מר יהודה בן דוד, וצביקה אמר שאני מוביל הבית, בפעם השניה, דיברנו עם אדם בשם הלל גרוס ומשה גלעדי... כל אלה שמעו את צביקה אומר שאני אהיה מוביל הבית...".

מר משה גלעדי, העיד שלא ידע מה הובטח לתובע במסגרת עבודתו בפרדס. מר יהודה בן דוד לא נחקר לענין זה.

מר צביקה ענבל העיד, כי: "הנתבעות לא הבטיחו או התחייבו לתובע כי הוא יהיה מוביל הבית או שהוא יהיה המוביל לכל העונה או למספר עונות או בכלל. כמובן שגם אני מעולם לא הבטחתי כל הבטחה לתובע בעניין זה".

מר שגיא ערבה העיד, כי הציע לתובע התקשרות ארוכת טווח (אם כי לטענתו, הקשר החוזי בתקופה האמורה התקיים בין התובע ובינו, ולא בין התובע לבין הנתבעות).

הרושם הכללי שהותירה עדותו של התובע היה חיובי, והתרשמתי, כי בד"כ היתה מהימנה. יחד עם זאת, בנקודה זו, ספק אם הורם הנטל, לענין מסוימות וגמירות דעת של הנתבעות, ביחס להגדרת תפקידו של התובע בעתיד. מכל מקום, סבורני, כי יש לדחות את חלק התביעה המתייחס לתקופת עבודתו של התובע, לפני יום 5.10.01, ודרישתו להשבת הסכום שהוציא מכיסו, בגין הובלת שתילים, נוכח הוראת סעיף 12 להסכם ההובלה האמור מיום 5.1.01, בו התנו כאמור הצדדים, כי ההסכם האמור "...מבטל כל הסכם, התחייבות, הבטחה, הסדר אשר קדמו לו...". הסכם ההובלה מיום 5.10.10 יצר אפוא מערכת חוזית חדשה בין הצדדים, במנותק ממערכת היחסים הקודמת ששררה ביניהם. מעבר לכך, התובע לא העלה, קודם הגשת התביעה, כל טענה לענין יתרת הסכום שהוציא בגין השתילים, כאשר יש לזכור, כי הנתבעות רשאיות היו על פי ההסכם מיום 5.1.01, לסיים את ההתקשרות עם התובע, בהודעה מראש 60 ימים לפני תחילת העונה, וכאשר התובע לא טען, כי ההבטחה להיות מוביל הבית של הפרדס, ניתנה מראש לתקופה קצובה.

6. התובע טען כאמור, כי הנתבעות הפרו את החוזה עמו, בכך שהפסיקו את עבודתו, ללא הודעה מוקדמת, בניגוד להוראת סעיף 10 להסכם, במסגרתה התנו הצדדים, כי ההסכם יוארך "...אוטומטית בכל פעם לעונה אחת נוספת, אלא אם הודיע אחד הצדדים למשנהו בכתב, בהודעה של 60 יום מראש, על אי רצונו בהארכת תקופת ההסכם לעונה נוספת".
אין מחלוקת, כי הודעה כאמור לא נמסרה, והנתבעות השיבו לענין זה כאמור, כי התובע הוא שהפסיק את העבודה בפרדס מיוזמתו, כאשר נטש את הפרדס על רקע מחלוקת עם מר ערבה. התובע טען, כי עבודתו הופסקה ע"י מר ערבה, משום שסירב לשלם למר ערבה עמלה.

סבורני, כי יש להעדיף לענין זה, את גרסת התובע, על פני גרסת הנתבעות.

התובע העיד בחקירתו הנגדית: "לא היה ויכוח בינינו רק חילוקי דעות. לא יודע למה הוא התרגז, כי הוא חיפש אותי, היה לו אינטרס להוציא אותי מהעבודה כדי להרוויח בעצמו על ידי ההובלות. אם אתה שואל אותי למה זה הגיע לאחר 3 שנים, אני אומר כי הוא ראה שאני עושה את העבודה ללא כל בעיה ומשעה 16:00 עובד לבד, והפריע לו שאני כנהג משאית, לבד, עושה מחזורים מאוד גבוהים והגיע למסקנה שהוא יכול לעשות את זה עם צביקה לבד ולהעיף אותי ולאכול את כל השמנת".

בהמשך העיד: "זו היתה הפעם הראשונה שהיו לי חילוקי דעות עם שגיא. שגיא יצא ביציאה שהוא לא מעמיס אותי יותר. זה היה באותו היום והוא לא התחיל להעמיס אותי. אני לא העמסתי באותו יום. צביקה בא אלי לפרדס ואמר שחשוב להעמיס, אמרתי לו שהיתה לי בעיה עם שגיא. צביקה התעצבן והלך לשגיא ולא יודע מה דיבר איתו, ואמר שמעמיסים עכשיו – ולא העמיסו. למרות שצביקה אמר להעמיס עכשיו ולמרות שזאת שגיא לא העמיס. אני לא עשיתי כלום חיכיתי עד השעה 17:30... הגעתי למחרת והעמסתי את 55 המיכלים, שגיא העמיס אותי ואמר שזו הפעם האחרונה שהוא מעמיס אותי ולא אמר לי למה... התקשרתי לצביקה מהרכב בפרדס ואמר לי שהוא נמצא בסיור ואמר שכרגע הוא לא רוצה שאמשיך לעבוד. שאלתי למה והוא אמר לי שהוא כרגע נמצא עם אנשים ולא יכול לענות לי...".

גרסת הנתבעות לאירועים, שהובילו להפסקת עבודת התובע בפרדס, נשענת בעיקר על עדותו של מר ערבה, ועל גרסתו לדברים, כפי שנמסרה למר ענבל. מר ערבה העיד לענין זה, כי במהלך העבודה המשותפת, היו לא מעט מקרים, בהם היו לו חילוקי דעות עם התובע, בענין זמני המתנה להעמסת פרי על המשאית. במועד המדובר, הגיע התובע לפרדס ללא תיאום מראש, ונאלץ להמתין מספר שעות. לטענתו, בשעות אחר הצהריים, כאשר הפרי היה מוכן להעמסה, הגיע מר ערבה לאיזור בו אמור היה התובע להימצא בתוך הפרדס, אך התובע לא נמצא במקום. לטענת מר ערבה, הוא שוחח עם התובע בטלפון, והתובע השיב לו: "אני לא מעמיס, אני לא עובד בפרדס יותר, תחפשו לכם מוביל אחר, תלכו לעזאזל".

מר ערבה הכחיש בחקירתו, כי המתין לשעת כושר כדי להיפטר מהתובע, ולמצוא מוביל אחר שישלם לו עמלה. מר ערבה העיד בענין זה: "כשאתה מפנה אותי לסעיף 21.4 לתצהירי, אני משיב, שכל אותו ענין היה בשעות אחר הצהריים. נכון כשהתובע הגיע למחרת בבוקר, אמרתי לו שלא צריך את שירותיו ומצאתי מוביל אחר. בשום אופן לא נכון שאני חיכיתי שיתרחש פיצוץ ביני לבין התובע כדי שאוכל למצוא מוביל אחר. המוביל שעובד כיום זה ענבי הנגב, לפניו היה בחור ממושב חלץ, האחים כהן, ולפניהם האחים גרינשטיין. אלה שלושת המובילים שביצעו הובלה לפרדס לאחר עזיבת התובע. האחים גרינשטיין שילמו לי עמלה וגם האחים כהן, ענבי הגפן לא משלמים עמלה. גובה העמלה היה עשרה אחוז מחשבונית סכום ההובלות של אותו חודש".

בהמשך העיד: "למיטב זכרוני אחי עדיין לא עבד אצל האחים גרנשטיין, בפעם הראשונה שביצעתי העמסה עבורם בפרדס. לאחר מכן כן ביצעתי עבורו העמסה, כשהוא היה הנהג על גבי המשאית של האחים גרינשטיין וזה לא היה בזמן שהתובע היה מוביל בפרדס. אני העליתי את הנושא של העמלה מהאחים גרינשטיין ומי שבא אחריהם מסיבה אחת פשוטה, שיהיה ברור מי מחליט ומי לא מחליט, ומי נושא באחריות. העמלה השנתית הסתכמה למיטב זכרוני בכ-30,000 עד 40,000 ש"ח". גם מר ענבל אישר בעדותו, שאחיו של מר ערבה עבד בחברת האחים גרינשטיין, אשר תפסה את מקומו של התובע בהובלות מן הפרדס, וכי מר שגיא ערבה, קיבל עמלה מחברת האחים גרינשטיין.

על פי גרסת מר ערבה, נטש התובע את עבודתו בפרדס, בשעות אחר הצהריים, ולמחרת בבוקר, החל מר ערבה להעסיק במקומו את חברת האחים גרינשטיין. מר ערבה נחקר ביחס לסיכום המהיר לכאורה, עם חברת האחים גרינשטיין, והשיב: "ש: איך אתה מסביר את האמור בתצהירך כי את חנן העזבתם מהפרדס בשעות אחר הצהריים באותו יום, וכבר למחרת בבוקר כאשר חנן חזר אליך אמרת לו שמצאו מוביל אחר את האחים גרינשטיין.
ת: באותו ערב קיבלתי טלפון ממר אליהו סיגרון שאמר לי שהוא שמע שחנן עזב את העבודה והוא לא רוצה לעבוד יותר בהדרי מעון ושהוא אמר לאלי סיגרון, מצדי אתה יכול ללכת לעבוד בהדרי מעון, אנחנו לא העזבנו את התובע אלא הוא עזב את הפרדס".

מר סיגרון לא אישר בעדותו, טענה זו של מר ערבה. העד העיד לענין זה: "ש. לאחר כמה זמן התחלת לעבוד בפרדס.
ת. לא זוכר. התקשר אלי בעל הבית שלי אמר לי מחר תהיה בפרדס בהדרי מעון, לא זוכר בדיוק מתי זה היה.
ש. בחקירה של שגיא ערבה בתאריך 20.11.07, בעמוד 63 לפרוטוקול שגיא מעיד שכבר באותו הערב שקרה אותו המקרה בין סבג לבין שגיא, אתה חייגת לשגיא, זה מה ששגיא העיד בפרוטוקול.
ת. שגיא יכול להעיד. זה גם לא מענין אותי. אני לא חייגתי אליו".

מר סיגרון העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי התובע הגיע לביתו ביום 26.11.02, ואמר לו: "אני גמרתי עם הדרי מעון, נמאס לי, תגיד לבעל בית שלך שאם הוא רוצה שיילך ויעבוד כמוביל של הדרי מעון". ספק אם העד היה יכול לזכור מילה במילה את שאמר לו התובע, כאשר תצהירו נערך למעלה משנתיים לאחר השיחה האמורה. העד לא יכול היה כמובן להעיד, על שאירע בפרדס משום שלא נכח שם, ועל כן גם אילו נאמרו לו הדברים, ייתכן שנאמרו מתוך כעס, לאחר שעבודתו של התובע הופסקה ע"י מר שגיא ערבה. מכל מקום, עדותו של מר סיגרון, סתרה את עדות מר שגיא ערבה, לענין אופן יצירת הקשר, שהוביל לשכירת חברת האחים גרינשטיין לעבודה במקום התובע.

עולה אפוא קושי בגרסת מר שגיא ערבה, כאשר מסתבר שתוך שעות ספורות מהפסקת עבודתו של התובע, כרת הסכם עם חברת האחים גרינשטיין, אשר שילמה לו מאז עמלה, בסכום של עשרות אלפי שקלים בשנה, ואף העסיקה את אחיו, מר אלון ערבה. כאמור, גרסתו נסתרה בפרט שאיננו שולי, בגרסת מר סיגרון. לפיכך, ונוכח ההתרשמות הישירה מן העדויות, סבורני כי נכון להעדיף את גרסת התובע, לענין נסיבות הפסקת העבודה, על פני גרסת מר שגיא ערבה.

מעבר לאמור, עולה קושי נוסף בגרסת הנתבעות, כאשר חרף טענת הנתבעות להפרת החוזה ע"י התובע, והתנהגות בעייתית מצדו, גם קודם לכן, לא מצאו הנתבעות לנכון לפנות אל התובע בכתב או בע"פ, ולהתרות בפניו על הפרת ההסכם. מר ענבל אישר, כי לא נעשתה פניה אל התובע: "ש: באם לטענתך חנן עזב את הפרדס. ולשיטתך מסתבר שהוא הפר את סעיף 10, מדוע לא הוצאתם לו הודעה שהפר את ההסכם?
ת: חנן עזב את הפרדס והיינו צריכים למצוא מוביל היות והיו מיכלים.
ש: למה לא שלחת לו מכתב התראה על הפרה?
ת: אין לי תשובה".

לעומת זאת, התובע הוכיח, כי פנה אל מר ענבל, ימים ספורים לאחר הפסקת עבודתו בפרדס, וביקש ממנו לחזור לעבודה. התובע העיד לענין זה, וכאמור, הגיש תמליל והקלטה שתיעדה לטענתו את השיחה. מן התמליל עולה, כי התובע פנה אל מר ענבל שוב ושוב, בבקשה להחזיר אותו לעבודה לתקופה של מספר חודשים. יש קושי רב, בכך שהתובע לא הגיש את הקלטת המקורית, אשר לטענתו נזרקה, ועל כן נכון להתייחס בזהירות לתוכן השיחה, כפי שתומללה. יחד עם זאת, ברי כי התובע אכן התקשר למר ענבל, כפי שעולה מפרטי מכשיר הטלפון שלו, וגרסתו, כי התקשר אל מר ענבל על מנת שזה יחזירו לעבודה, הינה גרסה סבירה, אשר לא נסתרה.

יצוין עוד לענין זה, כי העד משה גלעדי אישר בחקירתו, כי התובע פנה אליו לאחר שנפסקה עבודתו בפרדס, ככל הנראה על מנת לסייע לו לשוב לעבודה בפרדס, וכי העד פנה בעקבות זאת אל מר ענבל. לדבריו השיב לו מר ענבל "...בכלליות שיש מערכת יחסים לא טובה ויש אי אמון בינם לבין התובע ושמתחילים לעבוד עם מוביל חדש...". מר ענבל אישר בחקירתו, כי מר גלעדי פנה אליו בענין זה.

אני מקבל אפוא את גרסת התובע, לפיה הופסקה עבודתו בפרדס ע"י הנתבעות, באמצעות מר שגיא ערבה, ולא הוא שיזם את הפסקת העבודה במקום.

פעולה זו של הנתבעות, עומדת בסתירה להוראת סעיף 10 להסכם, הקובע, כי החוזה יחודש מדי שנה למשך עונה שלמה, אלא אם מסר מי מהצדדים למשנהו הודעה בכתב 60 ימים מראש לפחות. משלא מסרו הנתבעות לתובע, הודעה על הפסקת החוזה, 60 ימים לפני תחילת העונה, אלא הפסיקו את עבודתו סמוך לאחר תחילת העונה, הרי שפעלו בניגוד לחוזה, ויש לחייבן בנזקים שנגרמו לתובע, בגין התנהגותן.
אין לקבל את טענת הנתבעות, לפיה אינן חייבות בפיצוי כלל, נוכח הוראת סעיף 4.1 לחוזה, המותירה לכאורה בידי הנתבעת מס' 3, את הזכות למסור לתובע עבודות, בהתאם לצרכיה, מבלי שתהיה מחויבת למסור לתובע עבודות בהיקף כלשהו. זכות זו של הנתבעת מס' 3 ולמעשה, של הנתבעות, אשר פעלו יחד, היה עליהן להפעיל בתום לב, ויש לפרש את ההוראה, על רקע הנסיבות שאינן במחלוקת, דהיינו, כי מלבד סוחרים פרטיים, אשר רכשו פרי והובילו אותו בעצמם למקומות השיווק שלהם, היה התובע המוביל הבלעדי של הפרי מהפרדס. גם לאחר הפסקת עבודתו של התובע, העסיקו הנתבעות באמצעות מר שגיא ערבה קבלן יחיד, לביצוע כל ההובלות האמורות. הוראת סעיף 4.1, אינה עשויה אפוא, לפטור את הנתבעות, מתשלום הפיצויים עבור הנזקים שנגרמו לתובע.

7. הצדדים נחלקו כאמור, גם בשאלה כיצד יש לחשב את הפסדי התובע, בגין התקופה בה לא עבד, עד סוף העונה.

לענין כמות המיכלים, מבקש התובע, להסתמך על מכתבו של מר צביקה ענבל אל בנק הפועלים, בו נאמר בין היתר "גודל הפרדס הוא כ-3,500 דונם, כמות המיכלים המשוערת היא כ-27,000 מיכלים לעונה הנוכחית". כאמור, סבור התובע כי יש לפצותו בגין מלוא הכמות האמורה, בהפחתת 6,300 מיכלים שהוביל, ובסה"כ 20,700 מיכלים. הקושי עולה מכך, שמכתבו של מר ענבל נכתב ביום 13.10.02, דהיינו, סמוך מאוד לאחר תחילת העונה, וברי, כי מדובר בסברה גרידא, ולא במסמך העשוי להוות לענייננו, הודאת בעל דין, או ראיה לכמות המיכלים שהובלו מן הפרדס בפועל במהלך העונה. התובע לא הגיש מסמכים, העשויים לשקף את כמות הפרי שהובלה ביתרת העונה, ואשר נערכו בזמן אמת. התובע גם לא הגיש חוות דעת מומחה הכוללת אמדן כמות הפרי.

הנתבעות צירפו לתצהיר מר צביקה ענבל, "דו"ח תעודות משלוח", ממנו עולה, כי לאחר הפסקת עבודת התובע בפרדס, הובלו עד סוף העונה 17,194 מיכלים לבתי אריזה. לתצהיר מר שגיא ערבה, צורף מסמך הנושא כותרת "ריכוז הובלות מ-11/2002-6/2003", לפיו שילמו לו הנתבעות, עבור ההובלות שביצע באמצעות חברת האחים גרינשטיין, סך 222,528 ₪ בגין התקופה האמורה.

התובע טען, כי אין לקבל את המסמכים האמורים, שהגישו הנתבעות, משום שהן דו"ח תעודות המשלוח, והן ריכוז ההובלות, הוגשו כאשר אינם חתומים, ולא נכתבו על גביהם תאריכי עריכתם ופרטי עורכיהן. התובע טען עוד בהקשר זה, כי הנתבעות הסתירו מביהמ"ש, את המסמכים האותנטיים שעשויים היו להוכיח באופן חד משמעי, את הנתונים הדרושים. גם אם נקבל טענתו זו של התובע, הרי שאין בפני ביהמ"ש ראיות קבילות אחרות, מלבד הדו"חות שהגישו הנתבעות, שיש בהן להוכיח את כמות המיכלים שהובלו בפועל, במהלך כל יתרת העונה, ועל כן, יש לקבל את המסמכים שהגישו הנתבעות לענין זה. יש אפוא לערוך את התחשיב לענין הפסדי התובע, בהתייחס להכנסה של 222,528 ₪, ליתרת העונה.

התובע טען כאמור, כי הוצאות התפעול שלו בגין הובלת הפרי, עמדו על 24.81% ממחזור ההכנסות שלו, וזאת בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו, מר יוחאי אבני. מר אבני ערך את התחשיב, על פי מסמכי הנהלת החשבונות של התובע, אשר צורפו לכתב התביעה, ובהם תעודות משלוח, חשבוניות, ודו"חות ממוחשבים של הנתבעות. מר אבני נחקר לענין זה. הנתבעות טענו, שיש לערוך את התחשיב, בהתייחס לכל השנים בהן עבד התובע כמוביל בפרדס, אך טענה זו אינה סבירה על פניה, שהרי אין הנתבעות מכחישות, כי תנובת הפרדס גדלה משנה לשנה, ולא נסתרה טענת התובע, כי גם הרווחיות בעבודתו עלתה, היות שמדובר היה בפרדס צעיר, אשר ניטע בחלקו במהלך תקופת עבודתו של התובע. דרך החישוב של מר אבני בחוות דעתו, המתייחסת לחודשים אוגוסט עד נובמבר 2002, נראית הגיונית וסבירה, והנתבעות לא הגישו חווות דעת נגדית מטעמן.

הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי התובע נמנע מלהקטין את נזקיו, בכך שישב בביתו במהלך 7 חודשים, ולא חיפש עבודה אחרת. התובע סיפק הסבר לכך בעדותו, אך מכל מקום, מדובר בטענה שלא נטענה בכתב ההגנה, והינה בגדר הרחבת חזית אסורה.

יש אפוא לחשב את הפסדיו של התובע, בגין יתרת העונה, בהתאם לרווח התפעולי שנמנע ממנו כאמור, דהיינו 222,528 ₪, בהפחתת הוצאות תפעול בשיעור של 24.81%. סכום ההפסדים בערכי קרן - 167,319 ₪, הסכום האמור משוערך להיום, מאמצע התקופה (15.2.03), עומד על 250,035 ₪, וסכום זה יש לפסוק לזכות התובע.



8. אני מחייב אפוא את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 250,035 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט. התובע רשאי להגיש בקשה לשומת הוצאות, תוך 30 ימים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים משאית

  2. מוות בתאונה עם משאית

  3. ביטוח משאית שנשרפה

  4. בעיות גב נהג משאית

  5. התנגשות משאית ברכב

  6. תביעת ביטוח גניבת משאיות

  7. נפילה בירידה ממשאית

  8. תביעה על נזק למשאית

  9. תביעה נגד נהג משאית

  10. ביטוח התהפכות משאית

  11. פיצוי על גרירת משאית

  12. נפילה במדרגות משאית

  13. העברת בעלות על משאית

  14. דמי השהיה משאית הובלה

  15. גניבת משאית ללא ביטוח

  16. הפרת הסכם קניית משאית

  17. כאבי גב אצל נהג משאית

  18. גניבת משאית לאחר מכירה

  19. גניבת משאית - אשם תורם

  20. מעבר באור אדום - משאית

  21. פיטורי נהג משאית מהעבודה

  22. תאונה חזיתית עם משאית

  23. פגיעת משאית בכבל טלפון

  24. תאונה בין קטנוע למשאית

  25. פיטורים לאחר שוד משאית

  26. התנגשות נגרר במשאית חונה

  27. סיבוב ברך בירידה ממשאית

  28. פגיעה במהלך ירידה ממשאית

  29. נזק למשאית מענפים של עץ

  30. תאונה במהלך עלייה למשאית

  31. נהיגה מעל 12 שעות במשאית

  32. נפילה ממשאית במהלך ירידה

  33. גניבת משאית שהובילה סחורה

  34. נזק למשאית - תביעות קטנות

  35. תאונת דרכים - משאית קידוח

  36. משאית גלידה - תאונת דרכים

  37. ביטוח רכב משאית מפני גניבה

  38. תאונה עם משאית במהלך העבודה

  39. תאונה בין משאית צבאית לטנדר

  40. ביטוח נגרר משאית מפני גניבה

  41. אחריות על גניבת משאית ממוסך

  42. תאונה עם משאית - נזקי רכוש

  43. פריקת סחורה משאית - האם תאונת דרכים

  44. ? נפילה מארגז משאית - האם תאונת דרכים

  45. האם התאונה ארעה בירידה ממשאית

  46. תאונת דרכים באשמת נהג משאית

  47. התנגשות הולך רגל במשאית חונה

  48. תאונה בירידה מהקבינה של המשאית

  49. ירידה ממשאית תוך כדי פריקת מטען

  50. כיסוי מטען משאית - תאונת דרכים

  51. עונש לנהג משאית על תאונה קטלנית

  52. משאית לימוד נהיגה - תאונת דרכים

  53. הכרה בנפילה ממשאית כתאונת דרכים

  54. תאונת דרכים עם משאית מערבל בטון

  55. מוות עקב נפילת חפץ ממשאית נוסעת

  56. תאונת דרכים עם משאית עמוסה בסחורה

  57. תאונה עם משאית שעצרה במקום אסור

  58. השתחררות עמוד ממשאית - תאונת עבודה

  59. דחיית תביעת ביטוח בגין תאונת משאית

  60. נפילת אבן ממשאית - האם תאונת דרכים

  61. הובלת סחורה במשאית יחסי עובד מעביד

  62. תאונה בין מכונית למשאית סמי טריילר

  63. ירידה מתא נהג של משאית תאונת דרכים

  64. נפילת רכב ממשאית גרר שהובילה רכבים

  65. ביטול עסקה לרכישת משאית בגלל תקלות

  66. נזקי רכוש כתוצאה מהתנגשות משאית ברכב

  67. תאונת דרכים בזמן העמסת ארגזים למשאית

  68. חוזה למתן שירותי הובלה של נהג משאית

  69. תאונה בין רכב למשאית - תביעות קטנות

  70. ? התפוצצות צינור גומי משאית - האם תאונת דרכים

  71. הרמת מטען משאית קריסה של מנוף – האם תאונת דרכים

  72. נפילת מוטות ברזל מחוברים למשאית על הנהג

  73. תביעה נגד נהג משאית בגין נהיגה רשלנית

  74. תאונת דרכים: טריקת דלת של משאית על הראש

  75. האם נפילה מסולם משאית נחשבת תאונת דרכים

  76. מכה מדלת של משאית זבל - האם תאונת דרכים

  77. נפגע ממשאית שהידרדרה לכיוונו ונמחץ על ידה

  78. תאונת עבודה במהלך ריקון תכולת משאית אמבטיה

  79. תאונה ארעה עת ברכב והמשאית נסעו אחד מול השני

  80. החלקה בירידה ממשאית לאחר נסיעה ופגיעה בקרסול

  81. טענת חברת הביטוח למעורבות של הנהג בגניבת משאית

  82. האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על נהג משאית פרטית ?

  83. האם נפילה בזמן קשירת משטחי עץ למשאית היא תאונת דרכים ?

  84. תאונת דרכים: נפגע בעת שעלה אל המשאית שנהג במסגרת עבודתו

  85. דיסקת טכוגרף למשאית: מה העונש על אי החלפת דיסקה יומית ?

  86. בקשת רישיון למשאית מעל 15 טון - ערעור על החלטת רשות הרישוי

  87. הצדדים חלוקים מי משני כלי הרכב המעורבים בתאונה שבין הפרטית למשאית

  88. תאונת דרכים: בחקירתה הנגדית אישרה הנהגת כי היא לא ראתה את המשאית

  89. במהלך נסיעה ניתזה אבן ממשאית שנסעה לפניו ופגעה בשמשה הקדמית של הרכב

  90. האם תאונה תוך כדי שימוש במשאית שעליה מותקן מנוף מהווה תאונת דרכים ?

  91. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון