##תאונת דרכים בגוש קטיף:## בת"א (ת"א) 17226/04 לוי נ' דראושה נדון מקרה בו נפגעה התובעת, תושבת רצועת עזה, בתאונת דרכים. בתגובתה לבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות, טענה התובעת כי הואיל ומדובר בתאונת דרכים בה מעורבים נהג ורכב ישראלים והיות והתאונה התרחשה בגוש קטיף שהינו בשליטה ישראלית, הרי שיש להחיל את חוק הפיצויים. בית המשפט קבע כי מאחר ומדובר בתושבת השטחים שאיננה בבחינת תיירת ומאחר והתאונה אירעה בגוש קטיף אשר מצוי מחוץ לתחומי מדינת ישראל, אין תחולה לחוק הפיצויים או לחריג שבסעיף 2 ( א1) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ##קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים בשטח c:## רקע כללי: 1. התובע, תושב האזור נפגע בתאונת דרכים ביום 13.3.2008 מרכב אשר היה נהוג על ידי נתבעת מס' 1 ומבוטח בביטוח חובה על ידי נתבעת 2. 2. התאונה אירעה בשטחים כאשר בשלב זה, לא ברור אם התאונה אירעה בשטחי הרשות הפלסטינית או בשטחים המוגדרים כשטחי C. 3. התובע טוען כי חל בעניינו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בעוד שהנתבעים טוענים כי חל בעניינו דין זר והוא חוק הרשות בכל הקשור לתאונות דרכים. הדין המהותי החל: 4. הלכה פסוקה היא כי דבר חקיקה ישראלי הוא בעל תכולה טריטוריאלית כך הדין בכל הקשור בשטחים המוחזקים ולכן אין זה מובן מאליו כי חוק הפיצויים חל על השטחים המוחזקים. חוק הפיצויים הרחיב את תחולתו לשטחים המוחזקים ולשטחי האזור בכל הקשור לנפגע שהוא נפגע ישראלי וכן לגבי תייר (ראה סעיף 2 (א 1) לחוק הפיצויים). 5. לגבי תושב האזור אשר נפגע מרכב ישראלי חלות הוראות סעיף 3 (ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי [ נוסח חדש], התש"ל - 1970 אשר קובע כדלקמן: "פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו, כאמור בסעיף קטן (א), תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שנגרם לאדם, כולל הנוהג ברכב, בתאונת דרכים אשר אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים, הכול לפי הדין החל במקום התאונה". 6. לפי הוראות סעיף זה וסעיף 2 (א1) לחוק הפיצויים אין תכולה לחוק הפיצויים על התאונה נשוא כתב התביעה. 7. עם כריתת ההסכמים עם הרשות הפלסטינית ובעיקר הסכמי קהיר והסכמי וושינגטון התחייבה הרשות הפלסטינית להנהיג שיטת ביטוח חובה באחריות מוחלטת וכן התחייבה להקים קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. יחד עם זאת, לא הייתה כל חובה לקבוע רמת פיצוי כפי שנקבע בישראל. 8. נשאלת השאלה מהו דין המקום החל על התאונה נשוא כתב התביעה? טוענת הנתבעת כי חל בעייננו חוק הרשות הפלסטינית אליו היא מפנה בכתב הגנתה, וטוענת עוד כי נטל ההוכחה בעניין זה הוא על התובע. 9. לעניין נטל ההוכחה בערעור אזרחי 9242/02 עזה אלאהלייה חברה לביטוח בע"מ נ. כבאבו, פ"ד נח (6) 241 (להלן: "פסק דין כבאבו") נקבע כי : "במאמר מוסגר יאמר, כי ספק אם הייתה למערערת תועלת בהסתמכות על סעיף 12 (ד1) (1) אפילו הייתה לו תחולה, שכן בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית ממשיך לנהוג צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושמרון) (מספר 677), תשל"ו - 1976. צו זה מחיל את כללי חישוב הפיצויים הנהוגים בישראל גם בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית. אין טענה, וממילא לא הובאה ראיה, מטעם המערערת כאילו קבעה הרשות הפלסטינית דין שונה בשטחים הנתונים לאחריותה האזרחית". 10. ברע"א 1667/09 שושה נ' נתשה (ניתן ביום 2.8.2010; להלן: "פסק דין שושה") התעוררה שאלת תכולת הדין החל על תאונה שאירעה באזור C בה נפגע תושב האזור. בית משפט המחוזי באותו עניין קבע כי הדין החל הוא דין הרשות. בבית המשפט העליון הסכימו כל הצדדים, לאחר שנשמעה עמדת היועמ"ש, כי הדין החל הוא דין הרשות ולא ניתנה הכרעה לגופו של עניין בנושא זה. 11. דעתי היא כי הדין החל באזור C, שאינו מהווה התיישבות ישראלית או אתר צבאי, הוא דין הרשות, בשים לב לכך כי סמכויות הביטוח בשטחי יהודה ושומרון יועברו לידי הרשות הפלסטינית, בשים לב להסכמים שנחתמו בין הרשות לבין מדינת ישראל. 12. מכאן נותרה השאלה על מי חל נטל להוכיח דין זה. בפסק דין שושה עלתה שאלה זו אך מאחר והצדדים הסכימו לגבי הדין החל, בית המשפט העליון לא הכריע בה. בהתאם לאמרה של השופט ריבלין בפסק דין כבאבו, כמצוטט לעיל, עולה לכאורה הקביעה כי הנטל בעניין זה מוטל על המבטחת. אולם לדעתי אמרה זו סוטה מפסיקת בית המשפט העליון לפיה, התובע אמור להוכיח את הדין הזר. הדין החל בנושאי פרוצדורה: 13. באשר לתחולת הדין הזר במה דברים אמורים? הדין הזר חל בכל הקשור להחלת המשפט המהותי ולא בכל הקשור לפרוצדורה. בע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, פ''ד מד(3) 45 נקבע כי בשאלות דיוניות מפנים כללי ברירת הדין אל דין הפורום (lex fori) להבדיל מדין העניין (lex causea). המטרה היא למנוע כפיית מנגנון דיוני זר על הפורום המקומי, אשר עלולה לגרור אחריה פגיעה בדרך תיפקודו של בית המשפט. נשאלת השאלה האם מינוי מומחה מטעם בית המשפט הינה הוראה מהותית או הוראה פרוצדוראלית? 14. שאלה זו הנראית לכאורה פשוטה מה מהות ומה פרוצדורה אינה פשוטה כלל ועיקר. השופט זילברג בע"פ 290/63 נאשף נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(2) .570, עמד על הקושי בסיווג הוראה כמהותית או פרוצדוראלית באומרו: "את ספירת-ההשפעה של זוג המושגים האנטיתטיים 'מהותי-דיוני', חוצים שתי וערב גורמים ושיקולים אחרים". 15. על פי הפסיקה נתקבלה אבחנה לפיה הוראה מהותית עוסקת בשאלה "מה מגיע?" בעוד שהוראה פרוצדוראלית עוסקת בשאלה "כיצד מגיע?". אולם אבחנה זו אינה חזות הכל. עמדה על כך השופטת בן פורת במאמרה "מבחנים לסיווג הוראה בדין כמהותית או דיונית" הפרקליט לח (תשמ"ח-מ"ט) .5באומרה (עמ' 17): "הנה כי כן, שאלת הסיווג במקרה קונקרטי מובילה, לא אחת, לשיקולים החוצים זה את זה שתי וערב ומחייבים יישום זהיר. השאלה אם מדובר ב'מה' או 'כיצד' הוא להשיג את ה'מה' אמנם מקלה על המלאכה, אך רחוקה מלהוות קריטריון בטוח. הדין באמירה כי להוראה המהותית קיום עצמאי ללא קשר להליך שיפוטי ואילו להוראה הדיונית קיום וערך רק לשם מימוש הזכות המהותית. ראינו שגם מאפיין זה לא תמיד מכריע בשעת הסיווג, וכי לעתים הוראה שהיא ביסודה בעלת קווי-אופי דיוניים נחשבת כ'מהותית' מחמת משקלה וחשיבותה המצדיקים הפעלתה רק מכאן ולהבא, כך שהחלוקה כשלעצמה יותר משהיא מהווה סוף פסוק היא נקודת מוצא גרידא". 16. על ההתחבטות בשאלה זו עמד כבוד השופט ברק בפסק דין גריפין באומרו: "כללי ראיות הם לכאורה עניין דיוני - עניין לדרכי הוכחתה ומימושה של זכות. אך האם דרישה קונסטיטוטיבית להוכחה בכתב, שבלעדיה לא ניתן לבסס את הזכות (כזו שבסעיף 8של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שלנו), היא עניין דיוני? האם שינוי קיצוני בדיני ראיות, כגון ויתור על דרישת הסיוע במשפט הפלילי, שיש בו כדי להפוך את התוצאה על פיה, הוא עניין דיוני הפועל למפרע, או עניין מהותי הפועל רק מכאן והלאה? האם הסעד הינו עניין דיוני או עניי מהותי? האם הוא רק דרך מימושה של הזכות או האם הוא מימושה של הזכות עצמה? באנגליה רואים את שיעור הנזק כעניין דיוני הנקבע לפי דין המקום, ואילו בארצות-הברית רואים בו עניין של מהות, הנקבע לפי דין העניין (דעתה של השופטת בן פורת בע"א 750/79 [6]). האם סעד שאינו מוכר במקום מושבו של בית המשפט, כגון סעד של ביצוע בעין, ייחשב כעניין דיוני, וכיצד יתמודד עמו אז דין המקום?" 17. בבואי להכריע בשאלה האם ההוראות העוסקות במינוי מומחה רפואי הם פרוצדורבה או מהות נראה לי כי ההוראות העוסקות במינוי מומחה מטעם בית המשפט בתאונות דרכים מכח סעיף 6א לחוק הפיצויים ותקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז - 1986 הם הוראות העוסקות בשאלת "הכיצד" ולכן הן הוראות פרוצדוראליות. אתחיל מכך כי לגבי מינוי מומחים שלא בתאונות דרכים והבאת חוות דעת מטעם הצדדים הוראות בעניין זה ממוקמות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 דבר אשר יכול ללמד על אופי הוראות אלו. בעניין תאונות דרכים התקין מחוקק המשנה תקנות מיוחדות אשר עוסקות בשאלה כיצד להוכיח עניין שברפואה. תקנות אלו אינן עוסקו כמה פיצויי מגיע לנפגע אלא כיצד להוכיח נכות. אמנם יש להוראות אלו השלכה על המהות אולם בכל הוראה פרוצדוראלית תמצא כי היא משפיעה על המהות. לכן יחולו בענייננו הוראות תקנות אלו. 18. באשר למשטר הביטוחי החל, החבות (אחריות לפי אשם או אחריות מוחלטת) , וגובה הפיצויים על התובע להתכבד ולהביא חוות דעת אשר תוכיח את הדין ברשות הפלסטינית. מן הכלל אל הפרט: 18. התובע הניח תשתית ראייתית המקימה ראשית ראיה למינוי מומחה בשטח הנוירולוגי. התובע סבל מפגיעת ראש קשה בגינה נזקק לניתוח כריתה במוח לכן ישנה הצדקה למינוי מומחה רפואי בשטח הנוירולוגי. 19. באשר לטענתו כי יש לנות מומחה בשטח בפסיכיאטרי בשלב זה אורה כי המומחה בשטח הנוירולוגי יחווה את דעתו בצורך במינוי מומחה בשטח זה. 20. בשכר טרחת המומחה תישא בשלב זה הנתבעת מס' 2. המומחה יהיה פרופ' אברמסקי. 21. החלטת מינוי תנתן בנפרד ותשלח לצדדים. תאונת דרכים