פיצוי על סלילת כביש בחלקה פרטית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על סלילת כביש בחלקה פרטית: התובעים הגישו תביעה כספית לתשלום פיצויים בסך של 157,738 ש"ח עקב סלילת כביש בתוך שטח חלקתם שבכפר מג'ד אלכרום. נתונים כלליים: התובעים הם אחים תושבי הכפר מג'ד אלכרום. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובעים הם הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 1 גוש 19045 מאדמות הכפר (להלן - "החלקה"). תביעה זה עוסקת בהתחייבות הנתבעת בישיבת מליאת המועצה מיום 05/07/94 לשלם פיצויים בסך של 15,000 דולר (ארה"ב) עבור כל דונם אשר ישמש לסלילת כביש מס' 85. לטענת התובעים, על הנתבעת לפצותם בסך השווה ל- 20,655 דולר בגין שטח של 1377 מ"ר אשר שימש לסלילת הכביש מתוך שטח החלקה, כמצוין בתוכנית מדידה שעותק ממנה צורף לתצהיר התובעים. הנתבעת בתורה לא הגישה תוכנית מדידה מטעמה. הצדדים הסכימו להכריע את הסכסוך על סמך סיכומים בכתב, וסיכומים אלה אכן הוגשו. הוכחת זכויות התובעים במקרקעין: הנתבעת טענה כי התובעים לא הוכיחו את זכויותיהם בחלקה, ומתוקף כך לא הוכחה זכאותם לתשלום פיצויים. טענה זו דינה להידחות. אומנם התובעים טענו כי הם הבעלים והמחזיקים בחלקה, ברם מתוך המסמכים אליהם אתייחס להלן מתברר, כי התובעים הם בסטאטוס של זכאים להירשם כבעלים, שכן זכויותיהם טרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. עיון בנסח הרישום מגלה, כי החלקה רשומה עדיין על שם מר מוחמד כריים אסעד מנאע. התובעים טענו, כי הם היורשים על פי דין של הבעלים הרשום שהינו סבם ז"ל אשר הלך לבית עולמו ביום 2/6/67. לעניין זה הגישו התובעים (בתיק בש"א 5118/04) מסמכים המלמדים על מתן צו ירושה לגבי הסב בתאריך 11/8/04 על ידי בית הדין השרעי בעכו, ובו נקבע כי היורש היחיד שלו הינו בנו, המנוח נעים מוחמד מנאע ז"ל, ומאחר שגם הבן נפטר עוד לפני הוצאת צו הירושה - נקבע כי היורשים הם התובעים ושתי אחיותיהם. להשלמת התמונה אוסיף, כי שתי האחיות הגישו תצהירים לפיהם הן מסתלקות מעיזבון הוריהן לטובת התובעים. במצב דברים זה, התובעים זכאים לתבוע את תשלום הפיצויים מאת הנתבעת, לנוכח היותם זכאים להירשם כבעלי הזכויות בחלקה. טענה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעת בקשר להוכחת זכויותיהם של התובעים בחלקה, מתייחסת להעדר רישום מספר תעודת הזהות של הבעלים הרשום. בהתאם לכך טוענת הנתבעת, כי לא ניתן לדעת אם הבעלים הרשום הוא אכן סבם של התובעים אשר לגביו ניתן צו ירושה כאמור. גם טענה זו דינה להידחות. אומנם בנסח הרישום לא מופיע מספר ת.ז. של הבעלים, ברם השם המפורט שם כולל את השם הפרטי, שם המשפחה ושם האב והסב. כל השמות שנרשמו בנסח הרישום מופיעים גם בצו הירושה הנ"ל. די באלה כדי לקבוע זהות בין מי שנרשם כבעלים של החלקה לבין מי שניתן לגביו צו הירושה. עסקה במקרקעין - האומנם ? הנתבעת הקדישה פרק נכבד מסיכומיה לטענה, כי ההתחייבות שלה לתשלום פיצויים כנגד סלילת הכביש בתוך החלקה, מבלי שהתקיימו לגבי כך הליכי הפקעה, היא עסקה במקרקעין שבגדרה מוקנית לה הבעלות בשטח החלקה מושא תביעת הפיצויים. לדידה, מאחר שלא ניתן יהיה לרשום את הנתבעת כבעלת הזכויות בחלק אשר הוקנה לה על ידי התובעים לטובת הכביש, בשל העובדה כי התובעים עצמם טרם נרשמו כבעלים, הרי שמדובר כאן בעסקה שאינה בת-ביצוע ומתוקף כך אין לחייב אותה לקיים את חלקה 'בעסקה', ובמלים אחרות - אין לחייב אותה בתשלום פיצויים. הנתבעת הוסיפה כי פגמים נוספים מונעים את ביצוע 'העסקה', כגון: העדר מסמך בכתב, אי השלמת העסקה ברישום, והעדר דיווח לשלטונות המס. טענה זו נטענה לראשונה רק בשלב הסיכומים ולכן דינה להידחות, ובפרט נוכח התנגדות התובעים לכל שינוי או הרחבת חזית. יחד עם זאת, וגם אם אתייחס לטענה לגופו של עניין תוך התעלמות מההתנגדות הנ"ל, לא ניתן להגיע למסקנה אליה מכוונת הנתבעת בסיכומיה, בדבר היות ההתחייבות שלה התחייבות לביצוע עסקה במקרקעין. ממכלול המסמכים אשר הוגשו לתיק ניתן להתרשם, כי התחייבות הנתבעת לתשלום פיצויים נעשתה כנגד הסכמת התובעים להרחיב את הכביש תוך שלילת זכויות השימוש והחזקה שלהם בשטח החלקה אשר שימש למטרה זו, ולאו דווקא לשם העברת הבעלות בשטח זה על שם הנתבעת. תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה, כי התובעים מעולם לא נדרשו לחתום על מסמך כלשהו, וגם הנתבעת עצמה לא דרשה מהם לבצע פעולה כלשהי שיש בה כדי ללמד אודות רצונה לרכוש את השטח ולרשום אותו על שמה, חרף השנים הרבות שעברו מאז מתן ההתחייבות או מאז פתיחת ההליך המשפטי. לפיכך, אני מורה על דחיית הטענה של הנתבעת בכל הקשור לסיווג ההסכמות ההדדיות של הצדדים כאל עסקת מכר מקרקעין. הכיסוי התקציבי: הנתבעת טענה, כי התחייבות מליאת המועצה מיום 05/07/94 לשלם לבעלי הקרקעות אשר ייפגעו מסלילת הכביש סך של 15,000 דולר עבור כל דונם, היא התחייבות לא חוקית, מאחר שניתנה ללא כיסוי תקציבי ובהיותה נוגדת את הוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות (א), התשי"א- 1950. מתוך פרוטוקול הדיון במליאת המועצה ניתן ללמוד, כי הנתבעת הניעה את המהלך של העתקת התוואי המתוכנן של הכביש, כנראה על מנת לצמצם את היקף הפגיעה בקרקעות של התושבים לעומת התוואי המקורי, תוך השגת ההסכמה של בעלי הקרקעות שעלולים להיפגע מהעתקה זו, על ידי מתן התחייבות לתשלום פיצויים, ובדרך זו לבצע את ההעתקה ללא התנגדויות. אומנם מדובר כנראה בכביש המצוי באחריותה של מע"צ, ברם מהפרוטוקול הנ"ל ניכר כי הנתבעת קיימה מספר דיונים לאור התנגדויות של התושבים לסלילת כביש 85, ופעלה בשיתוף פעולה עמם כדי להגיע לתוואי מוסכם. כך או כך, מהאמור בפרוטוקול ניתן להבין כי הנתבעת אמורה הייתה לקבל תקציב לצורך מימון הפיצויים אשר התחייבה לשלם. לעניין זה אני בדעה, כי לא ניתן להסתפק בהצהרה כי תקציב כזה לא נתקבל, בפרט כאשר נקודת המוצא בקרב חברי המועצה, היתה כי הנתבעת עתידה לקבל תקציב בסכום לא מבוטל. על הנתבעת היה להראות כי ניסתה להשיג את התקציב המתאים ועשתה את מירב המאמצים בכיוון זה, שכן על הפרק עומדת פגיעה בזכויות מהותיות של אנשים בקרקעותיהם. אך בהעדר כל אסמכתא המעידה על מאמציה לקבל תקציב מתאים - אין להעדיף את האינטרס של הגנה על קופת הרשות המקומית על פני האינטרס הלגיטימי של התובעים לפצותם בגין הפגיעה בזכות השימוש והחזקה בשטח הקרקע אשר שימש לסלילת הכביש, וההסתמכות שלהם על התחייבות הנתבעת לפצותם על כך כיסוד למתן ההסכמה לביצוע העבודות. הדברים הנ"ל נכונים למקרה שתקציב כאמור אכן לא הועבר לנתבעת, ונכונים הם שבעתיים אם התקציב הועבר אך לא שימש למטרה לה יועד. אשר על כן, גם אם הוראות סעיף 193 לצו המועצות המקומיות לא קוים במלואו וכלשונו, אין בכך משום מחסום מפני קבלת התביעה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי התכלית שעומדת בבסיס סעיף 193 הנ"ל - למנוע יצירת התחייבויות לא לגיטימיות ופגיעה בקופה הציבורית - אינה מתקיימת במקרה דנן. למקרא פרוטוקול הדיון במליאת המועצה ניתן להתרשם, כי חלק מחברי המועצה היו ערים לחשש מפני בזבוז כספי ציבור, אך לאחר דיון מקיף בין המצדדים בתשלום הפיצויים לבין המתנגדים לו - הוחלט פה אחד לשלם פיצויים לתושבים בסכום שצוין, ללמדנו כי התחייבות הנתבעת נעשתה באופן מושכל, הגם שלא תוך הקפדה על הדרישות הצורניות של הסעיף הנ"ל. סוף דבר: על יסוד הנימוקים שפורטו לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך של 157,738 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ש"ח, והחזר אגרה כשהיא משוערכת נכון להיום. הנתבעת עתרה לקיזוז כל סכום שייפסק לתובעים מחובותיהם בגין מיסים או היטלים מוניציפאליים. מאחר שהתובעים לא התייחסו לנושא הקיזוז בסיכומיהם, איני מורה בשלב זה על ביצוע קיזוז כאמור, אך אתיר זאת במסגרת החלטה נפרדת, אם תוגש הודעה מצד התובעים אודות הסכמתם לכך. פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו אחרת יישאו הסכומים שפסקתי הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.פיצוייםכביש