שיפוי המל''ל בגין קצבת נכות כללית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיפוי המל''ל בגין קצבת נכות כללית:

1. בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

2. התובע, המוסד לביטוח לאומי, הגיש כנגד הנתבעות תביעה במסגרתה עתר לחייבן לשלם לו סך של 690,625 ש"ח.

כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שהצדדים חתמו על הסכם לפיו, מחוייבת הנתבעות לפצותו בגין תשלומים ששילם באותם מקרים בהם עשויות הנתבעות להיות אחראיות לפצותו מכח סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995.

ביום 1.2.2002, בדרכה לעבודה ותוך כדי חצייתה את כביש, נפגעה הגב' רינה איבגי (להלן: "הנפגעת") מרכב נוסע (להלן "התאונה"). בעקבות התאונה הגישה הנפגעת תביעה לקביעת דרגת נכות למחלקת נפגעי עבודה של התובע.

3. התובע לא ציין בכתב התביעה מה היו מסקנות הועדות הרפואיות אשר בדקו את התובעת עקב התאונה נשוא התביעה. עיון בנספחי כתב התביעה, מעלה כי ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי קבעו כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה.

ועדה רפואית (נכות מעבודה) של המוסד לביטוח לאומי מיום 16.12.2002 קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות הקשורה לתאונה.

ועדה זו הסתמכה, ביו היתר, על אבחון רפואי שנערך לתובעת על ידי ד"ר שחר, בתחום א.א.ג., אשר קבע בחוות דעתו מיום 24.11.2002 כי אין קשר סיבתי בין בעיותיה של הנפגעת באזניים ועל אבחון רפואי שנערך לתובעת על ידי ד"ר גוטמן, בתחום הפסיכיאטריה, אשר קבע בחוות דעתו מיום 24.11.2002, כי אין קשר סיבתי בין מצבה בתחום הפסיכיאטרי לבין התאונה מיום 1.2.2002.

ועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה) של המוסד לביטוח לאומי מיום 28.4.2003 קבעה כי:

"לא היו כל תלונות צוואריות או על ברך שמאל. לעומת זאת המציאה C.T. מותני ותלונות מותניות ללא כל ממצא אובייקטיבי או הגבלה תפקודית. אין נכות אורטופדית... על פי רישומים רפואיים שעמדו לרשות הוועדה מבי"ח אסף הרופא התובעת סבלה מכולסטאטומה - כלומר דלקת כרונית של האוזן שאינה קשורה לתאונה ולכן אין כל נכות הקשורה לאירוע התאונתי מ - 1.2.02".

ועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה) של המוסד לביטוח לאומי מיום 4.9.2003 קבעה כי:

"הבדיקות הנוירולוגיות אשר בוצעו היו תקינות. תלונות הנפגעת אשר הופיעו בפני הועדה אינן עונות על הקריטריונים של P.T.S.D אלה (כך במקור - א.ר.) במצב דיכאוני בה נעשה גם נסיון להתאבדות. הועדה בדיעה שהפרעותיה הנפשיות אינם קשורות לאירוע הנדון בגלל אופיים... כאמור בדו"ח קודם: אורטופדית אין נכות ולאור ממצאי בדיקת הועדה אין גם נכות נפשית הקשורה לאירוע הנדון".

הנפגעת הגישה תביעה לנכות כללית וביום 13.12.2005 קבעה ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) של המוסד לביטוח לאומי את נכותה בשיעור 73%, בגינה זכאית היא לקצבת נכות. ראוי לציין כי ועדה נוספת מיום 26.12.2008 שינתה קביעה זו והפכה את הנכות הצמיתה לנכות זמנית.

4. לטענת התובע, בינו לבין הנתבעות קיים הסכם, לפיו מחוייבות הנתבעות לפצותו בגין תשלומים ששילם באותם מקרים בהם עשויה הנתבעת להיות אחראית מכח סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי.

התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה הוא שילם וישלם לנפגעת סכומי כסף במסגרת זכאותה לקצבת נכות, וכי מכח ההסכם והחוק כאמור, על הנתבעות לפצותו בגין 80% מסך הקצבאות שהועברו ויועברו על ידיו לנפגעת, בסך של 690,625 ₪ וכן, ריבית על פי ההסכם בין הצדדים.

5. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, הפנו הנתבעות לקביעות הועדות הרפואיות השונות של התובע במסגרת ענף נפגעי עבודה, אשר קבעו, כאמור, כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לבין התאונה הנדונה מיום 1.2.2002 וכי לא נותה לנפגעת נכות כלשהי בגין התאונה.

6. הנתבעות מדגישות, כי יש לקביעת מחלקת נפגעי עבודה של התובע השלכה ישירה על תביעתה של הנפגעת כנגד הנתבעות מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לכן, מקום בו התובע עצמו קבע, באמצעות ועדות ומומחים מטעמו, כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לבין התאונה, הרי שהוא אינו יכול לתבוע שיפוי מהנתבעות על קצבאות אותן הוא משלם לנפגעת בשל מצבה הרפואי מכח נכות כללית.

7. הנתבעות טוענות כי דרכו של התובע נגועה בחוסר תום לב וכי היא מהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט. הנתבעות הפנו בבקשתן לפסיקה אשר הדגישה את חובת תום הלב, היושר וההגינות הנדרשים מצד להליך בכלל ומרשות מרשויות המדינה בפרט.

8. עוד טוענות הנתבעות, כי במקרה הנדון מתקיים השתק שיפוטי, באשר התובע מבקש לסתור בתביעתו את קביעותיו שלו לפיהן, אין קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לתאונה. מאחר ובהליך תביעת נכות מעבודה שהוגשה על ידי הנפגעת קבע המוסד לביטוח לאומי כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה של הנפגעת לבין התאונה וכי לא נותרה לה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה, הוא מושתק מלטעון אחרת בהליך דנן בפני בית המשפט.

9. בנוסף, מצביעות הנתבעות על השיהוי הרב בהגשת התביעה. התאונה ארעה לנפגעת ביום 1.2.2002, בעוד שהתביעה הוגשה על ידי התובע ביום 29.1.2009, ערב תום תקופת ההתיישנות, דבר המסב להן נזק ראייתי.

10. התובע טען בתגובתו לבקשה, כי הוכחת הקשר הסיבתי בין הנכות הרפואית שנקבעה לנפגעת במסגרת ענף נכות כללית לבין התאונה, הינה ברת הוכחה וטרם נסתרה והפנה לפסיקה הקובעת כי תחילת מועד הנכות הכללית כמועד התאונה מהווה הוכחה לקשר סיבתי כאמור.

דיון והכרעה

11. עילת התביעה נשוא תביעת השיבוב דנן, הינה מכח חוק הביטוח הלאומי ומכח ההסכם בין הצדדים, אשר צורף לכתב התביעה, בגין גמלאות נכות כללית ששלם ואשר ישלם בעתיד המוסד לביטוח לאומי לנפגעת עקב נכותה הרפואית, כתוצאה מהתאונה.

עיון בכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים מעלה כי הם אינם חלוקים על כך שתביעת שיבוב מעין זו שלפנינו, מחייבת קשר סיבתי בין ארוע התאונה לבין הנכות הרפואית, וכפועל יוצא מכך, הגמלאות שמשולמות לנפגעת. קשר סיבתי זה מהווה בסיס לתביעת המוסד לביטוח לאומי, בין אם התביעה הינה מכח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי ובין אם התביעה הינה מכח ההסכם בין הצדדים. מכאן, שעל מנת לזכות בתביעת השיבוב, על המוסד לביטוח לאומי להראות קשר סיבתי בין הנכות שנקבעה לנפגעת וכספי הגמלה המשולמים לה בעקבות זאת, לבין ארוע התאונה מיום 1.2.2002.

ברע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח, פ"ד נד(4) 350, קבע בית המשפט העליון כי:

משנגזרת זכות ההשבה של המוסד לביטוח לאומי מזכות התביעה של המבקשת כלפי המשיבים, ברי שהמוסד לא רכש כל זכות שבתחלוף אלא כלפי אותו חלק בתגמולים המבטא את הנכות שהוסבה למבקשת בתאונה. אכן, כשם שמוגבלת זכותה של המבקשת כלפי המשיבים לנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, כך גם מוגבלת זכות השיפוי של המוסד - שבא בנעליה של המבקשת - לתגמולים שמשקפים את דרגת הנכות שהוסבה למבקשת בתאונה (שם, בעמ' 357
ובהמשך, הוסיף בית המשפט וקבע:

"חיובו של המזיק בהשבת שווי ההטבה למיטיבו מותנה בקיומו של קשר סיבתי מתאים. אין מדובר בקשר הסיבתי העובדתי בין המעשה המזיק לבין הסרת המחסום בפני תשלום הגימלאות. קשר כזה אכן מתקיים בעצם העובדה שאלמלא המעשה המזיק דהיום לא היו משתלמים התגמולים, לעומת זאת הקשר הסיבתי, שהוא תנאי לחיוב המזיק להשיב למיטיב ערך הטבתו, מתבטא בזיקה הסיבתית שבין המעשה העוולתי לבין הנזק דהיום, לאמור בין מעשה הנזיקין לבין הנכות שהוסבה בתאונה. אכן, המעשה המזיק חולל את הזכאות כולה, אך הוא הסב רק מקצת הנכות שבגינה קמה הזכאות. לנכות זו אחראי המזיק. נכות זו גודרת את זכות החזרה של המוסד אל המזיק".

(ראה בעניין זה, בר"ע (י-ם) 3410/07 המוסד לביטוח לאומי נגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (10.2.2008).

ברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (29.3.2006) חזר בית המשפט העליון ונתן תוקף להלכת פרלה עמר והחיל אותה באופן מפורש גם על המערכת ההסכמית שבין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט העליון כדלקמן:

"החבות לפי ההסכם היא בגין גמלאות המשולמות לנפגע בתאונת דרכים, וזאת במקום שבו חברת הביטוח אחראית לפי הדין לפצות את הנפגע "מכוח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים בגינה משתלמות הגמלאות לנפגע..." (סעיף 3 להסכם; ההדגשות הוספו). והדברים ברורים: ההסכמים בין חברות הביטוח לבין המל"ל באו להסדיר בדרך יעילה ועקבית את מערכת היחסים ביניהם ביישום סעיף 328 לחוק הביטוח לאומי, אך הם לא נועדו להפוך את חברות הביטוח - למעין "מוסד לביטוח לאומי", קרי לחייבן לשלם למל"ל עבור גמלאות ששולמו על-ידו בגין רכיבי נכות שאינם קשורים לתאונת-הדרכים (למשל, נכות קודמת מלידה או מחמת מחלה). לשון ההסכם והגיונו מחייבים להותיר על כנה את דרישת הקשר הסיבתי בין תשלום הגמלה לבין תאונת הדרכים, ואין כל מקום לפרש את ההסכם אחרת... גם העובדה שמנגנון החישוב שהותווה בעניין עמר אינו ניתן תמיד ליישום במערכת היחסים שבין המל"ל לבין חברות הביטוח (בשל הניתוק מהתביעה הנזיקית של הנפגע) אין בה כדי להכניס להסכם את מה שאין בו, לאמור: חבות של חברות הביטוח לשפות את המל"ל אף בגין תגמולים ששולמו לנפגע בגין מרכיבי נכות כללית שאינם קשורים לתאונה" (סעיפים 4 ו - 5 לפסק הדין).

(ראה גם רע"א 8779/08 המוסד לביטוח לאומי נגד איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (12.3.2009), רע"א 8244/08 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נגד המוסד לביטוח לאומי (17.3.2009), ע"א 11122/07 המוסד לביטוח לאומי נגד אריה חברה לביטוח בע"מ ואח' (11.11.2007), ת.א. (י-ם) 8048/04 המוסד לביטוח לאומי נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (25.7.2006), ת.א. (י-ם) 4844/00 המוסד לביטוח לאומי נגד ענבל חברה לביטוח בע"מ (19.3.2009)).

סיכומה של נקודה זו, תביעת שיבוב מעין זו שלפנינו, מחייבת קשר סיבתי בין ארוע התאונה לבין הנכות הרפואית, וכפועל יוצא מכך, הגמלאות שמשולמות לנפגעת.

12. במקרה שלפנינו, קבע המוסד לביטוח לאומי עצמו, באמצעות ועדות רפואיות ומומחים מטעמו, אשר בדקו את הנפגעת ונתנו חוות דעת בעניינה, כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי לבין התאונה מיום 1.2.2002.

כפי שפורט בהרחבה לעיל, הרי שועדה רפואית מיום 16.12.2002 קבעה, כי לא נותרה לנפגעת נכות הקשורה לתאונה, תוך אימוץ חוות דעת הממחים בתחומים א.א.ג. ופסיכיאטריה. בחוות דעתו מיום 24.11.02, קבע ד"ר שחר כי "אין קשר סיבתי בין בעיותיה באוזניים לבין התאונה". בחוות דעתו מיום 24.11.2002 קבע ד"ר גוטמן כי "אין קשר סיבתי בין הפרעה נפשית דכאונית ממנה סובלת התובעת לבין התאונה מיום 1.2.02. אין נכות פסיכיאטרית". ועדה רפואית לעררים מיום 4.9.2003 קבעה סופית כי לנפגעת לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה.

13. השאלה היא, האם לאור קביעות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (נכות מעבודה), אשר קבעו במסגרת הליך בדיקת נכותה של הנפגעת כי לא נותרה לה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה, רשאי הוא להעלות במסגרת תביעת השיבוב טענה הפוכה הגורסת כי הנכויות שנקבעו במסגרת ענף נכות כללית אצלו, כולם או חלקן, נובעות מהתאונה. לטעמי, התשובה לכך שלילית, לאור הכלל בדבר השתק שיפוטי החל בעניינו, מכוחו יש לדחות את טענות התובע מחמת חוסר תום לב. לכן, משעה שלא קיים קשר סיבתי בין הנכויות שנקבעו לנפגעת במוסד לביטוח לאומי לבין התאונה, הרי שמלכתחילה נדונה התביעה לכישלון ודינה להדחות על הסף.

סוגיית ההשתק השיפוטי

14. הכלל החל בהשתק השיפוטי עוצב בפסיקה בפסק דינה של כב' השופטת דורנר בע"א 513/89NTERLLEGO A/S נגד LINES BROS S.A - EXIN , פ"ד נט(6) 133, (להלן "פסק דין אינטרלגו"), שם נקבע כדלקמן:

"...בעל דין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלהתכחש לטענתו גם בהליך נגד יריב אחר (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) ולטעון טענה הפוכה" (שם, בעמ' 194).

פסק הדין אומץ בפסקי דין מאוחרים (ראה למשל, ע"א 1662/99 חזקיהו חיים נגד אליהו חיים, פ"ד נו(6) 295, רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ ואח' נ' ישראל פרידמן, פ"ד נ(5) 418.

ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נגד שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 הוסיף כבוד השופט גרוניס כי:

"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים... הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר... ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה (G. Spencer Bower, A.K. Turner The Law Relating to Estoppel by Representation [19], at p. 360)." (ההדגשות שלי - א.ר.).

בהמשך, הוסיף כבוד השופט גרוניס כי:

"אעיר כי איני משוכנע שאמנם הדרישה של הצלחה קודמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי..." (שם, בעמ' 633 - 634).

כבוד השופט רובינשטיין היה שותף לדעתו של כבוד השופט גרוניס בעניין זה וקבע כי:

אף אני איני סבור - על פני הדברים - כי לשם השתק שיפוטי נחוץ בכל מקרה התנאי של הצלחה קודמת בטענה כחוסמת העלאתה שוב, קרי שאם נתקבלה הטענה יש חשש להיווצרותן של החלטות סותרות של בתי-המשפט, אך אם נדחתה אין החשש קיים, וניתן להעלות את הטענה. לדידי, באספקלריית תום-הלב - ובלשון פשוטה, הגינות - אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי-המשפט, יהיו לטוען בחינת "תכנית כבקשתך" (שם בעמ' 637).

(ראה גם דבריו של כבוד השופט ג'ובראן בע"א 7497/07 יעקב רינגלר נ' אליהו לינדאור (22.2.2010).

15. בפסק הדין שניתן לאחרונה בת.א. (חיפה) 1072/04 פרחאן זייד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (10.1.2010), חזרה כבוד השופטת וילנר והבהירה את ההבחנה בין ההשתק השיפוטי לבין ההשתק הרגיל:

"דוקטרינת ההשתק השיפוטי מובחנת מההשתק הרגיל, בכך שבעל הדין שטען טענה בהליך אחד וטענתו התקבלה, מושתק מלטעון טענה סותרת בהליך האחר אף נגד יריב אחר שבעניינו לא קיים מעשה בית דין".

16. ברע"א 5733/96 עמד כבוד השופט אור על הרציונל שבבסיס דוקטרינת ההשתק השיפוטי:

"מאחורי ההשתק שאליו שואפים המבקשים, המבוסס על ההצהרה, עומדת בעיקרה טענה של הגינות ותום לב (ראו ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים (אבירם כרך א, תשנ"א), 96). על-פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר..." (ההדגשה שלי - א.ר.).

בית המשפט העליון עמד על תכלית ההשתק השיפוטי גם בעניין אינטרלגו:

"מטרתו של השתק זה היא כפולה: (א) במישור המשפט הציבורי, הוא נועד לשמור על טוהר ההליך המשפטי, ולמנוע מבעל דין לנצל לרעה את בתי המשפט ובכך לפגוע בהשלטת הצדק; (ב) במישור המשפטי הפרטי, תכליתו היא למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה על-פי הדין (בהנחה שהטענה המאוחרת היא הטענה הנכונה), וזאת על-ידי השתקת בעלי הדין מלטעון ומלהוכיח בבית המשפט טענות עובדתיות ומשפטיות גם אם הן נכונות" (שם, בעמ' 200).

בת.א. (חיפה) 1072/04 סיכמה כבוד השופטת וילנר את בסיס דוקטרינת ההשתק השיפוטי בשלושה:

"... בבסיס דוקטרינת ההשתק השיפוטי עומדות חובת תום הלב, ההגינות ותקנת הציבור".

17. במקרה שלפנינו מדובר בשני הליכים, שהראשון בהם התקיים בפני המוסד לביטוח לאומי והשני בבית המשפט. בית המשפט העליון יישם את דוקטרינת ההשתק השיפוטי והחיל אותה במקרים בהם העלה בעל דין טענות סותרות בשני ההליכים בפני ערכאות שיפוטיות. כבוד השופטת וילנר התייחסה לעניין זה בפסק דינה בת.א. 1072/04, שם נדונו גרסאות סותרות שהועלו על ידי התובע בפני המוסד לביטוח לאומי ובית המשפט, כדלקמן:

" יישומה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי ככזו, נעשה עד כה בפסיקה של בית המשפט העליון, במקרים בהם העלה בעל דין גרסאות או טענות סותרות בשני הליכים משפטיים. למיטב ידיעתי, טרם נדונה בפסיקה, באופן ישיר, יישומה של הדוקטרינה כהשתק שיפוטי דווקא, במקרים בהם דובר בשני הליכים שאחד מהם אינו הליך שיפוטי, כמו במקרה שלפנינו. "

בהמשך, קבעה כבוד השופטת וילנר כי:

" כשלעצמי, איני רואה כל מניעה להחיל  את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם במקרים אלה בהם הגרסה הראשונה נמסרה על ידי בעל הדין בהליך מינהלי/ ציבורי, המקנה לו טובת הנאה מכספי ציבור, והגרסה המאוחרת נטענה על ידו בבית המשפט. דרישות תום הלב, ההגינות וההוגנות, הן לב לבו של כל הליך ובודאי זה המתנהל לפני רשות ציבורית/מינהלית כמו המוסד לביטוח לאומי. ייחוד דרישות אלה רק להליך השיפוטי, מוקשה, ולטעמי, בלתי ראוי."


כבוד השופטת וילנר הפנתה לדבריו של כבוד השופט כהן בע"א 594/80 הרצל אליאב נגד הסנה, פ"ד ל"ו(3) 543, אשר התייחס לטענות סותרות שהועלו בפני שני טריבונאלים שונים - הליך בפני קצין התגמולים והליך בפני בית המשפט - וקבע כי:

"בעל הדין שטען לגרסה מסויימת לפני קצין התגמולים מושתק מלהעלות טענה הפוכה בתביעה בבית משפט" (שם, בעמ' 552).

18. המגמה הבאה לידי ביטוי בפסקי הדין הנ"ל הינה החלת הכלל של השתק שיפוטי גם במצב בו הליך אחד מתנהל בפני טריבונאל מנהלי מעין שיפוטי של המוסד לביטוח לאומי והשני בפני בית המשפט, מתוך החובה לשמר את הערכים של חובת תום הלב, ההגינות והיושר בניהול ההליך. המוסד לביטוח לאומי והועדות הרפואיות ממלאים פונקציות של טריבונאל מעין שיפוטי, הכפוף לביקורת שיפוטית של ערכאות בתי המשפט (ובפרט, בית הדין לעבודה). לאור הוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, קביעתן של הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי מחייבת בהליך השיפוטי, עת מוגשת תביעה לפיצויים על ידי הנפגע כנגד המבטחות.

זאת ועוד, דרישת תום הלב וההגינות חלה לא רק על נפגע המתדיין בפני המוסד לביטוח לאומי, אלא, בראש ובראשונה על המוסד לביטוח לאומי עצמו, המשמש, כאמור, רשות ציבורית וטריבונאל מעין שיפוטי. אם מושתק בעל דין מלהעלות טענות סותרות, הרי שעל אחת כמה וכמה, מושתקת הרשות הציבורית, המשמשת בעצמה כטריבונאל מעין שיפוטי, מלטעון טענות סותרות.

איני מוצא, אפוא, מניעה להחיל את הכלל של השתק שיפוטי על המקרה שלפנינו, למרות שמדובר בהליך ראשון שהתקיים בפני המוסד לביטוח לאומי והליך שני המתקיים בפני בית המשפט.

19. הנפגעת נפגעה בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה. ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי, בשני דרגים, סמכו ידיהן על חוות דעתם של רופאים שמינו, וקבעו כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לבין התאונה מיום 1.2.2002. קביעותיו של המוסד לביטוח לאומי, באמצעות הועדות הרפואיות בענף נכות מעבודה, לפיהן לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לתאונה וכי לא נותרה לה נכות רפואית כתוצאה מהתאונה, מנעו מהנפגעת קבלת תגמולים מהתובע (ובכך יצא התובע נשכר בהליך קודם וזכה ליתרון על בסיס טיעון הפוך). דרישת תום הלב וההגינות, העומדות בבסיס דוקטרינת ההשתק השיפוטי, אינן מאפשרות מצב בו מחד - בהליך המתנהל במוסד לביטוח לאומי, בשתי ערכאות פנימיות, המהוות טריבונאל מעין שיפוטי, יוכרע עניין מסויים ומאידך - יעלה המוסד לביטוח לאומי טענה הסותרת את קביעותיהן של ועדותיו הרפואיות שלו באותו עניין. לפיכך, משעה שהמוסד לביטוח לאומי קבע כי לא קיים קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של הנפגעת לתאונה, הוא מושתק מלהעלות טענה הפוכה בהליך בו פתח כנגד הנתבעות בבית המשפט.

20. כפועל יוצא מכך שלא קיים קשר סיבתי בין הנכויות שנקבעו לנפגעת במוסד לביטוח לאומי (נכות כללית) לבין התאונה, הרי שהתובע אינו זכאי לשיפוי מהנתבעות ולכן, דין התביעה להדחות.

21. סיכומו של דבר, התובע אינו זכאי לשיפוי מהנתבעות, בגין כספים ששלם ו\או ישלם לנפגעת בגין הנכות שנקבעה לה בענף נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי. לפיכך, אני דוחה את התביעה על הסף.

22. התובע ישלם לנתבעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח ומע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תוספות לתלויים בנכה

  2. נכות כללית 40%

  3. נכות כללית הכנסות

  4. היוון קצבת נכות כללית

  5. נכות כללית 39 אחוז נכות

  6. ערעור לבית הדין לארצי לעבודה

  7. ערעור על 74% נכות כללית

  8. צמצום השתכרות אצל שכירים ועצמאיים

  9. נכות כללית - ערעור על ועדה רפואית

  10. צמצום השתכרות ב 50% נכות כללית

  11. הגשת תביעה לנכות כללית באיחור

  12. ערעור על זכאות לקצבת נכות כללית

  13. תשלום קצבת נכות כללית שנה אחורה

  14. קצבת נכות כללית עקב הפסקת עבודה

  15. קצבת נכות כללית המשולמת להורה הנכה

  16. שיפוי המל''ל בגין קצבת נכות כללית

  17. נכות כללית מול מומחה מטעם בית משפט

  18. נכות 49%: ערעור על החלטת הוועדה לעררים

  19. קצבת נכות כללית רטרואקטיבית לאדם שנפטר

  20. ניכוי קצבת נכות כללית לנפגע תאונת דרכים

  21. הצעת עבודה לנכה (נכות כללית ביטוח לאומי)

  22. שיפוי המוסד ביטוח לאומי בגין נכות כללית

  23. זכאות ל 25% כאשר התביעה לנכות כללית נבלעת

  24. ערעור מטעם ביטוח לאומי על קצבת נכות כללית

  25. שלילת קצבת נכות כללית בגלל חוב לביטוח לאומי

  26. 54% נכות: ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים

  27. האם נכות כללית ''נכות על פי דין'' לפי סעיף 6ב

  28. מה ההבדל בין ועדה רפואית בנכות כללית לנכות מעבודה ?

  29. ועדה לעררים בענף נכות כללית - איבוד 60% מהכושר להשתכר

  30. שאלת ביצוע חישוב הגמלאותעל פי קביעות של וועדות נכות כללית

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון