כעולה ממכתב הדחייה, הנימוק היחידי לדחיית תביעת התובע על ידי הנתבעת, התבסס על הוראת סעיף 61 א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שעניינו במניעת נזק ו/או הקטנתו בקרות מקרה הביטוח או לאחריו. וודוק: סעיף 61 א' לחוק חוזה הביטוח אינו מטיל חובה כלשהי על המבוטח לפעול למניעת קרות מקרה הביטוח ו/או להקטנת אפשרות התרחשותו. הסעיף היחיד בחוק חוזה הביטוח המתקשר לחובה זו, הינו סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח הפוטר את המבטח מחובתו כליל במקרה של גרימת מקרה הביטוח בידי המבוטח או המוטב, במתכוון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 61 א לחוק חוזה הביטוח - חובת המבוטח למנוע נזק: לפניי תביעת התובע לקבלת תגמולי ביטוח מהנתבעת, שהייתה בכל המועדים הרלבנטיים למקרה הביטוח שיתואר להלן, מבטחת רכבו של התובע, וזאת על פי פוליסה לביטוח רכב מקיף. בחודש ינואר 2008, התובע רכש מחברת "קרסו" רכב פרטי מסוג רנו, שנת ייצור 2008 (להלן: "הרכב"). רכבו בוטח אצל הנתבעת על פי פוליסה לביטוח רכב מקיף מס': 255261570/08 (להלן: "הפוליסה") כאשר תקופת הביטוח על פי הפוליסה הייתה מיום 03.11.08 עד 31.01.09. ביום 29.11.08 ארע לרכב מקרה ביטוח על פי הגדרתו בפוליסה. התובע ובנו נסעו ברכב. במהלך הנסיעה הבחינו בעשן שיוצא מהרכב. התובע עצר את הרכב בצד הכביש, והרכב עלה באש. ביום 30.11.08 התובע הודיע לנתבעת על מקרה הביטוח, וביום 17.02.09, הנתבעת דחתה תביעת התובע מהנימוקים שלהלן: ".... לאחר השלמת בדיקות ומומחים מטעמינו, הרינו להודיעכם כי אנו נאלצים לדחות את תביעתכם וזאת מן הטעמים הבאים: סיבת אירוע שריפת הרכב על פי חוות דעת מומחה שריפות הינה כשל בתא המנוע שנגרם מתקלת דלק. מבדיקת רכבך מיום 18.05.08 במוסך "קרסו" אותרו סימני מים רבים במערכת הדלק והמוסך הודיע לך שיש לטפל בתקלה אך התקלה לא טופלה על ידך עקב מחלוקת עם המוסך בנושא כספי והמשכת לנסוע ברכב במצב זה. לאור ריבוי תקלות הקשורות למערכת הדלק כפי שמסרת לחוקר מטעמינו, החלפת במו ידיך את צינור אספקת הסולר המקורי ובמקומו התקנת צינור גומי המיועד להולכת גז, הצינור הותקן בתחתית הרכב סמוך לצינור הפליטה וחוזק למרכב באמצעות אזיקונים. לאחר מכן, הופיעו תקלות שונות ברכב ונדלקו אורות אזהרה שהתעלמת מהן והמשכת לנסוע ברכב במצב זה. הצינור שהורכב על ידכם אינו מיועד להולכת דלק בניגוד להוראות היצרן ואינו עמיד בהשפעת חום גבוה ולכן איבד את גמישותו וגרם לנזילת סולר. בעת דליפת הסולר מצינור הגומי באזור שבו נמצא צינור הפליטה של המנוע, התקיימו תנאים להצתה עצמית של הסולר כך שעל פי חוות דעת מומחה מטעמינו דליפת הסולר באזור צינור הפליטה היא הגורם העיקרי לשריפת הרכב. על פי סעיף 61 א' לחוק חוזה הביטוח, אין המבוטח חייב בתגמולי ביטוח נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן בנקיטת אמצעים סבירים. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את תביעתכם. אנו שומרים על זכותנו להעלות טענות נוספות הנוגעות לתביעה זו ו/או על פי כל דין. שרידי הרכב עומדים לרשותך במגרש ...". (להלן: "מכתב הדחייה"). בדיון שהתקיים בפניי, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה לא יישמעו ההוכחות בתיק. הצדדים הסכימו לטעון טיעוניהם על סמך המסמכים הקיימים בתיק ועל סמך המסמכים שיפורטו להלן, הכל בהתאם להסכמות דיוניות ועובדתיות אליהן הגיעו כמפורט להלן: מוסכם על הצדדים, כי התובע התבקש במוסך להחליף את צינור הדלק, והוא עשה זאת בעצמו פעם אחת. חוות הדעת מטעם הנתבעת בעניין סיבת השריפה, תוגש לבית המשפט ללא חקירת המומחה, מבלי שהדבר ייחשב כהסכמה לאמיתות תוכנה ותוך שמירה על זכותו התובע להעלות כל טענה כנגד חוות הדעת. שווי הרכב אינו שנוי במחלוקת, בכפוף לזכות הנתבעת להעלות טענותיה באשר לכללים לחישוב שווי הרכב ביום מקרה הביטוח. מאחר והפוליסה משועבדת לטובת בנק לאומי, אזי כל סכום שתחויב בו הנתבעת, ככל שתחויב, יועבר לבנק לאומי. למותר לציין, כי אם תיוותר יתרה כלשהי לאחר סילוק חוב המבוטח לבנק לאומי, אזי אותה יתרה מסכום החיוב על פי פסק הדין, ככל שיהיה, תועבר ישירות לידי התובע באמצעות בא כוחו. כעולה ממכתב הדחייה, הנימוק היחידי לדחיית תביעת התובע על ידי הנתבעת, התבסס על הוראת סעיף 61 א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, (להלן: "חוק חוזה הביטוח") שעניינו במניעת נזק ו/או הקטנתו בקרות מקרה הביטוח או לאחריו. וודוק: סעיף 61 א' לחוק חוזה הביטוח אינו מטיל חובה כלשהי על המבוטח לפעול למניעת קרות מקרה הביטוח ו/או להקטנת אפשרות התרחשותו. הסעיף היחיד בחוק חוזה הביטוח המתקשר לחובה זו, הינו סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח הפוטר את המבטח מחובתו כליל במקרה של גרימת מקרה הביטוח בידי המבוטח או המוטב, במתכוון. מכאן, ברי כי מכתב הדחייה אינו מגלה עילת דחייה כלשהי ואינו מגלה נימוק המצדיק דחיית תביעתו של התובע, ודי לי בכך, לצורך קבלת התביעה במלואה. אלא מאי? בכתב הגנתה ובסיכומיה, הנתבעת בחרה להרחיב את קשת הגנתה ולהוסיף נימוקים חדשים שלטענתה מצדיקים דחיית תביעתו של התובע. אין בידי להכשיר העלאתן של נימוקים חדשים אלה משלא נטענו במכתב הדחייה, מקום שלא הייתה כל מניעה בפני הנתבעת להעלותן במכתב הדחייה, אילו סברה כי נימוקים אלה מוצדקים הם. לא זו אף זו: למעלה מן הצורך אציין, כי טענותיה החדשות של הנתבעת אין בהן כדי להצדיק דחיית תביעת התובע. ולהלן אנמק בקצרה: למותר לציין, כי בכתב הגנתה של הנתבעת ובסיכומי טענותיה, הועלו טענות מטענות שונות ולא מצאתי לנכון לדון בשלל הטענות שהועלו בכתב ההגנה, הן מהטעם שכתב ההגנה אינו אמור לחרוג מנימוקי מכתב הדחייה אלא במקרים מיוחדים שאינם מתקיימים בנידון דידן, והן מהטעם שלגופו של עניין אין בהם כל ממש. על כן, במסגרת הדיון שלהלן, שכאמור לעיל, הינו למעלה מן הצורך, אתמקד בטענתה היחידה של הנתבעת בדבר קיומו של "אשם תורם חוזי" מצד התובע. עניין לנו בחוזה ביטוח. לצורך סיוג אחריותו של מבטח קיימים כללים ברורים שנקבעו בחוק חוזה הביטוח. מבטח אינו רשאי להסתמך על חריג ו/או סייג לחבותו שלא זכה לאזכור בתנאי הפוליסה, ולא סתם אזכור, אלא אזכור בהתאם לתנאי חוק חוזה הביטוח (ראו לעניין זה ראו למשל הוראות סעיף 3, והוראת סעיף 64 לחוק חוזה הביטוח). עיון בתנאי הפוליסה שצורפה על ידי הצדדים, מוכיח בעליל, כי אין כל תנאי ו/או התנאה ו/או דרישה ו/או חובה על המבוטח שלא להתרשל ו/או כיצד עליו לפעול במקרה של גילוי תקלה ברכב ו/או היכן עליו לתקן את התקלה וכיו"ב, כתנאי לתקיפות הביטוח. לא זו אף זו: עיון בפוליסה מראה בעליל, כי הפוליסה אינה מכילה תניית פטור לנתבעת במקרה של התרשלות המבוטח. למותר לציין, כי לדעתי, אף אם היו בפוליסה תנאים כלשהם כאמור לעיל, דומה כי תנאים אלו יהיו מנוגדים להוראת סעיף 64 לחוק חוזה הביטוח האוסר על התנאה, בין היתר, על הוראת סעיף 56 (סעיף זה מדבר על שיפוי על נזק שנגרם לנכס מבוטח כמוגדר בסעיף 55 לחוק חוזה הביטוח) ועל הוראת סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח. מודעת אני לחוזר המפקח על הביטוח שמיום 02.04.08, בדבר עמדת היועץ המשפטי לממשלה בסוגיית תחולת הדוקטרינה של אשם תורם חוזי בדיני הביטוח, ולפיה, כאשר המבוטח פעל ברשלנות רבתי והתנהגותו לוותה ביסוד נפשי מסוג פזיזות או אי אכפתיות, המבטח יהיה פטור מאחריות, אם קיימת בפוליסת הביטוח תניית פטור במקרה של התרשלות המבוטח. ברי, כי עמדה זו רלבנטית לפוליסת ביטוח אחריות, להבדיל מפוליסת ביטוח נכסים, שכן, בעניין סטרפלאסט [ע"א 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סטרפלאסט תעשיות (1967) בע"מ, פ"ד לג (1) 337] הפוליסה שעמדה לדיון, הייתה פוליסת ביטוח חבות מעבידים, להבדיל מפוליסת ביטוח נכסים. לאור כל האמור לעיל, עולה כי נימוק הדחייה היחיד על פי מכתב הדחייה, אינו נימוק הוא. נימוק הדחייה הנוסף, אשם תורם חוזי - ומבלי להיכנס לאמיתות הטענות המיוחסות לתובע בהקשר זה - אינו נימוק אף הוא, ועל פניו, דומה כי לדחיית תביעתו של התובע לא היה כל צידוק מלכתחילה. בנסיבות, אין מנוס מחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת מכוח הוראת סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח. שווי הרכב נכון ליום מקרה הביטוח עמד ע"ס 94,000 ₪. בנסיבות, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, בכפוף לזכותו של בנק לאומי מכוח השעבוד הקיים בפוליסה, סך של 94,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כמשמעותם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, וזאת מיום מקרה הביטוח (מיום 29.11.08) ועד היום, וכן בצירוף ריבית מיוחדת על פי סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, ובתוספת סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט (סכום הכולל שכר טרחת עו"ד והחזר אגרה). הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהפוליסהחברת ביטוחחוזה ביטוח