נכות כללית מול מומחה מטעם בית משפט

מה גובר ?
קביעת נכות כללית במל"ל או חוות דעת מומחה בית משפט ?

הועלתה הטענה כי לא ניתן לקבל את קביעות המומחים בועדות המל"ל בענף נכות כללית, עת קיימות קביעות מנוגדות של מומחים מטעם בית משפט שמונו במסגרת תביעת הנפגע כלפי המבטחים.
טענה ממין זה הועלתה לדוגמא cת.א. (שלום י-ם) 4870/07 המוסד לביטוח לאומי נ. אריה חברה לביטוח ואח' (ניתן ביום 19.10.08) וכן במסגרת ת.א. 8461/07 (שלום י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח (ניתן ביום 22.10.08).

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ועדה רפואית נכות כללית מול מומחה מטעם בית משפט:

מבוא ותמצית המחלוקת:

1. המוסד לביטוח לאומי, הוא התובע (להלן: "המל"ל), הגיש כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר וזאת בהתבסס על הסכם שנכרת בינו ובין הנתבעים (להלן: "ההסכם").
מכוח ההסכם התחייבו הנתבעים לפצות את המל"ל באותם מקרים בהם על הנתבעים לפצות נפגעים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן:"חוק הפיצויים") והם גם עשויים להיות אחראים לפצות את המל"ל, מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק המל"ל).

2. בהתאם לנטען ע"י התובע - ביום 4.1.01 נפגע מר טראובה בוריס (להלן: "הנפגע"), בתאונת דרכים, עת נהג ברכב מס' 9461216, שהיה מבוטח אצל הנתבעים (להלן: "התאונה" ו-"הרכב", בהתאם לעניין). המל"ל טוען בתביעתו, כי על בסיס ההסכם מוטל על הנתבעים לשפותו בגין 80% מקצבת נכות מעבודה ולאחר מכן קצבת נכות כללית - ששילם וישלם לנפגע עקב התאונה. בכתב התביעה נטען כי נכון ליום 20.12.07, עומד סך הסכום שעל הנתבעים לשלם - על 334,313 ₪.

3. הנתבעים טוענים מנגד שאין מקום להורות להם לשלם את כל הסכום אלא רק את חלקו. הנתבעים מצביעים על כך שבענף נפגעי עבודה נקבעו לנפגע 41% נכות משוקללת בעוד בענף נכות כללית נקבעו 72% רפואית ואי כושר בדרגת 100%.
הנתבעים טוענים כי לנוכח הקביעה בענף נפגעי עבודה - אין בסיס לדרישת התובע להשבה על בסיס קביעות בענף במחלקת נכות כללית.

4. נאמנים לגישתם שילמו הנתבעים לתובע לאחר הגשת התביעה וביום 14.2.08, סך של 151,857 ₪ המהווה את הסך שהיה מתקבל לטענתם לו היה הנפגע מקבל קצבת נכות מעבודה על בסיס 41% נכות (בעניין זה ר' הודעה מיום 14.2.08 אשר נתמכה גם בחוות דעת אקטוארית של מר ספיר).
הנתבעים טוענים כי אין מקום להורות להם להוסיף ולשלם סכומים נוספים ובסיכומיהם נטען כי יש מקום אף להורות על השבת חלק מהסכום שהועבר.

קביעות המל"ל במחלקותיו השונות:

נכות מעבודה:

5. הנפגע הגיש בתחילה למל"ל תביעה לקצבת נכות מעבודה.
הנוירולוג ד"ר יופה ויטל בדק אותו לראשונה ביום 27.10.02. מדוח הבדיקה עולה כי בפני המומחה עמדו מסמכים שונים ובהם גם סיכום האשפוז מבי"ח בלינסון, תוצאות בדיקת CT, תעודות רפואיות לנפגע, חוו"ד באשר לפגיעה בעיניים וא.א.ג. המומחה ציין כי הנפגע אינו ממשיך לקבל טיפול רפואי, מאז התאונה לא עובד והפגימה שהונחה לדיון הייתה חבלת ראש.
ר' נספח ו', לחומר שהוגש מטעם הנתבעים ביום 26.5.10.

6. ביום 18.11.02 ניתנה חוו"ד פסיכיאטרית ע"י ד"ר סכנובר - מחווה"ד עולה כי הוא בדק הנפגע בסיוע תרגום של דודתו והכיר ב- 20% נכות נפשית אשר כללה אספקטים נוירופסיכולוגיים. בתיאור תלונות הנפגע נרשם, בין השאר, כי נראה לו שאנשים ומכוניות חולפים במהירות, הוא כל הזמן בבית חצי ישן חצי לא, רוצה טלוויזיה, לא מוזיקה, לא רעש, פוחד ללכת לבד ברחוב וסובל מהתפרצויות זעם.
נרשם עוד כי המומחה עיין בתרשומות סיכום הועדה הנוירולוגית הקודמת מיום 27.10.02, שבה EEG ו- CT מיום 25.2.02 היה תקין בניגוד לחשדות שעלו ב- CT קודם מ- 4.1.01, יום התאונה. נרשם כי תלונות הנפגע סובייקטיביות בעיקרן אך אמינות ותואמות מבחינה קלינית להפרעה של זעזוע מוח. עוד נרשם כי ככל הידוע לא הייתה פריצה בקרקפת והנפגע לא נמצא בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי אלא רק נוירולוגי. נכותו הנפשית הכוללת גם אספקטים נוירופסיכולוגים - הועמדה על 20%, עד ליום 30.11.03, לפי סעיף 34(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן:"התקנות"). לוועדה הבאה התבקש דוח פסיכיאטרי פסיכולוגי וכן חוו"ד נוירולוגית של המוסד.
ר' נספח ה', לחומר שהוגש מטעם הנתבעים ביום 26.5.10.

7. בהחלטה מיום 11.12.02 נקבעה לנפגע נכות זמנית של 40% - בהתאם לסעיף 34ג' לתוספת לתקנות. נכות זו נקבעה כנכות זמנית מיום 1.7.01 ועד ליום 31.3.03.
הקביעה ניתנה על ידי ד"ר יופה ויטל, אשר סבר שלא קיימת נכות נוירולוגית. בחלק של הממצאים כתב המומחה -
"בדיקת EEG שלא הדגימה פעילות אפילפטית בדיקה של רמת אפנוטין בדם 0. לדעת הוועדה אין מספיק נתונים קליניים ומעבדתיים (EEG) בעד התקפים אפילפטיים. לא נמצאו סימנים נוירולוגיים מוקדיים בבדיקה נוירולוגית ובדיקת CT".

ר' נספח לב' לסיכומי התובע.
אציין כי על אף שבהחלטה עצמה נקבעו 40% - לכאורה מכוח סעיף 34ג' לתוספת לתקנות, הסעיף האמור מאפשר להכיר רק ב- 20% נכות ומעיון בהחלטה עולה כי ייתרת הנכות הוכרה לנוכח בעיית טינטון (10%) ובעיית שמיעה(10%).
(על אף שעולה כי בפני הועדה הונחו חוות דעת רפואיות של מומחים בתחומים שונים לא כל חוות דעת אלה הונחו בפניי. הועדה נסמכה, בין השאר, על חוו"ד סכנובר דלעיל שהכירה כאמור ב- 20% נכות פסיכונורוטית).

8. ביום 3.9.03 קבעה וועדה שדנה בתביעת הנפגע, כי נכותו הצמיתה עומדת על 41% וזאת כדלקמן:
10% - לפי תקנה 72(4)(ד) II בגין טנטון (או בלשון התקנה - חבלה אקוסטית עם עקומת שמיעה אופיינית עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור).
10% - לפי תקנה 72(1)(ג)4 בגין הפחתת כושר השמיעה. (אעיר כי ככל הנראה יש טעות במספר התקנה שצוין).
10% - לפי תקנה 34ב' בגין הפרעות פסיכונוירוטיות.
הנכות הוגדלה ב 13.55%, בהתאם לתקנה 15, משוועדת הרשות מצאה שהנפגע אינו עובד עקב הפגיעה והמלצת אותה ועדה מיום 29.7.03, על הגדלה, אושרה על ידי הועדה הרפואית.
סה"כ הוכרו אפוא 40.65% שעוגלו ל- 41% ונקבע כי יחולו מיום 1.4.03.

9. לא ניתן למצוא הסבר לכך שהנכות הפסיכונוירוטית שונתה מסעיף 34ג' לסעיף 34ב' ולא ניתן גם למצוא הסבר להפחתתה.
מאחר ואין מחלוקת שנכות זו קשורה לתאונת הדרכים וחבלת הראש שניזוק הנפגע במסגרתה (עת נפגע כשנסע באופניים) - אין אני נדרשת לפרטי ההחלטה. יודגש עם זאת כי אף ועדה זו סברה שמבחינה נוירולוגית לא נותרה נכות, כאשר בין חברי הועדה ישב הן נוירולוג והן פסיכיאטר.
ר' החלטת הועדה היא נספח ב' לסיכומי התובע.

נכות כללית:

10. ביום 16.12.03 הגיש הנפגע תביעה לקצבת נכות כללית.
הפסיכיאטרית, בלניקי אירינה, מצאה ביום 22.1.04 כי נכותו הנפשית עומדת על 50% לצמיתות וזאת בהתאם לסעיף 34ה' לתקנות. בחוות הדעת בתיאור פרטי הליקויים מפי הנפגע מצוינת תאונת הדרכים, פגיעת הראש ואובדן ההכרה בעקבותיה. הנפגע תיאר שינויים בהתנהגות ובכלל זה - רגזנות, התפרצויות, זריקת חפצים, שינויים במצבי הרוח עצבנות ייתר, התפרצויות ומנגד את היותו לפעמים יותר מידי שקט. בממצאי הבדיקה ציינה הפסיכיאטרית, בין השאר, כי הנפגע סובל מ- Post Traumatic Brain syndrome
ר' נספח ה' לסיכומי התובע.

11. הנוירולוגית, ד"ר דורית בלוך, מצאה ביום 8.2.04 (בהמשך לבדיקתה מיום 4.1.04) כי לנפגע נכות זמנית של 20% לפי סעיף 30(5)IIב לתקנות ונכות נוירולוגית צמיתה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 29(5)אII לתקנות. עניינה של הנכות הזמנית בהתקפי אפילפסיה משניים ועניינה של הנכות הצמיתה בפגיעה בעצבי המוח בצורה בינונית. מטופס חוות הדעת ניתן ללמוד כי הנפגע התלונן שמאז התאונה כואב לו הראש באופן תמידי וכן הוא סובל מהתקפים אפילפטיים.
הנוירולוגית שבדקה ככל הנראה את הנפגע ביום 4.1.04, מציינת כי הנפגע מתלונן שכל הזמן כואב לו הראש ומאז תאונת העבודה הוא לא זוכר דברים. לטענתו יש לו התקפים אפילפטיים "הרבה קטנים וגם גדולים פעם בחודשיים". צוין עוד כי הנפגע מקבל טיפול תרופתי. המומחית כותבת כי הבדיקה הנוירולוגית היא בלי ממצא פתולוגי.

12. המומחית מסכמת כי בינואר 2001 נפגע בראשו כרוכב אופניים ובבדיקת- C.T. BRAIN נמצא חשד לקונטוזיה נקודתית טמפרו-פרטיטלית משמאל, חשד לדימום סוב דוראלי פרונטלי מימין. אין עדות לשבר, הנפגע לא נותח. מאז סובל מכאבי ראש והתקפי אפילפסיה, נמצא בטיפול נוירולוגי ומטופל בתרופות אשר צוינו על ידה. נרשם עוד כי תדירות ההתקפים כאחד בחודשיים לדבריו, כי הוא זקוק להערכה פסיכיאטרית ונמצא בטיפול בבי"ח גהה. המומחית ביקשה לקבל את תיק תאונת העבודה, דו"ח עדכני על מצבו הנוירולוגי וטופס אפילפסיה.
בחלק של הערכת הרופא נרשם עוד -
"דיווח על אירועים החשודים להתקפים אפילפטיים מ- 3/01. EEG תקין. מקבל טיפול ב- AED תדירות וסוג ההתקפים לא ברור. נוטל תרופות לא סדיר."

מומחית זו סברה שהנפגע מסוגל לעבוד תוך מגבלה החלה על חולי אפילפסיה.
ר' נספח ו'1 לסיכומי התובע.

13. ביום 23.2.04 קבע ד"ר חנן דוד, נוירופסיכולוג קליני מבי"ח לוינשטיין כי יש להכיר ב- 30% בגין תסמונת לאחר זעזוע מוח. המומחה מציין כי מאחר והנפגע מדבר מעט עברית ונעדר מתורגמן לא היה ניתן להעביר לנפגע נוהל אבחוני ראוי. אולם, הוסיף המומחה - כי בעקבות ניתוח מסמכים רפואיים לגביו וע"פ התרשמותו ממה שערך, מדובר ככל הנראה במצב קשה של תסמונת שלאחר זעזוע מוח. המומחה הכיר ב- 30% בהתאם לתקנה 34ד' מותאם, כאמור - עקב מצב קשה של תסמונת שלאחר זעזוע מוח (Post Concussion Syndrome).
ממסמך זה עולה ברורות כי הנכות המומלצת קשורה ונובעת מהתאונה לדעת עורך המסמך.
ר' נספח ז' לסיכומי התובע הוא גם נספח ג' בחומר שהוגש ביום 26.5.10 מטעם הנתבעים.

14. יוער כי מסמך זה אינו נושא כל סממן שנערך בתוך המל"ל באיזה מענפיו, ברם - מאחר וקביעת הנכות שניתנה במועד מאוחר יותר, מדברת על כך שניתנו אחוזים שונים בין הפסיכיאטר והנוירופסיכיאטר (ר' סעיף 17 להלן), ניתן להניח כי זו נכללה בתיק הנפגע בענף נכות כללית.

15. ביום 25.2.04 נקבעה נכות אורטופדית של 10% לפי סעיף 11(1)ב לתקנות וזאת לנוכח בעיית ורידים ברגליים ותלונת הנפגע על כאבים במשך שנה. ר' נספח ח' לסיכומי התובע.

16. על יסוד חוות דעת אלו נקבעה ביום 26.2.04 נכות זמנית בשיעור 66% עד ליום 31.1.05 וזאת כדלקמן:
40% - בתחום הפסיכיאטרי והנוירולוגי בהתאם לסעיף 34ד'-ה' לתקנות והחל מיום 4.1.01.
20% -בגין Post trauma head injury לפי סעיף 29(5) אII לתקנות, אף זאת מיום 4.1.01.
20% -בשל התקפים אפילפטיים משניים, בהתאם לסעיף 30(5)IIב' לתקנות וזאת מיום 20.3.01 ועד 31.1.05.
10% - בשל ורידי הרגליים לפי סעיף 11(1)ב לתקנות, מיום 1.1.02.
(52% נקבעו אפוא מיום 4.1.01 ועד 19.3.01 ו62% מיום 20.3.01 ועד 31.12.01, והנכות הגבוהה יותר רק לאחר מכן). ר' נספח ו'2 לסיכומי התובע.
17. ד"ר רוממתי החתום על ההחלטה - קבע, בין השאר, כי מדובר בתאונת עבודה מיום 4.1.01 בה נגרמו חבלה וכןcontusion בראש וכי מאז תפקודו לקוי מאוד עקב מצב נפשי או נוירופסיכולוגי. הנפגע מבקר כל שבוע אצל פסיכיאטר בריאות הנפש, מטופל טיפול תרופתי שצוין, סובל מהתקפים וכאבי ראש, לא מסוגל לצאת מהבית ומרגיש אבוד לגמרי. המומחה קבע עוד כי: "מבחינה נפשית מדובר בליקוי הקשור לחבלת הראש (תסמונת שלאחר זעזוע מוח) קובעים גם הפסיכיאטר וגם הנוירופסיכיאטר אך היות ונתנו אחוזים קצת שונים הוחלט על אחוזי ביניים סופית".
ר' נספח שסומן א' +ד' בחומר שהוגש מטעם הנתבעים ביום 26.5.10.

18. בחוו"ד רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות, מיום 26.2.04, נקבע כי הנפגע אינו מסוגל להתפרנס בשוק החופשי עקב מצבו הנפשי. בחווה"ד מצוין כי התפקוד הלקוי הינו עקב תוצאות וחבלה של תאונה מיום 4.1.01 עם חבלה קשה בראש.
בהסבר המומחה נכתב "עקב תוצאות החבלות בראש: מטופל אצל פסיכיאטר, כמו כן פיתח התקפי Epi משניים לנזק מוחי".
ר' נספח י' לסיכומי התובע.

19. ביום 22.3.04 נקבעה דרגת אי כושר של 75%.
מההחלטה עולה כי הנפגע לא שב לעבודה מאז התאונה ובהנמקה להחלטה נאמר: "מדובר בתובע יליד 1955 אשר עבר תאונה ברוכבו על אופניים ונגרמה חבלה קשה בראש. מאז תפקודו לקוי ביותר הוא מטופל ע"י פסיכיאטר ופיתח התקפים אפילפטיים משניים לנזק מוחי. התובע מטופל בבי"ח גהה - קיימים שינויים בהתנהגות והלוצינציות שמיעה, סובל מתסמינים דיכאוניים תגובתיים ותסמונת שלאחר זעזוע מוח. לפי חוו"ד רופא מוסמך, עקב מצבו התובע לא מסוגל להתפרנס בשוק החופשי לפיכך קובעת כי איבד 75% מכושרו והשתכר לתקופה זמנית במסגרת האחוזים הרפואיים."
ר' נספח יב' לסיכומי התובע.

20. משהנכויות שנקבעו במסגרת נכות כללית נקבעו כנכויות זמניות, שב הנפגע ונבדק שוב בסמוך לתום התקופה ע"י הנוירולוגית בלוך. ביום 2.12.04 ניתנה חוות הדעת הנוירולוגית המכירה ב- 20% נכות לצמיתות, בהתאם לסעיף 30(5)IIב לתקנות. בתלונות המטופל נכתב כי מעבר למסירת תרופותיו הוא ציין כי אין לו כעת התקפים גדולים אלא רק קטנים. לדבריו אשתו מספרת שהראש שלו נופל. עוד ציין כי קורה שהוא מרגיש שהמכנסיים שלו רטובים והוא לא יודע למה.
בחווה"ד נכתב: "תובע בן 50 אשר לו חשד להתקפים אפילפטיים שהופיעו לאחר קונטוזיה מוחית וחשד לדימום סוב-דורלי". לאחר ציון תרופותיו נכתב עוד - "מוסר על קיום התקפים קטנים, ללא נפילות שתדירותם לא ידועה. לא הציג כל מסמך רפואי עדכני. החשד לקיום התקפים אפילפטיים משניים, נוכח עדות לחבלת ראש משמעותית והיותו נוטל טיפול אנטי קונבולסיבי הוא סביר למדי, על כך ממליצה על מתן אחוזי נכות יציבים".
ר' נספח יג' לסיכומי התובע.

21. ביום 2.12.04 נערכה גם חוו"ד ע"י הפסיכיאטר מרצ'בסקי וזה המליץ על 50% נכות יציבה, בהתאם לסעיף 34ה' לתקנות. בתיאור הליקוי נכתב "הפרעה נפשית לאחר חבלת ראש".
מעיון בתלונות הנפגע עולה כי הוא התלונן ואמר: "הכל אותו דבר, מאז תאונת העבודה לא טוב". בהמשך מתואר המצב בבית. מתואר כי כל דבר גורם לנפגע לעצבים הוא מעדיף להיות לבדו וכן הוא מתאר הזיות מהן הוא סובל וקושי להתמצא אף במקומות המוכרים לו.
הבודק כותב כי אין שינוי לטובה מאז הבדיקה הקודמת וכי נותרה אותה נכות שנקבעה כבר בינואר 2004. עולה כי נותן חוות הדעת עיין גם בחוות דעתו של הנוירופסיכולוג (ר' לעיל סעיף 13). ב"כ התובע הפנתה בסיכומיה לכך שאומנם בסעיף ט' לטופס ההערכה צוין איקס בסמוך למילים "אובדן הכושר אינו מהתאונה" אך נראה מהמסמך בכללותו כי בטעות עסקינן. עוד הפנתה לכך שרישום זה אינו נוגע לנכות הרפואית אלא להערכה לגבי ההשפעה על יכולת התפקוד.
ר' נספח יד' לסיכומי התובע.

22. על יסוד חוות הדעת הנ"ל נקבעה ביום 8.12.04 נכות צמיתה בשיעור 72% וכדלקמן:
10% -בגין ורידים בגפיים תחתונות בהתאם לסעיף 11(1)ב' לתקנות ומיום 1.1.02.
20% -בגין הפרעות פרכוסיות לפי סעיף 30(5)IIב' לתקנות מיום 1.2.05.
50% - בשל הפרעה נפשית לאחר חבלת ראש לפי סעיף 34ה' לתקנות, מיום 1.2.05
20% - בגין Post traumatic injury לפי סעיף 29(5)א'II לתקנות, מיום 4.1.01.
בעניין קביעת הנכות האחרונה ר' נספח טו' לסיכומי התובע.

23. בחוו"ד של רופא מוסמך לעניין אי כושר מיום 8.12.04 הומלץ להכיר בכך שהנפגע אינו מסוגל לעבוד על רקע נפשי/נוירופסיכולוגי. יוער כי חווה"ד נערכה ע"י מומחה לרפואה פנימית וגסטרואנטרולוגיה ולא ע"י איש מקצוע בתחום הנפשי או הנוירולוגי. בחוות דעת זו צוין שאובדן הכושר אינו קשור לתאונה וזאת חרף העובדה שעולה מפורשות כי הנפגע מעלה תלונות אשר הוא מייחס אותן לחבלה המוחית שעבר.
ר' נספח טז' לסיכומי התובע.

24. ביום 3.1.05 נקבעה לנפגע דרגת אי כושר בשיעור 100% מיום 1.2.05.
בהחלטה נכתב "בהמשך להחלטה קודמת - מדובר בתובע לאחר חבלה מוחית עם נזק נוירולוגי, פסיכיאטרי ונוירופסיכולוגי. בהסתמך על חוו"ד שבתיק - התובע לא מסוגל לשום עבודה. לפיכך קובעת כי איבד 100% מכושרו להשתכר".
ר' המסמך אשר צורף להודעת תובע מיום 19.4.09.

25. בהתחשב בהתפתחויות המתוארות לעיל - קיבל הנפגע בתחילה דמי פגיעה וגמלאות נכות מעבודה. משנקבעה נכות כללית, המזכה בקצבה גבוהה יותר מקצבת הנכות בעבודה, נמסרה לנפגע הודעה כי החל מיום 1.9.04 הוא יקבל את הקצבה הכללית עד שתקבע נכותו הכללית הצמיתה ואזי תינתן לו זכות בחירה בין שתי הקצבאות האפשריות.
ביום 8.2.05 הודיע הנפגע כי הוא מעדיף לקבל קצבת נכות כללית ולפיכך המשיך לקבל את זו.
ר' נספחים י"ז' -כ' לסיכומי התובע.

מסמכים נוספים:

26. בכלל המסמכים שהציג המל"ל (מעבר להערכת הנוירופסיכולוג מבית לוינשטיין אשר לא ברור מיקומה בתיק) הוצג גם דו"ח כושר השתכרות, שנערך על ידי עובדת סוציאלית במכון להערכה תפקודית בבי"ח לוינשטיין. המסמך נחתם ביום 7.3.04 (כמועד הבדיקה צוין 4.1.04).
במסמך זה המלצה להכיר בכך שהנפגע איבד לגמרי את יכולתו להשתכר כאשר עולה כי ההמלצה נסמכת גם על חוות הדעת של המטפלים בנפגע וכן על תלונותיו. גם במסמך זה נראה כי הפגיעה משויכת לתאונה ("ת. עבודה 1/01 - נפגע בראש כרוכב אופניים") ומוזכרות הן הבעיות הנפשיות/נוירולוגיות והן ההתקפים האפילפטיים.
ר' נספח יא' לסיכומי התובע.

27. הנתבעים מצידם הגישו חוו"ד של פרופ' רכס.
עולה מחוות הדעת כי פרופ' רכס לא בדק כלל את הנפגע אלא ערך חוות דעתו על יסוד חומר רפואי שהונח בפניו, לרבות מסמכים מבתי החולים ותוצאות בדיקות רפואיות.
פרופ' רכס עיין עוד בדוחות שונים מתיקי המל"ל ובכלל זה –

- חוות דעת רפואית של הנוירולוג ד"ר יופה ויטל מיום 11.12.02 אשר החליט שלא להכיר בנכות נוירולוגית משסבר כי אין מספיק נתונים קליניים ומעבדתיים בעד ההתקפים אפילפטיים וציין שלא נמצאו סימנים נוירולוגים מוקדיים בבדיקה נוירולוגית ובדיקת CT (ר' לעיל סעיף 7).

- ומנגד חוות דעת של הנוירולוגית ד"ר בלוך אשר הכירה ב- 20% נכות בגין התקפים אפילפטיים משניים וזאת על אף שתדירות וסוג ההתקפים לא היה ברור וגם בדיקת EEG נמצאה תקינה (ר' לעיל סעיף 11 ור' גם סעיף 20).

28. פרופ' רכס הפנה לכך שעת נקבעה לבסוף נכות בגין ההתקפים האפילפטיים זו ניתנה בגין חשד בלבד ואף נכתב בהחלטת הועדה כי הנכות ניתנת בגין "Suspected Secondary epileptics seizures ". פרופ' רכס מצדד בחוות דעתו בקביעת ד"ר ויטל ומעדיפה על פני קביעת ד"ר בלוך. פרופ' רכס מבהיר כי אין מקום למתן נכות בגין חשד בלבד כפי שעשתה הועדה. לעמדתו בחינת מכלול החומר מלמדת כי לא היה למעשה אובדן הכרה בסמוך לתאונה והפגיעה הייתה קלה יותר מהמתואר במסמכי המל"ל, הלוקים לטענתו באי דיוקים עובדתיים.
לדידו אין למעשה כל עדות אובייקטיבית לקיומה של הפרעה אפילפטית והוא מפנה לכך שלמיטב ידיעתו, אין אף מקרה אחד בו הובהל הנפגע לחדר מיון לאחר התקף שכזה. עובדה זו, בצירוף העובדה ששתי בדיקות EEG שעבר הנפגע בשנת 2001 היו תקינות וללא עדות לפעילות חשמלית אפילפטית - מחלישות לטעמו את הטענה בדבר קיום המחלה.

29. פרופ' רכס סבור, על סמך המסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לפגיעה, כי מידת החבלה לגולגולת הייתה מתונה ופגיעה שכזו אינה מביאה בתוך כ- 6 שבועות להתפתחות אפילפסיה קשה, המחייבת לכאורה טיפול בשתי תרופות אנטי אפילפטיות במקביל, כפי שעולה לכאורה מהמסמכים הרפואיים שקיבל. פרופ' רכס קובע אפוא כי קיימים יותר ממצאים המעידים כי הנפגע אינו סובל מהמחלה מאשר ממצאים המאשרים קיומה. בהתאם לחוות דעתו אין כלל הוכחה שהנפגע סובל ממחלת האפילפסיה ובהעדר מבחנים נוירוקוגניטיביים המאשרים קיום הפרעה נוירופסיכולוגית הנפגע אינו זכאי לנכות.

טענות הצדדים:

טענות התובע:

30. התובע בסיכום טענותיו מדגיש שניתנה רשות להתגונן רק בשאלת הקשר הסיבתי שבין הקביעות במחלקת נכות כללית ובין התאונה וכן במשמעות שיש ליתן לקביעת הנכות השונה במחלקת נפגעי עבודה. נטען כי אין לאפשר העלאת כל טענה החורגת מגדר זה של המחלוקת.

31. התובע מדגיש כי בכל הקשור לסך המהווה כ- 41% גמלאות נכות מעבודה מושתקים הנתבעים מלהעלות טענות, שכן בהתאם לטענתם הם ניכו סכום זה מתביעת הנפגע.
נטען כי מכל מקום, אף שהעבירו את אותו הסכום, לאחר שכבר הוגשה התביעה דנן, עשו זאת הנתבעים בערכים נומינליים ויש להורות להם להשלים, ביחס לחלק זה, את הריבית הקבועה בהסכם. התובע מוסיף ומפנה לכך שבמסגרת מסמך ההסדר עם הנפגע מתחייב הנפגע לשפות המבטחים על כל תביעה שיתבעו בגין התאונה - "למעט תשלומי המוסד לביטוח לאומי".
נטען כי משלא נקבע מפורשות למעט תשלומים בענף נפגעי עבודה, ממילא הובאה בחשבון גם אפשרות שהנפגע ימצה זכויותיו במסגרת ענף נכות כללית.
התובע מדגיש שתביעת הנפגע בענף נכות כללית הוגשה כבר ביום 16.12.03, בעוד ההסכם שבין המבטחים והנפגע, נחתם ביום 3.3.04. ממילא היו המבטחים יכולים לעמוד על אפשרות לניכוי סכומים אחרים, עוד בטרם השלימו ההסדר עם הנפגע.

32. טרם שהתובע נדרש למשמעות הקביעה בענף נכות מעבודה הובהר כי אינו חולק על כך שלא מתקיים קשר סיבתי בעניין 10% נכות שנקבעו בגין ורידי הרגליים. התובע טוען כי בהפחתת נכות זו יש להעמיד את נכות הנפגע על 69%.
התובע טען עם זאת כי באשר לייתר הנכויות, מחייבות קביעות המומחים בענף נכות כללית ובעניין זה נסמך התובע על פסיקה שניתנה בערכאת הערעור ואשר קבעה אכן כי אותן קביעות מחייבות, אף שניתנו בענף נכות כללית ובלבד שעולה כי נבחן והוכר שם קשר סיבתי בינן ובין הפגיעה.

33. ב"כ התובע סקרה בסיכומיה את מסמכי המל"ל והבהירה מדוע היא סבורה שלמעט ורידי הרגליים, ניתן למצוא קשר סיבתי בין כל נכות ובין התאונה. בין השאר, הפנתה לעובדה שמרבית הנכויות הוכרו החל ממועד התאונה וגם בכך יש ללמד שהן משויכות אליה.
באשר להכרה בנכות בגין התקפים אפילפטיים, רק מיום 20.3.01, היא מבהירה כי מתוכן חווה"ד מיום 8.2.04 - עולה ברורות כי אלה מיוחסים לפגיעה בתאונה אך לנוכח העובדה שההתקפים לא החלו מיידית עם הפגיעה אלא כהתקפיים משניים ולנוכח העובדה שהנפגע דיווח על ההתקפים רק מתחילת חודש מרץ - נקבע מועד תחילת הנכות כחודש וחצי לאחר התאונה. נטען כי בהקשר הכולל, אין בקביעת תחילת הנכות כחודש וחצי לאחר התאונה, כדי לשלול את ההכרה בקשר סיבתי.
קביעת הנכות בגין ההתקפים האפילפטיים נעשתה באופן ברור כנזק משני לפגיעה המוחית. מאחר שלא יכולה להיות מחלוקת כי פגיעה זו יסודה בתאונה, נטען כי מתקיים קשר סיבתי גם ביחס לנזק משני זה.
התובע מפנה לפסיקה לאורה אין צורך באמירה במפורשת בדבר קיום קשר סיבתי אלא די בכך שזה נובע ממהות הפגיעה. נטען כי במקרה דנן מתקיים קשר כאמור, שכן למעט הורידים ברגליים, ברור הן ממהות הפגיעות והן מהמסמכים שפורטו לעיל, כי מתקיים קשר סיבתי באשר לייתר הפגיעות.

34. התובע מבהיר שכבר בסמוך להגשת חוות דעתו של פרופ' רכס הוא התנגד להגשת חוות הדעת (ר' הודעה מיום 29.3.09) והפנה לעמדת הפסיקה כי עת עסקינן בתביעה מכוח ההסכם ולנוכח מהותו של ההסכם - אין לאפשר הגשת חוות דעת רפואיות מטעם הצדדים.
נטען כי לנוכח הפסיקה אין רלוונטיות לעמדת פרופ' רכס ואין המבטחים יכולים להעלות טענות כנגד תבונת החלטת התובע.

35. באשר לקביעת נכות שונה בענף נכות עבודה - מובהר כי לא מדובר במומחים שונים של התובע. המומחים בועדות המל"ל הם מומחים אובייקטיבים חיצוניים ומטעם זה אף למל"ל זכות להגיש ערר על החלטותיהם. ממילא, כך נטען, לא מדובר בקביעות שונות או סותרות של מומחים מטעם אותו הגוף, כפי שמציגים זאת הנתבעים.
נטען כי משהנפגע בחר במסלול פיצוי מסוים והתובע מחויב לשלם בהתאם לקביעות באותו ענף, ממילא יש מקום להורות גם לשפותו על כל פגיעה שהוכרה שם ואשר נובעת מהתאונה.

36. נטען עוד כי המחלוקת בתחום הנוירולוגי לא נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי אלא לשאלה האם קיימת כלל פגיעה נוירולוגית ובעניין שאלה זו אין כל עדיפות למומחה שישב במסגרת ענף נכות מעבודה על פני המומחה שישב במסגרת ענף נכות כללית. הודגש כי בהתאם לפסיקה השאלה שעל בית המשפט להשיב עליה היא האם המומחים סברו בתום לב שמתקיים קשר סיבתי ולא אם זה באמת קיים.

37. התובע טוען כי אין מקום להידרש כלל לשאלה איזו קביעה מבוססת יותר, עם זאת, הוא מוסיף ומפנה לכך שבענף נכות מעבודה לא נקבעה נכות נוירולוגית רק על סמך העובדה שבדיקת EEG לא הדגימה פעילות אפילפטית, בעוד מנגד הקביעה בענף נכות כללית - הייתה תוך מודעות להעדר ממצא בבדיקת ה- EEG, אך בהתחשב בעדות לחבלת ראש משמעותית, החשד להתקפים אפילפטיים משניים והטיפול שניתן לנפגע בפועל.
המומחית בענף נכות כללית, אף עיינה בתיק הנוירולוגי של הנפגע ומצאה בו רישומים בדבר האירועים החשודים וכן תיעוד לטיפול תרופתי תואם. נטען כי אף אם היה מקום לערוך השוואה בין נכונות הקביעות השונות - יש להעדיף הקביעה בענף נכות כללית מאחר ובענף נכות מעבודה לא ניתן הסבר לרישום בתיק הנוירולוגי בדבר האירועים החשודים כאפילפטיים כמו גם הטיפול האפילפטי אשר אין מחלוקת שניתן.

38. באשר לתחום הפסיכיאטרי טוען התובע שאף בענף נכות מעבודה ניתנו בתחילה 40% נכות זמנית ולא הובהר שם מדוע לבסוף נקבעו רק 10% בתחום הנפשי (אעיר בהקשר זה כי אף שהנכות הזמנית באותו ענף נקבעה בתחילה כולה בהתאם לסעיף 34ג', ברור שעסקינן בטעות בלבד, שכן לא ניתן לקבוע אחוז נכות שכזה מכוח אותו סעיף בלבד ומההנמקה ניתן לראות שהנכות הזמנית לא נקבעה כולה רק בגין נכות נפשית, הכול כפי שציינתי לעיל).
התובע מפנה לכך שבפני הועדה בענף נכות כללית עמדו חוות דעת של פסיכיאטר ונוירולוג מיום 2.12.04 וכן חוו"ד של נוירופסיכולוג מבית לוינשטיין, אשר הינה יסודית ומפורטת, באשר לקורות הנפגע מאז התאונה. נטען כי טרם לקביעה בענף נכות כללית היו חוות דעת של מומחים רבים ובתחומים שונים בפני הוועדה.

39. עוד נטען כי הקביעות בענף נכות כללית, בדבר אובדן כושר השתכרות, מתיישבות היטב עם הקביעות הרפואיות באותו התחום, בעוד הקביעות בענף נפגעי עבודה, אינן מתיישבות לכאורה עם החלטת אותו ענף להפעיל את תקנה 15, ללא שברור מה הבסיס הרפואי לכך.
נטען עוד כי יש ליתן את הדעת לעובדה שהבדיקות בענף נכות כללית היו בשלב מאוחר יותר ובשלב שהיה ניתן לקבל תמונה מהימנה יותר ומקיפה יותר באשר למצב הנפגע.

40. משלא ניתנה רשות להתגונן באשר לסוגיית הריבית נטען כי יש לפעול בהתאם להוראות ההסכם. התובע טען כי יש להורות על השבת כל הסכומים ששולמו כגמלאות נכות מעבודה. באשר לגמלאות הנכות הכללית - לאחר הפחתת הנכות שנקבעה בגין הורידים ברגליים יש בהתאם להלכת פרלה עמר להורות על החזר 95.8% מהגמלאות (69/72) החל ממועד הגשת התביעה ובגין התקופה הקודמת, בה היו נכויות זמניות, יש להורות על השבה על בסיס 93.3% (61.6/66).

טענות הנתבעים:

41. הנתבעים טוענים כי אין מקום לקבל את הקביעות במסגרת ענף נכות כללית וכי יש להעדיף את הקביעות בענף נפגעי עבודה.
הנתבעים מפנים לכך שהרופאים במסגרת נכות כללית קבעו "בצורה חד משמעית" כי הנכות הנפשית הנוירולוגית וורידים אינם קשורים לתאונה. לאחר שהנתבעים מפנים למסמכים הספציפיים, עליהם הם מבססים אותה הטענה (ר' בסעיף ב' לסיכומים) - נטען כי אין מקום לטענות שעסקינן בטעות קולמוס או אחרת, שכן לא הובאה כל תמיכה לטענה ממין זה. לא הוצג כל תצהיר לתמוך בטענת טעות ויש בכך למעשה הודאת בעל דין.

42. נטען עוד כי קביעת ענף נפגעי עבודה באשר לקשר הסיבתי שבין נכויות ובין תאונה היא שצריכה לגבור וכי במקרה זה נקבע שלא נגרמה עקב התאונה נכות נוירולוגית, אין אפילפסיה ואין נכות נוירופסיכולוגית אלא פסיכיאטרית בלבד ואף זו הועמדה על 10% בלבד.
נטען כי התובע מנוע מלטעון אחרת והקביעות בענף נכות כללית לא יכולות להוות מעין וועדת ערר על הקביעות בענף נכות מעבודה. עוד נטען כי את הקביעה שלא נותרה נכות בתחום מסוים לא ניתן לעקוף באמצעות ועדה בענף האחר.

43. הנתבעים מפנים לכשלים, פערים וסתירות - הקיימים לטעמם בקביעות שניתנו במל"ל באשר לפגימות השונות (ר' בעיקר המפורט בראש עמ' 3 לסיכומים). לדידם מקום בו קיימות קביעות שונות באשר לנכויות בין שני הענפים ואף בתוך אותו ענף - מוטלת על התובע חובה ראייתית ליישב הדברים.
נטען כי יש ליישב האמור באמצעות הגשת חוו"ד של מומחה רפואי אשר יקבע מה הנכות הנכונה והמחייבת.

44. הנתבעים טוענים עוד כי הקביעות בענף נכות מעבודה מבוססות יותר ויש להעדיפן.
בהקשר זה סוקרים סיכומי הנתבעים את הבדיקות וההנמקות בהחלטות השונות ובענפים השונים ונטען כי הקביעות בענף נפגעי עבודה מושתתות על תוצאות בדיקות ממשיות וחומר רפואי רחב - בעוד הקביעות בענף נכות כללית, נסמכות על תלונות סובייקטיביות, עדויות שמיעה וחשדות שאינם מבוססים בממצאי בדיקות נלוות.

45. לעמדת הנתבעים - אף אם נתעלם מהסתמכות על דברי הנפגע או אשתו, מכל מקום, תדירות התלונות על ההתקפים אינה תואמת הנכות שנקבעה. נטען כי לחלק מהקביעות אין אף כל תשתית עובדתית.

46. הנתבעים מפנים עוד לכך שבתוך ענף נכות מעבודה היו קביעות שונות באשר לנכות הנפשית ונטען כי אין בסיס ראייתי לנכות שהוכרה לבסוף.
נטען כי הקביעה נעשתה ללא רופא המדבר את שפת הנפגע וללא תיעוד מלא ועדכני (לפירוט הטענות דלעיל ר' עמ' 7-4 לסיכומי הנתבעים).

47. הנתבעים טוענים כי יש להתיר להם להגיש חוו"ד של מומחה מטעמם כדי למנוע עיוות דין ופגיעה בהגנה.
לטענתם הימנעות התובע מעריכת בדיקה עדכנית לנפגע והגשת חוו"ד עדכנית - דינה להיזקף כנגד התובע מבחינה ראייתית.

48. הנתבעים מפנים לפסיקה הקובעת כי לא ניתן להסתמך על הקביעות בענף נכות כללית מקום בו אלה לא נדרשו לסוגיית הקשר הסיבתי, בעוד קביעות בענף נפגעי עבודה ממילא נדרשות לאותו קשר. בהמשך לאמור נטען כי יש להעדיף את הקביעות האחרונות על הראשונות.

49. הנתבעים טוענים כי בסופו של יום יש להורות על תשלום רק על בסיס 10% נכות נפשית שהוכרו בענף נכות מעבודה, שכן שאר הנכויות שבענף זה לא הוכרו כלל בענף נכות כללית. בהמשך לטענה זו נטען כי יש מקום אף להשיב חלק מהסכום שהועבר לאחר שהוגשה התביעה (לגישת הנתבעים את השיפוי היה צריך לבצע על בסיס 10% מתוך 100% או לחלופין על בסיס 10% מתוך 72%).
לחלופין נטען כי אף אם יש להכיר בכל הנכויות בענף נכות מעבודה, עדיין יש לשפות רק על בסיס היחס שבין הנכות המצטברת באותו ענף לבין הנכות המצטברת הכוללת בענף האחר (שיפוי על בסיס 30% ללא תקנה 15, מתוך 100% או לחלופין על בסיס 30% מתוך 72% - ר' כלל החלופות מוצעות בסעיף 39 לסיכומיהם).

50. נטען עוד כי אין הצדקה לחייב בריבית ההסכמית בהתחשב בהתנהלות וועדות המל"ל.


הכרעה:

51. תמצית עמדתי כפי שתובהר להלן הינה כדלקמן:
הפסיקה קבעה כי מקום בו חל ההסכם - גוברות קביעות מומחים בענף נכות כללית אף על קביעות מומחים מטעם בית משפט בתביעת הנפגע כנגד המבטחת, כל עוד ניתן למצוא באלה קביעת קשר סיבתי בין הנכות והתאונה. לטעמי יש מקום ללכת באותה הדרך אף כאשר המחלוקת מתגלה בין קביעות מומחים בענף נכות כללית ובין קביעות מומחים בענף נכות מעבודה.
בהתחשב בהלכות הנוהגות, יש לטעמי להורות כי עת חל ההסכם - תבחנה קביעות המומחים בענף הרלוונטי אשר מכוחו מפוצה הנפגע; ככל שימצא שבאותו ענף קיימות קביעות מספקות של המומחים באשר לפגיעה ולקשר הסיבתי שבינה ובין התאונה, אזי ישולם הפיצוי בהתאם לאותה קביעה. קביעת אותם מומחים תגבר הן על מומחה מטעם בית משפט בתביעת הנפגע והן על מומחה בענף אחר של המוסד לביטוח לאומי ובית המשפט לא יידרש לטענות באשר לתבונת ההחלטות על בסיס השוואה להחלטות מומחים אחרים. דרך זו תעמוד כל עוד לא נסתרות על פניהן הקביעות וזאת בין מגופן ובין באמצעות ההחלטות האחרות וכל עוד אלה אינן נגועות בחוסר תו"ל.
עמדה זו הינה בשים לב לכך שהתובע מחויב לבצע התשלומים לנפגע על בסיס קביעות המומחים בענף שנבחר וזאת אף שלא מדובר במומחים מטעמו (שהרי ידוע כי גם לתובע עומדת הזכות לתקוף החלטותיהם באמצעות ערר).
כשם שקביעת מומחה בענף נכות כללית יכולה לגבור על קביעת מומחה מטעם בית משפט הנדרש מפורשות לסוגיית הקשר הסיבתי, כך יכולה אותה קביעה לגבור גם על קביעת מומחה בענף נכות מעבודה, שם נקבעת רק הנכות לגביה מתקיים קשר סיבתי.
להלן ארחיב ואבהיר הדברים, תוך בחינה גם של עובדות המקרה דנן.

52. במסגרת תיקים קודמים שנדונו בפני הועלתה הטענה כי לא ניתן לקבל את קביעות המומחים בועדות המל"ל בענף נכות כללית, עת קיימות קביעות מנוגדות של מומחים מטעם בית משפט שמונו במסגרת תביעת הנפגע כלפי המבטחים.
טענה ממין זה הועלתה לדוגמא בת.א. (שלום י-ם) 4870/07 המוסד לביטוח לאומי נ. אריה חברה לביטוח ואח' (ניתן ביום 19.10.08) וכן במסגרת ת.א. 8461/07 (שלום י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח (ניתן ביום 22.10.08). כבר באותם מקרים ציינתי כי מטרת ההסכם שבין הצדדים הייתה להגיע להסדר שיפשט וייעל את תביעות המל"ל כנגד מבטחי השימוש ברכב (להלן: "המבטחים"), מקום בו תובע המל"ל תגמולים ששילם וישלם לנפגע בתאונת דרכים. הובהר כי מטרה זו נלמדת מהמבוא להסכם וכן מה - "והואיל" הרביעי והחמישי.
ההסכם מציין באופן מפורש שמטרתו לחסוך בהתדיינות נפרדת בכל תביעה ותביעה וזאת בהתחשב במספר התביעות, בהן עשויה להתעורר שאלת אחריות המבטחים, כלפי המל"ל וכן בהתחשב בכך שההתדיינות בכל תביעה שכזו, הינה ממושכת וכרוכה בהליכים משפטיים ממושכים ויקרים.

53. הפנתי באותן הכרעות לכך שעל רקע מטרה זו הסכים המל"ל שלא לקבל שיפוי מלא על גמלאות ששילם ו/או ישלם לנפגעים והסתפק בשיפוי בשיעורים חלקיים, שנקבעו בהסכם (55% לנהג, בהתאם לתיקון שנערך בהסכם ו-80% לנוסע או הולך רגל). הפנתי עוד לדנ"א -
10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ. אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 5.1.06, להלן:"פרשת אררט"), בו נקבע, בהתחשב ברצון הצדדים לחסוך בהתדיינות בניהם, כי -

"הנה כי כן, שניים הם התנאים שבהתקיימם חבה חברת הביטוח לפצות את המל"ל: האחד, כי המל"ל "שילם או משלם... גימלאות לנפגע בתאונת דרכים"; והאחר, כי "החברה אחראית... לפצות אותו נפגע מכוח היותה המבטחת של השימוש ברכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים... בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה". בהתמלא שני התנאים הללו, זכאי המל"ל לפיצוי בגין התגמולים ששילם. ואולם, כך קובע ההסכם, הזכאות אינה מתפרסת על התגמולים כולם, אלא על אחוז מסוים מהם. האחוז הקבוע מתוך הגמלאות – בענייננו מדובר על 55% - שלו זכאי המל"ל, בא תחת הזכאות המלאה לפי סעיף 328. זהו ויתור משמעותי שהסכים לו המל"ל, בתמורה ליעילות ולוודאות הצומחת מהסדרה מוסכמת כוללת, מראש, של כל התביעות העתידיות. אין מחלוקת כי ברגיל, בהתמלא שני תנאי-הזכאות, חבותה של חברת הביטוח כלפי המל"ל נקבעת על-פי חישוב פשוט וקבוע, הנסמך על סכום הגמלאות ששילם המל"ל לניזוק עד מועד הדרישה, לו מתווסף סכום הגמלאות המהוון אותו ישלם המל"ל לניזוק בעתיד... מתוך הסך המתקבל נקבע השיפוי לפי האחוז המופחת הקבוע בהסכם". 

ר' פסקה 11 לחוות דעתו של כבוד השופט ריבלין, ההדגשות שלי - ע.ז.
 
54. על רקע זה, הכיר בית המשפט בפרשת אררט, אף בחובת המבטחות לשיפוי על בסיס תוחלת חיים ממוצעת, גם מקום בו הוכח כי תוחלת חיי הנפגע קוצרה וממילא שיפוי מלא של המבטחות, יוליד על פני הדברים פיצוי ביתר.
באשר לטענה כי במקרה שכזה מקבל המל"ל פיצוי ביתר נאמר שם:

"ומה באשר לטענה בדבר חוסר צדק במקרה הספציפי ובדבר קיפוח זכויות מהותיות? ובכן, אינני סבור כי תוצאה כזו אכן תגרם. כנגד תשלום היתר שזוכה לו חברת הביטוח במקרה אחד, היא זוכה, כאמור, ל"הנחה" במקרה אחר. זהו, כך שנינו, מחיר היעילות והוודאות שביקש ההסכם להשיג, בבכרו הכרעה קבועה מראש על-פני הכרעה פרטנית בכל מקרה ומקרה".

ר' שם, פסקה 16, ההדגשה שלי - ע.ז.

55. פסיקה שעסקה בפרשנות ההסכם, קבעה בין השאר על בסיס זה - כי אין מקום להעדיף את קביעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט, במהלך דיון בתביעת הנפגע, על פני המומחים הרפואיים שדנו בזכאות הנפגע לגמלאות המל"ל ובלבד שגימלאות המל"ל אכן שולמו בגין הפגיעה בתאונת הדרכים.
ובמילים אחרות נקבע כי ככל שיוכח:
א. עצם תשלום הגמלאות ע"י המל"ל,
ב. קשר סיבתי בין תשלומי המל"ל ובין התאונה,
ג. קיום כיסוי ביטוחי,
- יוטל על המבטחים לשפות את המל"ל, בשיעור השיפוי החלקי שנקבע בהסכם ועל בסיס קביעות מומחי המל"ל.

56. ככל שמוכח קיום קשר סיבתי, קובעת אפוא ההלכה כי בתובענות מכוח ההסכם, גוברות קביעות רופאי התובע אף על קביעות מומחי בית המשפט שדנו בפגיעת הנפגע בתביעתו הישירה כנגד המבטחת;
לעניין זה ר' ת.א. (שלום י-ם) 4844/00 המוסד לביטוח לאומי נ. ענבל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 30.8.05), שם הרחיב בעניין זה, חברי כבוד השופט וינוגרד ור' בעיקר המפורט החל מסעיף 6, וכן מסעיף 11 - עת נדחתה עמדת המל"ל כי הוא פטור אף מלהוכיח קיום קשר סיבתי בין תשלום הגימלאות ובין תאונת הדרכים.
ר' גם ת.א. (שלום י-ם) 8590/05 המוסד לביטוח לאומי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 29.10.06), בו הבהיר חברי כבוד השופט דראל, כי יש להעדיף את קביעת מומחי המל"ל על קביעות מומחים מטעם בית משפט בתביעת הנפגע, כל עוד מדובר בנכויות לגביהן קיים קשר סיבתי לתאונה.
עוד ר' ת.א. (שלום י-ם) 12191/04 המל"ל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 20.10.05), ת.א. (שלום י-ם) 4373/03 המל"ל נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 16.1.06) ות"א (שלום י-ם) 3401/05 המל"ל נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 20.9.06).

57. עמדה זו מקובלת אף על ערכאת הערעור ור' לדוגמא ע"א 2053/08 (מחוזי י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 17.8.08).
בית המשפט הפנה שם בתמיכה לעמדתו גם לפסיקה בע"א (מחוזי י-ם) 6467/05 המוסד לביטוח לאומי נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 27.12.05); ע"א (מחוזי י-ם) 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, (ניתן ביום 6.2.08); ע"א (מחוזי י-ם) 11253/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 3.1.08).

58. הפסיקה קובעת אפוא כי כל עוד עולה מקביעות המומחים מטעם המל"ל קיום קשר סיבתי בין הנכות הנקבעת ובין התאונה - אזי קביעות המומחים בועדות המל"ל הן שתחייבנה והשיפוי יקבע על בסיס אותן קביעות.
ידוע עם זאת, כי הצורך בקיום קשר סיבתי נדרש במיוחד עת עסקינן בתביעה באגף נכות כללית, שכן בעוד במסגרת תביעת נכות עבודה, נדרשים המומחים ספציפית לאירוע מכוחו נגרמה הפגיעה וממילא לקשר הסיבתי אליו - במסגרת תביעת נכות כללית, נבדקת נכות קיימת במועד הבדיקה וזאת לאו דווקא בקשר לאירוע זה או אחר.

59. בע"א2053/08 דלעיל נאמר, אף אם בהערת אגב:
"ויוטעם, ככל שמדובר בקביעות הוועדות הרפואיות של המערער במסגרת ענף נכות כללית, הרי שברגיל, הוועדות הרפואיות אינן נותנות דעתן לגורם לנכות (ראו סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי). דהיינו, בניגוד לענף נפגעי עבודה, בענף נכות כללית ניתן לקבוע דרגת נכות ללא התייחסות לשאלה האם הנכות נגרמה עקב תאונת דרכים. זכאותו של אדם לגמלה בענף נכות כללית מתבררת ללא בחינת הקשר הסיבתי לתאונת הדרכים. ייתכן שהנכות הכללית שנקבעה מקורה בתאונת הדרכים ובגורמים נוספים, כגון נכויות שקדמו לתאונה. יחד עם זאת, עמדתנו היא, כי מכוח ההסכם, קביעת הוועדות הרפואיות בענף נכות כללית מחייבת גם את חברות הביטוח, כאשר הוכח קשר סיבתי לתאונה."
במסגרת רע"א 8244/08 מגדל ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתנה ביום 17.3.09), נדחתה בקשת רשות ערעור על הכרעה זו.

60. ויוטעם; עמדה זו חלה גם מקום בו נפלה מחלוקת בשאלת הקשר הסיבתי. ככל שממסמכי המל"ל ניתן לעמוד על כך שמומחיו סברו שקיים קשר סיבתי ועמדה זו אינה רק בבחינת הערה לא מבוססת, אלא בבחינת עמדת מומחה - אזי עמדת מומחי המל"ל היא שתחייב ותגבור על עמדת המומחים שמונו בתביעת הנפגע. עמדת מומחי המל"ל תועדף לנוכח המהות של "קח ותן" שעמדה ביסוד ההסכם. דהיינו קח אחוזי שיפוי מופחתים, ותן בתמורה עדיפות למומחים מטעמנו ופשטות המייתרת צורך בהתדיינויות משפטיות.

61. לא נדרשת אמירה חד משמעית בעניין קיום קשר סיבתי אלא די שזה ישתמע ממהות הנכות או מקביעות שניתנו אגב קביעת הנכות.
בת"א (שלום י-ם) 8590/05 המוסד לביטוח לאומי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 29.10.06) אמר חברי כבוד השופט דראל כדלקמן:
"בהקשר אחר קבע כב' השופט וינוגרד כי גם כאשר קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות לבין התאונה על ידי רופאי התובע אינה מצוינת במפורש אך היא נובעת ממהות הפגיעה (באותו מקרה – תסמונת דחק בתר חבלתית) קביעה זו ממלא תחשב כנקשרת לתאונה (ר' ת.א. (י"ם) 12191/04 המוסד לביטוח לאומי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' תק-של 2005(4), 3316).
למסקנה דומה הגיעה עמיתי השופט ד' מינץ בהחלטתו בת"א (י"ם) 8048/04 בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'. תק-של 2006(1), 25687 . נוכח טיבו של ההסכם ומטרתו 'לחסוך את ההתדיינויות בכל תביעה בנפרד, ולהימנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים ויקרים' (המבוא להסכם), אני סבור כי פרשנות נכונה של ההסכם תומכת במסקנה כי מקום בו עולה כי הנכות הכללית שנקבעה לנפגע קשורה לתאונת הדרכים, בין אם מדובר בקביעה מפורשת של רופאי הועדה, בין אם מדובר בקביעה העולה מתוך ניתוח האמור בדו"ח הועדה – ובהיעדר כל אינדיקציה לכך שלנפגע עבר רפואי או לכך שהנכויות, כולן או חלקן נקשרות לאירוע או למחלה אחרים - קביעת רופאי התובע תחייב".

עמדה זו אומצה גם ע"י כבוד השופטת כהן בת"א (שלום י-ם) 2428/05 המוסד לביטוח לאומי נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 18.2.07).

62. עוד נקבע כי מקום בו מתקיים קשר סיבתי רק לגבי חלק מהנכויות, תקבענה קביעות מומחי המל"ל (להבדיל מקביעות המומחים בבית משפט), ביחס לאותן נכויות ועל בסיסן ייגזר חלק השיפוי המתאים, בהתאמה להלכת רע"א 3953/01 פרלה עמר נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 350 (לעיל ולהלן:"הלכת פרלה עמר").
לעניין זה ר' ע"א (מחוזי י-ם) 6467/05 המוסד לביטוח לאומי נ. "מגדל" – חב' לביטוח בע"מ דלעיל וכן ע"א 9663/06 (מחוזי י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 15.7.07) וע"א (מחוזי י-ם) 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ. אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, , דלעיל.

63. השאלה המתעוררת בענייננו כאמור שונה;
השאלה היא מה דין גובה והיקף השיפוי, מקום בו קיימות שתי קביעות שונות בתוך המל"ל כאשר בעוד ענף אחד מכיר בנכות של 41% מכיר ענף אחר בנכות של כ- 72% ובמיוחד מקום בו הקביעה הראשונה ניתנה במסגרת תביעת הנכות מעבודה, שם נבדקת שאלת הקשר הסיבתי, בעוד הקביעה השנייה ניתנה במחלקת נכות כללית שם לא נדרשת אותה בדיקה.

64. סבורני כי בנסיבות המקרה דנן - יש מקום לקבל את מרבית התביעה, על אף הקביעות בין הענפים השונים ואבהיר טעמיי.
משהפסיקה הכירה בכך שקביעות המומחים בענף נכות כללית יגברו על קביעות המומחים בתביעת הנפגע, אין אני רואה מקום לקבוע שאלה לא יגברו גם על קביעות המומחים בענף נכות מעבודה ובלבד שהוכר בענף נכות כללית הקשר הסיבתי. צודק התובע בטענתו כי לא מדובר במומחים שלו ואף הוא לעיתים אינו שבע רצון מהחלטותיהם של מומחי הועדות וזכאי לערור על הקביעות.
ממילא משהנפגע בחר לקבל גמלאות בענף מסוים, יש מקום לבחון עניינית את קביעות המומחים באותו ענף, שכן על- פיהן נקבע היקף התשלום.
ככל שימצא כי אותן קביעות מכירות בקשר סיבתי בין הנכות ובין התאונה יש להעדיף את גובה הנכות שנקבעה בענף על פיו מבוצע התשלום.

65. אכן, ייתכן מצב בו עצם הקביעה להעדר קשר סיבתי בענף האחד תשלול אפשרות להכיר בקשר שכזה בענף האחר, ברם לטעמי המקרה שבפני אינו בכלל זה.
שני הענפים מכירים בכך שהייתה פגיעת ראש וכי נכות נפשית או נוירולוגית, ככל שתוכר, נובעת ממנה - אלא שהמחלוקת הינה מה הנכות שגרמה אותה פגיעה בראש.

66. בענף נכות מעבודה נערכו הבדיקות בשלב מוקדם, בטרם נודע מה היקף הנזק שנותר, מה הטיפול התרופתי הממושך שניתן ומה הטיפול הנוסף שניתן (בית לוינשטיין ו/או גהה). משטרם נודעו הנ"ל - ממילא ניתן משקל רב לעובדה שחרף התלונות (שהיו נראות אמינות) אין ממצאים תואמים בבדיקת EEG ו/או CT.
מנגד - בענף נכות כללית נערכו הבדיקות והקביעות במועד מרוחק משמעותית, כאשר עלה כי חרף חלוף הזמן הנפגע ממשיך לסבול מאותן תלונות המתוארות על ידו, מקבל טיפול תרופתי ואחר תואם ולפיכך על יסוד כלל האמור הוכרה נכות, חרף המודעות לתוצאות בדיקת ה- EEG.
לפנינו אפוא מחלוקת לגיטימית באשר לעצם הנכות ולא מחלוקת באשר לשאלת הקשר הסיבתי. ובמילים אחרות - לו הוכרה נכות בענף נכות מעבודה בתחום הנוירולוגי, אין ספק לנוכח עיון בכלל שהחומר שהוצג כי זו הייתה נקבעת כנובעת מהתאונה ואין בנמצא כל אירוע אחר, אשר אליו ניתן לייחסה. אלא שבעוד מומחה אחד נתן משקל פלוני לתוצאות בדיקות מסוימות מצא מומחה אחר, חרף היותו מודע לאותן תוצאות, לקבוע נכות על יסוד מכלול גורמים ונתונים שהוצגו לפניו (לרבות תלונות הנפגע והטיפול התרופתי שניתן לו).

67. במקרה ממין זה ועת שלא מדובר במומחי התובע, אין אני מוצאת סיבה כי ינהג דין שונה. כשם שמקרה בו נפלה אותה מחלוקת בין המומחים בתביעת הנפגע בבית משפט (מומחים הנדרשים לקשר הסיבתי) למומחים בענף נכות כללית - יכולים האחרונים לגבור, כך גם במקרה בו נפלה אותה מחלוקת בין המומחים בענף נכות מעבודה לבין המומחים בענף נכות כללית. הכול, כאמור גם בשים לב לכך שעסקינן בתביעה מכוח הסכם אשר ביקש להשיג יעילות ולמנוע התדיינויות ממין זה.

68. בנסיבות תיק זה, למעט סוגיית הורידים ברגליים, עולה באופן ברור כי המומחים שקבעו את ייתר הנכויות בענף נכות כללית, סברו כי אלה נובעים כולם מהתאונה.
נראה כי המחלוקת בין ענף נכות כללית וענף נפגעי עבודה היא אפוא בגובה הנכות או בעצם קיומה, אך לא בשאלה האם ככל שזו קיימת היא נובעת מהתאונה, אם לאו.

69. בתחום הנפשי;
נקבעה נכות גם ע"י המומחים בענף נכות מעבודה וגם ע"י המומחים בענף נכות כללית, ברם האחרונים מצאו להעמידה על אחוז גבוה משמעותית.
אכן בנכות מעבודה מצאו בתחילה להעמיד נכות זו על 20% ולאחר מכן, ללא הסבר, זו הופחתה אף ל- 10%, ברם - לא די בכך כדי שלא נקבל כקשורה סיבתית את הנכות המקבילה שנקבעה בענף האחר, גם אם זו גבוהה יותר (50%).
בענף נכות כללית הן הפסיכיאטרית בלניקי אירינה והן הפסיכיאטר מרצ'בסקי (ר' לעיל סעיפים 10 ו- 21) מצאו להכיר בנכות של 50% וברור מעיון בחומר ומתיאור הפגיעה כי לעמדתם נכות זו כולה כרוכה בתאונה. בנוסף, נכות זו נקבעה בשלב שעוד הייתה זמנית כחלה מיום 4.1.01, הוא מועד התאונה וממילא אתה למד כי נקבעה בקשר אליה.
יש ליתן את הדעת לעובדה שאף במסגרת ענף נכות עבודה הוכרה נכות מכוח סעיף 34 לתקנות ולא די בכך שנעשה שימוש בחלופה אחרת של אותה תקנה, כדי שנבטל קביעות המומחים בענף מכוחו מבוצעים התשלומים.

70. הנכות בגין Post traumatic injury, נסמכת ככל הנראה גם על המסמכים שהוצגו מבית לוינשטיין (ר' לעיל סעיפים 13 ו- 26). אין מחלוקת שהנפגע החל להיות מטופל שם רק בעקבות התאונה אשר בה נפגע בראשו. לטעמי גם לא יכול להיות ספק שהמטפלים ו/או עורכי אותם מסמכים מעלים את הפגיעות ביחס ישיר לתאונה או לייתר דיוק תגובת הנפגע אליה.
פגיעה בעקבות טראומה ממילא יכולה לנבוע רק מהתאונה באין טענה כי הנפגע עבר טראומה אחרת. בדומה אמר חברי כב' השופט רובין בת"א (שלום י-ם) 25339/99 המוסד לביטוח לאומי נ. המגן חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 14.4.08):
"קביעת נכות נפשית בגין פוסטראומה מצריכה מעצם טיבה התייחסות לטראומה שעומדת בבסיסה, ולכן גם במקרה שבו הנכות מוענקת במסגרת ענף נכות כללית ניתן למצוא התייחסות של רופאי המל"ל לתאונה שבגינה נגרמה..."

71. בתחום הנוירולוגי;
התלונה על התקפים נדונה גם בענף נכות מעבודה וברי כי אם הייתה מוכרת הנכות שם זו הייתה נקבעת כנובעת מהתאונה. עם זאת המומחים שם סברו כי מאחר ובדיקת ה- EEG תקינה אין להכיר בנכות. עמדה זו ננקטה ביום 11.12.02, בעוד מנגד המומחית מטעם ענף נכות כללית, שבחנה את המקרה כשנתיים לאחר מכן, ביום 8.2.04, על אף שהייתה מודעת להעדר מממצא באותה בדיקה - בחרה כאמור להכיר בנכות. נראה כי עמדתה נסמכה על העובדה שאין חולק כי הנפגע מקבל תרופות תואמות להתקפים, הוא אף מטופל בגהה בגין פגיעתו וקיימים דיווחים על אירועים החשודים כהתקפים אפילפטיים, כאשר קיים מתאם בין הדברים (ר' לעיל סעיפים 11, 12). על אותה עמדה מצאה לחזור שוב גם ביום 2.12.04 (ר' לעיל סעיף 20).

72. בעיית ההתקפים נבדקה אפוא הן ע"י מומחה בענף האחד (הנוירולוג יופה ויטל בנכות מעבודה) והן ע"י מומחה בענף האחר (הנוירולוגית בלוך בענף נכות כללית).
משנכות בתחום זה נבדקה במסגרת ענף נכות מעבודה, ממילא אתה למד כי נטען לקשר בין ההתקפים ובין התאונה. המומחה לא קובע כי ההתקפים לא יכולים לנבוע מהתאונה אלא קובע שאין מספיק ראיות לקיום עצם ההתקפים האפילפטיים. מנגד המומחית הנוירולוגית בענף נכות כללית, אשר ההכרעה הונחה כאמור לפתחה במועד מאוחר יותר - על אף שהייתה מודעת היטב להעדר ממצאים תומכים בבדיקת EEG, מצאה להכיר בהתקפים, על בסיס ראיה רחבה של כלל הנתונים שבפניה. בחוות דעת נוספת ממועד מאוחר יותר (2.12.04) חוזרת כאמור המומחית על אותה עמדה בהבהירה שהשילוב של עדות לחבלת ראש משמעותית, עם הטיפול שמקבל הנפגע ואירועים החשודים כהתקפים אפילפטיים מלמדים בסבירות על קיום הנכות. אין בכלל החומר שבפני כל אינדיקציה לכך שקביעה זו מחוסרת תום לב או מופרכת על פניה.
73. נראה אפוא כי עסקינן למעשה במחלוקת מקצועית באשר למשמעות תוצאות בדיקת ה -EEG והשאלה האם ניתן לסמוך על נתונים אחרים ולהכיר בנכות, חרף תוצאות אותה בדיקה. משקובעת הפסיקה כי אין אנו חוקרים את תבונת המומחה שקבע את הנכות, ולפיכך קביעת מומחה בענף נכות כללית תגבר לנוכח מהות ההסכם על קביעת מומחה מטעם בית משפט, נראה כי יש לנקוט באותה עמדה גם עת עולה מחלוקת בין מומחי הענפים השונים.
עת עולה מחלוקת דומה בין מומחה מטעם ענף אחד לענף אחר - די לטעמי, לצורך השיבוב, עת עסקינן בתביעה מכוח ההסכם, בקיום קביעת מומחה בענף מכוחו מבוצעים התשלומים, וכאשר אין ספק שהוא ראה לקשור בין הנכות בה בחר להכיר ובין התאונה, קביעתו תגבר.
לטעמי זהו המצב במקרה דנן.

74. אומנם נכות זו להבדיל מהנכות הנפשית נקבעה רק החל מיום 20.3.01, כלומר כחודשיים לאחר התאונה, ברם ניכר מכלל החומר דלעיל כי עת מצוינים ההתקפים האפילפטיים או ההתקפים החשודים ככאלה - קושרים אותם עורכי המסמכים לפגיעת הראש שקיבל הנפגע בתאונה והם רואים בהתקפים תוצאה משנית של אותה פגיעה. סמיכות המועדים, העדר אירוע אחר אליו ניתן לקשור ההתקפים ואמירות כלל המטפלים אשר נראה כי הם קושרים אותם לתאונה, מספקים לדעתי די להכרה בכך שהתשלומים אף בראש זה, הם בעקבות התאונה.

75. במסגרת ת"א 4870/07 (שלום י-ם) המוסד לביטוח לאומי נ. אריה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 19.10.08), בחנתי מקרה בו המומחים מטעם בית משפט בתביעת הנפגע לא הכירו בכל נכות בתחום האורטופדי, על אף שבחנו אפשרות זו, בעוד המומחים בועדות המל"ל מצאו להכיר בנכות באותו התחום. אמרתי שם כי אין בעצם העובדה שמומחי בית המשפט לא בחרו בסוף להכיר בכל נכות אורטופדית, כדי לגבור על קביעת המומחים בועדות המל"ל שהכירו בנכות באותו התחום. הפנתי בהקשר זה לת.א. (שלום י-ם) 12191/04 המוסד לביטוח לאומי נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ (שניתן ביום 20.10.05, ע"י חברי כבוד השופט וינוגרד), אשר בו התקבלה תביעת שיפוי, לרבות בגין נכות נפשית בשיעור 50%, על אף שבתביעת הנפגעת לא מונה אף מומחה באותו התחום. אמרתי שם שהדברים יפים בבחינת קל וחומר כאשר מונו מומחים בבית משפט בתחום הרלוונטי אך רק מסקנתם המקצועית הייתה שונה. כאמור עמדתי היא כי אותו דין צריך לחול גם כאשר יש מחלוקות בין מומחים שדנו בתביעות אותו נפגע בענפים שונים של המל"ל.

76. וכך אמר בהקשר זה כב' השופט וינוגרד בבת.א. (שלום י-ם) 12191/04 הנ"ל:

"בת.א. 4844/00 המוסד לביטוח לאומי נ' ענבל ואח', מיום 30.8.05, כאשר מסקנתי הייתה כי קביעתם של רופאי התובע גוברת על זו של מומחי בית המשפט שעה שאין מחלוקת בעניין הקשר הסיבתי אלא בעניין שיעור הנכות. לעניין זה אין כל נפקות לשאלה אם המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לא נותרה נכות כלל, או קבע נכות בשיעור נמוך יותר (או גבוה יותר) מזה של רופאי התובע. די בכך כי לא קיימת מחלוקת בעניין הקשר בין התלונות לתאונה. או אז תגבר קביעת רופאי התובע על זו של מומחי בית המשפט בתביעה על פי חוק הפיצויים."

שם, סעיף 4, ההדגשה שלי- ע.ז.
כאמור זוהי עמדתי גם באשר לקביעות שונות בתוך ענפי המל"ל ובלבד שבענף מכוחו מבוצעים התשלומים קיימות קביעות העומדות במבחני הפסיקה באשר לקשר הסיבתי, כמובא לעיל.

77. באשר לחוות דעתו של פרופ' רכס - צודק התובע כי לא היה כלל מקום להגישה לנוכח מהות ההסכם אשר נועד למנוע בירורים מעין אלה ונועד ליתן עדיפות לקביעות המומחים שדנו בתביעת הנפגע במל"ל.
אכן מקום בו לא ימצא די בקביעות המומחים בענף נכות כללית יכול המל"ל לתמוך תביעתו גם בחוו"ד שנערכה לצורך תביעת השיבוב (וממילא תהא רשאית גם המבטחת להציג חוות דעת מטעמה) - ברם מקום בו בוחר התובע להסתפק בקביעת המומחים שדנו בתביעת הנפגע ונמצא שבאלה יש די - אותן קביעות הן בעלות עדיפות.

78. בהקשר זה אפנה לדברי כבוד השופט סובל בע"א (מחוזי - י-ם) 11316/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.8.09), שם אף שהכיר מחד גיסא בעדיפות קביעות מומחי המל"ל, הזכיר מאידך גיסא כי לא תמיד יהא ניתן להסתפק באלה, וכך אמר:

"עצם תשלום גמלת נכות כללית על ידי המל"ל לאדם שנפגע בתאונת דרכים אינו מספיק להקים בידי המל"ל זכות לתבוע שיפוי על פי ההסכם. על מנת שזכות התביעה תקום, נדרשת הוכחת קשר סיבתי בין הנכות שבעדה משולמת הגמלה לבין התאונה. הוכחה זו, כך נפסק, יכולה להימצא אף היא בחוות-דעת של רופאי המל"ל, עליה זכאי (אם כי לא חייב) המל"ל לבסס את תביעתו. אם כך יבחר המל"ל, כי אז עמדת רופאיו בשאלת הקשר הסיבתי תהנה ממעמד סופי ומחייב לצורך ההסכם, ולא ניתן יהיה להביא ראיות לסותרה, גם לא חוות-דעת של רופא שהתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתביעת הנפגע נגד המזיק.
כך, אף שהידרשותם של רופאי המל"ל לשאלת הקשר הסיבתי נעשתה מעבר לצורך ולא הייתה חיונית להכרה בזכאות הנפגע לגמלת נכות כללית (ע"א (מחוזי י-ם) 6467/05, לעיל; ע"א (מחוזי י-ם) 9663/06 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, (מיום 15.7.07); ע"א (מחוזי י-ם) 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, (מיום 11.11.07; בר"ע (מחוזי י-ם) 436/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.5.09; ע"א (מחוזי י-ם) 3052/09 הראל חברה לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי, , מיום 26.5.09)..."

ובהמשך:


"כלל זה משליך על כוחה של חוות-דעת רופאי המל"ל לשמש בסיס לתביעת שיפוי על פי ההסכם: חוות-דעת כזאת דוחה מפניה כל ראיה אחרת, לרבות חוות-דעת של רופא שמינה בית המשפט בתביעת הנפגע, ואפילו קביעה של בית המשפט עצמו במסגרת תביעה זאת, לא כל שכן חוות-דעת של רופא מטעם חברת הביטוח..."


79. לעניין ההנמקה לאי שמיעת עדים אחרים ר' עוד החלטת כבוד השופט זילברטל בת"א (מחוזי - י-ם) 8380/06 המוסד לביטוח לאומי נ. הדר חברה לביטוח בע"מ (אשר ניתנה ביום 2.6.08, ויודגש ההפניה היא להחלטת ביניים ולא לפסק הדין שניתן לאחר מכן במסגרת אותו התיק).
וכן ר' דברי כבוד השופט סובל בבר"ע (מחוזי - י-ם) 436/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 11.5.09), באשר למהות ההסכם והרצון לייעל ההתדיינות בתביעות מכוחו.

80. אף שעולה מהאמור לעיל כי לא היה כלל מקום להגיש את חוות דעתו של פרופ' רכס, אוסיף ואציין כי, מכל מקום, לא ברור מקור הנחתו שאין ממצאים אובייקטיבים להתקפים ו/או שהפגיעה בראש הייתה קלה יותר, כאשר מכלל החומר שבפני, לרבות מסמכים מטעם בי"ח לוינשטיין, עולים נתונים שונים.
מכל מקום - אף ללא בהירות זו, חוות דעתו אינה רלוונטית כאמור להכרעתי.

81. הנתבעים בסיכומיהם הרחיבו באשר לאי סבירות זו או אחרת בקביעות המומחים בענף נכות כללית. אין מקום להידרש לטענות אלה וזאת -
הן מאחר והן חורגות מהיקף הסוגיות בגינן ניתנה הרשות להגן (זו ניתנה כאמור רק בשאלת הקשר הסיבתי ובמשמעות הקביעה השונה במחלקת נפגעי עבודה, ר' פרוטוקול מיום 13.7.08 בבש"א 5814/08) והן מאחר והלכה ידועה היא כי בית המשפט לא יאזין לטענות ממין זה.
כב' השופט סובל אמר בהמשך הדברים בע"א 11316/07 דלעיל כי -
"בית המשפט לא יבחן את תבונת חוות-הדעת מבחינת שיקול הדעת המקצועי של רופא המל"ל שערך אותה, ולא יאזין לטענות שתכליתן להצביע על טעות של רופא זה בהסקת המסקנות הרפואיות מן העובדות, הן במישור של דרגת הנכות והן במישור הקשר שלה אל תאונת הדרכים."

82. כדי להפיס את דעת ב"כ הנתבעים אציין כי למען הזהירות עיינתי גם בכלל הטענות לגופן ולא מצאתי להגיע על בסיסן למסקנה שונה.
בחלק מהטענות לא מצאתי כי קיימת תשתית להעלאת הטענה (כך הטענה כאילו בענף נכות כללית הבדיקות לא היו באמצעות מתורגמן, בעוד ציון כאמור קיים רק בבדיקה מבית לוינשטיין ולא ידוע כלל אם ייתר הבודקים דיברו בשפת הנפגע ו/או האם נכח מתורגמן בעת הבדיקה) ובחלק אחר לא מצאתי ממש בדברים לגופם (כך לדוגמא הטענה בעניין דרך קביעת הנכות הנפשית הזמנית, בעוד הנכות הנפשית הצמיתה מבוססת על קביעות של שני מומחים באותו ענף שמצאו לקבוע את אותו אחוז נכות).

83. אוסיף בשולי הדברים עוד כי - אף שיש ממש בטענת הנתבעים בסעיף ב' לסיכומיהם, לא מצאתי להגיע למסקנה שונה אף בהתחשב באותה הטענה. עיון בגוף המסמכים אליהם הפנתה ב"כ הנתבעים, מלמד כי במרביתם החלק הרלוונטי בטופס המל"ל פשוט לא מולא וזאת להבדיל מאמירה כי הפגיעה לא קשורה לתאונה, כפי שנטען. תוכן המסמכים לגופו מלמד כי הבודק קשר הפגיעה לתאונה ונראה כי עיון בתוכן ההכרעות צריך לגבור על חלק טכני בטופס, שכאמור כלל לא מולא.
להבדיל ממרבית המסמכים אליהם הפנתה ב"כ הנתבעים - אכן בחוו"ד מרצ'בסקי קיים סימון לפיו לכאורה קביעת נכותו אינה מכוח התאונה, ברם אף כאן לטעמי עיון בתוכן חוו"ד מלמד אחרת. התאונה מצוינת ברורות בתלונות הנפגע והמומחה שב למעשה על קביעות עוד מינואר 2004 ומאמצן. באותן קביעות מינואר 2004, ברור הקשר הסיבתי והתלונות מתוארות ככאלה שהתחילו לאחר התאונה ופגיעת הראש שהייתה בה.
כך גם באשר לטופס ד"ר לוריה שניתן רק בעניין העדר כושר (להבדיל מאחוז הנכות). חרף אופן הסימון בטופס עולה ברורות מתוכן הדברים כי אף מומחה זה קשר הפגיעה לתאונה והוא מציין בחלק הסיכום כי הנזק הוא מאז תאונת העבודה ולא מעלה אפשרות לכל מקור אחר.

84. לא מצאתי מקום להורות שלא תחול הריבית ההסכמית וזאת הן לנוכח ההלכות הקיימות בעניין והן בהתחשב בכך שאף סוגיה זו חורגת מגדר המחלוקת בגינה ניתנה רשות להתגונן.
בעניין זה אמרה כבר ערכאת הערעור את דברה, במסגרת ע"א (מחוזי י-ם) 9105/06 המוסד לביטוח לאומי נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 2.7.06):

"דין ערעור המל"ל להתקבל. סעיף 6 להסכם בין הצדדים קובע, כי על המשיבות לשלם 80% מסכום הגמלה שמשלם המל"ל בתוך 45 יום ממשלוח הדרישה, שאם לא כן תהיה ריבית מיוחדת. בהסכם בין הצדדים אין תנאי המסייג הוראה זו. יש להניח, כי הצדדים שיוו לנגד עיניהם, כי במהלך הזמן והמקרים הרבים יתגלעו ביניהם מחלוקות לגיטימיות לא מעטות. חרף זה הם בחרו שלא לסייג סעיף הריבית המיוחדת בהסתייגות כלשהי, ומכיוון שההוראה ברורה ופשוטה, אין גם מקום בהליך זה לסייגה".

ההדגשה שלי - ע.ז.

העולה מן המקובץ;

85. למעט הנכות בגין ורידים ברגליים אשר אף התובע מסכים כי אינה קשורה לתאונה, לא מצאתי מקום לדחות את תביעת המל"ל באשר לייתר דרישתו ולפיכך על הנתבעים להשיב לו - הן את הסכומים ששילם במסגרת ענף נכות מעבודה והן את הסכומים ששילם במסגרת ענף נכות כללית, בהתאמה המתחייבת באשר להפחתת הנכות ברגליים וכאשר הסכומים נושאים ריבית בהתאם להסכם שבין הצדדים.

86. מהתשלומים שבוצעו במסגרת ענף נכות מעבודה - יש מקום להשבה מלאה.
מהתשלומים ששולמו במסגרת ענף נכות כללית - יש להבחין בין התשלומים שבוצעו עת שהנכות הייתה עדיין זמנית (ר' לעיל הנכויות הזמניות השונות) ובין התשלומים שבוצעו לאחר שזו הפכה לקבועה. לגבי כל תקופה בה הייתה קבועה נכות בענף זה, יש לחשב מהי הנכות המשוקללת המלאה שנקבעה ולבצע תשלום על בסיס היחס שבין נכות זו ובין הנכות המשוקללת ללא הנכות שעניינה הורידים ברגלים.

87. אכן, כפי שהפנתה ב"כ הנתבעים ניתן לאחרונה פסק דין אחד בערכאת הערעור בו נקבע היחס לתשלום על בסיס השוואת הנכויות המצטברות ולא המשוקללות, ר' ע"א (י-ם) 3546/09 המוסד לביטוח לאומי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 25.1.10) - ברם על הכרעה זו הוגשה בר"ע אשר טרם נודע מה יוחלט בה ובשלב זה נמצא כי היא מצריכה תשובה (ר' בר"ע 1459/10 והחלטה בה מיום 23.3.10).
עד שלא תשונה ההלכה בבית המשפט העליון, נראה כי יש מקום להוסיף ולערוך הבחינה על בסיס הנכויות המשוקללות, כפי שנהוג. ר' לדוגמא ע"א (מחוזי - ת"א) 1286/07 מגדל חב' לביטוח בע"מ נ. המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.9.09).

88. אין אני נדרשת לסכומים המתקבלים על מנת שלא תצא שגגה תחת ידי ונראה כי הצדדים יוכלו לערוך התחשיבים בין בעצמם ובין באמצעות אקטואר. מכל מקום, ככל שלא יגיעו להסכמה באשר לסכום המתקבל יוכלו לשוב ולפנות בעניין זה.

הנתבעים יחזירו בנוסף לתובע הוצאות משפטו וכן ישלמו עוד בגין שכ"ט באת כוחו סך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תוספות לתלויים בנכה

  2. נכות כללית 40%

  3. נכות כללית הכנסות

  4. היוון קצבת נכות כללית

  5. נכות כללית 39 אחוז נכות

  6. ערעור לבית הדין לארצי לעבודה

  7. ערעור על 74% נכות כללית

  8. צמצום השתכרות אצל שכירים ועצמאיים

  9. נכות כללית - ערעור על ועדה רפואית

  10. צמצום השתכרות ב 50% נכות כללית

  11. הגשת תביעה לנכות כללית באיחור

  12. ערעור על זכאות לקצבת נכות כללית

  13. תשלום קצבת נכות כללית שנה אחורה

  14. קצבת נכות כללית עקב הפסקת עבודה

  15. קצבת נכות כללית המשולמת להורה הנכה

  16. שיפוי המל''ל בגין קצבת נכות כללית

  17. נכות כללית מול מומחה מטעם בית משפט

  18. נכות 49%: ערעור על החלטת הוועדה לעררים

  19. קצבת נכות כללית רטרואקטיבית לאדם שנפטר

  20. ניכוי קצבת נכות כללית לנפגע תאונת דרכים

  21. הצעת עבודה לנכה (נכות כללית ביטוח לאומי)

  22. שיפוי המוסד ביטוח לאומי בגין נכות כללית

  23. זכאות ל 25% כאשר התביעה לנכות כללית נבלעת

  24. ערעור מטעם ביטוח לאומי על קצבת נכות כללית

  25. שלילת קצבת נכות כללית בגלל חוב לביטוח לאומי

  26. 54% נכות: ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים

  27. האם נכות כללית ''נכות על פי דין'' לפי סעיף 6ב

  28. מה ההבדל בין ועדה רפואית בנכות כללית לנכות מעבודה ?

  29. ועדה לעררים בענף נכות כללית - איבוד 60% מהכושר להשתכר

  30. שאלת ביצוע חישוב הגמלאותעל פי קביעות של וועדות נכות כללית

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון