לשון הרע ''נרמז'' בין השורות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע ''נרמז'' בין השורות:

1. התביעה שבפני הינה לפיצויים בגין לשון הרע.

התובע הינו איש שיווק בתחום מוצרי האלקטרוניקה, אשר עבד בתחומו כשכיר בנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), חברה שעיסוקה בסחר במוצרי אלקטרוניקה. הנתבעים 2 ו – 3 הינם בעלי המניות והמנהלים בנתבעת 1. בתאריך 31/08/06, לאחר 10 שנות עבודה בנתבעת, פוטר התובע מעבודתו.

במסגרת עבודתו היה התובע איש הקשר עם מספר חברות בארץ ובחו"ל, מהם רכשה ומכרה הנתבעת מוצרי אלקטרוניקה שונים עבורה ועבור גופים אחרים. עם חלק מחברות אלה היה התובע קשור אף במסגרת עיסוקיו במסגרות שונות, עובר לתחילת עבודתו כשכיר בנתבעת.

במועד הפיטורין, כאמור לעיל, היה התובע כבן 64 שנה, מפרנס משפחה בת 4 נפשות וככזה היה צפוי לקשיים ברבים במציאת עבודה חדשה. למזלו הטוב, ובגין קשריו האישיים מהעבר, נמצאה לו עבודה אחרת, מספר חודשים לאחר פיטוריו, בתחום מומחיותו, שיווק וסחר באלקטרוניקה.

הנתבעים 2 ו – 3, כנראה על מנת למנוע תחרות עתידית בינם ובין התובע, או חברה אחרת שתעסיקו בעתיד, שלחו ל – 27 אנשי קשר שונים בחברות בחו"ל, העוסקים בתחום הסחר באלקטרוניקה, כמפורט בסעיף 11 לתצהיר חקירתו הראשית של התובע, בדואר האלקטרוני, וזאת אך 14 יום לאחר יום הפיטורין, את ההודעה, שבתרגומה לעברית נאמר בה כדלקמן:

"לאחר 10 שנות עבודה עבור הנתבעת, חיסלנו (TERMINATE) את
העסקתו של התובע בחברתו, בשל סיבות אשר אנו מעדיפים שלא לפרט".
(ראה נספחים ג' (1) עד ג' (27) לתצהיר הנ"ל).

התובע מוסיף וטוען, כי בנוסף להודעה זו, שלחו הנתבעים 2 ו – 3, מספר ימים עובר לתאריך 20/12/06, הודעה נוספת בדואר אלקטרוני, לנציג חב' "ארנט",(Arnat Electronice Crop), מר אריה ג'סלסון, על סיום עבודתו של התובע בנתבעת - Due to underperforrmence"" כעולה מהודעת חב' Arnat Electronic, נספח ו' לתצהיר.

לטענת התובע, הודעות אלו מהוות פרסומי לשון הרע האסורים על פי הוראת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ח 1965 (להלן: "החוק").

בכתב התביעה אף נטען לפרסומים אסורים נוספים, אולם בהחלטת כב' הש' ח' ברנר, מתאריך 21/5/09, נמחק חלק זה מכתב התביעה, דהיינו, סעיפים 17 ו – 18 שבו, כאשר לנתבעים הגנה מוחלטת, כאמור בסעיף 13 (5) לחוק, כשפרסומים אלו מהווים "פירסום מותר".

בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, מודים הנתבעים בנוסח ההודעה שנשלחה לאותם 27 נציגי חברות, אך טוענים כי - "נוסח ההודעה הוא אמת וכן כל מילה בה".

לעניין ההודעות שנשלחו לחב' ארנט, הנתבעים מכחישים בכתב הגנתם את המשלוח ולטענתם אין עליהם כל חבות העולה מהודעה ששלח צד ג' לנמען כלשהוא. ואכן, לאחר שכותב ההודעה, מר ג'סלסון, לא זומן להעיד וכך ואף מי מנצגי חב' איירפלייט אלקטרוניקה, אין בפני ביהמ"ש כל ראיה חד משמעית לגבי הנוסח המדויק של הודעת הנתבעים לארנט, ומכאן שהתובע לא עמד בנטל הוכחת האסור שבפרסום זה. אין די בכך שהתובע שמע מאנשי איירפליט על תוכן ההודעה שנשלחה אליהם על ידי הנתבעת, ומדובר בעדות שמיעה (ראה עמ' 14 לפרט). אולם ב"כ הנתבעים, בדבריו לפרוטוקול בישיבת קדם המשפט מיום 24/12/09, אמר לפרוטוקול את הדברים הבאים:

"אף אחד לא מתכחש מהחברה לעובדה כי הם שלחו את
אותם מיילים והודיעו בלשון אחידה לספקים את מה שהודיעו".

מכאן שהנתבעים חוזרים בהם מכפירתם החלקית שבכתב ההגנה ואין יותר כל מחלוקת עובדתית לגבי עצם הפירסומים ומשלוחם, כמפורט בכתב התביעה.



3. הנתבעים 2 ו – 3 לא העידו ואף לא כל עד אחר מטעמם.

בישיבת קדם המשפט מיום 1/3/09 קבעה, בין היתר, כב' הש' אביגיל כהן, כדלקמן:

"הנתבעים יגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ליום 30/7/09,
ויצרפו לתצהיריהם את כל המסמכים שבדעתם להגיש כראיה לבית
המשפט כולל חוות דעת".

מועד זה הינו 30 יום לאחר שגם התובע נדרש להגיש את תצהיר חקירתו הראשית, על נספחיה. התובע עשה כנדרש, אך הנתבעים לא הגישו את תצהיריהם במועד.

ישיבת קדם המשפט הבאה שנקבעה – נדחתה, לבקשת בא כוח הנתבעים. עד לישיבת קדם המשפט הבאה, ב 4/11/09, עדיין לא הוגשו תצהירי הנתבעים. אולם בישיבה זו טען ב"כ הנתבעים כי הוא "מתנגד" להחלטת ביהמ"ש על הגשת תצהירי חקירה ראשית, טרם יחקר התובע על תצהירו הוא, באשר זו זכותו זו והפגיעה בזכות זו עשויה לגרום לעיוות דין לנתבעים. כשנשאל מדוע לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש, מיום 1/3/09, לא נתקבלה מפיו כל תשובה עניינית.

בתאריך 8/11/09 ניתנה החלטתה הנוספת של כב' הש' אביגיל כהן, ובין היתר, אף בסוגיה זו, ובה נדחתה בקשת הנתבעים, בהחלטה מנומקת המבוססת על תקדימים לרוב וניתנה לנתבעים הרשות להגיש את תצהירי חקירתם הראשית עד ליום 10/12/09, ובכך אף נדחתה בקשת ב"כ התובע למנוע מהנתבעים מלהשמיע עדים, עקב מחדלם מהגשת התצהירים עד למועד שנקבע. הנתבעים אף חוייבו בהוצאות וזאת כתנאי לרשות שניתנה להם להגשת התצהירים עד למועד שהוארך.

גם למועד הנוסף שנקבע לא הוגשו תצהירי הנתבעים. ממש ערב ישיבת קדם המשפט הבאה, בתאריך 24/12/09, הגיש בא כוח הנתבעים בקשה בכתב, למחיקת הנתבעים מס' 2 ו – 3 מכתב התביעה. לטענתו התביעה כנגדם מהווה "הרמת מסך ההתאגדות" שלא כדין. גם בקשה זו, בקשר למחיקת חלק מכתב התביעה, הוגשה ללא תצהיר לתמיכה באמור בבקשה. ב"כ התובע התקומם כנגד הגשת הבקשה, הן למועדה והן לגופה.

החלטת ביהמ"ש הייתה כי ב"כ הנתבעים יודיע לביהמ"ש, תוך 7 ימים, אם יש צורך במתן החלטה בבקשתו זו או שמא תדחה ההכרעה בטענות הבקשה לשלב מתן פסק הדין. הודעה שכזו לא נשלחה, כך שהנושא נותר להכרעתי. עוד התבקש בא כוח הנתבעים להודיע לביהמ"ש אם הוא מסכים שינתן פסק דין בתובענה זו , על סמך סיכומים בלבד, וללא שמיעת עדים. כאמור, כל תגובה לא הוגשה, ועל כן הוחלט, בתאריך 4/1/04, כי ישיבת הוכחות תתקיים ביום 24/12/09, בפני כב' סגן הנשיא הש' ש' אלמגור. בהמשך הועבר התיק והונח על שולחני לשמיעתו.

ישיבת ההוכחות התקיימה רק בתאריך 20/6/10, לאחר עוד שתי בקשות דחייה מטעם ב"כ הנתבעים. התובע העיד ונחקר נגדית על תצהיר חקירתו הראשית. עם סיום עדותו הכריז בא כוח התובע כי אלה עדיו. בשלב זה, טען בא כוח הנתבעים כי עדיו הם הנתבעים 2 ו – 3, והוא מבקש כי ישמעו אף שלא הוגשו תצהירי חקירה ראשית מטעמם, ובניגוד לשתי החלטות בית המשפט, כמפורט דלעיל, תוך שהוא חוזר על נימוקיו בעניין זה, שכבר נשמעו ונדחו. בהחלטתי מאותו מועד (ראה עמ' 19-20 לפרוט'), נדחתה בקשתו, תוך העברת ביקורת חריפה על מהלכי בא כוח הנתבעים. למעשה היה על ביהמ"ש לסיים את הליך שמיעת ההוכחות כבר באותו מועד, אך לפנים משורת הדין התרתי לנתבעים להגיש את תצהיריהם, תוך 14 יום נוספים, נקבע מועד לשמיעת פרשת ההגנה, והנתבעים חוייבו בהוצאות כתנאי להגשת התצהירים, דהיינו, שלא תינתן לנתבעים הזכות להשמיע את הגנתם באם לא ישולמו ההוצאות, כאמור בהחלטתי זו.

במועד שנקבע לשמיעת ההגנה, ה-14/7/10, הופיעו נתבעים 2 ו – 3 בעצמם, תוך שהם מודיעים כי ביטלו את מינויו של בא כוחם, עו"ד נפתלי גור אריה מייצוגם. עדיין כל תצהיר חקירה ראשית – לא הוגש. הנתבעים אף ביקשו, ובענין זה אף הוגשה בקשה בכתב ערב יום הדיון, להעביר את הדיון בתובענה לביה"ד לעבודה, בטענה להעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בה. ביהמ"ש דן בבקשה וזו נדחתה, לגופה.

ב"כ התובע ביקש ליתן פסק דין לזכות התובע, בהעדר התצהירים, ובהתאם לאמור בהחלטתי הקודמת, כשהנתבעים אף לא טורחים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש ואף לא לשלם את ההוצאות שהושתו עליהם, כתנאי לרשות שהוענקה להם להשמיע את הגנתם. למרות כל זאת הוחלט כי על אף שאין כל מקום לשמוע את עדויות הנתבעים 2 ו – 3, יש לאפשר לבעלי הדין להגיש את סיכומיהם ולהשמיע את כל טענותיהם ופסק הדין יינתן רק לאחר מכן.

בא כוח התובע הגיש את סיכומיו וכך אף הנתבעים, כאשר ברור מהסיכומים שהוגשו מטעם הנתבעים כי נערכו ונוסחו על ידי עורך דין, וככל הנראה, היה זה עו"ד נפתלי גור אריה, מי שלכאורה כבר פוטר מיצוג הנתבעים, וזאת לאור הדמיון הרב בניסוח הדברים ובטענות הנטענות בסיכומים אלו לבקשות הקודמות שהוגשו מטעמו ובחתימתו.

בית המשפט האריך בתיאור הדברים לאור תמיהתו ואי הנחת, בלשון המעטה, מהתנהגות הנתבעים ובא כוחם, כמתואר לעיל.

4. המחלוקת בתיק זה הינה כפולה. ראשית האם יש בנוסח ההודעות כפי שנשלחו כדי פרסום לשון הרע, ושנית, אם קמה לנתבעים או למי מהם הגנה כל שהיא כאמור בסעיפים 14 ו -15 לחוק. ולהלן התייחסותו לכל אחת ואחת ממחלוקות אלו.

5. כידוע, בהתאם לאמור בסע' 1 לחוק, "לשון הרע" הוא כל דבר העשוי להשפיל לבזות או לפגוע באדם, במשרתו, במקצועו או במשלח ידו. טענת הנתבעים הינה כי התובע פוטר, כשתוקף פיטוריו היה מידי ומכאן הצורך העסקי להודיע לספקי הנתבעים על כך ומכאן אף נוסח ההודעות שנשלחו. אולם הנוסח הדובר ב - "פיטורין בנסיבות שהנתבעים מעדיפים שלא לפרט", אינו עשוי להתפרש אלא בכך שהחברה מבקשת, מטעמיה, להימנע מליתן פרטים בשאלת סיבת הפיטורין. לגבי ההודעה לחב' ארנט, חוזרים הנתבעים בסיכומיהם על הכחשת נוסח הפרסום, על אף הודאת בא כוח הנתבעים בכך, כאמור לעיל. מכל מקום, אין בפי הנתבעים בסיכומיהם כל הסבר מהיכן שאב נציג חב' ארנט את נוסח סיבת הפיטורין, אם לא היו אלו דברי הנתבעים 2 ו – 3 לחב' ארנט, או דברים דומים וזהים, על העדר כישורי התובע כסיבת הפיטורין - Due to underperforrmence""

כב' הש' ח' ברנר, בהחלטתו לעניין הבקשה למחיקת חלקים מכתב התביעה, כותב לעניין נוסח הפרסום לאותם 27 נציגי חברות זרות, כדלקמן:

"הדיבור לפיו המשיב התובע פטור בנסיבות אשר אנו מעדיפים
שלא לפרט, בהחלט יכול להחשב כביטוי שיש בו אינואנדו של לשון
הרע ביחס למשיב".

בא כוח התובע חוזר על טיעון זה, בהסתמכו על האמור בסע' 3 לחוק:

"אין נפקא מינה אם לשון הרע הודעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מהפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה".




בע"א 1104/00, אפל נ' חסון, פד"י נ"ו (2) 607, אומרת כב' הנשיאה, ד' בייניש כדלקמן:
(עמ' 617):

"ככלל, על מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, ופרש ביהמ"ש את
הפרסום על פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת, ועיתים לשון
הרע שבפרסום אינה נובעת מהמשמעות הפשוטה של מילותיו אלא
דווקא מן הנרמז או המשתמע מבין השורות, של הפרסום, לפי הבנת
האדם הסביר".

הקורא הסביר, בקוראו את ההודעה ראשונה, אינו יכול שלא לתהות מדוע הפיטורין הם "חיסול" עבודת התובע בנתבעת ומהו הגורם או הסיבה לפיטורין, שבגין חומרתה הנרמזת מבקשת הנתבעת להימנע מלגלות את הדברים. הרי רק באם מדובר בנסיבות יוצאות דופן, נולד הצורך להימנע מלגלותן. הרמז הוא ברור – גילוי נסיבות, יהיה בו כדי לפגוע בתובע. הנרמז או כמשתמע מנוסח ההודעה הוא שהגורם לפיטורין הוא שלילי. טענת הנתבעים בעניין זה אינה אלה היתממות שאינה במקומה ואין בה אלא חוסר תום לב. ראיה מכרעת לחובת פרשנות הנתבעים לדבריו אלו הינה הודאתם, מפי בא כוחם, עו"ד גור אריה, שבסע' 97 לכתב התביעה שהגישו כנגד התובע בביה"ד לעבודה, תיק עב' 3648/08, שצורף לתצהיר התובע, שם נאמר כדלקמן:

"כתוצאה מכך פנתה התובעת בכתב של לקוחותיה בחו"ל, והודיעה
להם על פיטוריו המיידיים, של הנתבע מס' 1 (התובע – ד.מ.) עקב התנהגות
בלתי הולמת".
(ההדגשה האחרונה – שלא במקור).

כלומר, הנתבעים מכירים ומודים בכך שהמסר שביקשו להעביר ללקוחות בחו"ל הוא כי התובע פוטר מיידית, בגין - "התנהלות בלתי הלמת". כאן יש להעיר כי הציטוט מכתב תביעה זה אינו מהווה אף את קבלת הכתוב כראיה לתוכן האמור שם, באשר הדברים הוכחשו, ומדובר אך בביטוי שבכתב הטענות, אלא רק לעניין הקטע שצוטט לעיל, כהודאת בעל דין.

מכאן שהפרסום הנדון יש בו להשפיל ולבזות את התובע ולפגוע בו, בעתיד, במשלח ידו. אין חולק כי הספקים ישקלו שוב ושוב אם יסכימו להתקשר בעתיד עם התובע, בכל מסגרת בה יועסק, כשענייננו, לכאורה, באדם הנזרק ממקום עבודתו בגין התנהגות לא הולמת, התנהגות כה קשה וחמורה, עד שמעסיקיו, מפטריו, מבקשים להימנע מלפרט נסיבות אלו בכתב.

בנוסף לעניין הפרסום שהועבר לחב' ארנט, כאן הדברים אף ברורים יותר. סיבת הפיטורין אינה אלא חוסר יכולתו של התובע לעמוד בדרישות משרתו ועבודתו, במילים אחרות – עובד גרוע.

6. טענת ההגנה הנוספת הינה, כאמור בסע' 14 לחוק, טענת "אמת דיברתי". לטענת הנתבעים בסיכומיהם, (סע' 20) תוכן ההודעות היה אמת – "התובע פוטר ופיטוריו קיבלו תוקף כמפורט בהודעות...". טענה זו, טוב היה לה שלא הייתה נשמעת. האמת העובדתית אינה מכוונת לשאלת הפיטורין אלא ל"נסיבות אשר אנו (הנתבעים) מעדיפים שלא לפרט". הנסיבות המלמדות לכאורה על התנהגות לא הולמת.

ובעניין זה, עקב הימנעות הנתבעים 2 ו – 3 מלהגיש תצהירי חקירה ראשית, ומכאן שלא הוגשו כל ראיות מטעמם, אין בפני ביהמ"ש כל הוכחה וכל ראיה בדבר התנהגותו הבלתי הולמת כביכול, של התובע, כסיבה לפיטוריו. טענות בכתב ההגנה או בסיכומים אינן תחליף לראיה.

ובהעדר יסוד "האמת" אין אף כל צורך להדרש לשאלת יסוד ה"ענין לציבור", כשעניינו בתנאים מצטברים.

7. כך אף לעניין הטענה ההגנה כאמור בסע' 15 לחוק, הגנת תום הלב. הנתבעים טוענים בסיכומיהם שפרסום ההודעה מוגן לאור חובתם למסור את ההודעה, כפי שפורסמה, לאור היחסים העסקיים בין הנתבעת לנמעני ההודעה (סע' 15 (2) לחוק), או מתוך כוונה לשמירת עניינה של הנתבעת או שההצדקה למשלוח ההודעה נבעה מהיותם הממונים על הנפגע, והפרסום היה אך - "הבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנתבע". (סע' 15 (7) לחוק), אולם נשכח לנתבעים כי בסעיף 16 (ב) לחוק נאמר כי:

"חזקה על נאשם 1 נתבע שעשה את הפרסום שלא כבתום לבאם נתקיים
בפרסום אחד מאלה:

(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו.

(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום
אמצעים בסבירים להיווכח אם אמת הוא אם לאו".

הנתבעים כלל לא הוכיחו את האמת בדבר שפורסם, ואף לא כי האמינו באמיתותו. הרי כזכור, כל ראייה לא הובאה מטעמם.

התובע טען והעיד כי עשה את עבודתו בהצלחה וכמיטב יכולתו, לשביעות רצון נציגי הספקים בחו"ל, ואין כל קשר אמיתי בין פיטוריו לבין כישלונו או חוסר יכולתו בעבודה. הנתבעים לא הביאו כל ראיה לסתור גירסה זו ויש בסיס להנחה כי אם היה בידם לעשות כן, היו מנהלים אחרת את הגנתם בתובענה זו.

על כן, טענת הנתבעים לקיומה של הגנה כנגד העוולה של איסור פרסום לשון הרע – נדחית.

8. טענתם האחרונה של הנתבעים הינה לעניין "הרמת מסך ההתאגדות". לטענתם התובע נכשל - "בהנחת תשתית ראייתית להרמת נטל ההוכחה בטענה של הרמת מסך ההתאגדות", והם מכוונים לאמור בסע' 31 לכתב התביעה, שם טען התובע כי החבות הינה על שלושת הנתבעים, יחד ולחוד, כאשר לנתבעים 2 ו – 3 גם אחריות אישית לביצוע העוולות. בסיכומיו כותב בא כוח התובע כי בהסתמך על האמור בע.א. 407/89 צוק אור בעמ' נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פדי' מח' (5) 661, 667, הרי הן האורגן והן התאגיד עשויים לחוב בגין מעשה נזיקין של האורגן, ואחריותם הינה נפרדת. אחריות תאגיד מותנית באחריות האורגן ואינה שוללת את אחריות האורגן.

אולם בפרשתנו אין כל מקום לדיון בשאלת "הרמת המסך", כאמור בסע' 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999, המייחסת זכויות וחובות של החברה לבעל מניה בה, כאשר העוולה, פרסום לשון הרע, בוצעה בפועל בידי הנתבעים 2 ו – 3, מנהלי הנתבעת, אישית. אין כל צורך בייחוס חבות החברה לבעל המניות. משלוח ההודעה נעשה, אומנם, לצורכי קידום עסקי החברה, כפעולה מקדימה לאפשרות שהתובע יתחרה בעתיד בנתבעת, אולם העוולה בוצעה, בפועל, על ידי כותבי ההודעה, הנתבעים 2 ו – 3. התובע העיד כי כל פעולות הניהול בתובעת נעשו בשיתוף פעולה בין שני נתבעים 2 ו – 3, ואף בא כוח הנתבעים הודה (עמ' 3 לפרו' מיום 24/12/09), כי:

"הם שלחו את המיילים והודיעו בלשון אחידה לספקים את מה שהודיעו". (ההדגשה שלא במקור).

והדברים נאמרים בלשון רבים.

כאשר ההודעות נשלחו בשם הנתבעת ולקידום עיסוקה, מוטלת החבות על התאגיד, וכשהפרסומים נוסחו, כותבו ונשלחו, בפועל, על ידי שני הנתבעים, אך הם חבים בגין העוולה, אישית.

9. ועתה לשאלת גובה הנזק:

התובע טוען לנזק כאמור בסע' 7א (ב') ו- (ג') לחוק, ללא הוכחת נזק, וכאשר אף הוכחה הכוונה לפגוע בתובע, דהיינו, זכותו לפיצויים בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. הכוונה לפגוע אינה עשויה להיות במחלוקת אמיתית.

הנתבעים כיוונו את הפרסום על מנת למנוע תחרות בנתבעת וזאת באמצעות רמז משתמע בדבר התנהגותו הבלתי הולמת של התובע והעדר כישוריו. הנתבעות לא יכלו שלא להבין כי אם יבקש התובע לחזור ולעבוד בתחום במומחיותו וניסיונו, הוא יתקל בחששות הספקים, נמעני ההודעות, מלהתקשר עימו. הנתבעים אף ידעו כי תחום מומחיותו של התובע הינה דווקא בשיווק ומסחר במוצרי הנמענים להודעות שנשלחו, וכי בגילו ומצבו יש להניח כי יתקשה במציאת עבודה דומה אחרת.

על כן, לאור כל השיקולים הנהוגים בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע, (ראה דברי כב' הנשיא (דאז) א' ברק, ברע"א 4740/00, לימור אמר ואח' נ' אורנה יוסף ואח', (לא פורסם, , 2001), ולאור כל נסיבות הפרשה, הנני פוסק לתובע סך של 70,000 ₪, נכון להיום.

10. אשר על כן, הנני קובע כדלקמן:

הנני מחייב את שלושת הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 70,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עוד' בסך כולל של 30,000 ₪, כשאף סכום זה נושא ריבית כחוק, החל מהיום ועד לתשלום בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. לשון הרע במכתב

  2. ערעור לשון הרע

  3. לשון הרע פלילי

  4. לשון הרע בתצהיר

  5. לשון הרע נגד זמרת

  6. לשון הרע בכרוזים

  7. לשון הרע נגד חנות

  8. פרסום מותר לשון הרע

  9. לשון הרע בבית כנסת

  10. פיצויים על לשון הרע

  11. לשון הרע בין שכנים

  12. לשון הרע בהליך משפטי

  13. לשון הרע בכנס מפלגה

  14. לשון הרע בתיק הרפואי

  15. לשון הרע בזמן בחירות

  16. לשון הרע במכתב פנימי

  17. לשון הרע במהלך בוררות

  18. פרסום תיקון לשון הרע

  19. לשון הרע בכרוז בחירות

  20. לשון הרע בחברה הבדואית

  21. בוררות בתביעת לשון הרע

  22. לשון הרע הכפשה במקומון

  23. פרסום לשון הרע נגד חברה

  24. לשון הרע נגד שחקן כדורסל

  25. הגנות מוחלטות בלשון הרע

  26. לשון הרע ידיעות אחרונות

  27. לשון הרע בבית הדין הרבני

  28. תביעת לשון הרע נגד שופט

  29. הגנה מוחלטת בחוק לשון הרע

  30. ערעור על פסק דין לשון הרע

  31. לשון הרע בהליכים משפטיים

  32. לשון הרע במהלך ישיבת מליאה

  33. פרסומים הדדיים של לשון הרע

  34. תביעת לשון הרע במהלך שבעה

  35. תביעת לשון הרע בין רופאים

  36. לשון הרע במהלך דיון ציבורי

  37. כתבה אינפורמטיבית לשון הרע

  38. לשון הרע דו''ח מבקר המדינה

  39. תביעת לשון הרע נגד ערוץ 10

  40. לשון הרע תוך כדי דיון משפטי

  41. פרסום לשון הרע על איש ציבור

  42. הוצאת לשון הרע נגד עורך דין

  43. דחיית תביעה על הסף לשון הרע

  44. פרסום לשון הרע נגד ראש העיר

  45. פרסום הגשת תלונה - לשון הרע

  46. לשון הרע תוך כדי דיון שיפוטי

  47. לשון הרע בראיון עם פקידת סעד

  48. לשון הרע במכתב תלונה נגד עובד

  49. לשון הרע ''נרמז'' בין השורות

  50. האם תלונה בכתב מהווה לשון הרע

  51. לשון הרע בתגובה למכתב לשון הרע

  52. ההבדל בין סאטירה לבין לשון הרע

  53. האם מכתב ביקורת מהווה לשון הרע

  54. האם יצירה ספרותית מהווה לשון הרע

  55. תביעת לשון הרע נגד מנהל בית ספר

  56. האם ביקורת מסעדות מהווה לשון הרע

  57. תביעה של רון קופמן בגין לשון הרע

  58. ביקורת לגיטימית לא מהווה לשון הרע

  59. תביעה נגד אמנון לוי בגין לשון הרע

  60. תביעת לשון הרע נגד מבקר על חוות דעת

  61. תביעה של הורים נגד לשון הרע נגד בנם

  62. תביעה לפרסום התנצלות בגין לשון הרע

  63. ערעור על פיצוי נמוך בתביעת לשון הרע

  64. תביעה נגד עורך מקומון בגין לשון הרע

  65. תביעת לשון הרע של עורך דין נגד לקוח

  66. לשון הרע בדיון משפטי לאחר שהשופט קם

  67. האם גילוי על תיק פלילי מהווה לשון הרע

  68. חסינות ראש מועצה מפני תביעת לשון הרע

  69. האם פרסום צ'ק ללא כיסוי מהווה לשון הרע

  70. האם הכינוי ''יודנראט'' מהווה לשון הרע

  71. תביעת לשון הרע בגלל תלונה על עורך דין

  72. תביעת לשון הרע בגין העברת מידע על חשבון

  73. האם תלונה נגד עורך דין ללשכה מהווה לשון הרע

  74. תליית מודעה בכניסה לבניין - תביעת לשון הרע

  75. תביעה של לקוח על הוצאת לשון הרע נגד עורך דינו

  76. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון