להלן סקירה משפטית מקיפה בנושא ביטול פסק דין בהעדר הגנה: תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 שבה מעוגנת סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, קובעת כך: "ביטול החלטה על פי צד אחד ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם." לפי תקנה 214 לתקנות, הוראות תקנה 201 הנ"ל חלות גם במקרה של ביטול פס"ד שניתן בהיעדר בקשת רשות להתגונן, או בשל החלטה לדחות בקשת רשות להתגונן שניתנה על פי צד אחד או שניתנה בשל אי התייצבות מצהיר. בקשה לביטול פס"ד חייבת להיתמך בתצהיר לגבי כל העובדות הנטענות בה, שאחרת תידחה הבקשה, אלא במקרים חריגים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). בהלכה הפסוקה נעשתה אבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים לגביהם מתבקש ביטול לפי תקנה 201 הנ"ל: מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו ומקרים שבהם פסה"ד בלתי פגום, כאשר הפגם המדובר מתבטא בדרך-כלל בכך שמסירת כתב הטענות שעל בסיסה ניתן פסה"ד בוצעה שלא כדין, אם כי הפגם עשוי להתבטא גם בדברים אחרים, למשל בכך שפסה"ד בהיעדר הגנה ניתן למרות שבמועד מתן פסה"ד היה קיים בתיק ביהמ"ש כתב הגנה, שהוגש באיחור (ראו: ע"א 12/86 עיזבון ריגלר נ' קזרו, פ"ד מב (3) 422 (1988)). לכל אחד משני סוגי המקרים הנ"ל נתייחד דין שונה, כמפורט להלן. ביטול מחובת הצדק: במקרים מן הסוג הראשון הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש חייב לבטל את פסה"ד, אך ורק לאור הפגם שדבק בו וללא התייחסות לטענות בעל הדין שכנגדו ניתן פסה"ד ולסיכויי הצלחתן להתקבל וללא התייחסות לשאלה אם פסה"ד מוצדק לגופו של עניין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק" (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954); רע"א 5664/09 עו"ד הניג נ' פוריץ (פורסם באתרים משפטיים, 14.10.09)). ביטול על-פי שיקול דעת ביהמ"ש: במקרים מן הסוג השני הנ"ל (מקרים שבהם פסה"ד לא פגום בהליך נתינתו) ההלכה היא שביהמ"ש לא חייב לבטל את פסה"ד, אלא נתון בידיו שיקול דעת רחב אם לבטלו, כאשר שיקול הדעת צריך להתחשב בשתי השאלות הבאות: השאלה מהי סיבת מחדלו של בעל הדין להגיש את כתב הטענות במועד או להתייצב במועד (להלן - "שאלת סיבת המחדל"); והשאלה מהו הסיכוי שטענות בעל הדין שחדל לגופו של עניין יתקבלו, אם ייבוטל פסה"ד (להלן - "שאלת סיכויי ההצלחה"). עפ"י ההלכה הנוהגת, שאלת סיכויי ההצלחה היא השאלה החשובה יותר, וזאת מאחר, שבעוד שברגיל ניתן "למחול" לבעל הדין על מחדלו אם ניתן לפצות את בעל הדין שכנגד בפסיקת הוצאות על הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו בשל המחדל, הרי שאין צידוק ענייני לבטל פס"ד אם ברור מראש שגם אם ייבוטל פסה"ד צפוי להינתן לאחר-מכן פס"ד דומה לאור היעדר טענות ראויות לגופם של דברים (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954)). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 6.4.08)). מודגש, כי, בהתאם להלכה הפסוקה, יש לברר במסגרת בקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה את שתי השאלות הנ"ל, בבחינת תנאים מצטברים לביטול פסה"ד, אולם די בקביעה שלא מתקיים אחד משני התנאים כדי לדחות את הבקשה ובמקרה כזה אין צורך בבחינת התקיימות התנאי השני (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, , 2.2.09); רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, , 19.8.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, 4.10.09). כך, למשל, באותן הלכות (רע"א 2201/09 + 6379/09 + רע"א 4861/09) קובע בית המשפט העליון כי כאשר בחינת הדברים מלמדת שמחדלו של בעל הדין להתגונן נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסה"ד ואין צורך לבחון כלל את שאלת סיכויי ההצלחה; וכך גם, למשל, בהלכה הנ"ל ב-רע"א 6379/09 קובע בית המשפט העליון כי בהיעדר כל הסבר למחדל אי-ההתגוננות במועד, אין להידרש לסיכויי ההגנה. בבירור שאלת סיבת המחדל יש להתחשב בשאלת המשנה הבאה: האם המחדל נובע מזלזול בבית המשפט וללא כל סיבה סבירה, שאז הנטיה היא לדחות את הבקשה לביטול פס"ד (אלא אם הדבר יגרום ל"עיוות דין בולט"), או שמא נובע המחדל מ"צירוף נסיבות אומלל", מאי-הבנה או מהיסח דעת או אף מרשלנות מסוימת מצד בעל הדין או בא-כוחו, שאז הנטיה היא לקבוע שיש בסיבת מחדל מסוג זה כדי להביא לביטול הבקשה לביטול פס"ד, בתנאי כמובן שמתקיים גם התנאי השני בדבר סיכויי ההצלחה (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983); ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, , 2.2.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי (פורסם באתרים משפטיים, , 4.10.09). ואילו בבירור שאלת סיכויי ההצלחה המבחן הוא מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח ממש את הגנתו (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349 (1963); ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 (1983)). יצוין, כי בעל דין שמבקש לבטל פס"ד מחובת הצדק בטענה שכלל לא קיבל את כתב הטענות, לוקח בכך סיכון, שאם ייקבע (בניגוד לטענתו) שהוא כן קיבל את כתב הטענות, כי אז הבקשה תידחה אך בשל כך שלא מתקיים בבקשת הביטול התנאי ההכרחי הראשון הנ"ל בדבר הצבעה על סיבת המחדל שבאי-הגשת כתב הטענות במועד (רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (פורסם באתרים משפטיים, , 19.8.09)). יש לציין, כי, באופן כללי, הפעלת סמכותו של בית המשפט לפי תקנה 201 לתקנות צריכה להיעשות תוך מתן משקל רב לזכות הגישה לערכאות ותוך חתירה לתוצאה מידתית, כך שעל בית המשפט לשאוף ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט תוך ריפוי מחדלים דיוניים בהטלת הוצאות (ראו: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל על, פ"ד נה (5) 43 (2001); רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים, פ"ד נה (4) 198 (2001); רע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, , 16.1.05). יחד עם זאת, ההתחשבות הנ"ל בזכויותיו הדיוניות של בעל הדין אינה בלתי מוגבלת, וכאשר בעל הדין מפגין זלזול בהחלטות ובהליכים הדיוניים, בית המשפט לא ייעתר לבקשה לביטול פסה"ד, כאשר בית המשפט מבהיר שהגשמת ערך חתירת המשפט לאמת ולצדק צריכה להיעשות על בסיסם של הכללים הפרוצידוראליים (ראו: ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, , 6.4.08); רע"א 7151/09 שלומוביץ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים (פורסם באתרים משפטיים, , 1.10.09)).פסק דין בהעדר הגנה