קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה אזרחית נגררת לפלילים על תקיפה: התביעה שלפניי הוגשה כתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, על פי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 במסגרתה, מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים בגין נזק שנגרם מהתנהגותו של הנתבע בגינה אף הורשע בהליך פלילי. רקע ביום 16.11.03 תקף הנתבע את התובע במקום עבודתו במוסך בירושלים, והשליך עליו מסך מחשב וכוס קפה רותח, זאת במהלך שיחה בנוגע לפיטוריו של הנתבע מהעבודה. כמו כן ניפץ הנתבע קיר זכוכית שהיה במקום (להלן:"האירוע"). כתוצאה מהאירוע נגרם לתובע חתך עמוק בסמוך לעינו אשר הצריך תפרים וחבישה. כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בהליך הפלילי. כתב האישום תוקן למרות התנגדות שהעלה התובע. לאחר שתוקן כתב האישום הורשע הנתבע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק בזדון בכך שתקף במוסך את מעבידו בכך שגרם לו חתך מתחת לעין לאחר שניפץ קיר זכוכית. (ראה סעיף 1 לגזר הדין מיום 9.4.2006.) על הנאשרם נגזר עונש של 3 חודשי מאסר בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי של שלושה חודשים למשך 3 שנים. לא נפסק פיצוי כספי לתובע. אחריות הנתבע התובע טוען כי העבירות בגינן הורשע הנתבע בהליך הפלילי מקימות כלפיו עוולות אזרחיות המזכות אותו בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב מעשיו. הנתבע מכחיש את המעשים המיוחסים לו, לרבות עובדות כתב האישום המתוקן. אחריות הנתבע הוכרעה בהליך הפלילי. מהות התביעה האזרחית הנגררת להרשעה בפלילים הינה הימנעות מניהול הליכים משפטיים מיותרים ובזבוז זמן שיפוטי לגבי עובדות שנקבעו בפסק דין חלוט. אני מאמץ, אם כן, את עובדות כתב האישום המתוקן וקובע כי יש בהם כדי להקים אחריות של הנתבע כלפי התובעת בנזיקין. הנזק התובע לא הגיש חוות דעת רפואית ואינו טוען לנכות תפקודית. לטענתו כתוצאה ממעשיו של הנתבע הוא נזקק לטיפולים נפשיים, נגרמו לו הוצאות רפואיות כגון תרופות , נסיעות וטיפולים. כמו כן , כתוצאה מהפגיעה בסמוך לעינו נזקק לעזרת צד ג היות ולא יכול היה לסייע לאישתו בפעולות השיגרתיות ובטיפול בילדיו הקטינים. בנוסף חווה התובע בעקבות האירוע עגמת נפש רבה סבל ומכאובים לרבות השפלה פומבית של מנהל אל מול עובדיו. כן טוען התובע כי יש לחייב את הנתבע הפיצויים עונשיים לאור חומרת מעשיו שנעשו בכוונת זדון ולאור קלות העונש שקיבל וכל לאור העובדה כי הנתבעת לא הביע כל חרטה ואף שלח שליחים להלך אימים על התובע לאחר האירוע. הנתבע טוען כי לתובע לא נגרם נזק ממשי. הוא הביע חרטה על מעשיו במספר הזדמנויות והסכמתו לפשרה בבית הדין האזורי לעבודה בסכום נמוך מהווה הוכחה להפנמה , חרטה ונסיון לפתרון הסכסוך (ראה בסיכומי הנתבע בפרוטוקול מיום 11.3.10.). הנתבע מבקש לקחת בחשבון את אופן התנהלות התיק ופסק הדין שניתן בהעדר שבוטל ונקבע כי עניין ההוצאות ילקח בחשבון בתום ההליך. גובה הנזק התובע לא צרף קבלות כלשהן על הוצאותיו אולם מהתמונות שהוצגו וצורפו כמוצגים ת/1 - ת/17 , בינהם תמונות הפציעה ומהתצהירים ועדותו של התובע ניתן להתרשם בנוגע לפציעה עצמה. כמו כן לא צרף התובע כל הוכחה לעניין הפסד השתכרותו בעבר, כן לא הציג כל מסמך רפואי בנוגע לחופשת מחלה או אי כושר. לדידו לא הגיע לעבודה מספר ימים והתפרים הוסרו לאחר 3 שבועות. לאור מיקום הפגיעה , חתך בסמוך לעין, הצורך בתפרים וחבישה אני פוסק סכום גלובלי לגבי הוצאות רפואיות, נסיעות, טיפולים ועזרת צד ג' בסכום כולל של 2,000 ₪. לאור נסיבות המקרה, בהתחשב בפגיעה ובהשלכות הטראומטיות של התקיפה אני קובע לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 18,000 ₪. פיצויים עונשיים לעניין פסיקת פיצויים עונשיים יפים הדברים אותם הביא כב' השופט דראל בת"א (שלום ירושלים) 7793/05 עו"ד יעקב קצין נ' י’ א’, תק-של 2006(2), 17170 , 17173 (2006) כדלקמן: "41.פיצויים עונשיים אינם נפסקים כדבר שבשגרה ועצם הטלת פיצויים עונשיים מעוררת שאלות. כב' השופט א' ריבלין התייחס לאחרונה לטיבם של הפיצויים העונשיים ולשאלות המתעוררות: "האופי הלא-תרופתי של הפיצויים העונשיים מהווה אתגר להבחנה המסורתית, החדה, בין המשפט האזרחי - המתמקד בפיצוי - לבין המשפט הפלילי - המתמקד בענישה. מקדמת דנא נתפס המשפט האזרחי כמבקש, בעיקרו, להסדיר יחסים בין פרטים, ובאספקלריה זו מסווגים הפיצויים העונשיים כאנומליה. ברוח זו, הובע לא אחת החשש, כי הכרה בסמכות לפסוק פיצויים עונשיים מחדירה לדין האזרחי פונקציה השמורה לדין הפלילי, תוך "התפשרות" על כללי הראיות, נטלי ההוכחה וסדרי הדין הנוהגים בהליכים מן הסוג האחרון. יתרה מכך, נטען כי פסיקת הפיצויים העונשיים מעמידה את המזיק בסיכון של "סנקציה כפולה", מקום בו הם באים בנוסף לענישה פלילית. ואף זאת נאמר, כי הפיצויים העונשיים מהווים "מתת-שמיים" לניזוק, שכן הם באים להוסיף על הפיצוי התרופתי שניתן לו בגין נזקיו. ובהמשך לקו טיעון זה ניתן לגרוס, כי גם אם מוצדק לקנוס את המזיק, עדיין אין עולה מכך שראוי כי הניזוק - ולא המדינה - ישלשל לכיסו את הסכום..." (ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ ואח', פ"ד נח(4), 486 ,עמ' 562-563, להלן: "פס"ד אטינגר"). 42.  עם זאת, הוא מציין בהמשך הדברים גם את החשיבות שיש בפסיקת פיצויים עונשיים במקרים המתאימים: "אלא שאל מול כל אלה עומדים נימוקים בעלי-משקל לטובת הכרה בסמכות לפסוק פיצויים עונשיים, וזאת באותם מקרים אשר בהם התנהגות המזיק היא חמורה במיוחד או שיש עמה פגיעה קשה בזכויות חוקתיות. במישור העיוני נטען, כי ההבחנה בין המשפט האזרחי לבין המשפט הפלילי אינה כה חדה, וכי שני ענפים אלה שולחים "זרועות" זה לזה ונוגסים זה בזה, ואף ניתן להבחין ב"שטח מפורז" של "משפט אזרחי-עונשי" (ראו, למשל, רע"פ 2976/01 בתיה אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418; ק' מן, "סנקציות אזרחיות-עונשיות" עיוני משפט טז 243 (תשנ"א)). במישור המעשי, הודגש הערך המוסף הטמון בפסיקת הפיצויים העונשיים, בעיקר באפקט ההרתעה והחינוך כנגד מעשים הראויים לגינוי, ובחיזוק ההגנה לזכויות הראויות לכך..."(שם, 563-564) 43.  באותו מקרה לא הוכרעה השאלה האם ניתן לפסוק פיצויים עונשיים והשופט ריבלין ציין כי 'אף אם נתונה לבתי המשפט בשיטתנו סמכות לפסוק פיצויים עונשיים - ואין אנו נדרשים להכריע בסוגיה זו היום - הרי שלא נתקיים, במקרה זה, טעם מספיק להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלא לפסוק לטובת המערערים פיצויים עונשיים' (שם, עמ' 567-568). 44.  לאחר פסק הדין בעניין אטינגר, ציין כב' השופט א' רובינשטיין בעניין אחר כי פיצויים עונשיים יפסקו במקרים שבהם התנהגות המזיק הייתה מקוממת ומסלידה במיוחד, ובפרט במקרים כאלה שיש עמם מעין כוונה (ר' ע"א 9656/03 עזבון המנוחה ברטה מרציאנו ז"ל ואח' נ' ד"ר זינגר יהורם ואח', תק-על 2005(2), 125 ,135). 45.  כב' השופט ס' ג'ובראן ציין אף הוא כי פסיקת פיצויים עונשיים תיעשה מקום שבו מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת (ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה ואח' נ' רויטל מזרחי, תק-על 2006(1), 1489 ,1496). בפסק דין אחר נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' גל) כי כאשר מדובר בפעולה מקוממת במיוחד והמזיק גיבש יסוד נפשי בדרגה גבוהה של זדון, כוונה או אדישות, מוצדקת פסיקת פיצוי שמטרתו ריסון מוגבר של המזיק (ת"א (ירושלים) 1549/96 י’ לוי נ' הסתדרות מדיצינית הדסה תק-מח 98(1), 1922 , 1927)." נסיבותיו של מקרה זה חמורות ואין להקל ראש בתקיפת עובד את מנהלו כאשר האחרון עומד לפטרו מהעבודה ועל חומרת העבירה עמדתי עוד בגזר הדין מיום 9.4.06. בשונה מבפסק הדין אליו הפנה ב"כ התובע בת"א (שלום ירושלים) 7793/05 עו"ד יעקב קצין נ' י’ א’, תק-של 2006(2), 17170 , 17173 (2006) הנתבע אינו בעל רקע של התנהגות אלימה דומה בעבר ולא הוכח כי הנתבע הטריד את התובע במספר אירועים נוספים. בהתחשב בכל אלה אני מעמיד את סכום הפיצוי העונשי על סך של 5,000 ₪. סוף דבר אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 25,000 . הנתבע ישלם לתובע גם שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות משפט. בנוגע להוצאות בגין ביטול פסק הדין בשל העדר התייצבות התובע, הרי שלאור העובדה כי הנתבע גם הוא לא התייצב בשתי הזדמנויות לדיון וביקש דחיות ומכיוון שבמועד מתן פסק הדין בהעדר היו התובע וב"כ בדרכם לדיון, אין להטיל הוצאות כלשהן וכל צד יישא בהוצאותיו. משפט פליליאלימותתביעה אזרחית נגררת לפליליםתקיפהתביעה אזרחית