שיקולי בית המשפט במתן סעד הצהרתי

שיקולי בית-המשפט, הנגזרים מתכליתם הסובייקטיבית והאובייקטיבית של דברי החקיקה האמורים נסבים סביב האינטרסים והערכים של התובע, הנתבע והאינטרס הציבורי הכללי. בהלכה הפסוקה, נקבעו קווים מנחים (Guide lines), שאינם בבחינת רשימה סגורה ,להפעלת שיקול דעתו הרחב של בית-המשפט ולשיקולים שאותם רשאי הוא לשקול בהחלטתו להעניק סעד הצהרתי. נפסק, כי "בית-המשפט אינו חייב לתת סעד הצהרתי, אפילו אם קיימת הזכות או מתקיים המצב, שלכאורה, מצדיקים מתן הצהרה, שכן נקודת המוצא היא, כי הדבר נתון לשיקול-דעת של יושר וצדק". (ע"א 656/79 גרינפלד, דלעיל, בע"מ' 316). כמו-כן, נפסק, כי: "מתן סעד הצהרתי לבעל דין עניין שבשיקול-דעת הוא, ובית-המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית-המשפט לשאול את השאלה, אם המבקש יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות. כך, אין בית-המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי: :ע"א 227/77, או כאשר מבקש פלוני להצהיר שאינו חייב לאלמוני, אלא אם כן קיימות נסיבות המצדיקות את הדבר." (בע"א - 1810/90 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קנדי חברה להשקעות ולבניןבע"מ, פ"ד מד (2), 737, 739 (1990); וראו - גם ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירב זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו (3), 41, 47 (2002). ברע"א 1910/04 אילנית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק ברקליס דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח (6), 193, 198 (2004) ,חזר בית-המשפט העליון על ההלכה דנן והדגיש: "... אין בית-המשפט נזקק בהכרח לכל תביעה לסעד הצהרתי המובאת לפניו... על מבקש הסעד ההצהרתי להצביע על אינטרס לגיטימי שלו בקבלת הסעד ועל כך שלא ייפגע למעלה מן המידה אינטרס של הצד שכנגד וכן של ציבור המתדיינים (למשל, לאור התחזית שיידרש הליך נוסף, הפער לסעד אופרטיבי כדי להשלים את המלאכה)."סעד הצהרתי