קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר על דחיית זכאות לקצבה לניצולי שואה: בפנינו מספר עררים על החלטות המשיבה לפיהן נדחתה בקשת העוררים לקבלת קצבה חודשית לניצולי שואה יוצאי מחנות ריכוז,גטאות ומחנות שעבדו בהן בעבודת פרך הניתנת מכוח חוק ההטבות לניצולי שואה, תשס"ז-2007 (להלן: " חוק ההטבות "). כל העררים הוגשו ע"י אותו בא כוח והדיון בהם אוחד, העררים מעלים שאלה עובדתית ומשפטית משותפת שהינה שאלת זכאותם של תושבי איזור "הקולונקה הבראייקה" (המושבה העברית) שבעיר נאלצ'יק שבקווקז, לקבלת קצבה חודשית לפי חוק ההטבות. יצוין שעניין זה הוכרע בפסק דין במסגרת ו"ע 676/09 קובנט ואח' נגד הרשות המוסמכת אשר עסק ברובו בשאלה זהה לעניינו ושם נקבע ש" אין עוררין על סבלם (של יהודי נאלצ'יק) בשואה. אולם, המנגנון שקבע המחוקק הותיר אותם מחוץ למעגל הזכאות לפי חוק ההטבות. " (ראה עמ' 25 מפסק הדין, שורות 14-15.) למעשה מדובר באותו עניין ממש ובאותן טענות ואם לא כולן זהות,אזי רובן. מר קובנט עצמו הופיע בפנינו כמי שליווה,תרגם וסייע לקבוצת העוררים נשוא פסק דין זה. פסק הדין הנ"ל בעניין קובנט ניתן בהרכבה המורחב של ועדת הערר ליד בית משפט השלום בתל אביב והינו מקיף ביותר ומנומק כדבעי. על פסק הדין בעניין קובנט הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב והדיון בו נקבע לימים הקרובים,ב"כ המשיבה טענה שאין זה נכון ויעיל לקיים את הדיון בפנינו משום שהעניין הוכרע בערכאת הערעור הראשונה ומשום שממילא עומדת אותה הכרעה למבחן גם בערכאת הערעור השנייה ולכן את ההכרעה שתינתן שם ממילא יש להחיל על התיקים שבפנינו. ב"כ העוררים טען שאין הועדה בהרכבה בחיפה מחויבת לפסיקה של הועדה המקבילה בתל אביב וביקש כי תינתן הכרעה עצמאית המבטאת את עמדתנו ופסיקתנו בסוגיה נשוא העררים. בעניין זה בחרנו לקבל את עמדת ב"כ העוררים ובין היתר משום שלפחות עד כה פעילות רק 2 ועדות ערר (בקרוב תחל פעילותה של ועדת הערר במחוז דרום) ויש חשיבות לכך שהדין ישאב פסיקה מגוונת ככל שניתן. לאחר עיון בכתבי בי הדין ובטענות הצדדים שהועלו במסמכים שצורפו לערר ונטענו בדיון שהתקיים ביום 22.3.10, הגענו למסקנה לפיה אין מקום לקבל את העררים והכל כפי שיפורט להלן. נקודת המוצא של הועדה הינה שכל הטענות העובדתיות שנטענו ע"י העוררים הינן אמת וזאת על אף שלא נחקרו העוררים ולא הוכחו הגרסאות שהובאו בתצהירים,ממילא מדובר בהכרעה עקרונית ובמידה ותשתנה ההלכה במסגרת הערעור על פ"ד בעניין קובנט או במסגרת אחרת, יתכן ויהיה צורך לברר את העובדות הרלוונטיות לכל אחד מהעוררים. כבר בפתח הדברים ועל מנת לקצר ולהימנע מחזרה על מה שכבר נכתב ונפסק יש לומר שבמקרה של פסק הדין בעניין קובנט הנ"ל אנו מאמצים את ההכרעה שניתנה שם לרבות את הסקירה ההיסטורית שניתנה במסגרתו. על עמדתנו זו חזרנו במספר פסקי דין שניתנו על ידנו בסמוך לפרסום פסק הדין בעניין קובנט . למרות אימוץ פסק הדין בעניין קובנט בחרנו להוסיף מספר מילים. עוסקים אנו בחוק ההטבות אשר עבר שינויים ותיקונים במסגרת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008 . (תיקון מס' 2 לחוק ההטבות שבא בסעיף 4 לחוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים וסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה) התשס"ח-2008). דברי ההסבר לתיקון מס' 2 לחוק ההטבות נמצא ים בהצעת חוק התוכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים ולסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008, ( ה"ח הממשלה התשס"ח מס' 358 עמ' 346). ענייננו בסעיף 3 לחוק שזו לשונו: 3 *   (א)   אזרח ישראלי שהוא תושב ישראל, שמתקיימים בו כל אלה, זכאי להטבות המפורטות בסעיף קטן (ב): (1)   הוא קיבל תגמול חד-פעמי לניצולי מחנות וגטאות, או שהתקיים בו אחד מאלה: (א)   היה זכאי לתגמול כאמור בפסקאות (1) או (2) להגדרה "תגמול חד-פעמי לניצולי מחנות וגטאות", אם היה מגיש בקשה לקבלת התגמול עד המועד האחרון שנקבע לכך בחוקים המנויים באותן פסקאות; (ב)   הוא שהה במחנה או בגטו, שהוכר לפי ההסכם עם גרמניה ולא הוכר לפי סעיף 11(1)(1) לחוק הגרמני להקמת הקרן או לפי סעיף 2(1)(2) לחוק האוסטרי להקמת הקרן; (2)... (3)...   הגדרת הסכם עם גרמניה בסעיף ההגדרות: " ההסכם עם גרמניה" - ההסכם שנחתם ביום י"ב בתשרי התשנ"ג (9 באוקטובר 1992), בידי שר האוצר הפדרלי של גרמניה ובידי ועידת התביעות החומריות של יהודים נגד גרמניה; תגמול חד פעמי מוגדר בהצעה החוק ובחוק (כאחד משלושה תגמולים) ואין מחלוקת שמי ש קיבל אותו יהיה זכאי לפי חוק ההטבות.   התוספת הינה שגם מי שזכאי לתגמול לפי פסקה (1) המדברת על תגמול חד פעמי לפי סעיף 11(1)(1) לחוק הגרמני להקמת קרן "זיכרו ן , אחריות ועתיד" או פסקה (2) המדברת תגמול חד פעמי לפי סעיף 2(1)(2) לחוק האוסטרי להקמת הקרן "פיוס, שלום ושיתוף פעולה", יהיה זכאי לפי חוק ההטבות, כך גם מי ששהה באחד המחנות או הגטאות שהוכרו לפי ההסכם עם גרמניה, וזאת לאור העובדה שהוכרו מחנות נוספים לאחר המועד האחרון להגשת הבקשות ובכך נמנע מחלק מהניצולים לקבל את התגמול ומבלי הסעיף הזה לא יהיו זכאים אף לפי חוק ההטבות. (ראה לעניין זה דברי ההסבר עמ' 351 שדן בסעיף 3 המוצע). בעמ ' 347 בדברי ההסבר בחלק הכללי בפרק ג' המוצע נכתב במפורש: " ההסדר העיקרי המוצע הוא מתן קצבה חודשית לניצולי שואה, יוצאי מחנות ריכוז, גטאות ומחנות שעבדו בהם עבודות פרך (להלן- יוצאי מחנות וגטאות), אשר אינם מקבלים קצבה חודשית בשל רדיפות הנאצים ועוזריהם, מישראל, מגרמניה או ממדינת חוץ אחרת."   לכן כאשר בהצעת החוק מצוין "יוצאי מחנות וגטאות" הכוונה הינה ליוצאי מחנות ריכוז, גטאות ומחנות שעבדו בהם עבודות פרך. הרי שתי הקרנות מזכות גם ניצולי שואה שעברו נרדפות במובנים אחרים כמו גירוש או עבודות כפייה. אולם, לצורך חוק ההטבות זכאים רק מי שעבדו עבודות פרך וקיבלו או זכאים לקבל לפי סעיף 11(1)(1) לחוק הגרמני להקמת קרן "זיכרון, אחריות ועתיד" או לפי סעיף 2(1)(2) לחוק האוסטרי להקמת הקרן "פיוס, שלום ושיתוף פעולה". (ראה למשל את שאר הקטגוריות של סעיף 11 לחוק הגרמני להקמת קרן "זיכרון, אחריות ועתיד" או לסעיף 2 לחוק האוסטרי להקמת הקרן "פיוס, שלום ושיתוף פעלוה"). בדברי ההסבר נאמר גם ביחס לפרק ג' המוצע, שדן בסיוע לניצולי שואה, " הפרק המוצע נועד להרחיב את אוכלוסיית הזכאים לקצבה חודשית מעבר לניצולי השואה הזכאים לתשלום לפי ההסכם עם גרמניה, כך שתינתן קצבה ליוצאי מחנות וגטאות אשר אינם זכאים לקצבה מכוח ההסכם רק בשל כך ששהותם במחנה או הגטו היתה קצרה מן התקופות המזכות בקצבה, או רק בשל כך שקיבלו בעבר פיצוי חד פעמי מגרמניה בסכום העולה על 35,000 מארק או רק בשל כך שקיבלו בעבר פיצוי חד פעמי ממדינה מערב אירופית מכוח ההסכמים הגלובליים." (ראה עמ' 348 לדברי ההסבר) מעיון בדברי ההסבר לעיל, ניתן להסיק שהכוונה אינה להכיר בכל מי שלא זכאי לפי ההסכם אלא רק למי שאינו זכאי בשל אחת משלוש: שהותו במחנה או בגטו היתה קצרה מן התקופות המזכות בקצבה , או קיבל בעבר פיצוי חד פעמי מגרמניה סכום העולה על 35,000 מארק, או קיבל בעבר פיצוי חד פעמי ממדינה מערב אירופאית מכוח ההסכמים הגלובליים. ואף יצוין שמבחן ההכנסה שנקבע לצורך חוק ההטבות הינו זהה למבחן שקבוע בהסכם עם גרמניה. לכן ברור שהמחנה או הגטו אמור להיות מוכר לפי ההסכם עם גרמניה -מחנה שאם היה שוהה בו הניצול די זמן,היה זכאי לתשלום, לטעמנו אין להכניס להסכם,לדברי ההסבר ולחוק יותר ממה שיש בהם. ב"כ העוררים טען בסיכומיו בפנינו ש" המחוקק החליט לייעל את ההליך ולכן הפנה לקרנות ולועדות התביעות" (ראה פרוטוקול מיום 22.3.10 עמ' 3 שורות 5-6). טענה דומה גם הועלתה בכתב הערר עצמו בעמ' 17 סעיף 31, שם נטען שקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" לא נועדה לשמש כקריטריון הבלעדי לזכאות עפ"י החוק ואף הוסיף שטען שהמחוקק לא התכוון שהרשימה תהיי סגורה ואף תמך טענה זו בכך שנכתב שהרשות המוסמכת רשאית להסתייע ביד ושם. טענות אלו יש לצערנו לדחות. אם קוראים את דברי ההסבר ניתן להבין ש"הייעול וההקלה" שמדברים עליהם שם הינם ייעול והקלה בהליך ההכרה בניצולים כזכאים לתגמול וההקלה לא נועדה על מנת להקל בהכרה במחנה או בגטו עצמו שלא הוכר ואין ולא היתה כוונה לתת סמכות לרשות המוסמכת או לועדת הערר להכיר במה שלא הוכר. אכן הקרן "לזיכרון, אחריות ועתיד " אינה הקריטריון היחיד, אלא יש עוד מחנות שהוכרו בהסכם עם גרמניה בעת המו"מ עם ועידת התביעות ויש גם את הקרן "פיוס, שלום ושיתוף פעולה",אין חולק ש"הקולונקה הבראייקה" איננה מופיעה בשום רשימה ועד היום לא הוכרה ומכל מקום לא הביאו העוררים ראיה שתוביל למסקנה אחרת. גם העובדה שהרשות המוסמכת הופנתה ליד ושם אין בה כדי לקבוע שהרשימה אינה סגורה, ההפניה נוסחה באופן שנכתב "..יצוין כי לעניין זה רשאית הרשות המוסמכת להסתייע ביד ושם- רשות הזיכרון לשואה ולגבורה." מה הכוונה במונח " עניין זה" ? הכוונה הינה למחנות שהוכרו באיחור וזאת כפי שניתן להסיק בתחילת הפסקה האחרונה בעמ' 351 והממשיכה בעמ' 352 לדברי ההסבר. גם אם נקבל את הטענה שהרשימה אינה סגורה הרי הדרך עוד ארוכה למסקנה ולקביעה שיש סמכות לועדת הערר להכיר במחנות או גטאות נוספים. היות וכאמור אין חולק שהעיר נלצ'יק איננה מופיעה בשום רשימה,הסכם או מקור משפטי אחר שמפורט בסעיף 1 לחוק ההטבות,היות וגם ב"כ העוררים מודע לכך שסוגיית הרחבת מעגל הזכאים והכנסת מחנות או גטאות חדשים לגדר כאלו המזכים על פי חוק ההטבות בעייתית הוא מיקד את מרבית טיעוניו לפרוטוקול (וגם מחוצה לו) בעניין "האומץ השיפוטי" שבין היתר יוביל ללקיחת החלטות שעלולות "לסכן" קריירה שיפוטית תוך התעלמות מ"הסכנה" שבכך ומתן פסיקה אמיצה אפילו בניגוד לפרשנות מקובלת של חוק. ב"כ העוררים הפנה לפסקי דין קודמים שלנו בהם היינו לפה לניצולים ושיקפנו במסגרתם את שטענו הניצולים בפנינו עת התברר להם שלמרות סבלם בשואה הם אינם עומדים בדרישות ובתבחינים שבחוק (בין אם חוק ההטבות ובין אם בחוק נכי רדיפות הנאצים).   אנו לא סבורים שמדובר בשאלה של "אומץ",אנו מחוייבים לפסוק על פי החוק והדין,אנו מחוייבים שלא להכיר פנים ולא להעדיף צד אחד על פני צד אחר,אנו לא מסתירים ולא הסתרנו את מורת רוחנו מהחוקים העוסקים בניצולי שואה,אין לנו צל של ספק שיש ניצולים הנופלים בין הכיסאות,אנו מודעים לכך שבשל הגדרות שונות,הסכמים שונים,תאריכים שנקבעו וכיו"ב נוצרת מעין "אפליה" בין הניצולים,אנו לא מסתירים שליבנו עם הניצולים והרי גם למי שיושב בדין יש רגשות ודעות אך מקפידים אנו לעשות את עבודתנו בהתאם לסמכות שניתנה לנו,ביושר וללא משוא פנים. ביקורת על חוק היא דבר אחד,פסיקה בניגוד לחוק או "עקיפתו" כשבחוק אין פתח לכך היא דבר אחר. כפי שציינו בפסקי דין בעבר,לא מעט ניצולים המופיעים בפנינו יוצאים בתחושה קשה מאד לאחר שהעררים שהגישו נדחו מטעמים משפטיים שמקורם בחוק,מאידך יש לזכור שהחוקים (ובמיוחד חוק ההטבות שהוא חוק "ישראלי ממש" חוקקו ע"י נבחרי העם ובשיתוף כזה או אחר של נציגי ארגוני הנכים והניצולים. לקריטריונים שנקבעו בחוקים יש מקורות וצידוקים שונים,חלקם היסטוריים,חלקם תקציביים,חלקם פוליטיים וכך הלאה. לאור האמור לעיל, אין סמכות לועדת הערר להכיר במחנות נוספים והדרך הנכונה הינה לכאורה לפנות לועידת התביעות שתפעל להכניס את המחנה/גטו הנטען לרשימה שכלולה בהסכם עם גרמניה, או לפנות למחוקק לשנות את נוסח החוק בצורה שייתן שיקול דעת לועדת העררים להכיר במקומות נוספים או כל וריאציה אחרת שתיצור את הסמכות הנדרשת. ב"כ העוררים בעצמו טען בסיכומיו "... הם (יהודי המושבה העברית בקווקאז) הקבוצה שחוק ההטבות התכוון לפתור את בעיתם והוא לא ידע עליהם... כל הפעולה של הגרמנים בקווקאז לא היתה ידועה...." . לטעמנו יש בטיעון כשל לוגי שהרי לא יכול להיות שהחוק התכוון לפתור בעיה שלא ידע עליה ואם התכוון להעניק סמכות לייתן פתרון ברוח הטענה הרי שבעניין זה היה עליו לציין זאת במפורש וכפי שצויין לעיל, אין לנו אלא להפנות את הניצולים למחוקק או לועדת התביעות. כל עוד החוק מנוסח בלשונו שהובאה לעיל, אין סמכות לועדת העררים להכיר במקומות נוספים. לאור חשיבות הסוגיה שבנדון, ראינו מקום להתייחס לשאר טענות ב"כ העוררים שנטענו בפנינו ובכתבי הטענות באופן מפורש וזאת כדי להבהיר שטענות אלו עמדו בפנינו בעת החלטתנו. טענה בדבר מגמת הרחבה בפסיקה הפסיקה שהובאה ע"י ב"כ העוררים מתייחסת ברובה לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז- 1957 (להלן: " חוק נכי רדיפות הנאצים ") אשר מושתת על מושגים שבחוק הגרמני כמו למשל: " שלילת חירות " או " הגבלת חירות " וכדומה,הגישה באותה פסיקה היא שאם הפירוש של החוק הגרמני אינו ברור יש לפרש זאת באופן שמיטיב עם ניצולי השואה וירחיב את אוכלוסיית הזכאים לפי החוק. אולם להבדיל מחוק הפיצויים הגרמני שאומץ אל תוך חוק נכי רדיפות הנאצים, חוק ההטבות הינו חוק ישראלי "טהור" שקודמים לו דברי הסבר ושמהם ניתן להבין מה היתה כוונת המחוקק בשעתו, והרי חזקה שהמחוקק התכוון למה שהוא כותב ואין לייחס לו כוונות או מילים "מאחורי השורות". החוק אינו חוקי ויש סמכות לועדה לפסול אותו לטעמנו, אין לקבל את טענתו של ב"כ העוררים כאילו החוק אינו חוקי, הרי כבר בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר במפורש שפרק ג' אשר בא לעגן שורה של צעדים אשר נועדו להביא לשיפור מצבם הכלכלי של ניצולי השואה החיים בישראל להגדיל את הסיוע הניתן לניצולי שואה נזקקים. צעדים אלו גובשו וסוכמו בין נציגי הממשלה ובין נציגות ניצולי השואה . (ראה עמ' 347 לדברי ההסבר). לאור זאת אין לומר שהשיקולים של טובת ניצולי השואה לא הובאו בחשבון או לא היו בפני המחוקק עת אישר את הצעת החוק. החוק הינו תוצר של מאזן השיקולים לשני הצדדים ואכן החוק אינו מכניס תחת כנפיו חלק מהאנשים שסבלו מתקופת השואה ולטענתם הינם ניצולי שואה מובהקים, אולם הוא הכניס חלק אחר שלא היה מוכר עד חקיקתו,אין מדובר בחוק שאינו חוקי,אין מדובר בחוק בעומד בניגוד לערכי יסוד ובסך הכל מדובר בחוק "טוב".טוב אך לא מצויין. טענת אי השוויון בל נשכח שגם בחוק נכי רדיפות הנאצים הוא החוק הראשי ישנה בעייתיות שמבדילה בין ניצול לניצול,כך למשל בעניין תנאי הסף בדבר עליה לישראל לפני 1.10.1953,תנאי זה (שמקורותיו מפורטים גם בפסק הדין בעניין קובנט) יוצר "אפליה" קשה בין ניצול שעלה לפני התאריך שנקבע ולבין ניצול שעלה אחר כך ולא משנה עד כמה נורא היה סבלו של האחרון או מה הייתה הסיבה לעלייתו המאוחרת לישראל. אנו מציינים זאת היות ועלתה טענה כי לשם פיצוי אלו שנותרו מחוץ לחוק הראשי נחקק חוק ההטבות אך הדברים אינם בדיוק כך,חוק ההטבות בא להרחיב את מעגל הזכאים אולם לא נאמר שהוא בא לפצות את כל ניצולי השואה שאינם זכאים לפיצוי על פי החוק הראשי באשר הם (אם כי אין זה סוד שלא מעטים סבורים שאולי כך היה צריך להיעשות).   סיכום אנו בדעה כי על פי המצב המשפטי דהיום לא נוכל לקבל את העררים ולקבוע שיש לראות בנאלצ'יק גטו או מחנה העומדים בתבחיני חוק ההטבות ומשכך אנו נאלצים לדחותם וללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום ובנקודה משפטית בלבד. ניצולי שואהערר