תביעה בגין אספקת סולר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין אספקת סולר: 1. התובעת, חב' אחים יעקב סוכנות דלק בע"מ, עוסקת באספקת דלק. התביעה נסבה על חוב נטען של הנתבע, מר זבולון טוויטו, עבור אספקת סולר, בחודשים יולי - אוגוסט 2007, על פי חמש תעודות משלוח, בסכום כולל של 62,800 ₪. התובעת טוענת כי על פי הזמנת הנתבע היא התקינה מיכל סולר בחצריו ביישוב קדימה, ולשם סופק הסולר. במהלך שמיעת העדויות, לרבות עדות מנהל התובעת, הסתבר כי אין מחלוקת שמיכל הסולר הותקן, בסביבות שנת 2000, על פי הזמנתו של אחיו של הנתבע, מר אליהו טוויטו, שהוא הצד השלישי בתיק דנן. המיכל הותקן בחצר ביתה של אמם של האחים, והתובעת סיפקה אליו סולר ששימש לתדלוק משאיותיהם של האחים, אשר עסקו בהובלת תוצרת חקלאית. על מנת למנוע בלבול בין האחים, ייקרא להלן הנתבע: זבולון, ואחיו, הצד השלישי, ייקרא: אליהו. זבולון כפר אמנם בתביעה, אך לאחר שאישר את חתימתו על אחת מתעודות המשלוח, הושגה, בהליך של בקשת הרשות להתגונן, הסכמה בין הצדדים ולפיה ניתן כנגד זבולון פסק דין חלקי על סך 12,904 ₪, וניתנה לו רשות להתגונן לגבי יתרת סכום התביעה. 2. זבולון טוען כי הזמנות הסולר נעשו על ידי אליהו, וכי אליהו אחראי לשלם עבורן. עוד טוען זבולון כי אליהו עשה שימוש לרעה בסמכויות שניתנו לו במסגרת השותפות העסקית שהיתה בין האחים. זבולון הגיש הודעה לצד שלישי כנגד אליהו, ואליהו התגונן בטענה כי בתקופה הרלבנטית הוא עבד כשכיר בעסקו של זבולון וכי הזמין את הסולר אצל התובעת, וחתם על תעודות המשלוח, על פי הוראתו של זבולון. במקביל להליך בתיק דנן התנהל בין האחים הליך בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו (עב' 8646/07; להלן: ההליך בבית הדין לעבודה). 3. התובעת טוענת כי זבולון היה לקוחה במשך 15 שנים, לרבות בשנים שהסתיימו בקיץ 2007, וכי הוא אשר הזמין את הסולר מושא התביעה. ואמנם, כרטסת הלקוח שצורפה לכתב התביעה היא על שם זבולון, וכך אף תעודות המשלוח. התובעת טוענת כי הסכסוך בין האחים אינו מעניינה, וכי לדידה הרוכש ממנה הוא זבולון, ועליו החובה לשלם עבור הסולר שסיפקה. 4. בעדותו בביהמ"ש אישר זבולון כי העסק "זבולון טוויטו הובלות" היה שלו; כי הוא משך סולר מהמיכל של התובעת במשך כשלוש וחצי שנים שקדמו למועד האספקה מושא התביעה, ולרבות בחודשים יולי - אוגוסט 2007 (חודשי האספקה מושא התביעה). עוד אישר זבולון כי אליהו משך סולר מהמיכל לצורך תדלוק אחת המשאיות של זבולון, שעליה עבד אליהו. זבולון העיד כי הוא לא הודיע לתובעת על הסכסוך שלו עם אליהו ולא הודיע לה על הדרישה אשר לטענתו הציג לאליהו: כי אספקת הסולר תבוצע רק כאשר זבולון נוכח במקום. בסוף עדותו אישר זבולון כי התובעת צודקת בטענתה שמגיע לה תשלום עבור הסולר שסיפקה, וכי הסכסוך בין האחים אינו מעניינה. יצויין בהקשר זה כי בתום דיון ההוכחות חזר בו זבולון מטענות שהעלה בתצהירו, אודות חשש לאספקה בחסר של הסולר מושא התביעה. על פי הודעת בא-כוחו של זבולון, ביחד עם אליהו: "אין מחלוקת כי הסולר סופק כאמור בחשבוניות מושא התביעה, וכי מגיע לתובעת הסכום שנתבע" (בעמ' 14 לפר'; אליהו לא היה מיוצג על ידי עו"ד). 5. בעדותו בביהמ"ש חזר אליהו על טענתו העיקרית, כי בתקופה מושא התביעה הוא עבד כשכיר אצל זבולון, ועל כן אינו אחראי לתשלום לתובעת עבור אספקת הסולר לעסק של זבולון. אליהו אישר כי בהליך בבית הדין לעבודה הוא העלה טענה חלופית, כי היה שותף עם זבולון בעסקו. הוא נימק זאת בכך, שהשותפות היא גירסתו של זבולון, ואילו לדידו (של אליהו), אחת היא לו אם זבולון ישלם לו את הכספים, אשר לטענתו מגיעים לו, על בסיס יחסי עבודה או כרווחים של העסק המשותף. עד התובעת, מר דוד יעקב, שהוא מנהל בתובעת, העיד כי ההיכרות והקשר העסקי של התובעת היו תחילה עם אליהו, וכי לאחר מכן עבדו שני האחים יחדיו, במשך מספר שנים. מר יעקב העיד כי באותה תקופה "אליהו הסביר לי שכעת הוא עובד מול זבולון. הוא אמר שהוא עצמו יבצע את ההזמנות מאיתנו, וזבולון ישלם" (בעמ' 11 לפר'). בתשובה לשאלת הבהרה אמר העד כי אליהו מסר לו שהוא עובד שכיר אצל זבולון (בעמ' 14 לפר'). דבר עבודתם של שני האחים יחדיו עולה גם מעדויותיהם: של זבולון (בעמ' 1 לפר') כי בשלוש וחצי השנים שהסתיימו בקיץ 2007 אליהו עבד עמו בעסקו; ושל אליהו (בעמ' 5 - 6 לפר') כי תחילה הוא עבד באופן עצמאי עם משאית שהיתה לו, אך בשנת 2001 עבר תאונת עבודה, שאחריה חדל לעבוד עד שנת 2004, שאז הצטרף אל זבולון (ההכרעה במחלוקת שבין האחים בדבר הלבוש המשפטי של עבודתם יחדיו: האם יחסי עובד-מעביד או יחסי שותפות, מצוייה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, והיא אמנם הוכרעה בהליך בבית הדין לעבודה). מר דוד יעקב העיד כי המגעים בין הצדדים בעניין מחיר הסולר התנהלו גם עם זבולון וגם עם אליהו. לדבריו, הקשר שלו עצמו היה עם אליהו, ואילו זבולון היה בקשר עם אחיו של העד. מר יעקב ציין כי זבולון פרע את כל החשבוניות שקדמו לחשבוניות מושא התביעה, ומכאן שהיה מודע למחירי הסולר וליתר תנאי ההתקשרות. 6. יש לקבל את תביעת התובעת: הנתבע (זבולון) אישר כי התובעת סיפקה את הדלק מושא התביעה אל מיכל הסולר שבחצר בית אמו, אשר ממנו הוא שאב סולר לתדלוק המשאיות שלו, במשך למעלה משלוש שנים שקדמו לתקופה מושא התביעה. הנתבע אישר בעדותו כי בשום שלב הוא לא הודיע לתובעת על כל שינוי בתנאי ההתקשרות, וככל שהעמיד תנאים (כמו: כי תדלוק יבוצע בנוכחותו), הוא אמר זאת רק לאליהו, אך לא הודיע לתובעת על תנאי כזה. בשלב קדם המשפט הסכים הנתבע לשלם על פי תעודת המשלוח, שהוא עצמו חתם עליה, אך מעדותו עלה כי הוא מודע לכך, שבמישור יחסיו עם הנתבעת הוא חב בתשלום גם על פי תעודות המשלוח שנחתמו על ידי אליהו. המחלוקת אינה עומדת, איפוא, בין הנתבע לבין התובעת אלא בין הנתבע לבין אחיו. הנתבע בעדותו הצדיק את עמדת התובעת, כי מחלוקת זו אינה מעניינה. אני מקבלת את טיעונו של ב"כ התובעת (בסעיף 9.1 של סיכומיו) כי ההכרעה במחלוקת שבין האחים אף אינה בתחום סמכותו העניינית של בימ"ש השלום, בין אם היו ביניהם יחסי עובד-מעביד ובין אם היו אלה יחסי שותפות (עניין חוסר הסמכות יפורט להלן). במישור היחסים שבין התובעת לבין הנתבע, השאלה היא: האם הנתבע זבולון הוא הנתבע הנכון, או שאין לתובעת עילת תביעה כנגדו, אלא רק כנגד אליהו. על פי חומר הראיות שצויין לעיל, לרבות עדותו של זבולון עצמו, התשובה היא כי יש לתובעת עילת תביעה כנגד זבולון: בתקופה בת למעלה משלוש שנים, שהסתיימה באספקות הסולר מושא התביעה, הציג זבולון את העסק שלו, "זבולון טוויטו הובלות", כגורם שמתקשר עם התובעת. אין מדובר בחברה בע"מ, ואין מחלוקת כי בעל העסק האמור היה זבולון. זבולון אישר בעדותו את אספקת הסולר על ידי התובעת למקום האספקה הרגיל; אישר כי השתמש בסולר לתדלוק משאיות העסק שלו (זאת, בסתירה לאמור בתצהירו); ואף אישר כי הוא לא הודיע לתובעת על כל שינוי בתנאי ההתקשרות. אין מחלוקת כי זבולון הוא שפרע את כל החשבוניות של התובעת עבור אספקת הסולר, במשך למעלה משלוש שנים, עד לתקופת האספקה מושא התביעה. בכל אלה יש הודאת בעל דין מצד הנתבע בחוב שלו כלפי התובעת. אני מסכימה עם ב"כ התובעת כי עניינים אחרים, שעלו במהלך שמיעת העדויות, כמו: הנסיבות שבהן הותקן מיכל הסולר בחצר ביתה של אם האחים; ה"היסטוריה" של קשרי-העבר שבין כל אחד מהאחים לבין התובעת; מי ממנהלי התובעת קיים קשר שוטף עם מי מהאחים; וכד' - כל אלה אין בהם כדי לגרוע מתוכנה וממשקלה של הודאת הנתבע, במהלך עדותו, בכל העובדות שמבססות את התביעה כנגדו, לגבי העסקות הספציפיות של אספקת סולר שהן מושא התביעה. איני מקבלת את טיעונו של ב"כ הנתבע בסיכומיו, כאילו היה "אשם תורם" כלשהו מצד התובעת, בכך שלא ביררה מה מערכת היחסים הפנימית בין האחים, ומה מעמדו וסמכויותיו של האח שמתקשר אליה מידי פעם כדי להזמין אספקה נוספת של סולר. מי שרוכש סחורה אצל ספק צריך לשלם עבורה. אם יש חשש לטעות או לאי הבנה לגבי זהותו של הרוכש או לגבי אחריותו לתשלום, אזי עניינו של הרוכש הוא להגדיר במפורש (ורצוי אף בכתב) מי הוא הגורם (אדם או גוף משפטי) שאחראי כלפי הספק לתשלום עבור הסחורה שהוזמנה. בנסיבות של מקרה זה, זבולון הוא הנתבע הנכון, מבחינתה של התובעת, מהטעמים שצויינו לעיל. על פי האמור, אני מקבלת את התביעה. עניינה של ההודעה לצד שלישי יידון להלן. 7. לאחר שהצדדים הגישו את סיכומיהם ניתן פסק הדין בהליך בבית הדין לעבודה. ב"כ של זבולון המציא את פסק הדין לבימ"ש זה וטען, בהתבסס עליו, כי אם תתקבל התביעה, יש לקבל את ההודעה לצד שלישי ולחייב את אליהו בתשלום סכום התביעה, לאור העבודות הפרטיות שביצע במשאית. אליהו הגיב לבקשה זו וביקש לדחותה, הן מטעם דיוני והן מטעם מהותי. הטעם הדיוני הוא, לטענתו, כי פסק הדין בהליך בבית הדין לעבודה מהווה ראייה חדשה, אשר זבולון אינו יכול להסתמך עליה, בשלב שבו עשה כן, אלא לאחר שביקש רשות מביהמ"ש, ובקשה כזו נדונה לגופה. הטעם המהותי הוא כי בפסק הדין של בית הדין לעבודה נקבע כי בתקופה הרלבנטית התקיימו בין האחים יחסי עובד-מעביד, ובהתאם לכך - כל הוצאות העסק, ובהן התשלום עבור הסולר, מוטלות על זבולון. אליהו הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, וערעור זה תלוי ועומד (כתב הערעור צורף לתגובתו של אליהו). פסק הדין שניתן בהליך בבית הדין לעבודה רלבנטי לענייננו רק לצורך ההודעה לצד שלישי שהגיש זבולון כנגד אליהו, ואינו רלבנטי לתביעתה של התובעת כנגד זבולון. 8. כיצד, אם בכלל, צריך פסק הדין בהליך בבית הדין לעבודה להשפיע על תוצאתו של ההליך דנן, לגבי ההודעה לצד שלישי? בנסיבות של ענייננו, איני סבורה כי דינו של פסק הדין בהליך בבית הדין לעבודה הוא כדין "ראייה חדשה" שמבקשים לצרף לאחר תום הדיון, וזאת מהטעמים הבאים: אין מחלוקת כי לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית להכריע במחלוקות בדבר עצם קיומם של יחסי עבודה ובעניינים שנובעים מהם (סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969). זבולון הגיש את ההודעה לצד שלישי, בהליך דנן, על בסיס טענתו כי לא היו יחסי עובד-מעביד בינו לבין אליהו, אלא מסגרת מסויימת של שותפות; וכי בשל האופן שבו מעל אליהו באמונו, במסגרת היחסים הללו, יש לחייבו בתשלום עבור הסולר שסופק על ידי התובעת. בכתב ההגנה שלו העלה אליהו טענת סף של "הליך אחר תלוי ועומד", והכוונה להליך בבית הדין לעבודה, שבו תבע אליהו את זבולון בהתבסס על יחסי עובד-מעביד, אשר לטענתו התקיימו ביניהם בתקופה הרלבנטית גם לענייננו. לנוכח סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, לא היה צורך בטענת "הליך תלוי ועומד", ככל שמדובר בהכרעה במחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין האחים. ההכרעה במחלוקת זו אינה בסמכותו של בימ"ש השלום; אך מאידך - לצורך ההכרעה בהודעה לצד שלישי בהליך דנן יש להכריע קודם לכן במחלוקת בין האחים בשאלה: האם התקיימו ביניהם יחסי עובד-מעביד, אם לאו. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא כי במסגרת ההליך דנן, יש לדחות את ההודעה לצד שלישי מחמת העדר סמכות עניינית של בימ"ש זה להכריע במחלוקת בדבר קיומם או אי-קיומם של יחסי עובד-מעביד; אשר ללא הכרעה בה אין ניתן להכריע במחלוקת מושא ההודעה לצד שלישי: האם אליהו הוא שחייב לשלם עבור הסולר. 9. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי לעבודה, כי בתקופה הרלבנטית התקיימו בין האחים יחסי עובד-מעביד. קביעה זו עדיין אינה חלוטה, לנוכח הערעור על פסק הדין, שעודו תלוי ועומד (לא הודע לבימ"ש זה על מתן פסק דין בערעור על ידי בית הדין הארצי לעבודה). ברור כי מקום שמתקיימים יחסי עבודה, אין העובד חייב לשלם לספק, אפילו אם הוא היה האדם שהזמין את הסחורה עבור העסק וחתם על תעודות המשלוח. גם אם המעסיק (זבולון) טוען שהעובד (אליהו) חרג מסמכותו, וכי בשל כך, או מסיבות אחרות, חייב הוא להשיב לזבולון את הסכום שחוייב לשלם לתובעת, או חלק ממנו - הרי אף זו היא מחלוקת שעילתה ביחסי עובד-מעביד, ועל כן מצוייה אף היא בסמכות השיפוט הייחודית של בית הדין לעבודה. ואמנם, בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ניתנה הכרעה אף במחלוקת זו, כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין. כיוון שלפני בית הדין לעבודה עמדו תביעה ותביעה-שכנגד של האחים, פסק בית הדין בשאלות שבמחלוקת אשר בשתי התביעות ואף ערך חשבון מפורט של קיזוז בין הסכומים על פי התביעות הנוגדות. חשבון זה כלל אף את הוצאות התדלוק של המשאיות בעסקו של זבולון, היינו - גם את עלות הסולר שסופק על ידי התובעת, אשר לגביו הוגשה התביעה דנן. תהא אשר תהא התוצאה בהליך הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, לא יהא בכך כדי לשנות לעניין העדר סמכות עניינית לבימ"ש השלום להכריע במחלוקות שמעלה ההודעה לצד שלישי בהליך דנן: אם תישאר בעינה קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה, כי התקיימו בין האחים יחסי עובד-מעביד, אזי יעמדו לביקורתו של בית הדין הארצי לעבודה יתר ממצאיו וקביעותיו של בית הדין האזורי בעניינים האחרים ששנויים במחלוקת בין האחים, אשר קשורים ליחסי העבודה ביניהם. כפי שצויין, גם בעניינים אלה מוקנית סמכות השיפוט הייחודית לבית הדין לעבודה. אם בערעור תיהפך קביעתו של בית הדין האזורי לעבודה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין האחים - אזי יהיה מדובר בסכסוך כספי בין אחים, אשר הסמכות העניינית לגביו מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. עולה, איפוא, כי אין בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, או בעובדה שתלוי ועומד ערעור עליו, כדי לשנות, לעניין העדר סמכות עניינית של בימ"ש השלום להכריע בסכסוך בין האחים אשר בגינו הוגשה ההודעה לצד שלישי. 10. על פי כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את יתרת סכום התביעה, בסך 49,896 ₪ (לאחר ניכוי סכום פסק הדין החלקי שניתן בהסכמה, על ידי כב' הרשם לרנר, ביום 12.5.08). הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה: 24.10.07, ועד לתשלום בפועל. עוד ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן - שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 11. אני דוחה את ההודעה לצד שלישי בשל חוסר סמכות עניינית לדון במחלוקות שהיא מעלה (במקרה זה אין עוד צורך להעביר את הדיון לערכאה המוסמכת, בהתאם לתקנה 101 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כיוון שערכאה זו - בית הדין לעבודה - כבר דנה ופסקה במחלוקות אלה). הצד השלישי לא היה מיוצג על ידי עו"ד. הנתבע ישלם לצד השלישי הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.אספקהסולר