קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכתב יידוע בעברית לנאשם דובר ערבית: עניינה של החלטה זו בבקשה לביטול כתב אישום בטענה שלא קויימה חובת היידוע המתחייבת מסעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982, וזאת מאחר שההודעה לנאשמים (להלן: מכתב היידוע) נרשמה בשפה העברית בלבד, בעוד הנאשמים הם דוברי השפה הערבית. ביום 11.5.08 הוגש כנגד הנאשמים כתב האישום, המייחס להם גניבת רכב, ולנאשם 2 גם עבירה של שהיה בלתי חוקית בישראל. אין חולק על כך שטרם הגשת כתב האישום נשלחו לנאשמים מכתבי יידוע, כמתחייב מהוראות סעיף 60א'. 3. בדיון שהתקיים ביום 7.1.2010 העלו ב"כ הנאשמים טענה לפיה יש לבטל את כתב האישום מאחר שחובת היידוע לא התקיימה כנדרש. נטען כי אכן נשלחו לנאשמים מכתבי יידוע, אך המכתבים נרשמו בשפה העברית, כאשר הנאשמים דוברי השפה הערבית. ב"כ הנאשמים מסתמכים בטענותיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.1.2010 בת"פ 333/09 (כב' השופט משה יועד הכהן), לפיה מכתב יידוע שנשלח כאמור הוא פגום, וככזה אין הוא מקיים את חובת היידוע, ועל כן יש לבטל את כתב האישום. 4. ב"כ המאשימה התנגד לבקשת הנאשמים וטען כדלהלן: החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בדן יחיד ועל כן היא אינה מחייבת את בית משפט השלום. גם אם תתקבל קביעתו של בית המשפט המחוזי, וייקבע שבמשך השנים היתה תקלה חמורה אצל המאשימה במשלוח מכתבי יידוע בעברית לנאשמים דוברי ערבית, אזי הגישה המחייבת ביטול כל כתבי האישום האלה, תגרום לנזק עצום למאשימה ולנזק עצום לצדק ולהליך המשפטי, שכן הדבר יביא לביטול אלפי כתבי אישום, לבזבוז זמן שיפוטי ולבזבוז משאבים. לדבריו אין לתקן תקלה אחת בתקלה ענקית לצדק ולמשפט. על זכות השימוע 5. סעיף 60א', הוא הסעיף הרלוונטי לעניננו, נוסף לחוק סדר הדין הפלילי בשנת 2000. בשל חשיבותו יובאו הסעיפים הרלוונטים בו כלשונם: "(א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן הודיע פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך. (ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים. (ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה. (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב) בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי העניין, רשאים להאריך את המועד האמור. (ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות, לפי העניין, מטעמים שירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). ...". זכות השימוע, המעוגנת בסעיף 60א, נגזרת מזכות הטיעון המהווה אחד מיסודות המשפט, ולפיה רשות מנהלית אינה יכולה ליתן החלטה הפוגעת בזכותו ובמעמדו של אדם, אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות הוגנת ונאותה להביא טענותיו בעניין. העיקרון שבזכות זו נובע מכללי הצדק הטבעי, והוא אחד מסממניו המובהקים של הליך מנהלי הוגן. עקרון זה נגזר גם מאחריותה של הרשות המנהלית כנאמן הציבור ותכליתה היא ההגינות כלפי כולי עלמא, כלפי החשוד מזה וכלפי האינטרס הציבורי מזה (ראה למשל: בג"צ 3495/06, הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, ; בג"צ 4388/08 אורי שמואל ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', ; בג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה ואח', ). על החשיבות הרבה שמייחס המחוקק למתן זכות השימוע, ניתן ללמוד גם מדברי ההסבר לתיקון מס' 26 לחוק סדר הדין הפלילי, הוא התיקון שהביא לחקיקת סעיף 60א': "ההחלטה להעמיד אדם לדין, ובעיקר לגבי עבירות חמורות היא החלטה רבת משמעות. בחברה שאנו חיים בה, די בכתב אישום - לבטח בעבירות חמורות - כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק את זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור" (ה"ח 2802, י' בשבט תשנ"ט 27/1/99, 376). וכך הביע בית המשפט את דעתו בנוגע להוראות סעיף 60א': "הליך השימוע, המעוגן כיום בגדרי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, מניח אפשרות לנחקר לשטוח את טענותיו במלואן, "ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל האפשר שבדברים יש ממש"... מימושה של אפשרות זו פירושו מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום" (בג"צ 4175/06 אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה, ). חובת היידוע 6. טענות ב"כ הנאשמים, לענין אי קיום זכות השימוע כאמור, לא באו אלא בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופט משה יועד הכהן, מיום 5.1.2010. בת"פ 333/09 הנ"ל העלה בית המשפט הנכבד את הטענה מיוזמתו, בעניינו של נאשם שכלל לא טרח לקבל לידיו את מכתב היידוע שנשלח אליו בדואר רשום. בהחלטתו קבע כב' השופט הכהן: "אומר מייד, כי במקרה זה אין נפקות בעיניי לשאלה האם הטופס שנשלח בדואר רשום אכן נדרש ע"י מקבל הטופס. המבחן צריך להיות תקינות ההודעה כפי שנשלחה, והאם, בהנחה שהנאשם היה מקבל אותה, הוא יכול היה להבין מתוכה, שחומר החקירה בעניין שבו נחקר, הועבר ע"י הרשות החוקרת לידי התובע המוסמך להגיש כתב אישום..." לפיכך, החלטת בית המשפט, המורה על פסלות הודעת השימוע שנשלחה לנאשם באותו עניין, איננה מתייחסת לאותו תיק בלבד אלא יש בה החלטה עקרונית לגבי כלל התיקים בהם נשלחו מכתבי יידוע שלא בשפה הערבית. 7. בית המשפט המחוזי הסתמך בהחלטתו על סימן 82 לדבר המלך במועצה, לפיו "כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה... יפורסמו באנגלית ובערבית ובעברית" (ההוראה לעניין השפה האנגלית בוטלה). בית המשפט קבע כי מסמך היידוע הנשלח לנאשמים הינו בבחינת "טופס", ולפיכך מתקיימת החובה לשלוח מסמך זה כשהוא כתוב בשפות עברית וערבית. על פי קביעת בית המשפט: "זאת כאשר כפי שהוסבר לעיל מצוות המחוקק עצמו היא שהטופס ייכתב גם בערבית בנוסף לשפה העברית". בית המשפט הנכבד אף התייחס בהחלטתו לחשיבות תרגום ההליכים לחשודים ולנאשמים לשפה המובנת להם, בחקירה במשטרה, בהזמנה למשפט ובתרגום ההליכים בבית המשפט. בסופה של החלטתו קבע בית המשפט: "מאחר שלפי תפיסתי לא התקיים לגבי הנאשם יידוע כהלכתו ולפיכך לא יכול היה לממש את זכותו לבקש שימוע טרם הגשת כתב האישום, נשאלת השאלה מהי הנפקות המשפטית לכך... כמו כן, מאחר שטרם ניתנה תשובת הנאשם לאישום ולנוכח העובדה שהנאשם משוחרר לא ייגרם כל נזק לציבור אם לאחר ביטול כתב האישום יתקיים שימוע בהליך מזורז לנאשם שבו יועלו כל טענותיו ולאחר שמיעתן תחליט המאשימה, בלב פתוח ובנפש חפצה, אם ובאיזו מידה ראוי להגיש כתב אישום חדש". לפיכך ביטל בית המשפט את כתב האישום בענינו של הנאשם. 8. לאחר שעיינתי בהחלטתו של כב' השופט הכהן ולאחר שמיעת טענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה הוראות סעיף 60א מולאו בעניננו, ומכל מקום, גם אם לא מולאו, אין בכך כדי להביא לבטלות כתב האישום. 9. מקובלת עלי הקביעה באשר לחשיבות תרגום ההליכים המשפטיים לשפה המובנת לנאשם. הדבר נכון כפל כפליים כאשר מדובר בנאשמים דוברי השפה הערבית, הן בשל היותה של שפה זו שפה רשמית במדינת ישראל, לצידה של השפה העברית, והן בשל היותה שפתו של המיעוט הגדול ביותר בישראל, כפי שציין בית המשפט בבג"צ 4112/99, אליו הפנה כב' השופט הכהן. מקובל עלי כי מכתב היידוע צריך שייכתב בשתי השפות הרשמיות הנהוגות במדינת ישראל, הן בשפה העברית והן בשפה הערבית. אוסיף ואציין כי במקום בו ברור לרשות השולחת את המכתב כי הנאשם דובר שפה אחרת ואינו מבין עברית או ערבית, ראוי, גם אם אין חובה לכך, כי מכתב היידוע יישלח אליו, ככל האפשר, בשפתו. יחד עם זאת, לעניות דעתי, גם במקרה בו נשלח מכתב היידוע בשפה העברית בלבד, יצאה המאשימה ידי חובת היידוע הקבועה בסעיף 60א, וזאת מן הטעם שחובת התרגום חלה על "כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטופסים הרשמיים של הממשלה...", ואילו בעניננו, לדעתי, אין מדובר במודעה רשמית או בטופס כלל וכלל, כפי שיובהר להלן: א. עיקרה של זכות השימוע הוא לאפשר לכל חשוד בפלילים בעבירות מסוג פשע, במגבלות מסוימות, מתן זכות טיעון. ואולם, עיון בסעיף 60א מעלה כי למעשה אין כל הנחיות המפרטות את תכני השימוע, את דרכי ההודעה לחשוד או את אופן קיום השימוע. דהיינו: סעיף 60א קבע את העקרון, אך לא פירט את תוכנו. בבג"צ 4388/08 הנ"ל טענו הנאשמים שיש לבטל את כתב האישום מאחר שלמכתב היידוע לא צורפה טיוטת כתב האישום. כן דרשו הנאשמים שהיועץ המשפטי לממשלה ינחה את כלל הפרקליטויות ורשויות התביעה להעביר לידי חשודים שזומנו לשימוע את טיוטת כתב האישום. בהחלטתו איזכר כב' השופט רובינשטיין את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מס' 4.300 (51.015) שכותרתה "טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי", ובה נאמר כי: "כל רשות תביעה תקבע, בהנחיות פנימיות, בכפוף לעקרונות הנחייה זו, את דרכי ההודעה לחשוד ואופן קיום השימוע". בהמשך צוין כי הפרקטיקה שנוצרה היא גמישה וכל רשות תביעה פועלת בצורה אחרת. משכך, אין נוסח קבוע למשלוח הודעה לחשוד, וכל רשות תביעה יכולה להציב לעצמה הנחיות פנימיות בנוגע לצורת היידוע והשימוע, והכול כמובן תוך שמירה על כללי הצדק הטבעי. ב. זאת ועוד, כאמור, סעיף 60א(א) לחסד"פ קובע כי רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה בנוגע לעבירת פשע "תשלח לחשוד הודעה על כך..." מעיון בתקנות סדר הדין הפלילי עולה כי מקום בו ביקשו לקבוע כי מסמכים שונים יערכו על פי טופס מיוחד, הדבר מצויין בתקנות באופן מפורש, ונוסח הטפסים השונים מובא בתוספת לתקנות. כך, למשל, לגבי הזמנה למשפט, כך, למשל, לענין צו מעצר, כך, למשל, לגבי הודעה על תשלום קנס, ועוד ועוד. המסמכים האמורים מוגדרים בתקנות כטפסים, וההפניה הינה לנוסח המפורט, כאמור, בתוספת. בעניננו אין בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי אלא הוראה על משלוח הודעה. אין להוראה זו כל התייחסות בתקנות סדר הדין הפלילי ואין הפניה לנוסח כזה או אחר של הודעה או לטופס כזה או אחר, בתוספת או בכל מקום אחר. מכאן שמשלוח ההודעה יכול להעשות בכל נוסח שהוא, ובלבד שתוכן ההודעה יעיד, כאמור, על העברת חומר החקירה לרשות התביעה. בהתאם לכך נשלח לנאשמים מכתב יידוע, שאינו על פי טופס שנקבע בחוק או בתקנות או בתוספות כלשהן, אלא על גבי מסמך שנוסח על ידי רשות מרשויות התביעה, ובמקרה זה ענף תביעות מחוז ירושלים, ואשר נועד להקל על עבודת המזכירות, שלא יהיה צורך לנסח או לכתוב כל מכתב מחדש. מדובר במכתב שניתן לשנותו בכל עת, במכתב שאין הכרח שיהיה בנוסח אחיד, במכתב שאינו מהווה "טופס" רשמי אלא, כאמור, מכתב יידוע. ג. מטעם זה, לדעתי, לא מדובר ב"טופס", לא חלה חובת התרגום על מכתב היידוע, וממילא, מכתב שנשלח בשפה העברית עונה על דרישות החוק. שיקולים לביטול או אי ביטול כתב האישום 10. גם אם צודקים ב"כ הנאשמים בטענתם לפיה משלוח מכתב יידוע בשפה העברית אינו עונה על דרישות סעיף 60א הנ"ל, אין בכך כדי להביא אוטומטית לבטלות כתב האישום, אלא יש לבחון את זכות השימוע אל מול העקרונות העולים מ"תורת הבטלות היחסית". בהתאם לכך יש לבחון את התנהלות הרשות, חומרת הפגם שנפל במעשיה, מהות הפגם, והפגיעה באינטרס הציבורי באם תבוטל החלטתה של הרשות, אל מול הנזק שייגרם לפרט שזכותו הופרה בשל מעשי הרשות. ובלשונה של כב' הנשיאה ד' בייניש בבג"צ 3495/06 הנ"ל: "בהקשר זה יש לבחון את מכלול הנסיבות הרלוונטיות ובהן: מהותה של הסמכות המופעלת בידי הרשות; השלב בהליך בו ניתנת לאזרח זכות טיעון; עוצמת הפגיעה לה צפוי האזרח עקב החלטת הרשות; וכן מידת הסופיות של ההחלטה הנדונה. בהמשך לכך יצוין כי יש ואל מול זכות הטיעון יעמדו אינטרסים מתחרים כגון: ההגנה על תקינות תפקודה של הרשות ויעילות עבודתה או שמירה מפני שיבוש הליכי בקרות או חקירה. במקרים כאלה, ייקבעו היקפה ודרכי הגשמתה של זכות הטיעון - כמו גם היקפה של זכות העיון הנלוות לה - תוך איזון בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים לעניין בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו". גם אם כשלה הרשות ביישום חובותיה ובפעולותיה נפלו פגמים, אין בכך כדי להביא באופן אוטומטי לבטלות מעשי הרשות והחלטותיה, ויש לבחון האם ניתן לרפא את הפגם באמצעות סעד ראוי. וכדברי בית המשפט בבג"צ 118/80 גרינשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד לה(1) 239, 246: "לא תמיד גורמת הפרת אחד מכללי הצדק לבטלות הדיון מעיקרא. המבחן אינו נוקשה אלא גמיש, ויחסי הדברים תלויים במידת החומרה של ההפרה ובנסיבותיה". 11. אכן, משלוח מכתב יידוע בשפה העברית לחשוד הדובר את השפה הערבית בלבד, יכול שיהיה בו כדי לפגוע בזכויותיו של אותו חשוד. יצוין כי ניתן להניח שאדם שיקבל מכתב רשמי של מדינת ישראל, במידה שאינו יכול לקרוא ולהבין בעצמו את תוכנו של המכתב, ימצא מבין בני משפחתו או בסביבתו אדם שיתרגם לו את נוסח המכתב, ולו מפאת החשיבות שיכולה להיות למכתב כזה לגביו. זאת ועוד, נראה כי אדם המקבל לידיו מכתב רשמי ממדינת ישראל, אינו מבין את תוכנו ואינו מחפש מי שיעזור לו לתרגם את המכתב, ספק אם היה מנצל את הזכות הנתונה לו בסעיף 60א' והיה מגיש בקשתו לקיום שימוע. אך גם אם תפגע זכותו של חשוד דובר ערבית, אשר קיבל מכתב כתוב בעברית, יש לבחון את היקף הנזק העלול להיגרם לחשוד, אל מול הנזק שעלול להיגרם לאינטרס הציבורי באם יבוטלו כתבי אישום מטעם זה של אי תרגום בלבד. מבחינת החשוד, הוא לא יידע בשלב מוקדם שבאפשרותו להביע את עמדתו ולנסות לשכנע את רשות התביעה להימנע מהגשת כתב אישום כנגדו, וכך תמנע ממנו האפשרות לממש באופן מלא ואפקטיבי את זכות השימוע הנתונה לו. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם לאחר הגשת כתב האישום, עומדת לנאשם ולסנגורו האפשרות לשכנע את המאשימה לבטל את כתב האישום שהוגש. מנגד, עומד האינטרס הציבורי והנזק העלול להיגרם לו, ובמקרה זה ללא ספק מדובר בנזק גדול ביותר: קביעה כי עצם העובדה שמכתב יידוע שנכתב בשפה העברית בלבד אינו מקיים את הוראות 60א, משמעותה שבכל מקרה בו הוגש כתב אישום לאחר משלוח מכתב כזה, יש למחוק את כתב האישום. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע כי משלוח הודעה בשפה העברית בלבד אינו תקין ואינו עונה על דרישות סעיף 60א, ואין זה רלוונטי שהנאשם באותו תיק שנדון לפניו לא דרש לקבל לידיו את המכתב שנשלח אליו בדואר רשום. משמעות הדברים היא שאין זה גם רלוונטי אם הנאשם הספציפי דובר ו/או קורא ו/או מבין את הכתוב בשפה העברית, אין זה רלוונטי אם הנאשם הספציפי ניסה או לא ניסה לקרוא את המכתב ולהבין את תוכנו, ואין זה רלוונטי אם הנאשם הספציפי הבין או לא הבין את תוכנו של המכתב - בדיקת תקינות היידוע נעשית על ידי בחינת המכתב שנשלח, האם נרשם בשתי השפות הרשמיות, שאם לא כן, לא נתקיים יידוע כנדרש. קביעה כזו משמעותה ביטול עשרות, מאות או אלפי כתבי אישום של נאשמים, בין כאלה של נאשמים דוברי השפה הערבית בלבד ובין כאלה של נאשמים דוברי כל שפה אחרת לרבות עברית. מדובר בעשרות, מאות או אלפי בקשות לביטול כתב אישום, בדיונים בענין זה בבתי המשפט בכל הארץ, בעומס על רשויות התביעה כולן ובעומס על בתי המשפט. הדבר יגזול זמן רב ומשאבים יקרים ויגרום לדחיית ולביטול הליכים פליליים שכבר החלו, עד לסיום הליכי שימוע שלא נתבקשו קודם לכן, ולדחיה בהגשת כתבי אישום חדשים שטרם הוגשו. בהשוואה בין השניים, נראה כי בעוד שהנזק לחשודים אינו מובן מאליו, וגם אם נגרם, הוא ניתן לתיקון לפחות בחלקו, הנזק העלול להיגרם למערכת גדול לאין שיעור והוא ברור ווודאי. היה ואכן משלוח מכתב יידוע בשפה העברית בלבד אינו עונה על דרישות החוק, מה שאין כן לדעתי, כפי שפרטתי לעיל, האיזון הנכון בין השניים ימצא בקבלת החלטה המכירה בחוקיותם של הליכי יידוע שהתקיימו בעבר, תוך מתן זמן סביר לרשויות התביעה להיערך לשינוי עתידי - למשלוח מכתבי יידוע בתיקים בהם טרם נשלחו, כשהם מתורגמים לערבית, הן לחשודים דוברי עברית והן לחשודים דוברי ערבית. ומן הכלל אל הפרט 12. בנוסף לקביעתי, כמפורט לעיל, לפיה מכתבי היידוע שנשלחו לנאשמים נשלחו כדין ועונים על דרישות סעיף 60א, ככל שייטען כי יש לבטל את כתב האישום לגבי הנאשמים הספציפים שלפני בשל נזק שנגרם להם בגין משלוח המכתבים בעברית, יש מקום לדחות את הבקשה גם לגופה: ראשית, לא הובאה כל ראיה לפיה הנאשמים אינם קוראים את השפה העברית ולא הצליחו להבין את הכתוב במכתבי היידוע שנשלחו אליהם. לא נטען כי הם לא הבינו את האמור במכתב, לא נטען כי הם ניסו למצוא מי שיתרגם להם אותו והדבר לא עלה בידם, ולא נטען כי הם רצו לברר מה כתוב במכתב שקיבלו ולא הצליחו. שנית, טענת ב"כ הנאשמים לא הועלתה בהזדמנות הראשונה, וניתן להניח שאלמלא החלטת בית המשפט המחוזי מיום 5.1.2010, טענה זו גם לא היתה מועלית. לו אכן היה מי מהנאשמים חש כי נגרם לו עוול ו/או נזק כלשהו ממשלוח מכתב היידוע בעברית, ניתן להניח שהטענה היתה עולה עוד קודם לכן. סיכום 13. אשר על כן אני דוחה את בקשת הנאשמים לביטול כתב האישום. משפט פליליהמגזר הערבימסמכיםביטול כתב אישוםנאשם