קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה ראוי לשמאי / תביעה לשכר טרחת שמאי: מהו שכר הטירחה הראוי לשמאי רכב, כאשר הוא עורך דו"ח נזקי רכוש לרכב? באיזה כלים ייבחן שכר הטירחה לאחר הכנת דו"ח השמאי העורך נזקי רכוש לרכב, זהו הנושא העומד בבסיס פס"ד זה. מדובר בשתי תביעות שעניינן הפרש שכ"ט שמאי, אשר לא שולם בתביעת צד ג' ע"י הראל חב' לביטוח. האם ראוי שכ"ט שמאי ייבחן לאור התעריף הנמוך יותר בעליל, המשולם ע"י חב' הביטוח במסגרת השימוש בשירותיו של השמאי "כשמאי בית", דהיינו שמאי הנותן חוו"ד במסגרת הסכם גלובלי עם חב' הביטוח והאם שכר הטירחה הוא נגזרת בהכרח של החלטת המבוטח האם להפעיל את הביטוח שלו (שאז שכר הטירחה יהיה נמוך ובמסגרת ההסדר של השמאי עם חב' הראל) או כתביעת צד ג', שאז שכ"ט השמאי יינתן במסגרת פרטית כחוות דעת פרטית וגובה שכה"ט יהיה מן הסתם גבוה יותר. אלה הם חלק מן השאלות כאמור שבהם יעסוק פס"ד זה. בתביעה מס' 5237-10-09 בעניין אבו רוקן זייד (להלן: "אבו רוקן"), מדובר בהפחתה כספית בשיעור של 126 ₪, דהיינו השמאי דן פרימן ביקש שכ"ט בשיעור של 676 ₪. חב' הראל אישרה סך של 550 ₪. בתביעה מס' 23345-08-09 בעניין בועז יהודה ארד (להלן: "ארד") מדובר בהפחתה כספית של 645 ₪, כאשר השמאי דן פרימן ביקש שכ"ט בשיעור של 1,645 ₪ וחב' הראל אישרה סך של 1,000 ₪ בלבד. למרות ששני התיקים עוסקים בדיוק באותה סוגייה, ולכן אוחדו לדיון אחד, בדעתי להעיר הערה מקדמית: הבאת תיק לפתחו של בימ"ש על קיזוז 126 ₪ משכ"ט שמאי, נראה בעיני, בכל הכבוד, דבר שראוי שיישקל בשנית ע"י הנתבעת. שמאי ערך דו"ח פרטי, הנתבעת לא חלקה על הדו"ח והעמידה את הרכב לבדיקה ע"י שמאי אחר, היא אף השתמשה לאור טיעוני התובע וסיכומיו בחווה"ד הזאת בתביעת שיבוב, כך שאין כל עוררין על הדו"ח. השמאי, בעדותו הקצרה בביהמ"ש הסביר, כי הנזק היה בעוספייה, דבר המחייב אותו לנסוע למקום ממקום משרדו באיזור מפרץ חיפה. הוא היה פעמיים במוסך והנזק היה בשיעור של כ- 4,500 ₪. הפחתה של 126 ₪ משכר טירחתו, בשים לב לפעולות שבוצעו, נראית לא במקום ודינה להידחות. עסקינן במשפט האזרחי ולא במשפט הפלילי, כך שלא ניתן לראות בתביעה בבחינת "זוטי דברים", אך במאמר מוסגר אציין שאילו היה הדבר אפשרי, כך הייתי רואה את העניין. כמובן שלאור עמדת הנתבעת לא נשאר לתובע אלא להגיש את התביעה, תביעה שאם היא כבר מוגשת, יש לנהל אותה להערכתי על בסיס טיעונים ולא על שמיעה כלשהי של ראיות, שכן מדובר ממילא עפ"י הנתבעת עצמה, בשיקול דעת של ביהמ"ש לגבי סבירות ההפחתה. זאת ועוד, הרצון של הנתבעת הוא להכפיף את השמאי לשכר טירחה נמוך יותר, על בסיס טענה שכשמאי הסדר או "שמאי בית" היה משולם לו שכ"ט נמוך יותר ב- 126 ₪ לערך. עניין זה כבר עלה בפסיקה ונדחה. ראה בר"ע 3395/08 מיכאל ברית נ' מנורה בו פסקה כב' השופטת ווסרקרוג בעמ' 2 סעיף 4 לפסק דינה: "אין מניעה כי חברת הביטוח תודיע מראש למבוטחיה כי עליהם לפנות לשמאים מטעמה, וכי שכר השמאות יוגבל. משלא עשתה כן, אין בקיומו של הסדר השמאים, כדי ללמד על שכר שמאות חריג; העובדה שניתן היה לשלם שכ"ט נמוך מזה ששולם, אילו נתנה חוות הדעת כחלק מהסדר עם חברות הביטוח, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי מדובר בשכר טרחה חריג, ועל הטוען לשכר חריג להצביע על טווח גובה השכר הנתבע על ידי שמאים, וכי השכר הספציפי גבוה באופן משמעותי מהמדרג הגבוה האמור; אדם שניזוק והוא מבוטח זכאי לקבל את כול נזקיו לרבות ההוצאות שהוציא לצורך הוכחת תביעתו, גם אם טרם ננקט הליך משפטי. סיום הליך לפני משפט אינו מחייב כי הניזוק יישא, ולו בחלק מזערי של נזקיו". ההגיון הצרוף מלמד, כי מאחורי נכונותו של השמאי לקבל בהכרח שכ"ט נמוך יותר, שעה שהוא מקבל נפח עבודה גדול יותר מחברות הביטוח וחי ממנו. השמאי הסביר זאת יפה בעדותו בביהמ"ש בעמ' 5 שורות 25-26: "זה דבר ידוע ששמאים מתלוננים על קיפוח בשכר הטירחה שמקבלים מחברות הביטוח. יכול להיות בחברת ביטוח נזק של 2,000 ₪ והעבודה פחות זמן. הכל תלוי בהיקף העבודה. כשמדובר במאה תיקים אתה מתפשר ויורד במחיר". נדמה לי שהרעיון מאחורי עדותו של השמאי הינה חוק "הממוצעים הגדולים", דהיינו, כאשר אתה נדרש לבצע 100-150 חוות דעת שמאיות בחודש עבור חברת ביטוח, ממוצע שכה"ט ביחס לחוו"ד עולה בהרבה על הסכום ששולם בגין חוו"ד אחת בפועל, שכן נפח העבודה בין תיק לתיק משתנה ולכן יהיו תיקים קטנים, שהשקעה עליהם תהיה שולית ויהיה תיק גדול יותר שההשקעה עליו תהיה גדולה יותר, ובסופו של דבר המספרים מתאזנים ומתקזזים. אגב, אני לא רואה שוני בין עורכי דין העובדים מצד אחד עם חב' ביטוח על בסיס העברת תיקים קבועה ואז שכה"ט המשולם להם נמוך בהכרח, לעומת מצב בו הפנייה אליהם נעשית בצורה פרטית ועל בסיס שכ"ט ספציפי, שאז שכה"ט, למרות שמדובר באותו תיק, שונה לחלוטין ובד"כ גבוה יותר. הנתבעת טענה שמדובר בתיקים שהיא מבקשת לנהל ולקבל פס"ד ברמה העקרונית. ניהול תיק ברמה העקרונית, מחייב שמיעת ראיות בדרך הרגילה ולא בדרך של ק.מ., שבמהלכו נשמע השמאי כבתיק זה. בין שלל טענותיה, כולל ברמת הניתוח של סוגיות הנוגעות לדיני הנזיקין (נזקי רכוש לרכב) צרפה הנתבעת דו"ח או חוו"ד של מומחה כלכלי, עליו שמה את יהבה. דו"ח זה מבטא לטענתה את שכה"ט הראוי בגין עבודת השמאי, תוך הפרדה כמתחייב מתוך תקנות הנחיית משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון (ואתייחס לעניין זה בהמשך) בין מרכיב ההוצאות שנגרם לשמאי הרכב ובין שכר טירחתו. חוו"ד זו, כעולה מתוך סיכומי ב"כ הנתבעת, שכללה אלפי שמאויות, אשר בוצעו בפיזור משרדי שמאים ובמסגרתה נקבע בין השאר, כי חוו"ד שמאית ממוצעת היא חוו"ד של הכנסה למשרד שמאים בסך כולל של 413 ש"ח, כאשר הסכום מחולק לשני פרמטרים: פרמטר אחד הינו 229 ש"ח בגין החזר הוצאות, לרבות הוצאות נסיעה. וסכום של 184 ₪ בגין שכר הטירחה עבור חוו"ד השמאי. הפועל היוצא אפוא, ששכ"ט של שמאי המבצע שמאות לרכב בדו"ח שהוא דו"ח לא מורכב, דהיינו ממוצע, עומד על 184 ₪ + מע"מ. אני תמה ראשית, אם ב"כ הנתבעת 2 היה מסכים לקבל שכ"ט שכזה בגין עבודתו. הסכום, בכל הכבוד, נראה על פניו מופרך ובלתי ראוי. מן הראוי היה שעורך חוו"ד שכזו, אילו מבקשים להגיש את הדו"ח כדו"ח שיש להכשירו ולקבלו כנתון נכון, יתייצב בביהמ"ש, ייחקר נגדית ויסביר כיצד ואיך הגיע לתוצאה האמורה, שנראית לפחות על פניו בלתי סבירה. עיינתי בדו"ח ואני סבור, כי ישנן שאלות שראוי היה נותן הדו"ח להיחקר עליו, כך למשל, לפחות על פניו, יש סתירה בין הטבלה אליה התייחס ב"כ הנתבעת בטיעוניו לבין עניינים נוספים העולים בדו"ח, דוגמאת אלה שיצויינו להלן. הדו"ח עצמו (דו"ח הכלכלן דני ידובסקי), מצביע על כך, כי בסוף חווה"ד נאמר כך: בסעיף 3.313 נאמר: "מטבלאות שכ"ט שמאי אשר פורסמו ע"י סהר ציון חב' לביטוח (מקבוצת הראל השקעות) וע"י כלל וסהר מרכז שירות לתביעות רכב, עולה, כי במקרה בו נדרש שמאי לצאת למקום אירוע שכ"ט יעמוד בשתי החברות על סך של 250 ש"ח לשעה". ולבסוף, בפרק 4 "סיכום וממצאים" נאמר: "מכל האמור לעיל עולה כי עלות הפקתה של שומת רכב ללא שכ"ט שמאים מסתכם בסך ממוצע של 239 ₪" אלא, שבסעיף 4.2 צוין: "לצורך הפקת שומה ממוצעת נדרשות כ- 4 שעות עבודות שמאי". מהו הפועל היוצא מן הנתונים? ש- 4 שעות הנדרשות לדו"ח ממוצע כפול 250 ש"ח לשעה, מצביעים על כך שמדובר בסכום של 1,000 ₪ לכאורה ולא בסכום נמוך של 184 ₪ בתוספת מרכיב של הוצאות בסך של 229 ₪ או 239 ₪. עניינים אלו ראויים הבהרה ודי בהם כדי ליצור ספקות ביחס לדו"ח שהונח לפתחו של ביהמ"ש. שכ"ט ראוי של שמאי הוא לטעמי פונקציה של מס' היבטים. היבט אחד הוא באמת מורכבות התיק. היטיב להסביר זאת השמאי בחקירתו בביהמ"ש, עמ' 6 שורות 14-16: "כשיש נסיבות מקרה שהן מורכבות. יש מס' מוקדי נזק ואתה צריך להבין מה שייך ומה לא שייך. כשיש נזקים מכניים וצריך להבין אם יש חלקים משומשים או אין. זה מצריך עבודה יותר גדולה. גודל הנזק הוא פרמטר. גם נושא ירידת הערך". עם זאת, ובשים לב לעובדה שעפ"י עדות השמאי, 4 שעות עבודה הם ממוצע הנדרש לשמאי לבצע חוו"ד לא מורכבת, יש לזכור מס' נקודות נוספות: 1. גודל שמאות - אמנם טוטאלוס או אובדן גמור לא חייב ללמד בהכרח שיש לגזור באחוזים כאלו או אחרים את שכ"ט השמאי בהכרח מתוך סכום הנזק (רכב יכול הרי לעלות גם מליון שקל), אך בהחלט ככל שהנזק גדול יותר (אם כי הדבר לא מתחייב תמיד), הפעולות הכרוכות בתיקון הרכב ובהשמשתו לצורך נסיעה גדלות. כאן נכנס אינטרס ציבורי מובהק שאותו צריך לקחת בחשבון, כי חשוב שהרכב יתוקן כפי שצריך ותוך שימוש בחלפים מתאימים, גם אם מדובר בחלפים מקוריים, שכן רק פיקוח ראוי של השמאי ימנע סיכון של נהגים אחרים ועליית רכב שהוא בלתי תקין על הכביש. גם פיקוח ראוי על כל משמעותיו הוא שווה כסף ויש להתחשב בכך בשכ"ט השמאי. 2. נושא ירידת הערך כשלעצמו, כאשר עפ"י דו"ח וועדת ששון נדרשת אף חוו"ד נפרדת ע"י שמאי רכב בסוגייה זו. 3. מס' הפעמים שצריך להגיע השמאי למוסך נכלל במרכיב ההוצאות, אך צריך לזכור, כי ההגעה למוסך היא לצורך ביצוע פעולות שמאיות מובהקות, דהיינו: צילום הרכב לפני ואחרי ההרכבה, בדיקתם של החלפים - האם הם משומשים, תחליפיים או מקוריים בהתאם להנחיית השמאי, תוך חיפוש חלקים שלא תמיד נמצאים במלאי. אציין, כי זו סוגייה נפרדת ואין בדעתי להתייחס אליה בפס"ד זה (בעית השימוש בחלקים האלה או אחרים במסגרת "חובת הקטנת הנזק"). אדגיש, כי לשמאי תפקיד כפול ולצערי הדבר נשכח מפעם לפעם. שמאי הרכב נדרש להעריך את הנזק שנגרם ברכב וזהו תפקידו המרכזי. דיני הנזיקין מלמדים, כי יש להחזיר מצב לקדמותו, אך תוך כדי עמידה בחובות הקטנת הנזק ובעניין הזה לשמאי יש תפקיד נוסף, שכן תפקידו גם למנוע מצב שבו לא יעמוד המבוטח בחובות הקטנת הנזק ויקלע אח"כ לסיטואציה שבה לא מוחזר לו הכסף ששילם או שהבטיח לשלם בשיק עתידי לבעל המוסך שכבר ביצע את העבודה. בנוסף, לשמאי תפקיד לקשור בקשר סיבתי בין נסיבות האירוע, כפי שתיאר המבוטח, ובין הנזק. השמאי תיאר זאת בביהמ"ש, שעה שציין בתשובה לשאלות בימ"ש, עמ' 4 שורה 28: "אני יוצר קשר עם בעל המוסך ושואל איך קרתה התאונה כדי לדעת אם זה שייך או לא שייך" , דהיינו השמאי צריך לבדוק את הסיפור של המבוטח, האם הוא מתיישב עם הנזק ומוקדיו, האם היתה הגדלה של נזק, האם היו נזקים קודמים וכו'. כמובן שכמי שנתן חוו"ד הוא גם יצטרך לעמוד ולהגן עליה, אם וכאשר בביהמ"ש ואני מצפה מכל שמאי רכב שנתן חוו"ד בכל מסגרת להיות מסוגל להגן על חוות דעתו בחקירה נגדית בביהמ"ש. הפועל היוצא מכך הוא שאת שכ"ט השמאי יש לבחון באספקלריה של הפעולות שביצע בתיק הספציפי הנדון. בהנחיות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון נאמר: "... בהתאם לכללי ההתנהגות שנקבעו ע"י וועדת האתיקה המקצועית לשמאי רכב בדרישה לתשלום להגשת חשבון ובחשבונית הנמסרת ללקוח, על שמאי הרכב להפריד בין שכה"ט לבין ההוצאות בגין ביצוע שומה...". עוד נקבע: "שהמבטחת פירטה אילו סכומים מחשבון השמאי היא דחתה והנימוקים לכך וזאת יחד עם התשלום שבוצע על ידה (דחיית חלק מתביעת ההוצאות ללא נימוק ענייני או שלא בשל העדר המצאת מסמכים תתפרש על ידינו כפעולה בחוסר תום לב של המבטחת". המשמעות של האמור דלעיל הוא, כי צריך להצדיק או להבהיר, כאשר נדחית דרישתו של השמאי לשכ"ט, תוך הפרדה בין מרכיב ההוצאות ובין ביצוע השומה. אני מפנה בהקשר זה לפס"ד של השופטת ברכה בר זיו ברת"ק 2799-12-08 פלג נ' מנורה חב' לביטוח, שם ציינה השופטת בר זיו בסעיף 8 עמ' 2 בפסק דינה: "המבקשת גם צודקת בטענתה כי לאור הנחיות משרד האוצר אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון, זכאי המבוטח להחזר תשלום ששילם לשמאי עם המצאת חשבונית מס כדין (כמפורט בהנחיות שצורפו לבקשת המבקשת), כאשר טענות המשיבה בנסיבות העניין אודות ההפרזה בשכה"ט היו סתמיות בלבד ובלתי מבוססות". שכה"ט צריך להיות ראוי, הוגן וסביר והדגש הוא על הסביר - דהיינו עומד "במתחם הסבירות", כפי שציין בצדק ב"כ הנתבעת בסיכומיו. הנתבעת צריכה להסביר מדוע לא אישרה את שכר הטירחה וטענותיה צריך שתטען "בתום לב" ולא כלאחר יד. זו הסיבה שביותר מפס"ד אחד בו דנתי בסוגייה, הדגשתי חזור והדגש, כי על השמאי לפרט בתוך חווה"ד ולא להתעצל את כל הפעולות, ואני מדגיש - את כל הפעולות שעמדו בבסיס שכ"ט שהוציא. על המבטחת הנטל, לאור הנחיות משרד האוצר אגף שוק ההון והחיסכון, להראות שפעולות אלו לא בוצעו או את הסבירות בדרישת ההוצאות ביחס אליהם. בדברי על פעולות אני מתייחס ל: כמה פעמים נסע למוסך; היכן המוסך, דהיינו בקירבה למשרדו של השמאי או בריחוק ממנו ; כמה זמן הושקע בפועל כשעות עבודה ; פעולות להשגת חלפים ; ישיבות עם בעל המוסך ואישור שעות העבודה למוסך ; פעולות לצורך קביעת ירידת ערך וכהנה וכהנה. גם כשעו"ד תובע שכ"ט ראוי ואין הסכם שכ"ט בכתב בין הצדדים, הוא מתבקש להסביר מה הספיק לעשות עבור הלקוח שלו, מה היו פעולותיו, מה היו תוצאות פעולותיו, והדבר מגדיר בהכרח את שכה"ט הראוי לו. אלא שבניגוד לשמאי הרכב, אצל עורכי הדין יש לנו כללי לשכת עורכי דין לגבי תעריף מינימאלי. נושא קביעת תעריפים מינימאליים כאלה או אחרים הוא נושא בעייתי ונדחה בעבר ע"י המפקח על ההגבלים העסקיים בחשש ליצירת קרטל ועליית מחירים. אני משאיר "בצריך עיון" האם לא הגיע הרגע להסדיר גם את הסוגייה הזאת בהקשר תעריפים מינימאליים של שמאים לרכב, דבר שיהיה בו, אם יהיה הפיקוח הנכון ואם תהיה שמירה על ההסדרים המקובלים, כדי לפתור להערכתי חלק מהבעיות האמורות. בפס"ד שניתן במסגרת ת"ק ע"י כב' השופט אלטר, בביהמ"ש השלום בעכו, ת"ק 658-04-09 נסימי נ' הראל חב' לביטוח, קובע כב' השופט אלטר: "לגבי יתרת שכה"ט - כאשר רכב של אדם נפגע בתאונה חברות הביטוח מחייבות אותו לפנות לשמאי כדי שיעריך את הנזק, שכן, ללא חוו"ד של שמאי אין הן מוכנות לפצות בגין עלות התיקון של הרכב שניזוק. אדם שרכבו ניזוק איננו אמור להכיר את המחירים שגובים השמאים. אין מוטלת עליו חובה לערוך "סקר שווקים" לפני שהוא פונה לשמאי. לא הוא קובע את שכ"ט השמאי. אני סבור, משזה המצב, כאשר ניזוק מחוייב לפנות לשמאי עפ"י דרישת חב' הביטוח והוא משלם לשמאי את שכה"ט אותו השמאי דורש, חייבת חב' הביטוח לפצות אותו בגין הסכום שהוא שילם ואין היא יכולה להתנער מחובתה זו, גם אם ניתן היה אולי למצוא שמאים שהיו גובים סכום נמוך יותר. שונה היה המצב אילו היה מחירון מחייב, שאז אפשר היה לתובע את השמאי שגבה מעל המחירון להחזיר כל סכום שהוא גבה מעל המחירון". נדמה לי שדבריו של כב' השופט אלטר, אף הם מכוונים לשינוי המצב הקיים, שאיננו מצב רצוי ולמרות הקשיים שמציב המפקח על ההגבלים העסקיים יש למצוא פיתרון בסוגייה זו, ואני סבור שהגיעה השעה לבחון את הנושא ולהכריע בו. ביצוע פעולות שכאלה ע"י השמאי יכול שייעשה במסגרת מוסך הסדר ויכול שייעשה כדו"ח פרטי. העובדה שדו"ח במסגרת ההסדר נמוך בשכה"ט מדו"ח פרטי אין בו כדי ללמד כלל שזהו שכה"ט הראוי והסביר, אלא שזהו שכה"ט שהשמאי הסכים עליו מראש במסגרת הסדר המקנה לו קבלת עבודה בהיקף מסויים ומכאן שהוא יכול גם להעריך, פחות או יותר, את הכנסתו מאותה עבודה במהלך חודש עבודה ולהתקיים בכבוד. ונעבור למקרה הנוכחי - מקרה "ארד": השמאי מפרט בעדותו הקצרה בביהמ"ש ביחס לתיק "ארד" כדלקמן: "הייתי במוסך 3 פעמים. הנזק 18,000 ₪. יש גם נתון של ירידת ערך שמצריך התייחסות. ביקשתי שכ"ט 1,403 ₪ בתוספת מע"מ, סה"כ 1,635 ₪. ירידת הערך הסתכמה ב- 3,439 ש"ח. לא חושב שהפרזתי בשכה"ט". דו"ח שמאי רכב זה לא נסתר, לא הומצאה שמאות נגדית. ייעשה או נעשה בדו"ח בתביעת שיבוב והסכום, בכל הכבוד, נראה בעיני, עפ"י "מתחם הסבירות", סביר לחלוטין. יש לציין, כי שכ"ט השמאי בתיק הינו פחות מ- 10% מסכום הנזק הכולל. מתוך 1,635 ₪ שנדרשה חב' הביטוח לשלם, חב' הביטוח מאשרת 1,000 ₪. גם לשיטתה היא אישרה הרבה מעבר למה שהיא סבורה שמגיע לשמאי ונשאלת השאלה מדוע? נשאלת גם השאלה, כיצד הגיעה חב' הביטוח לחישוב של 1,000 ₪ שכ"ט שמאי, ומדוע לא לתת 1,200 ₪ או 1,400 ₪? גם הדבר הזה ובשים לב להערות שכבר הערתי תוך הפנייה לכללי אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון באוצר, נראה בלתי סביר. מכאן אפוא שיש לקבל את התביעה של "ארד" בנוסף לתביעה של "אבו רוקן". ברצוני לציין, כי השתדלתי בפס"ד זה לנסות ולהציב פרמטרים שיגדירו את "כללי המשחק" במערכת היחסים בין הצדדים. אם רוצה הנתבעת לערער על פסה"ד על מנת שכללי המשחק יוגדרו בערכאה גבוהה יותר, שמורה לה הזכות כמובן לעשות זאת. לטעמי, ומדובר לטענת ב"כ התובע בכ- 100 תיקים שהוגשו בבימ"ש זה. תיקים שעניינם הפחתה של 100 ₪ בשכ"ט שמאי רכב, לא צריכים כלל להגיע לפתחו של ביהמ"ש ואם הם יגיעו יש לסגור אותם על דרך של טיעון בע"פ ללא שמיעת ראיות כלל. הפחתות בסכום גבוה יותר, מן הסתם ייבחנו ע"י ביהמ"ש עפ"י מתחם הסבירות, ואני סבור שניתן לעשות שימוש בפס"ד זה לעניין הפרמטרים שיש לבדוק. ברצוני להדגיש, כי כל תיק המתנהל בבימ"ש עולה כסף ולא מעט. זה כרוך באגרות משפט, כאשר רק האגרה על סכום של תביעה ע"ס 100 ₪ גבוהה פי 3 או 4 מהסכום האמור. זה כרוך בהוצאות שכ"ט עו"ד, בהתייצבותם של שמאים, שהם אמנם עדים הכרחיים, אך מן הסתם התייצבות כרוכה בהוצאות, בזמן שיפוטי, ואת כל העניינים האלה יש לקחת בחשבון והם ילקחו בחשבון בבואי לפסוק את הוצאות המשפט בתיקים אלה, אשר לא מן הנמנע, כי בעצם החלטת ב"כ התובע להגיש כל תביעה בנפרד, עמד גם השיקול של פסיקת הוצאות משפט, בסופו של יום עבור כל תיק ותיק. דין שתי התביעות אפוא להתקבל. בנוסך לסכומים הנפסקים עפ"י שני פסה"ד, יש להחזיר לתובע את אגרות בימ"ש ששולמו (אגרה ראשונה) ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 1,200 ₪ + מע"מ עבור כל אחד מהתיקים. סה"כ 2,400 ₪ + מע"מ, שכ"ט עו"ד ב- 2 התיקים. יעיד שכה"ט שנפסק ללמד גם על עמדתי המועלת ביחס לתיקים אלו, כאמור. סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובעים באמצעות בא כוחם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן בזה פטור ו/או הוראה להחזר מחצית שנייה של אגרת בימ"ש, אם שולמה, ע"י ב"כ התובעים תוך 30 יום. שכר טרחה ראוישכר טרחהשמאות