עורך דין נהיגה בשכרות





  1. נהיגה מסוכנת בשכרות

  2. הרשעה בנהיגה בשכרות

  3. עונש קל על נהיגה בשכרות

  4. נהיגה בשכרות ביטוח מקיף

  5. הקלה בעונש נהיגה בשכרות


נהיגה בשכרות - הקדמה
האלכוהול משפיע השפעה פסיכוטרופית מדכאת על מערכת העצבים המרכזית. מדידה נכונה וישירה של ריכוז האלכוהול היא בדגימה מרקמת המוח עצמה. מסיבות ברורות, בחיי היומיום (למעט במקרים של נתיחה שלאחר המוות) מבוצעת מדידה עקיפה על דרך קביעת ריכוז האלכוהול בדם.

האלכוהול נספג במעי הדק, מועבר לדם וממנו לכל רקמות הגוף, ובכללן למוח. עבודות נסיוניות הוכיחו, שריכוז האלכוהול בדם מתייחס באופן ישיר לריכוזו במוח. לפיכך, מנקודת המבט של הרפואה המשפטית, רמת האלכוהול בדם נתקבלה כמדד מקובל לכמות האלכוהול המשפיעה על ההתנהגות. יש יחס ישיר בין ריכוז האלכוהול בדם לבין התנהגות השותה ומצבו הפיסיולוגי:

אלכוהול נספג בקיבה באופן מיידי. 20 אחוז נספג דרך דפנות הקיבה למחזור הדם. השאר נספג במעי הדק. האלכוהול מגיע כולו לדם, וכאשר הדם עובר דרך הכבד, מתחיל פירוקו וסילוקו מהגוף. הסילוק מתבצע בשני מנגנונים – פירוק האלכוהול, והפרשתו.

95%-90% מהאלכוהול מפורק לפחמן דו חמצני ולמים. הפירוק מתרחש כמעט כולו בכבד. החלק הנותר של האלכוהול מתמצה ללא שינוי בנשימה, בשתן ובזיעה. ניסויים מראים שכמות האלכוהול בנשימה, פרופורציונית לכמותו בדם.

הדם הנושא את האלכוהול שלא התפרק בכבד, עובר לריאות. בריאות מתבצעים חילופי גזים. הראות מכילות כ250- מיליון נאדיות (ALVEOLI) שבהן מתרחש החילוף בין חמצן, שעובר דרך דופן הנאדיות לדם, ופחמן דו חמצני העובר מהדם לאוויר. כאשר החילוף מתבצע, אלכוהול או כל חומר נדיף אחר שנמצא בדם, גם הוא מועבר לנאדיות. במהלך תהליך הנשימה, הפחמן הדו חמצני והאלכוהול ננשפים דרך האף והפה.

הכלל הוא, שכאשר כימיקל נדיף (אלכוהול) מתמוסס בנוזל (דם) ומובא לשוויי משקל עם אויר בנאדיות (נשימה) מתקיים יחס קבוע בין ריכוז התרכובת הנדיפה (אלכוהול) באויר (בנשימה) וריכוזה בנוזל (דם). יחס זה קבוע בטמפרטורה נתונה.

מסלולו המטבולי של אלכוהול כולל פירוק בכבד. מיעוטו של האלכוהול נפלט מדרכי הנשימה. לכן ניתן לבדוק האם אדם נמצא תחת השפעת אלכוהול על ידי בדיקת תכולת האלכוהול בדם או בדיקת תכולת האלכוהול בנשימה, וייחוס רמה זו לרמת האלכוהול בדם כפי שהדבר מבוצע בבדיקת הנשיפה.

משך זמן השתייה, תכולת האלכוהול במשקה, כמות המשקה האלכוהולי, סוג המשקה האלכוהולי ותכולת הקיבה בזמן השתייה. כשמדובר בריכוז, יש להביא בחשבון גם את משקלו של הנבדק.

סילוק האלכוהול מהגוף מושפע מנתונים אישיים – אדם המורגל בשתייה (שתיין כרוני) מסלק, בדרך כלל את האלכוהול בקצב מהיר מאדם שאינו מורגל בשתייה, ובלבד שמערכות הפירוק והפינוי מתפקדות כראוי.

שתיית אלכוהול כשהקיבה ריקה מביאה לספיגה מהירה של האלכוהול, בהשוואה לכמות זהה של אלכוהול הנצרכת בקיבה המכילה מזון. ריכוז האלכוהול בדם בכל רגע נתון, נקבע על פי מידת ספיגתו וקצב סילוקו. תהליכי סילוק האלכוהול מתחילים בד בבד עם ראשית הספיגה. כשמשך הזמן הכולל, הדרוש לספיגה מלאה, הוא ממושך יותר, מפורק חלק מהאלכוהול שכבר נספג (מבוא זה מבוסס על העדויות בפנינו ועל מאמרם של המלומדים אחיקם סטולר ויורם פינקלשטיין ורועי גיא-גרין, "רפואה ומשפט" גיליון 30 מאי 2004).


כיצד ניתן למדוד שכרות ומיהו זה השיכור?
מהספרות הידועה לנו בנושא, ומתיקים רבים בהם טיפלנו עולה כי אין אפשרות לקבוע אובייקטיבית מהי ההשפעה של צריכת האלכוהול על אדם ספציפי, ולא ניתן לקבוע מהי הכמות המשפיעה על כל שותה. יש בני אנוש שיושפעו מאוד מכמות קטנה של אלכוהול, ויש כאלו שישתו כמויות גדולות בלא שניתן יהיה לראות חיצונית כל השפעה עליהם. הרוב, כמובן יהיו פחות או יותר במרכז ויושפעו מכמות דומה.

בדיקת מאפיינים
ניתן לבדוק את השפעת הצריכה על-ידי בדיקה המכונה "בדיקת מאפיינים", כלומר, לנסות ולראות כיצד מבצע הנהג השותה פעולות הדורשות שליטה קוגניטיבית. המבחן כולל פעולות פשוטות כהליכה על קו, נגיעה עם היד באף, חזרה על פעולות אלו בעיניים עצומות ועוד. ישנם גם מבחנים מסובכים יותר כגון מעקב אחרי אישונים. נהג המתבקש לעקוב אחרי תנועה (למושפעים מאלכוהול קשה יותר לעקוב אחרי תנועה), ועוד.

בדיקת מאפיינים מקובלת בעולם באופן זה או אחר. גם במדינת ישראל תבוצע בדיקה זו בדרך כלל כאשר יקום חשד כי נהג נמצא תחת השפעת אלכוהול. בדיקה זו תיעשה בהתאם לטופס מובנה המפרט את הבדיקות שיש לעשות. היתרון הוא שאין צורך במכשירי מדידה מסובכים, אך החיסרון הברור הוא כי הבדיקה אינה מדויקת, סובייקטיבית ותוצאותיה יתבססו על תיאורו ותחושותיו של השוטר הבודק.

הואיל וקשה לקבוע רמת שכרות באמצעות בדיקת מאפיינים, למעט במקרים קיצוניים (הקאה, אובדן הכרה, חוסר יכולת לעמוד, חוסר שליטה כמעט מוחלט ועוד) קיים צורך בבדיקה מדעית אובייקטיבית אשר תיתן אינדיקציה של רמת האלכוהול בגופו של נבדק בנקודת הבדיקה.

בדיקת דם
היא הבדיקה המקובלת כאמינה ביותר. יחידותיה בדרך כלל במיליגרם (אלפית הגרם) אלכוהול במאה מיליליטר של דם. בדרך כלל תחשב בדיקה זו לאמינה ביותר והנכונה ביותר משום שהשפעת האלכוהול כמוסבר לעיל תגיע למוח דרך הדם.

בהעדר יכולת לקבוע את רמת ההשפעה המדויקת על-פי מדד אובייקטיבי המתייחס לכלל הציבור, העדיפו מדינות העולם השונות לקבוע רף אשר מעליו ייחשב אותו נהג נמדד כשיכור. רף זה מסתמך על מחקרים בעולם ומתייחס לממוצע. בישראל ובמרבית מדינות העולם עומד רף זה על חמישים מיליגרם ( 0.05גרם) כלומר חצי גרם אלכוהול בליטר אחד של דם. זו הרמה גם בהולנד, פורטוגל, אוסטריה, גרמניה, צרפת ועוד.

קיימות מדינות שהפחיתו את הכמות אף לעשרים מיליגרם - 0.02 גרם (ראי שבדיה, פולין, אסטוניה) ויש כאלו שרמת הסובלנות לאלכוהול גרמה להם להעמדת רף של אפס אלכוהול - 0.0 גרם (ראו צ'כיה, הונגריה, סלובקיה) מנגד קיימות מדינות מעטות בהן רמת האלכוהול המותרת עולה כדי 0.08 גרם (דוגמת שוויץ ומספר מדינות בארה"ב).

הבעיה בבדיקת הדם היא סיבוכה הטכני. נטילת דם היא פעולה רפואית פולשנית הגורמת לאי נוחות רבה לנבדק ולא כל אחד מוסמך לבצעה. יש צורך לעשותה במקום מתאים כגון בית חולים (או ניידת מיוחדת), ויש צורך בהליך מתאים (כגון שימוש בחומר חיטוי שאיננו מכיל אלכוהול). מעבר לכך התשובה לא תינתן על אתר. יש צורך לשלוח את דגימת הדם למעבדה מיוחדת תוך כדי שמירה על נהלים קפדניים לשמירתה. התוצאות ימסרו ימים או שבועות לאחר מכן.

למרות זאת, זו הייתה הבדיקה המקובלת בישראל עד סוף 2005 לערך, אז ניתן פסק הדין בעניין ליאוניד לוין (ע"פ 1641/04, פ"ד נט (3) 785) ושינה למעשה את תפיסת האכיפה בנושא האלכוהול בישראל.

בדיקת הנשיפה
מנסה לפתור את בעיית הסירבול הנגרמת בבדיקת הדם. בעיקרה, זוהי בדיקת ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף. הואיל והאלכוהול הנישא בדם מגיע לכל חלקי הגוף וגם לריאות, האוויר אותו נושפים אנו החוצה מעומק הריאות מכיל בתוכו חלקיקי אלכוהול. הבדיקה נעשית על ידי נשיפה עמוקה לתוך מכשיר הבודק את רמת האלכוהול בריאות. התוצאה נמדדת בדרך כלל במיקרוגרמים (מיליונית הגרם) לליטר אוויר נשוף.

האם תוצאת בדיקת הדם תהיה זהה לתוצאת בדיקת הנשיפה?
בין בדיקת דם לבדיקת נשיפה קיים הבדל מהותי. בדיקת דם בודקת את ריכוז האלכוהול בדם ממש. בדיקת נשיפה לעומת זאת מודדת את ריכוז האלכוהול באוויר אותו פולט האדם והשאלה היא האם קיימת זהות בין תוצאות בדיקת הדם לבדיקת הנשיפה באותו אדם? הממצאים האמפיריים במחקרים שונים ברחבי העולם (למשל: גרמניה, ניו-זינלנד) הוכיחו קורלציה גבוהה בין בדיקת הדם ובדיקת הנשיפה, דהיינו, מי שנמדדה בדמו כמות גבוהה של אלכוהול נמדדה גם בנשימתו כמות גבוהה של אלכוהול. (ר' במ/2 מתוך נספח 10 לדו"ח הניסוי הסופי). ד"ר אלמוג מפנה לסקירה בטבלה של 9 מחקרים שנעשו בעולם והקורלציה שנמצאה בין התוצאות של בדיקות הדם לבדיקות הנשיפה)

ואולם, בשל השוני בהשפעת האלכוהול על אנשים שונים כפי שצוין לעיל נקבל גם שונות בתוצאות המדידות: אם ננסה "לתרגם" את התוצאות של בדיקה דם לתוצאה בבדיקת נשימה, לא תמיד נקבל אותה תוצאה. מקובל לומר כי תוצאות בדיקת הנשיפה מספקות תוצאות נמוכות מאלו הנבדקות בדם.

כדי לנסות לקבוע את הקשר בין תוצאות שתי הבדיקות, נערכו מספר לא מבוטל של ניסויים בעולם. רוב החוקרים מצאו "גורם מתווך" של כ – 2300. (ראה במ/2 מתוך נספח 10 לדו"ח הניסוי הסופי לפי ד"ר אלמוג).

כמות האלכוהול בליטר אוויר נשוף נמדדת במיקרוגרמים (מיליונית הגרם) לליטר אוויר נשוף. הכמות הנמדדת בבדיקת דם היא במיליגרם (אלפית הגרם) לעשירית ליטר דם. כדי "לתרגם" מנשיפה לדם יש להכפיל את תוצאת הנשיפה ב – 2300 ונקבל את השיעור המקובל שימצא בבדיקת הדם. לדוגמא, אם התוצאה בבדיקת נשיפה הייתה 400 מיקרוגרם (או 400 מיליוניות הגרם) הרי במכפלה של 2300 (ובהתאמה לנפח הדם השונה מנפח האוויר כאמור) נקבל תוצאה של 0.092 (תשעים ושנים מיליגרם) בדם.

התוצאה מעוררת חוסר נוחות משום אי דיוקה, כלומר, נמצאו אנשים שבדיקת הנשיפה אצלם הראתה תוצאה גבוהה יותר מזו שהתקבלה בבדיקת הדם ולהיפך. אשר על-כן, ולטובת הנהג הנבדק, הגורם המתווך המקובל כיום הוא 2100. גם על פי פקטור זה, רק 90% מהנבדקים אשר יבצעו גם בדיקת דם וגם בדיקת נשיפה, יקבלו תוצאה נמוכה יותר בבדיקת הנשיפה מאשר היו מקבלים בבדיקת הדם.

נדגים זאת על המידה הקבועה בחוק שהיא חמישים מיליגרם בבדיקת דם, ו – 240 מיקרוגרם בבדיקת נשיפה. במקרה הממוצע, מי שנמצאו בגופו חמישים מיליגרם בבדיקת דם תתקבל בבדיקת הנשיפה שלו תוצאה בת 217 מיקרוגרם. 23 מק"ג פחות מן המינימום הקבוע בחוק. פרופ' שנער, עבמ/1 העיד בבית משפט זה כי 50 מ"ג אלכוהול שווים לפי הספרות כ- 220 מק"ג בליטר אויר נשוף (פרו' עמ' 1090 ש' 25-31). המסקנה היא שב 90% מהמקרים יטו את התוצאה לטובת רוב הנהגים. לרוב הנהגים, התוצאה בבדיקת נשיפה תהיה 'נמוכה' יותר מהתוצאה בבדיקת דם, יחסית למידה הקבועה בחוק. הואיל ומדובר בהתייחסות ל- 90% מן הנבדקים ברי לנו כי כדי להגיע לחוף מבטחים וקביעת אמות מידה העומדות במבחן הדיון הפלילי לא די לנו ברמות וודאות אלו.

המחוקק עצמו מודע לאי התאימות וקבע בתקנה 169א' לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") כי: "המידה הקבועה" — ריכוז אלכוהול לפי אחד מאלה:

"1. חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;

2. ריכוז אלכוהול באויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז האמור בפסקה (1), או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמה של אויר נשוף שנעשתה בבדיקת נשיפה;"

שיכור הוא אפוא מי שנמדדו אצלו חמישים מיליגרם בבדיקת דם או ריכוז אלכוהול באוויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז של חמישים מיליגרם או מי שנמדדו אצלו 240 מיקרוגרם. מבחינת החוק אין חשיבות לשוויון בין בדיקת הדם לבדיקת הנשיפה ובכל מקרה בו עבר נבדק את כמות המידה הקבועה, נחשב הוא כשיכור.

את דברינו אלו יש לסייג במקרים בהם נעשתה בדיקת הנשיפה זמן קצר (בקנה מידה של דקות) לאחר השתייה. זאת משום משום שבפועל נעשית בדיקת דם מוורידי הנבדק. אולם השפעת האלכוהול קשורה יותר בדם העורקי, משום שהדם המגיע למוח מגיע מהעורקים ורק מאוחר יותר לוורידים. התוצאה היא שבשלב הראשוני אחרי השתייה, בקנה מידה של דקות לאחריה, ייתכן ובדיקת הדם תראה תוצאה נמוכה יחסית משום שהאלכוהול עדיין לא הגיע לדם הורידי באותה רמה. בדיקת נשיפה לעומת זאת בודקת את האוויר היוצא מהריאות והאלכוהול הגיע לריאות דרך הדם העורקי.

בשלבים המוקדמים לכן ייתכן ובדיקת הנשיפה תהיה מייצגת יותר את כמות האלכוהול שהגיעה למוח. מבחינה מעשית, התוצאה היא שהיחס בין בדיקת הנשיפה לבדיקת הדם יהיה גבוה יותר בשלב הספיגה. תוצאה זו מפורסמת בספרות ונשוב אליה מאוחר יותר. (התופעה נחקרה ואומתה בשני מחקרים שבצע חוקר בשם Jones AW שמחקריו צויינו בנספח 10 של ד"ר אלמוג לדו"ח מחקר סופי במ/2 וראה עוד על תופעה זו בעמ' 7 לבמ/2 ב"תקציר המנהלים" של ד"ר פלג).

כיצד מודדים תוצאות נשיפה?
בדיקת הנשיפה מתבצעת באופן פשוט: הנבדק נושף באמצעות פיה סטרלית אל צינורית שמחוברת למכשיר, האוויר עובר מהצינורית אל תא מדידה המצוי בתוך המכשיר. מבחינת הנבדק מדובר בבדיקה חיצונית וקצרה שאינה דורשת מאמץ מיוחד.

כעולה מן העדויות שנשמעו בפני בית המשפט, שתי השיטות הטכניות הנפוצות ביותר לבדיקת אלכוהול בנשיפה מתבססות על בדיקת גלי אור ועל מדידה כימית.

בדיקת גלי האור – גלאי IR מתבססת על הקרנת גלי אינפרא-רד (infra red - IR) על אוויר נשוף. חיישן בודק את הדגימה על ידי שליחת קרן אינפרא אדומה בתדר מסוים. אלכוהול הנמצא באוויר הנשוף משנה את התוצאה הנקראת בהתאם לכמות האלכוהול (להלן: "בדיקת IR" או "IR”).

תא אלקטרו-כימי - EC (fuel-cell או electro-cell) המתרגם אות כימי לחשמלי. כאשר התא מזהה אדי אלכוהול באוויר הוא מייצר זרם חשמלי שעוצמתו משתנה בהתאם לכמות האלכוהול באוויר הנשוף (להלן: "בדיקת EC" או "EC”(

כעיקרון, שתי השיטות משמשות יחד או לחוד ברוב מכשירי המדידה של החברות השונות המייצרות מכשירי מדידה באמצעות נשיפה. אין מדובר בשיטות מדעיות חדישות שבית המשפט צריך לקבוע ממצא בדבר אמינותן, ואין מדובר במכשירים מתוחכמים באופן יוצא דופן. נהפוך הוא, מדובר בשיטות ובמכשירים המקובלים על כל הקהילה המדעית ויש לגביהם הסכמה בין כל המומחים בתחום. גם מומחי ההגנה מסכימים כי ניתן להסתמך על חיישנים אלו ברמת העיקרון. (ראה בחוות דעתו של עה/8 אינג' משה אביחי נ/139 סעיף 5 שמציין כי יתכן והגלאים מאפשרים בדיקת שכרות בחלק מהמקרים, וחוות דעתו המסכמת של עה/14 ד"ר פוליצ'וק נ/152 סעיף 6 בה הוא מציין כי מעולם לא טען נגד השיטות האנליטיות של המכשיר)

בארץ נעשה שימוש במכשירי נשיפה שונים במשך השנים. כך למשל משנת 1994 עשתה המשטרה שימוש במד-אלכוהול מתוצרת חברת lion הבריטית שהתבסס על תא אלקטרו-כימי בלבד (גם מכשיר זה כונה 'ינשוף').

פסיקה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד איי די איי חברה לביטוח - נהיגה בשכרות ביטוח נזקי רכוש:



השאלה המרכזית בתביעה אשר בפני היא ,איזו השפעה יש לעובדה כי נוהג רכב נהג בו בשכרות ו/או תחת השפעת אלכוהול על זכותו לקבלת פיצויים על נזקים הנגרמים לרכבו בתאונת דרכים או אירוע שנטען ע"י המבוטח כי הוא מהווה תאונת דרכים ,ממבטחת הרכב שעה שנהג כך ברכב.

רקע

התובע היה הבעלים של רכב פרטי תוצרת מזדא יפן, שנת יצור 2004 מספר רישוי 64-855-56 , הנתבעת ,חברת ביטוח, ביטחה בביטוח רכוש מקיף את רכבו של התובע על פי פוליסה 48341500 לתקופה מיום 1.5.08 ועד ליום 30.4.09 .

נטען בכתב התביעה כי ביום 6/5/09 נהג התובע את הרכב המבוטח מצומת אשדוד לכיוון אשקלון , לפתע איבד שליטה ברכב , והתנגש במעקה הבטיחות בצד הדרך ולרכב נגרמו נזקים שאת הפיצוי עליהם תובע התובע מאת הנתבעת במסגרת חבותה על פי הפוליסה .

עלפי האמור בכתב התביעה תקופת הביטוח מסתיימת ביום 30/4/09 והתאונה אירעה ביום 6/5/09 , קרי לאחר ששה ימים מתום תקופת הביטוח .

אומנם התובע צירף לכתב התביעה העתק מרשימת התנאים המיוחדים של הפוליסה, אך ברשימה מצוינת תקופת ביטוח המתחילה ביום 13/11/07 ומסתיימת ביום 31/10/08 . גם תקופה זו אינה כוללת את יום אירוע התאונה הנטען

על פי כתב האישום שהוגש כנגד התובע בגין נהיגת רכב בשכרות,נהיגה ברשלנות,גרימת תאונת דרכים וחבלה ,וסטייה מנתיב, אכן התאונה אירעה ביום 6/5/09 .

אין בפני ראיה על כך כי רכבו של התובע היה מכוסה בפוליסת ביטוח נכון ליום התאונה .

הנתבעת אינה טוענת כי בתאריך התאונה לא הייתה קיימת פוליסת ביטוח לכסוי נזקי הרכב של התובע, ולמעשה אין להתבסס על טענתה הכללית בכתב ההגנה בדבר חוסר יריבות , באין טענה ספציפית שאין כיסוי ביטוח .

משהנתבעת אינה מעלה את הטענה, בית המשפט ימנע לדון בה , וימנע מדחיית התביעה לגופה מן הטעם האמור .


טענות הנתבעת בכתב ההגנה .

הנתבעת דוחה את תביעתו של התובע לתשלום פיצוי על הנזק מן הטעם- לטענתה – כי אין לתובע כיסוי ביטוחי בהתחשב בצורת אירוע התאונה , כתב אישום שהוגש כנגד התובע מהם עולה לגרסת ההגנה כי אין מדובר בהתנגשות מקרית ,ואין מדובר באירוע תאונתי המהווה מקרה ביטוח

טענה נוספת בפי הנתבעת היא כי גם אם היה מדובר במקרה ביטוח הרי היא פטורה מתשלום , שכן נסיבות האירוע מצביעות לא על רשלנות מצד התובע שגרמה לתאונה כי אם התנהגת פרועה מצד הנהג ברכב שהינה בחזקת מעשה מכוון או זדוני שבגינו אין כיסוי ביטוחי בפוליסה .

נסיבות אירוע התאונה .

התובע לא הזכיר מילה אחת בכתב התביעה שלו בדבר המצב הגופני והנפשי שלו בזמן התאונה , כי היה שתוי בצורה כבדה, כי הועמד לדין בגין כך ואף הורשע . מכל מקום על פי הודעתו של התובע במשטרה שנגבתה ביום 7/5/09 למחרת יום התאונה , ובהודעתו זו סיפר כי היה בסכסוך עם אשתו והוא יצא מהבית, אשתו בקשה ממנו לחזור, ובחזרה היתה תאונה בה התנגש במעקה שנמצא באמצע הכביש !! . התובע לא הזכיר בהודעתו הספונטנית כי לפני שעלה לרכב הוא שתה משקה חריף , ורק לשאלת השוטר שגבה את ההודעה "מה שתית ?" הוא עונה יוגורט וכוס יין , ולשאלה נוספת "כמה " הוא עונה "500 CC חצי ליטר ".

נגד התובע הוגש כתב אישום בו נטען כלפיו כי הוא נהג את רכבו בשכרות כאשר בדמו נמצאה כמות של 264 מיליגרם לכל 100 מיליליטר דם , דבר המקים חזקת שכרות על פי החוק.

הנתבעת לא צירפה את פרוטוקול הדיון ואת הכרעת הדין, אך התובע אינו מכחיש בעדותו בפני את הדברים .

עדות התובע בית המשפט .

התובע פתח את עדותו בפני ואמר " שתיתי על הבוקר חצי ליטר יין ואחר כך הלכתי לעשות קניות, היה ברכב מים,משקה קל קריסטל, ולחם וקצת תפוחי אדמה , אני נרדמתי במהלך הנסיעה ונגרמה התאונה ".

בחקירה הנגדית אישר כי מה שגרם לתאונה היא העובדה שהוא נרדם על ההגה .התובע אישר שלא ישן טוב בלילה. כמו כן אישר התובע כי ברכב היה בקבוק וודקה , חסר רבע מכמות הודקה שהיתה בו , אך טען כי את הוודקה שתה יום קודם לכן, ובפני טען שאת הוודקה שתה מבקבוק אחר .

כתב האישום כנגד התובע .

לבית המשפט לתעבורה באשדוד הוגש כנגד התובע כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) וסעיף 39(א) לפקודת התעבורה . ונטען בכתב האישום כי בדמו של התובע נמצאו 264 מיליגרם ל100 מיליליטר דם .

באי כוח הצדדים מסכימים( עמ' 3 לפרוטוקול שורה 30-31 )כי בזמן שהתובע נהג ברכב היה בדמו פי ארבעה כוהל מהמותר , וכי התובע אינו חולק על ממצא זה .

מצבו הגופני והנפשי של התובע בזמן התאונה .

על מצבו והתמצאותו של התובע בזמן התאונה ניתן ללמוד ,הן מכתב האישום והן מדברי התובע בפני , והן מדו"ח הפעולה שצורף לסיכומי ב"כ הנתבעת , ולפיו התובע סרב לצאת מהרכב , שיכור, ישב במושב הנהג וסירב לתקשר , דיבר בכבדות פה ולשון סרב תחילה לעלות לאמבולנס , סרב להזדהות בפני השוטר ואמר שאינו מכיר בשוטר כשוטר.

מצב השכרות של התובע נוצר בעקבות שתייה של חצי בקבוק יין , אם כי טען תחילה בעדותו במשטרה כי שתה כוס יין ויוגורט . כמוכן הוא נטל תרופות כנגד לחץ דם , לא ישן או ישן מעט בלילה שלפני התאונה .

במצב זה , כשהוא כעוס על אשתו, נטל התובע את המפתחות של הרכב, החל בנסיעה אשר במהלכה נרדם , ובגלל כך איבד שליטה על הרכב התנגש במעקה בטיחות.

אין ספק כי התובע היה במצב של שכרות עמוקה כאשר בדמו כמות כוהל פי ארבעה מהמותר על פי החוק . ונשאלת השאלה האם למרות כל זאת תידרש הנתבעת כמבטחת של הרכב לפצותו על הנזקים על פי הפוליסה , או שמצבו של התובע בזמן התאונה מוציא את האירוע מאירוע תאונתי של תאונת דרכים רגילה .

הנתבעת טוענת שהמצב בו היה שרוי התובע בזמן התאונה ואשר למעשה נוצר ע:י התובע עצמו כאשר במודע נטל תרופות, שתה חצי ליטר יין, ורבע בקבוק וודקה מעביר את האירוע מאירוע תאונתי לאירוע צפוי מראש, והוא הופך להיות אירוע מכוון או כמעט מכוון .

ראשית להגדרת אירוע תאונתי

אירוע תאונתי הוגדר כ"אירוע בלתי צפוי ,חיצוני,בלתי מתוכנן , הגורם פגיעה או נזק " (ראה "מעות" מלון מונחים בנושאי ביטוח וניהול סיכונים . ב WWW.YDIOTHSFARIM.CO.IL
כך גם מוגדר המונח "אירוע תאונתי :" בפסיקה .

על כן על מנת שאירוע ייחשב כאירוע תאונתי יש להוכיח קיומם של כל האלמנטים אשר בהגדרה הנ"ל , לאמור , גם אירוע בלתי צפוי,וגם חיצוני,וגם בלתי מתוכנן , ושיגרם כתוצאה ממנו נזק לגוף או לרכוש .

ראש וראשון במרכיבי ההגדרה הוא כי האירוע יהיה בלתי צפוי ופתאומי, מצד מבצע המעשה , ושלא היתה לאותו אדם כל יד ביצי, לא בכוונה מפורשת, ולא בנסיבות שניתן לפרשן ככוונה .צורת האירוע או הנסיבות בהן נוצר האירוע , לא במעשה ולא במחדל . למשל , לא יכול נהג לטעון לאירוע פתאומי ובלתי צפוי שעה שהוא – לדוגמא – עולה על רכב , ונוהג בו במהירות של 100 קמ"ש בנתיבי איילון בשעת בוקר בכניסה לתל אביב, כשהוא יודע ומודע לכך כי אין ברכבו בלמים כלל . האם ניתן לטעון כי אירוע תאונה במקרה זה היה פתאומי ובלתי צפוי. ההיפך הוא הנכון. בנסיבות אלו אירוע כזה הוא וודאי , וכל בר בי רב היה צופה את התרחשותו . אירוע פתאומי ובלתי צפוי הוא אירוע אשר אינו אמור להתרחש בתנאים ובנסיבות החייב הרגילות שעה שהעושה , עושה דברים שגרתיים , מקובלים בתנאים ונסיבות מקובלים ומתרחש דבר שאדם סביר וממוצע מן היישוב לא היה יודע כי הוא יתרחש .. אכן אירוען של תאונות באופן כללי הוא דבר צפוי וידוע, אך במה דברים אמורים, ? לאירוע תאונה באופן כללי כחלק ממסכת העובדות בחיי היום יום של אדם ממוצע . הכוונה באירוע בלתי צפוי היא האירוע הספציפי שאירע וגרם לנזק במקרה ספציפי . תאונה מיוחדת שנגרמה , ולא כלל האירועים בשגרת החיים .

שנית האירוע חייב להיות כתוצאה מגורם חיצוני . והכוונה להבנתי היא גורם חיצוני למי שמעורב באירוע קרי ע"י אדם או גורם אחר הנמצא בסביבת האירוע שהפריע את שגרת החיים וגרם או סייע לגרימת האירוע . אירוע שנגרם ע"י מצב נפשי פנימי של הגורם האנושי, כגון בהחלטה מודעת לעשות את המעשה, פרי החלטה , תכנון ורציה , לא יכול להיות גורם חיצוני . לעומת זאת אירוע פתאומי ברכב, כגון קלקול שגרם לסטייה או אובדן שליטה , הוא גורם חיצוני ביחס למצב הנפשי של האדם הנוהג ברכב.

האלמנט השלישי הוא שהאירוע יהיה בלתי מתוכנן . ולטעמי יש לפרש את המלים בלתי מתוכנן בצורה רחבה , קרי לא רק חוסר תכנון אקטיבי לעשות את המעשה , שאז מדובר בכוונה תחילה ורציה , אלא גם חוסר תכנון כזה שאדם סביר מן היישוב, היה מודע או אמור להיות מודע לכך כי ע"י התנהגות מסוימת, במעשה או במחדל, התרחשותו של האירוע היא קרובה לוודאית . אם בנסיבות רגילות של החיים, בהתקיים מעשה או מחדל מסויימים התרחשותו של אירוע היא וודאית או קרובה לוודאית, אין לומר כי האירוע בלתי מתוכנן, רק בגלל שמי שעשה את המעשה או המחדל הוכיח כי הוא לא תכנן בכוונה תחילה את ההתרחשות .

הנה למשל כך הוגדר מקרה ביטוחי בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח -

1. מקרה הביטוח

מקרה הביטוח הוא אבדן או נזק שנגרם לרכב הנקוב במפרט, לרבות למזגן האוויר שבו, לאמצעי המיגון שהותקנו בו לפי דרישת המבטח או לאבזריו הצמודים אליו או הנמצאים בו מכוח דין (להלן - הרכב), כתוצאה מאחד הסיכונים המפורטים להלן, ובלבד שהמבוטח לא ויתר על הכיסוי לפי סעיף זה, כולו או חלקו, בדרך האמורה בתקנה 1(ב):

(1) אש, ברק, התפוצצות, התלקחות;

(2) התנגשות מקרית, התהפכות ותאונה מכל סוג שהוא;

(3) גניבה;

(4) כל נזק שנגרם עקב גניבה, תוך כדי גניבה ובעת נסיון גניבה;

(5) שטפון, סערה, שלג וברד, התפרצות הר געש;

(6) מעשה זדון; אולם אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי מי מטעמו במתכוון, פטור המבטח מחבותו.

כל המקרים שהוזכרו בתקנה , כוללים בתוכם אירועים פתאומיים, חיצוניים בלתי צפויים( כאמור במובן זה שהאירוע הספציפי היה פתאומי ולא היה צפוי .

כל האירועים המתוארים, נטולים מעשה או מחדל היוצר נסיבות שגרומות לכך כי האירוע שמבקשים לכנותו אירוע ביטוחי, יגרם בפועל .


ניתן לסכם ולומר כי קימת סקאלה של מצב נפשי במדרג שבצד אחד שלו קיימת הכוונה תחילה והתכנון והרצייה להביא לתוצאה מסוימת, לבין הצד השני בו הדבר נופל על האדם כנאמר," כרעם ביום בהיר " ללא צפייה , או סיכוי מחושב, או ידיעה של היתכנות אירועו של המקרה .

הסקאלה איננה מחולקת לשני חלקים בלבד, קרי כוונה תחילה או הפתעה גמורה , ובאמצע קיימים שלבים מדורגים שיכולים להזיז את האירוע על הסקאלה הזו , ימינה או שמאלה, בין שני הקטבים הנ"ל.

ישנם מקרים שאדם אינו מתכנן את האירוע ,יודע שהוא יתרחש ורוצה בו, אך מכלול הפעולות וההתנהגות שלו , תוך כך שהוא מתנהג בצורה מסוימת, בזלזול, חוסר אכפתיות, והתעלמות מאותות אזהרה, בדבר אפשרות התרחשות האירוע , שמעבירים את האירוע מצד זה של הסקאלה אל הצד האחר. קרי גם אם האירוע איננו מתוכנן, בכוונה תחילה תוך רציה ממשית בהתרחשותו, עדיין מכלול הנסיבות שאופפות את האירוע יכולות להעלותו לרמה של כוונה .

אירוע , גם אם לא תוכנן בכוונה תחילה , אך סך כל ההתנהלות של העושה אותו, עושה ממנו ממשות קרובה לוודאות והאדם מתעלם מן האפשרויות , וסימני האיתות בדבר סיכויי ההתרחשות של האירוע, עושה ממנו אירוע שנעשה כמעט בכוונה , והוא נטול האלמנט של מעשה בלתי צפוי למעשה לא רק צפוי אלא וודאי .

אני סבור כי מכלול הנסיבות והעובדות בהן אירעה תאונה זו, כאשר התובע שתה על הבוקר חצי ליטר יין, ככל הנראה שתה גם וודקה , רבע בקבוק, גם אם זה היה לטענתו –אותה אני לא מקבל- יום קודם, בלע כדורים כנגד לחץ דם לגרסתו, אחרי לילה שלא ישן טוב, על רקע מצב נשפי קשה בגלל ויכוח עם אשתו, הוא יצר נסיבת מסוימות והכניס את עצמו לתוכן במודע, שעה שהוא יודע או עליו לדעת שבנסיבות אלו כושר השיפוט שלו , או הערנות שלו , - כפי שקרה בפועל כשהוא נרדם על ההגה- הן נסיבות שמסוכן לנהוג בהן, ובכל זאת הוא מחליט במודע, להיכנס לרכב ולנהוג בו , יש לקבוע בוודאות כי ההתרחשות כפי שאירעה בפועל, לא רק שהייתה צפויה אלא וודאית , והאירוע שנגרם לא היה אירוע חיצוני , אלא , נגרם ע"י נתונים פנימיים של התובע ושנעשו במודע על ידו.

ההתרחשות בה נגרם הנזק לרכבו של התובע אינו אירוע תאונתי במובן הקלאסי של המילה , ואינו אירוע בלתי צפוי וחיצוני . התובע כאדם סביר ידע או היה עליו לדעת כי בנסיבות בהן הוא עלה על הרכב והחל לנסוע בו , התרחשותה של תאונה היא דבר וודאי אם לא במאה אחוזי, הרי קרוב לכך .

תנאיה של הפוליסה התקנית .

בתקנה 18 לתקנות הנ"ל צוינו מקרים בהם הוחרג המקרה מן הכיסוי הביטוחי , ובין היתר נזק שנגרם לרכב שעה שהנהוג בו היה תחת השפעת סמים .

אין מחלוקת שלא נכללה בסעיף של בפוליסה החרגה מכיסוי במקרה והנוהג ברכב היה תחת השפעת אלכוהול או שכרות..

מה המשמעות של הדבר.

ראשית יש לומר כי מתקין התקנות רצה לייצר פוליסה אחידה לכיסוי נזקי רכוש לרכב המעורב בתאונה , ולהסדיר את היחסים בפוליסה המהווה דוגמא לפוליסה שיש לערוך ולחתום בין המבטח למבוטח. מנגד לא יכול להיות ספק כי פוליסה לביטוח רכב , הנה חוזה ביטוח כמשמעותו בחוק חוזה הביטוח 1981 , וכזה חלים עליו , מלבד התאנים המיוחדים אשר בחוק חוזה הביטוח התנאים הכללים של חוק החוזים ( חלק כללי) ובמידה ואינם עומדים בסתירה עם הוראות חוק חוזה ביטוח שהוא חוזה מיוחד .

סעיף 18 לפוליסה התקנית קבע מה מותר למבטח להחריג מן הכיסוי הביטוחי, אך מבטח המנפיק פוליסה שתכסה סיכון מן הסיכונים המנויים בסעיף 18 , על אף האמור בסעיף 18, אינו עובר על החוק, ואינו מנפיק פוליסה מקפחת . פוליסה ככל חוזה אמורה לשקף את רצונותיהם של שני צדדים לחוזה, כפוף להגבלות ואיסורים שהחוק קובע .

סעיף 18 קבע בצורה קטגורית, מה הם המקרים שבהם לא יחול הכיסוי הביטוחי ,ושמותר לחברת ביטוח להכניס לפוליסה. אך מנגד אין כל קביעה בתקנות, שאסור לחברת ביטוח להכניס לפוליסה תנאים נוספים שיהיו מקובלים על שני הצדדים, ולא ניתן להבין כי אין בית המשפט רשאי לקבוע כלא כלול בכיסוי הביטוחי , מקרה או נסיבות שאינן מנויות עם אלו אשר בסעיף 18 .

מה המשמעות של אי הכללת שכרות בסעיף 18 לפוליסה התקנית , והחרגתה מהכיסוי הביטוחי .

אין מחלוקת כי סעיף 18 הנ"ל לא כלל את הנהיגה במצב של שכרות במנין המקרים המוחרגים מהכיסוי הביטוחי , וקריאה שטחית ופשוטה של הנוסח , מביאה לכאורה למסקנה כי מותר לחברת ביטוח לטעון לשחרור מחובת תשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכב המבוטח או רכב הזולת בשעה שהמבוטח נהג תחת השפעת סמים , כי הדבר מוזכר מפורשות בסעיף .

גם אין מחלוקת כי נהיגה במצב של שכרות אינה כלולה בסעיף זה .

אלא במה דברים אמורים .

המחוקק היה ער לכך כי קיימים מצבים בהם אדם נוהג ברכב לאחר שנטל משקה אלכוהולי, ועל כן התיר לנהג כזה לנהוג לאחר שתייה ובתנאי שרמת האלכוהול בדמו לא תעלה על כמות מסוימת של מיליגרמים ב 100 מיליליטר דם . וכאשר הדבר מותר , במישור החוק הפלילי , אין כל סיבה מדוע להחריג נהיגה כזו מתנאי הכיסוי הביטוחי . אם כך מותר לנהוג ברכב לאחר שתיה ובתנאי שרמת האלכוהול בדם לא תעבור את הגבול שנקבע בחוק. ולפיכך נהיגה לאחר שתיית אלכוהול בכמות המותרת, אינה יכולה להיות מוחרגת מהכיסוי הביטוחי .

שכן כמות האנשים באוכלוסיה שנוהגים ברכבים אחרי אירועם משמחים ומסיבות, הוא בשיעור כזה גבוה שלא ניתן להסיר כיסוי ביטוחי מכל נהג הנוהג ברכבו לאחר אירוע או מסיבה ובתנאי שהשתייה הייתה "בגבול מסוים"

ראה בענין זה את דבריו המאלפים כשל כב' השופט טננבוים ב
ת"ת (תעבורה יר') 16231/08 מדינת ישראל ע"י לשכת תביעות את"ן י-ם נ' שויש השאש, תק-של 2009(3), 11364 , 11365 (2009)





6.    יש להדגיש בבואנו לדון במשמעות החוק, כי לא השתייה אסורה, ואפילו לא שתייה מרובה, כי אם פעולות מסוימות תחת השפעתה. נהיגה, טיסה, או פעולות אחרות הדורשות שיקול דעת ושליטה מלאה על התודעה הן האסורות בזמן השתייה. באשר לשתייה עצמה, הרי זו לא רק שאיננה אסורה אלא לפעמים מעודדת על ידי הציבור והתרבות. נרצה בכך או לא, עובדה היא כי כיום אנשים צעירים רבים רואים בשתיית משקאות אלכוהוליים חלק מתרבות הפנאי. זהו המצב הנוכחי ועלינו להתמודד עימו.
מיהו שיכור לצורך נהיגה בשכרות? ומיהו שיכור בלשון בני אדם?
7.    אין כל חולק על כך שנהיגה בשכרות היא מסוכנת. כמו שאין כל חולק שנהיגה אחרי לגימת כמות לא משמעותית של יין איננה מסוכנת. השאלה היא כמובן מהי אותה כמות שאחריה מתחיל הנהג להיות סכנה לעצמו ולשלומם של הנהגים האחרים בדרך? כל אדם מגיב אחרת על אלכוהול בתלוי במשתנים רבים. אלו כוללים את משקלו, מידת שימושו באלכוהול, מזון שאכל, סוג האלכוהול, הזמן שעבר מאז לשתייה, ועוד גורמים. ממילא ברור שקשה לחזות את השפעת האלכוהול על נהג ספציפי.
 8.   בשאלה זו עסקו רבים והמקובל וההגיוני הוא שככל שכמות האלכוהול עולה אצל הנהג מסוכנותו גוברת. אלא שצריך לזכור שגם ההיפך הוא הנכון, ככל שכמות האלכוהול נמוכה יותר, כך פוחתת מסוכנותו. P

9     במיוחד צריכים אנו לזכור כי 'שיכור' על פי פקודת התעבורה איננו 'שיכור' בלשון בני אדם. שיכור בהגדרה המילונית שלו הוא "... מי ששתה הרבה משקה חריף עד כדי בלבול החושים"[4]קרי, אנו מבינים שיכור כאדם אשר איננו מתפקד כראוי ומושפע קשות מהיין.

שיכור הוגדר בתקנה 64ב לפקודת התעבורה .

נימוק נוסף הגיוני לכך כי נהיגה תחת השפעת סמים הוחרגה במפורש מהכיסוי הביטוחי ונהיגה תחת השפעת אלכוהול לא, הוא עניין עקרוני נוסף והוא ששתיית יין איננה אסורה על פי החוק, ואילו שימוש בסמים וסחר בהם כן , ולכן הגיוני שמי שנוהג ברכב שעה שהוא נתון תחת השפעת חומר שהחוק אוסר את השימוש בו, לא יהיה מכוסה בביטוח. לא כך יין.

אין מחלוקת בין הצדדים כי כמות האלכוהול בדמו של התובע היתה פי ארבעה מן מותר בחוק (264 מלגרם ב 100 מיליליטר דם ) , דבר ההופך את התובע, בלתי מודע למעשיו, מצב שהוא במודע ומתוך רצון חופשי הכניס את עצמו אליו .

גישת הפסיקה לנושא.

בא כוח הנתבעת המלומד מפנה אל שורה של פסקי דין שקבלו את גרסתו בענין , והיא שמי שמעמיד את עצמו במודע, במצב בו הופך אירוע תאונה למקרה צפוי וכמעט ידוע מראש, דינו כידן מי שעושה מעשה בכוונה , והאירוע במקרה שלו, אינו עונה על הגדרת האלמנטים של "אירוע תאונתי " כפי שהוגדר בתקנה 1 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח .

אין צורך לסקור את כל המקרים שהוזכרו ע"י בא כוח הנתבעת .

בא כוח התובע , ובצורה בלתי מובנת, מפליג בשבחו של התובע , כאילו הוא מגן עליו בטיעונים לעונש אחרי הכרעת דין מרשיעה , ומגדיל עשות כאשר הוא מכנה אתו " אדם סופר נורמטיבי " . אינני רוצה להתייחס למה שאיננו רלוונטי לענייננו .

כמו כן טוען בא כוח התובע , בהרחבה טענות שאין לגביהן מחלוקת, והוא כי סעיף 18 לתקנות הפיקוח , אינו מחריג במפורש נהיגה בשכרות מהכיסוי הביטוחי , אך האם יש בכך כל מניעה שהיא שבית המשפט יגיע למסקנה כי המקרה אינו כלול בכיסוי הביטוחי מסיבה אחרת, לאמור שאין מדובר באירוע שניתן לכנותו " אירוע תאונתי " שנעדר את האלמנטים של הגדרת אירוע תאונתי ?

אכן אין ספק כי אילו עמד התובע בסטנדרד המקובל על פי החוק, והוכיח כי נהג ברכב שעה שבדמו כמות יותר נמוכה של אלכוהול , כפי שקבוע בחוק, לא ניתן היה לטעון כי אין בידו כיסוי ביטוחי . עמדתה של הנתבעת היא לא שהתובע אינו מבוטח כי נהג לאחר שתייה , אלא שהתובע יצר מצב , והכניס את עצמו לתוכו, שהפך את אירוע התאונה לדבר צפוי וידוע, הנוטל מן האירוע את ההגדרה " אירוע תאונתי "

אינני תמים דעים עם בא כוח התובע שיש לאבחן את המקרה שלפני מהמקרה שנדון בענין שלומוב ע"י כב' השופט בשן . לטעמי אין לאבחן בין הנסיבות במקרה שלומוב לבין הנסיבות מקרה זה .

חברת הביטוח הנתבעת אינה נוטלת לעצמה את תפקיד השפיטה והענישה של התובע בגין שתיית אלכוהול, או נהיגה תחת שכרות עמוקה. חברת הביטוח טוענת , ולטעמי בצדק, כי בנסיבות בהן נהג התובע ברכב,הוא נהג במצב שאירוע תאונה היה צפוי , ידוע מראש וכמעט ודאי . ובכך לטעמי הצדק עימה .

אך במקביל, יש וחייב להיות לבית המשפט תפקיד בעיצוב המדיניות המשפטית שאינה יכולה להתעלם ממידת הפורענות , הזלזול, וחוסר האכפתיות כלפי התוצאות של מעשיו של התובע שעה שנטל את ההגה ויצא לדרך במצב הנפשי והגופני בו היו שרוי, במודע ומתוך כוונה . אם אין באלה סיבה מספיקה היא לבד כדי להגיע לתוצאה של דחיית התביעה , הרי שלפחות נסיבות אלו מוסיפות שיקול נוסף לשיקולי בית המשפט לדחיית התביעה. לא כדרך להעניש את התובע ( שכן מדובר בהליך אזרחי ) אלא להביע סלידה מהתנהגותו ומעשהו . יד האלוהים היא בכך שהפעם הדבר הסתיים בנזק לרכושו בלבד של התובע. אין בטחון שבמקרה אחר לא יקופחו חיי אדם .

לפיכך מצאתי לקבל את טענות הנתבעת, ולקבוע כי האירוע בו נפגע רכבו של התובע , איננו אירוע תאונתי כפי שהוגדר בחוק ( תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח ) ונהיגתו של התובע בשעת התאונה אינה חוסה תחת הכיסוי הביטוחי , לא בגלל שהתובע שתה מעט יין, אלא בגלל, כאמור, שבנסיבות שהתובע יצר במו ידיו, והכניס את עצמו אליו, הפך מקרה אירוע כפי שאירע , לצפוי וידוע מראש והדבר מוציא אותו מהגדרת "אירוע תאונתי "
התביעה נדחית.

בנסיבות האישיות של התובע, ומאחר ובתביעה עולה שאלה עקרונית מרכזית, ולא ניתן לטעון כי לא היה כל טעם מלכתחילה בהגשת התביעה , אינני עושה צו להוצאות.


לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נהיגה מסוכנת בשכרות

  2. הרשעה בנהיגה בשכרות

  3. סירוב נהג לבדיקת שתן

  4. עורך דין נהיגה בשכרות

  5. עבירת נהיגה בשכרות בחניון

  6. החלפת בלון למכשיר הינשוף

  7. זכות העיון במכשיר הינשוף

  8. זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות

  9. כיסוי ביטוחי תאונה בשכרות

  10. בדיקת מאפיינים נהיגה בשכרות

  11. בדיקת מכשיר הינשוף ע''י הנאשם

  12. סירוב לבדיקת ינשוף בגלל אסטמה

  13. מה העונש על נהיגה בשכרות ובשלילה ?

  14. מה העונש על נהיגה בשכרות וללא ביטוח ?

  15. נהיגה בשכרות ונהיגה ברישיון לא בתוקף

  16. חזרה מהודאה באשמה בעבירת נהיגה בשכרות

  17. פסיקה בנושא עונש המינימום על נהיגה בשכרות

  18. נהיגה בשכרות לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה

  19. מה העונש על התנגשות במעקה בטיחות בשכרות ?

  20. האם אפשר לטעון כי מכשיר הינשוף "לא תקין" ?

  21. נהיגה בשכרות - 325 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף

  22. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון