קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא לשון הרע נגד חבר קיבוץ: לפני תביעת דיבה שהגישה התובעת, תושבת קיבוץ כנרת כנגד הנתבעת, מזכירת הקיבוץ בגין דברים שפרסמה האחרונה בדף השבוע מיום 22.6.07. ואלה הדברים שנכתבו : ""מישיבת מזכירות רחבה מס' 17/07 מיום 17.6.07 פניית חברים לקבל מידע בנוגע לתלונות שהוגשו לרשם האגודות - לאור פניות של חברים לקבלת מידע על מהלכי התלונות שהוגשו לרשם האגודות, דנה המזכירות בנושא והחליטה לדווח לציבור על השתלשלות העניינים והתפתחות הטיפול בנושא זה, מפני שרוב הציבור אינו מודע למחיר הרב בכסף בזמן, בשחיקה, בדחיות ובעיכובים של תהליכים שהוחלט עליהם על ידי חברי כנרת, הנובע מהם. מזה זמן מנהלים שני חברי כנרת, זיוה ליש ורפי שץ, מהלכים משפטיים המכוונים להטיל ספק בחוקיות המזכירות הרחבה, כולל ממלאי התפקידים ונציגי הציבור, ואף להביא למינוי ועד ממונה חיצוני מטעם הרשם שינהל את כנרת במקום המזכירות הנבחרת. זיוה ליש מיוצגת באמצעות עו"ד ששכרה - איתי ברסלר מתל אביב, והיא אף פנתה לקיבוץ בתביעה שכנרת תממן את שכרו מתקציב הקיבוץ. החברים הנ"ל הגישו תלונות לרשם האגודות בבקשה לערוך חקירה במספר נושאים ביניהם : אי חוקיות קדנציית ממלאי תפקידים: גזבר, מזכירה, רכז משק, רכז כח אדם. פסילת נציגי הציבור במזכירות הרחבה/ועד ההנהלה. הטלת דופי בחברי ועדת הקלפי : יעקב ספיר, איבי יפה ופאני סלומון. כאשר ניתן להבין מהטענות שהועלו בפני הרשם שהטעונים מעלים חשש שחברי הוועדה שיבשו והטו את תוצאות הבחירות. המהלכים המתבצעים ביוזמת זיוה ליש ורפי שץ, משבשים ומפריעים לביצוע עבודה רצינית ועניינית של נבחרי הציבור של כנרת. אנו מבזבזים כיום זמן יקר על תכתובות, איסוף חומר ופגישות עם רשם האגודות, על חשבון הקידום וטיפול העניינים השוטפים - המערכתיים והפרטניים. בשם הצורך לוודא שכל צעד יבוצע עפ"י התקנון ורק לאחר קבלת חוות דעת משפטית והנחיות מטעם רשם האגודות, גורמים מהלכים אלו לעיכובים ופגיעה בתפקוד ובעבודה השוטפת של מוסדות כנרת בתחומים כגון: קיום אסיפות וקבלת החלטות ובעשייה המכוונת להבטחת עתידה של כנרת. עורך דינה של זיוה ליש מציף את קיבוץ כנרת ואת עו"ד מטעמנו - אלוני (פפי), בחומר שרובו נסמך על מידע שהוצא מארכיון קיבוץ כנרת ע"י זיוה ליש מנהלת הארכיון. כן הוגשה תביעה לחשוף את פרטי הכנסתם של עובדי החוץ. כל זאת על מנת לשמש כלי במאבקה האישי. כדי לחזק את הטיעונים והטענות , היא נסמכת גם על מידע מסולף ובלתי מהימן. חלק מהמידע הינו אישי ומופנה כנגד חברים ספציפיים וכולל תיאורים דמיוניים ביחס לחברים אלו. מסע הטענות וערעור הלגיטימציה של המוסדות החל זמן לא רב לאחר חידוש התביעה המשפטית כנגד אליהו ליש ביחס לבירור סיום תנאי עבודתו בצמח מפעלים, נושא המתברר היום בבית משפט השלום בנצרת. על כן קשה להתחמק מהרושם שמאחורי מהלכים אלו מסתתרת בעצם הכוונה להשיג פסילה על ההחלטות שנתקבלו בגופים אלו כדי למנוע יישום החלטת המזכירות להגיש תביעה נגד אליהו ליש בנושא. כל תלונה המוגשת ע"י חבר לרשם האגודות לביצוע חקירה, מחייבת הליכי בירור בסיוע משפטי שעלויותיו לקיבוץ גבוהות. זאת בין אם המתלונן צודק או לא ועל כן כספים רבים מושקעים כיום בהגנה על נבחרי הציבור על מנת לאפשר המשך התנהלות שוטפת ותקינה של כנרת. חשוב שחברים ידעו שלזיוה ליש ולרפי שץ אין שום ממצא אמין כנגד התנהלות המזכירות או כל גורם אחר בקיבוץ. בחינת פרטי הפרטים של התקנות הראתה שיש לשנות כמה מנוהלי בחירה כדי לעמוד בדיוק בדרישות התקנון (הכנסת פרגוד לדוגמא). למרות שההתנהלות היום מתקיימת בדיוק עפ"י הנוהלים שנהגו לפיהם מזכירים ומזכירויות בכל הקדנציות האחרונות, המזכירות ממשיכה להקפיד ולהתנהל עפ"י תקנון האגודה כנרת והוראות הרשם. לסיכום : נראה שמסע השמצות, הטענות והפניות לרשם האגודות, נועד ליצור דה לגיטימציה לפעילות המזכירות ולהפריע ליישום המדיניות שנקטה המזכירות ביחס להסדרת השבת הכספים ולקיום החלטות כנרת. מאסיפה כללית מס' 04/07 מיום 20.6.07 1. בחירת ועדת קלפי לקדנציה של 4 שנים - המועמדים בהמלצת יחידת מש"א הם : יעקב ספיר, איבי יפה, פאני סלומון, מוטי אלכסנדרוביץ, ניצה דישון. ומועמדת מטעם עצמה : זיוה ליש ....." טענות התובעת התובעת בת 73, ילידת קיבוץ כנרת ובת למשפחת מייסדים. במשך שנות עבודתה בקיבוץ נשאה בכל המטלות שהוטלו עליה על ידי הקיבוץ, ובכלל זה גם בתפקידים ציבוריים. במועד הגשת התביעה כיהנה כמנהלת ארכיון הקיבוץ אותו הקימה כ- 14 שנים קודם לכן. במהלך שנת 2004 נבחרה הנתבעת בקלפי הקיבוץ לתפקיד מזכירת הקיבוץ (יו"ר ועד ההנהלה), בהתאם להוראות תקנון הקיבוץ. לאחריה נבחרו גם נציגי ציבור נוספים למזכירות הקיבוץ. תקופת כהונת המזכירות הינה שנה אחת, והיתה אמורה לפקוע לכל המאוחר בחודש מרץ 2006. באותו מועד "אישררה" מזכירות הקיבוץ את עצמה לתקופת כהונה נוספת בהליך שאינו תקין. בחודש אוקטובר 2006 פנתה התובעת לנתבעת לדאוג להליכי בחירה כדין, אך לא נענתה. אשר על כן, ובהתאם לזכותה הקבועה בסע' 43 לפקודת האגודות השיתופיות, פנתה התובעת בחודש נובמבר 2006  לרשם האגודות השיתופיות (ולהלן: הרשם) בבקשה להורות לקיבוץ לקיים בחירות למזכירות, וכן למנות ועד ממונה עד לקיום הליכי הבחירות. פניה דומה נעשתה על ידי חבר אחר נוסף (רפי שץ). פנייתה של התובעת נענתה על ידי המפקחת האזורית במשרד הרשם הגב' אבלין לרנר ביום 22.1.07. מתגובה זו למדה התובעת כי הקיבוץ טען בפני המפקחת שבחודש מרץ 2006 נערכו בחירות כדין. לפיכך דחתה הגב' לרנר את בקשתה. לאחר שמהלך דומה ננקט על ידי המזכירות גם ב- 2007, מינה הרשם את מר אילן רונן כחוקר מטעמו (ולהלן: החוקר), במטרה לבחון את הליכי הבחירות בקיבוץ. ביום 24.6.07 קבע החוקר כי הליך הבחירות שקוים בשנת 2007 אינו חוקי וביום 4.9.07 אימץ הרשם המלצותיו. במקביל, בחודש ינואר 2007, הוגשה על ידי הקיבוץ תביעה כנגד בעלה של התובעת, הנוגעת לכספים שהתקבלו אצלו בגין הפרשות סוציאליות מעבודתו כמנכ"ל מפעלים אזוריים צמח. הפרסום נקשר להליך המשפטי ומעצים את לשון הרע המכוונת כנגד התובעת. ביום 22.6.07 נועדו להתקיים בקיבוץ בחירות לועדת הקלפי של הקיבוץ. התובעת הציגה מועמדותה לתפקיד ביחד עם עוד 5 מועמדים. באותו יום ממש ובטרם החלו הבחירות, פרסמה הנתבעת את "דף השבוע" אשר מנוסח ומפורסם על ידה, מתוקף תפקידה כמזכירת הקיבוץ. לטענת התובעת, הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע כנגדה. למרות שהוכתר בכותרת כדיווח מישיבת המזכירות, עשתה בו הנתבעת שימוש שנועד להשפיל ולבזות את התובעת, להרוס את שמה הטוב בעיני חברי הקיבוץ ולהסיתם כנגדה, וכן להביא למניעת בחירתה לתפקיד חברה בועדת הקלפי בבחירות שנועדו לאותו יום. נטען כי הדברים הכתובים מפיצים אשמה כוזבת, כאילו הוציאה התובעת חומר אסור מהארכיון המנוהל על ידה, כאילו היא מבקשת למנות לקיבוץ ועד עמותה חיצוני, וכאילו היא מפריעה לעבודות נבחרי הקיבוץ תוך בזבוז זמן, באופן הפוגע בהבטחת עתיד חברי הקיבוץ. עוד מסית הפרסום כנגד התובעת בהצגתה כמי שדרשה לחשוף את פרטי הכנסתם של עובדי חוץ, וכמי שמתארת תאורים דימיוניים. הפרסום לוקה באמירת חצי אמיתות, בכך שפורסמה דרישתה לממן את שכר טרחת בא כוחה מבלי לדווח שהינה זכאית לכך בהתאם להוראות תקנות האגודות השיתופיות, ומבלי לדווח כי תלונתה נמצאה צודקת. בניגוד לאמור, התובעת לא הגישה תלונה על אי חוקיות קדנציות ממלאי התפקידים אלא על אי חוקיות בחירתם למזכירות, ואף לא פסלה את נציגי הציבור אלא את מהלך בחירתם. התובעת לא הטילה דופי בחברי וועדת הקלפי אלא אך ביקשה לחקור את ההליך. שמה של התובעת הוכפש כמי שאין בידה כל ממצא אמין, דבר שאינו אמת. קשירת התלונה לרשם לתביעה שהוגשה כנגד בעלה הינה קשירה כוזבת במכוון. פנייתה לרשם נעשתה חודשיים וחצי לפני חידוש ההליך כנגד בעלה. כאמור, דף השבוע הינו כלי בידי המזכירות לספק אינפורמציה על החלטות המזכירות. אין המדובר בכלי להעברת דעות של חברי הקיבוץ או על חברי קיבוץ, והדברים הנכתבים בו מוחזקים כאמת בעיני קוראיו. הפרסום נעשה דווקא ביום הבחירות, מועד בו התובעת העמידה עצמה לבחירה. התוצאות אכן שיקפו את רוח הפרסום. בבחירתה נטלו חלק רק 53 חברים מבין 142 החברים שהצביעו, כאשר 30 הצביעו נגדה. לטענת התובעת, אשר היא ומשפחתה פועלים וחיים בקהילת כנרת כל חייהם, הסב לה הפרסום נזק רב. מעבר לעובדה שהתובעת לא נבחרה לוועדת קלפי, הדימוי החמור שנוצר לה ותחושת הכעס והדחייה כלפיה שגרמו דברי הנתבעת פוגעים בתובעת מידי יום ביומו. התובעת מצאה עצמה מנודה על ידי חבריה, ומאז הפרסום היא סובלת מגישה עוינת וחשדנית מצד חברי הקיבוץ בכל הקשור לעבודתה. הקיבוץ משנה אורחות חייו ונמצא בדרכו להפרטה, במסגרתה כל חבר יהיה אחראי לפרנסתו. דברי הנתבעת עלולים לפגוע במינויה של התובעת כמנהלת הארכיון, עבודה ממנה התובעת יכולה להתפרנס בעתיד, כך גם באשר ליכולתו של בעלה להיבחר למוסד ממוסדות הקיבוץ. התובעת פנתה לנתבעת בדרישה לפרסם הכחשה בדף שבוע שיפורסם, אולם הנתבעת סירבה והפנתה את התובעת לפרסם תגובה משלה בעלון הקיבוץ. מדובר בפרסום המהווה לשון הרע. הדברים אינם אמת ונועדו להלבין את פניה של התובעת ופורסמו מתוך כוונה, תוך ניצול הפורום שניתן למזכירה בדף השבוע ללא מתן זכות תגובה בדיוק ביום עריכת הבחירות לוועדת הקלפי, מתוך כוונה למנוע את בחירתה. טענות הנתבעת מנגד טוענת הנתבעת כי מדובר בתביעה נפסדת, המהווה ניצול לרעה של הליכי משפט במטרה להפחיד ולנגח את הנתבעת, ובכך לשנות את החלטת המזכירות להגיש תביעה כנגד בעלה של התובעת. בעלה של התובעת שימש משך שנים מנכ"ל צמח מפעלים אזוריים בע"מ. לאחר סיום תקופות עבודתו, ובניגוד להוראות תקנון האגודה והסכמים נוספים, קיבל לידיו את כל התשלומים המגיעים לו בעת פרישתו. התנהגות זו עוררה הדים בקיבוץ, שכן מדובר בכספים השייכים לקיבוץ ועל כן הוחלט להגיש כנגדו תביעה משפטית. ביום 25.12.05 הגיש הקיבוץ כנגד מר אליהו ליש כתב תביעה על סך העולה על מיליון ₪. לאחר הגשת התביעה ביקשו התובעת ובעלה להופיע במזכירות הקיבוץ לטעון טענותיהם בקשר אליה. בשיחות עם בנה של התובעת הביעה הנתבעת רצון להגיע להסכמות, הועלו מספר הצעות ואף זומנה ישיבות מזכירות אליה זומנו בני הזוג ליש. בין לבין, ביום 12.3.06, נערכו בחירות בקלפי לשנת כהונה נוספת לחברי המזכירות הרחבה, וחברי המזכירות המכהנת נבחרו כגוף אחד ברוב גדול. ביום 26.3.06 התקיימה הפגישה במזכירות הקיבוץ והוחלט כי התביעה כנגד אליהו ליש תימחק, ויוקם צוות במטרה ליישב את הסכסוך. לאחר שהצוות שהוקם באפריל 2006 לא הצליח במלאכתו, הוחלט ביום 22.10.06 לחדש את ההליך המשפטי. רק בעקבות ההחלטה על חידוש התביעה, נזכרה התובעת לפנות לרשם והתריעה בפניו כי בקיבוץ כנרת פועל מזה כ - 10 חודשים ועד הנהלה בלתי חוקי, שיש להורות על הפסקת פעילותו ועל ביטול כל החלטותיו, וכן למנות לו ועדה קרואה. כל זאת עשתה במסווה של שמירה על מינהל תקין, כאשר כוונתה למעשה להביא לבטלות החלטות הועד בהן ההחלטה על חידוש התביעה כנגד בעלה. ביום 25.2.07 קבע מר אילן רונן מרשם האגודות השיתופיות, כי את נבחרי הציבור יש לבחור מידי שנה, אף כאשר הם משמשים בתפקידם. בשום שלב לא קבע מר רונן כי המזכירות המשמשת באותו שלב אינה חוקית. ביום 22.3.07 פנתה התובעת לרשם ובקשה לערוך חקירה באשר לבחירות האחרונות ולגבי שלל טענותיה כנגד מזכירות הקיבוץ. לאחר דיון שקיים מר רונן ניתנה ביום 24.6.07 החלטתו, לפיה נפלו פגמים בהליך הבחירות שהתקיים ב - 3/07, לרבות פגמים בתפקוד ועדת הקלפי. לא היתה בהחלטה כל התייחסות באשר לבחירות 3/06, ואף לא צוין כי הפגמים בבחירות 2007 מאיינים את החלטות המזכירות. ביום 4.9.07 אימץ רשם האגודות השיתופיות את מסקנות החוקר וקבע כי מיום ההחלטה, 4.9.07, תשמש המזכירות כועד ממונה עד לקיומן של בחירות ביום 15.10.07. גם הרשם לא פסל את החלטות המזכירות ואף לא דן בבחירות 2006, בשל השיהוי בהגשת הבקשה בעניינן. לאור התנהלות הדברים, חברי המזכירות וחברי אגודה רבים ביקשו מהנתבעת לפרסם לציבור את אשר מעוללת התובעת למזכירות ולחבריה ואת טענותיה בהליכים בפני הרשם, כחלק מחובת המזכירות כלפי חברי האגודה. הדיווח שנמסר לחברי הקיבוץ הינו דיווח אמת על טענות התובעת, ככל דיווח על הליך שיפוטי ומעין שיפוטי בהרצאת עובדות וחיווי דעה על מהלכיה של התובעת כנגד מוסדות הקיבוץ . אין בפרסום שנעשה כל לשון הרע. ואף אם היה בו משום לשון הרע הרי שהפרסום נהנה מהגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק בהיותו אמת ונוכח קיומו של עניין ציבורי. כן נהנה הפרסום מההגנות שבסעיף 15 לחוק, שכן הפרסום נעשה בתום לב, לשם הגנה על ענייני הקיבוץ וחבריו, בהיותו גילוי דעת המזכירה על התנהלות התובעת כלפי הקיבוץ. מדובר בדיווח נכון והוגן על הליך שנוהל בפני הרשם. לחלופין, מדובר בזוטי דברים. אין הדבר נכון כי הנתבעת התכוונה לפגוע בתובעת ובסיכוייה להיבחר לועדת הקלפי, ומועד הפרסום המאוחר יחסית יעיד על כך. אין גם כל קשר בין הפרסום לבין התוצאות בקלפי, אשר משקפות את התייחסות הציבור למסע התובעת כנגד מזכירות הקיבוץ ולמאבקה לטובת הכספים שקיבל בעלה ומגיעים לקיבוץ. גם אם היה בפרסום כדי לגרום לכך שחברים לא הצביעו עבור התובעת, הרי שאין בכך כל פגם, הואיל והפרסום נועד להביא את הסכסוך בין התובעת לבין האגודה לידיעת חברי האגודה. התובעת אינה יכולה לבקש כי הדברים שהיא מעוללת ישמרו כסוד כמוס. אשר לנזק הנטען - אם תדמיתה של התובעת נפגעה, הרי שלא היה זה הפרסום אשר גרם לכך כי אם מעשי התובעת כפי שפורטו לעיל. דיון והכרעה על מנת לקבוע קיומה של עוולת לשון הרע, יש לקבוע תחילה על דרך של פרשנות כי הטקסט כולל דברי לשון הרע. ככל שאין בכתובים משום לשון הרע, הרי שבכך נדחית התביעה. מנגד, במידה שנמצא כי הטקסט מהווה לשון הרע, יש לבחון האם ההגנות השונות הקבועות בחוק (ולענייננו בסע' 14 - 15) חלות על הפרסום אם לאו. במידה וימצא כי הפרסום אינו חוסה בצילן של ההגנות אזי ייבחן הסעד הראוי (לעניין המתווה ראה ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי פורסם בתקדין). פרשנות הטקסט וקיומה של לשון הרע - סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע מורה כדלקמן: " 1. לשון הרע מהי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1)   להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2)   לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3)   לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו ..." הלכה היא כי במלאכת הפרשנות בוחן בית המשפט כיצד יפרש את הכתוב האדם הסביר (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל, פ"ד לא (2) עמ' 281). מדובר במבחן אובייקטיבי. ראה גם ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני פ"ד מ"ג (2) עמ' 334 שם נקבע כי "ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה היתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים, מאידך. המבחן הקובע הוא מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים..." אין בעיני ספק לאחר קריאת הכתוב כי יש בפרסום משום לשון הרע כנגד התובעת. על פי פשוטו של מקרא, מצטיירת התובעת בעיני הקורא כמי שיצאה במסע השמצות כנגד המזכירות כדי ליצור דה לגיטימציה לפעילותה ולישום המדיניות שלה, וכמי שמנסה, ללא כל ממצא אמין בידיה, לפגוע ברשויות הקיבוץ ולהביא למינוי ועד חיצוני אשר ינהל את ענייניו. רשויות הקיבוץ מוצאות את התובעת כמי שמעכבת ומפריעה לניהולו התקין של הקיבוץ ללא הצדקה וממניעים אינטרסנטיים, ואת ב"כ כמי שטורד את רשויות הקיבוץ בפניות מפניות שונות. עוד מוסיף הכתוב וקובע, כי המהלכים כולם נועדו לשמש כלי במאבקה האישי של התובעת בעניין כספי בעלה ועל מנת למנוע המשך ההליכים כנגדו. לשם כך היא אף נסמכת על מידע מסולף ובלתי מהימן, שחלקו אישי ומופנה כנגד חברים ספציפיים, וכולל תיאורים דימיוניים ביחס לחברים אלה. עוד עולה מהכתוב כי התובעת אף מנסה להיכנס לכיסו של הקיבוץ בכך שהיא מפנה דרישה לממן את שכרו של ב"כ מתקציב הקיבוץ, כי היא מבקשת אף לחשוף את הכנסתם של עובדי החוץ בכנרת, ועושה שימוש לטובתה וכנגד הקיבוץ בארכיון הקיבוץ אותו היא מנהלת. חומרה נוספת יש ליחס לפרסום נוכח הבמה עליה הוא מושמע. "דף השבוע" הינו מקור מוסמך ומהימן, במסגרתו, על דרך הכלל, מועברת אינפורמציה מרשויות הקיבוץ, באמצעות המזכירה, לחברי הקיבוץ. על כן, תוכנו נתפס בעיני הקוראים כאמת לאמיתה. ראיה לעניין זה מצויה לנו בדף השבוע מיום 6.7.07. במסגרתו, משיבה הנתבעת לדרישות ב"כ התובעת לפרסום התנצלות בדף השבוע כי הדף אינו במה להחלפת דעות אלא מכשיר להעברת מידע. וכך היא כותבת בהקשר זה: "ברצוני להבהיר שדף השבוע הינו אמצעי לפירסום מידע לציבור מהמוסדות, הגופים וממלאי התפקידים שנבחרו ע"י ציבור כנרת ולעדכן בנושאים הנדונים באינפורמציה ובהחלטות. הדף הינו כלי של המזכירות ואינו דרך להעברת דעות ותגובת אישיות . כל חברה/ה רשאי להעביר לציבור תגובתו באמצעות העלון או בדף חתום על ידו שיופץ לחברים". בחקירתה מעניקה הנתבעת משנה תוקף לדבר ולשאלת ב"כ התובעת האם מדובר ב"מכשיר הנחזה על ידי חברי הקיבוץ כאמת למה שכתוב בו" משיבה היא: "בודאי" (עמ' 64 לפרוטוקול ש' 9 - 10). עדי הצדדים אף הם נתנו דעתם למהותו של אותו "דף שבוע" בו מפורסמים דברי המזכירה. מעדותם עולה כי אכן מדובר ביריעה המשמשת לקבלת מידע חדשותי עובדתי, בניגוד לעלון הקיבוץ שם נוהגים החברים להחליף דעות. העד מר ירון חרמוני נשאל כיצד מחליטים מה יפורסם בדף השבוע ומה מפורסם בעלון והשיב "דף השבוע הוא פרסום של החלטות ועד מנהל או מזכירות..." עמ' 9 ש' 32 ובהמשך : "עלון זה יותר פתוח לכלל החברים שיכולים לכתוב דברים לעלון..." (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 1). הגב' שמיר שנחקרה נשאלה והשיבה: ש. איזה סוג של אינפורמציה מכיל העלון ואיזה סוג של איפורמציה מכיל דף השבוע ת. העלון מכיל הכל, דף השבוע מציג ישיבות המזכירות הפעילה המצומצת והפעילה מה שהמזכירה מוצאת שנכון לידע את הציבור, זה דף של המזכירה, היא חתומה עליו גם. .... ת. דף שבוע לא מאשרים חוץ מהמזכירה. אף אחד לא מאשר את דף השבוע, זה דף של המזכירה, ומופץ לכל החברים בתאי הדואר". (ראה עדותה בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 22 ואילך) מר איתן פרידלר אישר אף הוא כי מדובר בכלי להעברת אינפורמציה "זה השיגור הטלווזיוני לחברים פעם בשבוע". אמנם, לדבריו, רשאים גם אחרים בקיבוץ לפרסם בדף השבועי אינפורציה חשובה, וגם דעות מפעם לפעם, אך באשור יו"ר הועד, היינו המזכירה. אם כן, העובדה כי הפרסום בוצע בדף שבוע דווקא, מסמך אשר חברי כנרת רואים בו מקור לקבלת מידע עובדתי חדשותי על ידי המזכירה באמצעותה ובחתימתה, מעצימה את דברי לשון הרע שנכתבו על התובעת שכן הוא מעניק להם מימד של דברי אמת. ההגנות על הפרסום הואיל וקבעתי כי בדברים שנכתבו יש משום לשון הרע, יש לבחון כעת האם חוסה הפרסום תחת הגנת אמת הפרסום (סע' 14 לחוק) או הגנת תום הלב (סע' 15 לחוק). הנטל להוכחת הגנות אלה מוטל על הנתבעת. הגנת אמת בפרסום - סעיף 14 לחוק קובע כדלקמן: "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. " על יסוד הראיות שנשמעו ניתן לקבוע כי לחלק ניכר מתוך הציטוטים אליהם מפנה התובעת יש בסיס של אמת. כך, באשר לחלקים מהתלונה שצוטטו, גם אם בהקשר זה אין המדובר בזהות מוחלטת לתלונה ובחלק באזכור קנטרני ומתחכם שלה (למשל אזכור שמות חברי ועדת הקלפי ששמותיהם אינם מצוינים בתלונה), כך באשר לעובדה כי טיפול בתלונה מצריך הקדשת זמן רב, באשר לדרישת שכה"ט ואף לעניין התביעה לחשיפת הכנסותיהם של עובדי החוץ ולעניין הוצאת החומר מהארכיון (לעניין מטרת התלונה אתן דעתי בהמשך). יחד עם זאת, דעתי היא כי אין הפרסום חוסה בצילה של הגנה זו וזאת מחמת מספר טעמים: בראש ובראשונה מהטעם שהמידע המוצג לקורא בדף השבוע כולל חלקי מידע בלבד, משמע אינו כולל את כל האמת, ולכן אינו יכול להחשב אמת. טעם שני הינו כי למרות האמור לעיל, לא כל המידע הינו אמת. טעם שלישי הינו כי חלק מהעובדות המובאות אינן קשורות לפנייתה של התובעת לרשם אלא למאבק המשפטי של בעלה מול הקיבוץ. אבהיר טעמיי. כאמור לעיל, הטעם העיקרי הינו כי לפנינו פרסום חלקי של עובדות אשר אינו יכול להוות "אמת". בכותרת הפרסום נכתב על ידי הנתבעת כי המזכירות החליטה לדווח לקיבוץ על הליכי התלונה לרשם, וזאת בשל דרישת חברי הקיבוץ. חרף האמור, פרטי תלונתה של התובעת (כמו גם פרטים רבים נוספים העולים מדבריה) אינם נזכרים כלל בפרסום. עיקרו של דבר הוא, כי לקורא לא ברור כלל כנגד איזה דבר בהתנהלות המזכירות מלינה התובעת ומדוע. הנתבעת אינה טורחת להביא בפני הקורא כי תלונתה של התובעת היא שהליכי הבחירות לא נוהלו בכנרת בדרך חשאית אישית דמוקרטית וחופשיות, אין אזכור לטענתה כי לא ניתן לחברי המשק להציע מועמדותם למזכירות או לכך שבהליכי הבחירות עצמם נפלו פגמים חמורים. כאמור, הפרסום נעשה ביום 22.6.07. מדובר במועד בו טרם ניתנה החלטת החוקר מטעם הרשם מר אילן רונן מיום 24.6.07. יחד עם זאת, במועד זה כבר ידוע היה לצדדים כי לא יהיה מנוס מעריכת בחירות דמוקרטיות וחופשיות, וראה קביעתו של עוזר הרשם בעניין זה מיום 25.2.07 . גם אם חולקת המזכירות, והמזכירה בראשה, על הפרשנות שיש לייחס לדברי עוזר הרשם באותו מכתב (מיום 25.2.07) הרי שלמצער היה עליה לפרסם עיקרי עמדתה החולקת של התובעת לציבור ולא לשקף את עמדת המזכירות בלבד. אמת אינה אמת כאשר היא נמסרת באופן חלקי וחד צדדי בלבד, וכאשר מאליו ברור כי במידה והייתה נמסרת התמונה בשלמותה היה בה כדי לשוות לתובעת דימוי אחר. ראה בדומה ת"א (שלום יר') 10551/03 משה אסולין נ' מרדכי (מוטי) לוי, תק-של 2009(3): "הנתבע נמנע מלפרט עובדות אלה בפרסום שעשה. במצב זה, יוצא, כי הנתבע ביצע פרסום של עובדות חלקיות לעניין זה. הושמטו עובדות מהותיות, אשר יש בהן כדי להציג את העניין באור שונה באופן ממשי מזה בו הוצג על ידי הנתבע. התמונה הכוללת המוצגת בפניי הקורא הסביר של המסמך אינה משקפת באופן נאות את מצב הדברים כהווייתו. לא למותר להפנות בהקשר זה לפסיקת בית המשפט העליון, בה נקבע במפורש כי הצגה חלקית של המציאות עשויה לחטוא לאמת. לעניין זה נפסק, כי "ה'אמת' כפשוטה היא האמת כולה, וכדי לקדם פני רעתם של עדים מתחכמים מזהירים אותם מראש כי יאמרו את כל האמת. ידועה המימרה באידיש כי חצי האמת היא שקר מושלם .... מימרת-סבתא זו הינה תמצית השכל הישר. כך היא אף מימרתו של הפילוסוף הגרמני הגל ... ולפיה 'האמיתי הוא השלם' ....... לא נחיל אמרה זו כפשוטה על כל הפרסומים של לשון הרע . ואולם בחלקם של הפרסומים יתפשו הדברים בחוזקה" (דברי כב' השופט מ' חשין בדנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, פ"ד נב(3)1 (1998), בעמוד 93). במקרה דנן, הפרסום אינו פרסום מלא, שכן אין הוא מבטא בכל דרך שהיא את עמדת התובעת. המקום היחידי בו נדרשת הנתבעת לעמדת התובעת הינו בסופם של הדברים, שם נאמר כי בחינת פרטי הפרטים של התקנות מראה שיש לשנות כמה מנוהלי הבחירה כדי לעמוד בדרישות התקנון, לדוגמא הכנסת פרגוד. בהתחשב בממצאי החוקר והרשם לאחר מכן, הרי שמדובר באזכור שולי יחסית של פגם שנפל בהליך הבחירות, ועצם אזכורו כך נועד על מנת למעט מתלונתה של התובעת. ככל שביקשו להביא אמת באותו דבר פרסום, הרי שמן הראוי היה להביא את התמונה בשלמותה ולא אך ורק את הפרטים העובדתיים המתיישבים עם עמדת הקיבוץ. מדובר, אם כן, בדיווח חד צדדי. משכך, אין הוא זוכה, לשיטתי, לחסות תחת הגנת אמת בפרסום. התובעת מפנה לת.א. (רשל"צ) 4341/04 פרי טל נ' פלג אמוץ , שם נאמרו בהקשר דומה מאוד דברים אלה: "מפניה קודמת זו של הנתבע עולה בבירור כי הנתבע היה ער לעמדתו החולקת של התובע על עמדת מזכירות הקיבוץ. מחלוקת זו עמדה בבסיס החלטת הנתבע "ליידע את הציבור" ולהביא דברים להכרעת החברים. על רקע קיומה של מחלוקת עובדתית - ולא שולית או זניחה כי אם מחלוקת העומדת בלב הסכסוך - היה מקום כי הנתבע ייזהר בלשונו, עת שהוא בא לשטוח עובדות בפני החברים. כידוע הגנת "אמת בפרסום" שלפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, נועדה להגן על האינטרס שבזרימת מידע אמין ונכון (ר' למשל:דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' קראוס ואח', ס' 35 לפסק דינו של כב' השופט אור, ). ואולם, מקום בו נטושה בין הצדדים מחלוקת עובדתית בסיסית, היה על הנתבע לסייג את דבריו באופן המאפשר לקורא הסביר להבין כי התובע אוחז בגרסה חולקת" הטעם השני לדחיית הטענה הינו כי לא כל הכתוב בפרסום הינו אמת. כך באשר לטענת הנתבעת כי אין כל ממצא אמין בידי התובעת - כאמור לעיל, טרם הפרסום כבר נשלחו לנתבעת שני מכתבים מאת עוזר הרשם ובהם הבהרה כי את נבחרי הציבור יש לבחור בבחירות דמוקרטיות וחופשיות פעם בשנה. משמע, לחלק מדברי התובעת היה בסיס אמין והנתבעת היתה מודעת לכך. סיבה נוספת ושלישית לכך שהנתבעת אינה יכולה להתגונן בטענת אמת דיברתי היא שחלק מהעובדות הנזכרות בפרסום אינן קשורות לפניית התובעת לרשם, אלא למאבק המשפטי של בעלה. לפיכך הכותרת הגודרת את הפרסום לתלונה, אינה תואמת את תוכנו. בהקשרם הכולל של הדברים ניתן לומר כי התוספות הנזכרות בפרסום אשר אינן נוגעות ישירות לתלונה מעוותות את האמת, ונועדו להעצים את תחושת הכעס של הקורא כלפי התובעת ומעלליה. לדוגמא, טענת הנתבעת כי התובעת הגישה תביעה לחשוף את פרטי הכנסתם של עובדי החוץ. בעניין זה אישרה הנתבעת כי לא הוגשה תביעה, אלא שהדבר התבקש במסגרת השאלון בהליך התביעה של כנרת כנגד אליהו ליש. גם אם לא נפרש לחומרה את המילה "תביעה" כתביעה ממש, הרי שאין המדובר בדרישה של התובעת כי אם של בעלה ובהליך אחר, ולא במסגרת הפנייה לרשם. בהמשך לכך, כאשר נכתב באותו דף שבוע כי חלק מהמידע בלתי מהימן, אישי וכולל תיאורים דימיוניים ביחס לחברים ספציפיים (אגב מהו אותו מידע וכנגד אילו חברים הוא מופנה, זאת לא נאמר), אישרה הנתבעת בחקירתה כי אין הדבר נוגע לפניה לרשם כי אם לתביעת הקיבוץ כנגד בעלה של התובעת. עניין נוסף אשר בינו לבין התלונה אין ולא כלום וחרף זאת הוא מובא גם כן תחת אותה כותרת של מתן הבהרות לקיבוץ בנוגע לתלונה, הינו דרישת התובעת לקבלת שכ"ט ב"כ מהקיבוץ. דברים אלה, מהווים אף הם משום לשון הרע, שכן הם נאמרים מבלי קשר לתלונה ומבלי להפנות את חברי האגודה להוראת הדין בעניין זה בתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ) התשס"ו 2005 הקובעים את זכאותו של חבר קיבוץ למימון הוצאות משפטיות. על יסוד כל האמור לעיל נדחית טענת הנתבעת כי הפרסום חוסה תחת הגנת אמת הפרסום. אשר להגנת תום הלב - הנתבעת טוענת כי הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב, וזאת נוכח נסיבות פרסומו. בעוד שבכתב הגנתה טענה הנתבעת כי הדברים חוסים בהגנת סעיפים 15 (1), (3) , (4), (5), (7) ו - (9) כנסיבות ביצוע הפרסום, הרי שבסיכומיה נדרשה אך להגנת החובה החוקית, מוסרית או חברתית לפרסם (15(2)), וכן על הבעת הדעה בקשר לעניין ציבורי (15(4)) ולאלה אדרש להלן. ככלל, על מנת לחסות בצל הגנת סעיף זה על הנתבעת להוכיח שני תנאים מצטברים. האחד, שהפרסום נעשה בתום לב. השני, שהפרסום נעשה באחת הנסיבות המתוארות בסע' 15 (ראה אורי שנהר לעיל בעמ' 250). "המשמעות הפשוטה של המונח "תום לב" היא התנהגות מוסרית תוך הקפדה על יושר והגינות" (ראה שם בעמ' 260). הגנת סע' 15 (2) סעיף 15 (2) קובע כדלקמן: "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הפנה הפרסום הטילו עלי חובה חוקית מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום" סבורני, כי במקרה שלפנינו ניתן לצאת מהנחה שהיחסים שבין המזכירה לבין חברי הקיבוץ עשויים להטיל עליה חובה למסור מידע לחברי הקיבוץ (ראה א. שנהר לעיל עמ' 286). בצד האמור, ובהיותה מתפקדת כמזכירת הקיבוץ, הרי שעליה למסור מידע אמין ומדויק. כאמור לעיל, הדיווח שניתן לחברי המשק אינו שומר על כללי הגינות בסיסית שמחייבים דיווח על מהלכי שני הצדדים. עמדתה של התובעת אינה מוצגת כלל בדברים ומדובר בהבאת עמדת הקיבוץ בלבד. כפי שהוברר מהראיות שנשמעו, הדף השבועי אינו הבעת עמדה פרטית של מזכיר הקיבוץ אלא עליו לשמש דיווח נאמן לקוראיו על המתרחש במשק באותו שבוע. לא כך נהגה המזכירה. האחרונה לא שמרה על מידת הזהירות הנדרשת ממנה כיו"ר הוועד והשתלחה בתובעת תוך שזו נעדרת אפילו במה שוות ערך להשיב לה. בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בת.א. (רשל"צ) 4581/07 מועדים נ' עיריית חולון אליו מפנה ב"כ התובעת בסיכומיו: "העיריה היא רשות ציבורית. תכלית קיומה היא פעילות לטובת הציבור, לשמו ולמענו, כפי שהטיל עליה החוק ובמסגרת אמות הסמכות שנמסרה לה. על הרשות מוטלת חובת זהירות מוגברת כלפי האזרח, בכל הקשור להקפדה ולשמירה על שמו הטוב ומניעת הכפשתו (ר' למשל: בג"צ 4422/92 עפרו נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח' פ"ד מז (3) 853 בעמ' 860; ת.א. (ת"א) 25746/07 אחימן שמואל נ' המרכז לגביית קנסות, מיום 18.12.09 בע' 7). בעניני הבעת דעה, הרשות איננה כאזרח הפרטי. חופש הביטוי והדעה המוקנה לפרט שואב מן החירות האישית המאפיינת את האזרח כיצור אנושי לעומת האזרח, הרשות איננה בעלת חירות טבעית כלשהי. אין היא אלא גוף סטטוטורי, היונק את חירותו מן הסמכות שהענקו לו בחוק. על כן בכל הקשור להתבטאויות בעניינו של אזרח פלוני על הרשות לבטא את עמדתה בתשומת לב ובזהירות. עליה לפעול עד כמה שנדרש לצורך הפעלת סמכויותיה ולהימנע מהתנצחות אישית חסרת תכלית. בהקשר זה לא ניתן להתעלם גם מהתיזמון של הפרסום ביום הבחירות. פרסום בתזמון זה נראה על פניו כתעמולה ממש המתוכננת לפגוע ואף פוגעת. חברי הקיבוץ מתבשרים במועד זה באמצעות דף השבוע הנחזה כמקור אמין ורלוונטי, על מעללי התובעת המשבשים ומפריעים להתנהלות הקיבוץ. דברים אלה מותירים את התובעת ביום הבחירות ללא כל יכולת תגובה. אפילו הייתה התובעת משיבה, הרי שהנזק כבר נעשה ואת הנעשה אין להשיב. תום לב אין בפרסום זה. הגנה אחרת בצילה מבקשת הנתבעת לחסות הינה הגנת הבעת דעה. סע' 15(4) לחוק קובע כדלקמן: "הפירסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות הציבור או בקשר לעניין ציבורי או על אופיו עברו מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות" בד"נ 9/77 חברת חשמל לישראל נ' הוצאות עיתון הארץ בע"מ פ"ד לב (3) 337 קובע מ"מ הנשיא לנדוי כי הגנה זו פורשת חסותה על פרסום הנעשה בתום לב כאשר הבעת הדעה אינה חייבת להיות אמת "דהיינו נכונה מבחינה עובדתית שאם לא כן לא היה , על פי רוב, צורך בהגנה המיוחדת שסע' 15 (4) מעניק..." בצד האמור ממשיך השופט וקובע כי "בכל הנוגע לתיאור ההתנהגות חייב הפרסום להתייחס לעובדות נכונות. על כך כבר קיימת הלכה פסוקה בבית-משפט זה ... כן אני מסכים לדעת חברתי הנכבדה (בע' 321 ג) שעל המפרסם לגולל לפחות את העובדות העיקריות שעליהן מושתתת הבעת דעתו..." הנתבעת אינה יכולה לחסות בצילה של הגנה זו, שכן נוכח הצגת העובדות באופן חלקי בלבד, לא מונחת בפני הקורא בתום הקריאה יריעה מספקת, שמקריאתה יכול הוא לבחון את עמדתה של הנתבעת או להסיק מסקנה דומה בעצמו. יתרה מכך, הבעת הדעה מוצגת לעיתים כעובדה ובכך אין הפרדה ראויה בין עובדות לדעה. הפרסום עצמו אינו מחולק לעובדות ודעות. מקריאתו עולה, כי חלק מהדברים הנאמרים הינם עובדות וחלקם דעתה של המפרסמת. בד"נ 9/77 נותן בית המשפט דעתו גם לערבוב בין עובדות ודעות מבלי לאפשר לקורא להבחין ביניהן וקובע: "לדעתי חייבת להיות בכל פרסום, המבקש לחסות בצל כנפי סע' 15(4), הפרדה ברורה בין תיאור העובדות ובין הבעת הדעה על אותן עובדות. עצם הערבוב בין שני מרכיבים אלה עלול לערפל את הכתוב ולאפשר "הגנבת" עובדות בלתי נכונות משמיצות אל תוך הבעת הדעה. הכותב חייב לציין על איזה עובדות הוא מסתמך ואלה חייבות להיות נכונות (פרט לפרטי לוואי שאין בהם פגיעה של ממש), ומשציין את העובדות, מותר לו להסיק מהן את מסקנותיו בדרך הבעת דעה עליהן, אך בתנאי שהוא מבהיר ומבדיל בין עובדה ובין מסקנה". ערבוב כזה מצוי באמירה כי התובעת עשתה שימוש בחומר מארכיון הקיבוץ. הנתבעת נחקרה בנקודה זו והשיבה כי אין בידי המזכירות מסמכים הקודמים לשנת 2004, ושאף בנה של התובעת, אשר שימש בתפקיד זה לפניה, אישר באוזניה עם כניסתה לתפקיד כי כל המסמכים הועברו לארכיון. אשר על כן, היא מסיקה כי המסמכים נלקחו מהארכיון. דומני, כי ניתן לקבל עמדתה של הנתבעת בנקודה זו. מדובר במסמכים רבים, אשר השאלה מניין הגיעו לידי התובעת הינה שאלה שבידיעתה הבלעדית, וזו נמנעה ממתן הסבר כלשהו בנקודה זו (ראה בניין זה ע"א 6205/98 אונגר נ' עפר פורסם בתקדין אליו מפנה ב"כ הנתבעת). יחד עם זאת, יש לקבל את עמדת התובעת כי הדברים אינם נאמרים כציון עובדה בלבד. מהאופן שבו הם כתובים משתמע כי התובעת, בהיותה מנהלת הארכיון, הוציאה מהארכיב חומר כאילו הדבר אסור, ובכך מעלה באמון חברי הקיבוץ לטובתה האישית. לכך יאמר כי גם אם הוצא חומר מהארכיון, לא ברור מה הרבותה בכך. מדובר בחומר זמין לציבור, ואין פסול להשתמש בו גם אם המשתמשת היא מנהלת הארכיון. ככל שמדובר, לכאורה, במעשה אסור, הרי שאין לפנינו הוראת איסור כזו. במידה ומדובר במעשה שיש לגנותו מבחינה מוסרית, לשיטתה של הנתבעת, הרי שמדובר בהבעת דעה שלה והיה על הדבר להיות ברור בפרסום. הבעת דעה נוספת המוצגת כעובדה הינה טענת הנתבעת כי מעשי התובעת משבשים ומפריעים לביצוע עבודה של נבחרי הציבור. הביטויים בהם בחרה הנתבעת להשתמש מהווים פרשנות סובייקטיבית שלה לפעולות התובעת. ברור כי כל תלונה, לגיטימית ושאינה לגיטימית, גוזלת זמן מהנילון כמי שחייב להתמודד עימה. דברים אלה אף נאמרים מפורשות בהמשך הפרסום "כל תלונה המגשת על ידי חבר לרשם האגודות לביצוע חקירה, מחייבת הליכי בירור בסיוע משפטי שעלויותיו לקיבוץ גבוהות. זאת בין אם המתלונן צודק או לא, ועל כן כספים רבים מושקעים כיום בהגנה על נבחרי הציבור על מנת לאפשר המשך התנהלות שוטפת ותקינה של כנרת". לו הייתה התובעת מסתפקת באמור כאן, שאז מדובר היה באמירה לגיטימית. אולם, הקביעה כי יש בפעולות התובעת לשבש ולהפריע הינה אמירה שיפוטית, שהיא בגדר הבעת דעה. שוב אציין, כי בשלב בו הדברים נאמרים כבר הביע עוזר הרשם מר אילן רונן דעתו, שהליכי הבחירות צריכים להיות דמוקרטיים וחופשיים. משמע, היה בסיס לטענותיה של התובעת, ולכן יש בעייה להגדיר את פעולותיה כמשבשות ומפריעות. מן הראוי להוסיף ולהזכיר כי הנתבעת טוענת שמהלכי התובעת מונעים מרצונה לבטל את החלטות המזכירות ובכללן להגיש את התביעה כנגד בעלה. אלה הביאו את המזכירה לעסוק בהגשת תגובות לרשם, לאסוף חומר לשם כך, ואף להופיע בפניו בירושלים. כל אלה הרי גוזלים זמן על חשבון קידום עניינים שוטפים. הנתבעת נשאלה בחקירתה בעניין זה והשיבה כי היא עצמה דווקא ממליצה בפני חברים המצויים בקונפליקט עם הקיבוץ לפנות לרשם או למחלקה המשפטית לבוררות לצרכי בדיקת זכויותיהם ואף השיבה כי לא מניעי התובעת בפנייה הם שהפריעו לה (ראה עמ' 59 לפרוטוקול ש' 25 ואילך). אם כן, פניית התובעת לרשם היא בגדר מעשה לגיטימי, ומקובל במסגרת היחסים בין חברי המשק למזכירות ולפיכך לכאורה לא היה כל מקום ליחס לו שיבוש הפרעה או לכנות את פנייתה "מסע השמצות". נקודה נוספת אשר ראויה לאזכור הינה כי הנתבעת פרסמה שהתובעת דרשה למנות ועד ממונה חיצוני אשר ינהל את הקיבוץ. גם בעניין זה דעתי היא כי יש לקבל את עמדת התובעת כי הדברים נועדו להבהיל את הקורא, התופס מינוי כזה כדבר שלילי ולהקצין באופן מכוון את הדיווח. הנתבעת אישרה בחקירתה כי התובעת, למעשה, ביקשה למנות ועד ממונה ולא ועד חיצוני כפי שנכתב, וכי המדובר בפרשנות שלה את הדבר. משמע הבעת דעה המוצגת כעובדה. אם כן, פרסום אשר מערבב בין עובדות לדעות, ובתוך כך אף מציג תמונה עובתית חלקית בלבד, מתייחס רק למחצית הנתונים ומחסיר בכוונת מכוון את יתרתם, אינו פרסום בתום לב ואינו חוסה בצל הגנת הבעת הדעה. על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כי הפירסום שבוצע בדף השבוע אינו פרסום מוגן. לעניין הנזק כאשר נאמרים דברי לשון הרע, הרי שעצם אמירתם מסבה נזק. סבורני כי מראש ידעה הנתבעת על הנזק שהיא עתידה לגרום, וראה בעניין זה דברי העד פרידלר לפיהם ההחלטה על הפרסום הספציפי היתה החלטה של הועד, כאשר האחרון מודע היטב לכך שהתובעת עתידה להיפגע מהאמור בדף "היות שהיתי חבר ועד והייתי בין מקבלי ההחלטה לפרסם את דף השבוע, התחושות שלי שהיה חבל לי על זה על זיוה בפרט ועל כל חבר שהולכים לפגוע בו, חבל לי, הבעיה לא היתה שלנו. היינו יכולים להגיע לפשרה עוד היום לדעתי." עמ' 5 ש' 6 - 8. יתרה מכך, עצם העובדה שהפרסום נלקח על ידי הנתבעת לב"כ על מנת שיחוו דעתם בנוגע אליו מעלה כי בליבה קינן חשש שמדובר בפרסום העלול להיות פוגעני. סעיף 7א לחוק מורה כי ניתן לפסוק לנפגע פיצוי בסך של 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק. לענייננו, הפרסום האמור דווקא ביום הבחירות שעה שהתובעת מועמדת לבחירה, הינו פרסום מזיק בעליל. זאת, שכן ברור לכל בוחר שקרא את הדיווח שמסרה המזכירה, כי אין לבחור בזו שמסבה לו נזקים ללא ממצא אמין כלשהו בפיה. חרף האמור, לא אמצה את הדין עם הנתבעת במלואו. לא ניתן לסיים את פסק הדין מבלי להידרש לשאלת המניע של התובעת בהליך בפני הרשם, שכן דומני כי דבר זה אף ניצב במרכז המוטיבציה מצידה של הנתבעת לביצוע הפרסום. לשיטתה של הנתבעת, מטרת התביעה הינה קידום ענייניה של התובעת בביטול התביעה שהוגשה כנגד בעלה על סך העולה על מיליון ₪. פרק נכבד בהגנתה ובסיכומיה מקדישה הנתבעת לסוגיה זו. לדבריה, עד כדי כך הגיעו הדברים, שתביעה זו אף היא מהווה משום גיוס ערכאה נוספת לסייע לתובעת במאבק אישי לביטול התביעה. בהליך זה מבקשת התובעת להלך אימים על מזכירת הקיבוץ עצמה, על מנת לשכנעה לחזור בה מהתביעה. מוכנה אני לקבל את ההנחה שלעניין התביעה כנגד בעלה של התובעת היה משקל של ממש בהחלטת התובעת לצאת במאבק נגד רשויות הקיבוץ. לעניין זה יעידו סמיכות המועדים שבין הפניה לרשם לבין החלטת המזכירות לחדש את התביעה כנגד בעלה אשר ראשיתם (גם זה וגם זה) לאחר תהליך של מו"מ בחודש אוקטובר 2006. עדויות נוספות למניע זה מצויות בדברי העדים אשר הופיעו בבית המשפט. העד פרידלר, אשר העיד כי נטל חלק בנסיונות לפשר בין אליהו ליש לבין הקיבוץ, מסר כי בני הזוג הודיעו שבמידה והתביעה לא תוסר, לא יהיה שינוי בכנרת וכי יפנו לרשם בטענה כי המזכירות אינה חוקית לצורך ביטול ההחלטה להגשת התביעה (ראה פרוטוקול עמ' 6 ש' 24 ואילך ועמ' 7 ש' 1 - 3). העד חרמוני, שלקח אף הוא חלק במו"מ בין התובעת ובעלה לבין הקיבוץ, העיד אף הוא כי פניית התובעת לרשם הייתה לשם פסילת הועד וההחלטה להגיש את התביעה (עמ' 11 ש' 20 ואילך). עד זה התייחס לכך שתקופות ארוכות (טרם מונתה מזכירות זו) לא היו בכנרת בחירות לועדת קלפי (כולל בתקופה בה שימש בנה של התובעת כמזכיר המשק). לשאלה האם אותן טענות של התובעת באשר להתנהלות המזכירות ניתן היה לטעון גם בתקופה בה שימש בנה כמזכיר המשק השיב "בחירה של ועד מנהל כל שנה, כן אפשר" (עמ' 12 ש' 1-3). כך גם מעדותו של מר מאיר ספיר, אף הוא מבין אלה שנטלו חלק במו"מ עם אליהו ליש. לטענתו, התובעת שנכחה בדיונים השמיצה את הועד וביקשה להוקיעו בכל דרך עד שייבחר ועד חדש - חלש כדי שהתביעה תוסר. (ראה עדותו בעמ' 31 לפרוטוקול ש' 23 ואילך). ראה גם עדותה של הנתבעת (עמ' 51 לפרוטוקול ש' 1 ואילך). נסיבות אלה משליכות על סך הפיצוי שייקבע, אף כי אין בהן כדי לאיין אותו. אפילו הונעה התובעת על ידי מניעים אינטרסנטיים אל לה לנתבעת, המשמשת בתפקיד רשמי בקיבוץ, מלהשיב מאבק בדרך זו. יש לזכור כי פנייתה של התובעת לרשם הינה פנייה לגיטימית (ואף נמצאה ברובה מוצדקת בסופו של יום). חבר המצוי בקונפליקט עם הקיבוץ רשאי לפנות לרשם. הנתבעת כזכור אף מעודדת אותו לעשות כן. מנגד, הפרסום החד צדדי אינו מהלך מותר ואינו לגיטימי. אשר על כן ובהתחשב בכל האמור לעיל אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך של 35,000 ₪. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בגין הליכים אלה בסך של 15,000 ₪ ומע"מ כחוק. קיבוץלשון הרע / הוצאת דיבהחברות בקיבוץ