קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה ראוי רואה חשבון: 1. זוהי תביעה על סך של 1,137,339 ₪ שעניינה דרישה לתשלום שכר טרחה בגין שירותיהם של התובעים, שותפות רואי חשבון, שניתנו לנתבעים. רקע עובדתי 2. התובעת מס' 1 הינה שותפות רשומה המספקת שירותי ראיית חשבון, עריכת דוחו"ת כספיים, שירותי ייעוץ והנהלת חשבונות. (להלן: "התובעת"). 3. התובע מס' 2 הינו רואה חשבון במקצועו, ומשמש כשותף בכיר בשותפות זו. (להלן: "התובע"). 4. הנתבעת מס' 1 הינה חברה פרטית, אשר נמנתה עם לקוחות התובעת. (להלן: "הנתבעת"). 5. הנתבע מס' 2, מר יחזקאל דגן, שימש כמנהל וכבעל שליטה בנתבעת. (להלן: "הנתבע"). 6. לטענת התובעים, החל משנת 1973 ועד לשנת 2007 סיפקו הם לנתבעת שירותי חשבונאות, לרבות לבעלי מניותיה ולחברות בנות שלה, אשר כללו עריכת ביקורת ודוחו"ת כספיים, דיונים ברשויות המס, בדיקות נאותות, יעוץ כלכלי ובדיקות שונות. 7. לטענתם, הנתבעים לא שילמו להם את שכר הטרחה המגיע להם בהתאם לשעות העבודה אותן עבדו, ועם השנים גדל היקף העבודה והיה צורך בשכר טרחה נוסף מעבר למה שנקבע בעבר. 8. בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה. 9. מנגד, טוענים הנתבעים כי בינם לבין התובעים לא נחתם הסכם שכר טרחה אלא הוסכם, בדרך של נוהג, כי ישולם סך של 40,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ לשנה, ועל כן, לכל היותר, נותרו חבים לתובעים סך של 260,000 ₪ בלבד. 10. לאור ההודאה בחוב, ניתן ביום 9.7.08 פסק דין חלקי המורה לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים סך של 260,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ. ראיות הצדדים ראיות התובעים 11. מטעם התובעים העיד התובע מס' 2, מר שמעון ז'יטניצקי, בתצהירו ת/3 כי החל משנת 1973 ועד לחודש יולי 2007, סיפקה הנתבעת, באמצעותו ובאמצעות עובדים שכירים בה, שירותי ראיית חשבון, עריכת דוחו"ת כספיים, שירותי ייעוץ והנהלת חשבונות. 12. השירותים סופקו בהתאם לתעריפי החיוב המקובלים בשותפות כדלקמן: שעת רואה חשבון שכיר הינה 45$, ואילו שכר רואה חשבון שותף הינה 65$. 13. עוד, הוסיף, כי שכר הטרחה בו חוייב כל לקוח הינו מכפלת שעות העבודה בתעריף של מבצע העבודה. 14. כל שנה היה על הנתבעים לשלם סכום זהה של 40,000 ₪ כשכר טרחה, אולם עקב חוסר יכולת הפרעון של הנתבעת לא נגבה שכר הטרחה מדי שנה ושנה. 15. לחישובו, מספר שעות העבודה שהוא עצמו עבד עבור הנתבעת הינו כ- 108 שעות של מתן ייעוץ כלכלי - חשבונאי. 16. עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הנתבעת לא שילמה היא את מלוא שכר טרחתה, והנתבע, מר יחזקאל דגן, אשר הינו אחד מבעלי השליטה בה, התחייב לפרוע את חובה של הנתבעת, וזאת מיד כשיתאפשר הדבר לנתבעת, שאם לא כן, הוא ידאג באופן אישי לשלם את שכר הטרחה. 17. ביום 8.5.03 מסר הנתבע לידי חברת הנאמנות של השותפות, חברת "שחז נאמנות וניהול (1995) בע"מ", שלושים ושתיים המחאות עתידיות בסכום של 40,000 ₪ כל אחת, אותן משכה "חברת רשתות תאורה בע"מ" לפקודת הנתבעת. 18. בסמוך למועד זה, הורתה הנתבעת לחברת "שחז" להעביר לידי התובעת שש עשרה המחאות, כתשלום בגין שכר טרחה לשותפות עבור שירותים שונים אותם סיפקה לה. 19. עוד, העיד, כי ביום 1 ביולי 2004 נפרעה ההמחאה הראשונה מבין המחאות אלו וכן יתר ההמחאות נפרעו מידי האחד בכל חודש. 20. כן הדגיש כי הנתבע הודה בפניו כי הוא מודע לחוב ולעבודה הרבה שהשקיעה התובעת ואף התחייב בפניו כי הוא יהיה אחראי באופן אישי לתשלום מלוא החוב של הנתבעת. (ראה: תמליל שיחה שנערכה בין התובע לנתבע- נספח ח' לת/3). 21. בעקבות דבריו אלו של הנתבע, המשיכה השותפות לספק לנתבעת שירותי חשבונאות, ואלמלא התחייבות זו לא היתה עושה כן. 22. כן העיד מטעם התובעים מר חיים נתן בתצהירו ת/2 כי הינו רואה חשבון במקצועו מזה חמש עשרה שנה, העובד אצל התובע כרואה חשבון שכיר החל משנת 1996. 23. במסגרת תפקידו פיקח הוא על מספר עובדים שכירים אשר סיפקו שירותים חשבונאיים לנתבעת, הכוללים, בין היתר, עבודת ביקורת, עריכת דוחו"ת כספיים, דיונים ברשויות המס, בדיקות שונות ותחשיבים מסחריים. 24. הוא, אישית, עבד עבור הנתבעת 624 שעות במתן שירותים חשבונאיים. (ראה: נספח א' לת/2). 25. לדבריו, מספר שעות העבודה אותן עבדו העובדים השכירים אצל התובעת, תחת פיקוחו, בין השנים 2001-2007 בעבור הנתבעת הן כדלקמן: שנת 2001- 377.5 ש"ע. שנת 2002- 184.25 ש"ע. שנת 2003- 90.75 ש"ע. שנת 2004- 37.4 ש"ע. שנת 2005- 68 ש"ע. שנת 2006- 11.5 ש"ע. (ראה: נספח א'1 לת/2). 26. עוד העידה הגב' שושנה בניסטי בתצהירה ת/1 כי הינה מנהלת חשבונות במקצועה מזה עשרים שנה, והינה עובדת אצל התובע כעובדת שכירה החל משנת 1998 ועד היום. 27. במהלך עבודתה, שימשה היא כמנהלת צוות ופיקחה על מספר עובדים אצל התובעים אשר סיפקו שירותי הנהלת חשבונות לנתבעים. 28. לגרסתה, נוהל העבודה התנהל כך שכל עובד ריכז מידי יום את שעות העבודה שבוצעו עבור כל לקוח ולקוח של התובעת, והקלידם במחשב באמצעות תוכנה לניהול משרדי ראיית חשבון, הנקראת "אש"פית". כך נעשה לגבי חישוב שעות העבודה שנעשו עבור הנתבעת. 29. כן הוסיפה כי היא, אישית, עבדה בעבור הנתבעת כ-14 שעות במתן שירותים חשבונאיים. 30. תחת פיקוחה, העובדים השכירים עבדו עבור הנתבעת במהלך השנים 2001-2007, כדלקמן: שנת 2001- 70 ש"ע. שנת 2002- 92 ש"ע. שנת 2003- 40 ש"ע. שנת 2004- 6 ש"ע. שנת 2005- 2 ש"ע. (ראה: נספח א'1 לת/1). 31. עוד העיד מטעם התובעים עדות ראשית בעל פה מר יעקב נגר, שותף לשעבר אצל הנתבעת, אשר מקבל כיום שירותים מהתובעים ועל כן לא מסר עדות בכתב מטעמו. 32. לדבריו, התובעת סיפקה שירותים חשבונאיים לחברת מטאור אשר קשורה לנתבעת ולחלק מבעלי מנותיה, לרבות לו. 33. עוד, הוסיף, כי הפעם האחרונה בה שילמה הנתבעת לתובעת שכר טרחה היתה בשנת 2001, בעבור שנת 2000. 34. כשנשאל האם הוסכם בין הצדדים כי שכר הטרחה ביניהם יעמוד על סך של 40,000 ₪ בשנה, השיב כי לא היה הסכם בכתב בנוגע לכך, אך בפועל, עד שנת 2000, זה היה המצב שנהגו על פיו. (ראה פרוטוקול עמוד 9 שורות 17-14). 35. כן העיד כי לא זכור לו כי באחת מן הפגישות שהתקיימו בינו לבין התובע, ביחד עם הנתבע, הבטיח האחרון לתובע כי הוא יישא בעלויות של שכר טרחתו. 36. לדבריו, הנתבעת נמכרה וההמחאות שהתקבלו ממכירתה הועברו לידי התובעת, באמצעות עו"ד ישי בית און, אשר ייצג את הנתבעת והעביר את הכספים לתובע. ראיות הנתבעים 37. הנתבע מס' 2, מר יחזקאל דגן, העיד בתצהירו נ/6 כי הינו בעל 41% ממניות הנתבעת. 38. לעדותו, התובעים סיפקו שירותי חשבונאות לנתבעת החל משנת 1973 ועד לחודש יולי 2007. 39. בין הצדדים לא נחתם הסכם שכר טרחה המסדיר עלויות שכר טרחת התובעים, אולם השתרש נוהג לפיו שכר הטרחה שמשולם לתובעים היה על בסיס שנתי, ועמד על סך של 40,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ. 40. לגרסתו, לא סוכם עם התובעים על תשלום שכר טרחה שונה או נוסף מעבר ל-40,000 ₪, שהינו שכר קבוע אשר שולם מידי שנה בשנה. עוד, הוסיף, כי לו הבסיס לחישוב שכר טרחה היה על פי שעות העבודה, הרי ששכר הטרחה היה משתנה משנה לשנה ולא היה סכום קבוע. 41. לכל היותר, עומד שכר טרחתם של התובעים, לטענתו, על סך של 260,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ בלבד, המהווים 40,000 ₪ כפול 6.5 שנים. 42. כאמור, ניתן פסק דין חלקי על סך של 260,000 ₪ כנגד הנתבעת מס' 1, אך לא כנגדו. 43. עוד, העיד, כי הנתבעת מכרה את פעילותה בשנת 2002, וכפועל יוצא מכך לא היתה במסגרתה כל פעילות לאחר מכן. אומנם, בשנים 2003-2004 היתה פעילות מסויימת אך היא היתה מזערית ואינה מצדיקה גביית שכר טרחה בסכום של 40,000 ₪ לשנה. (ראה: הסכם מכירה- המוצג נ/1). 44. להערכתו, בגין השנים 2001-2002 מגיע לתובעים סך של 80,000 ₪, ואילו בעבור שנים 2003-2004, בהן הפעילות היתה חלקית, מגיע להם סכום של 20,000 ₪ בלבד לשנה, קרי, 40,000 ₪. כמו כן, בעבור השנים 2005 עד מחצית שנת 2007, מגיע לתובעים שכר טרחה בסך של 10,000 ₪ לשנה, קרי, 25,000 ₪. 45. לדבריו, סך חובה של הנתבעת מסתכם, איפוא, אם בכלל, בסך של 145,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ. 46. כן, הדגיש, כי לא התחייב בפני התובעים כי יפרע את חובות הנתבעת באופן אישי ואף לא היה ערב לכך. 47. עם זאת, ציין כי מאחר שהוא מחזיק ב-41% ממניות הנתבעת, הציע הוא לשלם לתובעים 41% מסכום זה, קרי, סך של 59,450 ₪, אך התובעים דחו הצעתו זו. 48. עוד, העיד, כי ביום 15.12.02 נחתם בין הנתבעת לבין חברת "רשתות תאורה בע"מ" הסכם לרכישת הפעילות על ידי הנתבעת בתמורה לסך של 1,800,000 ₪ בתוספת דמי מע"מ. חברת "רשתות" מסרה לנתבעת ארבעים וחמש המחאות על סך של 40,000 ₪ כל אחת. 49. ביום 8.5.03 מסר הוא לידי חברת "שחז נאמנות וניהול (1995) בע"מ" שלושים ושתיים המחאות, וזו צריכה היתה לפעול בהתאם להוראותיו. 50. כן, העיד, כי לא הורה לחברת "שחז" לשלם לתובעים שכר טרחתם באמצעות אותן המחאות, והתובעים אוחזים בהן שלא כדין. הכרעה 51. התביעה שבפני מהווה דרישה לתשלום שכר טרחה של שותפות רואי חשבון בסכום של 1,137,339 ₪. 52. לאחר עיון בראיות הצדדים, עולה כי אין הם חלוקים ביניהם על עצם החבות לשלם לתובעים שכר טרחה עבור השירותים אותם סיפקו לנתבעת, וכי הסוגייה השנויה במחלוקת הינה מהו גובה שכר הטרחה שעל הנתבעים לשלם לתובעים, וכן עניין חבותו האישית של הנתבע לתשלום שכר הטרחה. 53. אציין, כי ביום 3.6.08 ניתן פסק דין חלקי כנגד הנתבעת מס' 1 על סמך הודאת הנתבעים בסך של 260,000 ₪ כתשלום שכר טרחת התובעים, והמחלוקת אינה לגבי סכום זה אלא לגבי סכומים נוספים. 54. התובעים סבורים כי מגיעים להם סכומים נוספים, העולים על הסך של 260,000 ₪, וזאת מאחר שסיפקו לנתבעים שירותים חשבונאיים נוספים מעבר למה שהוסכם תחילה, בעקבות הרחבת פעילותה של הנתבעת ורכישת חברות אחרות על ידה, והכל לפי דו"ח שעות העבודה אותו צירפו. 55. מנגד, טוענים הנתבעים כי הנתבעת מס' 1 חבה, לכל היותר, סך של 260,000 ₪, המהווים סך של 40,000 ₪ לשנה כפול מספר השנים בהם הועסקה התובעת על ידם, קרי, 6.5 שנים. 56. התובעים הציגו בפני דו"ח שעות עבודה מפורט לפיו עבדו הם עבור הנתבעת במהלך השנים 4,699 שעות עבודה, הן באמצעות רואי חשבון שכירים והן באמצעות רואי חשבון שותפים. 57. עם זאת, התובעים העידו כי לא החתימו את הנתבעים על הסכם שכר טרחה המעגן את הסכום השנתי אותו עליהם לשלם להם, אך הנתבעים הודו כי נוצר נוהג בין הצדדים כי שכר הטרחה עומד על סך של 40,000 ₪ לכל שנה. 58. לטענת התובעים, החל משנת 2002 נדרשו הם ליתן לנתבעת ולגורמים נוספים מטעמה שירותים רבים ומורכבים, וזאת לאור העובדה כי הנתבעת הרחיבה פעילותה, רכשה חברות נוספות ונזקקה לשירותים נרחבים מאלה שהעניקו להם כל שנה. לדבריהם, היקף שעות העבודה של אותם שירותים היה גבוה לאין ערוך מהממוצע השנתי שקדם לשנה זו. 59. התובעים דורשים סכומים נוספים, גבוהים באופן משמעותי מהשכר אותו שילמו הנתבעים מדי שנה, ברם, הנתבעים לא הועמדו על גובה חיובים אלה ולא גובשה אצלם אומד דעת לגבי אלה בעת הרלבנטית, ולו נדרשו לאלה, סביר הוא כי ייתכן שהיו מבקשים לשכור שירותיה של שותפות רואי חשבון אחרת, במחיר סביר ומתקבל על הדעת. 60. איני מקבלת טענותיהם אלו של התובעים שכן לא הוכחו בפני כדבעי, ומוצאת אנוכי אותן לא סבירות וסותרות את דרישות שכר הטרחה שהתובעים בעצמם דרשו מהנתבעים, בכתב, במהלך השנים. 61. מן הראיות שהובאו בפני, עולה כי דרישת התובעים דהיום סותרת מסמכים ומכתבים שנשלחו לנתבעים משך השנים ע"י התובעים עצמם. ובמה דברים אמורים? הנתבעים הציגו בפני מספר מכתבי דרישה אותם שלחו התובעים לנתבעים במהלך השנים, אשר יפורטו כדלקמן: מכתב מיום 3.10.03 - דרישה לתשלום שכ"ט עבור השנים 2001-2004 בסך של 471,180 ₪. מכתב מיום 20.2.05 - פירוט שעות עבודה לשנים 2001-2004 - 3,530.50 שעות עבודה. מכתב מיום 24.5.06 - דרישה לתשלום שכ"ט עבור השנים 2001- 2006 בסך של 342,513 ₪. מכתב מיום 5.6.07 - דרישה לתשלום שכ"ט עבור השנים 2001-2007 בסך של 266,926 ₪. (ראה: המוצגים נ/2- נ/5). 62. כמו כן, התובעים בעצמם צירפו מכתב דרישה לתשלום שכ"ט אותו שלחו לנתבעים ביום 29.5.03, עבור השנים 2001-2003, בו דרשו סך של 203,250 ₪. (המוצג ת/4). 63. תמוה בעיני מכתבם של התובעים מיום 7.8.07 בו דרשו הם שכ"ט עבור השנים 2001-2007 בסך של 270,795$, אשר הינו שווה ערך לסך של 1,137,339 ₪, בעוד שבמכתבם מיום 5.6.07, לאמור, חודשיים בלבד לפני כן, דרשו הם שכר טרחה בסך של 266,926 ₪ בלבד. 64. עוד תמוה בעיני כיצד חוב של עשרות אלפי שקלים, סך של 266,926 ₪, הופך בתוך חודשיים לחוב נטען של מאות אלפי שקלים, קרי, סך של 1,137,339 ₪. טענות אלה של התובעים סותרות את דרישת שכר הטרחה שהם בעצמם דרשו, חודשיים לפני כן, וכן את אלה ששלחו לנתבעים במהלך השנים. 65 אם לא די בכך, לא ברור לי מדוע התובעים המשיכו להעניק לנתבעים שירותים חשבונאיים על אף העובדה כי האחרונים לא שילמו להם את שכר טרחתם במהלך שנים כה רבות, וכעת דורשים הם את שכר הטרחה בדיעבד. 66. לגישתי, היה על התובעים, למצער, לדאוג להחתמת מי מהנתבעים על התחייבות לשאת בתשלום שכר טרחה שכזה, מדי שנה בשנה, ולא להמתין שש וחצי שנים ולדרוש בדיעבד תשלום שכר טרחתם למשך שנים, על בסיס שעות עבודה, בסיס שלא היה ידוע ומוסכם טרם לכך. 67. בהעדר מסמך בכתב שיגבש את תנאי ההתקשרות, אין בראיות שהובאו בפני כדי להוכיח מה היה הסכום שסוכם בין הצדדים, לאמור, האם הסך של 40,000 ₪ לשנה או שמא סכום על פי הודעה בדבר שעות עבודה. 68. לעניין נחיצותם של הסכמי שכר טרחה כתובים, ערוכים וחתומים, ראה: תא (ב"ש) 4001/05 אסולין את מימון - ייעוץ ותכנון פיננסי בע"מ נ' המועצה הדתית ערד, , כדלקמן: "לא ברור מתי גובש אותו הסכם הנטען; האם התקיימה אם לאו הפגישה בין רואה חשבון אסולין לבין מנהל הנתבעת; היכן התקיימה הפגישה; מהו מועדה; מי השתתף באותה פגישה, ומה היה סיכום הדברים במהלכה. ... ראוי היה כי מנהל התובעת, שהינו רואה חשבון ועורך דין במקצועו, יעלה על הכתב סיכום הדברים אם היה כזה, סמוך לאחר שנתגבש אותו הסכם. ... במקרה שבפנינו, מדובר ברואה חשבון שהוא גם עורך דין, אשר מצוי ברזי החוק והיה עליו לדאוג לערוך את ההסכם בכתב ובהתאם להוראות הדין, על מנת להבטיח את חוקיותו של ההסכם. ... זה הזמן לחזור ולהדגיש, שידע כל נותן שירות, בכלל, ורואה חשבון בפרט - אשר מתקשר בהסכם עם מועצה דתית, שעליו לדאוג שההסכם ייחתם בידי הגורמים המוסמכים לכך עפ"י החוק ובמידה ולא עשה זאת, הרי שהוא לוקח את הסיכון על עצמו, להתרחשות אחת מהשתיים - האחד - השכר המוסכם - יבוטל ויפסק שכר ראוי בלבד, והשני - שההסכם יבוטל ולא ייפסק שכר בכלל. " עוד ראה: ת"א (חי') 1955/05 אונגר כהן רו"ח נ' חיים ישראלי ובניו בע"מ, ,כדלקמן: "נותן שרותים הטוען לחוב שכר טרחה יכול לתבוע תביעתו בעילה חוזית במידה והיה הסכם בין הצדדים ובעילה של אי עשיית עושר ולא במשפט (שכר ראוי) במידה ולא היה הסכם. מיותר לציין כי דרכי ההוכחה של הסכם או של שכר ראוי הן דרכים שונות. בעוד כשמדובר בהסכם יזכה התובע בשכרו לפי השכר המוסכם המוכח, הרי שבתביעה לשכר ראוי על התובע להתכבד ולהוכיח באמצעות מומחה או בכל דרך ראייתית מקובלת אחרת, מהו השכר הראוי לו זכאי מי שמבצע את שביצע התובע. ... "קביעת השכר הראוי אינה בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש " ואפנה בענין לפסק דינו של כב' הש' דב לוין בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5), 114 המתייחס לשכר טרחה של עורך דין אלא שאין הבדל לענין זה בין עורך דין לרואה חשבון, "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקבעו על פי שיקול דעתו בלבד, מבלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו ...שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא...עקב הרבגוניות, המורכבות והדינמיות, של הטיפול המשפטי- מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך נסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי". 69. סבורתני, כי יש ליתן לתובעים שכר טרחה ראוי על פועלם בעבור הנתבעים במשך השנים, ברם, דומני כי הסכום שנקבע בפסק הדין החלקי שניתן כנגד הנתבעת מס' 1, מהווה את השכר הראוי, שהינו אף השכר המוסכם, בנסיבות העניין, שכן לא הוכח בפני אחרת. אחריותו של הנתבע מס' 2 70. כאמור, טוענים התובעים כי הנתבע התחייב לשאת באופן אישי בתשלום מלוא החוב של הנתבעת. מנגד, טוען הנתבע כי לא התחייב לשאת במלוא התשלום הנדרש אלא, לפנים משורת הדין, ועל מנת להימנע מתביעות עתידיות, לדבריו, הסכים לשלם 41% מחובות הנתבעת. 71. התובעים לא הציגו בפני כל התחייבות בכתב או כתב ערבות של הנתבע לשאת בתשלום חובות הנתבעת ואין די באמירה ערטילאית על מנת להוכיח כי התחייב לעשות כן. 72. בחקירתו הנגדית, העיד התובע כי לא ערך תרשומת בעניין זה, וכי אינו זוכר את המועד בו התחייב הנתבע לשאת בחובות הנתבעת. 73. יתרה מזאת, אף בתמליל השיחה שנערכה בין התובע והנתבע בה התחייב האחרון, על פי הנטען, לשאת במלוא חובות הנתבעת, לא מצאתי תימוכין לכך, אלא כל שנאמר על ידו הוא כי "יהיה בסדר", וכי "שכרך ישולם", ולא ניתן להסיק מכך כי הנתבע הסכים לשאת במלוא חובות הנתבעת. 74. למעשה, בקשת התובעים הינה כי יורם מסך ההתאגדות ויחוייב הנתבע בחובות הנתבעת מס' 1 כלפיהם באופן אישי. 75. לעניין זה קובע סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט 1999, כדלקמן: "6. הרמת מסך (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. (2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד. (ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו." 76. לעניין הרמת מסך ההתאגדות של חברה וחיוב מנהליה בחובותיה באופן אישי נקבע בע"א 3114/01 דלתות חמדיה בע"מ נגד עץ בן אבו בע"מ, תק-מח 2002(3), 3679, כדלקמן: "האופן בו החברה מנוהלת, טיב עסקיה ואופי פעולותיה, עשויים להישקל עת בודק בית המשפט אם יש להרים את מסך ההתאגדות. ניהול החברה בניגוד לעקרונות דיני החברות, כגון במקרה שבו מערבבים בעלי המניות את נכסיהם עם נכסי החברה או מנהלים חברה בדרך בה מנוהלת שותפות, עשוי להשפיע על החלטת בית המשפט ולהניעו להרים את מסך החברה, כאשר מצטרפת לכך עילה מוכרת להרמת מסך. לפיכך, ניתן להרים מסך כאשר בעל מניות מתעלם מישותה המשפטית הנפרדת של חברה שבשליטתו ומערבב את נכסיו הפרטיים עם נכסי החברה (י.כהן, שם, בעמ' 245). כאשר בעל השליטה בחברה אינו מקפיד על ההפרדה בין שני הגופים המשפטיים, בית המשפט לא ייתפש לטענה בדבר האישיות המשפטית הנפרדת". עוד ראה: ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חברה לבניה בע"מ, תק-על 2004(1), 938, כדלקמן: "... תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות... הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק." כן ראה: ת"א (מחוזי ת"א) 1219/99 יורופיאן אנטרטיינמנט טלויזיון בע"מ נ' איסד ישראל טלקום בע"מ, תק-מח 2007(4), 3425, שם נקבע כדלקמן: "חוק החברות נתן ביטוי למגמות אלה, שכבר קנו להן שביתה, ועיגן בסעיף 6 את תורת הרמת המסך. כאשר בעלי המניות ומנהלי החברה מרוקנים את החברה מכל נכס ו משתמשים באישיות המשפטית הנפרדת שלה כמסך בינם לבין הנושים, במטרה לחמוק מתביעת הנושים, הרי יש לומר עליהם, כי ניצלו לרעה את מסך ההתאגדות, אשר נעשתה לשם קידום אינטרסים אישיים בלבד. במקרים ראויים, בהם מועבר רכוש של חברה פלונית לחברה אלמונית, כאשר הדבר משמש מסווה למעשי תרמית, יהא מקום להציץ אל מאחורי הפרגוד של שתי החברות, כדי לעמוד על הקשרים האמיתיים ביניהן כפועלות כיחידה עסקית כלכלית אחת. עקב החשיבות בשמירה על הוודאות והיציבות שמעניקה האישיות המשפטית הנפרדת לחברות מסחריות בכלכלה בת ימינו, נקבע בפסיקה, כי על העותר להרמת מסך להניח תשתית ראייתית מוצקה לכך שאותן חברות פועלות למעשה כיחידה עסקית וכלכלית אחת, תוך שהן עושות שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת שלהן." 77. בענייננו, לא ראיתי בהתנהגות הנתבע משום הונאה או נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולת החברה לפרוע חובותיה, ולפיכך אין צידוק להרמת מסך ההתאגדות וחיובו באופן אישי בחוב הנתבעת. 78. עם זאת, עולה מן הראיות כי הנתבע הסכים לשאת באופן אישי ב - 41% מן החוב בו מודה הנתבעת, כהיקף מניותיו בה, ועל כן על יסוד הודעתו והודאתו זו הנני מחייבת אותו בתשלום 41% מן הסך של 260,000 ₪, לאמור, בסך של 106,600 ₪, בצירוף דמי מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 79. כמו כן, יהווה חיוב זה חיוב ביחד ולחוד עם חיוב הנתבעת מס' 1 בפסק הדין החלקי. 80. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו. מיסיםשכר טרחה ראוישכר טרחהרואה חשבון