קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום לשון הרע נגד ראש העיר: בפניי תביעת לשון הרע. 1. התובע הוא ראש עיריית ירושלים. בעת הגשת התביעה ובמועדים הרלוונטיים לתיק היה התובע חבר מועצת העיר, יו"ר האופוזיציה ומועמד לראשות העירייה. הנתבעת היא יו"ר ארגון וולונטרי המכונה "ארגון הורים למערכת החינוך ירושלים" (להלן - הארגון). 2. בבסיס התביעה עומד מכתב ששלחה הנתבעת ביום 3.4.08. על פי האמור בו, המכתב מופנה לתובע. המכתב מועתק ל"תקשורת". כותרתו היא "גילוי דעת". במכתב נטען כלפי התובע, כי "גררת ילדים לישיבת המועצה [מועצת העירייה - ע.ש.] בתאריך 27 במארס 2008". נטען כלפיו בהקשר האמור כי "לא יתכן שפוליטיקאי משיל מעצמו את כל העכבות המוסריות ומשתמש בכל אמצעי פסול ככל שיהיה להשגת מטרות פוליטיות אישיות". הועלתה כלפי התובע תהייה האם גרר ילדים למועצה כדי להשפילם ולביישם. נטען כי נמחקה מליבו הבושה, "המבדילה בינינו לבין יצורים אחרים". נטען עוד, כי השימוש בילדים הינו "סוג מסויים של התעללות". על דברים אלה במכתב סבה התביעה שבפניי. 3. ברקע ההתדיינות עמד עניינו של בית ספר בשם "יד המורה". לגבי בית הספר האמור התקיים בתקופה הרלוונטית מאבק של הורים מול גורמים בעירייה. נושא המאבק היה רישום של ילדים המוגדרים כאוטיסטים לבית הספר. יצויין עוד, כי מן החומר שבפניי עולה כי הישיבה הנזכרת בפרסום לא התקיימה במועד הנזכר בו, ונדחתה ליום 3.4.08. 4. (א) סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, קובע כי "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו ...... " (ב) השאלה האם ביטוי פלוני הוא בבחינת לשון הרע במובן סעיף זה היא שאלה פרשנית. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי "... יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת..." (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558). בהקשר זה, נפסק כי "...... יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה, ולברר האם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר .... יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים, לפי הקשרן .... ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר." (שם, בפיסקה 13). (ג) הדגש לעניין זה הוא על מבחן אובייקטיבי. השאלה היא, "מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, והאם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך בה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו" (דברי כב' השופטת ביניש בע"א 1104/00 אפל נ' חסון פ"ד נו(2) 607). 5. הנתבעת ייחסה לתובע, כעניין שבעובדה, שימוש פסול בילדים לקידום מטרות פוליטיות. היא לא חסכה בדימויים ובמלים על מנת לגנות התנהגות נטענת זו. מסקנה זו אינה משתנה נוכח עדות התובע כי הורי הילדים היו זכאים להביא את ילדיהם, וכי אינו רואה פסול בכך (בעמודים 6, 7 לעדותו). קיים הבדל ברור בין הבאת הילדים על ידי הוריהם, כחלק ממאבק ציבורי הנוגע לחינוך אותו מקבלים הילדים, ובין הבאתם על ידי אדם פוליטי ממניעים פוליטיים. על פי אמות המידה עליהן עמדתי, המדובר בלשון הרע, במובן חוק איסור לשון הרע. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח ההתייחסויות השליליות במובהק הכלולות בפרסום, עליהן עמדתי. 6. (א) התובע הוכיח כי נעשה פרסום במובן חוק איסור לשון הרע. די לעניין זה בעדות הנתבעת (פרוטוקול, עמוד 24) כי מסרה העתק של המכתב לחבר מועצת העירייה מאיר תורג'מן (ראו גם בסעיף 36 לתצהירה). תורג'מן חילק העתק מן המכתב לחברי המועצה האחרים (תצהירו, בסעיף 10). הוא עשה כן לבקשת הנתבעת, לאחר שהנתבעת ניסתה לחלק את המכתב לחברי המועצה, אך המאבטחים לא אפשרו לה את הדבר (בעמוד 31 לעדותו). יוצא, כי גם הפרסום לחברי המועצה האחרים הוא באחריותה הישירה של הנתבעת. (ב) לא למותר להוסיף, כי בשולי המכתב כתבה התובעת "העתק: תקשורת". ברור, אפוא, כי אין מדובר במכתב אישי או חסוי, וכי היה מיועד להפצה. זו אף זו, עדה נוספת מטעם הנתבעת, הגב' אסנת רותם, פעילה בארגון אשר הנתבעת עומדת בראשה, העידה כי קיבלה מן הארגון את המכתב נשוא התביעה, וזאת במסגרת תפקידה כיו"ר ועד הורים בבית ספר (ראו בעמוד 33 לעדותה). אף מכך עולה כי נעשה פרסום של המכתב. 7. בעיקרה, לשון הרע במקרה זה היא במישור העובדתי. בבסיסה, ניצבת טענה עובדתית בדבר גרירת ילדים על ידי התובע, כביכול, לישיבה הנזכרת של מועצת העירייה. אין מחלוקת, כי היו ילדים במקום ובזמן הנטענים. המחלוקת היא, האם התובע אחראי להגעתם. על הנתבעת, הטוענת להגנה לפי חוק איסור לשון הרע, רובץ נטל השכנוע להוכיח את אמיתות הטענה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. אבהיר את עיקרי השיקולים ביסוד קביעה זו. 8. ראשית, התובע, אשר עורר רושם אמין, הכחיש כל קשר להגעת ילדים לישיבתה של מועצת העירייה נשוא התביעה (תצהירו, סעיף 32; עדותו, עמוד 6). הוא הכחיש זאת גם בזמן אמת (ראו דבריו בישיבת המועצה ביום 3.4.09, בעמוד 74 למוצג נ/2). הוא אף העיד כי המליץ בזמן אמת לנציגי ההורים שלא להביא את הילדים (תצהירו, סעיפים 19 - 20; עדותו עמודים 4, 7 - 8; ראו ברוח דומה גם בתצהיר מי שהיתה עוזרתו במועדים הרלוונטיים, גב' הדס קרני, בסעיף 16). גירסתו של התובע לעניין זה עמדה במבחן החקירה הנגדית. 9. שנית, הנתבעת לא היתה יכולה להעיד מידיעה אישית כי התובע נהג כפי שטענה במכתבה. היא אף לא נכחה בישיבת המועצה שנדחתה, והועדה ליום 27.3.09 (ראו תצהירה, בפיסקה 35; עדותה, בעמוד 24). גם מי מן העדים שהעידו מטעמה של הנתבעת לא יכלו להעיד מידיעה אישית על כך שהתובע היה אחראי להגעת הילדים. אדרבא, מעדותו של מאיר תורג'מן, חבר מועצה אשר העיד מטעם התובעת, אף עולה בבירור כי לא אמר לנתבעת שהתובע הוא שאחראי להבאת הילדים (בעמודים 30 - 31 לעדותו), אלא כי הנתבעת היא זו שאמרה לו כי כך היה. ממילא, אין הנתבעת יכולה להישען על עדותו לעניין זה. 10. בתוך כך, הנתבעת לא הניחה תשתית לטענה בכתב ההגנה ובתצהירה, כי התובע הביא את הילדים לבניין העירייה בצורה מאורגנת ותוך ציודם בחולצות אחידות (סעיף 13(ב) לכתב ההגנה; סעיף 41 לתצהירה). אין כל ראייה הקושרת בין התובע ובין החולצות שלבשו הילדים באותו היום. אין כל ראייה הקושרת בין דרכי הגעתם של הילדים לישיבה (אשר לא הוכחו על ידי הנתבעת), ובין התובע. 11. לא נעלם מעיני, כי בישיבת המועצה ביום 3.4.08 נטען על ידי חלק מחברי המועצה לאחריות של התובע להבאת הילדים למקום (ראו נ/2, בעמוד 7 (דברי מאיר תורג'מן), בעמוד 38 (דברי אלי שמחיוף), עמוד 62 (שמואל שקדי)). לדברים בישיבה אין ערך ראייתי משל עצמם להוכחת אמיתותם. כאמור, התובע הכחיש את הדברים באותה הישיבה. חלק מן הדוברים העידו בפניי. בסופו של דבר, נבחנות עדויותיהם, על פי תוכנן ועל פי משקלן. 12. מאיר תורג'מן העיד כי התובע קיבל את ההורים והילדים לפני הישיבה המתוכננת, דיבר עימם, הצטלם עימם (סעיף 5 לתצהירו). אם וככל שהתובע דיבר עם ההורים לפני הישיבה אין בכך דבר, שכן אין חולק כי נפגש עם נציגים של חלק מן ההורים לפחות במועד שקדם לישיבה, בנושא שהיה אמור להידון בה. לגבי הצטלמות משותפת, ניתן היה לצפות כי יוצגו תמונות כלשהן לביסוס טענה זו. באין תמונות כאמור, המשקל שניתן לייחס לעניין זה מוגבל. בכל מקרה, אין טענות אלה מלמדות כי התובע היה אחראי, במישרין או בעקיפין, להבאת הילדים למקום, בין בישיבה זו, ובין בישיבה שנערכה שבוע אחרי כן (ראו תצהיר תורג'מן, סעיף 7). 13. הנתבעת טוענת לשיטה של התובע, לזמן קהל לדיונים של המועצה. היא מפנה בהקשר זה לתצהירו של מאיר תורג'מן (ראו בסעיפים 12 - 15). התובע נחקר על מקרה אחר בו הגיעו תושבים לישיבת מועצה, והכחיש כי מימן את הגעתם (פרוטוקול, עמוד 4). גם ממוצג נ/2, וממחיאות הכפיים הנזכרות בו בתגובה לדברים של התובע במועצה, לא עולה בהכרח כי התובע היה אחראי להגעת הקהל באותה הזדמנות. בראיית המכלול, לא הונחה בפניי תשתית עובדתית ממשית המאפשרת לקבוע כי אכן היתה שיטה כאמור. זו אף זו, אפילו היו בעבר מקרים בהם דאג התובע להבאת אנשים מן הציבור לדיונים של המועצה הנוגעים לעניינם, אין בנתון זה, כשלעצמו, כדי להוכיח את הנטען בפרסום שבפניי. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה, שאין הנתבעת מצביעה על מקרה אחר כלשהו בו הביא התובע, לשיטתה, ילדים לישיבות המועצה. 14. הנתבעת מפנה בסיכומיה לכתבות בעיתונות בנושא ההתדיינות. מובן, כי כתבות בעיתונים אינן ראיות לאמיתות תוכנן. אין הן יכולות להוות תחליף לראיות ממשיות. 15. הנתבעת זימנה לעדות שורה של עדים (מר שמואל שקדי, מר חיים גבאי, מר בנצי נמט, מר חיים רובינשטיין, מר יאיר מעיין), בעלי תפקידים שונים בעירייה. לא היה בעדויות מי מהם כדי לשפוך אור על השאלה העיקרית שבמחלוקת, היינו האם התובע אחראי להגעתם של הילדים לישיבה הנדונה. ממילא, אין בעדויות אלה כדי לסייע לנתבעת. 16. שלישית, הוצגו בפניי ראיות פוזיטיביות הסותרות את התיזה העולה בפרסום. העיד בפניי עו"ד צבי שמיר (להלן - עו"ד שמיר), אחד הפעילים בוועד ההורים של בית הספר, כי הגעת ההורים והילדים לישיבה היתה עצמאית (סעיף 25 לתצהירו). עוד הצהיר, כי ההחלטה על ההגעה למקום היתה של ועד ההורים (סעיפים 23 - 24, 34 לתצהירו). עו"ד שמיר הצהיר בבירור, כי התובע לא גרר איש לישיבה האמורה (בסעיף 27 לתצהירו), וכי הגיעו לישיבה הורים עם ילדיהם בעצמם, ועל דעת עצמם (בסעיף 28 לתצהירו). שמיר הצהיר כי במועד שקדם לישיבה ההורים נפגשו עם התובע, אשר הסכים להירתם למאבקם, ולהעלות הצעה לסדר היום של מועצת העירייה בעניין (סעיף 20 לתצהירו). עם זאת הבהיר, כי התובע לא הביא, הזמין או ביקש מן ההורים להביא לישיבה את הילדים, וכי נושא הגעת הילדים לישיבה כלל לא עלה בפגישות עימו (סעיף 35 לתצהירו). תמונה דומה עולה מעדותה ומתצהירה של הגב' חגית צור (להלן - גב' צור), שהייתה במועדים הרלוונטיים פעילה מרכזית בוועד האמור (וראו במיוחד בסעיפים 22, 31 לתצהירה). 17. בהקשר זה טוענת הנתבעת בסיכומיה לסתירה בין עדות עו"ד שמיר, כי נושא הגעת הילדים כלל לא עלה בפגישה עם התובע (סעיף 35 לתצהירו), ובין עדות התובע אשר הצהיר (סעיף 19) כי אמר לנציגי ועד ההורים בפגישתו עימם כי הגעת הילדים אינה מומלצת (ראו גם עדותה של הגב' הדס קרני (להלן - גב' קרני), בעמוד 21; הגב' קרני לא העידה על דברים דומים בפגישה האמורה בתצהירה). 18. אי ההתאמה הוצגה לתובע בחקירתו. התובע, אשר עורר רושם אמין, עמד על גירסתו (בעמוד 4). כך גם הגב' קרני (בעמוד 21). עו"ד שמיר לא נחקר על העניין. במצב זה, לא נשללה האפשרות כי העניין נשמט מזכרונו עת נערך התצהיר. הגב' צור, חברה דומיננטית אחרת בוועד, לא שללה בתצהירה כי העניין עלה בפגישה. במצב זה, לא אוכל לייחס לאי ההתאמה האמורה משקל רב. כך או כך, אין בעניין זה כדי ללמד על מעורבות כלשהי של התובע, כנטען על ידי הנתבעת, בהגעת הילדים לישיבת המועצה. 19. אוסיף, כי הגב' קרני, שהיתה עוזרתו של התובע במועדים הרלוונטיים, העידה כי אמרה לגב' צור, בשיחות טלפון עימה שהגעת הילדים למקום אינה מומלצת (סעיף 16). הגב' צור הצהירה על דברים דומים באותה שיחה (סעיף 21 לתצהירה). הדברים לא נסתרו בעדויות. מן הבחינה העניינית, יש בהם תמיכה ממשית בגירסתו של התובע בנקודה זו. 20. אשר לחולצות אשר נזכרו על ידי הנתבעת, העיד עו"ד שמיר, אשר עורר רושם אמין, כי היה מדובר בחולצות של קייטנת בית הספר, אשר חולקו לילדים על ידי חברי הוועד עצמו (בפיסקה 36 לתצהירו; ראו גם תצהיר הגב' צור, בפיסקה 26. ראו גם בעמוד 16 לעדותה). אף הוצגה חשבונית התומכת בגירסתו (ת/1). 21. הנתבעת מבקשת להתמודד עם עדויותיהם של עו"ד שמיר וגב' צור, ומפנה למייל של הגב' סימה סיני, מיום 30.3.09, שהוצג כמוצג נ/1. גב' סיני היתה יו"ר ועד ההורים בבית הספר יד המורה בתקופה הרלוונטית. המייל עוסק במה שהוא מגדיר כפנייה של הורים בודדים לתובע, בהגעה לישיבת המועצה, ובכך שהסתובבו עם חולצות שמקור המימון שלהן אינו ברור. נטען במייל גם כי ועד ההורים לא אישר את לבישת החולצות על ידי הילדים. עולה בו תהייה גם בדבר מקור המימון של החולצות. גב' סיני אישרה בעדותה את האמור במייל (פרוטוקול, עמוד 38). 22. במייל האמור אין כל ראייה הקושרת את התובע להגעה האמורה, למימונה, למימון החולצות, ולכל פעולה אחרת. אכן, הפעולה של ההגעה לישיבת המועצה מוגדרת במכתב כפעולה של ההורים, לא של התובע. ממילא, אין בו כדי לסייע לנתבעת. 23. (א) אכן, בניגוד לעדויות עו"ד שמיר וגב' צור, עולה מן המייל טענה כי הפנייה לתובע והמהלך של ההגעה למקום היתה ביוזמת מספר הורים, להבדיל מהחלטה של הוועד. עולה מן המייל גם טענה כי לא היה אישור של ועד ההורים המרכזי להגעה למקום עם הילדים, בניגוד לנטען על ידי עו"ד שמיר וגב' צור. עוד נטען כי גם מהלך החלוקה של החולצות לילדים לא היה באישור הוועד. (ב) הטענה כי התקבלה החלטה בוועד שלא להביא את הילדים וההורים לבניין העירייה הוצגה לעו"ד שמיר ולגב' צור. השניים שללו טענה זו (בעמודים 10, 15). עו"ד שמיר עמד על טענתו כי הוחלט בוועד ללכת למועצה (בעמוד 10). הוא גם עמד על הטענה לעניין מימון רכישת החולצות (בעמוד 13). אזכיר, כי טענתו לעניין זה נתמכת על ידי ת/1. גב' צור העידה כי ההחלטה היתה שיחולקו פליירים בבית הספר וכי כל משפחה רשאית להחליט בעצמה אם להגיע ובאיזה הרכב (בעמוד 15; השוו לסעיף 19 בתצהירה, שם מתוארת החלטה של הוועד להגיע במספר האנשים הגדול ביותר האפשרי לישיבה). (ג) בראיית המכלול, ניכר מן העדויות, כי בקרב הוועד וחבריו היתה מחלוקת לעניין זה. אין בפניי נתונים אובייקטיביים, כגון פרוטוקול של הוועד, המאפשרים לקבוע ממצא חד משמעי לכאן או לכאן במחלוקת זו. התמונה לעניין זה אינה ברורה לגמרי. לצורך ההליך שבפניי, די בכך שמעדויות עו"ד שמיר וגב' צור עולה כי היוזמה לפעולה, וביצועה בפועל, היו של ההורים עצמם, וכי התובע לא היה אחראי לעניין בדרך כלשהי. די בכך גם, כי ההורים הם שפנו לתובע, ואין מדובר במעורבות יזומה שלו בעניין. לשאלה אם הדבר נעשה, פורמלית, במסגרת החלטה של הוועד או לא, אין חשיבות מכרעת לצורך ההליך שבפניי. 24. נוכח כל האמור אני קובע, כי הנתבעת לא הוכיחה את אמיתות הפרסום. ממילא, לא עומדת לנתבעת הגנת האמת בפרסום. 25. אשר להגנות תום הלב להן טענה הנתבעת. אכן, לנתבעת תפקיד בארגון, אשר יש לו זיקה לחינוך. עם זאת, המדובר בפעילות הנעשית במסגרת התארגנות וולונטרית, שאינה ממלכתית או מחייבת. אין בפניי חומר המלמד כי יש לארגון מעמד סטטוטורי ברור. הארגון מייצג אך הורים המעוניינים בכך (סעיף 3(א) לתצהיר התובעת; ראו גם בעמוד 26 לעדותה). הנתבעת רשאית, במסגרת תפקידה, להביע דעה בעניינים כגון ההשתתפות של ילדים באירועים מן הסוג נשוא ההליך שבפניי. עם זאת, בכך אין כדי ללמד שיש לנתבעת חובה, מוסרית, מקצועית, חברתית או אחרת, לעשות פרסום מסוג זה. בנסיבות המתוארות בפסק דין זה, אף לא ניתן לקבל כי המדובר בפרסום שנעשה להגנת האינטרס הכשר של מאן דהוא. 26. זו אף זו, המדובר בפרסום עובדתי בבסיסו, אשר הנתבעת לא נקטה באמצעים מינימליים לבדוק את נכונותו בטרם עשייתו (וראו עדותה שלה, בעמוד 25 לפרוטוקול, על כך שלא פנתה לתובע עובר לפרסום). על רקע זה, לא ניתן לייחס משקל רב לטענתה של הנתבעת, כי האמינה בנכונות הפרסום, שכן לאמונה זו לא היה בנסיבות העניין יסוד ממשי. ממילא, אין גם בטענה כי בעלי תפקידים אחרים בארגון (אוסנת רותם, שלמה קרפ, אשר מסרו תצהירים), או מי מחברי מועצת העיר (שמואל שקדי, ראו נ/2), האמינו בנכונות הפרסום, כדי לסייע לתובעת. 27. לכך יש להוסיף, כי הפרסום אף היה חריף ביותר באופן ניסוחו, כמתואר לעיל. אף שהוא מוען לתובע, העתק ממנו לא הועבר לידיו, והוא ראה אותו לראשונה רק בישיבת המועצה בה הופץ לשאר חברי המועצה (תצהיר התובע, בפיסקה 25; הנתבעת העידה (בעמוד 24) כי שלחה העתק מן המכתב לתובע. ברם, אין בפניי תיעוד מינימלי, המאפשר לקבוע כי כך היה). במצב זה, ובשים לב להוראות סעיפים 16(ב)(2), 16(ב)(3) לחוק איסור לשון הרע, אני קובע כי נשלל תום ליבה של הנתבעת בעשיית הפרסום. אני קובע, אפוא, כי לא עומדות לנתבעת הגנות תום הלב שבחוק איסור לשון הרע. 28. אשר לסעדים. התובע אינו טוען לנזק ממוני. התביעה היא לפיצויים ללא הוכחת נזק. הנתבעת עשתה פרסום ובו העלתה טענות פוגעניות כלפי התובע. היא לא טרחה לבדוק את נכונות הדברים, לרבות אל מול התובע. היא ייחסה לתובע בפרסום רמה מוסרית ירודה, והשתמשה בביטויים אשר רמת פגיעתם גבוהה, ובכלל זה טענה להתעללות, והשוואה של התובע ל"יצורים אחרים". היא אף קראה לכל בר דעת להתנגד לבחירתו של התובע לעמדה ציבורית כלשהי. השילוב בין העדר הבדיקה מחד ובין קיצוניות הביטויים מאידך, מלמד, אם לא על כוונה ממש לפגוע, לכל הפחות על אדישות של הנתבעת ביחס לפגיעה אפשרית של מכתבה בתובע. הדברים אמורים גם בשים לב לכך שהנתבעת פנתה לאדם אשר היה ידוע לה כיריב פוליטי של התובע (עדותה, עמוד 25; ראו עדות מאיר תורג'מן, בעמוד 30), על מנת להפיץ את הפרסום. העובדה שלתובעת עצמה לא היה מניע להיבחר למשרה פוליטית אינה גורעת ממסקנה זו. הוא הדין בטענתה (סעיף 53) בדבר זעמה, כאם, כאשר שמעה על מעשיו הנטענים של התובע. 29. (א) התובע נבחר בסופו של דבר לכהונת ראש העיר. ברם, אין בכך כדי ללמד ששמו הטוב לא נפגע. אדרבא, יש ממש בטענה, כי העובדה שמדובר באיש ציבור נוטה להעצים את הפגיעה בו, בנסיבות העניין. בהקשר זה אף יש ממש בהבחנה שמותח התובע בין פרסום שעניינו הבעת דעה, ובין פרסום עובדתי כוזב, כמו במקרה שבפניי. (ב) אין בפניי התנצלות של הנתבעת על תוכן המכתב. אכן, מכתב של הארגון מזמן אמת, המביע הסתייגות מסגנונו של הפרסום, כולל אזכור של התנצלות של הנתבעת כלפי הנתבע, בשל "אופן ההתנסחות" החריף (נספח יב' לתצהירה). דברים אלה נכללו גם במכתבים ששלח הארגון לשני עיתונים (נספח ה' לתצהיר אוסנת רותם). אין בדברים חזרה ברורה וחד משמעית של הנתבעת מתוכנו של הפרסום. אדרבא, הנתבעת עמדה על אמיתות הנטען במכתב לכל אורך הדרך. לעניין זה ניתן להפנות לנספח ג' לכתב התביעה, שם עומדת הנתבעת על טענת "אמת דיברתי", תוך התנצלות מסוייגת ("אם מרשך נפגע"), ביחס לסגנון. אף בהליך שבפניי, עד לסופו, הנתבעת עמדה על טענותיה, וניהלה הליך מורכב למדי, אף שלא היתה בידה ראייה ממשית להוכחת טענותיה. גם לכך יש משקל. (ג) יש להביא בחשבון כי הפרסום זכה להדים בתקשורת (ראו, בין היתר, בנספח יב' האמור לתצהיר הנתבעת; ראו גם נספח ד' לכתב התביעה, כתבה בעיתון מקומי מיום 11.4.08, הסבה על תוכן המכתב נשוא התיק שבכותרת). עובדה זו היא בגדר הציפיה הסבירה של הנתבעת, בהתחשב באופן בו דאגה כי יפורסם ויופץ, כמתואר לעיל. 30. נוכח כל האמור, אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 35,000 ₪. בהתחשב באופן בו הופץ המכתב על ידי הנתבעת, לא מצאתי טעם במתן ציווי לעניין פרסום תיקון והכחשה, כמבוקש על ידי התובע. התוצאה התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 35,000 ₪. כמו כן, תישא בשכר טירחת עורך דין בסך של 10,000 ₪, אליו אין לצרף מע"מ. סכום זה מביא בחשבון את מכלול נתוניו של התיק, ובכלל זה טיב המחלוקות והקביעות בפסק דין זה, היקף העבודה שנדרשה בו, מספר הישיבות שהתקיימו, הסכום שנתבע והסכום שנפסק. הנתבעת תישא גם בהוצאות התובע בסך של 1,100 ₪. כל הסכומים ישולמו לא יאוחר מיום 30.12.10. ראש עירפרסוםלשון הרע / הוצאת דיבה