קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משלוח החלטות בית משפט לכתובת הלא נכונה: לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש לאחר שהגנתו נמחקה לפי הוראות תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). כידוע, שתיים הן העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק (ex debito justitiae), וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט (ע"א 5000/92 בן-ציון נ' עו"ד גורני, נאמן על נכסי בן-ציון, פ"ד מח (1) 830, 835 (1994); ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395, 397). מעיון בתיק עולה כי לפי החלוקה הנוהגת, הביטול הרלוונטי אינו ביטול "מחובת הצדק" כי אם ביטול בשיקול דעתו של בית המשפט. המבקש טוען כי לא ידע על החלטת 15.7.09 בה נקבעו הוראות שונות ובהן בענינו של מומחה בית המשפט. ברם, השאלה הרלוונטית הינה האם ההחלטות הומצאו אל המבקש כדין. החלטת 15.7.09 הומצאה, לשיטת המבקש, לרחוב דגניה 7 בבת ים. המבקש טוען כי בכך נפלה שגגה שכן מדובר בכתובת של פרקליטו לשעבר אשר לא ייצג אותו עוד. בקשה לביטול פסק דין (קודם) מטעמו של המבקש, הוגשה על ידי הפרקליט האמור, וזה אף התייצב בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת וייצג בו את המבקש. לפי תקנות סדר הדין האזרחי, כל עוד לא נתן בעל דין הודעה לפיה הוחלף או סולק עורך דין אשר ייצג בעל דין בהליך, יחשב אותו עורך דין כמי שמייצג את בעל הדין (לרבות לענין המצאות) עד לסיום התובענה. עוד יוער כי הכתובת דגניה 7 בת ים (הנזכרת לעיל) גם מצויינת בכתב יד על גבי כתב ההגנה עצמו (של המבקש) ולא הובהר עד תום מקור הדבר. בתצהירו, כותב המבקש כי כתובתו נרשמה (כנראה על גבי כתב ההגנה) "כנראה עקב טעות סופר" אך אין הוא מציין של מי הטעות הלכאורית. בנוסף, מתיק בית המשפט עולה כי החלטת 15.7.09 נשלחה גם לכתובתו של המבקש במשרד הפנים (ברחוב עקיבא בחולון), ובאישור המסירה צוין בענין כתובת זו - "לא ידוע". כידוע, אם חל שינוי בפרטיו האישיים של אזרח או תושב המדינה, מוטל עליו לעדכן את הרשות ולאמת שפרטי הרישום אודותיו נכונים ומעודכנים (עת"מ (מחוזי י-ם) 1175/04 שלומי שלמה נ' שר הבינוי והשיכון (2005), ור' גם חוק עדכון כתובת, תשס"ה - 2005). בבקשתו ובתשובתו לתגובה, המבקש אינו מתייחס כלל לכתובת האמורה ולא אותרה טענה מטעם המבקש כי אינו גר בה. מכל מקום ובנוסף, גם לו ניתן היה לקבל, בדוחק, טענה כלשהיא לגבי כשרות המצאת החלטת 15.7.09, לא ניתן להעלות טיעון של ממש כנגד המצאת החלטת 29.9.09. באותה החלטה הותרה המבקש כי אם לא ישלם עד ליום 30.10.09 את שכרו של מומחה בית המשפט כפי שנקבע בהחלטת 15.7.09, ימחק כתב הגנתו, על המשתמע מכך. ההחלטה האמורה, מיום 29.9.09, הומצאה על ידי המזכירות לכתובתו של המבקש במשרד הפנים וכן לרחוב בן גוריון 11 בני ברק - שהיא הכתובת שצוינה על גבי כתב ההגנה של המבקש, בדפוס (ולא בכתב יד). בנוסף, ההחלטה האמורה הומצאה למבקש גם על ידי המשיב עצמו, הן לשתי הכתובות אשר אליהן נשלחה החלטת 15.7.09 והן לכתובת שצוינה על גבי כתב ההגנה של המבקש. בענין כתובת זו (ברחוב בן גוריון בבני ברק) והמצאה זו, חלה תקנה 480 לתקנות סדר הדין אשר קובעת כי "בהליך שניתן בו מען להמצאת כתבי בי-דין, יכול שתהא ההמצאה במסירת הכתב לפי אותו מען, וכל עוד לא הודיע בעל דין, בהודעה בכתב לבית המשפט, על שינוי במענו, יראו כל כתב שהומצא לפי המען האמור כאילו הומצא כראוי". העובדה שדבר הדואר לא נדרש והוחזר, אינה מעלה ואינה מורידה. כבר נפסק כי אם בחר מבקש בדרך של התעלמות מהודעות שנשלחו אליו בדואר רשום ולא דרש אותן, אין לו להלין אלא על עצמו (בר"ע (מחוזי ב"ש) 77/92 אגבאבא נ' בנק לאומי, דינים מחוזי א' 834 (1992), מפי כב' השופט (הנשיא דאז) טירקל; ע"א 618/74 פאעור נ' קמיל, פ"ד כט (2) 682, 687 (1975); רע"א 10646/02 עדן נ' בית זית - אגודה שיתופית (2003) ור' גם סע' 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש]). יצויין כי תצהירו של המבקש "מדלג" ללא אומר, על פני החלטת 29.9.09, אך ההחלטה האמורה מדברת בעד עצמה, היא מזכירה את החלטת 15.7.09 (כך שככל שהמבקש לא קיבל אותה לידיו קודם לכן היה עליו לבררה לאלתר) ומבהירה במפורש את ההשלכות. מן המקובץ עולה כי החלטות רלוונטיות הומצאו כדין למבקש (חרף הטיעון, על סגנונו, בתשובת המבקש). המבקש אינו רשאי שלא להודיע על שינוי פרקליט, שלא לשנות פרטים במשרד הפנים (ככל שכתובתו השתנתה כלל), שלא ליטול דברי דואר בכתובת שצוינה בכתב ההגנה, ולהשמע בטענה כי לא ידע דבר החלטות וחובות שנקבעו בהן. משכך וכפי שצוין בפתח הדברים, ביטולו של פסק הדין אינו מחובת הצדק, אלא בשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה של ביטול הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, שניים הם ההיבטים אותם בוחן בית המשפט בהפעילו את שיקול הדעת. האחד, מהי סיבת המחדל. השני, מהם סיכויי ההצלחה של אותו בעל דין בהליך עצמו, אם תבוטל ההחלטה/פסק הדין. ככלל, שאלת סיכויי ההליך היא משמעותית יותר. הכלל הוא שראוי לאפשר לבעל דין לממש את זכות הגישה לערכאות ולקבל את יומו בבית המשפט, כאשר נזק שנגרם לבעל הדין האחר עקב מחדל דיוני ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות (למשל: רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ (2005)). ניתן להעיר כי הדברים אינם חד משמעיים וכבר היו מקרים בהם מצא בית המשפט כי מחדלו של בעל דין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על סיכויי ההגנה (למשל: ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2009) וכן דברי כב' השופט עמית ברע"א 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (2009)). לסיבת המחדל במקרה דנן התייחסנו לעיל, ובהקשרה ניתן עוד להזכיר, כי אין מדובר במקרה ראשון בו ניתן בתיק זה פסק דין כנגד המבקש והוא מבקש את ביטולו. פסק דין ראשון ניתן כנגד המבקש ביום 25.9.07 (כב' הרשמת הינדה). פסק הדין האמור בוטל בהחלטה מיום 17.5.09 (כב' הרשמת הינדה) שניתנה לאחר קיום דיון בו נשמעו טענות הצדדים בענין בקשת ביטול שהגיש המבקש בחודש דצמבר 2008. בנסיבות אלה ברי כי היה על המבקש להיות זהיר כפל כפליים. ומה באשר לסיכויי המבקש בהליך? בענין זה המבקש אינו מתייחס כלל לגופו של ענין. בבקשה לביטול פסק הדין, אין כל התייחסות (לגופו של ענין או שלא לגופו של ענין) לגבי סיכויי הגנתו. בתשובה שהגיש לתגובת המשיב לבקשת הביטול, טוען המבקש, מספר פעמים, כי כבר נקבע שיש "בסיס איתן להגנתו" או שיש לו "הגנה של ממש" ולא רק הגנה לכאורה. מהיכן שואב המבקש את עמדתו לפיה נקבע כי יש לו הגנה איתנה? המבקש מפנה אל ההחלטה מיום 17.5.09 אשר במסגרתה בוטל פסק הדין הקודם שניתן כנגדו. לשיטת המבקש, אותה החלטה מלמדת על חוזקה של הגנתו. לטעמו, כך קבעה כבוד הרשמת. ברם, עיון בהחלטה אליה מפנה המבקש מעלה כי אין בה את אותה קביעה נטענת לגבי חוזקה של הגנתו. יתר על כן, ההחלטה אינה כוללת כל קביעה בענין ההגנה. ולא בכדי ההחלטה אינה מתייחסת לסוגיה זו כלל. כב' הרשמת מצאה לנכון, לאור זכות הגישה לערכאות ומחמת הספק בלבד (נוכח הגרסאות הסותרות), לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. כאשר מבוטלת החלטה מתוך חובת הצדק, אין משמעות לשאלת סיכויי ההגנה (היינו, הסיכויים בהליך לגופו של מבקש ביטול ההחלטה). בית המשפט כלל אינו רשאי לשקול היבט זה, ושומה עליו לבטל את ההחלטה מבלי להדרש אליו) למשל: ע"א 5000/92 הנ"ל וע"א 64/53 הנ"ל). פרט לטענה כי עצם החלטת כב' הרשמת מלמדת על חוזקה של הגנת המבקש (טענה שראינו כי אין לה על מה שתסמוך), אין בכל אשר הוגש מטעמו של המבקש התייחסות כלשהיא לסוגייה העיקרית העומדת על הפרק והיא סיכויי הגנתו. לאור האמור, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. משלוחביטול פסק דין