חסינות ראש מועצה מפני תביעת לשון הרע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חסינות ראש מועצה מפני תביעת לשון הרע:

מבוא:

זוהי תביעה העוסקת בפרסום של מה שנטען שהוא "לשון הרע" כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965.

סכום התביעה הוא 1,000,000 ₪.

מלכתחילה הוגשה התביעה בגין 20 פרסומים המתוארים בתביעה, שבגין כל אחד מהם נתבע 100,000 ₪, אך הסכום הכולל הועמד, מטעמי אגרה, על 1,000,000 ₪ בלבד.

עוד נדרשים הנתבעים בתביעה להפיץ איגרת תיקון או הכחשה חתומה על ידי כולם לגבי אותם פרסומים, וכן לפרסם את האיגרת בשני עיתונים יומיים בתפוצה ארצית.

התובעת הועסקה על ידי משרד החינוך כמנהלת בית הספר היסודי בישוב קציר-חריש כשלוש שנים.

מלכתחילה הוגשה התביעה נגד הנתבע 1 - שהוא ראש המועצה המקומית קציר, נגד הנתבעת 2 – אם לארבעה תלמידים בבית הספר בישוב, שהיא תושבת הישוב, שלפי הטענה הכתירה את עצמה כועד ההורים המרכזי בבית הספר בישוב, נגד הנתבע 3 – תושב הישוב והורה לשני ילדים בישוב, שהכתיר עצמו כגזבר ועד ההורים, ונגד הנתבע 4 – הורה לתלמידה בבית הספר בישוב, שניהל עבור הנתבע 1 את אחת הקלפיות בבחירות האחרונות לראשות המועצה המקומית, והציג עצמו כבא-כוחו בוועד ההורים המרכזי בבית הספר.

בשלב מסוים הגיעה התובעת להסכם כלשהו עם הנתבעת 2, ולאחר מכן הגיעה להסכם כלשהו עם הנתבעים 3 ו- 4. פרטי ההסכמים אינם ידועים לבית המשפט, אך כתוצאה מהם נותר היום הנתבע 1 כנתבע יחידי בתיק.
טענות הצדדים-
טענות התובעת:

בחודש 9/2002 החלה התובעת לשמש בתור מנהלת בית-הספר שהיה במצב רעוע ומפורק מבחינה אקדמית וארגונית. עד לכניסתה לתפקיד סבל ביה"ס מאיכות לימוד והישגים נמוכים וממשמעת תלמידים נמוכה.

לטענתה, היא יזמה שינויים ארגוניים והנהיגה תוכניות חדשות בביה"ס במהלך 3 השנים שלה בתור מנהלת ביה"ס וכתוצאה מיוזמותיה חל שיפור משמעותי בביה"ס.

עוד טענה כי הנתבעים לא היו שבעי -רצון מפעולותיה ולא הסכימו עם השינויים שהנחילה ודרשו ממנה לשנות נוהלי משמעת שונים שהונהגו בביה"ס וראו בסירובה לעשות כן מעין "הכרזת-מלחמה" והחלו במערכת- הכפשות מתוכננת נגדה על ידי פנייה לשרת -החינוך ולהורי- התלמידים ולגורמים שונים ברשויות השונות, לרבות מנהל- המחוז במשרד החינוך.

לגבי הנתבע, היא טענה כי הוא שם עצמו כמנהיג המתנגדים ושם לנגד עיניו מטרה מוצהרת ומובהקת לסילוק התובעת מתפקידה.

פעולות ההכפשה של הנתבע יחד עם הנתבעים האחרים שנמחקו כללו שליחת מכתבים בתפוצות, עריכת סקרים שקריים בקרב ההורים של ביה"ס וכן הם יזמו פרסומן של כתבות בעיתונות המקומית ואף התראיינו בתוכניות רדיו וטלוויזיה והכפישו את שמה.

בסופו של דבר, מעשיו של הנתבע יחד עם האחרים, גרמו לתובעת לבקש להעבירה לבית-ספר אחר.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען כי אמנם ביה"ס סבל מבעיות של הישגים בלימודים ובעיות משמעת, אולם הדברים השתפרו עם ביטול חטיבת הביניים והפיכת ביה"ס לבי"ס יסודי בלבד, ללא קשר לניהולה של התובעת.

עוד טען כי לאחר שקיבל תלונות ולאחר שהופעלו עליו לחצים מצד הורים רבים של תלמידי ביה"ס, ותלונות נוספות מקרב מורים בביה"ס ומקרב עובדי המועצה המקומית שפעלו בתחומי ביה"ס, הוא נאלץ לפנות למשרד החינוך להעברת התובעת מתפקידה.

לטענתו, אף בפגישה עם מנהל המחוז במשרד החינוך, מר אהרון זבידה, ציין בפניו האחרון כי ידוע לו על הבעיות בביה"ס וכי בכוונתו לנסות להעביר את התובעת לבי"ס אחר.

בנוסף, טען הנתבע כי עומדת לו כראש המועצה המקומית חסינות מפני הגשת תביעות בתור עובד ציבור וכן עומדות לו הגנת "הפרסום המותר"; הגנת "אמת דיברתי" והגנת "תום הלב".

הפרסומים המתוארים בתביעה ככל שהם רלוונטיים לנתבע 1 (אלו שנותרו לאחר שנמחקו הנתבעים האחרים), בהתאם לסיכומי התובעת, הם כדלקמן:

נספח ה' לתצהיר התובעת, שהוא מנשר חתום על ידי שמואל ממן (הנתבע 4), ובו נאמר שהתובעת איננה מתאימה לנהל את בית הספר משום שאין לה תפיסת עולם חינוכית ברורה, היא אינה מציבה יעדים ברורים, אינה מאבחנת את סביבת בית הספר, איננה משכילה להשתמש במידע שנצבר, איננה יוזמת דיאלוג עם גורמי חוץ, פועלת ללא שקיפות ונמצאת בנתק עם ועד ההורים ועם הורים רבים, ומערכת היחסים בינה ובין אחרים עכורה.

נספח ט' לתצהיר התובעת, הוא מכתב הנתבע מיום 13/3/05, המכתב מופנה לאהרון זבידה מנהל מחוז חיפה ולמפקח בית הספר, בו נאמר שנתבע מקבל פניות מתושבים כנגד מנהלת בית הספר שפועלת נגד הרשות המקומית, נגד פרויקטים ישוביים שהרשות המקומית גייסה לטובת בית הספר, שקיים סכסוך עם ועד הורי בית הספר, שהוא באופן אישי סבל ממנה עלבונות, שהוא מכבד את המנהלת אך במצב הנוכחי אי אפשר להמשיך.

נספח י' לתצהיר התובעת, הוא מכתב הנתבע 1 מיום 22/3/2005 למר אהרון זבידה, מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך. במכתב מדווח הנתבע למר זבדה כי באותו יום בבוקר הוא קיבל הודעה על כך שהתובעת אוסרת על אבא לילדה מבית הספר להשתתף בטקס פורים, שגם הוא כאב לילדים בבית הספר ו/או כראש המועצה לא הוזמן לאותו טקס, שמנהלת בית הספר מסוכסכת כמעט עם כל גורם במועצה, עם מורים, עם ועד ההורים, והיא נתנה הנחיה לשומר בית הספר לא להכניס את יו"ר ועד ההורים, אלא רק בתור הורה ולא בתור יו"ר ועד ההורים, כאשר באותו יום התקבלה הנחיה חדשה שגם בתור הורה יו"ר הועד לא יכול להיכנס לבית הספר.
בסיום המכתב מבקש הנתבע לזמן את התובעת על מנת למתן אותה בתקופה שעד לסוף שנת הלימודים.
העתק המכתב נשלח למנכ"לית משרד החינוך, למפקח ולוועד ההורים.

נספח י"א לתצהיר התובעת, הוא מכתב של אהרון זבודה - סיכום פגישה בינו לבין הנתבע מיום 28/3/05, ובו נאמר כי בפגישה ביניהם העלה הנתבע טענות כלפי התנהגות לא מקובלת של התובעת, שפוגעת בכבודו, נמנעת מלהזמינו לאירועי בית הספר, פוגעת במועצת הישוב בכך שהעבירה לנציג האופוזיציה מכתב בנושא כספים המיועד לגזבר המועצה, ושהיא מטילה את חתיתה על חלק מהמורים למרות שהיא עושה עבודה חינוכית טובה ויש לה צדדים חיוביים רבים.

נספח י"ב לתצהיר התובעת, הוא איגרת של המועצה המקומית הנושאת את שמו של הנתבע ומופנית להורים, ובה מתוארת תחושת חוסר אמון בין ההורים לבין הנהלת בית הספר, נאמר שמגיע לילדים הרבה יותר ושיש צורך לפעול באיתור מועמד ראוי לניהול בית הספר בשנה הבאה.

נספח י"ג לתצהיר התובעת, הוא מכתב של הנתבע לשרת החינוך דאז לימור לבנת, בו נאמר שמדובר במנהלת בית ספר שעבדה עם ילדי צד"ל והגיעה לישוב קציר לנהל את בית הספר.
במכתב נטען שמנהלת בית הספר הודיעה לו שהיא תסיים את תפקידה ותעזוב את קציר, אבל לאחר שהודיעו לו על העברתה לבית ספר אחר במחוז, היא חזרה בה והודיעה שתצא מבית הספר רק על אלונקה, שנוצרו לחצים בין המורים למנהלת, בין התלמידים למנהלת, בין ההורים למנהלת, בין הרשות למנהלת, וכן בין ראש המועצה למנהלת, והוא מבקש מכבוד השרה להורות למנהל המחוז לבצע את מה שסוכם כדי שלא יגרם נזק לילדים.

נספח ט"ז לתצהיר התובעת, הוא מכתבו של הנתבע למר זבדה, ובו הוא מבקש ממר זבידה לקיים פורום מקצועי לגבי המשך עבודתה של התובעת כמנהלת, ומציין בין השאר כי בישיבה עם ועד ההורים, המנהלת, במקום לקחת אחריות, האשימה את צוות המורים והמורות בכל מה שקורה בבית הספר.

נספח י"ז לתצהיר התובעת, הוא מכתב של הנתבע למר נפתלי כהן, יו"ר הסתדרות המורים, ובו הוא מציין כי מנהלת בית הספר הזמינה את קהילת ההורים למפגש שבו בין השאר היא תבקש את ברכת ההורים לשינוי אופיו של בית הספר לבית ספר לאומנויות, ולדעתו יש לייחס צעד זה בעיתוי בו נערך לניסיון מניפולטיבי להסיט את ההורים מבסיס הדיון העקרוני באשר להתאמתה של מנהלת בית הספר לתפקידה, ולכן הוא מבקש פגישה דחופה עימו ועם מנהלת בית הספר.
העתקי המכתב נשלחו לשרת החינוך, למנכל"ית משרד החינוך, ליועץ השרה, ליועץ המנכ"לית, למנהל המחוז, למפקח בית הספר, לתובעת ולועד ההורים.

נספח י"ח לתצהיר התובעת, הוא מכתב מיום 5/5/05 שכתב הנתבע לשרת החינוך דאז, גב' לימור לבנת, ובו ציין כי מנהלת בית הספר – התובעת, מטייחת ואף מעלימה מידע מההורים, מערימה קשיים, עושה ניסיון לחבר את בית הספר לפרויקטים אישיים, וכתוצאה מכך הורים רבים החליטו להעביר את ילדיהם למוסדות אחרים מחוץ לישוב, ואחרים פנו אליו בדרישה להוציא את ילדיהם מהמסגרת לאור התנהלותה הכושלת של התובעת.

נספח י"ט לתצהיר התובעת, הוא מכתב הנתבע לתובעת, שהעתקיו נשלחו למר זבדה, למפקח, לוועד ההורים ולאחרים, ובו נטען כי על אף מאמצי המועצה המקומית להעשיר את תלמידי בית הספר בפרויקטים חיוניים שאחד מהם הוא "שביל המדע", התובעת עושה הכול כדי להפחיד את הילדים וההורים שלא יצאו למפגשים בגליל.

נספח כ' לתצהיר התובעת, הוא תמליל הקלטה של שיחה שנערכה בחודש יולי 05' - הוקלטה בוידיאו ושודרה באתר "וואלה".
המדובר באירוע שבו עובדי המועצה הגיעו לבית הספר, נעלו בשרשרות את דלת הכניסה למבנה למנהלת בית הספר, והכריזו על שביתה, הכול כאקט של ביזוי והשפלתה של התובעת למען ידעו כולם כי אי אפשר להיכנס לבניין המנהלה משום שלא מעיפים את המנהלת.

נספח כ"א לתצהיר התובעת, הוא סיקור אותו אירוע בתחנת רדיו איזורית "אמצע הדרך".

נספח כ"ב לתצהיר התובעת, הוא דברי הנתבע בכתבות לעיתונות, ושם צוטט הנתבע כאמור שהעביר למשרד החינוך את הבעיה שיש עם המנהלת וכי הוא יעשה הכול כדי שהיא תסיים את תפקידה, וגם כי היה סיכום עם מנהל המחוז על סיום עבודת התובעת, אלא שסיכום זה הופר.

נספח כ"ג לתצהיר התובעת, הוא עמדת המועצה בכתבה בעיתון "מעריב", ושם נאמר שהמועצה דורשת אף היא את פיטורי המנהלת ומאיימת לא לפתוח את בית הספר בשנה הבאה.

נספח כ"ד לתצהיר התובעת, הוא דברי הנתבע בכתבה במקומון "אמצע-חדרה" ששם נאמר שעובדי המועצה נעלו את משרדה של התובעת בהוראת ראש המועצה, וכן נאמר שם ששנת הלימודים לא תיפתח עד שהמנהלת תסיים את תפקידה, שהתקבל אישור של משרד- החינוך לסיים את תפקידה, ושההורים לא מרוצים ממנה.

ראיות הצדדים:

בנוסף לנספחים שמניתי לעיל ואשר צורפו לכתב-התביעה ולתצהיר התובעת, הוגשה מטעמה ארבעה תצהירים נוספים של עדים תביעה. ברם, בסופו של דבר העידו בחקירה נגדית רק התובעת בעצמה וכן גב' גלית אסולין ומר שלמה כפיר.

הנתבע הסתפק בהגשת תצהיר עדות מטעמו, עליו הוא נחקר בחקירה --נגדית.

לצורך ההכרעה במחלוקות, לא מצאתי טעם לדון בעדויות האמורות שניתן לומר ככלל לגביהן שאינן מוסיפות או גורעות לצורך ההכרעה בעניין זה. הפרסומים עצמם, למעט נספח י"ב , אינם מוכחשים ולא מצאתי בעדויות הצדדים נקודות העשויות לשמש לצורך הקביעה באם הפרסומים כשלעצמם מהווים עוולה אם לאו.

בקליפת אגוז, אציין כי את הדברים החשובים שעלו מעדות התובעת הם : ראשית, עולה הרושם כי יחסי הצדדים עלו על שרטון בגלל תפקוד התובעת בתור מנהלת בית-ספר אשר דגלה בשיטות חינוכיות שלא היו מקובלות על חלק מההורים ועל המעורבים. בעוד שהתובעת דגלה בשיטה "הטיפולית", דגלו האחרים בשיטת "הענישה"; שנית, בתחילת עבודתה של התובעת בביה"ס היו יחסיה עם הנתבע מצוינות ובשלב כלשהו חלה הידרדרות ביחסים. ההסבר של התובעת לגבי השינוי ביחסים, נבע לטענתה מרצון הנתבע להחליף אותה במנהלת אחרת משיקולים פוליטיים. הדבר הבולט בעדותה הוא כי מלבד העלאת הטענה ונקיבה בשמות, היא לא נתנה הסבר לגבי הצורך בהחלפתה.

הנתבע בעדותו ציין כי הנתבעת השתדלה לעשות עבודה טובה בביה"ס, אך הדגיש שהוא פעל כנגדה לאחר שהתחיל לקבל תלונות מהורים ועובדים. הוא הסתיר כי הייתה לו כוונה ברורה לגרום לעזיבתה את ניהול ביה"ס, לאור תלונות אלה. יצוין עוד כי הוא נפגע מהתובעת שלא הזמינה אותו לטקסים שונים שנערכו בביה"ס אך ניסה להסיט את הפגיעה מעצמו באופן- אישי לפגיעה בפקיד אותו מילא בתור ראש -מועצה.

לטעמי הנקודה החשובה בעדותו היא לקיחת האחריות לפרסומים הנושאים את שמו גם אם לא הוצג מקור חתום על ידו – מחד , ומאידך התעקשותו על החריג לכך: נספח י"ב שלגביו טען בתוקף כי לא אישר את הכתוב בו ומשנודע לו על הדפסת אותו מינשר אסר על הפצתו והורה על גניזתו.
כמו כן עולה שהנתבע פעל תוך נאמנות לתפקידו הציבורי ובמסגרת התפ]קיד, ולא עסק במסע רדיפה אישי נגד התובעת.

דיון ומסקנות:

השאלות הצריכות הכרעה בתיק זה הן לטעמי שלוש:
האחת: האם זכאי הנתבע לחסינות?
השניה: האם העובדות המופיעות בפרסומים הן אמת? ואם כן – היש עניין ציבורי בפרסומן?
השלישית: האם הדעות המובעות בפרסומים חוסות תחת הגנת תום-הלב?

ברור שאם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, הדיון בשאר השאלות הופך לאקדמי גרידא.
חסינות הנתבע:
סעיף 7א. לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע:
" (א) לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור. "

סעיף זה נכנס לתוקפו ביום 10.2.06 ולפיכך על התובענה שבפני שהוגשה בחודש נובמבר 2005 (הוגשה בבימ"ש אחר והועברה לכאן) חל הנוסח הקודם של סעיף 7 לפקודת הנזיקין, שזו לשונו:
"עובד ציבורי אחראי לכל עוולה שעשה, ואם ייתבע לדין על כך, ייתבע אישית; אולם, בלי לגרוע מכוחן של הוראות סעיפים 6 ו- 8 תהא לעובד הגנה בכל תובענה שאינה על רשלנות, אם המעשה היה בתחום סמכותו כדין או שעשהו בתום לב כסבור שהוא פועל בתחום סמכותו כדין".

טענת הנתבע לפיה פעל תוך נאמנות לתפקידו הציבורי ובמסגרת התפקיד, ולא עסק במסע רדיפה אישי נגד התובעת – מהימנה עלי. עדותו נגד התובעת הייתה אמביוולנטית: מחד אמנם מנה את מה שלדעתו מהווה את אי התאמתה לתפקידה, אך מאידך לא חסך שבחים להישגים שהיו לה ולא הוכחשו על ידו. אני מאמין לטענתו שאת ביקורתו עליה מתח בתום לב מתוקף תפקידו כראש מועצה מקומית ובהקשר להיותה מורה המועסקת בתחומי המועצה. ממילא במצב דברים זה חלה עליו החסינות הנ"ל.
מסקנה זו מייתרת את המשך הדיון בשתי השאלות האחרות – הגנת "אמת-דיברתי" והגנת "תום-הלב", ולכן אתייחס אליהן בקצרה בלבד.

הגנת "אמת דיברתי":
לעניין ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, נאמר כי:
"... ולפי סעיף 14 לחוק, שכותרתו אמנם "הגנת אמת הפרסום" , טענת אמת הפרסום לא מהווה, לכשעצמה, נתון השולל את היסוד העובדתי של העבירה או העוולה ואינו סייג לאחריות המשפטית; רק פרסום אמת שיש בו עניין ציבורי מהווה סייג לאחריות משפטית. לפיכך, הערך החברתי המוגן באמצעות חוק איסור לשון הרע (הדין המצוי) הנו השם הטוב במובנו המוחשי-הממשי" (ראה חאלד גנאים, מרדכי קרימניצר ו-בועז גנור, "לשון הרע – הדין המצוי והרצוי", הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, מהדורת תשס"ה בעמוד 31 ).

הפירסומים נשוא התביעה כמעט כולם עוסקים בעובדות.

נספח ה' לכתב התביעה, אותו מנשר שחתום על ידי שמואל ממן, נאמר בו שהתובעת נמצאת בנתק עם ועד ההורים ועם הורים רבים ומערכת היחסים בינה לבין אחרים עכורה, ואלו עובדות שהוכחו בפני.

מסמך זה הוא כמעט היחיד שרובו אכן הבעות-דעה על התנהגותה של התובעת בתפקיד ציבורי, כי כל יתר הדברים שנאמרו בו (שהתובעת איננה מתאימה לנהל את בית הספר, שהיא אינה מציבה יעדים ברורים, שהיא לא מאבחנת את סביבת בית הספר ולא משתמשת בצורה מושכלת במידע ולא פועלת בשקיפות), הן הבעות-דעה, להן אתייחס בהמשך.

נספח ט', אותו מכתב שמופנה למנהל מחוז חיפה במשרד החינוך כל כולו עוסק בעובדות: נאמר בו כזכור שהנתבע מקבל פניות מתושבים כנגד מנהלת בית הספר, שהיא כביכול פועלת נגד פרויקטים ישוביים שהרשות המקומית גייסה לטובת בית הספר, שקיים סכסוך עם ועד ההורים, שהנתבע באופן אישי סבל ממנה עלבונות, וכל אלו עובדות שהוכחו בפני.

נספח י' ,אותו מכתב מיום 22/3/05 למנהל המחוז, גם הוא עוסק כולו בעובדות: נאמר בו שהנתבע קיבל הודעה מההורים שהתובעת אוסרת על אבא של ילדה להשתתף בטקס פורים, שהוא - ראש המועצה לא הוזמן לטקס, למרות שמקובל להזמינו לטקסים מסוג זה, שהמנהלת מסוכסכת עם הורים, עם מורים, ושהיא נתנה לשומר בית הספר הוראה שלא להכניס את יו"ר הועד לבית הספר, כל אלו עובדות שהוכחו בפני.

נספח י"א, סיכום פגישה בין הנתבע ובין אהרון זבדה, מונה תלונות שהתקבלו על התובעת, כל אלו הן עובדות מבחינה זו שאכן התקבלו תלונות כנטען שם.

נספח י"ב לתצהיר, איגרת של המועצה שנושאת את שמו של יו"ר המועצה, לגביה כבר ציינתי שאין לנתבע שום קשר אליה, וממילא אין צורך לנתח האם מה שנאמר בה נכון.

נספח י"ג לתצהיר, מכתב של הנתבע לשרת החינוך דאז, בו נאמר שמדובר במנהלת שעבדה בעבר עם ילדי צד"ל (עובדה שכנראה אינה שנויה במחלוקת) ושנוצרו חיכוכים בינה לבין גורמים שונים בבית הספר וברשות, וגם עובדה זו נכונה.
כמו כן, נאמר שם כי סוכם שהיא תעזוב את בית הספר וסיכום זה לא כובד, וגם זו עובדה שהוכחה.

נספח ט"ז לתצהיר, הוא מכתבו של הנתבע לזבדה, לקיים פורום מקצועי לגבי המשך עבודתה של המנהלת, ובו נאמר כי בישיבה עם ועד ההורים התובעת האשימה את צוות המורים בכל מה שקורה בבית הספר במקום לקחת אחריות למה שנעשה שם.

דברים אלו אכן אינם יכולים לחסות תחת הגנת "אמת דיברתי", כי לטעמי מדובר בהבעת-דעה, ויש לבחון אותם באספקלריה של הגנת תום הלב.

למרות שהדברים מנוסחים כאילו הם עובדות, למעשה הפן העובדתי שלהם (קיומה של אותה ישיבה) אינו שנוי במחלוקת, ומה שכן שנוי במחלוקת הוא מידת לקיחת האחריות מצד התובעת, שלדעת הנתבע אינה לוקחת מספיק אחריות למעשיה, כלומר מדובר בהבעת דעה.

גם נספח י"ז משלב עובדות והבעות דעה, אבל כמו ביתר הנספחים, ניתן להפריד בקלות בין העובדות לבין הבעות הדעה.
העובדה המתוארת בו היא שישנה מגמה להפוך את בית הספר לבית ספר לאומנויות, אך ביתר הנאמר שם, כלומר הייחוס לניסיון מניפולטיבי להסטת הדיון מהתאמת המנהלת לתפקידה לדיון אחר באופי בית הספר, הוא הבעת דעה (שאותו ניסיון הוא אכן מניפולטיבי).

נספח י"ח, המכתב מיום 5/5/05 לשרת החינוך, המתאר עובדות נטו – שהורים רבים החליטו להעביר את הילדים למוסדות אחרים ואחרים פנו אליו בבקשה להוציא את הילדים עקב כך שאינם מרוצים מהמנהלת, עובדות אלו הוכחו בפני.

נספח י"ט, הוא אותו מכתב שנשלח למר זבדה ולאחרים, ובו נאמר כי התובעת עושה הכול כדי להפחיד את ההורים ואת הילדים שלא יצאו למפגשים בגליל כמו לפרוייקט "שביל המדע".

נכון שלטענה זו יש איזה פן עובדתי, אך הוא זניח ביותר, ולמעשה מדובר בהבעת דעה על התנהגותה של התובעת כאשר הדגש הוא על המילה "הכול", כלומר על הדגשים שהיא נותנת לטובת אי היציאה למפגשים הללו.
לכן אותו נספח י"ט אינו יכול לחסות תחת הגנת "אמת דיברתי".

נספח כ', הוא תמליל הקלטה של שיחה שהוקלטה בוידיאו ושודרה באתה וואלה, והוא מתאר עובדות שאכן התרחשו - עובדי המועצה הגיעו לבית הספר, נעלו בשרשרות את הכניסה והכריזו על שביתה כדי למחות נגד המנהלת-התובעת, וכך גם בנספח כ"א שהוא סיקור של אותו אירוע בתחנת הרדיו האיזורית "אמצע הדרך".
כל המתואר בשני הנספחים הללו הוא אמת, עובדות שהוכחו, אירועים שאכן התרחשו, ויש בהם אמת.

נספחים כ"ב, כ"ג ו- כ"ד הם דברי הנתבע בעיתונים שונים, שם דובר על סיכום שהתובעת תסיים את עבודתה, שהמועצה דורשת את פיטוריה וששנת הלימודים לא תיפתח עד שהיא תסיים את תפקידה, כי ההורים לא מרוצים מתפקודה, וכל אלו דברים שהוכחו בעדות הנתבע, וככל שבשוליים ישנה נקודה שולית כזו או אחרת שלא הוכחה, אין לה שום חשיבות, וכפי שהסביר הנתבע, הוא לא אחראי על כתיבת אותם כתבות בעיתונים, לא מדובר בפרסומים שיצאו תחת ידו בכלל, והוא מעולם לא עמד מאחורי הנעמד שם.
כל העובדות שציינתי לעיל כעובדות שהוכחו, יש בהן עניין ציבורי בהיותן ביקורת על התנהגות התובעת בתפקיד ציבורי – מנהלת בית ספר, ולכן אותו חלק של הפרסומים הכולל עובדות שניתנות להפרדה מדעות נהנה מהגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק.

באשר להגנת תום הלב
סעיף 15 (4) לחוק מעניק הגנה כאשר הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי או בשירות הציבורי, ואין ספק שתפקידה של התובעת היה כזה.
אותן דעות שציינתי לעיל בסקירת אותם פרסומים, היו דעות שנאמרו על ידי הנתבע בתום לב על התנהגות התובעת. לא מדובר במסע רדיפה אישי שלו נגדה, אלא בדברים שאמר מתוקף תפקידו כראש מועצה, הכל בתום לב ועל מנת לשרת את בוחריו מחד, וגם כדי להגן על כבודו האישי מאידך, דבר שאינו פסול כלל ועיקר.

סיכומו של דבר
דין התביעה להדחות באשר הנתבע נהנה מחסינות של עובד ציבור, כפי שהראיתי לעיל.

יתר הדברים שכתבתי לעיל באשר לתכולתם של הגנת "אמת דיברתי" והגנת "תום הלב" נאמרו מעבר לנדרש, אך יש להם חשיבות בבואי לקבוע את הוצאות ההליך.

אין דין מי שפיזר דברי נאצה שאינם חוסים תחת הגנות מהותיות של החוק ומסתתר מאחורי חסינות כדין מי שגם אלמלא החסינות כנראה הייתה התביעה נגדו נדחית (כמו הנתבע כאן)..



התובעת תישא בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של הנתבע, בסכום כולל של 10,000 ₪ ומע"מ.
הסכום ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. לשון הרע במכתב

  2. ערעור לשון הרע

  3. לשון הרע פלילי

  4. לשון הרע בתצהיר

  5. לשון הרע נגד זמרת

  6. לשון הרע בכרוזים

  7. לשון הרע נגד חנות

  8. פרסום מותר לשון הרע

  9. לשון הרע בבית כנסת

  10. פיצויים על לשון הרע

  11. לשון הרע בין שכנים

  12. לשון הרע בהליך משפטי

  13. לשון הרע בכנס מפלגה

  14. לשון הרע בתיק הרפואי

  15. לשון הרע בזמן בחירות

  16. לשון הרע במכתב פנימי

  17. לשון הרע במהלך בוררות

  18. פרסום תיקון לשון הרע

  19. לשון הרע בכרוז בחירות

  20. לשון הרע בחברה הבדואית

  21. בוררות בתביעת לשון הרע

  22. לשון הרע הכפשה במקומון

  23. פרסום לשון הרע נגד חברה

  24. לשון הרע נגד שחקן כדורסל

  25. הגנות מוחלטות בלשון הרע

  26. לשון הרע ידיעות אחרונות

  27. לשון הרע בבית הדין הרבני

  28. תביעת לשון הרע נגד שופט

  29. הגנה מוחלטת בחוק לשון הרע

  30. ערעור על פסק דין לשון הרע

  31. לשון הרע בהליכים משפטיים

  32. לשון הרע במהלך ישיבת מליאה

  33. פרסומים הדדיים של לשון הרע

  34. תביעת לשון הרע במהלך שבעה

  35. תביעת לשון הרע בין רופאים

  36. לשון הרע במהלך דיון ציבורי

  37. כתבה אינפורמטיבית לשון הרע

  38. לשון הרע דו''ח מבקר המדינה

  39. תביעת לשון הרע נגד ערוץ 10

  40. לשון הרע תוך כדי דיון משפטי

  41. פרסום לשון הרע על איש ציבור

  42. הוצאת לשון הרע נגד עורך דין

  43. דחיית תביעה על הסף לשון הרע

  44. פרסום לשון הרע נגד ראש העיר

  45. פרסום הגשת תלונה - לשון הרע

  46. לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי

  47. לשון הרע בראיון עם פקידת סעד

  48. לשון הרע במכתב תלונה נגד עובד

  49. לשון הרע ''נרמז'' בין השורות

  50. האם תלונה בכתב מהווה לשון הרע

  51. לשון הרע בתגובה למכתב לשון הרע

  52. ההבדל בין סאטירה לבין לשון הרע

  53. האם מכתב ביקורת מהווה לשון הרע

  54. האם יצירה ספרותית מהווה לשון הרע

  55. תביעת לשון הרע נגד מנהל בית ספר

  56. האם ביקורת מסעדות מהווה לשון הרע

  57. תביעה של רון קופמן בגין לשון הרע

  58. ביקורת לגיטימית לא מהווה לשון הרע

  59. תביעה נגד אמנון לוי בגין לשון הרע

  60. תביעת לשון הרע נגד מבקר על חוות דעת

  61. תביעה של הורים נגד לשון הרע נגד בנם

  62. תביעה לפרסום התנצלות בגין לשון הרע

  63. ערעור על פיצוי נמוך בתביעת לשון הרע

  64. תביעה נגד עורך מקומון בגין לשון הרע

  65. תביעת לשון הרע של עורך דין נגד לקוח

  66. לשון הרע בדיון משפטי לאחר שהשופט קם

  67. האם גילוי על תיק פלילי מהווה לשון הרע

  68. חסינות ראש מועצה מפני תביעת לשון הרע

  69. האם פרסום צ'ק ללא כיסוי מהווה לשון הרע

  70. האם הכינוי ''יודנראט'' מהווה לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תלונה על עורך דין

  72. תביעת לשון הרע בגין העברת מידע על חשבון

  73. האם תלונה נגד עורך דין ללשכה מהווה לשון הרע

  74. תליית מודעה בכניסה לבניין - תביעת לשון הרע

  75. תביעה של לקוח על הוצאת לשון הרע נגד עורך דינו

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון