קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה במהלך צילומים של תוכנית טלוויזיה: מבוא תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובע, אבנר מוספי (להלן: "התובע"), יליד 1938, נפגע בתאונה שארעה לו ביום 24.2.05, עת השתתף בצילומי תוכנית ניסיון "פיילוט" לשעשועון טלוויזיה בשם "הדיל הגדול" (להלן: "התוכנית"). הנתבעת מס' 1, ישראל 10 שידורי הערוץ החדש בע"מ (להלן: "ערוץ 10") הינה חברה המפעילה ערוץ טלוויזיה מסחרי. הנתבעת מס' 2, בית מפעל הפיס (להלן: "מפעל הפיס") הינה חברה ציבורית העוסקת בארגון הגרלות. הנתבעת מס' 3, מימד ריקס בע"מ (להלן: "מימד" או "חברת ההפקה"), חברה העוסקת בהפקת תוכניות טלוויזיה, היתה בעלת זכויות ההפקה והשידור של התכנית. הנתבעת מס' 5 ביטחה את אחריותה של מימד (להלן יקראו ביחד: "הנתבעות 3 ו- 5"). הנתבעת מס' 4, ג.ג. אולפני ישראל בע"מ (להלן: "אולפני ג.ג."), הינה בעלת אולפן הטלוויזיה בו צולמה התכנית. הנתבעת מס' 6 ביטחה את אחריותה של אולפני ג.ג. (להלן יקראו ביחד: "הנתבעות 4 ו- 6"). 4. הנתבעות 3 ו- 5, הגישו הודעת צד ג'. צד ג' מס' 1, מיקה הנדסה ובטיחות בע"מ (להלן: "מיקה הנדסה"), הינה חברה העוסקת בהנדסה ובטיחות אשר הוזמנה על ידי מימד, טרם צילומי התוכנית, לצורך ביצוע בדיקה בטיחותית של האולפן. צד ג' מס' 2, המועצה האזורית מטה יהודה (להלן: "המועצה האזורית"), הינה הרשות המקומית אשר נתנה לאולפן רישיון עסק. 5. הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות ארוע התאונה, בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק. נסיבות ארוע התאונה 6. התובע ציין בתצהירו כי הוזמן להשתתף בצילומי התוכנית באמצעות הזמנה שנשלחה ב- e-mail , על ידי ערוץ 10 ומפעל הפיס. ההזמנה נשלחה לבנו של התובע, שמוליק מוספי (להלן: "שמוליק") שהינו מנוי של מפעל הפיס. ההזמנה נושאת את הלוגו של ערוץ 10 ומפעל הפיס (נספח א' לתצהיר התובע, ת/2). 7. התובע ציין כי הגיע ביחד עם שמוליק, לאולפני ג.ג. בנווה אילן, בשעות הצהריים ובשעה 17:00 לאחר כשלוש שעות של המתנה, פתחו המארגנים את האולם בפני הקהל אשר המתין במקום בחוסר סבלנות. התובע ציין כי המוזמנים הוכנסו לאולפן, בקבוצות קטנות של 10 צופים בכל פעם ובתוך האולם, לוו על ידי דיילת, למקום שהוקצה להם. התובע ציין כי הדיילת הנחתה אותו ואת שמוליק לשבת בשורה 5 אשר היתה השורה האחרונה ביציע הצופים. התובע המשיך ותאר בתצהירו כי ההכנות לצילומי התוכנית ארכו זמן רב והקהל אשר לא הורשה לצאת מהאולפן, הפך לחסר סבלנות. בשלב מסוים נערכה הגרלה לצורך בחירת עשרת הצופים אשר ישתתפו בתוכנית "האמיתית" בה תהיה אפשרות לזכות ב- 1,500,000 ₪. עקב תקלה במחשב באמצעותו נערכה ההגרלה, הקהל באולפן התפרץ, המשתתפים קמו ממקומותיהם וצעדו לעבר הבמה. התובע ציין כי ניצל את ההפסקה בצילומים, עקב המהומה שפרצה באולפן ויצא לשירותים. התובע הוסיף ותאר את השתלשלות הארועים ונסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "...כאשר חזרתי לאולפן, עליתי למקומי ביציע הצופים לעבר מקומות הישיבה שלנו. אני ישבתי באחד המקומות הראשונים קרוב למדרגות, מאחר ורוב השורה הייתה עדיין ריקה וצופים רבים טרם שבו למקומותיהם ושמוליק ביניהם, לא רציתי לחסום את המעבר וכל פעם לקום ולשבת. בסוף המדרגות ליד השורה שלי היה כסא פלסטיק עם ידיות ומשענת, החלטתי לשבת שם עד שיתר הצופים היושבים לאורך השורה יחזרו למקומותיהם. כשהתיישבתי על הכסא, להפעתי הרבה, מייד, צנחתי לאחור עם הכיסא עליו ישבתי מגובה של מס' מטרים, הוטחתי, נחבטתי בחוזה אל רצפת הבטון ונחבלתי בכל גופי" (סעיפים 16-18 לתצהיר התובע, ת/2). בחקירתו הנגדית חזר התובע והעיד :" הכסא היה ככה, כשעליתי למעלה , יש שם משטח בשורה האחרונה. היה משטח בשורה האחרונה, היה מונח שם כיסא, יכול להיות שהיה קצת אחרי השורה שלי. במעבר כאילו. במעבר של המדרגות למעלה....והכסא שראיתי אותו היה פה מונח, היה קצת יותר למעלה, בהמשך לשורה על שטח ישר. יש מדרגה אחרונה , אח"כ שטח ישר של 1-1.5 מ', שם היה הכסא" (עמ' 23 לפרוטוקול). 8. שמוליק תאר אף הוא בתצהירו את השתלשלות הארועים עד לאותה הפסקה מאולצת בצילומי התוכנית והמהומה שפרצה באולפן בעקבות התקלה במחשב ותאר את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "אבא הלך לשירותים ואני ירדתי למטה, אחרי כמה דקות החלטתי לחזור למקומי, התחלתי לעלות במדרגות של היציע ראיתי את אבא שלי מתיישב על כסא ופתאום, נופל לאחור נעלם מהעין, עליתי בריצה לראות להיכן הוא נפל. רצתי למטה למנחה הראשי של התוכנית וצעקתי לו אבא שלי נפל, אבא שלי נפל, תזמין אמבולנס ורצתי לכוון אבא שלי, היה חשוך שם, ראיתי אותו שרוע על הרצפה חסר אונים סובל מכאבי תופת בלי יכולת לזוז והפה שלו מלא בדם" (סעיפים 12-13 לתצהיר, ת/1). בחקירתו הנגדית שב שמוליק והעיד כי ראה את אביו מתיישב על כיסא פלסטיק, בשורה המקבילה לזו בה ישבו וברגע שהתיישב, נפל לאחור וכדבריו:" ..נכון שמדובר בשורה של מושבים שהיו קבועים. היו מדרגות . איפה שאבי ישב, היה כסא פלסטיק שלא מקובע. איפה שיש כסא אחרון מקובע במקביל אליו היה כסא פלסטיק. זה היה לידו במקביל...ברגע שהייתי כלפי מעלה, אז בדיוק מה שקרה, ראיתי איך שאבא שלי התיישב, ישר צנח למטה" (עמ' 12 לפרוטוקול). 9. שמוליק הופיע וציין בתצהירו כי גיא מרטינובסקי (להלן:"גיא"), אחד ממנהלי מימד, היה עימו בקשר לאחר התאונה והציע עזרה וכי מספר ימים לאחר התאונה, יצר קשר עם מיכה אמיר (להלן:"אמיר"), מאולפני ג.ג., באמצעות מס' טלפון שקיבל מגיא ותאם עימו מועד לביקור באולפן. שמוליק ציין כי בזמן הביקור באולפן, אמיר סיפר לו כי "..כמה ימים לאחר התאונה הוסקו מסקנות והוחלט לבנות מעקה ביטחון לכל היציעים....ואכן ראיתי כי נבנו מעקות ביטחון בכל היציעים וגם ביציע שממנו נפל אבי" (סעיף 22 לתצהיר, ת/1). לתצהירו של שמוליק צורפו תמונות שצולמו במהלך אותו ביקור באולפן. התמונות מדגימות את מראה הטריבונה מאחור ואת מעקה הבטיחות שהותקן מאחורי שורת הכיסאות האחרונה. 10. הנתבעות, כולן, טוענות כי דין התביעה להדחות מחמת שהתובע לא הוכיח את נסיבותיה בשל סתירות ובקיעים שהתגלו בגרסתו. לשיטת הנתבעות, עדותו של התובע נתמכת רק בעדות בנו, שמוליק, שהינו צד מעוניין בתוצאות המשפט, לפיכך מדובר למעשה בעדות יחידה של בעל דין כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות[נוסח חדש] התשל"א- 1971. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי גרסת התובע, אינה מתיישבת עם ההגיון ועם הראיות והעדויות האחרות בדבר מבנה הטריבונה וסידור הכיסאות באופן שהשורה האחרונה חסומה במלואה בכיסאות. הנתבעות טוענות כי לא זו בלבד שהתובע עלה למקום אליו לא היה צריך להגיע, שכן המקום שהוקצה לו היה בשורה 5 מתוך שמונה שורות, אלא שנפילתו של התובע, יכולה היתה להתרחש רק אם התובע טיפס מעבר לשורת הכיסאות המקובעים לרצפת הטריבונה - בנסיבות העניין אין בידי לקבל טענת הנתבעות. 11. עדותו של התובע בדבר נסיבות ארוע התאונה, מוצאת תימוכין בעדותו של שמוליק שהיה עד להתרחשותה. גם בהתחשב בכך ששמוליק הינו בנו של התובע והינו בגדר צד מעוניין בתוצאות המשפט, הרי שבחינת עדויותיהם של השניים מעלה כי לא נתגלו בהן סתירות של ממש ביחס לעיקר הגרסה. הסתירות לכאורה, ביחס למבנה הטריבונה, סידור הכיסאות וסדרי הישיבה באולפן, לא זו בלבד שניתן להסבירן בחלוף הזמן אלא שיש לזכור כי מדובר באולפן בו התובע ושמוליק, ביקרו פעם אחת ויחידה, מבלי שיכלו לשער כי תתרחש תאונה וכי יהא עליהם לזכור ולשחזר את פרטי מבנה האולפן וסידורי הישיבה. 12. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי ישב בשורה 5 אשר היתה השורה האחרונה בה הושבו אנשים. מאידך, התובע ציין כי אנשים הושבו "שורה כן שורה לא" (עמ' 29 לפרוטוקול), ואף אישר כי יתכן והמשטח עליו עמד אותו כיסא בודד היה "קצת אחרי השורה שלי" (עמ' 23 לפרוטוקול). עדותו של התובע ביחס למבנה הטריבונה וקיומו של משטח פתוח בסופה, מוצאת תימוכין בעדותו של אלון אליאס (להלן:"אלון"), אשר שימש כמפיק התוכנית מטעם מימד. אלון העיד כי היו באולפן טריבונות שנבנו לצורך התוכנית, על ידי חברת "אירגונית" אך הטריבונה עליה ישב התובע וממנה נפל, היתה טריבונה של אולפני ג.ג.. אלון אישר כי גרם המדרגות של הטריבונה הנדונה, מסתיים ב"רחבה כזאת" (עמ' 58 לפרוטוקול) וכי אותו משטח בחלק העליון של הטריבונה היה פתוח לתהום שנוצרה, נוכח העובדה שהטריבונה לא הוצמדה לקיר עקב דרישת אולפני ג.ג. להשאיר מעבר חירום (עדות אלון בעמ' 60 ו-63 לפרוטוקול ועדות גיא בעמ' 50-51 לפרוטוקול). אמיר אישר אף הוא בתצהירו כי בין הטריבונה לקיר שמאחוריה, נוצר מרווח של כ - 1.5 מ' וכי " אין אפשרות טכנית להצמיד את הטריבונה לקיר ואף פעם לא מצמידים את הטריבונה לקיר שמאחוריה.." (סעיף 5 יח' לתצהיר נ/6). 13. הן אלון והן גיא העידו כי לאחר התאונה, התקיימה ישיבה בנוכחות נציגי אולפני ג.ג. וכי באותה ישיבה הוחלט על התקנת מעקה בטיחות בחלק העליון של הטריבונה. אמיר לא התייחס בתצהירו לישיבה האמורה ואף העיד בחקירתו הנגדית כי אינו זוכר פגישה כזו. יחד עם זאת, אמיר אישר כי לאחר התאונה הוחלט למגן את הטריבונה על ידי התקנת מעקה מאחורי שורת הכיסאות האחרונה וכי הדבר בוצע על ידי עובדי אולפני ג.ג. (עמ' 69-68 לפרוטוקול). 14. אמיר ציין בתצהירו ובעדותו כי השורה האחרונה של הטריבונה הינה שורת כסאות מקובעים וכי על מנת להציב כיסא מאחוריה, יש לעלות ולקפוץ מעבר לכיסאות (סעיף 5 ח' לתצהיר נ/6 ועמ' 69, 71 ו - 72 לפרוטוקול). אמיר לא ראה לצרף לתצהירו תמונות של הטריבונה אך בחקירתו הנגדית, כאשר נשאל אם יוכל לצלם את הטריבונה על מנת שיוכח כי השורה האחרונה, חסומה במלואה בכיסאות, השיב בחיוב ואף העיד, בתשובה לשאלה בחקירה נגדית, כי מלבד מעקה הבטיחות שהוסף לאחר התאונה, לא נעשו שינויים אחרים בטריבונה. 15. בהחלטתי מיום 11.2.10, דחיתי בקשת הנתבעות 3 ו-5, להגיש כראיה נוספת, תמונות שצולמו על ידי אמיר, לאחר תום שמיעת הראיות. בהחלטה האמורה ציינתי כי שאלת נסיבות ארוע התאונה לרבות שאלת מבנה הטריבונה, היתה שנויה במחלוקת מתחילת ההליכים בתיק זה ולא היתה כל מניעה לצלם ולהגיש תמונות של הטריבונה, בסמוך לאחר התאונה ולמצער במועדים שנקבעו להגשת תצהירים. לפיכך לא ראיתי להתיר הגשת ראיות נוספות, לאחר תום שמיעת הראיות בכלל ולאחר תום חקירתו הנגדית של אמיר על ידי ב"כ התובע בפרט. מעבר לצורך ראיתי לציין כי העדר התייחסות בתצהירו של אמיר, לפעולות שנעשו לאחר התאונה לרבות ההחלטה למגן את הטריבונה במעקה ועדותו כי אינו זוכר את הישיבה שהתקיימה בעניין זה, בהשתתפות נציגי מימד, פוגמות במהימנות עדותו של אמיר כך שאיני רואה לקבוע על סמך עדותו, שנשמעה לראשונה בחקירה נגדית, כי מעבר להתקנת מעקה, לא נעשו שינויים נוספים בטריבונה במהלך השנים, במיוחד כאשר אלון אישר בחקירתו הנגדית את גרסת התובע כי בסוף גרם המדרגות של הטריבונה, היתה "רחבה כזאת" (עמ' 58 לפרוטוקול). 16. זאת ועוד, יודגש כי מדובר בטריבונה הנמצאת בבעלותה ובחזקתה של אולפני ג.ג.. בנסיבות אלה, במיוחד לאחר שהובהרה חומרת פגיעתו של התובע וניתן היה לצפות כי תוגש דרישה לפיצויים בגין התאונה, היה בידי הנתבעות ו/או מבטחותיהן, לפעול לתיעוד מצב האולפן ומקום ארוע התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה ועצם העובדה שלא עשו כן, אומרת דרשני. עוד יצוין כי שמוליק ביקר באולפן, בתאום עם אמיר. מכאן שאמיר ידע כי התובע פועל לתיעוד מקום ארוע התאונה כך שבמקביל לצילום הטריבונה על ידי שמוליק, היה בידי אמיר לצלם גם הוא את מקום ארוע התאונה, בזמן אמת, בסמוך לאחר התאונה, על מנת להוכיח הטענה כי השורה האחרונה, חסומה כולה בכיסאות וכי אין גישה לסוף הטריבונה אלא אם מטפסים מעל ומעבר לכיסאות. 17. התמונות שצולמו על ידי שמוליק, מדגימות מבט מאחור בלבד ולא ברור אם מעבר ליריעת הבד או הפלסטיק, בצבעי כתום - כחול, הנראית בתמונה מס' 1, קיים כיסא אם לאו. בנסיבות אלה, עצם העובדה שהנתבעות 3 ו-5 והנתבעות 4 ו-6, לא ראו לתעד ולצלם את מקום ארוע התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה, כמו גם העובדה שהוחלט על התקנה מיידית של מעקה בטיחות בחלק האחורי של הטריבונה, מצביעות על קיומו של כשל בטיחותי במבנה הטריבונה. בהקשר זה יודגש כי הנתבעות 3ו-5 כמו גם הנתבעות 4ו-6, נמנעו מלהגיש את פרוטוקול ישיבת התחקיר שהתקיימה בהשתתפות נציגי מימד ואולפני ג.ג ואת קלטת התוכנית אשר מצפייה בה, יתכן וניתן היה ללמוד על מראה הטריבונה, ויוזכר כי הלכה היא שבעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614. 18. איני מתעלמת מעדותו של אלון כי השורה בה ישב התובע - שורה מס' 5 - היתה השורה האחרונה בה ישבו אנשים וכי מעבר לשורה זו, היו שלוש שורות נוספות שלא היו בשימוש (עמ' 60 לפרוטוקול). אלא שגם אם התובע עלה לסוף הטריבונה, מעבר לשורה בה הושב, על מנת לראות את האולפן מגבוה, אין בכך כדי לפגום במהימנות גירסתו בדבר נסיבות ארוע התאונה ויצוין כי אלון אישר בעדותו כי השורות שמעבר למקום מושבו של התובע, לא נחסמו במעקה או גדר הפרדה ולא הוצבו שלטים האוסרים על העלייה לסוף הטריבונה והראיה שגם הסדרנים שהוצבו באולפן, לא מנעו מהתובע מלעלות ולהגיע לסוף הטריבונה. 19. גיא ציין בעדותו כי למחרת התאונה ביקר את התובע בבית החולים וכי התובע אמר לו כי " הוא יצא לשירותים וחזר. בשל העובדה כי באולפן נערך אותה עת, דיון בנושא תקלת המחשב וכיצד להתמודד עמה, הוא החליט להמתין לסיומו של הויכוח ובינתיים עלה לחלקה העליון של הטריבונה, לא במקום הממוספר בו סומן לו לשבת מראש. לדבריו הוא רצה לראות איך נראה האולפן מגבוה" (סעיף 13 ג' לתצהיר נ/4). הנתבעות מבקשות להסיק מדברים אלה ומעדותו של אמיר ביחס למבנה הטריבונה כך שהשורה האחרונה חסומה בכיסאות כי התאונה יכולה היתה להתרחש רק אם התובע עלה וטיפס מעבר לשורת הכיסאות האחרונה - אין בידי לקבל טענה זו. גם אם התובע אמר לגיא, למחרת התאונה, בשוכבו על מיטת חוליו כשהוא חבוש ומגובס, כי עלה לראות איך נראה האולפן מגבוה ולא הוסיף ואמר כי התיישב על כיסא, אין בכך כדי לסתור את גרסתו כי בעת שהתיישב על כסא שהיה במעבר, נפל לאחור, לתהום שבין הטריבונה לקיר האולפן. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי יתכן והכיסא עליו התיישב, עמד מעל השורה בה ישב ועצם העובדה שעלה לסוף הטריבונה, כדי לראות איך נראה האולפן מגבוה, אינה מצביעה על כך שעלה וטיפס מעבר לשורת הכיסאות או כי הוא היה זה שהביא את הכיסא למקום. יתרה מכך, על פי עדויותיהם של גיא ואלון, היו באולפן, סדרנים רבים מטעם חברת ההפקה שתפקידם היה לשמור על סדר הישיבה, בהתחשב בכך שהמקומות הוקצו וסומנו לצורך ההגרלה. בנסיבות אלה סביר כי אם התובע היה מבצע פעולה חריגה של טיפוס מעל לשורת הכיסאות או הזזת כיסא ממקומו, מי מהסדרנים הרבים שהיו באולפן היה מבחין בדבר. 20. זאת ועוד, גיא ציין בחקירתו הנגדית כי לאחר שיחתו עם התובע, העלה את הדברים על הכתב וכדבריו :"כתבתי את הדברים כבר באותו זמן כי היה ברור שתהיה עם זה בעיה. כתבתי טיוטה". גיא הוסיף וציין כי קרא את התרשומת האמורה, טרם הכנת תצהירו (עמ' 44 לפרוטוקול). העובדה כי התרשומת לא צורפה לתצהיר, עומדת לחובת הנתבעות. יתרה מכך, גיא הודה מפורשות שהיה ברור לו "שתהיה עם זה בעיה" - כך שהימנעותן של הנתבעות מלצלם ולתעד את מקום ארוע התאונה, בזמן אמת, מיד לאחר התאונה או למצער כששמוליק הגיע לאולפן, על מנת לצלם כמו גם הימנעותן מלצרף את קלטת התכנית ופרוטוקול הישיבה שהתקיימה לאחר התאונה - עומדת אף היא לחובת הנתבעות ומהווה חיזוק לגרסת התובע כי בשורה האחרונה של הטריבונה היה משטח פתוח וכי בעת שהתיישב על כסא שהיה במקום, נפל לאחור. 21. סופו של יום, לאחר בחינת העדויות והראיות, סבורה אני כי התובע עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח על בסיס מאזן ההסתברויות, גרסתו באשר לנסיבות ארוע התאונה, דהיינו כי בעת שהתיישב על כסא פלסטיק שהיה מונח באופן חופשי, במעבר שבסוף גרם המדרגות של הטריבונה, נפל לאחור אל תהום שבין הטריבונה לקיר האולפן. כאמור, בנסיבות העניין סבורה אני כי עלה בידי התובע להוכיח גרסתו אלא שמעבר לצורך והיות והצדדים טענו בעניין זה ראיתי לציין כי לדעתי אין מקום להחיל בענייננו את הכלל בדבר העברת נטל הראיה הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין - הדבר מדבר בעדו - שכן נסיבות ארוע התאונה, מצויות בידיעת התובע. שאלת האחריות 22. בנסיבות העניין סבורה אני כי על הנתבעות כולן, מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי התובע, בשל מעורבותן בייזום, הפקת וצילום התכנית כדלקמן: ערוץ 10 ומפעל הפיס, כמי שהזמינו את הפקת התוכנית והזמינו את התובע להשתתף בה, מימד כמי שעסקה בפועל בהפקת וצילום התכנית ואולפני ג.ג. כבעלת האולפן והטריבונה ממנה נפל התובע. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, יש לדון באחריותן של כל אחת מקבוצות הנתבעות בנפרד ולבחון האם היתה התרשלות בפעולתן דהיינו - האם הופרה חובת זהירות קונקרטית שהיתה מוטלת עליהן. אחריות ערוץ 10 ומפעל הפיס 23. מעורבותם של ערוץ 10 ומפעל הפיס ביזום והפקת התכנית פורטה בעדויותיהם של זיוית דוידוביץ, מפיקה ראשית מטעם ערוץ 10 (להלן: "זיוית") ואבי לוי, מטעם מפעל הפיס. 24. זיוית ציינה בתצהירה כי ערוץ 10 התקשר עם מימד, אשר היתה בעלת זכויות השימוש בישראל בפורמט התכנית, לצורך הפקת תכנית הפיילוט. זיוית הוסיפה וציינה כי מימד הינה חברת הפקות מוכרת, ותיקה ובעלת ניסיון רב בתחום ההפקה וכי מעבר להתחייבות ערוץ 10, לשאת בעלות רכישת התכנית, לא היתה לערוץ 10 מעורבות בהפקה עצמה לרבות ההתקשרות עם האולפן וניהול ימי הצילום וכי ההפקה כולה בוצעה על ידי מימד ובאחריותה (התצהיר נ/2 ועמ' 32 לפרוטוקול). 25. אבי לוי ציין בתצהירו, נ/3, כי מימד פנתה למפעל הפיס בהצעה להשתתף במתן חסות, מימון הפרסים וסיוע בגיוס משתתפים לתכנית וזאת בתמורה לחשיפה ופרסום של מפעל הפיס (עמ' 38 לפרוטוקול). אבי לוי ציין כי מפעל הפיס לא נטל כל חלק פעיל ולא היתה לו כל מעורבות בהפקת התכנית וכי האחריות לטיפול בקהל המוזמנים, מקרב מינויי מפעל הפיס, היתה מוטלת על מימד. 26. על ההזמנה להשתתפות בצילומי התכנית, אשר שוגרה לשמוליק בהיותו מנוי של מפעל הפיס, מתנוסס הלוגו של ערוץ 10 ומפעל הפיס ואף נאמר בה :" ...לקוחות יקרים, בקרוב - בקרוב מאוד תעלה תכנית משותפת של מפעל הפיס וערוץ 10 בטלוויזיה. שעשועון טלוויזיה חדש שכבש את כל העולם...". אין ספק שהזמנה הנושאת את שמם של ערוץ 10 ומפעל הפיס, נוטעת בלב ציבור המוזמנים הפוטנציאליים תחושה כי מדובר בתכנית רצינית, המופקת על ידי גופים גדולים ומוכרים כערוץ 10 ומפעל הפיס ועצם מעורבותם של גורמים אלה, ויוצרת תמריץ להשתתף בתכנית אשר במסגרתה, על פי האמור בהזמנה, אמורים היו להתחלק פרסים כספיים של עד 1,500,000 ₪. 27. משערוץ 10 ומפעל הפיס, ראו להזמין את ציבור מינויי מפעל הפיס, לתכנית משותפת שאמורה לעלות לשידור, מוטלת עליהם חובת זהירות מושגית לדאוג לשלומם ובטחונם של המוזמנים. 28. ערוץ 10 ומפעל הפיס, התקשרו עם מימד, שהיתה בעלת הזכויות בפורמט התכנית, לצורך הפקת התכנית. מימד העידה על עצמה כי הינה חברת הפקות מקצועית ומיומנת מהטובות ביותר בשוק ההפקות בארץ, המשתמשת באנשי המקצוע, האתרים והגופים הטובים והידועים ביותר ומקפידה על נושאי הבטיחות (סעיפים 2-4 לתצהירו של גיא, נ/4 ). גיא הוסיף ואישר בחקירתו הנגדית כי :"במקרה הזה לקחתי את כל ההפקה מא' עד ת' תחת כנפי, והייתי צריך להביא קלטות מוכנות לערוץ 10 כפי שזיוית אמרה" (עמ' 46 לפרוטוקול). גיא העיד כי מבחינתו, התקשר עם האולפן הכי טוב (עמ' 44 לפרוטוקול וסעיף 6 לתצהיר נ/4 ) ובעניין זה גם אולפני ג. ג. העידו על עצמם כי מדובר באולפנים המובילים בארץ, המספקים שרותי אולפן מעולים ומקצועיים לעשרות מפיקים וערוצי טלוויזיה (סעיף 5 לתצהיר נ/6). 29. איש מבעלי הדין לא חלק על מיומנותם ומקצועיותם של מימד או אולפני ג.ג.. בנסיבות אלה, סבורה אני כי ערוץ 10 ומפעל הפיס, יצאו ידי חובת הזהירות המוטלת עליהם בכך שהתקשרו עם מימד - חברת הפקות ידועה, מיומנת ומקצועית, לצורך הפקת התכנית אשר צולמה באולפני ג.ג. הידועים כאולפנים מהשורה הראשונה בארץ. בהקשר זה, ראיתי להפנות לפסה"ד בע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי (לא פורסם, 1.10.03),שם נדונה אחריותו של בעל מקרקעין המזמין קבלן עצמאי לצורך הקמת מבנה ובעניין זה נפסק מפי כב' השופט טירקל כדלקמן: "אלתא היא בעלת המבנה שבשטחו נפגע תנעמי. היא הפקידה את ביצוע עבודות הבניה בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו. תנעמי נפגע כתוצאה ממחדלו הרשלני של הקבלן העצמאי. האמנם נושאת גם היא באחריות לנזקיו? על כך יש להשיב בשלילה. אכן, הלכה פסוקה היא, כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין... עם זאת, יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו, אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. יפים לענין זה דברי הנשיא א' ברק: "חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר--- על ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה" (פרשת ועקנין, בע' 131. עוד ראו: י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין דיני הנזיקין- תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שניה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז) 469). בפרשה שלפנינו, הוציאה אלתא מידיה את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח המבנה, בכך שהעבירה למינרב את עבודות הקמת המבנה; מינרב נמצאה באופן יומיומי באתר הבניה, ארגנה את העבודה ופיקחה עליה והיא שהיתה אחראית על סידורי הבטיחות ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע נזק (השוו: א' ברק "אחריות בנזיקין של המחזיק במקרקעין" מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל (תשכ "ד) 123 ,104). במצב דברים זה, אין לצפות שאלתא תנקוט אמצעי זהירות מצדה. גם לפי סעיף 15 לפקודת הנזיקין אין מעסיק אחראי לעוולה של קבלן עצמאי, שנעשתה תוך כדי ביצוע העבודה שהוטלה עליו על ידי המעסיק (בכפוף לחריגים שאינם חלים בענייננו. על כך ראו: ע"א 804/77 נימר נ' דיאב, פ"ד לד(729 (2; א' ברק "האחריות בנזיקין של המעסיק למעשיו של קבלן עצמאי" הפרקליט כד (תשכ"ד) 355, 370-369). מכאן שאלתא לא התרשלה כלפי תנעמי." - וניתן לגזור גזירה שווה לענייננו - משערוץ 10 ומפעל הפיס, התקשרו עם חברת הפקות מיומנת ומקצועית לצורך צילום תכנית באולפן בעל שם ומוניטין וכשחברת ההפקה נטלה על עצמה את האחריות המלאה להפקת התכנית, אין לצפות מערוץ 10 ומפעל הפיס לנקוט באמצעי זהירות נוספים. לפיכך ראיתי לקבוע כי בנסיבות העניין, לא הופרה חובת זהירות קונקרטית שהיתה מוטלת על ערוץ 10 ומפעל הפיס, כלפי התובע. אחריות מימד 30. נקודת המוצא לבחינת אחריותה של מימד לארוע התאונה הינה עדותו של גיא כי מימד נטלה על עצמה את האחריות לניהול ההפקה וכלשונו :"במקרה הזה לקחתי את כל ההפקה מא' עד ת' תחת כנפי.."(עמ' 46 לפרוטוקול). 31. על מימד כמנהלת ההפקה וכמזמינת הקהל להשתתף בתכנית, מוטלת חובת זהירות כלפי המוזמנים הן במישור בטיחות האולפן בו צולמה התכנית והן במישור ניהול ההפקה לרבות פיקוח על קהל המוזמנים ועל המתרחש באולפן בזמן צילומי התכנית . דומה כי מימד אינה מתכחשת לחובה זו אלא שלטענתה יצאה ידי חובתה בעצם התקשרות עם אולפני ג.ג. ובהזמנת בדיקת בטיחות שבוצעה על ידי מיקה הנדסה ובהעסקת צוות של דיילים וסדרנים שפיקח על סידורי הישיבה שנקבעו. 32. בנסיבות העניין סבורה אני כי מימד הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה והתרשלה כלפי התובע. מהראיות עולה כי סידור האולפן, לרבות תכנון מראה האולפן, הקמת התפאורה וסידורי הישיבה, נקבעו ובוצעו על ידי מימד. מימד אף ראתה עצמה אחראית לבדיקת בטיחות האולפן והראיה שהזמינה בדיקה של מהנדס בטיחות - מיקה הנדסה. מכאן, משנתגלה כשל בטיחותי במבנה הטריבונה ובדרך הצבתה כשהיא מרוחקת מקיר האולפן כך שהתובע התיישב על כסא בודד אשר לא היה מקובע לרצפה ונפל ממרומי הטריבונה, יש לראות בכך משום הפרת חובת הזהירות שהיתה מוטלת על מימד כלפי התובע. זאת ועוד, בהימצאותו של כסא בודד בסוף הטריבונה יש משום הפרת החובות החקוקות הקבועות בסעיף 3.9.41.1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאי ואגרות), תש"ל - 1970 הקובע כי " מותר להשתמש בכיסאות בודדים בתנאי שיהיו מעוגנים או קשורים זה לזה בשורות, למעט כיסאות בודדים...הממוקמים על מפלס אופקי והתחומים על ידי מעקים או קירות.." ובסעיף 17 לתקנות הבטיחות במקומות ציבוריים (אסיפות), תשמ"ט - 1989, החל על ארועים בהשתתפות למעלה מ -200 אנשים וקובע כי "לא יושם ולא יותקן במעברים במקום אסיפות קבוע כל כסא או חפץ אחר....." 33. אשר לפיקוח על סידורי הישיבה והתנהלות הקהל, מהראיות עולה כי לא היו כל סידורי חסימה או שילוט האוסרים על מעבר לחלק העליון של הטריבונה אשר לא היה בשימוש במהלך צילומי התכנית. העובדה כי פרצה מהומה באולפן בעקבות התקלה במחשב ההגרלה, לא הוכחשה. התובע אישר אמנם כי לאותה התפרצות של הקהל, לא היה קשר לארוע התאונה. יחד עם זאת, על חברת ההפקה היה לצפות כי בעקבות התארכות הצילומים והתקלות שארעו במהלכם, הקהל יאבד סבלנותו וכי במהלך הפסקה בצילומים, עשוי מי מהמשתתפים לסייר ולהתהלך באולפן. בדיעבד אכן מסתבר כי אותם דיילים ו/או סדרנים שהועסקו על ידי מימד ואשר היו אמורים לפקח על סידורי הישיבה באולפן, לא מנעו קיומו של כסא בודד ובלתי מקובע, ברחבה שבסוף גרם המדרגות של הטריבונה ולא מנעו מהתובע מלהגיע לקצה הטריבונה ולהתיישב על אותו כסא בודד שעמד שם. 34. בנסיבות אלה כשבאולפן הוצבה טריבונה שהיה בה כשל בטיחותי, בשל קיומה של רחבה פתוחה לתהום שנוצרה בשל המרווח בין הטריבונה לקיר ומשהגישה לחלק העליון של הטריבונה, לא נחסמה ולא נאסרה על ידי שילוט מתאים או על ידי הסדרנים שהועסקו על ידי מימד, הפרה מימד את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי התובע. אחריות אולפני ג.ג. 35. על אולפני ג.ג. כבעלת המקרקעין וכבעלת הטריבונה ממנה נפל התובע, מוטלת אחריות כלפי המוזמנים לאולפן. מהראיות עולה כי הטריבונה ממנה נפל התובע, היתה טריבונה של אולפני ג.ג., לכן לא ראיתי להתייחס לכל הנטען באשר לחלקי התפאורה שנבנו על ידי ארגונית, על פי הזמנת מימד. 36. דומה כי אין צורך לחזור על הדברים שנאמרו ביחס לכשל הבטיחותי שהתגלה בטריבונה אשר גרם המדרגות שלה הסתיים במעין משטח שסופו פתוח לחלל (עדות אלון בעמ' 58 לפרוטוקול). ההחלטה שהתקבלה לאחר התאונה, להוסיף מעקה בטיחות בחלק האחורי של הטריבונה והתקנתו המיידית של המעקה, על ידי עובדי אולפני ג.ג., מעידים על אחריותה של אולפני ג.ג. שהרי ברי כי לו אמצעי זהירות פשוט, זול וקל לביצוע זה, היה ננקט קודם לכן, התאונה היתה נמנעת. 37. בנסיבות העניין, אין בידי לקבל טענת אולפני ג.ג. כי נדרשה לספק מבנה של יציע "as is" וכי האחריות לאופן הצבתה של הטריבונה באולפן, שלא בצמוד לקיר, מוטלת על מימד שכן עדותם של גיא ואלון כי הטריבונה לא הוצמדה לקיר, עקב דרישת אולפני ג.ג. להשאיר מעבר חירום (עדות אלון בעמ' 60 ו-63 לפרוטוקול ועדות גיא בעמ' 50-51 לפרוטוקול), מוצאת אישור ותימוכין בתצהירו של אמיר בו נאמר כי בין הטריבונה לקיר שמאחוריה, נוצר מרווח של כ - 1.5 מ' וכי " אין אפשרות טכנית להצמיד את הטריבונה לקיר ואף פעם לא מצמידים את הטריבונה לקיר שמאחוריה.." (סעיף 5 יח' לתצהיר נ/6). בנסיבות אלה משאולפני ג.ג. לא דאגה למיגון הטריבונה והתקנת מעקה הבטיחות עובר לתאונה, במיוחד בהתחשב בכך שידעה כי לא ניתן להצמיד הטריבונה לקיר, הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפי המוזמנים לאולפן ובכללם התובע. חלוקת האחריות בין מימד לאולפני ג.ג. 38. בנסיבות העניין ראיתי לחלק האחריות בין מימד כאחראית על ההפקה לרבות סידורי הישיבה והפיקוח על קהל המוזמנים לבין אולפני ג.ג. כבעלת המקרקעין ובעלת הטריבונה ממנה נפל התובע והאחראית לתקינותה, בטיחותה ותחזוקתה, בחלקים שווים. ההודעה לצד ג'. 39. הנתבעות 3 ו-5, הגישו הודעה לצד ג' כנגד מיקה הנדסה וכנגד המועצה האזורית אשר נתנה לאולפני ג.ג. רשיון עסק. בנסיבות העניין סבורה אני כי דין ההודעה לצד ג' כנגד מיקה הנדסה, להתקבל בחלקה ואילו דין ההודעה לצד ג' כנגד המועצה האזורית, להדחות ואפרט נימוקי. 40. מיקה הנדסה - ישראל קצנלבוגן (להלן:"קצנלבוגן"), מנהל מיקה הנדסה ציין בתצהירו כי מיקה הנדסה התבקשה לבדוק חמישה מבני תפאורה ארעיים שהותקנו לצורך צילומי התכנית, על ידי ארגונית והתאמתם לדרישות הבטיחות וכן את התאמת האולפן לאכלוס של 400 איש, אך לא נדרשה לבצע בדיקה בטיחותית של מתקני התפאורה הקבועים שהיו באולפן לרבות הטריבונה ממנה נפל התובע שהיתה טריבונה של אולפני ג.ג. (ראה תצהיר קצנלבוגן, צד ג'/1 ועמ' 78 לפרוטוקול) - אין בידי לקבל טענה זו. אין חולק כי מיקה הנדסה התבקשה לבדוק האם האולפן מתאים מבחינה בטיחותית לצילום תכנית בהשתתפות קהל של 400 איש. הבדיקה בוצעה, יומיים טרם תחילת הצילומים, על ידי מהנדס סמיון נחמקס, מטעם מיקה הנדסה. לאחר הבדיקה הוצא על ידי מיקה הנדסה, ביום 23.2.05, דו"ח בדיקת בטיחות על פיו: " האתר נמצא מתאים על פי דרישות הבטיחות לשמש לצילומי השעשון בהשתתפות קהל של 400 איש" (נספח ג' לתצהיר צד ג'/1). אין בידי לקבל הטענה כי אישור הבטיחות הנוגע להתאמת האולפן לארוע בהשתתפות 400 איש, אינו מחייב בדיקת הטריבונה הקבועה של אולפני ג.ג. שכן מדובר בחלק אינטגרלי של האולפן להבדיל מפרטי תפאורה שנבנו במיוחד לצורך צילומי התכנית. ברי כי הקהל עלול להיפגע ממפגעי בטיחות המצויים באולפן כולו, לרבות בגין הצבת טריבונה במרחק מהקיר, באופן שבסוף גרם המדרגות שלה נוצר חלל פתוח לתהום. לפיכך אין בידי לקבל טענת קצנלבוגן כי לצורך בדיקת הבטיחות והתאמת האולפן לתפוסת 400 איש, לא נתבקשה ולא נדרשה בדיקת הטריבונה של אולפני ג.ג. . עוד יצויין כי מהנדס סמיון נחמקס, אשר ביצע את הבדיקה מטעם מיקה הנדסה וחתום על דו"ח בדיקת הבטיחות, לא זומן לעדות ויש בכך כדי להקים ההנחה כי לא היה בעדותו כדי לסייע למיקה הנדסה בטענותיה. בנסיבות אלה, נוכח קביעתי כי בטריבונה בכלל ונוכח צורת הצבתה במרחק מהקיר בפרט, יש כשל בטיחותי, המסכן קהל הצופים, דין ההודעה לצד ג' כנגד מיקה הנדסה להתקבל. מאידך, לאור קביעתי כי התאונה התרחשה גם בשל העדר מחסומים המונעים גישה לחלק הטריבונה שלא היה בשימוש, קיומו של כסא בודד ובלתי מקובע על הטריבונה והעדר פיקוח נאות על הקהל, ראיתי לקבוע כי על מיקה הנדסה לשפות את מימד בשיעור של 50% מהסכומים שתחוייב בהם כלפי התובע. 41. אשר למועצה האזורית - משה דוד (להלן:"דוד"), מנהל מחלקת רישוי עסקים במועצה האזורית, פרט בתצהירו צד/ג2 את ההליכים הנדרשים לצורך קבלת רשיון עסק. אין חולק כי המועצה האזורית העניקה לאולפני ג.ג. רשיון עסק לאחר שהתמלאו כל התנאים הנדרשים. דוד ציין בתצהירו כי כשמדובר בעסק שמהותו עריכת ארועים הומי אדם, נדרשת הגשת תכנית בטיחות מטעם יועץ בטיחות וכי תכנית כזו הוגשה על ידי אולפני ג.ג. (נספחים ה'-ו' לתצהיר) ואושרה על ידי המשטרה (נספח ז' לתצהיר ומוצג צד ג'/2). בנסיבות אלה כאשר רשיון העסק ניתן על סמך חוות דעת של יועץ בטיחות ולא נדרשת ולא מבוצעת בדיקה פרטנית של מי מאנשי או בעלי התפקידים במועצה, המסתמכים לעניין זה, על חוות דעתם של גורמי הבדיקה המקצועיים לרבות יועץ הבטיחות, מכבי האש והמשטרה, אין מקום להטלת אחריות על המועצה האזורית בגין כשל שהתגלה בבטיחות הטריבונה ואשר בנסיבות העניין, נובע גם מאופן הצבתה שלא בצמוד לקיר. עוד יצויין כי מדובר בטריבונה ניידת ומתקפלת, כך שלא ניתן לדעת אם במועד ביצוע ביקורת או בדיקה מקרית, הטריבונה היתה מוצבת כפי שהוצבה לצורך צילומי התכנית. אשם תורם 42. כאמור הטענה כי התובע עלה וטיפס מעבר לכיסאות בשורה האחרונה של הטריבונה, לא התקבלה על ידי. עצם העובדה שהתובע עלה לסוף הטריבונה על מנת לראות איך נראה האולפן מלמעלה והתיישב על כיסא שהיה במקום, אין בה כדי להטיל עליו אשם תורם. בנסיבות העניין לא הוצבו מחסום או סרט סימון, התוחמים את מקום הישיבה ומונעים גישה אל מעבר למקומות המסומנים ובהעדר שילוט האוסר על המעבר לחלק העליון של הטריבונה, אך סביר הוא שלאחר שעות רבות של ישיבה והמתנה ובמיוחד כאשר התעוררה באולפן מהומה והצילומים הופסקו, המשתתפים יסתובבו באולפן. איני רואה בעצם העובדה שהתובע עלה לשורה העליונה והתיישב על כסא אחר מזה שהוקצה לו, בזמן הפסקה בצילום, משום התנהגות הנגועה באשם תורם ויצויין כי התובע לא יכול היה לראות את התהום הפעורה מאחורי הטריבונה שכן היה במקום וילון שחור עבה המקיף את האולפן (סעיף 5 יח לתצהירו של אמיר, נ/6) . מהות הפגיעה והנכות 43. ממקום התאונה התובע פונה לבית חולים שערי צדק בירושלים שם אובחן כסובל מחבלה בצוואר, לרבות שברים בחוליה C7 ובחוליות L4-L5 שטופלו בצווארון וחגורת גבס. 44. התובע תמך תביעתו בחוות דעתו של ד"ר בצלאל פרידמן אשר העריך את נכותו האורטופדית, בשיעור של 27%. כן הוגשה מטעם התובע, חוות דעתו של ד"ר משה ברוך, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, אשר קבע נכות נפשית זמנית בשיעור של 50% למשך השנתיים הראשונות שלאחר התאונה ונכות צמיתה בשיעור של 30%. 45. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של פרופ' נרובאי אשר העריך את נכותו האורטופדית של התובע, בשיעור של 14.26%. פרופ' אליצור, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, קבע לתובע נכות נפשית זמנית, בשיעור של 10%, לשנת 2006 בלבד. 46. נוכח הפערים בין חוו"ד המומחים מטעם הצדדים, מונו מומחים מטעם בית המשפט. ד"ר גד ולן אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי, העריך את נכותו של התובע בשיעור של 5% בגין השבר בחוליה L4 וב 5% נכות נוספים בגין השבר בחוליה L5. בנוסף נקבעה נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר כך שנכותו האורטופדית של התובע הוערכה בשיעור משוקלל של 18.7%. ד"ר ולן הוסיף וקבע נכויות זמניות כדלקמן: 100% - מיום התאונה ועד ליום 8.4.05, 50% - מיום 9.4.05 ועד ליום 21.5.05 ונכות זמנית בשיעור של 30% מיום 22.5.05 ועד ליום 21.8.05. 47. פרופ' משה קוטלר אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ציין בחוות דעתו כי התובע פיתח תסמינים טיפוסיים להפרעה בתר חבלתית בגינה פנה לטיפול נפשי שהביא להטבה חלקית במצבו. פרופ' קוטלר קבע נכות נפשית זמנית, בשיעור של 20%, למשך השנתיים הראשונות שלאחר התאונה והעריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 10%. פרופ' קוטלר הוסיף וציין כי היות והתובע יצא לגמלאות, עובר לתאונה ואינו עובד הנכות הנפשית באה לידי ביטוי בקשרים החברתיים ובינן אישיים ומשפיעה על איכות חייו של התובע. 48. נכותו הרפואית של התובע מסתכמת על כן בשיעור משוקלל של 26.8%. עזרת הזולת 49. התובע ציין בתצהירו כי לאחר התאונה היה מרותק לביתו, סבל מכאבים קשים ונזקק לעזרה סיעודית ועזרה יתרה של בני המשפחה. שמוליק ציין בתצהירו כי במהלך תקופת האשפוז ובסמוך לאחר מכן, שהה לצד אביו בבית החולים וסייע בידו בימים הראשונים בבית לרבות סיוע בהסעה וליווי לבדיקות וטיפולים רפואיים. שמוליק ציין כי נעדר מעבודתו מיום התאונה 24.2.05 ועד 14.3.05 ובשישה ימים נוספים לאחר מכן וכי לא קיבל שכר עבור תקופת העדרות זו כמפורט, באישורי המעביד (נספח ג' לתצהיר, ת/1 ). 50. התובע הגיש תביעה למל"ל לצורך קבלת גמלת סיעוד והוכר כזכאי ל 9.75 שעות עזרה שבועיות בתקופה שהחל מיום 1.4.05 ועד 1.12.05. 51. סביר ומקובל עלי כי התובע נזקק לעזרה סיעודית לרבות הסעה וליווי לטיפולים רפואיים בתקופת ההחלמה שלאחר התאונה לגביה נקבעו נכויות זמניות בשיעור מדורג. התובע קיבל עזרה במסגרת גמלת סיעוד אשר שוויה מסתכם בסך של כ -12,365 ₪. סביר כי בנוסף לעזרת המטפל מטעם המל"ל, התובע נזקק לעזרה יתרה של בני המשפחה במיוחד בתקופת האשפוז והתקופה שעד מועד ההכרה בזכאות לגמלת סיעוד. יחד עם זאת, יצויין כי הפסד השכר שעל פי הנטען נגרם לשמוליק בגין העדרות מעבודתו, לא הוכח. בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרה יתרה של בני המשפחה בתקופת האשפוז ובתקופת השנה הראשונה שלאחר התאונה, בסכום גלובלי של 12,000 ₪, בערכי היום וזאת מעבר לגמלת הסיעוד ששולמה בתקופה האמורה. אשר ליתרת התקופה בעבר ובעתיד, מקובל עלי כי התובע נזקק לעזרה מסוימת של בני המשפחה, בגין הנכות האורטופדית תולדת התאונה וכי בעתיד, הינו עלול להזקק לעזרה יתרה, במיוחד עם התקדמות גילו, לרבות צורך בעזרה חיצונית בתשלום, אשר עד היום לא נדרשה. בהקשר זה יצוין כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בגין פגיעה בגב במלחמת יום הכיפורים נקבעו לו 10% נכות אלא שבפסיקת הפיצוי ראיתי להביא בחשבון עזרה יתרה בגין הפגיעה נשוא התביעה בלבד. בנסיבות אלה, בהתחשב במהות הפגיעה והנכות תולדת התאונה, ראיתי להעריך הפיצוי בגין עזרת הזולת, בעבר מעבר לשנה הראשונה שלאחר התאונה ובעתיד, בסכום גלובלי של 50,000 ₪. 52. הפיצוי בגין עזרת הזולת מסתכם על כן בסך של 62,000 ₪. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה וניידות 53. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות לרבות בגין טיפולים רפואיים, רכישת תרופות ואביזרים כגון מזרון אורטופדי, כסא אורטופדי, כרית, צווארון וחגורת גב, בסך של כ- 6,000 ₪ והוצאות בגין טיפולים פסיכולוגיים בסך של כ - 4,800 ₪. כן עותר התובע לפסיקת פיצוי בגין הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים לרבות הוצאות פינוי באמבולנס, הוצאות נסיעה יתרות והוצאות בגין ביטול חופשה מתוכננת, בסך של 715 ₪. 54. אשר להוצאות רפואיות, בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא (2) 724, התובע זכאי לקבל את הטיפול הרפואי הנדרש לו, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר ומכח הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. יחד עם זאת, סביר ומקובל כי התובע נדרש לתשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפולים רפואיים לרבות טיפולים פסיכולוגיים ורכישת תרופות. אשר לאביזרים - בנסיבות העניין לא הוכח צורך רפואי, ברכישת כל האביזרים שנרכשו. בנסיבות העניין ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 15,00 ₪, בגין הוצאות כלליות בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד, כמו גם הוצאות נסיעה יתרות בתקופת ההחלמה שלאחר התאונה ויצויין כי איני סבורה שיש מקום לפסיקת פיצוי בגין הוצאות נסיעה יתרות בתקופה שמעבר לכך. כאב וסבל 55. בנסיבות העניין בהתחשב במהות הפגיעה, האשפוז והטיפולים שנדרשו בעקבותיה ובהתחשב בנכויות הזמניות שנקבוע ובנכות הצמיתה בשיעור של 26.8%, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 130,000 ₪. סיכום 56. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל מסתכם בסך של 207,000 ₪. על הסכום האמור יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות המשפט, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין. 57. מהנימוקים המפורטים, התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 2, ערוץ 10 ומפעל הפיס, נדחית. היות והתובע הוזמן להשתתף בתכנית על ידי הנתבעות האמורות ויתר הנתבעות לא קיבלו על עצמן אחריות ולא הסכימו לסיום ההליכים נגד הנתבעות 1 ו -2, בשלב מוקדם של ההליך (ראה פרוטוקול ישיבת 2.7.07), ראיתי לחייב את הנתבעות 3 ו-5 והנתבעות 4 ו- 6 , בחלקים שווים, בהוצאות הנתבעות 1 ו -2 ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק, לכל אחת מהן. 58. הנתבעות 3 ו-5 והנתבעות 4 ו-6, תשלמה לתובע את סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל, בחלקים שווים ביניהן. 59. ההודעה לצד ג' כנגד צד ג' מס' 1, מיקה הנדסה - מתקבלת. צד ג' מס' 1 תשפה את הנתבעות 3 ו-5, בשיעור של 50% מהסכומים שישולמו על ידן לתובע. 60. ההודעה לצד ג' כנגד צד ג' מס' 2, המועצה האזורית - נדחית. שולחות ההודעה תשאנה בהוצאות צד ג' מס' 2 ובשכ"ט בסך של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ. 61. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. טלויזיה