##(1) האם ניתן לקבל פיצויים על תאונה בחדר כושר ?## קיימת חובת זהירות מושגית של בעלי חדרי כושר כלפי המתאמנים בחדר כושר, מדובר בחובה כפולה הן כבעלים או מחזיק של המקרקעין והן מכוח חובת זהירות של מדריך ספורט בשל הסיכונים הטמונים בענף זה ולראיה חקיקת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד-1994. בתביעות נזיקין נגד מכון כושר המוגשות על ידי עורכי דין, השאלה הנשאלת היא אם מדריך חדר כושר או בעלים של מכון כושר סביר, בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, יכול היה וצריך היה לצפות את התרחשות התאונה שגרמה לנזק - היינו האם קיימת חובת זהירות קונקרטית ? האם מדריך סביר יכול וצריך לצפות כי אם לא ינקטו אמצעי זהירות מתאימים לעניין תקינות מכשירי כושר, התקנה לא נכונה של מתקן או שימוש לא נכון במתקן, עלול המתעמל להיפגע פגיעות גוף ? יש לזכור כי הצפייה אינה בהכרח צפייה קונקרטית לאירוע אשר התרחש בפועל וחבותו של מזיק אינה מותנית בכך שיחזה מראש את פרטי הנזק כפי שהתהווה ואת מידת חומרתו אלא די בכך שיצפה את אופיו הכללי . כאשר הנזק נגרם עקב סיכון חריג, שאינו נובע באופן רגיל מהפעילות הספורטיבית, נקבע כי התממשות סיכון כזה עלולה, בנסיבות מסוימות, להטיל אחריות בנזיקין. אי תקינות מכשיר אינו סיכון רגיל לפעילות הספורטיבית ומשכך מדובר בסיכון חריג ולא רגיל - אי לכך בבמקרה כזה קיימת חובת זהירות קונקריטית. ##(2) אי קיבוע מכשירי כושר לרצפה:## תקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים במכון כושר), תשס"ה-2005 קובעת בתקנה 7(4) כי מכשירי ההתנגדות והמכשירים האירוביים יהיו מקובעים לקרקע באופן המבטיח את יציבותם בעת השימוש, בשים לב להוראות היצרן והתקנים הקיימים לגביהם. הוראות התקנות נועדו לגבי אימון קטינים שנקבע הסטנדרט ההתנהגותי הראוי בחקיקה, חלק מהוראות מהווה כלי עזר לגיבוש הסטנדרט הכללי המחייב לכלל המתאמנים והמתעמלים וחלקו רק עבור קטינים. בית המשפט ציין בפסיקתו כי ההוראה של הקיבוע לפעמים אינה מחייבת ביחס לבגיר וניתן לאפשר לבגיר להבדיל מקטין לעשות שימוש במכשירי כושר מסוימים, כאשר אינם מקובעים ובלבד שננקטו כל ההוראות המתאימות לפי הוראות הייצרן והתקנים המחייבים וננקטו כללי הזהירות הרגילים. ##(3) העדר שילוט מתאים:## בת.א 18697-12-08 (שלום קריות) מאי נ' בר לב ואח', התובעת נפלה תוך כדי שימוש במכשיר כושר, בית המשפט פסק כי הנתבעת לא מילאה את החובה בדבר הצמדת שילוט מתאים, במקום בולט, על המכשיר את הוראות היצרן לענין השימוש (ראו חוק רישוי עסקים וכן הוראת סעיף 9 לחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד-1994). ##(4) העדר בדיקות תקופתיות של מכשירי כושר:## ישנן בדיקות שחובה לבצען כל שישה חודשים ביחס למכשיר האירובי, מדובר בהוראה כללית לכל המכשירים האירובים בפרט כאשר אלו מיוצרים מפלסטיק וחובה לבדוק את תקינות המכשיר כל תקופה כדי ללודא תקינות המכשיר ואת האפשרות לעשות בו שימוש בבטחה.על כך אעמוד בהמשך. תקנה 7(5) לתקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים במכון כושר), תשס"ה-2005 קובעת כי כל מכשירי ההתנגדות, המכשירים האירוביים והמשקולות החופשיות יעברו, אחת ל-6 חודשים, בדיקה תקופתית של תקינותם. מדובר בהוראה כללית וגם אם לא קיימת בהוראות החוק הכללי סטנדרט התנהגותי ראוי הנובע מהדין הכללי ומחובת הזהירות של מכון כושר מחייבת ביצוע בדיקות תקופתיות לגבי תקינות המכשירים . "בדיקה עצמית" של המדריכים בחדר הכושר, גם אם קוימה אינה מחייבת ואינה תחילף לבדיקות התקופתיות של המכשור על מנת לבחון התאמתם וכשירותם לשימוש. אי קיום בדיקה מסוג זה היא הפרה לסטנדרט הזהירות הראוי. במאמרו "רשלנות ואינטרסים" (עיוני משפט כד(2) 275) מנתח פרופ' אריאל פורת את היבטי ההרתעה והצדק של הטלת אחריות על המזיק, בסיטואציות שונות, ומבחין בין מצבים בהם נכשל המזיק באיזון אינטרסים בין האינטרס העצמי שלו לבין האינטרס של הניזוק (העדפת האינטרס העצמי), לבין מצבים בהם על מזיק לאזן בין אינטרסים שונים של הניזוק, מבלי שלאינטרס העצמי שלו יש משקל משמעותי. בתביעות נזיקין נגד מכון כושר, בתי המשפט לעיתים קובעים כי, עלות נשיאה בבדיקה שגרתית ותקופתית יש ביכולתה למנוע מצב בו ייאלץ מתאמן לעשות שימוש במכשיר שאינו תקין בשל הצורך לחסוך בעליות מינוריות מצדו של בעל מכון הכושר. ##(5) תאונות בחדר כושר ב"אימון מדרגות":## בית המשפט ציין בפסיקתו כי מתקן המדרגה הינו מכשיר אירובי הדבר נלמד מתקנה 1 לתקנות מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (אימון קטינים במכון כושר), תשס"ה-2005 הקובע: " מכשיר אירובי" - מכשיר לפיתוח יכולת אווירנית לרבות מסילת כושר, אופני כושר, מדרגה או מכשיר חתירה;" המדרגה ובפרט כאשר מוסיפים לה הגבהה מגדילה את הסיכון שבשימוש במכשיר האירובי, העלאת רף הסיכון מחייבת הקפדה גם על קיום חובת ההדרכה ביחס להוראות השימוש במתקן ההגבה כתוצאה מהגדלת הסיכון, אשר חייב להביא להגדלת רף ההדרכה מצד המדריך, באופן כללי וכן בכל פעם שנעשה שימוש במתקן ההגבהה. ##(6) תאונות בחדר כושר במכשיר "הליכון":## לבעל שליטה במקרקעין קיימת אחריות כלפי מוזמנים למקרקעין, לדאוג שלא ייפגעו מסיכונים במקרקעין. אחריות מי שמחזיק הליכונים לשימוש מבקרים במקרקעין, לבטיחות המתקנים ואזהרת המשתמשים בהם, נובעת מעיקרון זה, בין אם עסקינן במכון כושר ובין אם לאו (ראו: ת.א. (שלום רמלה) 1817/05 בורנשטין נ' מכבים מרכז חינוכי עולמי בע"מ). האחריות אינה אוטומטית, וכשם שהיו מקרים בהם תביעות פיצויים בגין רשלנות כנגד מכוני כושר התקבלו, ראו למשל: ##(א)## ת.א 18697-12-08 (שלום קריות) מאי נ' בר לב ואח' ## (ב)## ת.ק. (תל אביב) 2755-03-08 פולק נ' ביונד פיטנס בע"מ; ## (ג) ## ת.א. (שלום ראשל"צ) 2797/06 קאן נ' ג'רסי מכון בריאות וכושר; ##(ד) ## ת.א. (שלום י-ם) 40858-04-12 מרלן מנסור נ' פיתנס האוס מכון כושר ובריאות בע"מ. ##(ה)## ת.ק. (פתח תקוה) 34666-12-11 חנן נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ; היו מקרים בהם התביעות נדחו, ראו למשל: ## (א) ## ת.א.(שלום תל אביב) 34772/06 לב נ' עמותת מועדון הספורט אורנית ## (ב) ## ת.א (שלום קריות) 2727/05 אברמוב נ' עירית קרית ביאליק; ## (ג) ## ת"א (ראשון-לציון) 536-09 - רג'ואן נ' הולמס פלייס. ישנה גישה לפיה בעלייה על הליכון, לוקח על עצמו המשתמש את הסיכון הטמון במכשיר. גישה זו באה לידי ביטוח בפסקי הדין בעניין ת.א. (שלום תל אביב) 56627/04 אשר נ' מ. ספורט כפר המכביה ופסק הדין שנזכר שם – ת.א. (שלום הרצליה) 4210/03 פרנקו נ' מועדון ספורט כושר פיטנס בע"מ. אמנם לגישה זו תימוכין בפסיקה האמריקאית, אך גישה זו מבוססת על הקביעה המשפטית כי עליה על מכשיר ספורט הינה בגדר הסתכנות מרצון. גישה זו כאמור לא התקבלה בפסיקה הישראלית לגבי פעילות ספורטיבית. אמנם המבצע פעילות ספורטיבית מקבל על עצמו את הסיכונים הכרוכים בפעילות שכזו, אך אין בכך כדי לפטור את מחזיק המקרקעין מאחריות, כאשר לא הזהיר מפני סיכונים שאינם נובעים מעצם הפעילות, אלא סיכונים שאינם גלויים לעין מתבונן או טבועים באיפיון מכשירי ספורט שיש לוודא כי המשתמש מודע לסיכונים שבהם. גם בפסיקה האמריקאית קיימים פסקי דין בהם חייבו על היפגעות במקרי שימוש בהליכון, בניגוד לגישה הגורפת הקיימת בפסקי דין אחרים. לסיכום, יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו, ואין לקבל שלילה גורפת של אחריות. ##(7) מכון כושר ללא רישיון:## בת.א. (שלום י-ם) 40858-04-12 מנסור נ' פיתנס האוס מכון כושר ובריאות בע"מ, התובעת נפלה ממכשיר הליכון בחדר כושר, בית המשפט פסק כי רשלנות הנתבעים נובעת גם מכך שהם לא נהגו כבעלי מכון כושר סביר ולא פעלו בהתאם להוראת חוק מכוני כושר, לא הוכיחו שלמכון הכושר היה רישיון בהתאם להוראת סעיף 2 לחוק האמור. רישיון אף לא יכול היה להינתן, מאחר שמכון הכושר לא בוטח ובהתאם להוראת סעיף 9 לחוק נקבע שלא יינתן רישיון אלא לאחר שנתקיימו תנאים, בכללם ביטוח לקוחות מכון הכושר. בית המשפט ציין כי לו היו פועלים הנתבעים בהתאם לחוק האמור, כי אז הייתה התובעת זכאית לקבלת פיצוי מהמבטחת ומשחדלו הנתבעים מעשות כן, קמה חובתם לפצות התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה. ##(8) תאונות בחדר כושר של מתעמלים ללא אישור רפואי:## גישת בית המשפט במקרים של פציעות בחדר כושר ללא אישור רפואי, היא כי תכליתו של החיוב לקבל אישור רפואי כתנאי לאימון בחדר כושר הינה להעמיד את מכון הכושר על בעיות רפואיות שעשויות למנוע או להגביל את אימוניו של המתאמן במכון. כוונתו של החוק הינה להגן על המתאמנים במכוני הכושר ולטובתם, בכך שלא תתאפשרנה להם פעילויות העלולות לפגוע בבריאותם. סעיף 4 לחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), תשנ"ד - 1994 קובע כדלקמן: "מכון כושר יקבל מתאמן קבוע רק לאחר שהמציא לו תעודה רפואית המאשרת את כשירותו מבחינה רפואית להתאמן במכון כושר ואשר ניתנה במהלך 90 הימים שקדמו למועד בקשתו של המתאמן להתקבל כמתאמן קבוע במכון הכושר" הוראה זו הינה הוראה מנדטורית אשר העובר עליה עובר עבירה פלילית (סעיף 6 לחוק). בת.א. (שלום ראשל"צ) 2797/06 קאן נ' ג'רסי מכון בריאות וכושר, הוגשה תביעה לפיצוי כספי בגין תאונה בחדר כושר שאירעה לתובעת עקב נפילתה ממכשיר הליכון. התובעת טענה כי הנתבע לא קיבל ממנה אישור רפואי כקבוע בחוק, והתיר את אימוניה במכון גם בהיעדר אישור רפואי, ועל כן חייב בפיצוי בגין נזקיה עקב התאונה, מכח עוולת הפרת חובה חקוקה. בפני בית המשפט לא הוצגה בית המשפט כל תעודה רפואית, אשר ניתנה בתקופת 3 החודשים הקודמת לתאונה המתירה לתובעת להתאמן במכון. הנתבע עצמו העיד כי לא ביקש מהתובעת כל אישור מרופא כנדרש, והוא אינו נוהג לעשות כן, אלא רק להחתים את המתאמנים על הצהרת בריאות. בית המשפט פסק כי כי דרך הילוכו זה של הנתבע היתה מנוגדת באופן מוחלט לדין, ראויה לכל גנאי, ומהווה הפרת חיקוק ברור וחד משמעי הקובע את התנאים לקבלת מתאמן למכון. בית המשפט ציין כי לא בהכרח בכל מקרה בו מופר החוק, מצמיחה ההפרה גם חבות בנזיקין, עם זאת אי מילויה של הוראת חוק זו ע"י הנתבע אינה רק הפרת חוק לכשעצמה אלא מהווה פתח מסוכן לפציעות של מתאמנים שאינן כורח המציאות. ## (9) העדר ביטוח בחדר כושר:## פעילות במכון כושר כרוכה בסיכונים מסוימים ללקוחות מכון הכושר החורגים מה"סיכון היום יומי הרגיל". במכוני הכושר נוטלים לקוחות רבים חלק באותם סיכונים. סעיף 2 ד(א)(1). משקף את כוונת המחוקק לחייב את מכוני הכושר לערוך ביטוח מתאים ללקוחותיהם בכל הנוגע לסיכונים העלולים להתרחש והמפורטים בסעיף 2 בתקנות הספורט. סעיף 9 (2)(ד)(א)(1) לחוק מכוני הכושר, קובע כי על מכון כושר לבטח את לקוחותיו בפרטי הביטוח ובסכומי הביטוח המזעריים הקבועים בסעיף 7 לחוק הספורט. סעיף 9 לחוק מכוני כושר, תיקן את חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, באופן שהתווסף לחוק רישוי עסקים סעיף 2 ד, הקובע כי לא יינתן רישיון למכון כושר אלא בהתקיים כל התנאים המפורטים שם, לרבות "לקוחותיו של מכון הכושר בוטחו בפרטי הביטוח ובסכומי הביטוח המזעריים שנקבעו לפי סעיף 7 לחוק הספורט.וכן " נקבעו ברשיון תנאים המחייבים את מכון הכושר לפעול בהתאם להוראותיו של חוק הספורט כאילו היתה כל הפעילות המבוצעת בו 'פעילות ספורט' כמשמעותה בחוק הספורט" (ס"ק (א)(1),(2)). סעיף 7(א) בחוק הספורט, התשמ"ח-1988 קובע כי "אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם". סעיף 7( ב) סעיף 7( ב) בחוק הספורט קובע: "השר רשאי לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות בממונה על הביטוח במשרד האוצר ובארגוני הספורט, את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח, לענף ספורט, כולו או מקצתו". מכוח סעיף זה הותקנו תקנות הספורט (ביטוח) תשנ"ה- 1994, שקבעו פרטי ביטוח שהם בגדר חובה (מוות, נכות, אשפוז וטיפול רפואי, נזק לשיניים, אי כשירות לעבוד, גרימת נזק לצד ג'). בנוסף קובעות התקנות את הסכומים המזעריים למקרה ביטוח. הדין אם כן מחייב עריכת ביטוח מתאים ללקוחות מכוני כושר וקובע רף מזערי של כיסוי ושל סכומי הביטוח. במקרה שאין ביטוח על בעל מכון הכושר לפצות את הנפגע בתאונה בחדר כושר בפיצוי שווה ערך לתגמולי הביטוח שהיה מקבל מחברת הביטוח. בבסיס חובת הביטוח האמורה, עומד הסיכון המוגבר לנזק גוף עקב האימון, שהמחוקק ביקש להגן מפניו והדבר נעשה על ידי החלת הוראת חובת הביטוח הקבועה בסעיף 7 בחוק הספורט, על פעילות במכון כושר, באמצעות התיקון לחוק מכוני כושר. מקרה הביטוח בגינו נדרש כל מכון כושר לרכוש כיסוי כולל כל מקרה בו נגרם נזק, אף בהיעדר אשם או התרשלות מצד מכון הכושר. מבחינת הלקוח אין נפקא מינה בין מצב דברים בו רשות מקומית התרשלה ולא וידאה כי בידי מכון הכושר פוליסת ביטוח כנדרש, לבין מצב דברים בו מכון הכושר פועל ללא רישוי עסק, לבין כל מצב דברים אחר. לסיכום, הנורמה החקוקה מחייבת עריכת ביטוח מתאים ללקוחות חדרי כושר, תוך קביעת רף מינימאלי של כיסוי ושל סכומי ביטוח. בבסיס החובה האמורה, כמו בבסיס חוק מכוני כושר כולו, עומד הסיכון המוגבר לנזק גוף עקב האימון, שהמחוקק ביקש להגן מפניו (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ג – 1993, הצע"ח 2202 (התשנ"ג) 345). הדבר נעשה באמצעות החלת הוראת חובת הביטוח הקבועה בסעיף 7 לחוק הספורט (שכשלעצמו לא חל ישירות על חדרי כושר), על פעילות בחדר כושר, באמצעות התיקון לחוק מכוני כושר כמפורט לעיל. ##חשוב לבחור עו"ד מומחה לתאונות בחדר כושר, מנוסה שידאג שתעברו את תהליך ההחלמה עד לקבלת הפיצוי הסופי ויוודא שקיבלתם את הפיצוי המרבי לו אתם זכאים.##חדר כושר / מכון כושר