עורכי דין בעסקת קומבינציה





  1. השבה לאחר ביטול הסכם קומבינציה

  2. הפרת זכרון דברים בעסקת קומבינציה

  3. קרבה משפחתית לקבלן בעסקת קומבינציה

  4. זכויות על מחצית דירה בעסקת קומבינציה

  5. זכויות רוכש דירה בעסקת קומבינציה שנכשלה


קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ייצוג שני הצדדים בעסקת קומבינציה:

זוהי תביעה בעילה של הפרת חוזה קומבינציה.
 
ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת
 
א) במועדים הנוגעים לתביעה הייתה התובעת בעלת מגרש ששטחו כחצי דונם ברחוב החולה ברמתֿֿגן (להלן: ,,המגרש''). נתבע 2 היה ועודנו קבלן בנייה ותיק ומנוסה אשר פעל באמצעות חברות מספר, בין היתר נתבעות 1 ו-3, שבהן היו לו בעלות ושליטה מלאות (להלן: ,,הנתבע''; נתבעים 1–3 ייקראו, יחד, גם ,,הנתבעים'').

ב) ביום 30/01/1996 נכרת בין התובעת לבין נתבעת 1 הסכם שמהותו עסקת קומבינציה (נספח א לכתב התביעה) (להלן: ,,החוזה''). לפי החוזה, התחייבה הנתבעת לבנות על המגרש בניין דירות שמתוכו יישאר לתובעת חלק בשיעור 38.5% (להלן: ,,העסקה''). את הבקשה לקבלת היתר הבנייה הגישה נתבעת 3, והיא גם זו שבנתה את הבניין.

ג) בשולי החוזה חתם הנתבע על ערבות לביצוע כל התחייבויות הקבלן לפי החוזה. תוקף הערבות, לפי נוסחה: ,,[...] עד למועד מסירת החזקה בדירות למוכר''. כמו-כן הוסכם כי להבטחת קיום התחייבויותיו, ימציא הקבלן לתובעת ערבות ביצוע בשווי 400,000$ שתוקפה ,,[...] עד למסירת החזקה בדירות המוכר לידי המוכר[...]'' (סעיף 32א).

ד) הצדדים התחייבו בחוזה לפנות לשמאית הדי סגל ולמנותה לפוסקת מכריעה בשאלת תשלומי האיזון. עלֿֿפי דוח השמאית מיום 27/04/03 (נספח ב לכתב התביעה), תשלומי האיזון המגיעים לתובעת נכון לחודש ינואר 2001 עולים כדי הסך של 118,000$. סכום זה לא שילמו הנתבעים לתובעת, ומכאן תביעתה נגדם.

ה) נוסף על כך, התובעת טוענת בתובענתה כי נגרמו לה נזקים בשל איחור במסירת החזקה בדירות, וכן היא תובעת את סכום הפיצוי בגין הפרת החוזה, אשר נקבע והוערך בו מראש.

ו) נתבע 4 הוא הפרקליט אשר ייצג את התובעת במשא-ומתן שנערך לקראת כריתת החוזה ובעת שנכרת. הוא העיר בשמה הערות על נוסח החוזה, אשר נערך בידי עוה"ד דוד ליבוביץ', שייצג באותו זמן את נתבעים 1–3 בעניינים שונים. התובעת גורסת כי בדיעבד התברר לה שלצורך עשיית העסקה ייצג נתבע 4 גם את נתבעת 1, אך הלה לא הביא עובדה זו לידיעתה. לשיטתה, נאמנותו הכפולה היא מקור נזקיה, שכן לפי נוסח החוזה, פקע תוקף ערבויות הביצוע במועד מסירת החזקה בדירות ולא עם השלמת החברה הקבלנית את מלוא התחייבויותיה כלפיה. התובעת גם מוצאת התרשלות במעשי נתבע 4, אשר לטענתה לא עמד על זכויותיה עלֿֿפי החוזה, כגון קבלת תשלומי האיזון, קבלת הפיצוי המוסכם וקבלת החזקה במועד.

ד י ו ן ו ה כ ר ע ה

תשלומי האיזון

בסיכום טענותיהם נתבעים 1–3 מבקשים לקבל, ראשית, כי שווי הדירות שקיבלה התובעת לידיה עולה על התמורה שנקבעה בחוזה; שנית, כי החוזה מגביל את הזכות לפנות לשמאית וקובע כי ניתן לעשות זאת רק לאחר שהאדריכל יכין בקשה להיתר בנייה והצדדים יבחרו את הדירות; שלישית, כי השמאית ביססה את חוות דעתה רק על נתונים שקיבלה מהתובעת, מבלי שקיבלה את עמדת הנתבעים. בטענות הגנה אלו אין כל ממש.

בכתב ההגנה הודו הנתבעים כי הצדדים הסכימו שהשמאית תקבע את גובה תשלומי האיזון כפוסקת מכריעה שעל קביעתה לא יהיה ערעור (סעיף 5 לכתב ההגנה, שבו אישרו את הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה). בא-כוח התובעת התנגד להרחבת חזית (עמ' 9 לפרוטוקול(), ולפיכך אין לקבל כל הסתייגות מהאמור בחוות הדעת. אמת, הנתבעים העלו בכתב ההגנה טענות שונות בכל הנוגע לשטחי הדירות שקיבלה התובעת, ואף ציינו כי בכוונתם להגיש חוות דעת לצורך הערכת אותם שטחים (סעיף 6.1.5). ברם חוות דעת כזאת לא הוגשה מטעמם, ולכן יש לקבוע כי לא הוכיחו טענתם שהתובעת קיבלה שטחים עודפים. יתרֿֿעלֿֿכן, השמאית ששמה ניקב בחוזה נבחרה לפי דרישת הנתבעים כפי שבאה מפי בא-כוחם דאז, עוה"ד ליבוביץ', אשר ניסח את החוזה בשמם (עמ' 76 לפרוטוקול, שורות 26–31). גם מטעם זה, ולאור לשונו הברורה של סעיף 2(ד) לחוזה, הם מנועים מלטעון כל טענה שהיא נגד קביעות הפוסקת המכריעה. ואם בכך לא סגי, השמאית זומנה לעדות כמומחית מטעם התביעה ועדותה לא נסתרה, ועלֿֿכן יש לקבלה במלואה. למעלה מן הדרוש, ואף שהעניין הנדון מרחיב את החזית, אוסיף כי השמאית אינה חייבת לקבל נתונים מהקבלן דווקא, כפי שהעידה בעניין זה:

המינוי כתוב בתוך החוזה. מה שאני צריכה לעשות הוא לבוא, לראות את הנכס, ולתת חוות דעת.

(עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 30–31)

אני סומכת אפוא את ידיי על חוות דעתה של השמאית וקובעת כי עלֿֿפי החוזה, התובעת זכאית לתשלום איזון בסך שקלי השווה לֿֿ118,000$, לפי שערו היציג של דולר ארה"ב ביום 15/01/01, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאותו תאריך ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בשולי הדברים אתייחס לטענת הנתבעים על אודות הסכמות בינם ובין התובעת בדבר סילוק תביעות, ובכלל זה תשלומי האיזון. הבנה עלומה זו נזכרה בראשונה בתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמם (סעיף 12.9). הנתבעים בחרו לגנוז את הטענה בשלב הסיכומים, וטוב עשו. עם זאת, חלק בלתי-מבוטל מחקירתו של הנתבע הוקדש לניסיון לרדת לחקר האמת בסוגיה, ואני עצמי אינני מעלה אותה אלא כדי לעמוד על אופי עדותו הפתלתול, שהתבטא גם בנקודה זו. הלה לא זכר מתי בדיוק הגיע לאותה הסכמה עם התובעת וגם לא ידע לומר באיזה שלב משלבי הבנייה (עמ' 51 לפרוטוקול, שורות 2–9), מה עוד שלא דאג להחתים את התובעת על מסמך שיוכיח כי ויתרה על זכויותיה ואפילו לא טרח לספר על כך לבאי-כוחו (שם, שורות 26–28) – כך! מדובר, כזכור, בקבלן שכמה חברות לו ואשר טוען כי שמו הולך לפניו וכי מאחוריו ניסיון עשיר במיזמי בניין, שהמיזם נשוא התביעה הוא מן הקטנים שבהם (עדותו בעמ' 46, שורות 18–19). למותר לציין שלמכתבים ששלחה התובעת בדרישה כי ישלם לה את תשלומי האיזון לא טרח להגיב, על אחת כמה וכמה להשיב לה כי ויתרה על זכויותיה (עמ' 52–53). כסות גורפת כזאת קיבלה הטענה בתצהיר, אך לעומת זאת, בחקירתו הנגדית סייג הנתבע את גרסתו, ובתשובות לשאלות שנשאל ענה כי על שנת הבדק ועל ההתחייבות כי ירשום את הדירות בלשכת רישום המקרקעין לא ויתרה התובעת (עמ' 53–54). אין, כמובן, ממש בטענה, ומשכך אין גם תמה שזכרה לא בא בכתב ההגנה.

הפיצוי בעד הפרת החוזה

עלֿֿפי סעיף 34 לחוזה, צד שהפר את החוזה ולא תיקן את ההפרה תוך 15 יום מיום שקיבל הזדמנות, בהודעה בכתב, לעשות זאת, עליו לשלם פיצוי לצד המקיים. כאמור לעיל, הקבלן נמנע מלשלם לתובעת את תשלומי האיזון שלהם הייתה זכאית לפי חוות דעת השמאית, וזאת גם לאחר ששלחה אליו את הדרישות הכתובות (מכתבו של פרקליטהּ לנתבעים 1 ו-2 מיום 14/12/05 – נספח ד לכתב התביעה). אשרֿֿעלֿֿכן הפר את החוזה ועליו לפצותה. סכום הפיצוי נקבע בחוזה כסך בשקלים השווה לֿֿ50,000$, ולפיכך יש להוסיף סכום זה – לפי שערו היציג של הדולר ביום 14/12/05 ובתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאותו תאריך ועד למועד התשלום המלא בפועל – על סכום תשלומי האיזון.

מסירת החזקה

התובעת טוענת כי החזקה בדירות נמסרה לה 24 חודשים מאוחר מדיי, מה שהסב לה הפסד כספי בגובה דמי שכירות לתקופה של שנתיים. את תביעתה בראש-נזק זה יש לדחות מכמה טעמים: האחד – היא לא הוכיחה, באמצעות חוות דעת שמאי או מומחה אחר, את גובה דמי השכירות שהייתה עשויה לקבל, ולא דַי בהצהרותיה לצורך קביעת הסכום; השני – תשלום בגובה דמי השכירות לצד הפיצוי המוסכם הוא בבחינת כפל פיצוי; השלישי – מידותיו הבעייתיות של המגרש היו ידועות לה. אֵי-לכך ניסתה התובעת להגיע להסכמות עם בעלי המגרשים הסמוכים על איחוד וחלוקה מחדש, ולצורך זה הסכימה כי תחילת הבנייה תידחה (התוספת לחוזה צורפה כנספח לתצהירה). משהעלתה התובעת חרס בידיה, הגישה נתבעת 3 בקשה למתן היתר בנייה והקלות, ואלו נתקלו בהתנגדויות רבות. נתבעת 3 חזרה בה מבקשתה הראשונה, וחודשיים לאחר מחיקתה הגישה בקשה חדשה. גם לבקשה זו הוגשו התנגדויות, והן נדחו. לאחר מכן הוגשו עררים לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה על בניית הבניין בתנאים שהוסכמו. אם כן, לא ניתן לומר כי חל שיהוי או עיכוב בטיפול בקבלת היתר הבנייה, והואיל והתובעת ובעלה היו מעורבים בהליכים הנחוצים לקבלתו יש לקבוע כי אם היה איחור כזה או אחר, הם הסכימו לו.

היריבות

א) נתבעת 1 חתמה על החוזה, ועלֿֿכן אין עוררין על כך שהיא חבה עלֿֿפיו לשלם התשלומים שפסקתי לעיל.

ב) נתבעת 3 לא חתמה על החוזה, ואולם בינה ובין נתבעת 1 קיימת זהות מוחלטת, כך שניתן להגיד כי שתיהן גם יחד התחייבו כלפי התובעת בתנאים הקבועים בחוזה – זו מכוח חתימתה עליו וזו מכוח נטילת החבות לידיה. זאת אפשר להסיק מהעובדות הבאות:

לטיוטת החוזה שנשלחה לנתבע 4 ממשרדו של בא-כוח הנתבעים, עוה"ד ליבוביץ' (המוצג 'ת/5'), צורף מפרט על נייר פירמה של נתבעת 3 אשר נשא את הסמליל שלה (המוצג 'ת/6'). יתרה מזאת, בנספח לחוזה כתב פרקליטהּ של נתבעת 3 את שמה כצד המתקשר עם התובעת בחוזה. אמנם נתבע 4 מחק את שמה וכתב במקומו את שם נתבעת 1 (בכך אדון בחלק הדן באחריותו של נתבע זה), אך סמלילהּ של נתבעת 3, המתנוסס בבירור על המפרט הנספח לחוזה, לא נמחק ממנו, ועצם העובדה שעורךֿֿהדין שלה רשם את שמה של החברה כשם המתקשרת בחוזה מלמד על זהות גמורה בין שתי החברות ועל הכוונה ששתיהן תקבלנה על עצמן את ההתחייבויות החלות על מי שהוגדר ,,הקבלן'' בחוזה.

זאת ועוד: כתובת שתי החברות זהה, והנתבע מחזיק בבעלות מלאה על שתיהן ומנהל אותן. מעיון בתיק הבניין עולה כי מי שהגישה את הבקשה למתן היתר בנייה וטיפלה בכל הליכי הרישוי הייתה נתבעת 3. כך בבקשה לקבלת ההיתר וכך בכל התכתובת האחרת שנכללה בתיק – הן המכתבים ששלחה החברה לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמתֿֿגן הן אלו ששיגרה הוועדה אליה. לא זו אף זו: בישיבת ועדת הערר של מחוז תלֿֿאביב שנערכה ביום 18/05/99 ניתן תוקף של החלטה להסכם פשרה על ביצוע שינויים בבניין בין העורר (ועד הבית ברחוב בן-אליעזר 43, רמתֿֿגן) מצד אחד ובין נתבעת 3 והוועדה המקומית מצד שני. לאור כל אלו יש לדחות את עדותו של הנתבע שלפיה הייתה נתבעת 3 קבלנית משנה של נתבעת 1:

ש: מי שחתום על ההסכם זאת נתבעת 1.
ת: אוֿֿקיי. היא שכרה את השירותים שלה. היא שכרה את השירותים של 'אינטרנשיונל'.
ש: אתה אומר שנתבעת 1 שכרה את שירותיה של נתבעת 3 כקבלן מבצע?
ת: 'מגן דוד נכסים והשקעות' שכרה את שירותיה של 'אינטרנשיונל'. אמרתי נכון?

(עמ' 43 לפרוטוקול, שורה 31–עמ' 44, שורה 3)

לא ברור אילו שירותים, שהנתבע התחמק ממתן פרטים עליהם, נשכרו, ואם היה חוזה התקשרות בין השתיים, ההגנה נמנעה מלהציג אותו לבית המשפט. אפשר גם לומר כי נתבעת 1 ונתבעת 3 הן בבחינת אשכול חברות ובנסיבות העניין יש הצדקה להרים את המסך שביניהן לפי סעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: ,,חוק החברות'') (בעניין זה ראו: אירית חביב-סגל דיני חברות 339–341 [2007]).

אני קובעת אפוא כי שתי החברות, שאין כל הבחנה או הפרדה ביניהן, נטלו על עצמן את התחייבויות ,,הקבלן'' כהגדרתו בחוזה.

ג) ערבותו של הנתבע להתחייבויות הקבלן, כאמור בנוסח כתב הערבות שבשולי החוזה, חלה עד למועד מסירת החזקה בדירות לתובעת. הואיל ואין חולק על כך שהתובעת קיבלה את החזקה, ברי כי ערבותו של הנתבע פקעה. נתבע 4 העיד כי כוונתם המשותפת של הצדדים הייתה שתוקף הערבות יפוג רק לאחר שהקבלן ימלא את כל אשר התחייב לו בחוזה (עמ' 80 לפרוטוקול, שורות 1–3 וכן שורות 13–15, 24–25), אבל הפרשנות שהוא מציע איננה מקובלת עליי, מאחר שלטענתו לא נמצאו כל תימוכין בנוסח הכתוב. נהפוך הוא: לא זו בלבד שהטענה נטענה בשפה רפה ובלתי-צלולה, אלא שהיא גם עומדת בסתירה לחוזה. בכתב הערבות נכתב בפירוש כי היא תעמוד בתוקף ,,[...] עד למועד מסירת החזקה בדירות למוכר''. לפיכך יש לבחון האם על הנתבע חלה חבות מכוח קונסטרוקציה משפטית אחרת לקיום חיובי הקבלן עלֿֿפי החוזה.

בשלב זה יודגש ויובהר כי התביעה נגד הנתבע מושתתת על דיני החברות, ומתמצה בדרישה להרים מעליו את מסך ההתאגדות. לא נטענה נגדו כל טענה בדבר אחריות אישית הנסמכת על הדין הכללי, כמו הפרת חובת תוםֿֿהלב, או על דיני הנזיקין וכיוצא באלה.

הנתבע הוא מנהל ובעל מניות בנתבעות 1 ו-3, ולית מאן דפליג כי הוא הרוח החיה בשתיהן. על הזהות המלאה שבין התחייבויות הנתבעות לבין התחייבויותיו יעידו הדברים שיצאו מפיו – מבלי משים, כמובן – בחקירתו הנגדית. כאשר נשאל למי התייחסה ערבותו, השיב תחילה כי הכוונה לנתבעת 1, ולאחר מכן: ,,היא ניתנה בעבור התחייבות שלי לתובעת עד קבלת הדירות'' (עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 6–10). זאת אישר פעם נוספת בהמשך:

ש: הן הערבות האישית שלך הן הערבות הבנקאית תפסו עד מסירת החזקה. לא מעבר לכך. נכון?
ת: הערבות האישית שלי והערבות הבנקאית שלי – עד מסירתה [צ"ל: ,,מסירת'' – ש' א'] החזקה.

(שם, שורות 29–31)

אין צורך לומר כי לפי החוזה, הערבות הבנקאית ניתנה מאת נתבעת 1, אולם מכיוון שאימץ את התחייבויותיה כהתחייבויותיו האישיות ראה הנתבע גם ערבות זו כערבות להתחייבויותיו שלו. מן העבר השני ניצבת עדות התובעת על התחושה שנטע בה הנתבע לכל אורך המשא-ומתן וגם אחריו, בשנות קיום הוראות החוזה – כי הוא השולט בעניינים ומנווטם והוא זה המתחייב בהתחייבויות הקבלן עלֿֿפי החוזה ומקיימן:

ביחסים בינינו הייתה אמונה כלֿֿכך רבה, שפשוט לא האמנתי שצד אחד רוצה להסדר [צ"ל: ,,לסדר'' – ש' א'] את השני. זה פשוט היה אמון מלא.

(עמ' 24, שורות 8–9)

ומאוחר יותר:

שיהיה [...] ברור דבר אחד: אני חתמתי חוזה עם מתי מגן. לא 'אינטרנשיונל' ולא 'השקעות' ולא כל מיני שמות כאלו. החתימה שלי הייתה עם מתי מגן. [...]

(עמ' 32, שורות 28–30)

עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, עילת התביעה נגד הנתבע היא עילה הנסמכת על דיני החברות. התובעת מבקשת להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע חיוב אישי לקיום התחייבויות נתבעות 1 ו-3. סעיף 6 לחוק החברות מונה את המקרים החריגים שבהם יהא בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה. אחד מהם הוא כאשר השימוש באישיותה המשפטית של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה שלה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש הזה. הכלל הוא כי אישיותה המשפטית של החברה, כמתקשרת בחוזה, נפרדת מאלו של מנהליה ובעלי מניותיה (ראו: ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769 [1997]), ולכן

[...] הגישה להרמת מסך היא כאל עניין חריג, כלשון המחוקק (סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999), היא מופעלת ,,במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים''. היא נשקלת כאשר ברור שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, אם כדי להונות ואם כדי שלא לפרוע חובות. במקרים כאלה נתפסת החברה כמסך שמאחוריו נעשים מעשים שלא ייעשו, ובראש ובראשונה יצירת מצב של חדלות פרעון לחובות בדרכים שונות[...] או מתקיימים תנאים אחרים כנדרש בדין. [...]

(ע"א 3755/03 בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ
[פורסם במאגרים, 12/09/2004], פסקה 20)

בתצהירי העדות הראשית שנתנו התובעת ובעלה אכן הופיעה המילה ,,הונאה'', אלא שההקשר שבו נזכרה נגע להבטחות להעלות את שיעור הבנייה שהבטיח הנתבע לתובעת, לשטחי הדירות שנמסרו לה ולסירובו לשלם לה את תשלומי האיזון לפי חוות דעת השמאית (סעיף 23 לשני התצהירים). אין בתצהירי התביעה, ואף לא בראיות האחרות שהוגשו מטעם התובעת, דבר שיצביע על שימוש שעשה הנתבע באישיותה המשפטית של נתבעת 1 כדי לסכל את פירעון החובות שזו חבה לה. נכון שערבותו הייתה לחובות נתבעת 1, ושעוד טרם יבשה הדיו על החוזה נכנסה לתמונה נתבעת 3 ובאה בנעליה ככל שהדברים נוגעים לקיום החוזה, ברם לא נטען, ובוודאי לא הוכח, כי הראשונה נעשתה חדלתֿֿפירעון או רוקנה מתוכנה, ולפי עדותו של הנתבע, שתי החברות עודן פעילות (עמ' 38 לפרוטוקול, שורות 23–24). מכאן שהתובעת לא הצליחה להצביע על מקרה זה כמקרה החריג שעליו יש להחיל את הוראת סעיף 6(א) ומכוחה לחייב את הנתבע באופן אישי.

מסקנה זו נותרת על כנה גם בהתחשב בטענותיה של התובעת, שאותן קיבלתי, על כי הנתבע הציג את עצמו כמי שהתחייבויות החברה הן התחייבויותיו-הוא והיא רחשה לו אמון בלתי-מסויג. בהקשר זה אוסיף כי התובעת לא טענה שבינה ובין הנתבע נקשרה התחייבות חוזית עלֿֿפה שלפיה ייטול הוא את החיוב שהוטל על הקבלן בחוזה (להוציא החיוב שבגבולות ערבותו), כך שאין מקום לדון בשאלה זו.

ד) נתבע 4 שימש בא-כוחה של התובעת במשא-ומתן לקראת כריתת החוזה ובכריתתו. הוא קיבל מעוה"ד ליבוביץ' טיוטת חוזה והעיר בשם התובעת הערותיו עליה עד שהתגבש נוסח מוסכם לחתימה. התובעת גורסת כי התרשל בכך שלא כלל בחוזה סעיפים שיבטיחו את זכויותיה עלֿֿפיו, ובעיקר כשניסח את סעיף 32(א), הנוגע לערבות הבנקאית שעל הקבלן להפקיד, וכן התרשל בנסחו את כתב הערבות של הנתבע. בכך שלא הביא לידיעתה את העובדה שהוא מייצג גם את הקבלן בעסקת הקומבינציה ולא ציין בחוזה כי שני הצדדים מיוצגים עלֿֿידיו היא מבקשת לראות עוולה של הפרת חובה חקוקה (לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן: ,,פקודת הנזיקין'']). לטענתה, אילו ידעה שזהו המצב – אשר בראות עיניה, ממנו נבעו הנזקים שספגה – לא הייתה בוחרת בנתבע 4 לייצגהּ בעסקה.

נתבע 4 משיב שהתביעה הוגשה טרם זמנה, שכן עדיין לא ידוע אם איזה מהנתבעים ישלם חובו לתובעת. עלֿֿכלֿֿפנים, לטענתו לא היה רבב בהתנהגותו, משום שאין חובה על פרקליט, לפי כלל 14(ד) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: ,,כללי האתיקה''), לציין כי הוא מייצג את שני הצדדים לעסקה. לשיטתו, החוזה נותן מענה הולם לביטחונות שנדרשו לתובעת להבטחת מילוי הקבלן אחר כל התחייבויותיו, ולחלופין הוא טוען כי נפלה טעות בשיקולֿֿדעת שאינה עולה כדי רשלנות מקצועית. אם התובעת נפגעה, נתבע 4 סבור שנזקיה נגרמו הודות לרשלנות תורמת מצדה: היא לא עמדה על זכויותיה, וביכרה לפנות לשמאית רק כשלוש שנים לאחר שקיבלה את החזקה בדירות.

אומר כבר כעת כי החוזה, כפי שנוסח, מקפח את זכויות התובעת ואיננו קובע מנגנוני הגנה הולמים שיסכלו ניסיון של הקבלן להשתמט ממילוי חובותיו כלפיה. הן תוקף הערבות הבנקאית שחויב הקבלן להפקיד הן תוקף ערבותו של הנתבע פוקעים ברגע מסירת החזקה בדירות לתובעת. איש אינו יכול לטעון כי ערבויות כאלה נחשבות בטוחה מספקת לקיום ההתחייבויות, כך שאין זו שאלה של שיקולֿֿדעת הפרקליט. במועד מסירת החזקה עוד לא מילא הקבלן אחר התחייבויותיו במלואן: העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין לא הושלמה. במועד מסירת החזקה עוד לא נודע אם היו בבניין ליקויי בנייה, שבתיקונם חב הקבלן, ואם כן – מָהם. במועד מסירת החזקה גם לא היה לאלֿֿידה של התובעת לדעת בוודאות האומנם קיבלה את השטחים הבנויים המגיעים לה במלואם, ובהקשר זה יפים דבריו של הנתבע בחקירתו, אשר מהם עלה שלדייר קשה להעריך את שטח דירתו לפני שראה אותה במו עיניו (עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 11–13). אין, לכן, פלא שתוקף פקיעת הערבויות שנקבע בחוזה העמיד את התובעת במצב שאליו נקלעה, שבו הקבלן לא הוציא מן הכוח אל הפועל את כל מה שהתחייב לו ובידיה לא היו בטוחות טובות דיין להבטיח כי התחייבויותיו אכן תקוימנה – מה שהביא להגשת התביעה שלפניי.

נתבע 4, כמי ששימש בא-כוחה של התובעת, היה צריך לעמוד על כך שהחוזה יכלול בטוחות נאותות. בעדותו לא כפר בכך, וציין כי ידע שלחוזה תהיינה ערבויות של שני ערבים נוסף על הנתבע (עמ' 69 לפרוטוקול, שורה 3). ערבויות אלו לא הופיעו בסופו של דבר בחוזה, אולם חמור יותר הוא האופן שבו נוסחו כתבי הערבויות שמצאו את דרכם אליו בסופו של דבר. את טיוטת החוזה ניסח, כזכור, עוה"ד ליבוביץ', שייצג את הנתבעים, והיא נשלחה אל נתבע 4 לקבלת הערותיו. אלא שמן הנוסח המוער שהוצג לבית המשפט (המוצג 'ת/5') נעדרים שני עמודים, ובהם זה שבו הועלתה על הכתב ערבותו של הנתבע, ואין לדעת אם נתבע 4 העיר הערות גם עליה – ועל תוקף תפוגתה בפרט. כדי להסיר את הספק, ביקש נתבע 4 מבית המשפט במהלך חקירתו הנגדית רשות לחפש את הדפים החסרים ולהגישם (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 2–5, 18–19, 22–25). הראיה לא הוגשה מטעמו עד כתיבת שורות אלו.

בין שביקש לתקן את נוסח ערבותו של הנתבע ובין שנמנע מעשות כן, כך או כך מעשהו או מחדלו של נתבע 4 עולה כדי התרשלות מקצועית. ההלכה הפסוקה בדבר היקף חובתו של פרקליט כלפי מרשו לנהוג באופן מקצועי ובַמיומנות וברמת הזהירות הנדרשות מעורךֿֿדין בעסקה (ראו, למשל: ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446 [1990]; ע"א 1170/91 בכור נ' יחיאל, פ"ד מח(3) 207 [1994]) ידועה ואין צורך להרחיב את היריעה עליה. הפרקליט מחויב להוציא מתחת ידיו חוזה אשר יבטיח את זכויות לקוחותיו על הצד הטוב ביותר, בוודאי כשמדובר בזכויות במקרקעין כמו אלו נשוא הדיון דנן. נתבע 4 לא מילא אחר חובה זו. לא יעלה על הדעת להשאיר את מוכר הקרקע בעסקת קומבינציה חשוף לרצונו הטוב יותר או פחות של הקבלן, שהוא חברה שערבותה מוגבלת, לשלם לו את תשלומי האיזון, לרשום את הזכויות בנכס או לעשות כל פעולה מהותית שהתחייב לבצע בחוזה מבלי שזה סיפק בטוחות הולמות, כגון ערבות אישית או בנקאית בהיקף הדרוש. התרשלות נוספת של נתבע 4 התבטאה בכך שלא האיר את עיני התובעת והסביר לה כי עליה להזמין את השמאית לדירה כמה שבועות לפני מסירת החזקה בדירות כדי לוודא שקיבלה את השטחים המגיעים לה לפני שתקבל אותן לידיה, היות שידע מתי הערבות עומדת לפקוע. זאת אשוב ואזכיר בהמשך.

מחדליו של נתבע 4 גרמו לתובעת את הנזק שעליו עמדתי בסעיף 'תשלומי האיזון' דלעיל. הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם לשלם לתובעת את שהגיע לה, אף כי לא הייתה בפיהם כל טענת הגנה שתצדיק זאת. לוּ קבע נוסח כתב הערבות כי הערבות תעמוד בתוקפה עד שישלים הקבלן את כל התחייבויותיו לפי החוזה, חזקה על הנתבע שהיה גורם לאיזו מן הנתבעות לשלם לתובעת את תשלומי האיזון, מפני שבמקרה כזה לא היה יכול לחסות בצלו של מסך ההתאגדות כפי שעשה הלכה למעשה.

אך משונה מכול הוא מקומו של נתבע 4 במארג. את טיוטת החוזה ערך פרקליטם של הנתבעים, והוא שלחהּ אל נתבע זה, כמי שמייצג את התובעת. יתרֿֿעלֿֿכן, בסעיף 30ח לחוזה התחייב הקבלן

[...] להמציא לעו"ד X ודוד ליבוביץ העתק מחוזה הביטוח וכן מכתב מחב' הביטוח שאין לבטל את הביטוח ו/או להקטינו עד מסירת החזקה.

[...]

הקורא את הדברים עשוי להסיק, לכאורה, כי פרקליט אחד (עוה"ד ליבוביץ') מייצג את הקבלן ואילו חברו (נתבע 4) מייצג את התובעת. אלא שנתבע 4 ייצג את שני הצדדים לעסקה, עלֿֿפי טענתו. בחקירתה הנגדית עמדה התובעת על הטענה שטענה בכתבי הטענות, שלפיה הלה מעולם לא אמר לה כי הוא מייצג אף את הנתבעים. פרק נרחב מחקירתו של נתבע 4 הוקדש לכובעים השונים שחבש עובר לכריתת החוזה, בעת כריתתו ולאחריה. שאלות רבות נשאל בנושא, אך תשובה בהירה להן לא ניתן לחלץ מפיו, ועדותו הותירה סימני שאלה רבים בשאלת זהות המיוצגים עלֿֿידיו. אף שבית המשפט מצר על כך אין מנוס מלהדגים זאת, וזאת אעשה – ולוּ כזית:

ש: בהסכם שלפנינו ייצגת את שני הצדדים בעריכת ההסכם.
ת: אדון–– אדוני הנכבד, כשאתה אומר ,,לטענתך'', אז תן לי להסביר. הדברים הובנו–– אני מכרתי את הדירות של מגן [הנתבע – ש' א'] בבניין. אני ייצגתי את ארנון שושנה–– דוד ליבוביץ' שלח לי אפילו את הטיוטה. את הטיוטה של ההסכם, ולצורך העניין – ויש זאת לאדון כלוף בתיק, מסמכים שהוא קיבל – אז ככה––
ש: באיזה תיק מסמכים שקיבלתי? ממך?
ת: תן לי לדבר. כשאני אסיים – תכבד לפחות. בתצהיר גילוי המסמכים––
ש: אני שאלתי שאלה אחת. אתה לטענתך ייצגת את שני הצדדים?
ת: אני חושב שאני הסברתי את מישור הייצוג, כאשר אני בא ואומר לצורך העניין: ההסכם שאני הזכרתי את דוד ליבוביץ', ההסכם הראשוני, עוד כשרצינו לעשות עסקה משולבת עם המגרש הקודם – עם המגרש הנוסף שהיה סמוך – אז דוד ליבוביץ' הכין אז גם את העסקה, חלקה 24 בגוש 6181, נכסי שלומית וחווה, מזכר 4, ארנון שושנה, עם מגן – הוא העביר את המסמכים והמסמכים נמצאים אצל אדון כלוף ועוה"ד חנה [שצ'רבקוב, ב"כ נתבע 4 – ש' א'] נתנה. ההסכם הזה – גם כן זה מחשב שדוד ליבוביץ' העביר לי, אני העברתי הערות, תיקנתי ושמרתי על גב' ארנון.

(עמ' 64 לפרוטוקול, שורות 10–24)

עד כאן אין מענה לשאלה האם ייצג נתבע 4 את שני הצדדים לעסקה. עלֿֿכן הקשה גם בית המשפט, אך שוב לא ניתנה תשובה:

[...] הייצוג, בעיקרון, כך: במש"ח למס שבח רשום שאדון ליבוביץ' מייצג. את מגן. הוא שאל אותי על מגן כל הזמן. אני ייצגתי את ארנון שושנה. לצורך העניין.
לגבי מגן – אני הסברתי.ץ מגן, בעיקרון, הייצוג שלי בעסקה הזאת התחלק לשניים. אחד למכירת הדירות–– בעסקה הקודמת אני עשיתי גם את ההסכם הראשוני בכלל [...]. פה ההסכם הראשוני הועבר לי מעוה"ד ליבוביץ'. ויותר מזה: ההסכם שנחתם נחתם לפי המחשב של עוה"ד ליבוביץ'.
אני ייצגתי את מגן לעניין מכירת הדירות שלו, של מגן.

(שם, שורות 25–31)

לאחר שהמשיך העניין באותו אופן (עמ' 64, שורה 32–עמ' 65, שורה 5) נשאל נתבע 4 בצורה ישירה אם ייצג את הנתבע, אך במקום להשיב בפשטות ,,כן'' או ,,לא'', ענה:

המילה ,,ייצוג'' – אני לצורך העניין ייצגתי גם את מגן בעסקה הזו, כשהייצוג שלי כלל לא לצורך ההסכם עצמו, כי בהסכם עצמו אני שמרתי על האינטרסים של התובעת. אני ייצגתי אותו בדברים אחרים.

(עמ' 65, שורות 6–11)

בהמשך השיב לשאלה תשובות סותרות (שם, שורות 12–29). גם ברגע זה ממש לא ברור לבית המשפט מהי עמדתו של נתבע 4 והאם ייצג את שני הצדדים לחוזה. לדעת בא-כוח התובעת, אם התשובה לשאלה חיובית, היה על הפרקליט לציין זאת בחוזה. הגם שעוד באולם הדיונים הבהיר לנתבע 4 כי תשובותיו אינן מספקות, טען הלה כי חברו טועה, והוסיף: ,,אינני חייב לכתוב זאת בהסכם אם האנשים'', כלומר התובעת ובעלה, ,,יודעים. אינני חייב לכתוב. והאנשים יודעים זאת, יודעים זאת מפורשות'' (עמ' 66, שורות 4–5). אך מה בדיוק ידעו בני הזוג – סָתם הנתבע ולא פירש. מאוחר יותר אמר שלפי החוזה, עוה"ד ליבוביץ' היה עורךֿֿדינו של הקבלן, ואילו הוא, נתבע 4, ייצג אותו רק לצורך מכירת הדירות, להבדיל מעסקת הקומבינציה (עמ' 67, שורות 2–6). לעומת זאת, אחרֿֿכך הסביר כי הוא היה זה שייצג את הקבלן בעסקה ובעלה של התובעת היה מודע לכך. זאת הסיק מהעובדה – פשוטה כמשמעה – שבטרם נכרת החוזה שלח אישה אחת לדבר אתו כמי שמייצג את הקבלן:

[...] מה שהם היו יכולים להבין או לא – אני אומר לך שהם הבינו מפורשות. מאל"ף עד תי"ו, לאורך כל הדרך, הם ידעו היטב שX מעורב בכל העסקאות בשכונה שם, כשרמי [צ"ל: ,,מתי'' – ש' א'] מגן בנה שם מאות דירות. אני זה שייצגתי את הרוכשים, מתי מגן אמר לו ש,,עוה"ד X עורך הדין שלי'', הוא אמר זאת לאדון ארנון. כשהם רצו לעשות את איחוד החלקות, שלח אדון ארנון את הגב' שולמית – אמא של רון בןֿֿישי, נדמה לי – שתדבר אתי, שאני עורךֿֿהדין של הקבלן. הוא ידע זאת היטב.
ארנון הוא זה שהלך לבית של שולמית כדי ששולמית תדבר אתי, עם עורךֿֿהדין שלה, שידעו שאני מייצג גם את הקבלן בעסקאות במקום, אחדֿֿלאחד, ושאני מעורה בכל העסקאות באזור. הם ידעו היטב.

(עמ' 67, שורות 17–25)

בסעיף 14(ב) לכללי האתיקה נקבע לאמור:

לא ייצג עורך דין צדדים בעלי אינטרסים מנוגדים באותו ענין.

וסעיף 14(ד), שנתבע 4 מבקש להסתמך עליו, מורה:

הוראות סעיפים קטנים (ב) וֿֿ(ג) לא יחולו על עריכת הסכם ועל טיפול בענין שהצדדים הסכימו, בכתב, כי ייעשה בידי אותו עורך דין.

כאשר בעסקת קומבינציה עסקינן, קיימת אפשרות יותר מסבירה כי ענייניהם של בעל הקרקע שונים מאלו של הקבלן ומנוגדים אליהם. הראשון, לדוגמה, חפץ לקבל שטחי בנייה גדולים ככל האפשר, בעוד לאחרון אינטרס להקטינם. האחד מבקש להבטיח במטרייה רחבה של ערבויות ביצוע את קיום התחייבויות האחר, שמצדו מעוניין לצמצם את ערבותו כדי המִזער האפשרי. על תפקידו של הפרקליט המייצג בתוך המערך הזה נפסק בע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 285, 425 [2004]:

עורךֿֿהדין נדרש לפעול בנאמנות ובזהירות גם כשהוא פועל בעבור שני הצדדים לעיסקה, אשר במקרים רבים מחזיקים באינטרסים מנוגדים. כך למשל נפסק כי גם כאשר עורךֿֿדין מייצג את שני הצדדים לחוזה, עליו להכין חוזה אשר יבטיח את זכויותיהם של לקוחותיו על הצד המועיל ביותר (על"ע 2/80 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בישראל, תלֿֿאביב-יפו (להלן – פרשת פלוני [...]), בעמ' 708. ראו גם ע"א 4612/95 [...]). ,,החובה המוטלת על עורךֿֿהדין לפי החוק לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, מטילה על עורךֿֿהדין מעמסה קשה למדי שעה שהוא מתימר לשרת שני לקוחות בעלי אינטרסים מנוגדים. אבל אין בהסכמתו לשרתם בעת ובעונה אחת כדי לפטור אותו מחובה אלמנטרית זו, ועליו לשאת בתוצאות המשמעתיות והאזרחיות הנובעות מהפרת החובה כלפי אחד מהם'' (פרשת פלוני [...], בעמ' 708).

לפיכך אך ברורה כוונת המחוקק, כפי שבאה לידי ביטוי בכלל 14(ד) לכללי האתיקה, להתנות את ייצוג שני הצדדים עלֿֿידי אותו פרקליט בהסכמה כתובה של שניהם. שאלת הכתב טרם הוכרעה בפסיקה, וישנם הסבורים כי דַי בהסכמה שבעלֿֿפה לייצוג המשותף (ראו, למשל: ת"א [מחוזי ת"א] 1126/04 פלדמן נ' כהן [פורסם במאגרים, , 31/03/2008]), אך בענייננו אין צורך להכריע לכאן או לכאן, הואיל ומהעדויות שהונחו לפניי – אלו מטעם התביעה וזו של נתבע 4 – עולה בבירור כי התובעת לא ידעה שעורךֿֿהדין מייצג בעסקה גם את הקבלן שעמד מולה ושאיש לא טרח להבהיר לה זאת (אם כך באמת היה). בהקשר זה אוסיף כי הנתבע, כשעלתה השאלה בחקירתו, העיד כלה ונחרצה כי בא-כוחו בעסקה היה נתבע 4 ולא עוה"ד ליבוביץ', ואף השתאה למשמע שמו של האחרון. הדברים בולטים במיוחד נוכח השכחה שתקפה אותו מיד לאחר מכן, עת נדרש להשיב ליתר השאלות בעניין, שאותה ייחס לפגיעה בזיכרון עקב פציעה שאירעה לו במהלך ניהול ההליך (עמ' 47–48 לפרוטוקול).

אני קובעת כי נתבע 4 עוול כלפי התובעת גם את עוולת הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, בכך שלא קיים את החובה המוטלת עליו לפי כללים 14(ב) ו-14(ד) לכללי האתיקה. אין ספק כי חיקוק זה נועד לטובתה של התובעת ולהגנה עליה מפני חשש לייצוג משפטי אגב ניגוד עניינים, ושהפרתו גרמה לה נזק כפי שבואר לעיל.

נתבע 4 טען שאם יימצא כי התרשל והפר את החובה החקוקה, אין להשית עליו את תשלום הפיצוי המוסכם בעד החלק שלו הוא אחראי מן הנזקים שנגרמו לתובעת. אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע כי תנאי מתנאי התגבשות עוולת הרשלנות הוא שהמעוול גרם ברשלנותו נזק לזולתו, ועלֿֿפי סעיף 63, הפר אדם חובה חקוקה אם

[...]ההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק[...]

הנזק שגרמו הנתבעות לתובעת הוא אי-קיום ההתחייבות שהתחייבו בחוזה לשלם לה את תשלומי האיזון, ובעקבותיה – אי-תשלום הפיצוי על הפרת החוזה, שאותו העריכו הצדדים מראש בסך 50,000$. חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, דן בין היתר בפיצויים על הפרת חוזה. ההבדל בין הפיצויים הנזכרים בסעיפים 10–13 לאותו חוק ובין הפיצויים המוסכמים שבסעיף 15(א) הוא דרכי הוכחת הנזק בלבד. אך אלו גם אלו פיצויים על נזק שנגרם לנפגע בעקבות הפרת החוזה מצד המפר, ואי-לכך על נתבע 4 לפצות את התובעת בגין שני ראשי-הנזק שגרמו לה הנתבעות.

אשר לטענה לרשלנות תורמת מצד התובעת – טוב היה לה שלא נטענה משנטענה. אדם השוכר עורךֿֿדין לייצגוֹ סומך עליו כי יעשה מלאכתו נאמנה ובאופן מקצועי וראוי. כמי שאישר את החוזה שעליו חתמה התובעת, היה נתבע 4 ער לכך שתוקף ערבותו של הנתבע פג ביום המסירה. תפקידו, כפרקליט נבון, מיומן ונאמן לתובעת, היה להסב את תשומתֿֿלבה לכך שעליה לפנות לשמאית שבועות מספר לפני המועד המתוכנן למסירת החזקה בדירות כדי שזו תמדוד את שטחיהן, ולהזהירהּ שלא תסכים לקבל את החזקה עד שיימדדו. היה בכוחו למנוע את הסיטואציה שאליה נקלעה לבסוף, ואילו הזהיר את התובעת מבעוד מועד ולפני קבלת החזקה בדירות היה הדבר עולה בידיו. אם כבר נתן נתבע 4 ידו לקביעת ערבות אישית של הנתבע המוגבלת בזמן, היה עליו לוודא שכל הפעולות הנדרשות מבוצעות בעִתן. לא התרשלות של התובעת הייתה כאן, כי אם מחדל רשלני נוסף של נתבע 4.

ה) נתבע 4 שיגר הודעה לצד ג לנתבע ולנתבעת 1, שבמסגרתה ביקש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע באופן אישי בחיובי החברה. מן הנימוקים שפורטו בסעיף ג לפרק היריבות יש לדחות ההודעה נגד הנתבע, ולקבל אותה נגד נתבעת 1, אשר הפרה את החוזה הפרה שבעטייה שולח ההודעה מחויב כקבוע לעיל.

ס ו ף ֿ ד ב ר

אני מחייבת את נתבעים 1, 3 ו-4 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1. סך בשקלים השווה לֿֿ118,000$, לפי שערו היציג של דולר ארה"ב ביום 15/01/01, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאותו תאריך ועד ליום התשלום המלא בפועל;

2. סך בשקלים השווה לֿֿ50,000$, לפי שערו היציג של הדולר ביום 14/12/05, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מאותו תאריך ועד למועד התשלום המלא בפועל.



נוסף על כך יישאו נתבעים אלו בהוצאות התובעת וכן בשכרֿֿטרחת פרקליטהּ, שסכומו שווה לֿֿ15% מהסכום הפסוק, בתוספת מסֿֿערךֿֿמוסף.

התביעה נגד נתבע 2 נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכרֿֿטרחת עורךֿֿדין, שסכומו 35,000 ₪, בתוספת מסֿֿערךֿֿמוסף, ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.




אני מחייבת את נתבעת 1 לשפות את נתבע 4 בסכומים הנקובים בסעיפים 1 ו-2 לעיל. כמו-כן תישא נתבעת 1 בהוצאותיו ובשכרֿֿטרחת פרקליטו, שסכומו 50,000 ₪, בתוספת מסֿֿערךֿֿמוסף ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.






  1. ליקויי בניה בעסקת קומבינציה

  2. איחור במסירת דירה מקבלן בעסקת קומבינציה

  3. פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם קומבינציה

  4. אי הוצאת היתר בנייה ע''י הקבלן בעסקת קומבינציה

  5. כישלון עסקת קומבינציה בגלל קשיים כלכליים של הקבלן


תוכן עניינים

תאונות דרכים
תאונת אופנוע
דיני תעבורה
דריסת הולך רגל
מוות בתאונה
רשלנות רפואית
תאונות עבודה
תאונות ילדים
תאונה ברחוב
נזקי גוף
דיני בנקאות
רישוי עסקים
דיני מכרזים
תביעה ייצוגית
דיני מיסים
הוצאה לפועל

מוצרים פגומים
חומרים מסוכנים
תקיפה
תקיפת כלב
לשון הרע
נזקי רכוש
פוליסות ביטוח
פגיעה בעבודה
מחלות מקצוע
נכות כללית
הגנת הצרכן
ארנונה
קרן פנסיה
דיני שטרות
משפט פלילי
פשיטת רגל

קצבת ניידות
נפגעי איבה
נפגעי פוליו
נפגעי גזזת
דיני עבודה
דיני חוזים
משפט מסחרי
נדל"ן / מקרקעין
ליקויי בניה
ירושה צוואה
משרד הביטחון
נישואין - גירושין
דיני מזונות
הסכם ממון
משמורת קטינים
תכנון ובניה
רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון