פסק דין הצהרתי תוקף הסכם שכר טרחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי תוקף הסכם שכר טרחה: בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בין הצדדים לתביעה זו ביום 11.1.01, הינו תקף. א. תמצית טענות התובעים 1. התובעים הינם עורכי דין במקצועם ובעיסוקם. תובע 1 ורעייתו, ביחד עם כל הנתבעים, הינם בעלי המקרקעין הידועים כחלקות 10 ו- 56 בגוש 6584 ברעננה (להלן: "המקרקעין"). לתובע 1 (להלן: "התובע") ורעייתו 25% מהמקרקעין, לנתבעים 1-2 25%, לנתבעים 3-4 23% ולנתבעת 5 25% בהיותה יורשתו של בעלה המנוח. ביום 11.11.01 או בסמוך לאותו מועד, חתם כל אחד מהנתבעים על הסכם שכר טרחה המסדיר את שכר טרחת התובעים בגין הטיפול במקרקעין (להלן: "ההסכם"). התובעים טיפלו עבור הנתבעים במקרקעין מיום רכישתם בחודש אוקטובר 1972 ואילך, כולל ברכישתם ממר ברלינר על ידי נתבעת 4 בנאמנות עבור כל הנתבעים. לאחר מכן טיפלו בהעברת זכויות הבעלות בקרקע לנתבעים, בעריכת הסכמים להשכרתם, הליכים משפטיים לפינויים, טיפול וליווי בהליכי תכנון ובנייה, התנגדויות, שינוי ייעוד מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה, מו"מ עם הרשויות השונות ועוד. 2. במחצית השנייה של שנת 2002, החלו הנתבעים להתנער מהסכם שכר הטרחה ובין היתר, הציעו לתובעים באמצעות הגב' שירה עם דוד (בתה של נתבעת 5) לבטל את ההסכם ולכרות הסכם חדש, לפיו לא ישלמו שכר טרחה בגין הדירות שיקבלו במקרקעין ולא יימכרו על ידם. התובעים דחו את ההצעה. בין הגב' שירה עם דוד לתובעים, היו התכתבויות בכתב ובמכתבה האחרון מיום 25.7.02, הודיעה הגב' בן דוד לתובעים, כי לקוח יכול לפטר את עורך דינו בכל עת ללא הסבר. בהמשך פנה אל התובעים עו"ד שמואל תמיר, בשם חלק מהנתבעים, במכתבו מיום 29.10.02, אשר בו חזר והציע לבטל את ההסכם. עו"ד תמיר טען במכתבו זה, כי לא ניתן לכפות על לקוח ייצוג משפטי, בפרט בהתקשרות בעלת אופי אישי מתמשך וכאשר יחסי האמון בין הצדדים מעורערים. ביום 14.5.03 פנה אל התובעים עו"ד יהודה שטרן מטעם הנתבעים האחרים וטען, בין היתר, לביטול ההסכם. 3. התובעים המשיכו בטיפול במקרקעין, כולל שינוי הייעוד מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה, ניהלו מו"מ עם מע"צ והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בדבר זכויות בנייה לבעלי המקרקעין בשטחים חלופיים ככל שיופקעו שטחים מהמקרקעין. לטענת התובעים, הנתבעים מנסים להתנער מההסכם שלא כדין, בחוסר תום לב, תוך עשיית עושר ולא במשפט, ובשלב זה לא ניתן לקבוע מה יהיה שיעור נזקם עקב הפרת ההסכם ומה יהיה גובה הפיצויים בהם יש לחייב את הנתבעים, כולל פיצויי הצפייה לתשלום שכר טרחתם. עוד טוענים התובעים, כי השיבו בדחיית טענות הנתבעים להודעתם בדבר ביטול ההסכם ביניהם. עתירת התובעים לפסק דין הצהרתי, אשר יקבע כי ההסכם תקף, באה לממש את זכאותם לשכר טרחתם, מה עוד, שפסק דין כזה עשוי למנוע את הכשלתם של צדדים שלישיים. ב. תמצית טענות הנתבעים 1. מדובר בתביעה לזכויות עתידיות, שכן עד ליום הגשתה לא השתנה דבר לגבי ייעוד המקרקעין מאז שנת 2001, וטרם הושלמה התכנית לגביהם. התובעים נהגו בשיהוי וחוסר תום לב בלתי מוצדקים, שכן הגישו את התביעה בשיהוי רב. ההסכם, שהינו מסמך ערוך ומנוסח על ידי התובעים ועליו הם החתימו את הנתבעים, נושא תאריך 11.1.02 ובוטל על ידי הנתבעים כדין, כבר ביום 1.6.02, במהלך ישיבה שהתקיימה במשרדי התובעים, אשר המתינו מאז שבע שנים טרם שהגישו את התביעה דנן. לא זו אף זאת, טוענים הנתבעים, כי התובעים, עורכי דין במקצועם, החתימו רק את נתבעים 1, 6 במשרדי התובעים, מבלי שהוסבר להם דבר על משמעות ההסכם והנובע ממנו. כל שאר הנתבעים חתמו על ההסכם, איש איש בביתו ובמועדים שונים. גם להם לא ניתן כל הסבר לגבי תכנו ומשמעותו של ההסכם. בפועל, כל הנתבעים חתמו על ההסכם מבלי שקיבלו כל הסבר לגביו ועל משמעתו וההשלכות הנובעות ממנו. 2. התובע צורף על ידי הנתבעים כבעלים נוסף לצורך רכישת המקרקעין, בתמורה להתחייבותו לטפל, ללא תמורה כספית, בכל האספקטים המשפטיים הקשורים ברכישה ובמימוש הזכויות, כולל השגת מירב זכויות הבנייה בהם, טיפול באישורי תכניות בניה, ניהול מו"מ עם קבלנים וחתימת חוזים. פעולות, אשר כולן ו/או מקצתן כלל לא בוצעו עד היום על ידי התובעים. 3. לאחר פטירתו של מר מיכאל בן עמי (נתבע 6) בשנת 2002, התייעצו הנתבעים עם אנשי מקצוע, בהקשר להסכם. רק אז הוסבר להם תוכנו של ההסכם והובהרה להם משמעותו והשלכותיו. הנתבעים הבינו, כי התובעים מעוניינים לכפות עליהם את שירותיהם המשפטיים בעתיד וגם על צדדים שלישיים. לכן, הודיעו הנתבעים לתובעים ביום 1.6.02 על ביטול ההסכם, מבלי שהתובעים הביעו לכך כל התנגדות. משכך, טוענים הנתבעים, כל פעולה שנעשתה מיוזמת התובעים במהלך השנים והנוגעת למקרקעין, הייתה פרי יוזמתם ובהיותם חלק מהבעלים. גם חילופי הדברים בין הצדדים לא הביאה לשינוי עמדת הנתבעים שלא רצו בהמשך היחסים המשפטיים עם התובעים. 4. עו"ד שמואל תמיר במכתבו אל התובעים מיום 29.10.02, פרט את הטעמים לביטול ההסכם, וביניהם ניגוד אינטרסים בין היות התובעים בעלים של הקרקע לבין השירותים המשפטיים אותם מבקשים ליתן גם לשותפיהם, העובדה כי חיוב קבלנים בשירותי עורכי הדין יקשה על ניהול המו"מ עמם ועוד. עו"ד יהודה שטרן במכתבו אל התובעים מיום 14.3.03, הוסיף טעמים נוספים לביטול ההסכם. 5. בשירותים המשפטיים הנטענים על ידי התובעים, כך הנתבעים, לא היה כל צורך, כיוון שלא היה ליווי ו/או לא היה צורך בליווי לתוכניות שהוכנו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, לא התבצעו כל התקשרויות עם קבלנים ולא נדרש עד כה כל ליווי משפטי. ככל שהתובעים ביצעו פעולה כלשהי, הרי שעשו זאת בהיותם חלק מבעלי המקרקעין. ג. דיון 1. המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן הינה, האם ההסכם בוטל כדין כבר ביום 11.6.02 אם לאו. אין חולק כי משרד התובעים החל ליתן שירותים משפטיים שונים לנתבעים, אשר אינם קשורים למקרקעין, עוד טרם החל התובע 2 את עבודתו במשרד. ואמנם לא נחתמו הסכמי שכר טרחה, אך הנתבעים שילמו את מלוא התמורה בגין כל השירותים המשפטיים שניתנו להם וכפי שנדרשו על ידי התובע, ובהמשך, על ידי התובעים. המקרקעין נרכשו ביום 1.2.72 על ידי נתבעת 4 ממר יצחק צבי ברלינר. בהתאם לתצהיר עליו חתמו התובע, אשתו והנתבעים ביום 29.9.77, המקרקעין נרכשו על ידי נתבעת 4 עבורה, עבור תובע 2 ואשתו והנתבעים. 2. אין חולק כי הנתבעים חתמו על ההסכם, שניים מהם בפני התובעים וארבעת האחרים, איש איש בביתו. בהתאם להסכם, נקבע כי התובעים ימשיכו להעניק את הטיפול המשפטי הכרוך בטיפול במקרקעין, כדלקמן: "א. ליווי משפטי רציף של התכנית החדשה, הנמצאת כאת בהכנה על ידי הוועדה המקומית, עד לאישורה, במגמה להבטיח זכויות מרביות לבעלי המקרקעין. ב. לאחר מתן תוקף לתכנית, טיפול בקשירת עסקה עם חברה קבלנית לבניה במקרקעין. ג. ליווי משפטי של העסקה, לרבות, טיפול בחלוקת היחידות ו/או התמורות בין בעלי המקרקעין וטיפול במכירת היחידות שיבנו במקרקעין ורישומן ע"ש הרוכשים". עוד הוסכם, כי תמורת הטיפול המשפטי המפורט לעיל והטיפול המשפטי עד ליום חתימת ההסכם, "משרד התובעים יטפל באופן בלעדי במכירת כל היחידות והשטחים שיבנו במקרקעים בכל שלב שהוא, ויגבה שכר טרחה בשיעור 1.5% בצירוף מע"מ, משוויין הכולל של תמורת המעירות (לרבות מע"מ) של כל היחידות והשטחים במקרקעין. שכר הטרחה ישולם עם חתימת כל הסכם למכירת יחידה/שטח במקרקעין בהתייחס לתמורת המכירה. שכר הטרחה יגבה ככל שניתן מרוכשי הדירות / השטחים במקרקעין במסגרת הסכמי המכר, אך אם לא יגבה מהם שכר טרחה האמור, מכל סיבה שהיא, או שבעלי המקרקעין יחליטו שלא למכור יחידות / שטחים שיקבלו, ישלמו את שכר הטרחה בעלי המקרקעין, על פי חלקם היחסי במקרקעין ועל פי שווים באותה עת. הנתבעים אף התחייבו באותו הסכם, כי ההסכם יהווה חלק בלתי נפרד מכל התקשרות שתהיה בגין המקרקעין, כך שכל מי שיבנה על המקרקעין יקבל על עצמו, כתנאי לעסקה בינו לבין בעלי המקרקעין, את האמור בהסכם בעניין שכר הטרחה. 3. הנתבעים טוענים, כי נוסח ההסכם אינו משקף את כוונת התובע בעת הצטרפותו כבעלים במקרקעין ביחד עם הנתבעים וכי תובע 2 החתים אותם על המסמך במחטף ומבלי שהתכוונו לאמור בהסכם. לעניין אומד דעתם של הצדדים בעת הצטרפות התובע כבעלים למקרקעין, חסרה עדותו של התובע, שהינה הכרחית לעניין זה. הוא לא מסר תצהיר עדות ראשית ולא העיד מטעמים הקשורים בגילו ובריאותו ומטעם התובעים העיד בנו, תובע 2 עו"ד שמואל גרוסמן, אשר החל את עבודתו במשרד עורכי הדין שניהל התובע, לאחר שהחל הקשר העסקי והבעלות המשותפת במקרקעין בין התובע לנתבעים. כאמור לעיל, המקרקעין נרכשו ביום 1.2.72 על ידי נתבעת 4 ממר יצחק צבי ברלינר ובהתאם לתצהיר עליו חתמו התובע, אשתו והנתבעים ביום 29.9.77, המקרקעין נרכשו על ידי נתבעת 4 עבורה, עבור תובע 2 ואשתו והנתבעים, בעוד שנתבע 2 החל לעבוד כעורך דין בשנת 1982. בענייני הנתבעים החל לטפל בשלב מאוחר יותר ובסמוך לשנת 2000 (עדות תובע 2 בע' 4 שורה 11- ע' 5 שורה29). תובע 2 לא ידע להשיב לשאלה, שאילו נושאים הקשורים לנתבעים טיפל הוא אישית לפני שנת 2000 וטען, כי הטיפול בעניינם של התובעים התחלק בין עובדי המשרד וכי יש בידו רשימה חלקית של נושאים בהם טיפל התובע עבור הנתבעים במשך עשרות שנים, אשר אינם קשורים למקרקעין נשוא תביעה זו. הנושאים כללו טיפול בנכסיהם השונים של הנתבעים ו/או חלקם, חוזי שכירות לגבי אותם נכסים. 4. תובע 2 העיד, כי בגין כל השירותים המשפטיים הרבים אשר קיבלו הנתבעים ו/או חלקם, שילמו הנתבעים את מלוא שכר הטרחה. לדבריו, לא כל הסכמי שכר הטרחה עם הנתבעים היו בכתב, חלקם היה בעל פה וכל הנושאים טופלו בתמורה לשכר הטרחה ששילמו התובעים כפי שסוכם, לפי תיקי עבודה והיו סיכומים בעל פה לתשלום שכר טרחה בנקודות זמן שונות. בפועל, פרט לתביעה דנן, אין לתובעים כל דרישות חוב מהנתבעים. 5. לגרסת התובע 2, הנתבעת 4 רכשה את המקרקעין בנאמנות עבור כל השותפים. הוא הגיש את מוצג נ/1 - תצהירם של כל הבעלים במקרקעין מיום 29.9.77, בו מובהר בסעיף 3 כי הנתבעת 4 רכשה את המקרקעין בנאמנות, אם כי בשטר המכר בעת רכישת המקרקעין על ידי נתבעת 4 ובטופס ההצהרה לשלטונות מס שבח לא צוין שהרכישה הייתה בנאמנות (ת/1). כך, גם לא הוצהר כי הרכישה הייתה על ידי נתבעת 4 בנאמנות בהסכם הרכישה מברלינר (נספח ב' לתצהיר נתבע 3). נושא רכישת המקרקעין בנאמנות עלה רק בשטר המכר מיום 6.3.87 בו צוין כי נתבעת 4 מעבירה ללא תמורה, מנאמן לנהנים, את חלקיהם במקרקעין. תובע 2 דחה את טענת ב"כ הנתבעים, לפיה, בהתאם לסעיף 3 להסכם בין בעלי המקרקעין כל החלטה בנושא המקרקעין יהיו ברוב דעות, מה שהתיר לרוב השותפים לבטל את הסכם ההתקשרות עם התובעים. 6. תובע 2 אישר בעדותו, כי התובעים לא שלחו מעולם לנתבעים דרישת תשלום החל משנת 1982, עת נרכשו המקרקעין, ועד לשנת 2001, והם מעולם לא נדרשו לשלם כל תשלום שהוא. בהתאם לעדותו, נתבעים 1, 6 הגיעו למשרדו כדי לחתום על ההסכם לאחר שקיבלו ממנו הסבר מלא וקראו אותו. הם לקחו את ההסכם כדי להחתים את נשותיהם ונתבע 3 חתם באמצעות הפקס. הוא אישר בעדותו, כי לא הסביר את משמעות ההסכם ותוכנו לנתבעים 2,3,4,5. תובע 2 אישר שסיכום הישיבה בכתב, מיום 11.6.02 ביטא את רוח הדברים במהלכה וכן אישר כי לא קיבל לאחר חודש נובמבר 2002 כל הסכמה בכתב מהנתבעים להמשיך ולפעול בשמם. 7. נתבע 1 - מר עליס, העיד, כי התובע ואשתו צורפו כבעלים למקרקעין ביוזמת הנתבעים 1,3, ובהסכמת כל הרוכשים, בתמורה לכך שהתובע התחייב לטפל ללא תמורה באספקטים המשפטיים הכרוכים ברכישת הזכויות במקרקעין, אישור תכניות ת.ב.ע., תכניות בניה, רישום הזכויות וחלוקתם ומו"מ עם קבלנים. משכך, לטענתו, ההסכם אשר הוכן ונוסח על ידי התובעים, סותר את הסכמות הצדדים בעת רכישת המקרקעין. ככל שהתובע סבר כי מגיע לו שכר טרחה, היה עורך עם הנתבעים הסכם מסודר בעת רכישת המקרקעין ולא לאחר 30 שנה - מועד חתימת ההסכם. לגרסתו, החתמתו על ההסכם נעשתה תוך ניצול נסיבותיו האישיות והרפואיות בעת החתמתו על המסמך, ומשנתברר לו כי הוא הוחתם על ההסכם מבלי להבין את תוכנו ומשמעותו, דאג מיד להודיע לתובעים כי הינו רואה את ההסכם כבטל ומבוטל. זאת, מבלי לפגוע בכך שפעולות התובעים עבור המקרקעין היו מצומצמות ביותר ולא קידמו את אפשרות ניצול המקרקעין. גם כאשר היה צורך בייצוג מול הרשויות פנו לעו"ד פרוכטר ושילמו לו תמורת עבודתו. בנוסף, גם בישיבה שהתקיימה ביום 11.6.02 במשרדי התובעים, הודיעו כל הנתבעים לתובעים, כי ההסכם בטל ומבוטל וכי התובעים מצויים בניגוד אינטרסים מובהק, בניסיונם לכפות על הנתבעים את שירותיהם המשפטיים בהווה ובעתיד, ובניגוד לרצון הנתבעים. הנתבעים מעולם לא חזרו בהם מביטול אותו מסמך ונשלח מכתב נוסף מבא כוחם אודות מניעיהם לביטול ההסכם. 8. מר עליס העיד, כי בעבר, שילמו הנתבעים לתובע, מר חיים גרוסמן, עבור שירותיו המשפטיים על פי מה שסוכם ביניהם ומעולם לא היו נתגלעו ביניהם חילוקי דעות בשאלת תשלום שכר הטרחה. בעת רכישת המקרקעין, אשר "הובאו" על ידי נתבע 3 (גיסו של נתבע 1), התובע ביקש להצטרף כשותף לרכישה ואמר מפורשות כי ידאג לכל הטיפולים המקרקעין. נתבע 1 נסמך בעדותו על העובדה, שבמשך 30 שנה התובע טיפל בחוזים עם שוכרי המקרקעין ולא דרש תמורה. בנו, התובע 2, כן גבה שכר טרחה באחד המקרים, אך אביו, התובע השיב מיד לנתבע 1 את הסכום ששולם, לאור הבטחתו לטפל במקרקעין ללא תמורה. בפועל לטענת נתבע 1, "לא היה הרבה מה לעשות", מבחינת הטיפול במקרקעין. לגרסת נתבע 1 הוא הגיע למשרד התובעים בעניין אחר ולפתע תובע 2 נתן לו את ההסכם לחתימתו. נתבע 2 העיר לו כי אביו -התובע - הבטיח לטפל במקרקעין ללא תמורה, אך תובע 2 הסביר לו כי מדובר על שלב הבנייה. נתבע 1 השיב לו כי זה בניגוד להסכם בעל פה עם אביו, אך תובע 2 הודיע לו שאם לא יחתום עליו לקחת את כל המסמכים. נוכח מצבו הבריאותי באותה עת, הוא חתם על ההסכם. גם נתבע 3 טען בתצהירו, כי החתמת הנתבעים על ההסכם הייתה כשלושים שנה לאחר רכישת המקרקעין בשותפות התובע, אשתו והנתבעים. עוד לטענתו, התובעים לא שיפרו את מצב המקרקעין במאום.בחקירתו העיד כי חתם על ההסכם כחודש לאחר שהתקבל בביתו ולמרות התלבטויותיו וכדי לא לפגוע בנתבע 1 שמצבו הבריאותי באותה עת, היה רע. 9. ככלל, נחה דעתי מגרסת ההגנה, אשר עדיה היו אמינים, עדותם הייתה עניינית, לוגית, לא נסתרה ונתמכת בעובדות ממשיות. נתבעים 1,3 שהיו הרוח החיה מאחורי רכישת המקרקעין וצירוןף התובע ואשתו כרוכשי המקרקעין, העידו ממקור ראשון, על הסכמות הצדדים בעת ר4כישת המקרשעין, אומד דעת הצדדים וניהול העניינים העסקיים ביניהם. מטעם התובעים לא העיד מי שהיה בקי ב"רזי ההתקשרות" ואיש לא סתר את עדות הנתבעים לעניין זה. מהראיות והעדויות אשר הובאו בפניי עולה כדלקמן: יחסי השותפות במקרקעין בין הצדדים החלו בתחילת שנות ה -90 כאשר התובע, אשתו והנתבעים רכשו במשותף את המקרקעין והפכו לבעלים משותפים. על פי עדות נתבע 1, אשר לא נסתרה, התחייב התובע בעל פה, כי ככל שיצורף כשותף לרכישת המקרקעין, יטפל בעניינים האדמיניסטרטיביים ללא תמורה, בהיותו, יחד עם אשתו, אחד מהבעלים. כאמור, התובע לא העיד מפאת מצבו הבריאותי, אך גרסת הנתבעים נתמכת בעובדה, שהתובע לא דרש מהנתבעים, עד למועד הגשת התביעה דנן, תשלום בגין השירותים המשפטיים. גרסת הנתבעים גם נתמכת בעובדה, עליה העיד גם תובע 2, כי לא היו הסכמי שכר טרחה בכתב בין התובע לנתבעים, והאחרונים שילמו כל שכר טרחה שנדרש מהם על ידי התובע, בגין שירותים משפטיים שאינם עבור המקרקעין נשוא תביעה זו. מכאן, שככל שהיה על הנתבעים לשלם לתובע בגין שירותים משפטיים כלשהם בעניין המקרקעין, היה דורש את שכר טרחתו זה מכבר. ללא כל קשר למקרקעין, נהגו התובע ועורכי דין במשרדו, בהם גם תובע 2, ליתן שירותים משפטיים שונים לנתבעים השונים, כולל טיפול בנכסי מקרקעין שהיו בבעלותם, בתמורה לשכר טרחה ששולם להם על פי ההסכמות ביניהם. מעולם לא נשארו הנתבעים חייבים לתובעים שכר טרחה בגין השירותים המשפטיים הללו. התובעים, מעולם לא דרשו שכר טרחה מהנתבעים בגין השירותים המשפטיים במקרקעין, כולל השכרתם, תביעת פינוי וכו'. מעדויות הצדדים, לרבות עדותו של תובע 2 עולה, כי אלה בוצעו בהיות התובע ואשתו חלק מהבעלים במקרקעין. ככל שלא כך הוסכם בין התובע לנתבעים, הרי שהוא היה דורש מהנתבעים באופן שוטף שכר טרחה עבור שירותיו המשפטיים, כפי שדרש עבור נושאים אחרים ותמורתו שולמה במלואה. על פי עדותו של נתבע 1, אשר לא נסתרה, באחד מטיפוליו המשפטיים, פגש בתובע 2, אשר גבה שכר טרחה ללא ידיעת התובע והאחרון השיב לו את שכר הטרחה. ביום 11.1.01 הכין וניסח תובע 2 מכתב מופנה אל הנתבעים, בדבר טיפול במקרקעין החל מאותו מועד. סעיף 3 לאותו מכתב מסדיר את שכר הטרחה בגין הטיפול המשפטי העתידי ועד לאותו יום בשיעור 1.5% בצירוף מע"מ ממכירת היחידות והשטחים שייגבה מרוכשי הדירות או ממי שימשיך ויחזיק בהן מבין בעלי המקרקעין. על המסמך המהווה לשיטת התובעים הסכם שכר טרחה ועליו מבוססת תביעה זו, חתמו בפני תובע 2 נתבעים 1 ו-6, וכל יתר הנתבעים חתמו עליו שלא בפני הנתבעים ובמועדים שונים. בישיבה אשר התקיימה ביום 11.6.02 בנוכחות התובעים, הנתבעים ואחרים (בני משפחות של בעלי המקרקעין), נדון בין היתר ההסכם מיום 11.1.01, ונותחה משמעותו הכלכלית. בתו של נתבע 6 שנפטר בינתיים, הודיע לתובעים במהלך הישיבה, כי הינה מתנגדת נחרצות למסמך, תוך שהדגישה שתובעים מצויים בניגוד אינטרסים. תובע 2 אישר את מהלך הישיבה והדברים אשר הוטחו בתובעים, בעניין זה, על ידי הנתבעים (ע' 12 לפרוטוקול הדיון). נתבע 1 טען באותה ישיבה כי ההסכם שערורייתי והוא רשאי לבטלו. הוא הודיע במהלך הישיבה ועל פי הפרוטוקול (נספח ראשון לתצהירו) כי הוא מבטל את ההסכם, עליו חתם על פי בקשת נתבע 6 ומבלי להבין את משמעותו. נתבע 1 העיד כי לא נאמר לו בעת חתימת ההסכם דבר, על תכניות להפשרת הקרקע. נתבע 1 באותה פגישה התנגד לתשלום שכר טרחה עבור פעולותיו של התובעים בעבר, לאור ההסכמות עם התובע, כאשר נתבע 1 פנה אליו לעריכת חוזה הרכישה של הקרקע, והתובע ביקש להצטרף לרכישה. נתבעים 1,6 הסכימו לצרפו בתנאי שיטפל בנושאים המשפטיים כולל כל השלבים לרבות מכירת הדירות ורישומן ללא חיוב כספי. התובע הסכים לתנאי זה וזו הסיבה שלא דרש מעולם תשלום. בלהה בן עמי הודיעה אף היא באותה ישיבה, כי חתמה על המסמך בביתה מבלי שקראה אותו, מבלי שהוסבר לה תוכנו, ומבלי שנאמר לה דבר על תכניות להפשרה הקרקע. נתבעים 3-2 חתמו על ההסכם אשר הגיע אליהם באמצעות מכשיר הפקס מבלי שנאמר להם דבר אודות האפשרות להפשרת הקרקע. בסיום הישיבה הצהירה הגב' שירי עם דוד על מוכנותה להידבר עם התובעים במטרה להציע פתרונות, בכפוף לביטול ההסכם הקיים. ביום 29.10.02 שלח עו"ד שמואל תמיר, כב"כ נתבעים 1,2,5, מכתב, בו הוא מפרט, כי בישיבה מיום 1.6.02, הודיעו הנתבעים לתובעים כי הם מבטלים את ההסכם. עו"ד תמיר פרט במכתבו את הטעמים לביטול ההסכם. כן פרט במכתבו, כי הנתבעים נתוודעו למשמעותו הכלכלית של ההסכם רק לאחר חתימתו, ולאחר שנועצו באנשי מקצוע. כן הוסיף, כי לא ניתן לכפות על הנתבעים את השירותים המשפטיים של התובעים, כי חיוב קבלן בקבלת השירותים המשפטיים של התובעים יקשה על ניהול המו"מ עימו, כי קבלנים רבים מבקשים לקבל שירותים משפטיים מטעם עורכי הדין שלהם, כי בעלי מקרקעין אינם נדרשים לשלם תמורה בעבור שירותים משפטיים בגין דירות שנותרו בבעלותם, וכי קיים ניגוד אינטרסים בין העובדה שתובע הינו בעל המקרקעין לבין מתן הייצוג המשפטי על ידו. ביום 25.11.02 הודיע התובע בכתב לעו"ד תמיר בא כוחם של הנתבעים, כי לא תיעשה על ידי התובעים כל פעולה בשם הנתבעים מבלי שתתקבל הסכמתם מראש לכך. עו"ד יהודה שטרן פרט במכתבו אל התובע מיום 14.5.03 כי לנתבע 3, כיזם רכישת הזכויות, מגיעים דמי תיווך גם מהתובע 1 ואשתו, כי הצטרפותו של התובע לרכישת המקרקעין הייתה כרוכה בהתחייבותו החד משמעית, ליתן שירותים משפטיים בכל האספקטים המשפטיים הכרוכים ברכישתם, לרבות מימוש מירב הזכויות, תכנית ת.ב.ע., תכניות בנייה, רישום הזכויות וחלוקתם, מו"מ עם קבלנים ועריכת חוזים עמם, והכל ללא תמורה. עוד טען עו"ד שטרן במכתבו, כי החתמת נתבע 3 ואשתו על ההסכם נעשתה תוך הטעייה הן לגבי הסכמות העבר והן לגבי הסדרים שנחתמו בין הצדדים בסמוך לרכישת הזכויות במקרקעין. עו"ד שטרן הורה לתובע 2, בשם נתבעים 3-4, שלא להמשיך ולייצגם וכן על ביטול כל יפויי כוח, ככל שניתן לו. 10. כפי שפורט לעיל, התובע, אשר סיכם את ההתנהלות בין הצדדים החל מראשית הקשרים המשפטיים והעסקיים ביניהם, לא הובא לעדות, אך לטענת תובע 2, לא מפאת החשש להעיד אלא נוכח גילו ומצב בריאותו. עם זאת, תובע 2 לא היה צד לשלב הראשוני של היחסים העסקיים והשירותים המשפטיים בין התובע לנתבעים. נתבע 1, אשר היה צד להתנהלות הרלוונטית העיד, ועדותו לא נסתרה, כי כתנאי לצירוף התובע ואשתו כשותפים במקרקעין, התחייב התובע לקחת על עצמו את הניהול האדמיניסטרטיבי של המקרקעין, כאחד מהבעלים, וכך אכן נעשה; כאחד מהבעלים ובעל אינטרס מובהק, טיפל התובע ומשרדו בענייני המקרקעין השונים. גרסת הנתבעים, לפיה התובע התחייב לטפל במקרקעין ללא תמורה למול הסכמת הנתבעים לצירופו כבעלים, נתמכת בעובדה, שעד למועד חתימת ההסכם ובמשך שלושים שנה, טיפל התובע ומשרדו במקרקעין מבלי לדרוש כל שכר טרחה. יתרה מכך, בגין כל טיפול משפטי אחר שנתן התובע ומשרדו לנתבעים או לחלק מהם, טיפול משפטי שאינו קשור למקרקעין, דרש וקיבל שכר טרחה במלואו. שוכנעתי מדברי נתבע 2, שעדותו הייתה אמינה, ברורה וחד משמעית, כי הוחתם על ההסכם אגב ביקורו במשרד התובעים בעניין שאינו נשוא התביעה דנן ושוכנע לחתום עליו בהיותו במצב בריאותי לא טוב. כן שוכנעתי כי לא הוסבר לו הכתוב בהסכם, משמעותו וההשלכות הנובעות ממנו. איש מהנתבעים לא קיבל כל הסבר לגבי ההסכם ומשמעותו, עובר לחתימתם עליו. הנתבעים כולם חתמו על ההסכם; רק שניים מהם עשו זאת במשרדי התובעים, והיתר חתמו עליו שלא בפני מי מטעם משרד התובעים. הנתבעים כולם טוענים כי לא הבינו את משמעות ההסכם וכי לא הייתה בידם כל כוונה להתחייב כי בכל מקרה ובכל שלב, התובעים הם שייתנו את השירות המשפטי לקבלנים ו/או ליזמים ו/או לרוכשי הדירות. 11. אני מקבלת את טענת הנתבעים כי לא הבינו את משמעות ההסכם. אין מדובר בהסכם שכר טרחה רגיל, בו נקבע השירות המשפטי ושכר הטרחה שישולם בגינו. ההסכם נשוא תביעה זו, עוסק, בין היתר, בליווי משפטי עתידי במקרקעין. מדובר בפעולות מורכבות עתידיות, כולל טיפול ממושך עד להבאת התכניות לאישור, מימוש התכניות, רישום זכויות, חלוקתן, הסדרים עם קבלנים, חיוב הקבלנים אשר על המקרקעין להשתמש בשירותי התובעים, רישום הזכויות ועוד. מדובר בהסכם בעל השלכות משפטיות, כלכליות, כולל על אפשרות התקשרות עתידית עם יזמים וקבלנים. היה על התובעים להסביר את משמעות התחייבות הנתבעים, את העובדה שהנתבעים יוכלו להתקשר רק עם קבלן שיסכים לקבל את שירותי התובעים, ואת העובדה שהנתבעים התחייבו בגוף ההסכם, שההסכם יהווה חלק בלתי נפרד מכל התקשרות עתידית במקרקעין. לא זו היתה כוונת הנתבעים. 12. פרוטוקול ישיבת יום 11.6.02 (נספח ג' לתצהיר נתבע 1), ישיבה אשר התקיימה כחצי שנה לאחר חתימת ההסכם, מבטא במדויק את חשיבת הנתבעים, כוונתם, אי שביעות רצונם מהחתמתם על ההסכם שלא בתום לב, והודעתם המפורשת על ביטולו. הנתבעים מעולם לא שינו את עמדתם, כפי שהובעה בהודעתם על ביטול ההסכם הן בפגישה והן במכתבים ששוגרו על ידי באי כוחם. מדובר בהודעה על ביטול ההסכם, שניתנה כחצי שנה לאחר חתימת הנתבעים עליו. בהתחשב בעובדה שעשרות שנים קודם לכן, התנהלו התובעים והנתבעים ללא כל הסכם שכר טרחה ובהתחשב בעובדה כי ממילא באותה חצי שנה, התובעים לא ביצעו כל פעולה משפטית משמעותית בעניין המקרקעין, נראה שחצי שנה הינה זמן סביר, כמשמעותו בסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973, לביטול ההסכם. "המועד, בו מתחיל מרוצו של 'זמן סביר' על-פי סעיף 20(לחוק החוזים ג' ב'), הוא המועד שבו נודע לצד המבקש לבטל את החוזה על קיומה של עילת הביטול. כדי שיוכל לממש את זכות הביטול, נדרש, שהמתקשר יידע בפועל על קיום העילה". (ערעור אזרחי 262/86 .1וולטר רוט .2יוסף אדלסבורג .3חברת דיק פררה (ישראל) בע"מ נגד .1.deak and co. Inc .2.deak perera wall street, inc .3deak reorganization trust וערעור שכנגד). סבירות הזמן תיבחן לפי מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל, חברה חקלאית בע"מ פ"ד לט (2) 733, 740. רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עירית מעלה אדומים פ"ד נו (5) 779, 792 - 794). ע"א 6094/03 זאב שמעון ואח' נגד שאול בוקריץ, ) בע"א 395/83 הנ"ל נקבע, כי "סבירותו של הזמן לצורך מסירת הודעת הביטול איננה נמדדת על-פי אמות מידה כלליות ומופשטות, המנותקות מההקשר העובדתי (ע"א 760/77[1], בעמ' 575), אלא נבחנת בכל מקרה לאור מכלול נסיבותיו, אם כי, ישכמובן, תקופות, שהן כה ארוכות עד שהן בלתי סבירות בכל הנסיבות. במקרה שלפנינו, חלפו כשלושה חודשים, בהם לא היו אירועים נוספים הנוגעים לענייננו, וככל הנראה היה גם צורך בהתייעצות עם עורך-דין, והמדובר בתקופת פגרה וחגים; לא הייתי על-כן ממהר להגיע למסקנה, כי חלפה כאן תקופה שארכה מעל הסביר בעניינינו כאמור, מדובר בפרק זמן בן חצי שנה, במהלכו התבררה לנתבעים משמעות ההסכם והשלכותיו, ובמהלכה לא ביצעו התובעים כל פעולה ובוודאי שלא פעולה משמעותית במקרקעין. סבורני, כי המדובר בתקופת זמן המהווה "זמן סביר" לעניין סעיף 20 לחוק החוזים, בכל הנוגע לדרך ומועד ביטול ההסכם. 13. מאז אותו מועד בו נתקיימה הפגישה, ובמשך 7 שנים, לא מצאו התובעים לנכון להגיש את תביעתם, למרות דרישת הנתבעים לביטול ההסכם. מדובר בשירותים משפטיים שניתנו על ידי התובעים במשך 30 שנה ללא דרישת שכר טרחה (עדות תובע 2 בע' 9 לפרוטוקול). סבורני אם כן, כי יש לקבל את טענתם, כי לתובע לא הייתה כוונה לדרוש, ולנתבעים לא הייתה כל כוונה לשלם לתובעים שכר טרחה בגין טיפולם במקרקעין. התובע, במכתב התשובה שלו לעו"ד תמיר, מיום 25.11.02 אישר כי לא יפעל בשם הנתבעים ללא הסכמתם, ולא טען דבר כנגד הודעת הנתבעים על ביטול ההסכם. כל שציין באותו מכתב הינו, כי משרדו יהיה מוכן להמשיך לפעול בשם הנתבעים. בנסיבות חתימת ההסכם, כפי שתוארו על ידי הנתבעים, ולא הוכחשו על ידי התובעים, ניתן לראות בהסכם, כמסדיר את השירותים המשפטיים העתידים שיתנו התובעים לנתבעים. הנתבעים בחרו מהטעמים שפורטו לעיל, לבטל את ההסכם כחמישה חודשים לאחר מכן, בטרם פעלו התובעים על פיו. הנסיבות המפורטות בסיכום הישיבה ובמכתבי באי כוח הנתבעים, הינן נסיבות מוצדקות לביטולו, מה עוד שלקוח רשאי להחליט שאינו מעוניין עוד בשירותים המשפטיים של עורך הדין. הסכם שכר הטרחה מיום 11.1.02 בוטל כדין בישיבה בהשתתפות הצדדים להסכם אשר התקיימה ביום 11.6.02, ומהטעמים אשר פורטו באותה ישיבה, ובמכתבים אשר נשלחו אל התובעים על ידי עורכי הדין של הנתבעים (מכתב עו"ד תמיר מיום 29.10.02 ומכתב עו"ד שטרן מיום 14.5.03). התובעים לא דרשו, וממילא הנתבעים לא חזרו בהם מהאמור בהודעת הביטול. 14. התובעים מנסים "להיתלות" ב"הלכת קורפו" (ע"א 8854/06 חיים קורפו עו"ד נגד משה סורוצקין, ) בה נקבע, כי הלקוח אמנם רשאי להפסיק קבלת שירותים משפטיים מעו"ד, וכאשר הסיבה להפסקת ההתקשרות הינה הוגנת ולא נבעה מהצעה מפתה מעו"ד אחר, בית המשפט לא יטיל עליו תשלום פיצויי צפייה. במקרה כזה, זכאי עורך הדין לפיצוי בגין שכר ראוי בלבד. עוד נקבע שם, כי כל עוד לא העלה הלקוח טענה מבוססת לעניין אי שביעות רצונו מהטיפול המקצועי, יהיה עליו לשלם פיצויי צפייה. בפס"ד קורפו נקבע גם, כי כאשר טענת הלקוח הינה, כי לא יצליח למצוא יזמים וקבלנים אשר יסכימו להמשך הטיפול המשפטי על ידי עורך הדין, בין בעצמם ובין ביחד עם עורכי הדין של הקבלן /יזם, על הלקוח לאפשר לעורך הדין לשכנע את הקבלנים לקבל את שירותיו. עוד נקבע, כי אין די באמירה של הלקוח, כי התברר לו שהיזמים / קבלנים דורשים "שולחן נקי" ואי מחויבות כלפי יועצים משפטיים כלשהם. לענייננו, מעבר לעובדה שאין המקרה דנן דומה למקרה שבהלכת קורפו, הרי שכבר קבעתי, כי הנתבעים לא הבינו את משמעות ההסכם, וכי התובעים כשלו בחובתם להסביר להם את משמעותו, תכנו והשלכותיו, טרם שהחתימו אותם על הסכם בעל השלכות כלכליות מרחיקות לכת. בנוסף, ההסכם יצר, לטענת הנתבעים, ניגוד אינטרסים בין התובעים כעורכי דין והתובע 1 כאחד מהבעלים. מכיוון שכך, כדין בוטל ההסכם. הנתבעים איבדו את אמונם בתובעים לאור החתמתם על ההסכם שלא הייתה ידועה להם משמעותו, מבלי שהוסבר להם תוכנו. סוף דבר מהמקובץ באריכות בפסק דיני זה עולה, כי דין התביעה להידחות. התובעים ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות שכר טרחה בסך 30,000 ₪ בצירוף מע"מ. חוזהשכר טרחההסכם שכר טרחהפסק דין הצהרתי