השאלה המתעוררת היא: האם השיקים אשר הכילו הוראה "שלמו ל....." להבדיל מההוראה המקובלת "שלמו לפקודת..." הינם שיקים סחירים ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צ'קים לא סחירים: 1. המשיב, שהוא תאגיד בנקאי, הגיש לביצוע 5 שיקים שחוללו כנגד המבקש להיותו מושך השיקים וכנגד מר עווד בסאם (להלן: "בסאם") להיותו הנפרע והמסב של השיקים. 4 מתוך חמשת השיקים הוגשו לביצוע ונפתח בגינם תיק הוצל"פ 13-00956-10-1 כנגד המבקש וכנגד בסאם וזאת כמפורט להלן: מס' השיק סכום השיק בש"ח ז.פ. השיק 1092 16,700 18/11/09 1067 14,350 1/12/09 1155 20,000 27/12/09 1221 17,600 30/12/09 השיק החמישי שהוגש לביצוע כנגד המבקש וכנגד באסם אשר בגינו נפתח תיק הוצל"פ 13-02243-10-2 שמספרו 1222 ע"ס 17,600 ₪ ז.פ. 30/1/10. חמשת השיקים חתומים בחתימת המבקש כמושך של השיקים לפקודת בסאם ומשוכים על בנק טפחות מזרחי סניף 473. על הצד הקדמי של 5 השיקים הודפס הכיתוב הבא: "שלמו ל ליד המילים שלמו ל..... נכתב שמו של עווד בסאם בכתב ידו של המבקש. (חמשת השיקים שצויינו לעיל יקראו להלן ולשם קיצור: "השיקים"). השיקים הוסבו ע"י בסאם והועברו למשיב כנראה במסגרת עסקת נכיון שיקים. 2. המבקש הגיש שתי התנגדויות לביצוע השיקים (התנגדות אחת במסגרת כל תיק הוצל"פ) ועקב הגשת ההתנגדויות נפתחו שני תיקים אזרחיים: 16752-05-10, 6010-05-10). 3. המבקש טען בהתנגדויותיו 3 טענות עיקריות והן: א. עסקת היסוד אשר במסגרתה ניתנו השיקים לבסאם בוטלה וקיים כשלון תמורה מלא. ב. המשיב איננו אוחז כשורה בשיקים. ג. השיקים אינם סחירים מאחר שהכיתוב המופיע עליהם הוא "שלמו ל..." ולא "שלמו לפקודת..." ולפיכך לא ניתן היה להעבירם לצד ג' במסגרת עסקת נכיון שיקים. 4. ביום 30/5/10 הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב בטענה המשפטית שנטענה ע"י המבקש, אשר לפיה השיקים אינם סחירים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בהתאם להחלטתי, כאשר המבקש טען בנחרצות שהשיקים בלתי סחירים וצירף לסיכומיו אסמכתאות ואילו המשיב טען בנחרצות יתר שהשיקים הינם סחירים ואף הוא צירף לסיכומיו אסמכתאות שונות התומכות בגירסתו זו. דיון והכרעה: 5. טרם התייחסותי לשאלת סחרות השיקים, ראיתי לנכון להתייחס לשתי הטענות הנוספות שנטענו ע"י המבקש. טענה שהמשיב אינו אוחז כשורה: ע"פ ההלכה הפסוקה, בית המשפט אינו אמור להכריע בטענה הנ"ל בשלב הדיון בהתנגדות והיא צריכה להיות מוכרעת בתיקים העיקריים לאחר מתן רשות להתגונן ובמידה ותינתן רשות כזו. לפיכך, אני מוצא את עצמי פטור מלהתייחס לטענה הנ"ל. טענת המבקש לכשלון תמורה מלא: אמנם לא התקיים דיון בהתנגדויות שהוגשו ע"י המבקש והמצהירים מטעמו לא נחקרו, אולם, בית המשפט מוסמך לדון בבקשה על יסוד הנטען בה ובתצהירים בלבד, מבלי להיזקק לחקירת המצהירים, וזאת בהתאם להוראת תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. במקרה שבפנינו ולאור הנטען בבקשה, אני סבור שניתן להכריע בטענה הנ"ל מבלי להיזקק לחקירת המצהירים. לטענת המבקש, השיקים נמסרו לידי בסאם במסגרת עסקה שנערכה ביניהם שעיקרה יציקת יסודות לאנטנות. לטענת המבקש, לאחר מסירת השיקים לבסאם, בסאם הודיע לו שאינו יכול להשלים את העבודה והעסקה ביניהם בוטלה והמבקש השלים את העבודות בעצמו. המבקש לא טען בבקשתו שהעבודות שהוזמנו לא בוצעו כלל, והוא טען שהעבודות לא הושלמו. המבקש לא פירט בבקשתו אילו עבודות בוצעו ע"י בסאם ואיזה עבודות לא בוצעו ומה תמורתן. על אף זאת, אני סבור שיש מקום לתת למבקש רשות להתגונן בפני בקשות הביצוע והייתי שוקל לחייב את המבקש בהפקדת חלק מהסכום הנתבע אילולא קיום הטענה השלישית, אשר לפיה השיקים בלתי סחירים והסיכויים הטובים לקבלתה. שאלת סחרות השיקים: השאלה המתעוררת היא: האם השיקים אשר הכילו הוראה "שלמו ל....." להבדיל מההוראה המקובלת "שלמו לפקודת..." הינם שיקים סחירים? הדעות בין השופטים ובין המלומדים חלוקות בשאלה זו, כפי שניתן ללמוד מסיכומי הצדדים והמסמכים שצורפו אליהם. דעה אחת קובעת ששיקים כנ"ל הם סחירים וסחרותם לא הוגבלה עקב השמטת המילה "לפקודה" מהכיתוב על השיקים והנימוקים התומכים בדעה זו הם: א. עפ"י ההלכה הנוהגת בדיני שטרות מקדמת דנא דרושות מילים מפורשות כדי לשנות את תכונת סחרותו הטבעית של שטר ויש לציין זאת באופן ברור ומפורש. ב. בע.א. 467/59 שמואל הירש נ' דוד זוננבליק פ"ד י"ד (1) 502, 504 נקבע: "המילים או לפקודתו המודפסות בדרך כלל על טופס של שיק היו מיותרות נוכח סעיף 7(ד) לפקודת השטרות הנ"ל, כאשר מחק המערער את המיותר, לא עשה דבר וחתם על מסמך שהיה מטבעו סחיר". ג. בע.א. 24/67 איגלברג יעקב נ' אברהם זירסברוד ואח' פ"ד כ"א (2) 33, 35 כב' השופט זוסמן כתוארו אז קבע: "...אף מחיקת המילה "לפקודת" שבוודאי לא באה ..... כדי למנוע סיחורו של מסמך, אינה מוציאה שטר מכלל המסמכים הסחירים". ד. ההלכה הנ"ל אומצה גם בע.א. 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ פ"ד נ"ה (4) 83 ושם נקבע: "אין לשכוח כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר - שכן הדין קובע שיק הוא "לפקודה" (סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] - המופיע כעניין שבשיגרה בכל השיקים. ראו ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק [6], בעמ' 504). הבנקים, שמדפיסים את טופסי השיק, לא למדו לקח וממשיכים להשתמש בדיבור זה ("לפקודה") בלא כל צורך, ותוך גרימת בעיות פרשנות והתדיינות מיותרת. יש לקוות כי ביום מן הימים ישמעו לדעת יועציהם המשפטיים וימחקו תוספת מיותרת זו". באותו פסק דין אף צויין שהשיק הודפס ע"י הבנק הנמשך כשהוא מציין את המילים "שלמו ל..." ובעשותו כך, נראה כי הבנק הפנים את הערתו של כב' בית הנשיא בע.א. 6909/00 ואת העובדה כי אין למילה "לפקודת" משמעות שהרי השיק הנו מסמך סחיר. ההלכה הזו אומצה שוב ע"י ביהמ"ש העליון ברע"א 2115/00 ..... תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם) אשר קבעה שהקביעה שסחרותו של השטר לא נפגעה עקב מחיקת המילה "לפקודת" נכונה ללא ספק מבחינה משפטית. הדעה האחרת קובעת שסחרותם של השיקים הוגבלה עקב השמטת המילה "לפקודה" מהכיתוב בשיקים וזאת מהנימוקים הבאים: א. בע"א 1560/90 ציטאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מ"ח(4) 498 נקבע ע"י כב' הנשיא שמגר: "בימינו אנו, ירדה קרנו של רעיון הסחרות כרעיון על בדיני השטרות (דברי הנשיא שמגר - שם בעמ' 517), ורק במקרים גבוליים בהם לא ניתן לעמוד באופן ברור וחד משמעי על כוונת הצדדים, תינתן עדיפות לסחרות". ב. בהערת האגב של כב' השופט זוסמן בפרשת איגלברג (ע"א 24/67) שצויינה לעיל נקבע: "...אף מחיקת המילה "לפקודת" שבוודאי לא באה אלא כדי למנוע סיחורו של המסמך, אינה מוציאה שטר מכלל המסמכים הסחירים". דהיינו, מחקית המילה לפקודה מעידה על כוונה למנוע סיחור השטר ובהתאם להלכת ציטאט יש ליתן משקל לכוונת הצדדים. ג. בפסק דינה של כב' השופטת טנוס בת.א. 3042/03 - עכו מיום 15/10/07 הגיעה למסקנה שהשיקים לא סחירים לאור הנתון שנרשמו "שלמו ל...." בצירוף מערך הראיות בתיק (ההדגשה שלי - נ. מוראני). יוצא שבית המשפט אמור להתחשב גם במערך הראיות בתיק והדבר אינו מוכרע עפ"י צורת השיק בלבד והכתוב בו. ד. כב' השופטת טנוס אף התייחסה בפסק דינה לדעת המלומד ש' לרנר אשר הביע את דעתו כי הגישה החדשה שהחלה בפרשת ציטאט ונועדה להגן על הצרכנים תוך צמצום סחרותם של השטרות, "מבטלת למעשה את ההלכות היישנות באשר לשיקים שהמושך מחק בהם את המילה "לפקודת" או את המילים "או לפקודתו" מחיקות אלה מלמדות על כוונת המושך להגביל את סחרות השיק, ולאור הלכת ציטאט, יש לפרש את השיק בהתאם לגישה זו". 7. האם בית משפט זה מוסמך להכריע בשאלת סחרות השיקים בשלב הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן? התשובה לשאלה זו שלילית וזאת משני נימוקים: א. הכרעה בשאלה זו בשלב זה של הדיון יכולה לגרום לדחיית התביעה במקרה ובית המשפט יגיע למסקנה שהשיקים אינם סחירים, ובהיותי מכהן כרשם בבית משפט שלום, אינני מוסמך להורות על דחיית התביעה. ב. יתכן ולצורך הכרעה בשאלת סחרות השיק, בית המשפט אמור להתחשב "במערך הראיות בתיק", כפי שנקבע ע"י השופטת טנוס, כאמור לעיל ובית משפט זה אינו מוסמך לשמוע ראיות בתיק ולהכריע על פיהן. 8. אשר על כן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובע שהמבקש השכיל להעלות טענת הגנה אפשרית שהשיקים נשוא התיקים אינם סחירים ודי בכך כדי לתת לו רשות להתגונן בפני בקשות הביצוע. לפיכך, אני נותן למבקש רשות להתגונן בשני התיקים והתצהירים שצורפו לבקשה ישמשו כתבי הגנה בתיקים העיקריים. 9. על אף שלא נתבקשתי ע"י מי מהצדדים לאחד את התיקים, לאור זהות הצדדים והטיעונים בשני התיקים, אני מורה על איחוד הדיון בהם באופן שהמשך הטיפול בהם יהיה בפני אותו גורם שיפוטי (16752-05-10, 6010-05-10). 10. הוצאות הבקשות יוטלו ע"י ביהמ"ש אשר יכריע בתיקים העיקריים ועפ"י שיקול דעתו.שיקים