חשיפת זהותם של משתמשים אנונימיים באינטרנט

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חשיפת זהותם של משתמשים אנונימיים באינטרנט: הבקשה עניינו של תיק זה- הינו עתירת חברת קיטשן ליין אורי בע"מ (להלן: "המבקשת") להורות לחברת 012סמייל.תקשורת בע"מ (להלן: "המשיבה") לחשוף את זהותו של פלוני (להלן "הגולש") , אשר באמצעות כתובות שונות, בימים ובשעות המפורטים בבקשה, גלש באינטרנט ועשה, לטענתה, שימוש לרעה ברשת האינטרנט על מנת לפגוע בשמה הטוב. תמצית העובדות וטענות הצדדים עיסוקה של המבקשת באספקת ציוד מקצועי למטבחים מוסדיים. המבקשת טוענת לאמינות, מקצועיות ומוניטין בקרב לקוחותיה, עליהם נמנים,בין היתר- רשתות בתי קפה ומסעדות מהמובילים בשוק. לטענת המבקשת, החל מחודש דצמבר 2009 ומזה מספר שבועות, במספר אתרים באינטרנט בהם מתנהלים פורומים בנושאי מזון ומסעדנות, מתפרסמות כל העת ובשיטתיות הודעות שיש בהן כדי להכפישה ולהשמיצה. לטענתה, המדובר באותו גולש, לדעתה- ככל הנראה מתחרה עסקי, המעורר מיוזמתו את הפרסומים במטרה להזהיר כביכול את ציבור הלקוחות מפניה, בשל ציוד באיכות ירודה ושירות גרוע לכאורה. המבקשת מצטטת בבקשתה את הנאמר בפרסומים במועדים השונים וטוענת כי יש בהם כדי להסב לה נזק רב, ובבחינת לשון הרע. לטענת המבקשת- חופש הביטוי אינו מתיר ביזוי,השפלה וביצוע עוולות ברשת האינטרנט ובנסיבות המקרה לאור חומרת האמירות והפרסומים על בית המשפט להורות על גילוי שמו של מפיץ המידע. בתגובה שהגישה, טוענת המשיבה, כי הינה מחוייבת בשמירה על פרטי מנוייה, וכי קיימת חשיבות להשארת האנונימיות של פרטי הגולשים באינטרנט. יחד עם זאת, מותירה המשיבה את השאלה האם התגבשו הנסיבות למתן צו המורה על חשיפת פרטי הגולש, לשיקול דעת בית המשפט. דיון והכרעה בבקשה מסוג זה מתבקש איזון בין שני אינטרסים: מחד- ערכו של חופש הביטוי והצורך בשמירה על פרטיות ואנונימיות ברשת האינטרנט, אשר לגביה כבר נפסק כי "מטיבו של מכשיר האינטרנט שהוא מאפשר תגובות, הבעות עמדה, ויכוחים, שיחות לסוגיהן, ומסירת מידע מבלי שהגולש באינטרנט יוכל לאתר את המגיב, המתווכח או המשוחח, אם זה אינו מעונין להזדהות" (ראו ה.פ (ת"א) 250/08 חברת ברוקרטוב בע"מ נ. חברת גוגל לישראל (להלן: "פרשת ברוקרטוב") ); מאידך- האינטרס שבשמירה על שם טוב ומניעת השפלה ביזוי והשמצה כפי שקיבלו ביטוי בחוק איסור לשון הרע. בהעדר הסדר חקיקתי, מסתמנות בפסיקת בתי המשפט שתי מגמות עיקריות בכל הנוגע לסוגיה בה עסקינן. האחת- מוצאת ביטוי בפסקי דין של כב' השופטת מיכל אגמון גונן, ראו בש"א 4995/05 פלונית נ. בזק בינלאומי (להלן: "פרשת פלונית"); ה.פ. 250/08 (ת"א) 541/07 עו"ד סבו נ. ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה). על פיה- ראוי להורות על חשיפת פרטי הגולש האנונימי כאשר יש בכוחו של תוכן הפרסום כדי להקים אחריות פלילית בגין לשון הרע. במגמה זו יש כדי ליתן משקל מכריע לחופש הביטוי והאנונימיות מכוחו, וכדברי כב' השופטת אגמון גונן בפרשת פלונית: "לאור עליונותו של חופש הביטוי באינטרנט ובאוח תזכיר הצעת החוק, יש לבחון האם קיים חשש ממשי להתקיימותה של העבירה הפלילית". השניה-באה לידי ביטוי בפסק דינו של כב' השופט עמית בבר"ע 850/06 מור נ. ידיעות אינטרנט מערכות אתר YNET-מערכת הפורומים. לפיה- די להראות כי למבקש היתה עומדת זכות תביעה כנגד מפרסם הדברים, אלמלא זהותו היתה אנונימית, אך בתוספת "דבר מה נוסף" כלשונו, כגון: מידת תום ליבו של המבקש, בחינת סיכויי התביעה, זהותו של הנפגע מהפרסום, עוצמת הביטוי הפוגע ,התועלת שתצמח מחשיפת פרטי הגולש וכל זאת על מנת למנוע הרתעת יתר של גולשים מלהביע עמדתם ודעתם. כב' השופטת ד"ר דבורה פלפל, בה.פ. (ת"א) 1244/07 מזמור הפקות בע"מ נ. מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, המביאה בפסק דינה מדברי הצעת חוק מסחר אלקטרוני התשס"ח - 2008, כותבת כי "הקו שמנחה את המחוקק ...הוא שהתקשורת האלקטרונית נהנית ממידת חופש מוגברת , ומאפשרת נגישות למידע,לידע, למסחר ,לדיון פוליטי תוסס ולהחלפת דעות בכל הנושאים, באופן מקוון, בזמן אמת וללא מורא. הטבע האנושי הוכיח את עצמו, שאנונימיות מוחלטת עלולה לגרום גם לזרימתו של רוע, רצון להזיק ונסיון להחליף את הדיון מגופו של ענין, לדיון בגוף או בגופה עצמם. המחוקק היה ער לכך, וקבע את נקודת האיזון בין זרימת מידע חופשית לבין הגנה על הכבוד, הקנין הרוחני והפרטיות בסעיף 13(ב) להצעה...הוא : "חשש של ממש לביצוע עוולה או פגיעה בקנין הרוחני" ומהו אותו חשש ממשי? קובעת כב' השופטת פלפל: "בדיקת עילת התביעה צריכה לעבור את הסף של "החשש הסביר", אך אינה נדרשת לענות על קריטריונים מחמירים של רמת וודאות קרובה, אלא עליה להיות ברמה השווה לאפשרות ממשית, על מנת לאמת את החשש הממשי של ביהמ"ש היושב לדין"; ובהמשך: "השיח הציבורי, יכול להיות שוטף ואנונימי כל אימת שהוא ענייני; ברגע שהבמה האלקטרונית הופכת לזירת אגרוף בבוץ, צריך המתפלש בבוץ להבין ולהפנים שאם זרק בוץ על מאן דהוא ובכך לכאורה יש עבירה או עילת תביעה בנזיקין או בקניין רוחני ,זכאי אותו נפגע לדעת מיהו זורק הבוץ ולהחליט מה לעשות במידע זה לאחר מכן, עפ"י שיקול דעתו". מכאן, שעל בית המשפט להורות על גילוי פרטי הגולש, "כאשר נעשה שימוש לרעה באנונימיות ברשת, שימוש המהווה לכאורה על פניו עוולה בנזיקין, ולא רק מקום בו קיים חשש ממשי לביצועה של עבירה פלילית", כאמור בפסק הדין הנ"ל. ומן הכלל אל הפרט: לאחר שנתתי את הדעת לתוכן הפרסומים נשוא הבקשה, באתי לכלל דעה כי ראוי להעתר לבקשה במקרה זה, ואנמק. לית מאן דפליג כי זכותו של אדם, כלקוח, להביע בפומבי את אי שביעות רצונו משירות כזה או אחר. זו מהותו של חופש הביטוי, כל עוד נעשה תוך שמירה על כבודו של נותן השירות. ואולם- מקום שהדברים נאמרים בלשון העשויה להחשב בעיני מי כגסה, בוטה, משפילה ומבזה, בלשון המעטה, תוך שימוש בביטויים פוגעניים כגון: "שירות מחורבן" פשוט זוועה"; "יחס פשוט מגעיל"; "הציוד שלהם פשוט חרא"; בלווית אזהרות חוזרות ונשנות מפני התקשרות עם המבקשת , עד כדי 'מסע הפחדה' מפני תוצאותיה של כזו, - דומני כי בשלב זה, אין מקום לספק כי הדברים עשויים, ולו לכאורה, להוות לכל הפחות , עוולה לפי חוק איסור לשון הרע. בנסיבות שהובאו בפני, התרשמתי כי יש בדברי הגולש כדי לחרוג מהבעת דעה גרידא. הלשון בה הוא נוקט, משתמעת כקביעת עובדות בבחינת "ממצאים בדוקים", בכל הנוגע לכלל ציודה של המבקשת כמו גם טיב שירותה. לכך יש להוסיף את העובדה, כי המדובר בפרסומים החוזרים על עצמם מספר רב של פעמים, בתכיפות גבוהה, באופן העלול להכפיש את שמה של המבקשת. הפרסום נוגע לעיסוקה ופרנסתה של המבקשת, וקיימת לטעמי, אפשרות ממשית, לאור תוכנם של הפרסומים כמו גם האופן בו נוסחו, כי אלה יפגעו פגיעה של ממש. אין לי אלא להביא בהקשר זה ,ולסיום, מדבריה של כב' השופטת ד"ר פלפל בפרשת ברוקרטוב: "העובדה שהבמה פתוחה לכ, וכיכר העיר הוירטואלית מלאה במתדיינים ובדעות, לא באה לפרוץ יסודות מוסד ומוסרשל שיטת משפט; השיח החופשי לא אמור לאפשר ולאשר עבירות פליליות, כמו גם עוולות אזרחיות,. האנונימיות לא נועדה ליצור חסיון מעביורת ומעוולות, היא נועדה להעלות רעיונות ודעות ולנסות בצורה כזו (רצוי מתורבתת) להשפיע על הלך הרוח הציבורי" . סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו המורה למשיבה ליתן בידי המבקשת- בתוך 14 יום ממועד קבלת צו זה, את כל הפרטים שבידה והמאפשרים את זיהוי הבעלים של כתובות האינטרנט ( (IP נשוא התביעה. בנסיבות הענין- איני עושה צו להוצאות. בהחלטה זו יש למעשה כדי לסיים את התובענה. מחשבים ואינטרנטחשיפת זהותדיני אינטרנט