קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בשיעור ג'ודו: התובע יליד 1977, עותר לחייב את הנתבעים בנזקי גוף שנגרמו לו בעת שנפצע במהלך השתתפות בשיעור ג'ודו ראשון (שיעור ספורט חובה) במסגרת לימודיו בטכניון. לטענת התובע, ביום 13/03/02 בזמן ביצוע אחד התרגילים בשיעור הג'ודו נתפסה הרגל בין שני מזרנים, הברך הימנית הסתובבה, הוא נפל ונגרם לו קרע ברצועה הצולבת. לטענתו הפגיעה ארעה בעת ביצוע תרגיל בו היה אמור שותפו לתרגיל להפילו על הגב בתנועה סיבובית בהתאם להנחיות המאמן/נתבע 4. שותפו לתרגיל, מר משה יניב, שאותו לא הכיר עד אותו יום, סייע לו, הואיל ולא יכול היה לדרוך על רגלו הימנית, ולקח אותו למעונות. התובע פנה לקופת חולים מכבי, הופנה לטיפולי פיזיותרפיה וביום 25/04/02 לאחר שהמשיך לסבול מכאבים, פנה לאורטופד בקופת חולים בהרצליה. לטענת התובע הוא סבל תקופה ממושכת מכאבים, אך סבר שמדובר בפגיעה שתחלוף. בשלב מסוים כשהכאבים נחלשו מעט הוא החליט לחזור לפעילות ספורטיבית בטניס, ענף בו עסק עובר לתאונה. במהלך משחק טניס הבחין כי הברך לא יציבה ופנה לאורטופד ששלח אותו לבדיקות M.R.I, שם נמצא כי סובל מקרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית בברך ימין. על פי חוות דעת המומחה מטעמו, ד"ר לוינקוף, מיום 19/08/05, קיימת נכות בשיעור 15% כתוצאה מהתאונה בשיעור הג'ודו. התובע טוען כי החוג נערך בשיתוף ובאחריות נתבעות 1 (הטכניון) ו-2 (אגודת הסטודנטים), וכי הנתבע 4/מדריך הקורס, לא היה בעל הסמכה להדריך בג'ודו באותה עת והתעודה שהציג לאחר התאונה (ביום 20/06/04), הינה בכלל בענף הסמבו. התובע צירף חוות דעת מומחה של מר דני לאופולד, מאמן אולימפי ולאומי ושופט ג'ודו (חוה"ד סומנה ת/2) ולפיה, על פי תאור התובע היה מדובר בתרגיל מסוג אוסוטוגרי (תרגיל הפלה בעזרת הרגל) ובמהלכו נתקעה רגלו בין המזרונים והואיל והיריב לא היה לבוש בגדי ג'ודו, לא יכול היה התובע להיאחז בבגדיו ולמנוע את הנפילה וכך הופל כשרגלו תקועה והברך מסובבת. לטענת מר לאופולד המזרנים שראה בתמונות הם סטנדרטים עם ציפוי שמשונית, ונוטים להיפרד בפעילות ג'ודו, בעיקר של בוגרים, ועל כן בד"כ תוחמים מזרונים כאלה במסגרת עץ למניעת תזוזתם, דבר שלא היה בעניננו. לטענת התובע, עובר לתאונה עבד כמדריך פסיכומטרי והשתכר כ-3,000 ₪ לחודש. הוא אמנם חזר לעבודה אך עבד פחות שעות, הואיל והעבודה דרשה עמידה ממושכת דבר שהיה מוגבל בו. בשנת 2006 סיים לימודים והחל לעבוד מדצמבר 2006 ועד ספטמבר 2007 כמהנדס איכות הסביבה והשתכר כ-9,500 ₪ ברוטו. החל מיום 04/02/08 החל לעבוד בחברת "אקוויז" ומשכורתו החודשית עמדה על כ- 11,000 ₪ ברוטו. לטענת הנתבע 1 (להלן: "הטכניון"), התאונה ארעה לאחר שהתובע הספיק להשתתף במספר תרגילים, לשמוע את ההנחיות ולהכיר את האולם. בין יתר ההנחיות היה איסור לבצע תרגילים של הפלות, כל עוד לא למדו כיצד ליפול בלי להיפגע. לטענתו התרגילים בוצעו על מזרנים שהוצמדו זה לזה בסקוטש תוך יצירת משטח אחיד ובטוח. נתבעים 2 ו-4 טוענים כי גרסת הארוע איננה מהימנה וכי שונתה שלוש פעמים. בכתב התביעה המקורי נכתב: "בזמן התרגיל סובבה ברכו". בגרסה השנייה לאחר שנה, נולדה הטענה לפיה כף רגלו נתקעה בין המזרונים, והגרסה השלישית כי הארוע התרחש שעה שהיה על התובע להפיל את שותפו לתרגיל תוך העמסתו על גבו. לטענת נתבעים 2 ו-4, כללי הזהירות הנהוגים במהלך שיעורי אומנויות לחימה זהים ואין זה משנה אם הכשרתו של נתבע 4 הייתה לסמבו או לג'ודו. נתבעת 2 (להלן: "אגודת הסטודנטים") מודה כי היא שכרה את המאמן ודאגה לרישום הסטודנטים לקורס. לטענתה היא אחראית מנהלתית על פעילות חוגי הספורט, אך היא אינה אחראית לניהול המקצועי של הקורס שהוא באחריותו של המדריך/נתבע 4. נתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' נגד הדר חברה לביטוח בע"מ, בטענה כי ככל שתחויב בפיצוי כלשהי, מן הדין להשיתו על הצד השלישי שביטחה בפוליסת אחריות כלפי צד שלישי את פעילות האגודה, לרבות את הפעילות בה נפצע התובע. הצד השלישי טוענת כי עילת התביעה היא בתחום האחריות המקצועית של מדריך הג'ודו ולא כתוצאה ממפגע. פוליסת האחריות כלפי צד שלישי בעניננו לא כללה כיסוי ביטוחי לחוג הג'ודו ומכל מקום היא מחריגה מפורשות כיסוי ביטוחי בגין אחריות מקצועית ולכן יש לדחות נגדה את ההודעה, ולחילופין להשית כל סכום פיצוי בו תחויב על הצד הרביעי, מגדל חברה לביטוח בע"מ שבטחה בביטוח אחריות מקצועית את הטכניון ואגודת הסטודנטים. הנתבעים הגישו חוות דעת מומחה מטעם ד"ר בלנקשטיין, לפיה קיימת נכות בשיעור 10%, כשמלוא נכות זו משויכת לפגיעה ממשחק הטניס בנובמבר או דצמבר 2002. דיון והכרעה שאלת האחריות אין חולק כי הנתבעים חבים בחובת זהירות מושגית וקונקרטית לסטודנטים, בהם התובע, המשתתפים בפעילות חובה של שיעורי ספורט (ג'ודו בעניננו) במסגרת לימודיהם בטכניון. אני סבורה כי התאונה ארעה בשל התרשלויות הנתבעים. הממצאים לפיהם המדריך אִפשר הפלה בשיעור הראשון מבלי לפקח אישית על כל זוג, ומבלי לדאוג שלא יווצר רווח בין המזרנים המהווה סיכון למשתתפים, ולא הקפיד על לבישת בגדי ג'ודו מהווים התרשלות. העובדה כי לאחר הנפילה וכשהתובע נשכב על המזרון עם כאבים עזים לא קיבל מהמדריך עזרה ראשונה, ולא טופל באופן מקצועי ע"י הפנייתו המידית לבדיקת רופא מקצועי מהוה אף היא התרשלות ולא עומדת בסטנדרט ההתנהגות המצופה ממדריך מקצועי. ולהלן אפרט: ביחס לתרגיל שהורה נתבע 4 לבצע, הוא טוען בתצהירו שזה לא אוסוטוגרי, כפי שטוען המומחה מטעם התובע, אלא בכלל תרגיל אחר בשם אוסטואוטושי. מר לאופולד בחקירתו מסביר כי בעוד אוסוטוגרי מבצעים רק אחריי חודשיים או שלושה של תרגולים, הרי אוסטואוטושי זה בכלל תרגיל קשה יותר ומיועד למתקדמים כך שככל שהוא בוצע, קל וחומר שזה בעייתי בשיעור ראשון (עמ' 9 לפרו' ש' 28-33). גרסת השותף לתרגיל היא כי התובע הוא שהעמיס את השותף על גבו של התובע, ולא שהשותף פעל להפלתו, בעוד גרסת התובע היא כי היה מדובר בתרגיל בו השותף היה אמור להפילו. עדותו של התובע היתה מהימנה בעיני. עדותו בדבר אופן ביצוע התרגיל והדגמתו היתה סדורה קוהרנטית ואמינה ואני מעדיפה אותה על תאור התרגיל מפי שותפו מר משה יניב. אני מבהירה כי התרשמתי גם מיושרתו של העד משה יניב. עדותו היתה כנה ואני משוכנעת שהעיד על הדברים כפי שזכר אותם באופן כללי דהיינו על השיעור, על כך שהיה שותפו לתרגיל, על הנפילה, על הכאב ועל כי סייע לתובע ברם, אינני בטוחה שזכר את מהות התרגיל שבוצע כהוויתו ואם היה זה העמסה או הפלה שכן כפי שהעיד המומחה לאופולד קריעת רצועה צולבת קדמית יכולה להתיישב רק עם גרסת התובע ביחס להפלה ולא עם מהות התרגיל כפי שהעיד יניב (העלולה לגרום לקרע ברצועה הצולבת האחורית) וכי כיוון ההפלה בהעמסה שונה מהכיוון בהעמסה על הגב. בעניננו אין חולק כי הקרע הוא ברצועה הצולבת הקדמית והוא ארע בתאונה מושא התביעה ועל כן אני קובעת כי התרגיל שבוצע היה הפלתו של התובע ע"י שותפו. אינני סבורה, כטענת הנתבעים 2,4 כי התובע הציג 3 גרסאות סותרות ביחס לתאונה. אין סתירה בפרטים שמסר ב-3 ההזדמנויות הגם שלא מסר את מלוא הפרטים בכל תיעוד כנ"ל. העובדה שהרגל נתקעה לא סותרת את העובדה שסובב את הרגל ושנפל. בעדותו הסביר כי בדווח הראשוני לא הסתייע בעורך דין ולא עמד על חשיבות פירוט תאור התרגיל אלא הסתייע בחברתו שלמדה משפטים ועזרה לו בכתיבת הדברים ובמסירת הפרטים שנראו מספיקים באותה עת באופן כללי ולא מפורט. הסברו זה מתקבל על דעתי וכבר ציינתי כי הוא עשה עלי רושם של אדם ישר. ביחס למזרנים, מסביר המומחה מטעם התובע כי הגם שאין תקינה למזרנים " מקובל לקבע את המזרונים שלא יזוזו. הסקוצ'ים זו שיטה לא כל כך מקובלת ברוב המועדונים כי זה גורם לתזוזה. מה שכן מקובל ונהוג זה או מזרונים אולימפים שלהם יש משטח נגד החלקה בחלק התחתון של המזרון, ואם לא מזרונים מהסוג הזה, אז עושים מסגרת עץ, מקבעים אותה לרצפה, מעליה שמים ברזנט כדי שהמשטח יהיה אחיד וחלק. זה מה שמקובל ברוב המועדינים בארץ". עמ' 11 ש' 32 עד עמ' 12 ש' 4. ע"פ עדות התובע התמונות של המזרנים צולמו על ידו בשנת 2007, לצורך הבאת הראיות בתיק. אמנם המזרנים המצולמים הם משנתיים לאחר התאונה אך ע"פ עדות התובע הם אותם מזרנים שהיו בעת התאונה ( ואין מי מהנתבעים שהביא ראיה כי מדובר במזרנים אחרים). גם המומחה מטעם התובע משיב בעדותו מיום 21/12/09 שהיה באולם לפני כ-10 שנים והמצב דומה למה שראה בתמונות שהציג לו התובע ביחס למזרנים. נתבע 4 הודה בחקירתו כי לפעמים במהלך אימון נפתח רווח בין המזרנים ואז מצמידים את המזרנים וממשיכים בשיעור. הוא אף מודה כי אין הקפדה על לבישת תלבושת ג'ודו בעת השיעור.(עמ' 37 לפרו' ) ומטה מזה מודה שמצמידים את המזרנים עם סקוטשים ו: "אני לא יכול להגיד שזה לא זז. לפעמים אפשר לעשות מסגרת עץ מסביב, בתחרויות בינלאומיות עושים את זה יותר חזק". עמ' 38 לפרו'. ביחס לטיפול בתובע לאחר הפציעה הוכח בעדות התובע ושותפו לתרגיל מר משה יניב כי התובע שכב על המזרון מבלי שנתבע 4 ניגש אליו. ע"פ עדותו הוא ביקש קרח ושירימו לו את הרגל. מר יניב הוא שסייע לו להגיע לחדרו במעונות. התובע הבין שהפציעה קשה ויצר קשר עם אמו בהמשך אותו יום כדי שתיקח אותו לטיפול רפואי. עדות המאמן/נתבע 4 לפיה לא המשיך את השיעור עד שהגיע אמבולנס וכי הוא עצמו הלך לפקיד ואמר להזמין אמבולנס וכי הוא נתן לו קרח ועזרה ראשונה (עצ' 34 לפרו' ש') לא תואמת את המציאות כלל. בפועל, כפי שהוכח, הנתבע 4 לא טיפל בתובע, כלל לא הגיע אמבולנס ושותפו לתרגיל מר משה יניב הוא שסייע לתובע להגיע למעונות. בשאלת ההסמכה של המאמן/נתבע 4, הוכח כי הוא לא החזיק בעת התאונה בתעודת הסמכה של מאמן ג/ודו. הנתבע 4 טען כי היה מוסמך בסמבו שהוא ענף דומה ברם יובהר כי גם תעודת ההסמכה בסמבו הוצאה ביום 20/6/04, קרי למעלה משנתיים לאחר התאונה. אמנם לאחר סיום שמיעת התיק הוגשה ראיה, לפיה הוכר המאמן ביום 20/6/04 כמוסמך רטרואקטיבית החל מ-1979 ברם אין די בכך, לטעמי כדי לענות על דרישות הדין. העסקת מאמן הספורט שאין לו הסמכה כדין ע"י הנתבעים 1,2 מהווה הפרת הדרישה שבחוק הספורט התשמ"ח-1988 ותקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה), התשנ"ז 1997 לפיהם נאסר על אדם לעסוק כמאמן או מדריך ספורט בענפים מסוימים, בהם הג'ודו, אלא אם יש בידו תעודת הסמכה לאותו ענף. במועד הקובע, יום התאונה, בעת השתתפות בקורס הג'ודו, לא היה בידי נתבע 4 תעודה לא לג'ודו ואף לא לסמבו ובכך הפרו הנתבעים כולם או נתבעת 2 שהעסיקה אותו ישירות, את הוראות החוק. עם זאת בשאלת הקשר הסיבתי, לא הוכח כי הפרת חובה חקוקה זו היא שגרמה לנזק. לסיכום, נתבע 4 לא החזיק ביום התאונה תעודת הסמכה לשמש מדריך או מאמן, התאונה ארעה בעת ביצוע תרגיל מסוכן שאין לבצעו בשיעור הראשון ובודאי שלא בהיעדר פיקוח צמוד. הרגל של התובע נתקעה בין המזרנים שלא היו צמודים כראוי. בענין זה והואיל והוכח כי הנזק נגרם מדבר מסוכן, כמשמעו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכי הנתבעים היו הבעלים ו/או הממונים על המזרנים, היה עליהם הנטל להוכיח שלא היה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שיחובו בה. הנתבעים לא הרימו את הנטל. להפך חוות דעת המומחה לאופולד (שלא הובאה חוות דעת נגדית לה), חוזקה גם בעדותו של נתבע 4 שהעיד כי המזרנים זזים בעת התרגילים וכי יש מקומות שמקבעים על מנת למנוע את הסכנה. השיעור נוהל ללא בגדי ג'ודו שהיו עשויים לסייע לתובע להימנע מנפילה שעה שיכול היה לאחוז בבגדו של היריב בעת ביצוע התרגיל, כפי שהוסבר ע"י לאופולד. העובדה כי לאחר הפציעה לא הושיט נתבע 4 סיוע לתובע מצטרפת אף היא לשרשרת הכשלים. אחריות הנתבעים 1,2,4 היא יחד ולחוד. לא מצאתי כל אשם תורם בהתנהגות התובע. מצב רפואי ותפקודי בישיבת 07/01/08 מונה מומחה מטעם בית-המשפט, ד"ר קליגמן, שקבע בחוות דעתו כי הממצאים האובייקטים שבבדיקת ה-M.R.I תומכים בממצאים הקליניים ומראים קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, וכי הנכות עומדת על שיעור 10% בהתאם למחצית מהקבוע בסעיף 48(2)ב. המומחה מעריך ומציע לשייך 50% מהנכות לתאונה מושא התביעה. לדעתו בתאונה זו נגרם נזק חלקי לרצועה הצולבת הקדמית, ברם לאחר 8 חודשים, במשחק טניס, עצר בפתאומיות על רגל ימין וחש כאב בברך ימין, דבר שגרם לקרע מלא של הרצועה. המומחה סבור כי עצם יכולתו של התובע לשחק טניס 8 חודשים לאחר התאונה מעידה על כך שבתאונה מושא התביעה נגרם רק קרע חלקי של הרצועה הצולבת. בגיליון פיזיותרפיה של התובע מיום 09/06/02 נכתב כי: "עדיין סובל מכאבים, שיחק טניס ונחת על הרגל - עורר כאב בברך" ומכאן שכבר חזר לשחק טניס כ-3 חודשים לאחר התאונה, ולא 8 חודשים, כפי שסבר המומחה מטעם בית המשפט דבר המחזק ביתר שאת את מסקנתו לפיה אין לשייך את מלוא הנכות לתאונה נשוא התביעה ונכון יהיה לשייך לה רק 50%. לפני התאונה עבד יומיים בשבוע כמדריך ב"קידום" והשתכר בממוצע כ-3,000 ₪ לחודש. לאחר התאונה חזר לעבוד באופן הדרגתי. את הלימודים סיים ב-2006 בהנדסה כימית והחל לעבוד בחיפה כימיקלים במשך כשנה במשכורת 9,500 ₪ ברוטו. לאחר מכן עבר לעבוד בחברת אקוויזס במשך כשנה והשתכר כ-10,500 ₪ ברוטו ופוטר בשל צמצומים. במועד בו מסר עדותו, ציין שאיננו עובד מזה 10 חודשים. כן העיד כי הוא לומד תואר שני במנהל עסקים במרכז הבינתחומי ועתיד לסיים את הלימודים במאי 2010. לטענתו הואיל ויש לו תואר בהנדסה כימית המשרות אליהן הוא יכול לפנות הצטמצמו בעקבות התאונה בשל העובדה שלא יכול לעלות על סולמות ולא יכול לפנות לעיסוקים פיזיים. ההליכה קשה לו ובמקום ללכת ברגל הוא צריך להיעזר במוניות. עם זאת יש לציין כי הוא סובל גם מקרע בקרסול הימני עת נפגע בשירות הצבאי וכן סובל מכאבי גב מהצבא כך שאין לשייך את מלוא הקושי התפקודי הפיזי רק לתאונה. לאחר ששקלתי בדברים מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה על שיעור 5%. גובה הנזק הפיצוי הראוי בהתאם לרכיבים השונים מועמד על הסכומים שלהלן: כאב וסבל - 25,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעה - מדובר בנזק מיוחד הטעון הוכחה דוגמת קבלות וראה לענין זה ע"א 5149/94 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' לוי, דינים עליון סו, 468 (1995, ע"א 77/67 מדינת ישראל נ' דהאן פ"ד כא(2) 128 138. חרף האמור ולאור הסבירות לפיה מכלול הטיפולים לרבות פזיותרפיה מחייב נסיעות לשם קבלתם ניתן לקבל טענה כי התובע לא השכיל לשמור את הקבלות ולהוכיח נזקו המדויק. נראה לי להעמיד את ההוצאה בגין נסיעות בעבר על סך גלובלי של 2,000 ₪. ביחס לעתיד לא הובאה ראיה כי יזקק לטיפולים בעתיד ונכותו לא מצדיקה זאת לפיכך אין לפסוק לגבי העתיד ברכיב זה. הפסד השתכרות לעבר - עסקינן בנזק מיוחד לא הוצגו אישורי אי כושר והפסדים. עם זאת לאור המגבלה מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על 3,000 ₪. הפסד כושר השתכרות לעתיד- נכויות בשיעור נמוך של עד 10% מטבען אינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות אצל אדם מהישוב. במקרים כאלה נכון יהיה לפסוק סכום גלובלי בראש נזק זה וראה ד' קציר, פיצויים בשל נזק גוף מהדורה רביעית, עמ' 191.וכן ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, תק-על 91(2) 1472. לאור ההגבלה התפקודית הקלה הנובעת מהתאונה, בשים לב לגילו הצעיר של התובע ולפוטנציאל השתכרות גבוה שלו כמהנדס, מצאתי להעמיד את הסכום הראוי לפיצוי על 50,000 ₪. סה"כ עומד הסכום הראוי לפיצוי במצטבר על 80,000 ₪. שאלת הביטוח וההודעות לצד שלישי ורביעי כפי שקבעתי לעיל, התאונה ארעה הן בעטיה של התרשלות של המדריך במתן ההוראות ואי פיקוח נאות במהלך השיעור, והן בנוהלי שימוש במזרנים לא מתאימים, באופן מסוכן ואי קיבועם באופן שגרם להיתקעות הרגל שם. הכשלים נובעים ברובם המכריע מרשלנות המאמן, (כשלים מקצועיים) וחלקם הקטן בשל כשלים באספקת מזרנים לא מתאימים (רשלנות נתבעים 1,2 שאינה אחריות מקצועית של המאמן). הואיל והנזק אחד, המעוולים משותפים ולא הוכחה החלוקה בינהם, מן הדין כי כולם יחויבו ביחד. אני קובעת כי ע"פ התשתית הראייתית שבפניי, הפעילות בחוג הג'ודו לא היתה מבוטחת ביום התאונה. מטעם הדר חברה לביטוח העידה החתמת, גב' דליה וקנין בתצהירה (נ/9) כי חברת הדר לא קיבלה דרישה לערוך ביטוח אחריות מקצועית לשיעורי הג'ודו ואילו היתה דרישה כי אז היתה דורשת תעודת הסמכה ואם לא היתה תעודת הסמכה בארץ לא היתה מבטחת. בכל מקרה הפרמיה לפוליסת אחריות מקצועית מתומחרת לפי סוג המקצוע המבוטח. מהפוליסות שצורפה לתצהירה של גב' וקנין עולה כי ב-4/11/99 מולאה הצעת ביטוח לתכולת בית העסק, כיסוי כספי וחבויות (אחריות לנזקי צד שלישי). בהתאם להצעת הביטוח הוצאה פוליסה שחודשה מידי שנה. בשנת 2001 התבקשה להוסיף כיסוי ל60 תלמידי פנימייה ועשתה זאת עבור תוספת פרמיה (נספחים ב', ג' לתצהירה). ביום 19/4/01 נתבקשה להוסיף כיסוי לחוג ג'אז במסגרת אחריות צד ג' ועשתה זאת לאחר תוספת פרמיה של 380 ₪ (נספח ד' לתצהירה). ודוק: מדובר בכיסוי מיוחד נוסף לחוג אחד בלבד- ג'אז. הן ברשימה והן בתנאים הכללים של הפוליסה נרשם כי היא אינה מכסה אחריות מקצועית. ועוד מודגש בפרק 8 פסקה ב' בזו הלשון: " מודגש במפורש כי הפוליסה מתייחסת לפעילות המשרדית של אגודת הסטודנטים. הביטוח אינו כולל כיסוי לחבות כלשהי לפעילות הקשורה עם מסיבות ואירוע דוכנים. כמו כן הביטוח אינו כולל את אירועי יום הסטודנט... מוצהר ומוסכם כי ביטוח אחריות כלפי צד שלישי מורחב ויכלול קורס ג'אז בגין חבותו של המבוטח בהיותו אגודת הסטודנטים- טכניון כלפי צד שלישי לסה"כ כ-30 משתתפים בקורס הג'אז". (ההדגשה לא במקור- א.ד). ביום 8/4/02 ביקשה האגודה להוסיף לביטוח אצל הדר רשימת קורסים הפועלים במסגרת האגודה לצורך הרחבת הכיסוי שיחול גם עליהם. רשימה זו כוללת קורסים ספציפים ובהם, יודגש, לא נכלל קורס ג'ודו. מכל מקום, נערכה תוספת בהתאם לבקשה (המתייחסת לביטוח צד ג') ונכנסה לתוקף מאותו יום ובכפוף לתוספת פרמיה בסך 3,500 ₪ ומכאן שביום התאונה (13/3/02) לא נכלל הג'ודו ברשימת הקורסים המבוטחים בביטוח צד ג' כמו גם קורסים אחרים מלבד הג'אז. עדותה של החתמת גב' וקנין, לא נסתרה בכל דרך ולפיה ביום התאונה לא היה לנתבעים או מי מהם כיסוי ביטוחי אצלה לחוג הג'ודו, לא אחריות מקצועית ואף לא ביטוח צד ג'. הפוליסה של מגדל, מאידך, כוללת הן כיסוי צד ג' והן כיסוי בגין אחריות מקצועית. התוצאה היא שבעניננו אין כיסוי ביטוחי למודיעה אצל הצד השלישי (הדר) ולכן דין ההודעה נגדה להדחות. ממילא מובן כי דין ההודעה נגד צד רביעי (שהגישה הצד השלישי) להדחות, ומכיוון שהנתבעים לא הגישו הודעת צד ג' נגד מגדל חברה לביטוח, הרי האחריות הנזיקית היא של הנתבעים ואין צורך בכל קביעה נוספת לענין מגדל בענין זה. עם זאת, ראוי להשית על אגודת הסטודנטים/המודיעה גם את הוצאות ההודעה לצד ג' וגם את ההוצאות לצד ד' הואיל ומשעה שהוגשה ההודעה נגדה היתה אנוסה הצד השלישי להגיש לשם הזהירות ואי הידיעה כיצד יכריע בית המשפט, את ההודעה לצד הרביעי. אשר על כן אני מקבלת את התביעה נגד נתבעים 1,2,4 ומחייבת אותם לשלם לתובע יחד ולחוד סך 80,000 ₪. הנתבעים ישאו בשכ"ט עו"ד התובע בשיעור 20% + מע"מ, ישפו אותו בגין האגרה שבה נשא עם הגשת התביעה וישאו ביתרת אגרה בגין התביעה. ההודעה לצד שלישי נדחית וכך גם ההודעה לצד רביעי. המודיעה (אגודת הסטודנטים) תשא בשכ"ט עו"ד של הדר חברה לביטוח (הצד השלישי/המודיעה לצד רביעי) בשיעור 20% + מע"מ מהסכום שנפסק. בנוסף היא תשפה אותה בגין האגרה ששילמה עם הגשת ההודעה לצד ד' ותשא ביתרת האגרה הן בהודעת צד ג' והן בהודעה לצד ד'. אומנות לחימהדיני ספורטתאונות ספורט