קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה בגין ניתוח לתיקון ראייה שנדחתה: אקדמות מילין 1. בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1975, לטענתו, בגין ניתוחי לייזר להסרת משקפיים, שבוצעו ע"י הנתבע 1 - פרופ' פנחס נמט (להלן: "פרופ' נמט" ו/או "הנתבע 1" ), במרכז הרפואי אסף הרופא (להלן: "הנתבעת 2" ו/או "ביה"ח אסף הרופא"). לטענת התובע, בעקבות הניתוחים התפתח קרטוקונוס (מחלה הגורמת לעיוות בצורת הקרנית), בשתי עיניו, כך שאין כיום אפשרות לתקן ראייתו באמצעות משקפיים או עדשות מגע. 2. העובדות הצריכות לעניין ושאינן במחלוקת : התובע, אשר סבל מקוצר ראיה בשתי עיניו והרכיב משקפיים, חפץ להסירם בניתוח לייזר ועל כן בדק את האפשרות לבצע ניתוח לייזר מסוג Lasik בעיניו, (להלן: "ניתוח לאסיק"). התובע פנה לביה"ח אסף הרופא לאחר שערך בירורים במכונים שונים אולם מאחר ולטענתו שמו של ביה"ח אסף הרופא הלך לפניו בתחום ניתוחי הלייזר, העדיף התובע לפנות למכון זה וכך עשה. ביום 26.12.99 פנה התובע לביה"ח אסף הרופא. במועד זה, עבר התובע ע"י ד"ר קיברסקי, בדיקות עיניים שונות אשר נועדו לקבוע האם קיימת אפשרות לטפל באמצעות לייזר בבעיית קוצר ראייתו. לאחר הבדיקות נקבע כי התובע מתאים לעבור את ניתוח הלאסיק. למחרת, ביום 27.12.99 קיבל התובע הסבר על הניתוח, חתם על טפסי הסכמה ולאחר מכן ביצע פרופ' נמט, רופא עיניים אשר כיהן בזמנים הרלוונטיים כראש מחלקת עיניים בביה"ח אסף הרופא, ניתוח לאסיק בשתי עיניו של התובע. בסמוך לאחר הניתוח פנה התובע לנתבעים וטען כי חלה התדרדרות רבה בראייתו (בעיקר בעין שמאל). בשל כך, הוצע לו לעבור ניתוח לייזר נוסף בעין שמאל לצורך תיקון. ביום 13.11.00 בוצע ניתוח לאסיק נוסף (להלן: "הניתוח המתקן") בעינו השמאלית של התובע, אולם לטענתו, ראייתו לא השתפרה ומצב ראייתו הורע. 3. טענות התובע ב"קצירת האומר": עצם ההחלטה לבצע את ניתוח לאסיק בחולה הסובל מקורטוקונוס הייתה נגועה ברשלנות. על פרופ' נמט היה להסביר לתובע כי הוא אינו מתאים לעבור את הניתוח משום שלניתוח זה קיימים סיבוכים הקשורים בקורטוקונוס ממנה סובל התובע. הנתבעים לא קיימו את הוראת סעיף 13 לחוק זכויות החולה בכך שלא הסבירו לו מידע רפואי לגבי התועלת והסיכונים של הניתוח. התובע נותח בשתי עיניו בהפרש של מספר דקות בין כל עין, על אף שביקש שהניתוח יעשה בהפרש של כשעה בין עין לעין. כחצי שעה בלבד לפני הניתוח, חתם התובע על דף מידע ומבלי שקיבל כל הסבר על תוכנו של המסמך. מעשי הנתבעים הינם בגדר תקיפה כמשמעותה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין. מדובר במקרה בו הסכמת התובע אינה הסכמה מדעת כאשר לתובע לא הוסברו הסיכונים מן הניתוח. בין התובע לנתבעים קיים קשר חוזי למתן טיפול רפואי אשר כולל מתן מידע מלא ומפורט וקבלת הסכמה מודעת של החולה מראש, במקרה דנן הנתבעים הפרו התחייבות זו. עד היום לא הצליחו להתאים לתובע משקפיים וכן לא עדשות מגע, משכך נותר התובע ללא כל מענה ופתרון למצבו. כיום משתמש התובע בעדשת מגע בעין ימין בלבד והדבר גורם לו לעייפות ולאדמומיות בעין בשל המאמץ. התובע אינו מסוגל לראות בלילה מאחר והוא סובל מהילות סביב כל עין וראייתו כפולה בכל עין. התובע אינו יכול להימנע מתופעות אלו ע"י הרכבת משקפיים שכן הרכבתם גורמת לו לכאבי ראש. במשך כשלוש שנים לאחר הניתוח (משנת 2000-2003) לא הצליח התובע להשתמש בעדשות מגע כלל, כאשר התאמת העדשה בעין ימין נעשתה בשנים האחרונות אולם בשל העובדה כי הוא משתמש בעדשה בעין אחת בלבד, הוא מתעייף מהר. התובע אינו מסוגל להשתמש במחשב, אינו מסוגל לקרוא ספרים, נאלץ להרכיב משקפי שמש במשך רוב שעות היום על מנת שעיניו לא ידמעו. בנוסף, קיים פגם אסטתי הניכר לעין שכן התובע סובל מאיסימטריה באישונים כאשר בעין ימין האישון ממוקד ואילו בעין שמאל האישון אינו ממוקד ועיניו נראות כשל עין נפולה ועצלה. 4. טענות הנתבעים ב"קליפת האגוז": בטופס ההסכמה עליו חתם התובע, מפורטים הסיכונים ותופעות הלוואי של הניתוח. פרופ' נמט אישר על גבי הטופס כי הסביר לתובע את מטרת הניתוח ואת הסיכונים הכרוכים בו. בטופס המידע וההסכמה לניתוח פורטו הסיכונים שבביצוע הניתוח, והם גם הוסברו לתובע בעל פה. בטופס זה נכתב במפורש כי קיימת אפשרות לנסיגה מסויימת בחדות הראיה, אשר ניתן לתקנה ע"י טיפול חוזר או ע"י הרכבת משקפיים או עדשות מגע. טענת התובע כאילו חתם על טופס ההסכמה מבלי שיבין את תוכנו הינה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב. התובע עבר בדיקות עיניים מקיפות ויסודיות יום לפני הניתוח ועל פי ממצאיהן, התובע התאים לעבור את הניתוח בשתי עיניו ולא התעורר כל חשש לקרטוקונוס. התובעים נהגו עם התובע בתום לב, בהגינות ובשקיפות, וטיפלו בו במיומנות ובזהירות הדרושה. על פיי התיעוד הרפואי שנרשם בזמן אמת, חדות הראיה של התובע היתה סבירה ותפקודית לאחר הניתוח הראשון אולם הוא טען כי אינו רואה שלטים מרחוק והתעקש על ביצוע ניתוח נוסף לצורך תיקון. על אף שלא נפל כל פגם בניתוח הראשון, פעלו הנתבעים לפנים משורת הדין, ועל כן בתאריך 13.11.00 ביצעו בתובע ניתוח נוסף בעין שמאל עפ"י בקשתו. התובע החליט בצורה מחושבת ומודעת לקחת את הסיכון הכרוך בניתוח, בנסיון לשפר את איכות חייו, על אף שהיה מודע לכך שמדובר בניתוח אלקטיבי שאף בלעדיו ניתן לקיים אורח חיים רגיל. כל התופעות המתוארות ע"י התובע הינן חלק מהסיכונים הידועים עליו חתם התובע עובר לניתוח (נספח א' לכתב ההגנה). לרבות אפשרות שלא ניתן יהיה להרכיב עדשות מגע לאחר הניתוח, אפשרות לנסיגה מסויימת בחדות הראיה שניתן לתקנה ע"י משקפיים, אפשרות של סינוור בשמש, רגישות לאור חזק וכן אפשרות להופעת הילה מסביב לפנסים בלילה. 5. מטעם התובע העידו הוא בעצמו וכן פרופ' זאוברמן, המומחה מטעמו. מטעם הנתבעים העידו פרופ' נמט, המומחה מטעם הנתבעים-פרופ' מרין, מר אפי הר שמש ומר יוגב חיימי, חוקרים פרטיים. כמו כן, נחקרה המומחית מטעם ביהמ"ש פרופ' ענת לבנשטיין על חוות דעתה. דיון והכרעה 6. השאלות הצריכות הכרעה: האם הניתוח הראשוני (בשתי העיניים) והניתוח המתקן (בעין שמאל) בוצעו ברשלנות, המתבטאת בהעדרן של בדיקות מקדימות מתאימות לבחינת כשירות התובעת לעבור את הניתוחים או בביצוע הניתוח לתובע, על אף שלטענתו, היו קיימות אינדיקציות לחוסר התאמתו? האם נמסר לתובע מלוא המידע הרלוונטי לניתוח ולניתוח המתקן, והאם הוסברו לו מלוא הסיכונים הכרוכים בהם? 7. טענתו העיקרית של התובע היא, שעוד בבדיקתו עובר לניתוח הראשון, נמצאו סימנים לקיומו של קרטוקונוס קפוא, המהווה התווית-נגד (קונטרה-אינדיקציה) ברורה לביצוע ניתוח לאסיק ולפיכך היה על פרופ' נמט לייעץ לו לא לעבור את הניתוח, או לחלופין, להודיע לו על סיכון זה וליתן לו האפשרות להחליט אם לעבור את הניתוח חרף הסיכון. לטענתו, הוא עבר את הניתוח להסרת המשקפיים על אף קיומן של אינדיקציות לחוסר התאמתו לניתוח זה, וזאת, מבלי שניתנו לו הסברים מתאימים. וכך טוען התובע, בעניין זה בסעיף 19 לתצהירו: "..עצם ההחלטה להמליץ לבצע ניתוח מבלי לבדוק את המגבלות שלי ובעיקר כסובל מקרוטוקונוס הייתה רשלנית ואם הייתה נערכת בדיקת התאמה בצורה מקיפה ויסודית, הרי שלא היו מבצעים את הניתוח אשר גרם לי לנזקים רבים..". 8. עמדת הנתבעים מאידך גיסא הינה, שהתובע התאים לעבור את הניתוח בשתי עיניו ולא התעורר כל חשש לקיומו של קרטוקונוס אצל התובע. כמו כן, טענו הנתבעים, כי התובע קיבל את כל המידע אודות הניתוחים, הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בניתוח והוא אף חתם על טפסי הסכמה מתאימים בהם מפורט כל המידע הדרוש. לפיכך לטענתם, הסכמתו - הסכמה מדעת היתה. 9. טרם אדון בטענות הצדדים לגופן אציין כי אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבעים כלפי התובע במתן הטיפול הרפואי. המחלוקות העיקריות הינן, האם הנתבעים הפרו את חובת הזהירות והתרשלו בכך שניתחו אותו במצבו והאם מסרו לתובע את מלוא המידע הדרוש לרבות הסיכונים הכרוכים בניתוח במצבו. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת מטעמו: התובע את חוות דעתו של פרופ' זאוברמן, הנתבעים את חוות דעתו של פרופ' שאול מרין. מדובר בשתי חוות דעת סותרות, ומשכך מונתה כמומחית מטעם ביהמ"ש פרופ' ענת לבנשטיין. 10. אשר לשאלה הראשונה הצריכה הכרעה- האם הנתבעים התרשלו בכך שניתחו את התובע על אף שלטענתו בבדיקות שנערכו לו ניתן היה לראות כי אינו מתאים לעבור הניתוח, הרי שביחס לשאלה זו הובאו לפני שלוש חוות דעת: חוות דעתו של פרופ' חנן זאוברמן 11. לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' חנן זאוברמן, רופא עיניים, אשר נערכה ביום 7.9.06. בחוות דעתו ציין פרופ' זאוברמן , מטעם התובע, שבבדיקות שנערכו לתובע לפני הניתוחים ניתן היה להבחין בסימנים לקרטוקונוס התחלתי. לטענתו, ניתן היה להבחין בתופעה זו בצילום הטופוגרפיה מתאריך 26.12.99, וכך הוא כותב בחוות דעתו (בחלק הסיכום): ".....החולה סבל מ- Keratoconusהתחלתי..לפני ניתוח ה- Lasik . ניתן להבחין בתופעה זו בתמונות ה- Topography מתאריך 26.12.99. כיוון שהחולה ראה היטב עם משקפיים, על הרופא היה להסביר לו שהוא אינו מתאים לעבור ניתוח Lasik משום שלניתוח זה קיימים סיבוכים הקשורים ב-Kcratoconus . לדעתי מומחה סביר לא היה מבצע ניתוח Lasik בכל עין בניתוח הראשון וגם לא ניתוח Lasik חוזר בעין שמאל.. ..מצב החולה הורע כתוצאה ישירה מן הניתוחים... במצב הנוכחי הנכות של מר בן אבו היא 20% לפי סעיף 52(1)(7) ו-15% לפי סעיף 57(3). (ההדגשות, כאן ובהמשך פסק הדין- שלי-א.ד.ג). הנה כי כן, נקודת המוצא אשר הביאה למסקנתו של פרופ' זאוברמן בדבר אי התאמתו של התובע לעבור את הניתוח הייתה כי התובע סבל מקרטוקונוס התחלתי עובר לניתוח ולטענתו ניתן היה להבחין בתופעה זו בתמונות ה- Topography מתאריך 26.12.99. חוות דעתו של פרופ' שאול מרין 12. בניגוד לאמור בחוות דעתו של פרופ' זאוברמן בעניין זה, הרי שפרופ' מרין קובע בחוות דעתו מיום 3.12.07, באופן חד משמעי, כי תוצאות הבדיקות שנערכו לתובע עובר לביצוע הניתוח, לא הראו כל סימן לקרטוקונוס. לדבריו, בעת שבוצע הניתוח בכל אחת מהעיניים, היו כל הפרמטרים הרלוונטיים לניתוח מושלמים- לא נמצא קרטוקונוס בשתי הקרניות, הייתה מיופיה עם אסטיגמטיזם נמוך ועובי הקרניות היה תקין. לדעתו, לא הייתה כל סיבה לחשוד שלאחר הניתוח יתפתח קרטוקונוס, ולכן גם לא הייתה כל סיבה להזהיר את התובע מפני אפשרות זו. מכאן, קובע פרופ' מרין כי לא היתה כל רשלנות בטיפול הרפואי שניתן על ידי הנתבעים ובהחלטה לנתחו. פרופ' מרין קבע בחוות דעתו, ביחס להחלטה לבצע הניתוח, כדלקמן: "אין לי ספק כי ההחלטה לבצע הניתוח הייתה נכונה כשהאינדיקציות והקונטרה- אינדיקציות נלקחות בחשבון... השאלה היא האם ניתן היה בדרך כל שהיא לדעת זאת מראש. התשובה שלי היא שלילית. לא ניתן היה בשנת 1999 לדעת כי בכלל קיים סיכון יוצא דופן כאן. התובע התאים מאד לניתוח מבחינת גיל ומקצוע. גיל 24 הוא גיל מתאים ביותר לניתוח זה. זה גיל בו אין כבר שינוי בקוצר הראי, הוא לא ממשיך לגדול כמו בגיל צעיר יותר והוא עדיין רחוק מזוקן ראיה (פרסביאופיה)...התובע היה מתאים לניתוח תשבורת וההחלטה לנתחו, לפי בקשתו היתה נכונה ומוצדקת. חשד לקרטוקונוס קיים כשיש זוויות של יותר מ-30 בין החלק העליון לקו האמצעי. כל זה לא קיים כאן. הטופוגרפיה אינה מציינת קרטוקונוס..הטופוגרפיה לא הציגה קרטוקונוס או נטייה לקרטוקונוס. ניתן גם לסכם כי כל האינדקסים, פרט לאחד, לא הציגו קרטוקונוס..האינדקס היחיד מכל השורה של אינדקסים ובדיקות שהיה מעל הגבול הוא SRI...קרטוקונוס ונטייה לקרטוקונוס נקבעים לפי צירוף של גורמים שונים. במקרה הנוכחי של התובע, אפילו זה לא קיים. כל הממצאים, האינדקסים והבדיקות הצביעו על כך כי אין כאן סיכון יתר של קרטוקונוס. האינדקס היחידי שעבר במקצת את הגבול העליון התאים לניתוח ללא חשש, בשנת 1999...לדעתי הטופוגרפיה הממוחשבת מה-26.12.99 אינה מאשרת קיום קרטוקונוס או FFK.. להיפך, צירוף בדיקה זאת לממצאים האחרים של אותו היום..שוללת קיום קרטוקונוס או FFK...". חוות דעתה של פרופ' לבנשטיין- מומחית ביהמ"ש 13. בפרק "דיון" שבחוות דעתה מיום 27.2.08, התייחסה פרופ' לבנשטיין לשאלה שבמחלוקת וציינה כי היא מסכימה בנושא זה עם האמור בחוות דעתו של פרופ' מרין ולפיה, לא נמצאה כל עדות לקרטוקונוס או לקרטוקונוס התחלתי בטופס בדיקת התובע מיום 26.12.99. בנוסף קבעה המומחית כי לא הייתה קונטרה-אינדיקציה כלשהי לבצע את הניתוח. וכך, כלשונה: "מיפוי של הקרנית מתאריך זה (26.12.99- א.ד.ג) הראה אסטיגמטיזם של פחות מ-2 דיופטר בכל עין...לדבריו, שלושה חודשים לאחר הניתוח החל סובל מראיית הילות סביב מקורות אור. ב-13.1.00 הייתה ראייתו בכל עין טובה...כמצויין בבדיקה מיום 17.5.00, למרות שחדות הראיה סבירה ותפקודית, מר בן אבו טען שאינו רואה טוב מרחוק וביקש לעשות תיקון. בתאריך 13.11.00 עבר ניתוח חוזר בעין שמאל. מצבו לא השתפר אולם לא הומלץ על ניתוח מכיוון שעובר הקרנית דק מדי… כאשר מסתכלים בעיון על מיפוי הקרנית מתאריך 26.12.99 (לפני הניתוח) רואים שבשתי העיניים קיים אסטיגמטיזם של פחות משני דיופטר, דהיינו, מצב אשר איננו מתאים לקרטוקונוס או אף ל-FROM FRUSTE של קרטוקונוס. כלומר, אני מסכימה עם פרופ' מרין שלא הייתה עדות לקרטוקונוס לפני הניתוח ולכן לא הייתה קונטרה אינדיקציה לבצע את הניתוח. כעת חדות הראיה שלו עם תיקון היא טובה ומר גייכמן במכתבו טען שניתן להתאים לו עדשות מגע רכות ולהגיע לראיה כמעט מושלמת... " 14. באופן דומה, הבהיר פרופ' נמט בתצהירו מדוע עיון בתוצאות הבדיקות שנערכו לתובע עובר לניתוח, לא העלה כל חשד לקיומו של קרטוקונוס בעיניו של התובע: "לעניין טענות התובע על התפתחות קרטוקונוס בעיניו, הריני להצהיר כי בבדיקת ההתאמה הראשונה שנעשתה לתובע ביום 26.12.99 וזאת, בטרם טופל בשיטת ה- Lasik, לא התעורר כל חשד לקרטוקונוס התחלתי בעיניו של התובע, על כן האמור בחוות דעתו של פרופ' זאוברמן..שגוי...במקרה דנן הרפרקציה בעין ימין, החלק העליון של הקרנית היתה 44.9 דיאופטריות ובחלק התחתון 46.5 דיאופטריות. דהיינו, מדובר בהבדל של פחות משתי דיאופטריות בעוד שחשד לקרטוקונוס מתעורר כאשר ההבדל הוא 3 דיאופטריות ויותר..הערכים בשתי העיניים תקינים, עם אסטיגמציה רגילה, ללא חשד לקורטוקונוס, שכן בקורטוקונוס, האסטיגמציה כלל אינה רגילה". 15. ד"ר יורי קיברסקי, אשר ערך לתובע את בדיקת העיניים עובר לניתוח, ציין אף הוא בתצהירו כי מצא את התובע מתאים לביצוע הניתוח משלא הייתה כל קונטרה אינדיקציה לבצעו, וכלשונו: "באותו יום (26.12.99) עבר התובע בדיקת עיניים מקיפה ויסודית שבוצעה על ידי ומצאתי אותו מתאים לביצוע טיפול לייזר בעיניו...בדיקת התובע כללה אנמנזה מפיו..ובדיקות מקיפות לצורך גיבוש האפשרות על טיפול לשיפור הראיה...הריני להצהיר בזאת כי בדקתי את התובע באופן קפדני ביותר וכי בבדיקת הטופוגרפיה שנערכה לתובע מיום 26.12.99, לא הייתה עדות לקרטוקונוס או קרטוקונוס התחלתי..ולא הייתה כל קונטרה-אינדיקציה לבצע טיפול לייזר בשתי עיניו של התובע." בעדותו חזר ד"ר יורי קיברסקי- והבהיר כי לאחר שעיין בבדיקות שערך לתובע, לא סבר כי קיימת כל התוויית נגד לביצוע הניתוח: ש. בבדיקה שעשית ראית שיש קונטרה אינדיקציה? ת. לא. בדיקה רגילה של קוצר ראיה עם סימטריה מסויימת של הקרנית אבל ללא תמונה של קראטוקונוס. גם מבחינת עובי הקרנית וגם מבחינה טופוגרפית של הקרנית וגם מבדיקות עיניים כולל קרקעית ודברים אחרים, לא הייתה שום קונטרה אינדיקציה לטיפול. ש. מה המשמעות של שעה בין ניתוח לניתוח? ת. לדעתי אין משמעות לזה כי זה לפי בקשה של המטופל. נכון להיום עושים בהפרש של חצי דקה בין שתי העיניים. אין שום בעיה עם זה. (עמ' 42 לפרוטוקול). 16. מחוות הדעת והתצהירים שהוגשו לפני עולה כי מאחר ובבדיקת ההתאמה של התובע מיום 26.12.99 ניכר הבדל של פחות מ-2 דיופטריות בין החלק העליון לחלק התחתון של הקרנית (קיים אסטיגמטיזם של פחות משני דיופטר), הרי שלא התעורר כל חשד לקרטוקונוס שכן חשש כזה יתעורר כאשר קיים הבדל של 3 דיופטריות ויותר. על דעה זו עמדה מומחית ביהמ"ש, פרופ' לבנשטיין גם כאשר נחקרה ע"י ב"כ התובע על חוות דעתה: "ש. האם את יכולה להסביר לנו מה זה קרטוקונוס?.. ת. אני הייתי מגדירה קרטוקונוס כמצב שבו קמירות הקרנית בחלק התחתון הוא באופן משמעותי יותר גדול מאשר בחלקה העליון אשר מלווה בקרנית דקה.. ש. את יכולה להסביר מצב של FFK? ת. FFK זה מצב לפני, או מצב קל של הדבר עצמו... ש. האם את יכולה לאשר לי שמהטופוגרפיה של התובע ניתן לראות בצורה ברורה תבנית של אסימטריק בו-טיי? ת. לא...זה לא קראוטוקונוס כיוון שאין בכלל אסטיגמטיזם משמעותי. התמונה מטעה בגלל שקנה המידה מאוד גדול...לכן אם הייתי רואה חולה כזה, לא הייתי חושבת שיש לו קראוטוקונוס. ש. האם לדעתך נכון שלאדם שמובחן אצלו FFK אסור לבצע ניתוח מסוג לאסיק? ת. היום, אם מאבחנים FFK צריך לשקול מאוד בכובד ראש אם לעשות ניתוח לייזר להסרת משקפיים. אבל אני חושבת שכאן אין FFK ויש דרך מאוד קלה להוכיח את זה, כמעט לא היה לו צילינדר לפני הניתוח. בקראטוקונוס אין מצב שאין צילינדר. אין מצב שאין הבדל בקמירות הקרנית. אני חושבת שהאדון היה מועמד אידיאלי ללאסיק אם רוצים לעשות את הניתוח. אין צילינדר, מספר בינוני. זה המועמד הטוב לניתוח כזה". (עמ' 4-6 לפרוטוקול). בהמשך חקירתה (ע"י ב"כ הנתבעים) חזרה המומחית וציינה כי התובע התאים לעבור את הניתוח מבחינת כל הנתונים וכי לא סבל מקרטוקונוס עובר לניתוח הראשון, כל שלדעתה לא הייתה כל מניעה לבצע את הניתוח: "ש. את הבהרת לביהמ"ש שלא היה שום סימן שהיה יכול למנוע מפרופ' נמט לבצע את הניתוח כי הוא המועמד הקלאסי? ת. באופן תיאורטי מבחינת הנתונים שלו, הוא המועמד האידיאלי לניתוח להסרת משקפיים. ... ש. את אמרת שהוא גם לא סבל מקראטוקונוס וגם לא משהו שקדם לזה FFK? ת. לא. גם לא היה לו צילינדר. בקראוטוקונוס יש הבדל בקמירות הקרנית במישורים שונים, זה צילינדר. חושדים בקראוטוקונוס כאשר יש צילינדר גבוה ופה לא היה. ש. פה קבע מומחה התובע שכן היה? ת. זו טעות מבחינתו." בפרק "סיכום" בחוות דעתה קבעה פרופ' לבנשטיין כי "אין כל רשלנות רפואית בטיפול בתובע", כאשר נחקרה על קביעה זו הבהירה המומחית כי סברה שהתובע היה מועמד מתאים לניתוח וכי היא הייתה פועלת באופן דומה בנסיבות אלו: "ש. ..קבעת במשפט אחד שלא היתה רשלנות רפואית, מדוע הגעת למסקנה זו? ת. מאחר וחשבתי שהמועמד היה מתאים לניתוח, לא נוצרה בעיה טכנית בניתוח, לא חשבתי שאלה של רשלנות רפואית. ש. האם היה משהו לא תקין במה שביצע פרופ' נמט? ת. לא היה משהו לא תקין. הייתי עושה בדיוק אותו דבר". (עמ' 8-9 לפרוטוקול). 17. עד מומחה מטעם בית המשפט כמוהו ככל עד, ולבית המשפט מוקנה שיקול הדעת אם להסתמך עליה, או לדחותה, כולה או חלקה (ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסה"ד מיום 12.10.08; ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588). אין חולק כי הקביעה הסופית בכל מחלוקת הנטושה בין הצדדים כמו גם במחלוקות הרפואיות מסורה בידי בית המשפט, גם כאשר משמעות הדבר סטייה ממסקנותיו של מומחה מטעם בית המשפט (ע"א 2160/90 רז נ. לאף, פ"ד מז(5) 170; ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ. דולב חברה לביטוח בע"מ, , ע"א 2541/02 לנגר נ. יחזקאל, פ"ד נח(2) 583.) עם זאת, ככלל ובהיעדר טעות בולטת בחוו"ד המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש ובהעדר נימוקים כבדי משקל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו. ראו ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, וכן ע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949, שם נאמר: "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." . 18. כאמור לעיל, פרופ' לבנשטיין קבעה בחוות דעתה, באופן חד משמעי, כי תוצאות הבדיקות המקדימות לא הראו כל סימן לקרטוקונוס או לקרטוקונוס קפוא. פרופ' לבנשטיין אף הסבירה בעדותה בפני, בצורה בהירה ביותר את מסקנות חוות דעתה ומסקנותיה אלו לא נסתרו בצורה הגיונית וברורה ע"י מומחה התובע. לפיכך, לא מצאתי, בענייננו, נימוקים כלשהם לסטות מחוות דעתה של פרופ' לבנשטיין העולה בקנה אחד עם חוות דעתו של פרופ' מרין, אותה העדפתי על פני חוות דעתו של פרופ' זאוברמן, כפי שהוסבר לעיל. 19. אשר לביצוע הניתוח השני-בתאריך 13.11.00 , הרי שהתרשמתי כי לא הייתה כל מניעה לבצעו בנסיבות העניין. בחקירתה הבהירה מומחית ביהמ"ש, כי מבחינה פואית לא הייתה כל מניעה לבצע את הניתוח המתקן. אולם, החשש מחוסר היכולת להשביע את רצונו של התובע יתכן והיה מונע ממנה (אילו הייתה בנעליו של הנתבע) מלבצע את הניתוח המתקן: "ש. מבצעים לו ניתוח מתקן. יודעים שיש לו קראטוקונוס. היה צריך לבצע בדיקות לצורך זה? לשקול האם לעשות עוד פעם ניתוח לאסיק בעין שמאל? ת. אין לי נתון כזה שהיה אכן קראטוקונוס. ש. עשו ניתוח בשנת 99, הניתוח נכשל. הלקוח עם תלונות. עושים ב-2000 ניתוח מתקן. תסכימי איתי כי היה צריך לעשות בדיקות לפני ניתוח כזה כי יש בעיה. ת. לא חושבת שאפשר להגדיר כי הניתוח נכשל. גם המנתח כתב לפני הניתוח השני שחדות הראיה סבירה ותפקודית, אך מר בן אבו טוען שאינו רואה טוב מרחוק ומבקש לעשות תיקון. ז"א זה לא מדוייק כי הניתוח נכשל. זה דבר יחסי. ש. אך הבן אדם מתלונן לאורך כל הדרך? ת. נכון, הוא לא מרוצה. הסיבוך היחיד בניתוח עיניים הוא כי הלקוח אינו מרוצה..."(עמ' 6 לפרוטוקול). ....... "ש. הנושא של הניתוח השני. יש מסמכים רפואיים שכתוב בהם שהוא אמר שהוא לא רואה שלטים מרחוק והוא כן רוצה לראות בצורה מצויינת ודרש כי ינתחו אותו. כשאדם אומר שהוא לא רואה שלטים מרחוק והוא כן רוצה לראות, ועשית את כל הבדיקות והכל בסדר, את מנתחת אותו או לא? ת. זו שאלה קשה. אני מנסים לתת למטופלים את הטיפול הכי נכון, כולנו מושפעים מהלחץ של המטופלים..אני עשויה להיות מושפעת מתלונות החולה.. ש. האם הייתה מניעה לעשות את הניתוח השני במקרה זה? ת. קשה לי לענות. לא היתה סיבה ברורה לא לעשות. אם בן אדם מתלונן כאשר הוא לא כל כך צריך להתלונן, סביר שיתלונן גם אחרי זה. לשאלת בית המשפט- ש. האם היית מנתחת בפעם השניה? ת. אני לא בטוחה. אני הייתה חושדת שיהיה קשה להשביע את רצונו. אני לא בטוחה שלא. מבחינה רפואית לא היה צורך בכלום, זה ניתוח קוסמטי..." (עמ' 9-10 לפרוטוקול). 20. פרופ' מרין נשאל אף הוא לעניין זה בחקירתו הנגדית והשיב כי גם על פי הבדיקות שבוצעו לפני הניתוח המתקן לא ניתן היה להבחין בקרטוקונוס בעיני התובע: ש. לפני הניתוח המתקן היה צריך לבדוק האם יש לו קראוטוקונוס? ת. היה צריך לבדוק את הבדיקות שאנו עושים, שאנו בודקים לפני ניתוח זה. לראות מה יש לו, מסתבר כי גדל קצת הסטיגמטיזם, לעשות לו בדיקה טופוגרפית שעשו לו. ש. אתה ראית בדיקה טופוגרפית לפני הניתוח המתקן? ת. כן. זו בדיקה מאוגוסט 2000..מיום 3.8.00. ש. מה רואים שם? ת. לא רואים קראטוקונוס ולא FFK. מה שרואים זה התללה, תלול יותר, מקומר יותר..תופעה די אופיינית לניתוחי לאסיק מכיוון שאתה עושה לאסיק במרכז ומשאיר בהיקף מה שהיה קודם. אז כל קוצר הראיה הבולט הוא בחלק הזה. (עמ' 16-17 לפרוטוקול). ..... ש. ..מה תיקן הניתוח המתקן? ת. הייתי עושה את הניתוח בדיוק כפי שנעשה...יש פה בן אדם שעבר ניתוח שרואה טוב בעין אחת ובעין השניה גדל הסטיגמטיזם למינוס 2.5, זה כל מה שהיה לו בתקופה זו. קל מאוד לעשות ניתוח תיקון ולהוריד את ה-2.5 והייתי עושה את זה.. ש. התוצאות אחרי הניתוח השני הורעו? ת. לא. התוצאה הויזואלית, התוצאה של הראיה היתה טובה. (עמ' 17 לפרוטוקול) 21. לאור כל האמור לעיל, בשים לב לכל החומר שהועמד לפתחי, ולאחר ששקלתי את כל הראיות שבפניי, ניתן לקבוע במידה של מעבר למאזן ההסתברויות שלא הייתה כל עדות לקיום קרטוקונוס (ואף לא קרטוקונוס קפוא) אצל התובע עובר לביצוע הניתוחים, שכן תוצאות בדיקותיו של התובע עובר לביצוע הניתוחים, לא הצביעו על חשד לקיום קרטוקונוס. אשר על כן, בהתייחס לפירוש תוצאות הבדיקות המקדימות שנערכו לתובע מקבל אני את עמדת הנתבעים ולפיה על פי בדיקות אלו, לא הייתה כל התוויית נגד לביצוע הניתוחים בעיניו של התובע ולפיכך הנתבעים לא הפרו את חובת הזהירות כלפי התובע. 22. בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי כל ממש בטענת התובע כי הנתבעים התרשלו באופן כלשהו בתהליך הניתוחי עצמו, ומעבר לעובדה שלא הובאה כל ראיה בנדון, נראה כי טענה זו נזנחה ע"י התובע בסיכומיו. לאור מסקנתי לפיה לא התרשלו הנתבעים בטיפולם בתובע ובהחלטתם לבצע הניתוח, אין צורך שאדון בשאלת הנזק. 23. טרם אחתום פרק זה אתייחס לטענת התובע המופיעה בסעיף 6 לסיכומיו ולפיה המייל שכתב פרופ' אבני לד"ר דוידזון (ת/1) מהווה הודאת בעל דין: "יש לקבל את התביעה גם מהטעם שבפני ביהמ"ש הוצגה הודאת בעל דין של ד"ר אבני מנהל מחלקת עיניים בבית החולים ממנה עלה, כי התפתחות הקרטוקונוס בעיני התובע הייתה בעקבות הניתוחים וכי התנהלותם לאחר הניתוחים כמוה כהודאה ברשלנות". ואכן ביום 13.10.02 פנה ד"ר אבני אל מנהל ביה"ח, ד"ר דוידסון בדואר אלקטרוני בו כתב: "מטופל בשם בן אבו יעקב באסף הרופא טיפול רפרקציה לפני מספר שנים. סובל מקרטוקונוס בעקבות הטיפול. נמצא בטיפול המחלקה TLC על מנת למנוע תביעות. קיימת בעייתיות לגבי עד מתי נמשוך מקרים אלו, מאחר שהם הופכים לכרוניים..." אלא שלא עלה בידי לקבל את טענת התובע ואינני סבור כי מדובר בהודאת בעל דין כלל ועיקר וזאת מאחר ופרופ' יצחק אבני- הבהיר בעדותו, אשר הייתה מהימנה עלי, כי מעולם לא בדק את התובע, לא עיין בתיקו הרפואי ולא ראה את בדיקת הטופוגרפיה שנערכה לתובע, לפיכך הסביר כי השתמש במילה קרטוקונוס בדואר האלקטרוני בטעות וכי זהו לא המונח אליו התכוון: "ש. על סמך מה כתבת שהוא סובל מקראטוקונוס? המומחים כולם העידו שאין לו. ת. זו תכתובת פנימית ביני לבין מנהל ביה"ח שעיקרה זה עד מתי להמשיך מתן עדשות מגע וכו' לאדם שביה"ח נהג לתת את זה... ש. הוא קיבל עדשות מגע מביה"ח? ת. עד אותו זמן כן. אך העליתי שאלה להנהלת ביה"ח וקראטוקונוס הוא לא המונח הנכון כי אם זה היה מסמך משפטי הייתי כותב אקטזיה שזה מצב שיכול להתפתח בעקבות ניתוח המהווה עיוות של הקרנית. קראוטוקונוס גם הוא עיוות של הקרנית ממקור מחלתי. גם מנהל ביה"ח שהוא לא רופא עיניים לא בדיוק יודע (כך במקור-א.ד.ג) אקטזיה שהוא מונח יותר חדיש מהשנים האחרונות ואני מניח שבגלל זה כתבתי קראוטוקונוס ולא מתוך ידיעה של התיק או פרטי פרטים. אפשר לקרוא לזה פליטת קולמוס זה סוג של אקטזיה. לא קבעתי כאן שהיה לו או יש לו קראטוקונוס, לא מידיעה של התיק או עיון בטופוגרפיה". (עמ'- 20-21 לפרוטוקול). 24. טענה נוספת אותה טען התובע בכתב תביעתו הינה להעדר הסכמה מדעת. וכך ציין התובע בסיכומיו: "הנתבעים ביצעו עוולת תקיפה, התרשלו והפרו חובה חקוקה בין השאר, בכך שלא קיבלו את הסכמתו מדעת של התובע לניתוחים ולא הסבירו לתובע את הסיכונים הכרוכים הן בביצוע הניתוח הראשון והן בביצוע הניתוח המתקן..". "הסכמה מדעת" - הסברת הסיכונים וחתימה על טפסי ההסכמה- התשתית הנורמטיבית : 25. הלכה היא כי טיפול רפואי צריך להינתן תוך הסכמה מדעת של המטופל. מתן הטיפול בהיעדר הסכמה כאמור עשוי להקים עילות תביעה נזיקיות וחוזיות (ע"א 6153/97, שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה, פ"ד נו (4) 746 (2002), ע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים כרמל חיפה, פ"ד נג (4) 526 (1999), ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נא (2) 171 (1997), ע"א 3108/91 רייבי נ' ד"ר קורט וייגל ואח', פ"ד מז (2) 497 (1993)). עיגון סטטוטורי להלכות שנקבעו בעניין חובת הגילוי של מלוא הנתונים הרפואיים הרלוונטיים, נעשה בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו - 1996, הקובע כדלקמן: "(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה. (ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע. לעניין זה, "מידע רפואי", לרבות - (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל; (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות; (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי; (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני. (ג) המטפל ימסור למטופל את המידע הרפואי, בשלב מוקדם ככל האפשר, ובאופן שיאפשר למטופל מידה מרבית של הבנת המידע לשם קבלת החלטה בדרך של בחירה מרצון ואי תלות. (ד) על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי המטפל להימנע ממסירת מידע רפואי מסויים למטופל, הנוגע למצבו הרפואי, אם אישרה ועדת אתיקה כי מסירתו עלולה לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל". סעיף 14(א) לחוק זכויות החולה מתייחס לאופן קבלת ההסכמה מדעת, וקובע: "(א) הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות". 26. על פי הפסיקה, היקפה של חובת הגילוי הוא נרחב למדי, כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי, שאינו מיועד למנוע סכנה מיידית לחייו של המטופל, ולכן גם ניתן לוותר עליו, ללא קושי. חובת הגילוי משתרעת על מלוא המידע בדבר מהות הטיפול, הסיכויים והסיכונים הגלומים בו, עד לרמה הנדרשת לאדם סביר בכדי לגבש החלטה האם להסכים לטיפול המוצע (ראו ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נו(4) 746 (2002); ת"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 1599/97 דיראוי נ' מרכז לייזר לניתוחי קרנית בע"מ (3/12/03); ע"א 522/04 מרכז לייזר לנתוחי קרנית בע"מ נ' דיראוי (28/6/05), ע"א 718/06 סתחי נ' מדינת ישראל (30/10/07)). ביחס היקף המידע אותו יש למסור למטופל לצורך קבלת ההסכמה מדעת ציינה כב' השופטת דורנר בעניין שטנדל, כדלקמן:   "הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו, גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא, כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עימו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוואנטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש, ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר. .." בע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526, נקבע בעניין זה כהאי לישנא: "חובה זו מקפלת בתוכה את הצורך למסור למטופל את המידע הדרוש לו, ובכלל זה - מידע על מהות הטיפול, על הסיכונים הכרוכים בו ועל הסיכויים הטמונים בו. "המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו אפוא הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא צרכיו של המטופל למידע כדי להחליט אם לקבל את הצעת רופאו. צרכים אלה נקבעים על-פי קנה-מידה אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע" (ע"א 434/94 ברמן, קטינה באמצעות הוריה נ' מור - המכון למידע רפואי בע"מ, פ"ד נא(4) 205). המבחן למסירת המידע אינו טכני, כי אם מהותי. "החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של 'הסכמה מדעת'" ומן הכלל אל הפרט 27. אין חולק כי התובע חתם על טופס ההסכמה לביצוע הניתוח ביום 27/12/99, (להלן:"טופס ההסכמה") (נספח א' לכתב ההגנה- דף מידע והסכמה לניתוח קוצר ראיה). בטופס זה, הביע התובע את הסכמתו שיבוצע בעיניו טיפול קליני במכשיר לייזר על מנת לתקן את ליקוי הראיה. במסגרת טופס ההסכמה, אישר התובע כי הוא מודע למספר סיכונים הגלומים בניתוח. על גבי טופס ההסכמה פורטו גם תופעות הלוואי, המופיעות לאחר הטיפול, וכך נכתב, בין היתר, בחלק שכותרתו 'סיכונים ותופעות לוואי': "תיתכן עכירות בקרנית..אשר חולפת ברב המקרים כמעט לחלוטין עם הזמן. קיימת אפשרות של סינוור בשמש ורגישות לאור חזק וכן הילה מסביב לפנסים בלילה. תופעות אלו ברוב המקרים חולפות עם הזמן. קיימת אפשרות לנסיגה מסויימת לחדות הראיה לאחר טיפול מאוחר יותר ניתן יהיה לתקן נסיגה זו ע"י טיפול חוזר או לחילופין ע"י משקפיים או עדשות מגע. קיימת אפשרות של הופעת רוחק רואי... קיימת אפשרות שלא ניתן יהיה להרכיב עדשות מגע לאחר הנתוח. מטופלים מעבר לגיל 40 יזדקקו למשקפי קריאה לאחר הניתוח. ..ישנה אפשרות של זיהום או דלקת.. קיימת אפשרות נדירה של רגישות לתרופות הרדמה.. על המנותח להימנע מנהיגה לפחות ב-36 שעות הראשונות... הוסבר לי שקיימת נטיה לכל אדם שסובל מקוצר ראיה לפתח מחלות רשתית מסויימות..יש צורך במעקב רשתית העין גם לאחר טיפול הלייזר. על הטופס חתם, כאמור התובע ובסיומו נכתב כדלקמן: "אני הח"מ ד"ר נמט..מאשר בזאת כי לאחר שהבאתי דף מידע זה לידיעת המנותח בן אבו יעקב והסברתי למנותח את מטרות הניתוח ובמיוחד את הסיכונים הכרוכים בו, חתם המנותח הנ"ל על האישור דלעיל". 28. בתחילת חקירתו העיד התובע כי לא קרא את המסמך (טופס ההסכמה) לפני שחתם עליו, לאחר מכן ציין כי אינו זוכר אם קרא את המסמך אולם בסוף חקירתו הודה התובע כי קרא את המסמך עליו חתם והבין אותו: "ש. נכון שנתנו לך את המסמך שאני מציגה לך לקרוא? ת. אף אחד לא ניתן (צ"ל-נתן-א.ד.ג) יכול להיות שזה היה מונח בלובי. אף אחד לא אמר לי לקרוא את זה לפני הניתוח. אם קראתי אותו אף אחד לא הסביר לי סעיף סעיף. אני לא זוכר אם קראתי אותו. ש. אתה בא לניתוח ונותנים לך לחתום על מסמך, בחור שעשה סקר לפני שבא, ואתה אומר שלא קראת את המסמך? מפנה לנספח א' לכתב ההגנה. ת. את המסמך עליו חתמתי קראתי. ש. אתה קראת את המסמך הזה. הבנת את התוכן שלו? ת. את הרוב הבנתי. את הכל נראה לי שהבנתי... ש. כתוב במסמך סיכונים ותופעות לוואי. קראת את כל הסיכונים שקיימים.. ת. קראתי. (עמ' 27 לפרוטוקול) לטענת התובע כפי שצויינה בתצהירו (סעיף 5) הוא הוחתם על טופס ההסכמה כחצי שעה לפני הניתוח וזאת, מבלי שקיבל הסבר על תוכנו: "כחצי שעה בלבד לפני הניתוח החתימו אותי על דף מידע מבלי שקיבלתי הסבר על תוכן המסמך". וכך השיב התובע כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם ניתנו לו הסברים כלשהם לפני הניתוח: "ש. פרופ' נמט אמר כי עשה לך בדיקות לפני זה, כי שאלת שאלות לכאן ולכאן וקיבלת תשובות לכאן ולכאן. ת. לא זוכר את זה בכלל. לא היה ולא נברא. לא זוכר את זה כי זה לא היה. אני זוכר את הבדיקה יום לפני..פרופ' נמט..לא ישב איתי ולא דיבר איתי אפילו לא על סעיף אחד מבין הסעיפים שבתצהיר". (עמ' 26 לפרוטוקול) 29. בניגוד לדבריו אלו של התובע, פרופ' נמט ציין בתצהירו (סעיף 1), שהוא הסביר לתובע את סיכוניו וסיכוייו של הניתוח וכי הוא ענה על כל שאלותיו: "ביום 27.12.99.. בחנתי את תוצאות הבדיקה לעיל ואישרתי כי התובע מתאים לטיפול Lasik ..כפי שעולה מטופס ההסכמה מדעת הריני להצהיר כי התובע חתם עליו בנוכחותי תוך כדי כך שהוא מבין היטב את מהות הטיפול, תופעות הלוואי שעשויות להופיע, סיבוכים וסיכונים...אני הוא הרופא אשר החתים את התובע על טופס ההסכמה מדעת. אציין כי הקפדתי להסביר מתוך הכתוב בטופס ההסכמה- כך נהגתי בכל המקרים בהם החתמתי חולים עובר לניתוח ובוודאי שמקרה זה אינו יוצא דופן...בדרך קבע הנני מסביר ומתאר למטופל באשר הוא, בסבלנות ובאדיבות רבה את מהלכי הטיפול והסיכונים הכרוכים בו, קל וחומר כאשר מדובר במטופל קפדן שסקר וחקר את מהות הטיפול כדוגמת התובע...". בדומה, אף ד"ר יורי קיברסקי ציין בתצהירו כי הסביר לתובע פרטים אודות הטיפול: "כפי שגם ציינתי על גבי טופס הבדיקה וכפי שאני נוהג תמיד לעשות, הסברתי לתובע את פרטי הטיפול והסיבוכים אשר עשויים לקרות בעקבות הטיפול." בנספח ב' לכתב ההגנה- שכותרתו 'טופס בדיקת עיניים' כתב ד"ר קיברסקי בתחתית העמוד את ההערות הבאות: "1) הוסברו פרטי טיפול. מתאים לטיפול לייזר רוצה לעבור טיפול BE באותו יום אך עם הפרש של שעה". 30. בכל הנוגע למידע שנמסר לתובע ביום 28.12.99 מצאתי להעדיף את עדות הנתבע לגבי מה שנאמר לתובע על פני עדותו של התובע בעניין וזאת בשל הצטברותם של השיקולים הבאים: ראשית, בשונה מטענתו הנחרצת ולפיה לא קיבל כל הסברים בעל-פה מאת מי מאנשי הצוות הרפואי, הרי שבתצהיר תשובה לשאלון - (שאלה 6) השיב התובע כי אינו זוכר אם קיבל הסברים בעל פה: "ש. האם נכון שחתמת על טופס הסכמה לניתוח? ת. כן. ש. האם נכון שקיבלת בנוסף הסברים בע"פ מפי הצוות הרפואי ת. לא זוכר". יתר על כן, התובע העיד כי חתם על הטפסים בפני הפקידה, וציין כי: "ש. אומר לי פרופ' נמט כי לפני שחתמת הוא הסביר לך מחדש כל דבר ושאלת והוא הסביר. ת. אני חתמתי עליו..יש פקידת קבלה רונית או דורית ואני חתמתי לה על המסמך הזה. היא עברה איתי על המסמך. היא הביאה לי את המסמך לפני הניתוח...אם אני לא טועה חתמתי על המסמך בפני הפקידה". (עמ' 28 לפרוטוקול). חרף זאת, לא טרח התובע להביא את אותה פקידה לעדות על מנת שתתמוך בגרסתו בנקודה זו. הימנעותו מלעשות כן, פעלת לרעתו. 31. למעלה מן האמור, התובע הרבה להשתמש במונחים כגון: "אם אני לא טועה", "אני לא זוכר" פעמים רבות בעדותו וניכר כי עדותו בכל הקשור להסברים שניתנו לו הייתה מגמתית ביותר וספק אם שיקפה את הדברים כהוויתם. גם העובדה כי בתחילה ציין התובע כי כלל לא קרא את הטופס ורק לאחר מכן הודה כי קרא את כל המסמך ואף הבין אותו, חיזקה אצלי את התחושה שהתובע מתאר תמונה בלתי נכונה על הנסיבות שאפפו את החתימה על טופס ההסכמה וההסברים שניתנו לו בעל פה לאחר מכן. 32. זאת ועוד, מעדותם של פרופ' נמט וד"ר קיברסקי שוכנעתי כי נמסר לתובע את כל המידע הדרוש כדי לקבל החלטה מושכלת וליתן הסכמתו לניתוח. בעניין זה הייתה עדותו של הנתבע מבוססת לא רק על שגרת עבודתו וניכר כי זכר את התובע: "כל פעם שמטופל הגיע לטיפול , לפני הטיפול הייתי לוקח את טופס ההסכמה, רואה את המטופל ואומר לו שקיימים סיבוכים מסויימים כמו סינוור , זיהום ושאלתי..האם יש שאלות. ראוי לציין שכל מטופל בלי יוצא מן הכלל, היה מלא שאלות ואף אחד לא היה נכנס לניתוח לפני שהבין כל בעיה שהיתה בדעתו וכולם חששו..לפני כל טיפול תמיד אני משוחח עם המטופל ובמקרה הנדון היו לו גם בקשות מיוחדות. אחת הבקשות המיוחדות היתה שהוא ביקש לעשות הפסקה מסויימת בין עין אחת לשניה. דבר, אגב, שהוא מקרה יחיד שהיה לי ולכן אני זוכר אותו במיוחד. זה בין שאר הדברים. הוא חתם בנוכחותי". (עמ' 37 לפרוטוקול) 33. ויובהר כי על מנת שאי מילוי חובת הגילוי יעלה כדי תקיפה או רשלנות, המחייבות את הנתבעים בתשלום מלוא נזקיו הנטענים של התובע, היה על התובע להוכיח, שאילו היה פרופ' נמט מסביר לו את הסיבוכים האפשריים ובכללם התפתחות של מחלת קרוטוקונוס בעיניו, הוא לא היה מסכים לעבור את הניתוח. מטבע הדברים, מדובר בענין אשר קשה להוכיחו, שכן ברי שבדיעבד, לאחר שהתגלה נזק, כל מטופל יאמר שאילו היה יודע את מלוא הסיכונים, על כל משמעויותיהם, הוא לא היה מסכים לעבור את הניתוח. אולם, מראש, נוטה האדם, בדרך כלל, לייחס משקל קטן יותר לסיכונים ומשקל גדול יותר לתקווה שהניתוח יצליח. 34. בענייננו, התרשמתי מן התובע, כי מדובר באדם שחקר את נושא ניתוחי הלייזר לעומק, בירר, דרש וחקר ואף ביחס לסיכונים התרשמתי כי התובע היה מודע להם שכן ניתנו לו הסברים מספקים וניתנה לו האפשרות לשאול את רופאיו כל שאלה שבה חפץ. על כן, הערכתי את השאלה אם היה מבצע את הניתוח לו ידע את כל הסיכונים, לא תתבסס על דבריו, אלא בעיקר על נסיבות המקרה בכללותן, כפי שהובאו בפני. 35. מהראיות שהובאו בפניי עולה, שהתובע חפץ מאד בניתוח. מעבר לנושא האסתטי, התובע חש, על פי עדותו הוא, שהמשקפיים מפריעים לו וכדבריו : "רציתי להיפטר מהתלות במשקפיים.." לדברי פרופ' נמט כפי שהופיעו בתצהירו, התובע ביקש לבצע את הניתוח יום למחרת הבדיקה, דבר המצביע, גם הוא, על להיטותו לעבור את הניתוח: "אין חובה לערוך את הטיפול בסמיכות ליום הבדיקה הראשונה, אך רצונו של התובע היה כי הטיפול יבוצע יום למחרת הבדיקה. לפיכך, נקבע לתובע עפ"י רצונו, מועד לטיפול ביום 27.12.99, שכן אין כל מניעה לכך". בנוסף העיד התובע בעצמו כי היה מודע לכך שהסיכון הגדול ביותר במקרה שהניתוח לא יצליח הינו עיוורון אולם מאחר ורצה להיפטר מהתלות במשקפיים וידע כי אחוזי ההצלחה בביה"ח גבוהים, בחר לעבור את הניתוח: "הבנתי שאני יכול לעשות את הניתוח והבנתי שהכי גרוע שאני יכול לחזור למצב שהייתי לפני הניתוח. שאלתי מה המצב הכי גרוע שיכול לקרות לי לפני הניתוח ואמרו לי שיש בודדים בעולם שעשו את הניתוח הזה וזה גרם להם לעיוורון. הפחד שלי היה שחס וחלילה הניתוח הזה לא יצליח ויקרה לי מצב של עיוורון..לשאלת ביהמ"ש- היה ברור לי שעיוורון אי אפשר לתקן אך היה ברור לי שזה מקרים בודדים בעולם ש. סה"כ זה ניתוח לא הכרחי. יכולת להמשיך במשקפיים..על אף שאמרו לך שיש מקרים שמתעוורים, היית מוכן להסתכן? ת. ...יש אחוזי הצלחה מאוד גדולים וביה"ח התפאר בזה. גם אני סמכתי ורציתי להיפטר מהתלות במשקפיים.. (עמ' 27 לפרוטוקול) כל אלה מצביעים על להיטותו של התובע לבצע את הניתוח (והניתוח המתקן) ומחייבים מסקנה, לפיה גם לוּ היה נאמר לוֹ שהוא עלול להיקלע למצב ראייה בו הוא נמצא היום, או אף להתעוור, הוא היה בוחר לבצע את הניתוח. 36. לפיכך, אין הנתבעים חייבים בתקיפה או בהתרשלות ולא היה מקום לחייבם בפיצוי התובע (גם לו היו נגרמים לו נזקים בשל הניתוחים). לסיכום פרק זה, לנוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי לתובע ניתן כל המידע הנדרש על פי החוק וממילא הסכמתו לעבור את הניתוח הייתה הסכמה מדעת כמשמעותה בחוק. נושא הנזק: 37. למעלה מן הצורך, ועל אף שקבעתי כי הנתבעים לא התרשלו כלפי התובע, אציין כי התרשמתי שתיאוריו של התובע את מצבו ואת ההשלכה שיש לתופעות הלוואי על חייו היו מוגזמים ביותר. 38. לטענת התובע כפי שמופיעה בתצהירו, עד היום לא הצליחו להתאים לו משקפיים והוא אינו יכול להרכיב משקפיים כלל. לדבריו, בעין שמאל ראייתו מטושטשת עד מאוד והוא משתמש למעשה רק בעין ימין. בשל כך הוא מתעייף מהר מאוד, כאשר העין הימנית מאדימה מאוד במשך היום בשל המאמץ. כמו כן טען כי בתנאי לילה התובע אינו יכול להראות מאחר והוא סובל מהילות סביב כל עין ומראייה כפולה בכל עין, תופעה שלא סבל ממנה לטענתו עובר לניתוח. מומחית ביהמ"ש ציינה בחוות דעתה כי אין לתובע מגבלות תפקודיות, אין לקבוע לו תקופת אי כושר חלקי או מלא וכי ראייתו מצויינת תפקודית ולכאורה כלל לא היה מקום לקבוע לו אחוזי נכות. אולם, בעקבות תלונותיו בדבר העדר יכולת להסתדר עם עדשה קשה באחת העיניים, נקבעה לו נכות: "בעין ימין, עם עדשת מדע, חדות הראיה מגיעה ל-6/9, ולכן אין אחוזי נכות עקב הראיה בעין זו. לגבי עין שמאל, למעשה לפי חדות הראיה עם חריר, שהיא חדות הראיה המירבית המתוקנת, הוא מגיע לראיה של 6/8, אין אחוזי נכות, כיוון שלפי התקנות, חדות הראיה המתוקנת היא זו הקובעת את אחוזי הנכות. אם מניחים שהוא אינו יכול להשתמש בעדשות מגע בעין זו (דבר שאינני בטוחה בו כיוון שלפי מכתבו של האופטומטריסט גייכמן, מר בן אבו מתאים לעדשות מגע רכות), הרי שאחוזי הנכות הקיימים עקב ראיה ירודה בעין זו (6/30 ללא תיקון) הנם 15% לפי סעיף 52(1)(6)(א). לדעתי אין לתובע מגבלות תפקודיות. אין לתובע תקופת אי כושר חלקי או מלא". בעדותה הסבירה המומחית כי אחוזי הנכות שקבעה לתובע היו על סמך תלונתיו בלבד: "ש. חדות הראייה האחרונה שנמסרה לנו ממסמכי התובע היתה 6/6 על 6/9 בכל עין. ת. עם תיקון...פירוש הדבר כי האדם רואה מ-6 מ'... ש. איזו ראייה זו? ת. מקובל שכל ראייה של 6/12 ויותר היא ראיה מצוינת תפקודית, גם מאפשרת נהיגה על פי חוק. ש. הבדיקה בדצמבר 2002 נעשתה ע"י אופטומיטריסט שהראתה שעדשות רכות נותנות ראייה טובה. ת. מה שאני כתבתי בחווה"ד הוא הגיע לראייה של 6/8. לכאורה לא מגיע לו אחוזי נכות. אני בכל זאת חשבתי שכדאי לשקול אחוז נכות מסוים כי הוא טען, ורק לפי טענתו, שהוא לא מסתדר עם עדשות מגע. ש. עדשת מגע קשה, אבל עם רכה הוא כן יכול להסתדר? ת. אני חושבת שהוא כן יכול להסתדר, אבל כבר ראיתי מקרים שלמרות שלא היתה סיבה, אדם לא יכול לסבול עדשת מגע לאורך זמן. אם אנו מסתכלים על התקנות היבשות, אין לו אחוזי נכות. אך כיוון שאיני יכולה להוכיח שהוא כן יכול להשתמש בעדשות מגע, זה יכול לנבוע מיובש, אולי בעקבות הניתוח, אולי היה יובש מוגבר בעקבות הניתוח, בגלל שאיני חושבת שהוא משקר, אם הוא לא מסתדר, זה מה שמגיע לו. ש. עדשה רכה כל אחד יכול להסתדר איתה כי היא מתאימה את עצמה לעין. זה לא כמו עדשה קשה. התובע השתמש בעדשות תקופה מאוד ארוכה. הוא מגיש תביעה כאשר הפסיקו לתת לו את עדשות המגע. ת. ..נכון כי עם עדשה רכה יותר קל להסתדר מאשר עם קשה. אבל לא ניתן להגיד שכל אחד יכול להסתדר עם עדשה רכה. (עמ' 8 לפרוטוקול) 39. באשר לטענתו לפיה אינו יכול להסתדר עם עדשות קשות, הרי שאף המומחה מטעמו, פרופ' זאוברמן- ציין בעדותו כי לא בדק את אמיתות הטענה ולא ניתן על ידו כל הסבר משנשאל על כך: "אתה כותב כי הוא לא יכול להסתדר עם עדשה קשה. האם הוא יכול להסתדר עם עדשה רכה? האם בדקת את הענין הזה? ת. לא בדקתי. ש. מומחית ביהמ"ש אמרה שעם העדשה הרכה הוא רואה טוב וגם פרופ' מרין אמר אותו דבר. ת. אני חולק על שניהם." (עמ' 13 לפרוטוקול). מומחית ביהמ"ש פרופ' לבנשטיין התייחסה בעדותה לתלונות התובע ביחס לראיה כפולה ולכך שאינו יכול להסתדר עם עדשה קשה בעין שמאל והבהירה כי לא מצאה סיבה שיכולה להתאים לתלונות אלו. "ש. האם הוא התלונן בפנייך שיכול להרכיב רק עדשת מגע אחת? ת. כן, בעין אחת. ש. האם התובע התלונן כי הראייה בעין שמאל מטושטשת ולא הצליח להניח לו עדשת מגע בעין זו או להרכיב משקפיים? ת. ...יש לו הפרעה בראייה והוא לא מסתדר עם עדשת מגע בעין אחת. ש. התלונה של התובע אומרת כי הוא מתפקד רק בעין ימין? ת. הוא לא מצליח להרכיב עדשת מגע, זה לא אומר שהוא מתפקד רק עם עין ימין. הוא לא מגיע לראייה המירבית בעין שמאל. ש. התובע מתלונן שהוא קורא רק בעין ימין ושמקרוב הראייה בעין זאת לעיתים כפולה? ת. לא מצאתי סיבה שיכולה להתאים לתלונה זו. ש. התופעות שהתובע סובל מהן אלה תופעות שמקובל שמתרחשות לאחר ניתוח, נכון? ת. לא בהכרח. אלו תופעות ששמעתי הרבה פעמים מהרבה אנשים בכל מיני מצבים. למשל: יובש בקרנית יכול לגרום לתלונה. יש הרבה סיבות ולעיתים לא מוצאים שום סיבה. ש. לאור המצב שהתובע מתאר, מגודר במצב בלתי נסבל? ת. ממש לא. אני חושבת שאדם רואה יוצא מן הכלל בעין אחת ורואה יוצא מן הכלל בעין השניה עם עדשות מגע, מצבו הרבה יותר טוב. אם קשה לו להסתדר עם עדשת מגע באחת העיניים, זה דבר סובייקטיבי כי לא מצאנו סיבה שלא יוכל להסתדר עם עדשת מגע. לא תמיד מוצאים את הסיבה. הוא רואה בעין השניה 6/30 וזה לא מצב בלתי נסבל המפריע לתפקוד. (עמ' 2-3 לפרוטוקול). 40. התובע הודה כי במשך כשנה קיבל עדשות מגע אשר ניתנו לו ע"י הנתבע 2 ולא היה בפיו הסבר משכנע לכך שבמשך כל אותה שנה לא הלין בפני הנתבע 2 כי העדשות אינן מתאימות לו: ש. נכון שאתה קיבלת עדשות מביה"ח במשך שנתיים וחצי עם תמיסות? ת. קיבלתי תמיסות במשך שנה ועדשות קיבלתי במשך שנה..ולקח זמן עד שמצאו עדשה שמתאימה... ....... ש. קבלת במשך שנה עדשות מביה"ח. הרבה מאוד תלונות היו לך אבל באף מסמך אין מילה על כך שהעדשות שאתה מקבל מביה"ח אינן טובות לך ואתה לא משתמש בהן. נכון? ת. זה לא נכון. העדשות שקיבלתי..זה הדבר היחיד שהצליחו להתאים לי וזה לא אומר שאני מסתדר ורואה מצויין. ש. האם נכון כי במסמכים הרפואיים אין אף תלונה שלך כי העדשות לא טובות לך? ת. ...העדשות שנתנו לי זה מה שנתנו לי. זה מה שהיה. אין לי הרבה ברירות. זה או זה או כלום. (עמ' 30-32 לפרוטוקול). 41. מומחית ביהמ"ש נשאלה בחקירתה ביחס לכך שהשתמש בעדשות אלו וציינה כי אם התובע אכן השתמש בעדשות אלו הרי שלמעשה אין לו כל נכות שכן הסיבה לכך שבחרה לקבוע לו נכות הייתה אך ורק בעקבות טענתו שאינו מסתדר עם עדשות: "ש. העובדה שבמשך שנתיים וחצי השתמש בעדשות שביה"ח סיפק לו, מה זה אומר? ת. קרוב לודאי שהוא יכול להסתדר עם עדשות. ש. למעשה נהגת עמו כמו בית הלל ונתת לו אחוזי נכות שלא מגיעים לו? ת. נכון כי לקחתי בחשבון שהוא לא מסתדר עם עדשת מגע אבל אם בפועל הוא כן מסתדר, אזי שיעור הנכות עומד על 0". (עמ' 8 לפרוטוקול). משנשאל התובע בחקירתו הנגדית אם הוא משתמש בעדשות מגע, השיב כדלקמן: ש. נכון כי עדשות מגע רכות מסתדרים אצלך? ת. בכלל לא. ש. אתה סותר את מה שמומחים אומרים כאן. ת. לא היה רופא אחד שהצליח..להתאים לי עדשות רכות לעיניים...אני לא יכול להיות עם העדשה אפילו לא חצי שעה. (עמ' 28 לפרוטוקול) 42. בעניין זה אוסיף ואומר כי חרף עדותו של התובע כי אינו מסתדר עם עדשות מגע, הרי שכפי שצויין בפרוטוקול לבקשת ב"כ הנתבעים, התובע ישב בכל הדיון בפני עם עדשות מגע, וגם דבר זה אומר דרשני. 43. פרופ' מרין, מומחה הנתבעים, ציין בעדותו כי התובע הגיע אליו כאשר הוא מרכיב עדשת מגע בעין ימין: "ש. התובע אמר שיש בעיה עם התאמה של משקפיים ולא מצליחים להתאים לו עדשות מגע? ת. הוא אמר לי את זה. אני זוכר את זה. לא רק זה, זה נראה לי מוזר, כי הוא בא כאשר הוא מרכיב עדשת מגע בעין ימין. (עמ' 14 לפרוטוקול). פרופ' מרין ציין בחוות דעתו כי גם תלונות התובע ביחס לראיה כפולה אינן ניכרות בבדיקות: "הסיפור של ראיה כפולה הוא מוזר. אין ממצאים אובייקטיביים המאשרים זאת. תבחין כיסוי תקין. אין לי כל הסבר הגיוני לקיום ראיה כפולה אפילו בעין בה יש עדשת מגע קשה...התרשמתי כי התובע לא מתאמץ יותר מדי לעזור לעצמו". 44. כאמור לעיל, מומחית ביהמ"ש קבעה בצורה חד משמעית כי לתובע אין מגבלות תפקודיות. בעניין זה הוגשו תצהיריהם של שני חוקרים פרטיים מטעם הנתבעים אשר ביצעו מעקבים אחר התובע, צילמו אותו והגישו תמונות אלו לביהמ"ש. מר יוגב חיימי -חוקר במשרד החקירות "גיל ביטחון וחקירות", ציין בתצהירו כי ראה את התובע נוהג ברכבו, מחייג מהטלפון הנייד שלו, מעיין במסמכים שונים, עובד ומסתובב ללא משקפי שמש: "במסגרת תפקידי כחוקר ביצעתי מעקב אחרי התובע, בן אבו יעקב. מחקירתי עלה כי התובע מתגורר כיום בעיר מודיעין ונוהג על רכב מסוג מזדה 3 בצבע כסף...במסגרת החקירה שביצעתי, הבחנתי בתובע כשהוא נוהג מאזור תעשיה בשילת לעבר העיר מודיעין.. צפיתי בתובע , בהזדמנויות שונות, כשהוא משוחח במכשיר הטלפון הסלולארי שברשותו תוך נפנוף בידיו, בהמשך הבחנתי בתובע כשהוא מעיין במסמכים שונים, בתוך רכבו. בהמשך צפיתי בתובע כשהוא מגיע עם רכבו למרכז קניות ונכנס לסניף "רמי לוי שיווק" שם ערך התובע הזמנות של מוצרי בשר שונים. בחלק מהזמן עמד מחוץ לקופה הראשית וערך שיחות טלפון עם לקוחות בנוגע להזמנות בשר שונות... צפיתי בתובע כשהוא מתנהל ללא מגבלה, נוהג ברכבו, מסתובב בחלק מהזמן ללא משקפי שמש, עובד בתוך הרכב ומחייג מהטלפון הסלולרי כשהוא קורא מתוכו ללא כל בעיה. ראיתי גם שהתובע מחזיק בשני מכשירים סלולריים ומחייג בהם באופן חופשי ללא כל מגבלה". אפי הר שמש- חוקר פרטי נוסף אשר מטעם הנתבעים ציין בתצהירו בין היתר, כי : "לאורך המעקב התובע נצפה כשהוא מתפקד בצורה רגילה ביותר, נוהג ברכב, חלק מהזמן מסתובב ללא משקפי שמש באין מפריע, עובד מול מחשב נישא בתוך הרכב ומחייג מהטל' הסלולארי כשהוא קורא מתוכו נתונים ללא שום בעיה..". כאשר נשאל התובע בעדותו ביחס לדברים לגביהם העידו שני החוקרים הפרטיים הודה כי הוא אכן נוהג בלילה, מחייג בטלפון הנייד ומשתמש במחשב: "ש. אתה נוהג בלילה? ת. נוהג בלילה כי אין לי ברירה. המצב שלי כל כך קשה שאין לי ברירה ואני צריך לנהוג גם בלילה. ש. אתה עובד מול מחשב בתוך הרכב ומחייג מהטלפון הסלולארי בלי שום בעיה, כך צילם אותך החוקר. זה נכון? ת. יש מצב כזה שדיברתי בטלפון והמחשב מונח פתוח. עצרתי במקום. ש. אתה מסתובב עם משקפי שמש במשך היום? ת. אני לא יכול להסתדר בלי משקפי שמש. ש. אם צילמו אותך ללא משקפי שמש? ת. יכול להיות שלא היה שמש באותו זמן או שכחתי את משקפי השמש..". 45. התובע נשאל בעדותו ביחס לטענה ולפיה בעקבות הניתוח סבל מדכאונות ובמהלך עדותו התברר כי כבר עובר לגיוסו לצבא סבל מחרדות והתקפי פאניקה: ש. אמרת כי כתוצאה מהניתוח אתה סובל מדכאונות, חרדות? ת. נכון מאוד. ש. לא סבלת מכך לפני כן? ת. אף פעם. ש. יש לי פה מסמכים רפואיים מהצבא שסבלת מחרדות, סבלת מהתקפי פאניקה..והייתי מטופל אצל פסיכולוג בצבא, נכון? ת. הייתי בחיל הים והיתה לי שכנה שטבעה בים ולא רציתי להיות בחיל הים והדרך היחידה לצאת מחיל הים היה ללכת לקב"ן ובאמצעות הפסיכולוג לצאת משם. לשאלת ביהמ"ש, מדוע לא ציין זאת השיב כי לא זכר מקרה זה: ת. ..המקרה היה כאשר הייתי בצבא ולא זכרתי אותו.. (עמ' 29 לפרוטוקול). 46. לנוכח כל המבואר לעיל, הרי שאף אילו הייתי מקבל את טענותיו של התובע בדבר התרשלות הנתבעים בהחלטה לנתחו או ביחס להעדר הסכמה מדעת הרי שהתרשמתי כי התובע הגזים בתיאוריו את מצבו, לא תיאר בצורה מהימנה את שגרת יומו, שינה את גרסתו ביחס לשימוש בעדשות מגע ו"שכח" כי כבר בעברו סבל מחרדות והתקפי פאניקה. כמו כן, גם ביחס לתלונות בדבר ראיה כפולה והעדר יכולת להסתדר עם עדשות, הרי שגם ביחס לתלונות אלו לא מצאתי לקבל את עדותו של התובע וסבורני כי מרבית טענותיו בנושא לא היו מהימנות ולמעשה נולדו לצורך ההליך. סוף דבר 47. אשר על כן, ולנוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה . כמו כן, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪ בצירוף הוצאות המשפט. עינייםניתוחרשלנות רפואית (עיניים)