ערעור על פי סעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי: זהו ערעור על-פי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק"). אקדמות מילין 1. המערערים תושבי כפר מסעדה שברמת הגולן, קבלני עפר במקצועם והבעלים במשותף של חשבון בנק עו"ש עסקי (מס' 17422258) והמנוהל אצל המשיב סניף קרית שמונה (להלן: "החשבון"). 2. הערעור מתייחס לעשרים שיקים אשר סורבו על-ידי המשיב, בהעדר כיסוי מספיק, כדלקמן: מס"ד מס' שיק סכום השיק תאריך סירוב 4010 10,000 ₪ 1.12.08 3657 3,400 ₪ 1.6.09 4224 6,000 ₪ 1.6.09 4263 8,000 ₪ 1.6.09 4331 25,000 ₪ 1.6.09 4852 52,000 ₪ 1.6.09 4897 4,000 ₪ 1.6.09 4909 4,602 ₪ 1.6.09 4966 11,000 ₪ 1.6.09 4195 12,535 ₪ 1.6.09 4226 6,000 ₪ 1.6.09 4262 8,000 ₪ 1.6.09 4305 21,084 ₪ 1.6.09 4824 6,300 ₪ 1.6.09 4858 6,605 ₪ 1.6.09 4889 22,462.21 ₪ 1.6.09 4219 11,500 ₪ 1.6.09 4878 2,500 ₪ 1.6.09 4905 6,500 ₪ 1.6.09 4964 1,500 ₪ 1.6.09 3. לית מאן דיפליג, כי בחשבון קיימת מסגרת אשראי מאושרת, בגין משיכת יתר, על-סך 960 א' ₪, ברם, המערערים נהגו, במהלך תקופה ארוכה, לחרוג מהאשראי דנן, בהסכמת המשיב, וזאת מאילוצים עסקיים ופיננסיים. נימוקי הערעור 4. המערערים טוענים, כי היה להם יסוד סביר להניח שהיתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים שסורבו ביום 1.6.09, מאחר והוא היה חייב לפרוע אותם מכוח הסכם איתו. 5. וכן, ממשיכים המערערים וטוענים, כי על-פי "הנוהג" שהיה בין הצדדים, המשיב פרע שיקים שנמשכו על-ידי המערערים, גם במקרים בהם היתה חריגה משמעותית מהאשראי שהוקצה להם. 6. כמו-כן, המשיב לא שלח להם התראה כמתחייב מהוראת סעיף 2(א1) לחוק. התשובה 7. אליבא דמשיב, אין ממש בערעור ודינו להידחות. המשיב הקצה למערערים אשראי כדלקמן: סך של 960 א' ₪ משיכת יתר; סך של 500 א' ₪ - נכיון שיקים סחירים; וסך של 600 א' ₪ - מסגרת הלוואות גישור כנגד שיקים דחויים לא סחירים. נכון ליום 9.1.09, חובותיהם הכספיים של המערערים למשיב, בגין משיכת יתר, נכיון שיקים, התחייבויות בכרטיס אשראי, מימון סחר, הלוואות צמודות ולא צמודות וערבויות לא כספיות צמודות ,הגיעו לסך של 4,472 א' ₪, ואילו הבטוחות הקיימות בידי המשיב היו על סך של 3,589 א' ₪. יוצא, כי החוב הפתוח בחשבון (סולו), עמד על סך של 883 א' ₪ (נספח ד' לתשובה). 8. מלבד מסגרת האשראי המאושרת, לא היו הסכמים אחרים בעל-פה, עם המערערים. ביום 31.5.09, משכו המערערים מהחשבון שיקים רבים, והחשבון עמד על יתרת חובה בסך של 1,629 א' ₪, לעומת קו האשראי המאושר בסך של 960 א' ₪ .וכן, יתרת נכיון השיקים עמדה על 314 א' ₪, ויתרת ההלוואות גישור עמדה על סך של 438 א' ₪. המשיב סירב כדין לפרוע את השיקים, היות ולא היתה יתרה מספקת בחשבון. החשבון היה ביתרת חובה בסך של 600 א' ₪. דיון ההסכם לפרעון השיקים 9. המערער 1 העיד, בכתב ובעל-פה, לענייננו ובין השאר, כי המערערים הינם קבלני עפר במקצועם, והמחזור העסקי (לשנת 2008), היה סך של 14,589,752 ₪. המדובר בעסק מוצלח ומנוהל בצורה תקינה. החשבון פעיל מאוד. בסוף חודש מאי 2009 וביום 1.6.09, הוא היה בקשר עם המשיב, במיוחד עם מנהלת הסניף בקרית שמונה והפקידים במחלקת האשראי. הוא ביקש, כי המשיב יפרע את השיקים דנן. הוא פירט למשיב את ההפקדות העתידיות לחשבון, עד ליום פרעון השיקים. המדובר בסכומים גבוהים. המשיב ניאות להעמיד לו באופן חד-פעמי וזמני מסגרת אשראי נוספת, מעבר לזו המאושרת לשם פרעון השיקים, וכפי שהיה נהוג בין הצדדים, במקרים מעין דא. בעבר, נהג המשיב להעמיד לו באופן חד-צדדי מסגרת אשראי עד לסך של 2 מליון ₪. במקרה דנן, המשיב סירב לפרוע את השיקים, בניגוד להסכם איתו. לאחר חילולם, באי-פרעון, הופקדו השיקים ,בשנית, בחשבון והם (למעט אחד) נפרעו על-ידי המשיב. 10. אליבא דמערער 1, בהתחשב במכלול נסיבות העניין, היה למערערים יסוד סביר להניח, כי היתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים מכוח הסכם איתו. המשיב ניאות להעמיד למערערים, באופן חד-צדדי וזמני, מסגרת אשראי נוספת, מעבר לזו המאושרת בחשבון, לשם פרעון השיקים. מה עוד, שקיים נוהג בין הצדדים, לפיו המשיב התיר למערערים לבצע משיכות יתר בחשבון, גם במקרה וישנה חריגה משמעותית ממסגרת האשראי המאושרת. וכן, המשיב פרע את השיקים בסופו של יום. 11. מטעם המשיב, העיד מר ויליאם חדאד (להלן: "ויליאם") המשמש כבנקאי במוקד אשראי חיפה והצפון . הוא העיד, כי המשיב סירב (ביום 1.6.09) לפרוע את השיקים, וזאת על-פי הדין. בחשבון, לא היתה יתרה מספקת. הגבלת החשבון היתה כדין. למערערים חשבון סולו (חוב פתוח), שאין לגביו בטוחות כלשהן. בענייננו, בין הצדדים לא היו הסכמות או הבנות בדבר פרעון השיקים, מלבד מסגרת האשראי המאושרת. לבסוף, הערעור מחוסר כל עילה כדין. 12. עדותו של המערער 1, ככלל, היתה סבירה ומהימנה. אכן, אין המדובר בעדות מושלמת. ברם, המדובר בעדות שלמה, קוהרנטית ועקבית. לא מצאתי בה סתירות מהותיות והיורדות לשורשו של עניין. ההפך הוא הנכון. מצאתי, בין השיטין, אישור, תימוכין ואף סיוע לעדותו של המערער 1 גם בעדותו של ויליאם. ויליאם העיד ,במהלך חקירתו שתי וערב ,ואישר, כי בעבר, אישר המשיב, בעל-פה, למערערים, באופן חד-צדדי וזמני, מסגרת אשראי למשיכות יתר, מעבר למסגרת האשראי המאושרת, ושעה שהיתה חריגה משמעותית ממנה. (עמ' 4, ש' 31-1). 13. לית מאן דיפליג, כי ויליאם לא היה עד לשיחות שהתייקמו בימים 31.5.09 ו- 1.6.09 בין המערער 1 ונציגי המשיב - הגב' אילנה שבתאי - מנהלת הסניף בקרית-שמונה, בו מנוהל החשבון (להלן: "אילנה") ומר אלי לוי, בנקאי במוקד האשראי באזור חיפה והצפון והמטפל במערערים (להלן: "אלי"), בכל הקשור לאשראי. ויליאם אף העיד ואישר, בפה מלא, כי אינו יודע דבר גבי תוצאת השיחות דנן, באשר להעמדה באופן חד-צדדי וזמני של מסגרת אשראי נוספת למערערים, מעבר לזו המאושרת. 14. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור את טענתם של המערערים ועדותו של המערער 1, כי היה למערערים יסוד סביר להניח, שהמשיב הסכים, בעל-פה, להעמיד להם, באופן חד-צדדי וזמני, מסגרת אשראי נוספת, מעבר לזו המאושרת, לצורך משיכות יתר בחשבון ,וכי המשיב היה חייב לפרוע את השיקים מכוח ההסכם דנן. 15. ויודגש: אין ספק, כי אילנה ואלי הינם עדים קרדינליים. עדויותיהם יכלו היו לתרום עד למאוד לחשיפת האמת ולעשיית הצדק. עדים אלה, בהישג ידו של המשיב. דא עקא, המשיב בחר, מדעת, שלא להביאם למתן עדות בבית-המשפט ,והכל ללא הסבר סביר ומהימן. בנסיבות אלה, הימנעות המשיב דנן, מחזקת את גרסת המערערים וראיותיהם. 16. באשר לשיק מס' 1, שיק מס' 4010, ע"ס 10,000 ₪, אומר ,כי דין הערעור להידחות. בעניין זה, קיים מעשה בית-דין. השיק דנן נכלל בערעור הקודם -עש"א 11141-12-08 . פסק-הדין שניתן (ביום 25.3.09) בערעור הקודם מתייחס גם לשיק האמור. לא היה כל מקום לכלול ,בשנית, שיק זה במסגרת הערעור דנן. התוצאה 17. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לערעור ומבטל הבאת שיקים מס' 2 עד 20 (ועד בכלל) והמפורטים בסעיף 2 דלעיל במנין השיקים שסורבו על-ידי המשיב. המשיב ישלם למערערים הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. ערעורשיקיםשיקים ללא כיסוי