נזקי רכוש לרכב מרצדס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נזקי רכוש לרכב מרצדס: טענות הצדדים: עניינה של התביעה בתיק זה הוא תאונת דרכים, שארעה ביום 14.7.05 (להלן - התאונה). התובע עותר לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב שבבעלותו, רכב מסוג מרצדס-בנץ מ"ר 57-248-91 (להלן- רכב התובע) בעטיה של התאונה. לטענת התובע ארעה התאונה בעת שרכב התובע, שהיה נהוג בידי לימור ארזי עמד בצומת מרומזרת ברח' שבזי בראש העין והמתין לפניה שמאלה. רכב הנתבע 2 (להלן - רכב הנתבע), שהיה מבוטח בידי הנתבעת 1, פגע ברכב התובע מאחור והדפו לעבר רכב שעמד לפניו. לרכב התובע נגרמו נזקים הן בחלקו הקדמי והן בחלקו האחורי. התובע פנה לנתבעת 1 בדרישה לקבלת פיצוי, אך דרישתו לא נענתה. הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את האמור בכתב התביעה, אך לא הציגו בכתב ההגנה גירסה כלשהי לנסיבות התאונה באופן המסיר מהם האחריות לנזקי התובע ואף לא לנזק הנטען בכתב התביעה. בדיון, שהתקיים בפני כב' הרשם רונן שוורץ ביום 27.2.07, הודיעו ב"כ הצדדים בהסכמה, כי אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות, וכי המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד. לפיכך הסכימו הצדדים למינוי שמאי מוסכם, שיחווה דעתו בשאלת גובה הנזק. בהתאם להסכמת הצדדים מונה השמאי יצחק סידי כמומחה מוסכם. בחוות דעתו של השמאי סידי מיום 10.5.07 אמד השמאי סידי את נזקיו של רכב התובע בסך של 18,761 ₪ (כולל מע"מ). לנוכח גובה הנזק ביחס לשווי רכב התובע קבע השמאי סידי, כי הרכב אינו ניתן לתיקון, וכי יש להכריז עליו כעל רכב באובדן מוחלט. שוויו של הרכב בטרם התאונה, נכון למועד הבדיקה, נאמד ע"י השמאי סידי בסך של 27,000 ₪, לכל היותר. לנוכח האמור בחוות דעתו של השמאי סידי תיקן התובע תביעתו והגיש 19.11.07 כתב תביעה מתוקן. בהתאם להצהרת התובע (עמ' 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.08) מכר התובע בתחילת שנת 2008 את שרידי רכבו בתמורה לסך של 5,000 ₪. דיון: בתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, נקבע: "מונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין, יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת: (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין; (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה". במקרה דנן מונה המומחה יצחק סידי בהתאם להסכמת הצדדים, אשר לא סייגו הסכמתם בסייג כלשהו. לפיכך חוות דעתו של המומחה המוסכם, יצחק סידי, היא חוות הדעת היחידה בתיק. בעדותו בפני הבהיר השמאי סידי בפרוטרוט את האופן בו ערך את האומדנים המצויים בחוות דעתו. השמאי סידי הדגיש, כי חישב את שוויו של הרכב לנוכח העובדה, שרכב התובע היה מונית, שהוסבה לרכב פרטי. רכב התובע נבדק על ידי השמאי סידי בטרם ערך חוות דעתו (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 16). לא מצאתי, כי מי מן הצדדים הצליח לערער הדברים של השמאי סידי, וכי יש נימוק כלשהו המצדיק דחיית מסקנותיו ואי אימוצן. לעניין חוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש נאמר בע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2)532: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". כן ראה ע"א 3056/99, שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פד"י נו(2)936, 949; ע"א 3134/02, עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ, תק-על 2003(2)4019, שם נאמר: "עם זאת, כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר עניין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים". במקרה דנן המדובר במומחה נייטראלי, אשר מונה בהתאם להסכמה של הצדדים. לא מצאתי במקרה זה נימוק כלשהו, ובודאי שלא נימוקים כבדי משקל, שיצדיקו סטייה מקביעתו של השמאי סידי. לפיכך אני מקבל האמור בחוות דעתו של השמאי סידי, אשר מונה על ידי בית המשפט. השמאי סידי העריך בחוות דעתו את הנזקים שנגרמו לרכב התובע בעטיה של התאונה בסך של 18,761 ₪. שוויו של הרכב במועד בדיקתו, לולא התאונה, הוערך על ידי השמאי סידי, לכל היותר, בסך של 27,000 ₪. לפיכך, קבע השמאי סידי, המדובר ברכב במצב של "אובדן מוחלט". שווים של שרידי רכב התובע במצבם לאחר התאונה, נכון למועד הבדיקה, הוערך על ידי השמאי בסך של 8,000 ₪. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 22.1.08 ציין השמאי סידי, כי ערך רכב התובע ביום התאונה עמד על סך של 36,000 ₪. במצב דברים זה, ציין השמאי סידי, לנוכח גובה הנזק ניתן היה לתקן את הרכב במועד התאונה או בסמוך לאחר מכן. עולה, איפוא, כי אכן במועד התאונה הסתכמו הנזקים בסך של כ-19,000 ₪, באשר לנוכח שוויו של הרכב באותה עת ניתן היה לתקנו. דא עקא, משסירבו הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו, נאלץ התובע להגיש תביעתו לבית המשפט. בינתיים, ובהעדר מימון לתיקון הרכב, עמד רכב התובע כאבן שאין לה הופכין, תוך ששוויו פוחת, ונזקי התובע הולכים ותופחים. סירובם של הנתבעים לפצות התובע בגין נזקיו לא היה בו ממש, וזאת כפי שעולה מכתב ההגנה שהגישו הנתבעים, שבו לא נמצאת טענה כלשהי לדחיית תביעתו של התובע, כאמור לעיל, למעט דחייה סתמית של האמור בכתב התביעה, כאשר אף את הסכום שאינו שנוי במחלוקת נמנעו הנתבעים מלשלם. בסופו של דבר , כשנבדק רכב התובע על ידי השמאי סידי בשנת 2007, כמעט שנתיים לאחר התאונה, פחת שוויו באופן משמעותי, ונוצר מצב בו היה צורך להכריז על הרכב כעל רכב באובדן מוחלט. בד"נ 39/75, רשות הנמלים בישראל נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד"י לא(1)533, 538, נאמר: "כל מעוול דהאידנא יודע ועד שהנזק הבא במישרין מעוולתו, כל עוד לא הוטב או הוסר, הולך וגדל מיום ליום על-ידי ירידת ערך הכסף - ובמקרה של נזק למטלטלין, גם על-ידי עליית ערכם, ועל-כן נכנסים נזקי האינפלציה במסגרת הנזק אשר המעוול (הסביר) צריך לראותו מראש כתוצאה טבעית מעוולתו. אין כל סיבה סבירה לפטור את המעוול מחבותו לנזק נוסף זה, ובכך להעניק לו שכר על אי-הטבתו או אי-הסרתו של הנזק העיקרי ככל המוקדם". במקרה דנן היה על הנתבעים לצפות, כי בהימנעותם מתשלום פיצוי לתובע בגין נזקיו בעטים של התאונה יש כדי לגרום להגדלת הנזקים, עקב ירידת ערכו של הרכב, ועל הנתבעים לשאת בתוצאות הנובעות מכך ולפצות את התובע בגין נזקיו המלאים, שגדלו עקב הימנעות הנתבעים מלשאת בנזק לו הם אחראים והכרזתו של הרכב בעקבות כך כעל רכב באובדן מוחלט. אילו היה התובע מפוצה בסמוך לאחר התאונה בגובה הנזק הממשי שנגרם לרכב, היה יכול התובע לתקן את רכבו, וכך היה מושב המצב לקדמותו, כפי שהיה בטרם התאונה. ההימנעות מתשלום הפיצוי לאורך זמן גרמה לכך, שהתובע מצא עצמו במצב בו עקב חלוף הזמן הפך הרכב לרכב באובדן מוחלט. במצב דברים זה זכאי התובע לפיצוי בגין הנזק המלא שנגרם לו בעטיה של התאונה והסחבת שננקטה בעקבותיה, דהיינו, במלוא שוויו של הרכב במועד התאונה בניכוי שווי השרידים. שוויו של הרכב המועד התאונה עמד על סך של 36,000 ₪, כפי שקבע המומחה סידי. סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד עריכת חוות דעתו של השמאי סידי, 10.5.07, הינו 39,415 ₪. שווי השרידים במועד עריכת חוות הדעת עמד על סך של 8,000 ₪. עולה, איפוא, כי נזקו של התובע במועד עריכת חוות הדעת הינו בסך 31,415 ₪. התובע לא הוכיח גובה שאר הנזקים הנטענים בכתב התביעה המתוקן. לא הוכח גובה הנזק בגין אובדן ימי עבודה ובגין אי השימוש ברכב. לפיכך דין רכיבים אלו של התביעה להידחות. סוף דבר, הנתבעים, ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 31,415 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד עריכת חוות דעתו של השמאי סידי, 10.5.07, ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע, לרבות בשכר טרחתם של השמאים, כפי שתוכחנה בבקשה לשומת הוצאות שתוגש כדין. כמו כן, ישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבנזקי רכושנזק לרכב