קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערבות בעלים של חברה לחוב: לפני תביעה כספית לחובות נטענים בגין פרסומים בעיתונים שבהוצאת התובעת, שנעשו על-פי הזמנת הנתבעת העוסקת בפרסום. התביעה נגד הנתבע, מנהלה של הנתבעת ובעל מניותיה היחידי, הוגשה מכח חתימתו על כתב ערבות. עיקר העובדות הצריכות לענין וטענות הצדדים. הנתבעת היתה לקוחה של התובעת, והזמינה ממנה פרסומים שונים עבור לקוחותיה משך שנים. ביום 24/12/01 חתם הנתבע על כתב ערבות, נספח ב' לתצהירו של מר איתן סגל, ת/1. התובעת טוענת כי בתקופה מיוני 2002 עד יוני 2003 ביצעה עבור הנתבעת פרסומים בסך כולל של 1,032,458 ₪. במהלך התקופה ניתנו לנתבעת זיכויים בסך כולל של 8,059 ₪. בהתאם לתנאי האשראי המוסכמים היה על הנתבעת לשלם כל חשבונית עד לתום החודש שלאחר הפקתה. בפועל לא עמדה הנתבעת בתנאי התשלום ומסרה לתובעת שיקים דחויים, וגם זאת באיחור ניכר. הנתבעת מסרה לתובעת, בחמש הזדמנויות שונות, שיקים בסך כולל של 517,592.74 ₪. החל ממרץ 2003 חוללו השיקים שהגיע מועד פירעונם, והנתבעים ביקשו מהתובעת שלא להציג לפירעון את יתרת השיקים. בפועל נפרעו שיקים בסך של 199,523 ₪ כאשר יתר השיקים חוללו באי פירעון או לא הוצגו לפירעון לבקשת הנתבעת מחמת היעדר כיסוי. בנוסף לתשלומים דלעיל, שילמה הנתבעת, על חשבון החיובים שלעיל, סך של 85,000 ₪ בתקופה שמ- 6/4/03 ועד 22/5/03. מאז הפסיקה הנתבעת לשלם את החיובים האמורים. אמנם הנתבעת שילמה מספר תשלומים אך אלה היו בגין פרסומים שאינם קשורים לחיובים נשוא התביעה, כך שיתרת החוב הבלתי משולמת הינה 739,875.96 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, נכון ליום הגשת התביעה - 753,656 ₪. כן טוענת התובעת כי הנתבע ערב לכל חובות הנתבעת כלפי התובעת, על פי כתב הערבות שנחתם על ידו. בכתב ההגנה טוען הנתבע כי כתב הערבות נחתם לטובת עסקאות של לקוח ספציפי של הנתבעת (שאת שמו לא ציין), אשר שולמו, ואין לו דבר עם העסקאות נשוא התביעה. כן טוענים הנתבעים בכתב ההגנה כי הנתבעת אינה חייבת כספים לתובעת, כי החשבוניות אינן משקפות את חיובי הנתבעת וכי התובעת לא נתנה לנתבעת את כל הזיכויים המגיעים לה. בתצהיר במקום עדות ראשית ובסיכומים הוסיפו הנתבעים טענות נוספות שלא בא זכרן בכתב ההגנה. דיון. קיומו של חוב ושיעורו. התובעת הגישה תצהיר של מר איתן סגל, מנהל המחלקה המסחרית אצל התובעת. מר סגל תמך בגרסת התובעת לגבי החוב של הנתבעת המורכב מהפרסומים שבוצעו עבורה כמפורט בחשבוניות שצורפו כנספח ג' לתצהירו, בזיכוי סכומים כמפורט בחשבוניות שצורפו כנספח ד' לתצהירו. כן פירט את התשלומים ששילמה התובעת, וצירף אסמכתאות לגבי סכומים ששולמו, ושיקים שחוללו. החשבוניות שהוגשו על ידי התובעת כוללות פירוט מלא של הפרסומים שנעשו לרבות מועד הפרסום, העיתון בו בוצע הפרסום, מיקום המודעה באותו עיתון, תוכן הפרסום, גודל המודעה המחיר, ועוד. מאחר ועיתונים מתפרסמים ברבים ואף נשמרים על ידי ספריות, הרי שבניגוד לאספקה של סחורה בדרך כלל, ניתן לבדוק על נקלה כל טענה לאספקה של מודעת פרסום. הנתבעים לא התייחסו בתצהיר שהגישו על ידי הנתבע לפרסומים ספציפיים כלשהם, לעובדה כי לטענתם הם פורסמו או לא פורסמו, כמו כן לא טענו דבר לגופו של החשבון, ולא טענו לחשבון אחר כלשהו. כל טענתם לעניין זה היתה טענה כללית, בסעיף 45 לתצהיר לפיה התובעת נסמכת בתביעתה אך ורק על חשבוניות שהוצאו מטעמה, שאינן משקפות את חיובי הנתבעת וכי התובעת התרשלה ולא זיכתה את הנתבעת במלוא הסכומים שהיה עליה לזכותה. מעבר לכך, לא טוענים הנתבעים דבר וחצי דבר לגבי חשבוניות התובעת והפרסומים המפורטים בהם ואף לא מפרטים איזה זיכוי נוסף היה על התובעת לתת להם ובגין מה. בנוסף, מציין הנתבע בתצהירו התחייבות שניתנה לו על ידי נציגי הנתבעת, בפגישה מאוקטובר 2003, להעמיד את סכום החוב של הנתבעת על סך של 300,000 ₪ בלבד. למרות שכתב ההגנה הוגש על ידי הנתבעים ביום 4/11/03, לא נטען בו דבר לגבי ההתחייבות האמורה. התובעת הגישה בנוסף לאמור לעיל, העתקי שיקים שמשכה הנתבעת לפקודתה וחוללו. גם לשיקים המחוללים, לא התייחסו הנתבעים, לא מדוע הם נמשכו ולא לשאלה מדוע הם חוללו. על פי הרישום שעל גבי השיקים הללו חוללו ללא קשר לשירותים שנתנה התובעת לנתבעת אלא בשל היותו של חשבון הבנק של הנתבעת מוגבל. בנסיבות אלה, כאשר התובעת הגישה את מלוא החשבוניות ובהן פירוט של כל אספקות המוצרים (קרי: ביצוע הפרסומים) על ידה, כאשר אספקת המוצרים ניתנת לבדיקה בכל עת, ולמרות זאת לא התייחסו הנתבעים לאספקות הנטענות, ואף לא חקרו אודותיהם את מי מעדי התובעת, הוכיחה התובעת את ביצוע הפרסומים ושוויים כנטען על ידה. הנתבעים לא הביאו ולו ראשית ראיה לזיכויים הנוספים הנטענים על ידם ואף לא חקרו בעניין זה את עדי התובעת. הערבות. התובעת טוענת כי הערבות ניתנה על ידי הנתבע לכל חובות הנתבעת כלפי התובעת. הנתבע טוען כי הערבות הוגבלה לפרסומים שנעשו עבור לקוחה מסוימת שלו - חברת טופ טרייד. כתב הערבות עצמו הינו מסמך קצר ופשוט הניתן לקריאה ולהבנה על ידי הדיוטות, ללא צורך בניסיון או בתחכום רב. כתב הערבות הינו בן עמוד אחד, הכולל 6 סעיפים בלבד. לעניין תוכן הערבות נקבע בכתב הערבות כי הערב ערב כלפי התובעת "לתשלום כל סכום אשר הלקוח חייב למעריב ו/או יהא חייב למעריב מזמן לזמן, בין לחוד ובין ביחד עם אחרים, בין אם מדובר בחוב קיים ובין אם המדובר בחוב לעתיד לבוא" (ההדגשות לא במקור). מכאן שהערבות נוסחה באופן רחב ולא פורטה הגבלה כלשהי לגבי מקור החוב של הנתבעת הנערב. אין מדובר בכתב ערבות מתוחכם, בעל סעיפים רבים, אלא בכתב ערבות פשוט וברור. הוראה כגון זו שהערבות מוגבלת לפרסומים של לקוח אחד בלבד הינה פשוטה לניסוח ואילו כך היה, אין לי ספק שהנתבע היה עומד על כך שהיא תוסף. אינני מקבלת את גרסתו לפיה לא עיין בערבות. כידוע, אדם החותם על מסמך בלי לקרוא אותו, לא יישמע בטענה שלא ידע על מה חתם וחזקה שחתם לאות להסכמתו (ראה ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו פ"ד נ"ד(2) 559). בעניינינו, אין ספק שהנתבע התכוון לחתום על כתב ערבות, המסמך נושא כותרת מודגשת "כתב ערבות אישית", וחזקה על הנתבע שהוא חתם עליו שכן הסכים להתחייב בו. מדובר, בעניינינו, במי שמפעיל משרד פרסום משך שנים רבות, דהיינו מנהל עסקים, ומי שנתן בעבר ערבות לבנק. כמו כן, בעת מתן הערבות על ידו, ידע הנתבע כי לנתבעת יש, כלפי התובעת, התחייבויות בהיקף גדול, והוא אף שאל, לגרסתו, את גב' כהן, מדוע נדרש לפתע לחתום על ערבות. בכתב ההגנה טוען הנתבע, באופן כללי בלבד, כי הערבות הוגבלה עבור לקוח מסוים שלו, מבלי לנקוב בשמו. כמו כן אין הוא טוען בכתב ההגנה דבר לעניין נסיבות כריתת כתב הערבות, מהן ניתן ללמוד כי הערבות היא בגין הפרסומים עבור לקוח ספציפי בלבד, וכל שהוא טען הוא כי: "כתב הערבות כביכול נחתם לטובת לקוח ספציפי..." . (סעיף 14 לכתב ההגנה). רק לאחר שהתובעת הגישה לתיק את תצהירו של איתן סגל, הגישו הנתבעים את תצהירו של הנתבע ובו טען הנתבע, לראשונה, כי נדרש לחתום על הערבות על ידי הגב' נסרין כהן, כי שאל מדוע הוא נדרש לעשות כן וכי הגב' כהן מסרה כי הערבות באה להבטיח אך ורק את התחייבויות הנתבעת בגין פרסומים עבור חב' טופ טרייד בע"מ שנכנסה לקשיים כלכליים והדבר החל להתפרסם. לכן הסכים הנתבע, לגרסתו, לערוב אך ורק לפרסומים עבורה, אך החתמתו על כתב הערבות נעשתה בחטף ולכן לא עיין בכתב הערבות. בעקבות זאת הגישה התובעת תצהיר של הגב' כהן בו הכחישה את טענתו של הנתבע כי הערבות נועדה להבטיח רק את התשלום בגין הפרסומים של חב' טופ טרייד. נהפוך הוא, לגרסתה, דרשה מהנתבע לתת ערבות אישית לכל חיובי הנתבעת הואיל ובאותה תקופה החל איחור בתשלומים. כמו כן הצהירה כי הנתבע קרא את כתב הערבות בטרם חתם עליו. בחקירתה הנגדית של הגב' כהן היא העידה כי אין היא זוכרת אם כתב הערבות נחתם מולה. דבר זה סביר בהתחשב בעדותה כי היא מטפלת כמעט בכל לקוחות התובעת. עם זאת העידה כי הנתבעת לא עמדה בחובותיה לתובעת (עמ' 2 שורה 24 לפרוטוקול), כי בשל חובות הנתבעת התבקש הנתבע לחתום על ערבות (עמ' 2 שורה 20 לפרוטוקול), כי כאשר לקוח חייב כספים "חוסמים" את הפרסומים שלו, וכי הנתבעים נחסמו מספר רב של פעמים (עמ' 3 שורות 25-26 לפרוטוקול). כן העידה כי הנתבע קיבל יחס מועדף מהתובעת בשל כך שאשתו עבדה ב"מעריב", כי בכל פגישה עם איתן סגל הבטיח הנתבע לשלם את החובות והיה מוכן לחתום על ערבות אישית. בנוסף העידה כי התובעת אינה מתעניינת במצבם הכלכלי של לקוחות הנתבעים שכן היא אינה עובדת מולם אלא במצב התשלומים של לקוחותיה שלה (עמ' 5 שורות 5 - 12 לפרוטוקול). הנתבעים לא הגישו ראיה כלשהי לקשיים הכלכליים של חב' טופ טרייד, לפרסומים שנעשו על כך או על עניין כלשהו שהיה לתובעת במצבה של טופ טרייד. אין גם חולק כי התביעה אינה מתייחסת לפרסום כלשהו שנעשה על ידי התובעת על פי הזמנת הנתבעת עבור טופ טרייד. הנתבעים מפנים לעדותה של הגב' כהן בחקירתה הנגדית לפיה: "אני לא חושבת שהיתה ערבות" וטוענים כי לא היתה ערבות של הנתבע, אולם שאלה זו כלל אינה במחלוקת ותשובתה של העדה התייחסה לשאלה שהופנתה אליה אם מלכתחילה היתה לנתבע ערבות, ואין מחלוקת כי בתחילה סיפקה התובעת שירותים לנתבעת ללא ערבות מאת הנתבע ורק בשלב מאוחר יותר דרשה ממנו ערבות. הנתבע אישר כי בעת שהתובעת ביקשה ממנו לחתום ערבות היו לנתבעת חובות כלפי התובעת בכמיליון ₪ (עמ' 7שורה 30 עד עמ' 8 שורה 2) וטוען כי במצב זה אין זה סביר כי מי שלפניו מסך התאגדות של חברה, יסכים לערוב לחובות אלה. טענה זו לאו טענה היא שכן מדובר בחברה שכל מניותיה בבעלות הנתבע והיא מנוהלת על ידו. אילו לא נתן הנתבע ערבות לתובעת, הרי לשיטתו שלו, היתה התובעת מפסיקה לתת לו לפרסם בעיתוניה, וכל הבסיס לעסקו היה נשמט. לא אף זאת אלא שבתצהירו טוען הנתבע כי מדובר בהסכם אחיד המקפח אותו וכי במעשיה של התובעת יש משום כפייה ועושק שכן במידה והיה מסרב לחתום על כתב הערבות היה חשש שהתובעת תפסיק את קשריה העסקיים עימו. הנתבע לא חזר על טענות אלה שסיכומיו, וטוב שכך, שכן אין כל קיפוח בדרישה כי בעל שליטה בחברה יחתום על ערבות להתחייבויותיה. הדבר לגיטימי ומקובל. גם החלטה של עסק מסוג זה של התובעת שלא להתקשר בהסכם לפרסום מודעות עם חברה בע"מ ללא ערב, הינה לגיטימית, ואין בכך משום עושק. מהאמור לעיל עולה כי הנתבע ערב לכל התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת, ללא כל סייג המגביל את ערבותו להזמנות פרסום עבור לקוח זה או אחר שלו. כמו כן, כאמור, לא מצאתי ממש ביתר טענותיו. פסיקתא. לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה במלואה. הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 753,656 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (17/7/03) ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט, לרבות הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובעת ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין, בתוספת מע"מ כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חובערבות