קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין לפינוי: נתוני רקע ועובדות 1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטה של כבוד רשם ההוצאה לפועל ניר זיתוני מיום 9.9.09 במסגרת תיק ההוצל"פ 02-11324-09-4 אשר קבעה כי הליך פינוי נכס שנקבע ליום 13.9.09 מבוטל וכי הליכי הפינוי המבוצעים ע"י פסק הפינוי מעוכבים עד למתן החלטה אחרת של בית משפט זה. בדיון שנערך לפני ביום 3.12.09 נשמעו טענות הצדדים ולאחר מכן החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.   2.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלה; אביו של המשיב, מר צדיק בן יעקב ז"ל, היה בין עובדי המבקשת, חברת המלח לישראל בע"מ, וככזה זכה לקבל דירת שירות בתוך שטחי חברת המלח אשר בעתלית (להלן: "הנכס"). בדירה זו התגורר המנוח יחד עם בני משפחתו. לימים נתגלעו חילוקי דעות בין המנוח לבין מעבידתו, המבקשת, באשר לזכויותיו בנכס ולפיכך הגישה המבקשת תביעה לפינוי וסילוק יד של המנוח מהנכס (ת.א 3614/81). הנכס תואר הן בכתב התביעה והן בפסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים (הצדדים הגיעו להסדר פשרה) כחלק מחלקה 1 בגוש 10538.   הסכם הפשרה קבע כי ייתן פס"ד לסילוק ידו של המנוח מאדמת המבקשת הידועה כחלקה 1 בגוש 10538, בעתלית (להלן: "פסק פינוי"). הוסכם בין הצדדים כי פסק הפינוי לא יבוצע במשך תקופת חייהם של המנוח ו/או אישתו הגב' שמחה בן יעקב.   3.         לאחר מות הוריו, משנודע למשיב על כוונת המבקשת לקבל לחזקתה את הנכס, תפס המשיב את החזקה בנכס ולא סילק ידו ממנו חרף ההסכמה שבפסק הפינוי. המבקשת פנתה לבית המשפט השלום בחיפה, בת.א. 12664-09-08, במטרה לחייב את המשיב לסלק ידו מהנכס. בית המשפט נתן ביום 7.1.09 במעמד צד אחד, צו לפנוי הנכס (להלן: "צו הפינוי") המצוי למעשה בחצרי מפעל המלח בסמוך לחדר האוכל שלו. ביום 24.08.09 כשלושה שבועות לפני מועד הפינוי הוגשה בקשה לעיכוב ע"י המשיב, בשל העובדה שצו הפינוי עתיד להיות מבוצע בחלקה 11 בגוש 10538 במקום בחלקה 1 בגוש 10538, כפי שצוין בפסק הפינוי.   4.         ביום 09.09.09 קבע כב' הרשם ניר זיתוני בהחלטתו (במסגרת תיק ההוצל"פ 02-11324-09-4) כי למרות שנראה לכאורה כי אין כל חשש כי ביצוע הפינוי יביא לפינוי נכס אחר מהנכס בו התגורר בעבר אביו של המשיב, אשר לגביו ניתן צו הפינוי, אין בידיו הסמכות להורות על פינוי הנכס המצוי בחלקה 11 מכוח פסק הדין המורה על פינוי נכס בחלקה 1. לפיכך ביטל כבוד הרשם את הליך הפינוי שנקבע ליום 13.09.09 ועיכב את הליכי הפינוי עד למתן החלטה אחרת של בית משפט זה. על החלטתו זו של כב' הרשם הוגשה בקשת הערעור שלפני.    טענות המבקשת 5.         לטענת המבקשת אין מחלוקת כי הנכס לגביו ניתן פסק הפינוי בתובענה האזרחית וצו הפינוי, אשר נרשם כחלקה 1 בגוש 10538, הוא הנכס אליו כיוונו שני הצדדים, לאורך כל השנים בהן התנהל ההליך המשפטי. קל וחומר שהוא הוא הנכס שעל דלתו הודבקה מודעת הפינוי והוא הנכס אשר תמונותיו צורפו ע"י המשיב כנכס המחזק על ידו.   לטענת המבקשת שעה שברור לכל מהו הנכס אותו יש לפנות, שומא על בית משפט זה לשים לנגד עניו את עקרון מימוש הדין ושמירתו גם אם המשיב בלהטוטיו מנסה לדחוק את הקץ. כאשר אין כל ספק כי הפינוי מתבצע מהנכס הנכון היה על רשם ההוצל"פ לקיים ולבצע את הפסוק ולפיכך טעה כבוד הרשם בהחלטתו. כב' הרשם טעה בהיזקקו לבקשות הביטול של המשיב שכן אין בידיו הסמכות להתערב בקביעותיו של בית המשפט אשר הוציא תחת ידיו את פסק הפינוי. רשם ההוצל"פ אינו מוסמך לברר מה היה צריך בית המשפט לפסוק אלא לממש את שנפסק בפועל וליישם פסיקה זו. בפנינו פס"ד חלוט, למשיב היו שלוש הזדמנויות שונות להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ובשלושתן בחר שלא לנקוט כל פעולה. המשיב עשה שימוש לרעה בבקשותיו השונות שכן יכול היה להעלות את הטיעון לגבי השוני במספרי החלקות ממועד קבלת התובענה לידיו ולחלופין ממועד קבלתו את פסק הפינוי ולא להמתין עד ימים ספורים לפני המועד שנקבע לפינוי. גם מסיבה זו טעה כב' הרשם בהחלטתו שכן משנעתר לבקשת ביטול ההליכים, הוא אפשר למי שישן על זכויותיו להתעורר ברגע האחרון, ככל הנראה מתוך כוונה תחילה לעשות בהן שימוש לרעה בהמשך ולנסות ולשנות סדרי עולם.   טענות המשיב 6.         תיקון הטעות ייתן למבקשת יתרון שלא בדין. מדובר בנכס נדל"ן אשר דיוק בתיאור ופרטים מהווה עניין עקרוני. לטענתו יש מחלוקת לגבי זהות הנכס. בנוסף סבור המשיב כי אם המבקשת סברה שקיימת טעות בפסק הפינוי היה עליה להגיש בקשה לתיקון תוך 21 יום ממתן פס"ד ומאחר ופסק הפינוי ניתן עוד בשנת 1981 חלף עבר לו המועד. עוד לטענת המשיב לו עצמו יש זכויות מהותיות בנכס, אותן רכש במהלך השנים ומדובר בזכויות אישיות מעין קנייניות בנכס אשר לא נלקחו בחשבון בעת מתן פסק הפינוי.   דיון 7.        שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים ונראה כי דין הערעור להתקבל. אבהיר מסקנתי זו.   תחילה אציין כי למקרא החלטתו של כב' הרשם נראה כי היא ניתנה כדין ובמסגרת סמכותו המוגבלת על פי הדין, שפורשה על ידו נכונה. יחד עם זאת יש בכוונתי לקבל את הערעור מכיוון שכידוע בית משפט שלערעור אינו כבול לנימוקיה של הערכאה הראשונה. סמכותו של בית המשפט שלערעור הינה רחבה ואינה מוגבלת. במסגרת סמכותה יכולה ערכאת הערעור לקבל את הערעור, כולו או קצתו, לשנות את פסק הדין של הערכאה הקודמת או לבטלו וליתן אחר במקומו או להחזיר את הדיון עם הוראות לערכאה קמא. יתר על כן הוא יכול לגבות ראיות, להסיק את ההפך ממסקנת הערכאה הקודמת ואף להכריע על יסוד נימוק שונה (ראו תקנות 453-458 ובמיוחד תקנה 454 לתקנות סדר הדין האזרחי), התשמ"ד 1984). במקרה שלפניי אין חולק כי פסק הדין של הפינוי לוקה בטעות קולמוס בנוגע למספר החלקה. אלה שהמשיב נאחז בטעות זו באופן פורמלי וטוען כי מדובר בעניין מהותי ולכן כל זמן שהטעות לא תוקנה אין מקום לפינוי הנכס. אינני מקבל טענה זו.    8.        סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") קובע:   "...תיקון טעות בפסק דין (א)   מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה ; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה. ב)   בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן. (ג)   תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת. (ד)   החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת...."   סעיף 81 לחוק בתי המשפט מאפשר תיקון של טעות בפס"ד אולם התיקון יעשה רק ל"סוג" מסוים של טעויות. כל בקשה לתיקון טעות, המוגשת מכוח סעיף 81 לחוק, צריכה להיבחן לעניין מהות הטעות: רק טעויות המוגדרות בסעיף: טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכו', יכולות להיות מתוקנות במסגרת סעיף זה. תיקונים מהותיים אחרים בפס"ד נוגסים למעשה בעקרון הכללי המקובל של גמר מלאכת השופט (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי [ מהדורה שמינית תשס"ה - 2005] עמ' 354). מעבר לעניינים האמורים בסעיף 81, אין בית המשפט אמור לתקן או לשנות פסק דין שיצא מתחת ידיו, שאם לא כן היה נפגע עקרון "גמר המלאכה" שהוא חיוני לסופיותן של הכרעות שיפוטיות ומהותי לתקינותו של ההליך השיפוטי. אכן, סמכות התיקון הקיימת אינה מיועדת לאפשר תיקונים המהווים מסווה לכתיבת פסק דין חדש. גם באותם עניינים המנויים בסעיף 81(א) הנזכר שומה על בית המשפט לנהוג בזהירות רבה בבואו לעשות תיקון בפסק דין, בעשותו כן, עלול הוא לגרוע מסופיות פסק הדין (ראה: ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים פ"ד נה(5) 276 עמ' 385).   9.         אומנם נכון, המועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר הוא בתוך 21 יום מיום מתן פס"ד, בין שהתיקון נעשה ביוזמת בעלי הדין ובין שהתיקון נעשה ביוזמת בית המשפט. בכל מקרה של חריגה מהמועד הנ"ל, יש לעתור להארכת מועד על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין"). כנהוג לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק.   בבדיקת הטעמים המיוחדים, כמשמעותם בתקנה 258 לתקנות סדר הדין, תהיה הגישה ליברלית בבקשות מסוג זה יותר מאשר בבקשות אחרות, על פי התקנה הנ"ל. לפעמים בקשה לתיקון טעות יכולה לכלול גם בקשה להארכת מועד, וניתן להתייחס אליה, במקרים מסוימים, כאל בקשה מכללא להארכת מועד. ניתן להאריך את המועד גם מיוזמת בית המשפט, אף שלא הוגשה לו בקשה מיוחדת בנדון (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי [ מהדורה שמינית תשס"ה - 2005] עמ' 355).   לאור האמור מסקנתי הינה כי במקרה המיוחד שלפני, כאשר הנסיבות הן כה מיוחדות והטעות כה ברורה לעיני כל יש מקום להאריך את המועד לבקשת התיקון וכן לתקן בפועל את טעות הסופר כך שמספר החלקה ישונה מ - 1 ל - 11.   10.        מעבר לנדרש עוד אוסיף כי לטעמי, לא היה יסוד להתנגדות המשיב לביצוע פסק-הדין, שהרי זיהוי הנכס והמבנה ברורים, אין מחלוקת כי הנכס לגביו ניתן פסק הפינוי בתובענה האזרחית וצו הפינוי, אשר נרשם כחלקה 1 בגוש 10538, הוא הנכס אליו כיוונו שני הצדדים, לאורך כל השנים בהן התנהל ההליך המשפטי. הוא הנכס שעל דלתו הודבקה מודעת הפינוי והוא הנכס אשר תמונותיו צורפו ע"י המשיב כנכס המוחזק על ידו. זאת ועוד, המשיב הצהיר כי אין לו נכס אחר בעתלית פרט לנכס בחלקה 11.   ניסיונו של המשיב ליהנות מהטעות והתנגדותו לתיקון מעידה על חוסר תום לב, שכן תיקון הטעות אינו אלא הבהרה של פסק הפינוי וצו הפינוי. אציין עוד כי גם אם בית המשפט לא היה נעתר לבקשת התיקון מחמת חלוף הזמן, לא מן הנמנע כי זה המקרה בו יכול היה וצריך היה כב' רשם ההוצל"פ לבחון פתרון חוקי וחילופי נוסף והוא לדחות את ההתנגדות לפינוי ולאפשר את ביצוע פסק הדין ולו מן הטעם כי זה מקרה מיוחד שבו זיהוי הנכס ברור ללא כל מחלוקת אמיתית ואין בטעות שנפלה במקום אחד בפסק הפינוי ובעקבותיו בצו הפינוי, באשר לספרה אחת במספר החלקה, כדי להעלות ספק כלשהו באשר לזיהוי הנכס.   בנסיבות האמורות יש "טעם מיוחד" להארכת המועד ככל שיש להיזקק להוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט (ראה: ע"א (מרכז) 10498-12-08 - רחמים מרדכי נ' מינהל מקרקעי ישראל . תק-מח 2009(2), 6086).   11.        באשר לטענת המשיב בנוגע לזכויותיו בנכס אותן רכש לטענתו, בהיותו בגיר בעת שניתן פסק הדין של הפינוי ללא הסכמתו או טענותיו לגבי זכויות אישיות מעין קנייניות אחרות בנכס, אין זה המקום לדון בהן ואם אומנם הוא עומד על טענותיו אלה יתכבד ויגיש תובענה נפרדת בה יתבררו טענות אלה.           התוצאה 12.        אשר על כן הערעור מתקבל, מנימוק שונה מזה שניתן ע"י כב' הרשם, כל זאת מתוקף סמכותו שבדין של ביהמ"ש זה, באופן שנקבע בזאת כי קיימת טעות קולמוס בפסק הדין של הפינוי בת.א. 3614/81 הנ"ל והיא תתוקן באופן שבמקום הרשום בפסק הדין כחלקה "1" תבוא: חלקה "11" בגוש 10538. הוא הדין לגבי צו הפינוי כנגד המשיב שניתן בת.א. בת.א. 12664-09-08, מיום 7.1.09 אשר גם בו טעות קולמוס שתתוקן באופן שבמקום חלקה "1" תבוא חלקה "11" בגוש 10538.   המערערת תוכל להמשיך בהליכי פינוי הנכס בהתאם לפסקי הדין המתוקנים כאמור.   הנני מחייב את המשיב לשלם למערערת את הוצאות הערעור ושכ"ט בסך של 4,000 ₪ כולל מע"מ. הערבון שהופקד יוחזר למי שהפקידו. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועפינוי