מה משקלו של פסק דין פלילי במשפט אזרחי ? סעיף 42א לפקודת הראיות קובע כי הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. סעיף 42ג לפקודת הראיות קובע עוד כי במקרה בו חלות הוראות סעיף 42א לא יהא המורשע רשאי להביא ראיה לסתור את פסק הדין במשפט הפלילי אלא ברשות בית המשפט, מטעמים מיוחדים שירשמו וכדי למנוע עוות דין. בהתאם להלכה הפסוקה ועל פי התכלית המרכזית של הוראות החוק, היא חסכון בזמן שיפוטי ומניעת הכרעות סותרות, אין נפקא מינה אם ההרשעה במשפט הפלילי מבוססת על הודאה או על הרשעה לאחר שמיעת ראיות ואין נפקא מינה מדוע ניתנה ההודאה ומה היו שיקולי הנאשם עת הודה בעובדות. הכלל הוא: "מקום שנאשם מודה בעובדות כתב האישום ומורשע לאחר מכן על פי הודאתו, רואים את עובדות כתב האישום כמוכחות כלפיו ובשל כך בגדר "הממצאים" שבפסק הדין" (ע"א 71/85 אריה בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327; ע"א 285/80 שיף נ' אליאסי, פ"ד לד(4) 752). מקום בו לא ניתנה רשות לסתור את ממצאי פסק הדין הפלילי נותר פסק הדין כראיה שלא נסתרה. הראיות היחידות שרשאי המורשע להביא הן ראיות שאינן סותרות את אחריותו הפלילית ואינו מהוות במהותן ראיות לסתור כמו ראיות לעניין רשלנות תורמת של מאן דהוא נוסף, לרבות הניזוק (ע"א 895/80 עיריית נתניה נ' אל מלק, פ"ד לז(2) 119). הבאת רשות לסתור תינתן רק בנסיבות מיוחדות, כאשר הדבר דרוש על מנת למנוע עוות דין: "לא בנקל תינתן לבעל דין כזה רשות להביא ראיה במשפט אזרחי, שאם לא יקפצו בתי המשפט ידם במתן הרשות יסכלו את מטרת החקיקה, לרכז את חומר הראיות בבית המשפט הפלילי ולא להותיר מקום להתדיינות נוספת" (ע"א 350/74 מ.ל.ט בע"מ נ' ממן, פ"ד כט(1) 217). רשות להביא ראיות לסתור תינתן במקרים שבהם עלול איסור הבאתן לגרום לתוצאה, אשר לפי תחושתו של השופט היושב בדין, היא בלתי צודקת בעליל או מקפחת קיפוח קשה את הנתבע בהגנתו. הטענה בדבר עוות דין צריכה אחיזה של ממש בחומר הראיות ואין די בהעלאת הטענה כי ההודאה בהליך הפלילי ניתנה משיקולי עינוי דין, אי נעימות או שיקולים אחרים. ראה עוד: י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, 2009, עמ' 1549 ואילך. משפט פליליפסק דין פלילי כראיה במשפט אזרחי