מה הדין בנושא חתימה על חוזה בלי לקרוא אותו לפני החתימה ? הכלל הוא כי מתקשר החותם על חוזה או מקבלו בצורה אחרת, מביע הסכמה לתניות החוזה, בחריגים שנקבעו בפסיקה. בע"א 325/88 יוסף כהן טוויל נגד בית מנוחה לזקנים בני ברק, פ"ד מד (1) 341, סקר בית המשפט העליון את ההלכה הפסוקה בענין זה, בין היתר, כדלקמן: "אומר על כך השופט (כתוארו אז) זוסמן בע"א 467/64, בעמ' 117: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא." אכן קיימים יוצאים מן הכלל (שענייננו אינו בגדרם), אך אפילו יוצאים מן הכלל אלה מסויגים: "אך אפילו עיוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעיסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העיסקה, והפרטים אינם תואמים את העיסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה 'לא נעשה דבר' אינה עומדת לחותם..." (שם, בעמ' 117-118). באותו עניין קובע כבוד השופט (כתוארו אז) שמגר בע"א 413/79, בעמ' 38: "אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים" (ראה פסק דינו של השופט אלוני ז"ל, אשר ניתן בהסכמתם של השופטים תאודור אור ושלמה לוין, בעמודים 488-489). באותו מקרה (טוויל) קבע בית המשפט העליון כי: "הנה כי כן רואים אנו לפנינו אדם מבוגר, בר-דעת ומנוסה, המעיד על עצמו שהוזמן ליטול חלק בניהולו של המוסד על-מנת להבריאו, וחרף זאת חותם על מסמכים המטילים על המוסד חבויות אדירות, מבלי לטרוח לעיין בהם ואף מבלי לבקש הסבר כלשהו על תוכנם. בחתימתו על השטרות לא הוטעה יוליוס לחשוב שהוא חותם על מסמכים אחרים או שונים, ועל-כן הוא גם מרחיק עצמו מן הטענה ש"לא נעשה דבר". (שם בעמוד 489). חוזהמסמכיםחזקה שאדם יודע על מה הוא חותם