קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות המונח ''עיקר פעילות'' בשטח המפונה: 1. לפנינו ערעור לפי חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן - החוק), על החלטה סופית של המשיבה מיום 5/1/09, שבה נקבע כי המערערת איננה זכאית לפיצוי על פי השווי הפיננסי בהתאם לחוק, בסכום של 941,376 ₪, לפי תחשיב מיום 16/4/08 שנערך על ידי רואי החשבון של המשיבה (להלן - ההחלטה הסופית). המסגרת הנורמטיבית 2. על פי סעיף 63(א) לחוק, "עסק בשטח מפונה", כהגדרתו של מונח זה בסעיף 62 לחוק, זכאי לפיצוי על פי החוק. סעיף 64(א) לחוק קובע, כי הפיצוי בשל "עסק שהיה פעיל ביום הקובע", כהגדרתו של מונח זה בסעיף 62 לחוק, יהיה פיצוי לפי שווי הנכסים או לפי השווי הפיננסי, לפי בחירת הזכאי, כהגדרתם של מונחים אלה בחוק ובתוספת השלישית לחוק. 3. "עסק" מוגדר בסעיף 62 לחוק, לרבות עיסוק בעל צביון מסחרי. "עסק בשטח מפונה" מוגדר בסעיף האמור כך: "עסק שעיקר פעילותו, במועד כלשהו לפני היום הקובע, היה בשטח מפונה, ושביום הקובע התקיימו לגביו שני אלה: (1) בעל העסק היה ישראלי; (2) לעסק, לבעל העסק או לתאגיד בשליטת מי מהם היתה זכות במקרקעין בשטח מפונה, ששימשו לצורכי העסק." "עסק שהיה פעיל ביום הקובע" מוגדר כך: "עסק בשטח מפונה שהתקיימו לגביו כל אלה: (1) הוא העסיק כדין עובדים או שבעליו פעל בו כעצמאי, בשטח מפונה, בתקופה של 6 חודשים לפחות מתוך 12 החודשים שבתכוף לפני היום הקובע; (2) היה העסק חייב בהגשת דוחות תקופתיים לפי חוק מע"מ - הוא הגיש דוחות תקופתיים לתקופה כאמור בפסקה (1)." 4. מכאן, שהזכאות לפיצוי בשל עסק לפי החוק, במסלול הפיננסי, מותנית בקיום כל התנאים הבאים באופן מצטבר: (א) עיקר פעילותו של העסק במועד כלשהו לפני היום הקובע היה בשטח מפונה; (ב) ביום הקובע בעל העסק היה ישראלי; (ג) קיומה של זכות במקרקעין ששימשו לצרכי העסק בשטח המפונה; (ד) העסקת עובדים בשטח המפונה; (ה) הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ. 5. על מנת לענות על השאלה נשוא הערעור, דהיינו האם המערערת זכאית לפיצוי לפי השווי הפיננסי, כנטען על ידה, עלינו לבחון קודם האם התקיימו לגביה כל התנאים שפורטו לעיל, ובראשם תנאי הסף - האם מדובר בעסק ש"עיקר פעילותו" היה בשטח המפונה. הרקע העובדתי 6. המערערת הינה חברה פרטית בשליטתו של מר אדי טל (להלן - טל), המחזיק ב-97.5% ממניות החברה, ביחד עם רעייתו המחזיקה ב-2.5% מהמניות. המערערת הוקמה ביום 14/11/86, ונרשמה כעוסק מורשה במע"מ ביום 22/3/87. 7. למערערת חברה קשורה, קיסר תעשיות ושיווק בע"מ (להלן - חברת קיסר), אשר פעלה באזור המפונה מאז שנת 1973 ועד לפינויה בשנת 2005, ועסקה בייצור ריהוט משרדי לשוק המוסדי. עד ליום 31/12/02 היתה חברת קיסר בבעלות משותפת של טל (50%) ושל מר רפאל שומר ז"ל (50%), וזאת עד לפטירתו של מר שומר בשנת 2002 (להלן - המנוח). בעקבות פטירתו של המנוח, רכשה המערערת ביום 31/12/02 את מניותיו, וכך הפך טל לבעלים של 100% ממניות חברת קיסר, וזאת בנוסף לבעלותו במערערת. יצויין, כי בשנת 2002 היו ניסיונות למכור את חברת קיסר, אשר לא צלחו עקב החלטת הממשלה על ההתנתקות. 8. ביום 3/1/91 נחתם הסכם בין חברת קיסר לבין המערערת, שצורף כנספח 2 לכתב הערעור (להלן - ההסכם). המערערת מודה כי ההסכם נחתם עקב מחלוקות חוזרות ונשנות בין טל לבין המנוח לגבי הוצאות. על פי ההסכם, מסרה חברת קיסר למערערת את השיווק הבלעדי של מוצריה לתקופת ניסיון של שנה, עד ליום 31/12/91. בסעיף 3 להסכם נאמר כי המערערת, באמצעותו של הוד טל, מומחה לשיווק שחזר מהשתלמות בארה"ב ואשר הינו גם בנו של טל, תקדיש את כל זמנה ומרצה לקידום המכירות של חברת קיסר ולא תעסוק בשום נושא אחר. עוד נקבע בהסכם , כי המערערת תוביל את ההזמנות של הלקוחות ברכב מסחרי שתעמיד לטובת הנושא, כאשר הוצאות הפעלתו של הרכב יחולו על חברת קיסר, וכי טל יבקר על חשבון המערערת בתערוכות בחו"ל, הקשורות בנושא ריהוט משרדי, ויעדכן את חברת קיסר במה שקורה בשוק הבינלאומי בענף. על פי סעיף 7 להסכם, תמורת עבודתה האמורה של המערערת התחייבה חברת קיסר לשלם למערערת עמלה בשיעור של 5% ממחזור המכירות שלה בתוספת מע"מ. בסעיף 9 להסכם נקבע: "חוזה זה הינו בתוקף עד 31/12/91 ויוארך אוטומטית לשנה נוספת רק במצב וצד א' (חברת קיסר-א.ש.) יגדיל את המכירות מעל - 50% בשנה הראשונה". יצויין, כי לא הוגש כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי ההסכם אכן הוארך, אך לטענת המערערת בסעיף 3.12 לכתב הערעור, למרות שטל הפך עם פטירתו של המנוח לבעל המניות היחידי בחברת קיסר - הוא השאיר את המבנה העסקי של שתי החברות הנפרדות כמו שהוא, דהיינו, חברת קיסר היתה גוף יצרני ואילו המערערת היתה המשווקת הבלעדית שלה תמורת עמלות שיווק. 9. כפי שעולה מסעיף 12 להודעת הערעור, אין מחלוקת כי ההסכם לא בוצע ככתבו וכלשונו בכל הקשור לגובה עמלות השיווק, אך לטענת המערערת, הדבר נבע מהגיון מסחרי, מהיותה משווקת בלעדית ומהיותן של שתי החברות קשורות, כאשר לטל אינטרס ברור בחברת קיסר. 10. יצויין, כי כתובתה הרשומה של המערערת היא בתל-אביב, והיא גם נרשמה לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975 (להלן - חוק מע"מ) במשרדי מע"מ בתל-אביב, ביום 22/3/87. עוד יצויין, כי המערערת תיארה עצמה לרשם החברות בעת ייסודה כ"חברת אחזקות" ולא כ"חברת שיווק". 11. מסעיף 3.14 לכתב הערעור עולה, כי למערערת היתה פעילות נוספת שבמסגרתה שכרה מאת חברת לביבליוטק בע"מ מבנה ביפו בשם ה"חמאם", והשכירה אותו "BACK TO BACK" לחברת החמאם שירותי קייטרינג בע"מ (להלן - החמאם). המערערת מציינת, כי פעילות החמאם לא הניבה לה כל רווח, ולא היתה לה כל השפעה על הרווח התפעולי, וממילא לא היתה לה כל השפעה על שווי הפיצוי הפיננסי המגיע למערערת, לטענתה. השתלשלות ההליכים המשפטיים 12. הן המערערת והן חברת קיסר הגישו תביעות לועדת הזכאות בשנת 2005. הואיל ומדובר בבעלות משותפת בשתי החברות, אשר סחרו זו עם זו - נדונו תביעות הפיצוי יחדיו. יצויין, כי בבקשה לפיצוי מיום 17/7/05, שהוגשה על ידי חברת קיסר, נאמר בסעיף 15.7 (שעניינו תיאור העסקאות שנעשו בין העסק המבקש לעסק הקשור אליו בתקופה שבין 1998-2004) כדלקמן: "קשתות יפו בע"מ (בבעלות 100% של אדי טל) חייבה את קיסר בעמלות שיווק ובדמי ניהול כתחליף למשכורתו של אדי טל בקיסר." גם בבקשה לפיצוי שהוגשה על ידי המערערת צויין באותו סעיף כדלקמן: "עסקאות עם קיסר, חיוב קיסר בע"מ (בבעלות אדי טל) בעמלות שיווק ובדמי ניהול כתחליף למשכורתו של אדי טל." 13. ביום 24/8/05 קבעה המשיבה כי חברת קיסר זכאית לפיצוי על פי החוק והעניקה לה מקדמה. עם זאת, במסגרת החלטת ביניים לגבי שתי החברות, שניתנה ביום 7/3/06 (להלן - החלטת הביניים) הוגדל הפיצוי לחברת, קיסר ונקבע פיצוי סופי בסך 5,983,751 ₪. הסכום נקבע על סמך תחשיב וסקירת ממצאים מטעם רואי החשבון של המשיבה, שהוגשו ביום 14/11/05 לגבי שתי החברות (להלן- סקירת הממצאים). מדובר בפיצוי לחברת קיסר לפי השווי הנכסי ולא לפי השווי הפיננסי, וזאת על פי בחירתה של חברת קיסר, כפי שמאפשר החוק בסעיף 64(א), הואיל והפיצוי לפי השווי הנכסי של חברת קיסר עלה על הפיצוי לפי השווי הפיננסי. 14. במסגרת סקירת הממצאים התייחסו רואי החשבון מטעם המשיבה גם למערערת, והמליצו באופן מפורש לקבוע כי עיקר הפעילות של המערערת לא היתה בשטח המפונה ולכן אין היא זכאית כלל לפיצוי. דא עקא, שמסיבות לא ברורות (ואשר לטענת המשיבה נובעות מטעות), נקבע בסעיף 13 להחלטת הביניים לגבי המערערת: "בדיון בפנינו הציג מר טל ובא כוחו טענות ביחס לאופן תביעת קשתות יפו בע"מ. בעקבות טיעוני קשתות יפו בע"מ, ובהתבסס על סקירת ממצאים מטעם רואי החשבון מטעם המינהלה ויתר הנתונים שבפנינו, נחה דעתנו כי חברת קשתות יפו בע"מ, שהינה חברה קשורה לחברה התובעת, מקיימת את מבחני הזכאות לפי סעיף 62 לחוק, ועל כן יש לערוך בגינה תחשיב פיצוי פיננסי שיוגש לנו תוך 21 יום." 15. ביום 1/8/06 ניתנה החלטה על ידי המשיבה אשר ביטלה את החלטת הביניים (להלן - ההחלטה המבטלת). ההחלטה המבטלת ניתנה לאחר שנערך למערערת שימוע ביום 7/3/06, ונקבע בה, בין היתר, כי המערערת היתה עד שנת 2002 מעין חברת ניהול שהיוותה צינור למשיכת כספים מחברת קיסר לבעל השליטה, מר טל. עוד נקבע, כי ההפרדה בין הפעילות שבוצעה בחברת קיסר ובמערערת לא נבעה משיקולים עסקיים, אלא לצורך הפרדה רישומית של אופן משיכת דמי הניהול על ידי בעלי השליטה, וכי חברת קיסר ביקשה לראות בשתי החברות עסק אחד. בסעיף 25 להחלטה המבטלת נקבע: "מכך עולה כי בבסיס בקשת הפיצוי של קשתות יפו עומד רצון לפצל באופן מלאכותי את הפיצוי בין קיסר ובין הפיצוי בגין קשתות יפו. קביעת פיצוי בשתי שיטות שונות, בקיסר לפי השווי הנכסי ובקשתות יפו לפי השווי הפיננסי, בגין אותה פעילות עצמה, מביא למעשה לכפל פיצוי בגין אותה פעילות עסקית בדיוק. מדובר בפיצול מלאכותי, ולא בפיצוי בגין פעילות עצמאית אמיתית." בסעיף 26 להחלטה המבטלת נקבע: "סיכומה של נקודה זו: (א) לחברת קשתות יפו לא היתה כל פעילות עצמאית בשטח המפונה; (ב) ברמה המשפטית של קביעת הזכאות, הקביעה כאילו לחברת קשתות יפו זכאות נפרדת לפיצוי בגין פעילות בשטח המפונה בטעות יסודה. החל משנת 2003 שמשה קשתות יפו כלי משפטי נוסף להעסקת עובדים עבור קיסר, ואין לה קיום עצמאי משל עצמה. (ג) ברמה הכלכלית מקובל עלינו כי את הכנסות חברת קשתות יפו יש להוסיף לרווח התפעולי של חברת קיסר ..." התוצאה הסופית היתה, כי החלטת הביניים בוטלה בהחלטת המבטלת לגבי המערערת, אולם הפיצוי של חברת קיסר נותר כפי שנקבע (על פי השווי הנכסי). 16. לאחר שהוגשה תגובה מטעם המערערת להחלטה המבטלת, ניתנה ביום 20/8/07 החלטה סופית על ידי המשיבה, שבה נותרה ההחלטה המבטלת על כנה (להלן - ההחלטה הסופית הראשונה). בסעיפים 81-83 להחלטה הסופית הראשונה נאמר, בין היתר: "מסקנתנו הינה כי ככל שלחברת קשתות יפו היתה פעילות עצמאית משלה, הרי רובה של פעילות זו היתה מחוץ לשטח המפונה ... ויודגש, עמדתנו בנושא החברה קשורה אך ורק לפיצוייה בהקשר לחוק, כלומר איננו קובעים, שכן ממילא הדבר אינו בסמכותנו, כי מדובר בהפרדה מלאכותית של הפעילות ככזו, אלא בהקשר הפיצוי בלבד ... לא ניתן לקבוע ש"עיקר פעילות" של חברת קשתות יפו התקיים בשטח המפונה על רקע התשתית העובדתית והחשבונאית שהתבררה בתביעה זו. חברת קשתות יפו הינה למעשה כסות להעסקתו של מר טל בחברת קיסר, והרווח התפעולי שלה אינו משקף פעילות עצמאית כלשהי בשטח המפונה, אלא את משיכות השכר של מר טל בלבד." במסגרת ההחלטה הסופית הראשונה (סעיף 87), מצאה המשיבה לנכון להעיר כי אי קביעת זכאות למערערת בשל אי קיומו של מבחן "עיקר הפעילות" אינו גורם לעוול כלכלי כלשהו לשתי החברות או לבעליה, שכן הפיצוי המיטבי בגין פעילותן של שתי החברות התקבל כבר במסגרת הפיצוי שניתן לחברת קיסר. עוד מצאה המשיבה לנכון להעיר (בסעיף 93), כי בחינה כלכלית של התביעה מעלה כי במידה ועמדת המשיבה בנושא "עיקר הפעילות" היתה שונה - היה מקום להמליץ לועדה המיוחדת להפחית כל פיצוי למערערת, מכח סעיף 69(ב) לחוק (שעניינו הפחתת פיצוי במקרים יוצאי דופן), הואיל והפעילות העצמאית, אם היתה, "נבלעה" בפעילותה של חברת קיסר, אשר זכתה לפיצוי משמעותי לפי שווי הנכסים, שהינו גבוה יותר מפיצוי לפי השווי הפיננסי של פעילות המערערת, ולכן בהחלטה על פיצוי נפרד של המערערת יהא משום כפל פיצוי. 17. המערערת הגישה ערעור על ההחלטה הסופית הראשונה ביום 16/12/07 ב-וע 167/07 (להלן - הערעור הראשון). 18. ביום 4/3/08 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת ענת זינגר בערעור הראשון, שבו הוחזר עניינה של המערערת לדיון בפני המשיבה בנושאים הבאים: (א) אם אכן הושתתה ההחלטה הסופית הראשונה על מערכת היחסים בין החברות - על המשיבה להבהיר את מקור סמכותה לבחון מערכת יחסים זו. אם תמצא המשיבה שהדבר אינו בסמכותה - עליה להשלים את בחינת גובה הפיצוי במסלול הפיננסי, ורק לאחר מכן, אם תרצה בכך, תוכל המשיבה לפעול לפי סעיף 69 לחוק. (ב) אם הושתתה ההחלטה הסופית הראשונה על אי עמידה בהגדרת "עסק פעיל" - תינתן זכות למערערת להשלים ראיותיה וטענותיה בעניין זה. כב' השופטת זינגר הורתה למשיבה לתת דעתה לאישיות המשפטית הנפרדת של החברות, וכן לטענות בדבר הניסיונות למכור את חברת קיסר בשנת 2002, ומה התוצאה שהיתה מתקבלת אם אכן היתה המכירה יוצאת אל הפועל עוד טרם ליום הקובע. 19. לאחר פסק הדין של כב' השופטת זינגר, נתנה המשיבה ביום 30/4/08 החלטה מיוחדת, שבה ניתנו הבהרות שדרש בית המשפט. 20. ביום 7/9/08 התקיים למערערת שימוע נוסף בפני המשיבה, אשר במסגרתו נחקר עד מטעם המערערת מר חיים מור יוסף, ולאחר מכן ניתנה ביום 5/1/09 ההחלטה הסופית נשוא הערעור שלפנינו. 21. ביום 9/9/09 התקיים בפניי דיון מקדמי בערעור, ובו הוחלט כי הואיל והשאלה המרכזית לעניין קביעת זכאותה של המערערת לפיצוי על פי החוק היא שאלת מבחן "עיקר הפעילות בשטח המפונה" - יוגשו סיכומים על ידי הצדדים לגבי שאלה זו בלבד, כאשר כל הטענות שנטענו, הן בכתב הערעור והן בתגובת המשיבה, נותרו על כנן. טענות המערערת 22. טענתה העיקרית של המערערת הינה, כי היתה לה פעילות עצמאית בשטח המפונה וכי עיקר פעילותה היה שם, ולפיכך היא זכאית לפיצוי הואיל והיא עומדת בכל המבחנים שנקבעו בחוק. המערערת טוענת בהקשר זה, כי חלה "אבולוציה" בהחלטות המשיבה בעניין "עיקר הפעילות", וטענה שולית של המשיבה בעניין זה הפכה לפתע לטענתה המרכזית. 23. המערערת טוענת, כי שגתה המשיבה בכך שקבעה כי למערערת אין זיקה לשטח המפונה מאחר ולא העסיקה עובדים זולת מר טל, וזאת לאור עדותו של העד מטעמה, מר מור יוסף, וכי לא התנהלה אצל המערערת פעילות עצמאית בשטח המפונה. 24. עוד נטען, כי שגתה המשיבה בקובעה כי היחסים בין שתי החברות הוכתבו מתכנוני מס, כי עמלת השיווק היתה תחליף למשכורתו של טל בחברת קיסר, וכי ההסכם לא קויים ושיעור העמלה נבע מהתחשבנות פרטנית בין טל לבין המנוח. המערערת טוענת גם, כי שגתה המשיבה כאשר קבעה שעמלות השיווק הינן דמי ניהול ומשקפות משיכת בעלים. 25. טענה נוספת בפי המערערת, כי החלטת המשיבה לפיה אין המערערת זכאית לכל פיצוי על פי החוק פוגעת בזכות הקניין שלה, בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי למעשה מדובר בהחלטה מגמתית, שכל כולה באה להצדיק אי מתן פיצוי למערערת במסגרת "התחשבנות" עם חברת קיסר על גבה של המערערת, לאחר שחברת קיסר זכתה לפיצוי מוגדל בטעות. טענות המשיבה 26. לטענת המשיבה, המערערת לא עמדה בתנאי הסף העיקרי שנקבע בחוק - "עיקר פעילות" בשטח המפונה. המשיבה מדגישה, כי על פי החוק לא די שלעסק היתה פעילות כלשהי בשטח המפונה, ואפילו לא די שלעסק היתה פעילות רבה בשטח המפונה, אלא על העסק להראות שעיקר פעילותו היתה בשטח המפונה, והמערערת לא הצליחה לעשות כן. 27. המשיבה טוענת, כי למערערת לא היה כל רכוש קבוע בשטח המפונה, הלקוחות מולם עבדה היו כולם מחוץ לשטח המפונה, לא היתה למערערת כל פעילות ממשית, אם בכלל, בשטח המפונה והיא לא הוציאה הוצאות בשטח המפונה, כתובתה הרשומה היתה בתל-אביב, והיא אף נרשמה במשרדי מע"מ בתל-אביב. בנסיבות אלה, טוענת המשיבה, כי המערערת לא קיימה את התנאי בלעדיו - אין של "עיקר פעילות" בשטח המפונה, וממילא אין היא זכאית לפיצוי על פי החוק ואין לה כל טענה אמיתית בעניין זה. לטענת המשיבה, המערערת מפרידה באופן מלאכותי בין האינדיקציות השונות, אשר כל אחת בפני עצמה אמנם אינה חזות הכל, אולם משקלן המצטבר, בצירוף נסיבותיו המיוחדות של המקרה, מעידים על כך שלמערערת לא היה "עיקר פעילות" בשטח המפונה. 28. המשיבה טוענת כי החלטת הביניים מיום 7/3/06 לפיה עומדת המערערת בתנאי הזכאות על פי החוק ניתנה בטעות, ולכן היה זה מחובתה, כרשות מינהלית, לתקן את הטעות וכך נעשה בהחלטה המבטלת. 29. עוד טוענת המשיבה, כי במקרה דנן מדובר ב"משחק עמלות", כלשונו של מר טל עצמו - המערערת מדווחת כי מדובר בעמלות שיווק, ואילו חברת קיסר מדווחת על אותם כספים ממש כי מדובר בשכר למר טל, וכל חברה טוענת את הטענה שנוחה לה לצורך הגדלת הפיצוי. לפיכך, טוענת המשיבה, וזאת במנותק ובנוסף לשאלת "עיקר הפעילות", כי למערערת לא היתה פעילות אמיתית כלשהי בשטח המפונה, וגם מסיבה זו אין היא זכאית לפיצוי. דיון והכרעה 30. סמכויותיה של ועדת הזכאות מפורטות בסעיף 11 לחוק, וביניהן - לקבוע את זכאותו של תובע לפיצויים ואת היקף הזכאות לפי הוראות החוק, וכן לקבוע את סכומי הפיצויים המגיעים לתובע לפי הוראות החוק (סעיף 11)(1) ו-(2)). החלטותיה של ועדת הזכאות לפי סעיף 11(1) ו-(2) לחוק נתונות לערעור בפני בית משפט זה, ובמסגרת זו הוגש הערעור שלפנינו. 31. בהפעלת סמכויותיה האמורות, על ועדת הזכאות לפעול בהתאם למטרותיו של החוק, המפורטות בסעיף 1 לחוק, דהיינו להעניק פיצוי הוגן וראוי, בנסיבות המיוחדות של העניין, על מנת לאפשר לזכאים לשקם, ככל שניתן, את חייהם במקומם החדש מחוץ לשטח המפונה, לאחר ההתנתקות. עם זאת יש לזכור כי מטרות אלה - שני פנים להן. פן אחד, כפי שנאמר לעיל - יש להעניק לזכאים פיצוי ראוי והוגן על פי הוראות החוק, ומאידך - המחוקק ביקש למנוע מצב של כפל פיצוי, או של מתן פיצוי אשר גם אם הוא מחושב על פי הוראות החוק, הרי שבנסיבות המיוחדות של עסק מסויים יש בחישוב כאמור כדי להביא להענקת פיצוי העולה במידה ניכרת על פיצוי הוגן וראוי, והוא בבחינת כפל פיצוי. 32. המחוקק הטיל אם כן על ועדת הזכאות לבחון תחילה את השאלה המשפטית האם עסק מסויים עומד בכל תנאי הזכאות לקבלת הפיצוי על פי החוק. היה ומסקנת הועדה היא כי אכן התקיימו כל התנאים המצטברים שפורטו בפסקה 4 לעיל - ייערך תחשיב פיצוי לעסק התובע. היה והמסקנה היא כי העסק לא עמד בתנאים שנקבעו בחוק, כולם או חלקם, ובמיוחד מבחן "עיקר הפעילות" - כי אז על ועדת הזכאות לדחות את התביעה. כאמור, מדובר בשאלה משפטית, הניתנת לערעור במסגרת סעיף 17 לחוק. 33. עם זאת, המחוקק לא הסתפק במתן הסמכות האמורה בלבד לועדת הזכאות, אלא העניק לה סמכות נוספת, והיא הסמכות להפחית, בתנאים מסויימים ויוצאי דופן, את הפיצוי גם אם העסק עומד בכל תנאי החוק ולכאורה זכאי מבחינה משפטית לקבלת הפיצוי, אך תוצאה זו הינה קשה ומבחינה כלכלית מביאה לכפל פיצוי. כשם שדיני המס העניקו סמכות לפקיד השומה או למנהל מע"מ להתעלם מעסקה או מפעולה מסויימת אם הוא סבור שהיא מלאכותית או בדויה או שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה (ראה סעיף 86 לפקודת מס הכנסה וסעיף 138 לחוק מע"מ) - כך גם ניתנה לועדת הזכאות סמכות להקטין פיצוי במקרים יוצאי דופן ובאישור הועדה המיוחדת, כאמור בסעיף 69 לחוק, אשר קובע: "(א) ועדת זכאות רשאית להקטין את הפיצוי לפי סימן זה במקרים יוצאי דופן, שבהם אופן החישוב לפי סימן זה ולפי התוספת השלישית אינו תואם את נסיבותיו המיוחדות של העסק, ולפיכך הפיצוי המחושב כאמור עולה במידה ניכרת על פיצוי הוגן וראוי. (ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), בקביעת פיצוי לפי סימן זה, רשאית ועדת זכאות לערוך התאמות שמטרתן לבטל את השפעתן של עסקאות מלאכותיות או של עסקאות שנעשו שלא בתנאי שוק, על הנתונים המשמשים בחישוב הפיצוי. (ג) בטרם תחליט ועדת זכאות כאמור בסעיף זה, תיתן לזכאי הזדמנות לטעון את טענותיו. (ד) החלטת ועדת הזכאות לפי סעיף זה טעונה אישור הועדה המיוחדת, והיא נתונה לערעור; על הערעור יחולו הוראות סימן ג' לפרק ג'". 34. המטרה של מניעת או הקטנת פיצוי במקרים שבהם אין הצדקה עניינית לתיתו לעסק מסוים ושהענקתו עלולה לגרום לכפל פיצוי, מצאה ביטוי גם בסעיף 71 לחוק, אשר קובע: "היו שניים או יותר זכאים לפיצוי לפי סימן זה בשל אותו עסק או סניף, או בשל אותו רכיב כמשמעותו בתוספת השלישית, יחושב הפיצוי המגיע להם יחד כאילו הם היו זכאי אחד בלבד." 35. במקרה שלפנינו אם כן, השאלות שנשאלות הן: (א) האם המערערת אכן לא עמדה בתנאי הזכאות על פי החוק, בעיקר לגבי מבחן "עיקר הפעילות", ולכן איננה זכאית לפיצוי. (ב) בהנחה שהתשובה לשאלה (א) היא שלילית והמערערת עמדה בתנאי הזכאות על פי החוק- האם בנסיבות המיוחדות של העניין מן הראוי לפעול להפחתת הפיצוי לפי סעיף 69 לחוק, מחשש לקיומו של כפל פיצוי. 36. ראשית ייאמר, כי מקובלת עלי עמדת המשיבה כי ועדת הזכאות, כמו כל רשות מינהלית, רשאית לתקן את החלטותיה אם התברר כי נפלה בהן טעות. בודאי שכך המצב במקרה שלפנינו, לגבי החלטת הביניים, אשר בה קבעה המשיבה כי על סמך סקירת הממצאים נחה דעתה כי המערערת עומדת בתנאי הזכאות, לרבות מבחן "עיקר הפעילות", בעוד שבסקירת הממצאים עצמה נאמר בדיוק ההפך. בנסיבות אלה, מדובר בטעות העולה מתוך ההחלטה עצמה, ולכן רשאית היתה המשיבה לתקן את הטעות בהחלטה המבטלת, ואף היתה חייבת לעשות כן. 37. ועתה עלינו להתייחס לשאלה העיקרית - האם המערערת אכן לא עמדה במבחן "עיקר הפעילות" כפי שנקבע בהחלטה המבטלת ובהחלטה הסופית נשוא הערעור, או שמא שגתה המשיבה בענין זה. 38. נראה כי שגתה המשיבה בקבלה את ההחלטה האמורה. כאמור, מדובר בשאלה משפטית ולא בשאלה כלכלית - מהי פרשנות המונח "עיקר פעילות" בשטח המפונה לצורך סעיף 64 לחוק, כאשר מונח זה לא הוגדר בחוק. הואיל ועל פי סעיף 2 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 כל אדם רשאי לייסד חברה כל עוד מטרתה אינה נוגדת את החוק, אינה בלתי מוסרית או אינה נוגדת את תקנת הציבור - רשאיות היו שתי החברות שלפנינו להחליט כי שיווק מוצריה של חברת קיסר לא ייעשה ישירות על ידה אלא באמצעות תאגיד נפרד, היא המערערת, כפי שנקבע בהסכם שביניהן. אילו לא היה נכרת ההסכם (אשר נכרת זמן רב לפני ההתנתקות וללא כל קשר לכך), וחברת קיסר היתה ממשיכה לשווק את מוצריה בעצמה - לא היתה מועלית כל טענה כי עיקר פעילותה איננה בשטח המפונה. מדוע אם כן צריך להשתנות המצב כאשר מדובר בשיווק באמצעות תאגיד נפרד, שהוקם כדין, בין אם כחברה קשורה ובין אם כחברה הזרה לחברת קיסר ? הואיל ואין מחלוקת כי עיקר פעילותה של חברת קיסר עצמה היתה בשטח המפונה, ולמעשה כל פעילותה היתה בשטח המפונה - נראה שהמסקנה המשפטית, להבדיל מהמסקנה הכלכלית, צריכה להיות שגם עיקר פעילותה של המערערת בתחום השיווק, אשר נובעת ונגזרת מפעילותה של חברת קיסר, היה בשטח המפונה. 39. המערערת נתנה למעשה "שירות" כהגדרתו בחוק מע"מ לחברת קיסר, שתמורתו קיבלה עמלה. במלים אחרות, המערערת ביצעה "עסקה" כהגדרתה בחוק מע"מ החייבת במס, ונראה שבאיצטלה זו גם דיווחה על עסקאותיה אלה למע"מ. יצויין, כי על פי הגדרת "שירות" בחוק מע"מ עבודת עובד למעביד איננה נחשבת לעסקה החייבת במס. לפיכך, אילו היה מדובר אך ורק בשכר עבודה של מר טל - לא היה מקום כלל לרישום המערערת כעוסק במע"מ. משנרשמה המערערת למע"מ ורישומה אושר על ידי רשויות מע"מ, ו משדיווחה על עסקאותיה - משמע שהיה מדובר בשירותי שיווק תמורת עמלה, ולא בשכר עבודה. משהגעתי למסקנה שהשירות האמור, שניתן על ידי המערערת, נובע ונגזר מפעילות חברת קיסר בשטח המפונה - לכן יש לראות שירות זה של המערערת כפעילות בשטח המפונה. 40. נראה שניתן לחזק מסקנה זו על ידי לימוד גזרה שווה מהוראות חוק מע"מ עצמו לענין מקום העסקה. בסעיף 15(א) לחוק מע"מ, שעניינו מקום העסקה במתן שירות, נקבע בין היתר כי יראו שירות כניתן בישראל (ועל כן חייב במס) אם הוא ניתן לחברה שלעניין פקודת מס הכנסה רואים אותה כתושבת ישראל או שהוא ניתן לגבי נכסים המצויים בישראל. אם "נציב" בסעיף 15 (א) האמור לחוק מע"מ במקום המלה "ישראל" את המלה "השטח המפונה", נגיע לתוצאה לפיה שירות שניתן לחברה "תושבת" השטח המפונה או שהוא ניתן לגבי נכסים המצויים בשטח המפונה - נחשב לשירות שניתן בשטח המפונה. 41. במקרה שלפנינו נחתם ההסכם בין החברות עוד בשנת 1991. בניגוד לנושאים אחרים כגון מיסוי, הרי שלענייננו אין נפקא מינא אם ההסכם הוארך בפועל אם לאו. כל עוד בפועל הועברו סכומים למערערת כעמלת שיווק והיא דיווחה על עסקאותיה למע"מ - יש לראותה כאמור כנותנת שירות לחברת קיסר. הואיל ועל פי ההסכם המערערת נתנה שירות של שיווק בלעדי לחברת קיסר, והתחייבה על הובלת מוצריה של חברת קיסר מהשטח המפונה ללקוחות אל מחוץ לשטח המפונה, ואף שולמו לה עמלות בגין שירותים אלה במשך שנים - היה מקום לקבוע כי עיקר פעילותה של המערערת היה בשטח המפונה, כפי שנקבע בהחלטת הביניים. הואיל וכאמור בחינת "עיקר הפעילות" היא שאלה משפטית, היה מקום לקבוע כי מבחינה משפטית עמדה המערערת בתנאי הסף של "עיקר פעילות" לצורך הזכאות לפיצוי על פי החוק. 42. על אף האמור לעיל, אי אפשר להתעלם מהנסיבות המיוחדות של המקרה דנן ומן השאלה האם, מבחינה כלכלית להבדיל מהבחינה המשפטית, אין לפנינו כפל פיצוי המצדיק התערבות מכח הסמכות שבסעיף 69 לחוק. אין צורך לחזור על הנסיבות המיוחדות שפורטו בהרחבה בטעוני הצדדים. נראה שיש בנסיבות אלה, כאשר מדובר בחברות קשורות המבצעות ביניהן "משחקי עמלות", כדברי מר טל , בעל השליטה המשותף בשתי החברות, כדי להביא למסקנה כי מבחינה כלכלית (להבדיל מן הבחינה המשפטית) ראוי ומוצדק להפעיל במקרה הזה את סעיף 69 לחוק ולהקטין את הפיצוי, כמובן באישורה של הועדה המיוחדת, כנדרש לפי הסעיף האמור, ולעריכת ההתאמות שמטרתן לבטל את השפעתן של הנסיבות המיוחדות על הנתונים המשמשים בחישוב הפיצוי. הפעלת סעיף 69 לחוק נדרשת במקרה דנן על מנת להגיע לפיצוי ראוי והוגן של שתי החברות הקשורות, חברת קיסר והמערערת, תוך מניעת כפל פיצוי. 43. הואיל והמשיבה בהחלטה הסופית נשוא הערעור העדיפה להתרכז בפן המשפטי ולקבוע כי עיקר פעילותה של המערערת לא היה בשטח המפונה ולכן אין היא זכאית לפיצוי, והואיל וכאמור נראה ששגתה המשיבה במסקנתה זו - אין מנוס מהחזרת התיק למשיבה, פעם נוספת, לצורך הפעלת סעיף 69 לחוק, לרבות העברה לאישור הועדה המיוחדת. נראה שמדובר במקרה מובהק אשר בו יש הצדקה להשתמש בסמכות שבסעיף 69 לחוק. סוף דבר 44. לאור כל האמור לעיל, יוחזר עניינה של המערערת פעם נוספת לדיון בפני המשיבה לצורך הפעלת סעיף 69 לחוק. 45. אשר להוצאות - על אף שלמעשה הערעור התקבל לעניין שאלת קיום תנאי הזכאות של המערערת לפיצוי על פי החוק, הרי שלאור החלטתי להחזיר את התיק למשיבה לצורך הפעלת הסמכות שבסעיף 69 לחוק - בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. תוכנית ההתנתקות / מפונים