קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חתימה על החלטה להגשת כתב אישום: מדובר בבקשת המשיב להורות כי כתב האישום שהוגש כנגדו הוגש שלא כדין ולפיכך הינו בטל , ויש לשחררו מן המעצר. כנגד המשיב הוגש ביום 17.12.09 בת.פ 1485/09 כתב אישום המייחס לו עבירה של סחר בסם, ובאותו היום הוגשה כנגדו בב"ש 2264/09 בקשה למעצר עד תום ההליכים . במהלך הדיון מיום 17.12.09 הוצג לבית המשפט מסמך מאת פרקליטות המחוז שכותרתו " החלטה להעמיד לדין " ובאותו מסמך צויין, בין היתר, כדלקמן: "אל תביעות לכיש ................קיבלתי את חומר הראיות בתיקי הפ"א הנ"ל בהם נחקר אדי X ת.ז X כחשוד . החלטתי להעמיד את החשוד לדין גם בעבירה של סחר בסם מסוכן , לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים [נוסח חדש ] התשל"ג 1973 אנא קבלו את התיקים לטיפולכם והגישו כתב אישום " במהלך אותו דיון הסתבר שעל אף שבתחתית הטופס המודפס נרשם כחותם, שמו של עו"ד יואב קישון , מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז דרום הרי שמי שחתמה בפועל בכתב ידה על המסמך האמור, היתה עו"ד אלכס דרנבוים סגנית בכירה א לפרקליט מחוז דרום, אשר חתמה בשמו של עו"ד קישון בנוסח "ב/אלכס" . בדיון מיום 17.12.09 טען עו"ד קוצר ב"כ המשיב כי ההחלטה להגיש כתב האישום כנגד המשיב נעשתה שלא על פי הדין, שכן אותה החלטה לא נחתמה ע"י האדם שהוסמך לחתום על ההחלטה ובדבריו הפנה עו"ד קוצר בין היתר לסעיפים 60 (א) ו- 242 לחוק סדר הדין הפלילי . בדיון מיום 27.12.09 מיקד ב"כ המשיב עו"ד בר שלום אשר החליף את עו"ד קוצר ביצוג המשיב את טענותיו של המשיב במספר נקודות עיקריות . לדבריו של ב"כ המשיב הסמכתו של עו"ד קישון שאליו הואצלה הסמכות להחליט על העמדת המשיב לדין חייבה אותו לעיין בחומר הראיות בטרם מתן ההחלטה . לדברי ב"כ המשיב מתוך מסמך נוסף שהוצג ע"י הפרקליטות ביום 17.12.09 ומתוך דברי עו"ד דרנבוים בעצמה בבית המשפט עולה כי כתב האישום עצמו הוכן במשרדי התביעה המשטרתית ונציגת הפרקליטות הגיעה למשרדי התביעה המשטרתית לאשר כתב האישום. לטענתו לו היה נטען ע"י הפרקליטות כי עו"ד קישון עבר על התיק בטרם הוכן כתב האישום, ובעקבות כך הורה על הכנת כתב האישום, שהיה מנוסח ע"י פרקליט הכפוף לו, לא היה בכך פסול, והפסול לדבריו היה בכך שכתב האישום נוסח ע"י אנשי התביעה המשטרתית ועו"ד דרנבוים היתה זו שרק אישרה אותו במשרדי התביעה המשטרתית . טענתו הנוספת של ב"כ המשיב היתה כי חתימת עו"ד דרנבוים על מסמך "ההחלטה להעמיד לדין" בשמו של עוד קישון כפי שצויין לעיל נעשתה שלא כדין . לדברי ב"כ המשיב בכלל הנסיבות שצויינו, יש להורות על בטלותו של כתב האישום, ומתוך כך יש לבטל גם את הבקשה לעצור המשיב עד תום ההליכים . בדיון מיום 22.12.09 טענה עו"ד דרנבוים ב"כ המבקשת טענותיה בעניין, ולדבריה פעולות המדינה בתיק זה נעשו כדין. לאחר ששמעתי הצדדים בתיק ועיינתי במסמכים שהוגשו בפני אני קובע כדלקמן: בדיקת פסלות כתב אישום במסגרת הבקשה למעצר בענייננו מדובר בעתירת המשיב לשחררו מן המעצר בשל בטלות כתב האישום שהוגש כנגדו. העתירה הוגשה במסגרת הבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים . בהחלטת כב' השופטת פרוקצ'יה בבשפ 7438/01 אליעזר כהן נ' מדינת ישראל [פדי נו (1) 345 ] נקבע כי בהליכים הנוגעים למעצר נבחנת כשרותו של כתב אישום בבחינה באופן לכאורי בלבד .(סעיף 10 להחלטה). מתוך האמור לעיל יהיה מקום לקבוע כי גם בענייננו תיבחן שאלת כשרות פעולות הפרקליטות באופן לכאורי בלבד . המבחנים העומדים בענייננו - פסק הדין בעניין אלפסי תיקון 33 לחוק סדר הדין הפלילי נכנס לתקפו ביום 7.8.01, ותקפו הוארך עד ליום 1.12.09. בתיקון האמור נקבע כי לפרקליט המדינה הסמכות להחליט כי בסוגים מסויימים של עבירות פשע שבסמכות בית המשפט השלום יועבר חומר החקירה לתביעה המשטרתית, לא רק לצורך ניהול ההליך אלא גם לצורך ההחלטה הערכית על הגשת כתב אישום כנגד החשוד באותן עבירות . תוקפו של תיקון 33 האמור פג ביום 1.12.09 ומאחר וכתב האישום נשוא דיוננו הוגש ביום 17.12.09 הרי שהוראות התיקון לא חלו באותו יום על המקרה נשוא דיונינו, ויש לבחון עתה האם פעולות הפרקליטות בתיק הנדון עולות בקנה אחד עם ההוראות שהיו בתוקף עובר לכניסתו לתוקף של תיקון 33 . סעיף 60 (א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע כדלקמן : "חומר שהושג בחקירה בעבירת פשע תעבירו המשטרה לפרקליט המחוז" בענייננו לא היתה מחלוקת על כך שסמכות פרקליט המחוז להחליט על הגשת כתב אישום בתיק הנדון הואצלה כדין למנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז דרום עו"ד קישון, והמחלוקת בתיק נסובה סביב השאלה האם רשאי היה עו"ד קישון לאשר כתב אישום שהוכן בלשכת התביעה המשטרתית לאחר שעל פי הטענה לא עיין בחומר הראיות וסביב השאלה האם היתה עו"ד דרנבוים מוסמכת לחתום על מסמך "ההחלטה להעמיד לדין" בשמו של עוד קישון . בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע.פ 7190/97 מרדכי אלפסי נ' מדינת ישראל , דן שופט בית המשפט המחוזי (כתוארו דאז ) כב' השופט הנדל בשאלה דומה אשר התייחסה לחובות פרקליט המחוז בעת מתן החלטתו להעמיד אדם לדין . באותו פסק דין תאר בית המשפט את הפרקטיקה אשר נבחנה על ידו בפסק הדין כמפורט להלן : "העבירות בהן הואשם המערער בשני התיקים, הינן עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים המופיעות בחלק ב' לתוספת השניה, ולכן סעיף 51 (א) (1) (ב) המוזכר לעיל רלוונטי פה. לשון הסעיף אומר כי יש להגיש אישום בגין עבירות אלו לבית המשפט השלום, אם החליט על כך פרקליט המחוז. מדברי התובע המשטרתי בדיון שהתנהל בבית משפט השלום באשקלון עולה התמונה הבאה: קיימות הנחיות כלליות שנקבעו ע"י פרקליטת המחוז, בדבר חלוקת תיקי הסמים הרלוונטים, כאשר הנחיות אלה ידועות בלשכת התביעות. בהתאם לנוהל, תיקי חקירה מסויימים מועברים ישירות ובאופן אוטומטי לטיפולה של פרקליטת מחוז הדרום. כמובן שבתיקים אלה לא מתעוררת כל בעיה, מאחר והפרקליטות ממשיכה את הטיפול בהם. באשר לתיקי חקירה אחרים, בנוסף להנחיות הכלליות של פרקליטת המחוז, תובע מלשכת התביעות מסביר לתובע מפרקליטות המחוז את פרטי המקרה, ובהתאם מקבל ממנו אישור טלפוני, ולעיתים אישור בפקס, להגיש את התיק לבית המשפט השלום". "הסניגורים המלומדים הסתייגו מההסדר האמור. האישור שניתן לא היה בכתב ובמקרה הטוב איננו אלא אישור כללי. אף אם נעשתה בדיקה ספציפית של התיק ע"י תובעת מפרקליטות מחוז, אותה תובעת אשר אישרה את הגשת התיק לבית המשפט שלום, עו"ד עשהאל המלומדת, הרי שהיא אינה יושבת בכסאה של פרקליטת המחוז ואין היא מוסמכת לפעול כמוה, כהוראת סעיף 242 לחוק סדר הדין הפלילי". מתוך האמור לעיל עולה כי בפסק הדין בפרשת אלפסי בחן בית המשפט המחוזי את הפרקטיקה שנהגה באותה עת בפרקליטות ולפיה במקרים שבהם נדרשה החלטת פרקליט המחוז לצורך הגשת כתב אישום היה תובע מלשכת התביעות המשטרתית מסביר לתובע מפרקליטות המחוז את פרטי המקרה ובהתאם מקבל ממנו אישור טלפוני ולעיתים אישור בפקס להגיש התיק לבית משפט השלום . בדומה לעניין נשוא דיוננו דהיום גם באותה פרשה הסתייגו הסנגורים מההסדר האמור תוך שהם טוענים שהאישור שניתן לא היה בכתב, וכי הבדיקה הספציפית של התיק נעשתה ע"י פרקליטה מפרקליטות המחוז שאינה פרקליטת המחוז והיא לא היתה מוסמכת לפעול כמוה . אמנם באותו פסק דין הכריע בית המשפט בשאלת הסמכות העניינית להגיש כתב האישום בפני בית המשפט השלום ולא בשאלת הפסול בכתב האישום, ואולם בשל העובדה שבדומה לענייננו באותו פסק דין נזקק בית המשפט להכריע בסוגיית הדרך שבה רשאי לפעול הפרקליט המוסמך להחליט על הגשת כתב אישום, יהיה מקום להציג חלק ממסקנות פסק הדין בענין אלפסי גם בתיקנו. מסקנות שעלו מפסק הדין בעניין אלפסי בפסק דינו בפרשת אלפסי קבע בית המשפט המחוזי כי בדין הפלילי קיים מגוון רחב של מצבים שבהם דרושה החלטת היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המחוז ועל פי כללי הפרשנות הנוהגים אין לפרש דרישה זו בצורה זהה בכל מקרה ומקרה , שכן ישנן החלטות המוטלות על היועץ המשפטי לממשלה או על פרקליט המחוז הדורשות הפעלת שיקול דעת אינדיבידואלי ובהתאם לכך יש להקפיד על אופן ההחלטה. באותו פסק דין קבע בית המשפט מספר מבחנים אשר בהתקיימם תאושר הפרקטיקה שצויינה לעיל . יובהר כי בענייננו אין מתקיימים אמנם כל המבחנים שנקבעו באותו פסק דין, אך בשל הרלוונטיות של חלק מן המבחנים שהובאו בפסק הדין יהיה מקום להציגם גם בענייננו . לשון החוק בפסק הדין בפרשת אלפסי קבע בית המשפט בין היתר כדלקמן : ""א. לשון החוק: סעיף 51 (א) (1) (ב) קובע "אם החליט פרקליט מחוז להעמיד לדין...". אין דרישה למתן החלטה בכתב. דרישה זו מופיעה בחוקים אחרים כגון, הגשת כתב אישום על עבירות חוץ לפי פקודת הסמים המסוכנים (סעיף 38 לחוק פקודת הסמים המסוכנים), וכן הגשת כתב אישום בעבירה של פרסום והצגת תועבה (סעיף 214 לחוק העונשין). כמו כן, אין דרישה לאישור המחליט במקרה שלנו, כפי שהחוק דורש, במצב בו היועץ המשפטי מגיש בקשה למעצר לצרכי חקירה, לתקופה רצופה מעל 30 יום (סעיף 17 ב' לחוק סדר הדין הפלילי, [סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996). אין גם חובה על המחליט במקרה שלנו, להעלות על הכתב את הטעמים להחלטתו, כפי שמוטל על התובע, המחליט להגיש כתב אישום בעבירה מנהלית. כלשון החוק, "כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות כל זאת מטעמים שירשמו" (סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות תשמ"ו - 1985). לשון החוק איננה מקפידה על דרישות פורמליות מפרקליט מחוז במקרה שלנו. המחוקק לא מצא לנכון לעמוד על דרישות כאלו. האמור משתלב עם המבחנים האחרים שציינתי, כפי שיובהר בהמשך (וראה למשל, בג"צ 55371/91, אפרתי נ' אוסטפלד ואח', פ"ד מו (3), 501)". מתוך האמור לעיל עולה כי בבואו של בית המשפט לבחון האם פעלה הפרקליטות כדין כאשר אישרה הגשת כתב אישום בעל פה ,ושלא ע"י פרקליט מוסמך באופן אישי ובחתימתו, יהיה עליו לבחון בין היתר האם לשון החוק באותו עניין מקפידה על מתן ההחלטה על הגשת כתב האישום בכתב . בבקשה נשוא דיוננו לא נטען על ידי ב"כ המשיב כי לשון החוק דורשת קטגורית שמתן ההחלטה יעשה בכתב ,וגם לא הוכח כך ,ומכאן שבענייננו תעמוד "לזכות" המדינה העובדה שפרקליט המחוז לא חוייב באופן מפורש בהוראת חוק ליתן החלטתו בכתב . ההסטוריה החקיקתית המבחן השני הרלוונטי לענייננו המאוזכר בפסק הדין בעניין אלפסי הוא מבחן ההסטוריה החקיקתית . באותו פסק דין קבע בית המשפט כדלקמן : "פרקליט מחוז אחראי על תיקי פשע ומוסמך להגישם בבית משפט המחוזי, אך באותה מידה גם רשאי להחליט, שהתיקים יוגשו לבית משפט השלום ואף שיופיע בהם תובע משטרתי, לאו דווקא תובע מפרקליטות מחוז הדרום. המטרה בתיקון היתה להפחית מהעומס שמוטל על בית המשפט המחוזי. לא היתה כל כוונה, תחת זאת, להוסיף על העומס של פרקליט מחוז, במובן זה שעליו לבדוק לפרטי פרטים כמויות גדולות של תיקים, בלחץ זמן, בשל העובדה שחלק מהנאשמים במעצר. כל אלה פותחים פתח לקביעת הנחיות כלליות. אמנם "ההיסטוריה החקיקתית אינה מחייבת", יחד עם זאת " היא אחד המקורות אליו יש לפנות לשם קבלת נתונים על דבר תכלית החקיקה" (ספרו של הנשיא ברק, פרשנות במשפט, כרך ב' עמ' 401). בכל מקרה יש לשלב את תוצאות מבחן זה עם המבחנים הנוספים." בענייננו ,נראה כי כוונת המחוקק באי הארכת תוקפם של הוראות תיקון 33 ,לא היתה להוסיף על העומס המוטל על פרקליט המחוז .המסקנה האמורה תטה את הכף לטובת הקלה על פרקליט המחוז בדרישות הפורמליות הנחוצות לצורך הוצאתה לפועל של ההחלטה להעמיד לדין . ההחלטה בעניין מדינת ישראל נ' ס.א ב"ש 22223/08 בהחלטה בב"ש 22223/08 ( מדינת ישראל נ' ס.א. ,חסן ג'הלין ואח') שניתנה ע"י כב' נשיא בית משפט המחוזי בבאר שבע ( כתוארו דאז ) השופט פלפל , נדונה בין היתר שאלת סמכותו של פרקליט שאינו פרקליט מחוז לחתום על הודעה בהתאם לסעיף 60 א (ה) לחסד"פ. באותה החלטה הסתמך בית המשפט בין היתר על האמור בפסק הדין בעניין אלפסי וקבע כדלקמן : "מעל שמה של פרקליטת המחוז מופיעה כאמור חתימתה של הגב' עופרה לוי. ב"כ המשיבה 5 טען שבכך שגב' ליבוביץ לא חתמה באופן אישי על ההודעה נפל פגם שכן על פי סעיף 60 א(ה) מדובר על החלטת פרקליט מחוז. בתשובה לכך השיבה עו"ד לוי, כי פרקליטת מחוז הדרום, הגב' ליבוביץ, היא זו אשר קיבלה את ההחלטה על הגשת כתב אישום נגד המשיבה 5 בתיק זה. עו"ד לוי ממשיכה וטוענת, כי "החוק אינו קובע דרך מסוימת לגבי אופן מסירת ההודעה לחשוד. לפיכך, ההודעה על קבלת ההחטה יכולה להישלח על ידי כל פרקליט או מזכירה מטעם רשויות התביעה. דרישת החוק בענין זה היא מהותית - פרקליט מחוז הוא אשר קיבל את ההחלטה. הגורם שיודיע לחשוד הוא גורם טכני". ראו בעני זה פסק דין בע"פ 7190/97, 7007/97 של כבוד השופט נ. הנדל (כתוארו אז) מיום 27.1.98 שלו הסכימו הנשיא המנוח א. לרון והח"מ. שם נפסק כי... אני מקבל את ההסבר של עו"ד לוי ואינני רואה בעובדה שגב' ליבוביץ לא חתמה באופן אישי על ההודעה משום פגם". מתוך האמור בפסק דינו של כב הנשיא פלפל בעניין הדומה ככלל לענייננו עולה כי מקובלת על בית המשפט הדעה שבמקום בו החוק אינו קובע דרך מסויימת לגבי אופן מסירת הודעה על החלטה שנתקבלה ע"י פרקליט המחוז יכולה ההודעה להישלח ע"י כל פרקליט . קבלת ההחלטה בענייננו ומן הכלל אל הפרט ,עיון במסמך "ההחלטה להעמיד לדין" שהוגש בתיקנו מעלה כי באותו מסמך מציינת עו"ד דרנבוים בשמו של עו"ד קישון כי הוא קיבל את חומר הראיות בתיקים בהם נחקר המשיב והחליט להעמידו לדין . זאת ועוד כפי שצויין לעיל ביום 19.12.09 הועברה לעיון בית המשפט הודעה נוספת עליה חתומה עו"ד דרנבוים ( להלן: "הודעת הפרקליטות" ) ובהודעה זו צויין בין היתר כדלקמן: "בהמשך לבקשתת בית המשפט הנכבד ..................בה התבקשה הפרקליטות לפרט את מקור הסמכות לחתימה על האישורים להעמדה לדין בתיקים של מבצע "כד השמן"..................... בענייננו חומר החקירה בכל הפרשה נשוא ההודעה , היה בטיפולו ובליוויו של עו"ד יואב קישון , מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז דרום ,...................לבקשתו של עו"ד קישון , נדרשה הח"מ לעבור על כתבי האישום בפרשה ולוודא שלא נפלו תקלות בתיקים , על מנת שיתן אישורי העמדה לדין בעבירות סחר בסמים המהוות עבירות מסוג פשע בפרשה הנ"ל , המוכרים לו כאמור . לאחר עדכונו של עו"ד יואב קישון , לגבי כל תיק ע"י הח"מ , נתן עו"ד קישון הרשאה לח"מ לחתום בשמו על אישורים להעמיד את החשודים לדין , ולמסור את האישורים לתביעות לכיש , על מנת להגיש כתבי האישום לבית המשפט הנכבד . הודעה זו נכתבה בהנחייתו של פרקליט המחוז , עו"ד שלמה למברגר ." לא זאת אף זאת במהלך הדיון מיום 22.12.09 ציינה עו"ד דרנבוים את הדברים הבאים: "הטיפול היה בטיפולו וליוויו של עו"ד קישון ולאחר שעו"ד קישון עודכן לגבי התיק הספציפי הנדון וקיבל סקירה מלאה לגביו על ידי באופן אישי , הוא החליט לאשר את הגשת כתב האישום. בנוסף עו"ד קישון ליווה את כל המבצע הזה של הפעלת הסוכן , מתחילתו ועד סופו , הוא מכיר את התיקים האלה ואת כל המבצע באופן מפורט, הוא היה העו" ד המלווה של המבצע .זה קשור גם לנוהלי עבודה . לבקשתו נסעתי לאשדוד , ישבתי עם התובעת שהכינה את את כתבי האישום ועם תיקי החקירה , עברתי עליהם וגם דיברתי בטלפון עם עו"ד קישון , סקרתי בפניו את התיקים והראיות וקיבלתי אישור ואישור והאישורים הודפסו שם ." (עמ' 2 שורות 14-23)..................... "אני מבהירה , שאת התיק הספציפי מכיר אישית וראה בו את חומר הראיות " (עמ' 3 שורה 7) עיון בדברים שצויינו לעיל מעלה כי בפני בית המשפט הובאה לכל הפחות עמדת הפרקליטות שלפיה עו"ד קישון בעצמו היה הפרקליט המלווה של מבצע הפעלת הסוכן המשטרתי , שבמסגרתו נעצר המשיב , וכחלק מתפקידו זה הוא הכיר באופן אישי ומפורט את כל התיקים שנוהלו במסגרת המבצע, לרבות את תיק הראיות בעניין המשיב וזאת לאחר שראה את חומר הראיות שבתיק . כן עולה מהאמור לעיל כי על פי דבריה של עו"ד דרנבוים, לבקשתו של עו"ד קישון היא נסעה לאשדוד ונועדה עם התובעת שהכינה את כתבי האישום, וזאת תוך שהיא משוחחת עם עו"ד קישון בטלפון , וסוקרת בפניו את חומר הראיות שבתיק, בטרם קבלת הוראתו להגיש כתב האישום בעניין המשיב . מתוך כל האמור לעיל עולה שלפחות ברמה הלכאורית (ואף יותר מכך ) הוכיחה הפרקליטות שההחלטה על הגשת כתב האישום ניתנה על ידי עו"ד קישון בעצמו, וזאת לאחר שהכיר את חומר הראיות באופן אישי, ובנוסף אף עודכן בזמן אמת על ידי עו"ד דרנבוים בעת עריכת כתב האישום ,וזאת תוך כך שעו"ד דרנבוים סקרה בפניו את הראיות בתיק ככל הנראה לצורך השלמת פערי מידע אם היו כאלה . לאור כל זאת ניתן לקבוע כי המשיבה הרימה את הנטל הנדרש ממנה בשלב זה להוכיח כי ההחלטה עצמה על הגשת כתב האישום נגד המשיב התקבלה על ידי עו"ד קישון כדין . אופן העברת ההודעה על ההחלטה להעמיד לדין בטיעוניו טען כאמר ב"כ המשיב כי אופן ההודעה על הגשת כתב האישום ע"י עו"ד דרנבוים בשמו של עו"ד קישון לקה בחסר, עובדה שיהיה בה כדי להביא לבטלות כתב האישום . כפי שצויין לעיל הגיע בית המשפט למסקנה שלפחות באופן הלכאורי התקבלה ההחלטה על הגשת כתב האישום על ידי עו"ד קישון כדין . בנסיבות האמורות לעיל ולאור כל שפורט לעיל באשר לפסק הדין בפרשת אלפסי ובאשר להחלטה בעניין מדינת ישראל נ' ס.א , יש לקבוע כי גם מתן ההודעה כפי שהועברה לבית המשפט במסמך ההעמדה לדין,מיום 17.12.09 נעשה לכל הפחות באופן לכאורי כדין . זאת ועוד בפסק הדין בעניין אליעזר כהן (בש"פ 7438/01) קבע בית המשפט העליון כי אישור ההעמדה לדין, שהוגש יום לאחר הגשת כתב האישום ריפא את הפגם שבהגשת כתב אישום בלא אישור בדיון. בענייננו ,כאמור, כיומיים בלבד לאחר הגשת כתב האישום , הועברה לבית המשפט "הודעת הפרקליטות" שנכתבה כאמור בהנחיית פרקליט המחוז , וכחמישה ימים לאחר הגשת כתב האישום התייצבה בבית המשפט עו"ד דרנבוים מטעם פרקליטות המחוז , ומסרה הודעתה שצויינה לעיל. בנסיבות האמורות יש לקבוע כי גם אם הוגשה הודעת הפרקליטות הראשונית באופן פגום הרי שלכל הפחות ברמה הלכאורית ריפאו פעולות הפרקליטות שבוצעו לאחר הגשת כתב האישום את הפגם האמור . סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה הבקשה לקבוע כי כתב האישום הוגש שלא כדין ולפיכך, הנאשם לא ישוחרר בשלב זה מן המעצר.משפט פליליכתב אישוםמסמכים