קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לדמי תיווך שנדחתה: התביעה מונחת לפניי תביעתו של המתווך כנגד הנתבעים לתשלום דמי תיווך בגין עסקת מכר, דירתם של הנתבעים ברח' בראלי 1, תל-אביב מחודש דצמבר 2007. כל זאת בהסתמך על הסכם תיווך בחתימת הנתבעת 2 מדצמ 2002- חמש שנים תמימות לפני עיסקת המכר עליה סומכת התביעה!. חתימה, שאין חולק שלא נעשתה בפני התובע ., ובנסיבות בהן אין חולק כי התובע אינו חתום כמתווך, והוא אינו כולל את פרטיו האישיים של התובע כמתווך. לא שם מלא ., ולא כל שכן מספר תעודת זהות שלו!. לטענת התובע בכתב תביעתו, חתמו הנתבעים, ביום 27.12.02 על "טופס בעלי נכס" - טופס הזמנת שירותי תיווך (נספח א לכתב התביעה). במהלך הדיון בפני התברר כי על הטופס חתמה רק נתבעת 2. לטענת התובע, בטופס הזמנת שירותי התיווך כאמור התחייבו הנתבעים לשלם לו דמי תיווך בשיעור של 2%, בצירוף מע"מ, מהמחיר שבו תימכר הדירה. עמלו של התובע עלֿֿפי סעיף 6 לכתב התביעה, "עמל" התובע למציאת רוכש פוטנציאלי לנכס- בסמוך למועד החתימה בשנת 2002 , אלא שלאחר זמן מה הודיעו לו הנתבעים כי החליטו להקפיא את מכירת הדירה. זאת לציין ולהדגיש: התובע לא מסר ולא העיד ולא פרט דבר וחצי דבר - לא בכתב התביעה ולא בתצהיר העדות הראשית מטעמו - על אודות "העמל" אשר הקדיש למכירת הדירה, לא הוא ולא מאן דהוא מטעמו. לפי סעיף 7 לכתב התביעה, במהלך שנת 2007 נוצר "קשר מחודש" בין נתבע 1 לבין "נציג התובע", מר עופר הרשקוביץ (להלן: "הרשקוביץ"). בפגישה בין השניים סיכמו, כך לגירסת התובע, כי התובע וצוות משרדו יחדשו הטיפול בדירה וינסו לאתר רוכשים פוטנציאליים. ברם., במהלך הדיון בפני הסתבר ,כי הפגישה בין "נציגו של התובע" הייתה פגישה אקראית בין שני מכרים וותיקים במסעדה. רק במהלך אותה פגישה נודע לנתבע כי הורוביץ הוא מתווך, אלא שנכון לאותו מועד לא ידע כי עובד הוא תחת אותה קורת גג - במשרד תיווך אחד עם התובע. ולא זאת אף זאת אלא שרק לאחר שהגיע לפגישה., ובעודו ממתין לקונה הפוטנציאלי הופתע על ידי העד עופר הורוביץ כאשר נאמר לו כי בין הצדדים הסכם תיווך תקף שריר וקיים. לגרסת התובע בכתב התביעה, עמלו הוא וצוות משרדו רבות, ובתאריך 07.06.07 הפגישו ביזמתם את לקוחם, הד"ר ארתור אוגזנוב (להלן: "אוגזנוב"), עם הנתבעים כדי שירכוש את דירתם. מתברר כי גם סעיף זה לכתב התביעה אינו מדוייק וזאת בלשון המעטה!. כפי שהעיד והצהיר הרשקוביץ, הוא פגש באקראי את הנתבע בשנת 2007, התברר שהשניים הכירו בעבר. כאשר סיפר לנתבע כי הוא מתווך, ביקש ממנו הנתבע לנסות ולאתר רוכש לדירתו, וזאת מבלי שהתייחס בכל דרך לזיקתו למשרד התיווך של התובע. גם הרשקוביץ הצהיר כאמור על מאמצים לאתר רוכש, אלא שלטענה כללית זו לא יצק כל תוכן. במובן זה אני סבורה כי לא יצא ידי חובתו, לא שלו ולא של התובע, להוכיח פעילות או "עמל רב", או "עמל" בכלל כהגדרת התובע, באיתור רוכש לנכס השייך לנתבעים, ובלשון המחוקק., להיותו , הוא הרשקוביץ או התובע , "הגורם היעיל בעיסקת המכר". עלֿֿפי סעיף 8 לכתב התביעה, בפגישה שנערכה במשרדו של התובע, בה נכחו התובע , הרשקוביץ, אוגזנוב ונתבע 1, לא הגיעו הצדדים להסכמה בעניין המחיר. פגישה זו אירעה בתאריך כלשהו בחודש יוני או אוגוסט 2007. בהקשר שירותי התיווך שקיבל הנתבע - פגישה זו הייתה פגישה אחת ויחידה ונותרה ביתמותה . לא היה לא כל המשך בקשר עם עיסקת המכר!, לא כל שכן לא נוהל משא ומתן במעורבות התובע או מי מטעמו בקשר עם מכירת הדירה!. אין חולק על כך שעסקת רכישת הדירה נכרתה רק כעבור כשישה חודשים, וללא כל מעורבות או משא-ומתן של התובע או של מי מאנשי משרדו!. הסוגיות הדרושות להכרעה: זהות התובע, והאם הוא עונה על דרישות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 ותקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), התשנ"ז-1997? עלֿֿפי תקנה 1 לתקנות אלו: "בהזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין לפי סעיף 9(א) לחוק, ייכללו לפחות הפרטים הבאים: (1) שמות, כתובות ומספרי זיהוי של המתווך ושל הלקוח......'' השאלה המתעוררת והדרושה להכרעה במסגרת התיק דנן היא האם תעמוד לו זכותו של התובע  לדמי תיווך בנסיבות בהן בטופס הזמנת שירותי תיווך אין מופיעים פרטיו כמתווך,- (למרות שנרשם "נכסי דניאל"- ללא שם משפחה וללא מספר תעודת זהות)? למקרה ותתקבל טענתם של הנתבעים - בנסיבות בהן המתווך אשר החתים את הלקוח בפועל היא "יונית אברמוב" -שאין חולק שלא תרמה בכל דרך לעיסקת המכר שכן חדלה מלהיות מתווכת מורשית בשנת 2002 .האם  , יש  בעצם מעורבות התובע בישיבת משא ומתן ראשוני עם המוכר- הנתבע והקונה , כ-6 חודשים בטרם נקשרה עיסקת המכר ובטרם סוכם המחיר אשר לימים סוכם בין הנתבע למוכר ישירות-כדי לזכות את התובע בדמי תיווך?, למרות החסר בהסכם התיווך שירותי תיווך - שירותיים מקצועיים המחייבים את המתווך לפעול - בנאמנות, הגינות ופעילות בדרך מקובלת .במשמע., המתווך מחוייב באחריות מקצועית לרבות למסור ללקוחו כל מידע שיש בידו בענין מהותי הנוגע לנכס נשוא עסקת התיווך, ולפעול במילוי תפקידו במיומנות מקצועית ., סבירות תוך נקיטת אמצעים ראויים בנסיבות העניין לקבלת מידע מהותי הנוגע לנכס נשוא עיסקת התיווך. כאמור ., עסיקנן בשירות אישי שבמומחיות !. מנוסח סעיף 8 לחוק המתווכים ניתן להסיק אחריות מקצועית הרובצת על מתווך למלא אחר דרישות המחוקק בפעילות כאמור !. דרישות אלה , גם אותן יש לקרוא לאור תקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-.1997 לאור מחוייבות המתווך להזדהות הזדהות מלאה על פי חוק אין חולק שלא הנתבע ולא אשתו לא בחרו בתובע כנותן שירותים ולא חתמו לטובתו על הסכם הזמנת שירותי תיווך!. משמעות העובדה שהזמנת שירותי התיווך נעדרת את פרטיו המלאים של המתווך בעניין זה ניפסק בע"א (מחוזי חיפה) 3455/06 כהן בע"מ נ עמרם אלון, :  "חשוב לציין כי העדר פרטים של עובד התובע שהוא בעל הרשיון והעובדה שאין פרטים של האדם הזה בהזמנה עצמה, תוך התייחסות לכך שהוא שביצע את פעולת התיווך בפועל, אינה מאפשרת לתובע ליהנות אף מהפרשנות המקלה שניתנה בכמה מקרים לסעיף 13 לחוק. וראה למשל: ת.א. 213614/02, חברת אל הנכס בע"מ  נגד סלע דוד פסק דינו של כב' השופט קליין מיום 16.2.03, ." תכליתו של חוק המתווכים הייתה לקבוע סטנדרטים של מקצועיות והגינות לעיסוק במקצוע התיווך על מנת להגן על הרוכשים בכוח מקרב הציבור הרחב. כך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק מס' 2136, עמ' 388: "השירותים שאותם נותן המתווך, הם בעלי ערך גורלי לרוכשי הדירות שכן במרבית המקרים ההשקעה מהווה את עיקר חסכונותיו ורכושו. במקרה כזה מוצדק לדרוש ממציע השירותים רמה מקצועית ורמת אמינות גבוהה..... (הדגשה שלי - כ.ל.).הצורך בקבלת חוק שיסדיר את העיסוק במקצוע התיווך במקרקעין ושיעניק את ההגנה המתאימה לרוכשים בכוח קיים גם ברמה העקרונית וגם כצו השעה". הצורך בחקיקה התעורר במיוחד נוכח גלי העלייה מברית המועצות בתחילת שנות התשעים. החוק נועד למנוע תופעות של "חאפרים" וכדי להשליט סדר באנדרלמוסיה ששררה בתחום זה קודם לכן - ת.א. (שלום תל-אביב) 18511/03 סמואל מודל בע"מ נ' קנדל ( 15.4.2004). למרות שהלקוח על פי חוק המתווכים אינו בהכרח "צרכן" כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, אין חולק על אופיו הצרכני של החוק. כך, לדוגמה, נאמר בבר"ע (מחוזי תל-אביב) 2905/00 מאיר נ' קובלנסקי ( 25.6.2001): "חוק המתווכים שייך, בין היתר, למערכת של חוקי הגנת הצרכן, ונוצר בכדי להגביל את כוחם העדיף של המתווכים על פני מוכרי הדירות בכח מיקוח, ידע, נסיון ותחכום משפטי, המתבטא בחוזים אחידים בהם מכתיבים המתווכים את רצונם. החוק נועד להשליט נורמות של הגינות, ולדאוג, בין היתר, כי רק מתווך שתרם בפועל למכירת הדירה יקבל את שכרו". תחולתו ותכליתו של ס' 9(א) לחוק המתווכים: אני סבורה כי הוראת סעיף 9א לחוק המתווכים הינה קוגנטית ואינה מאפשרת את "השלמת" פרטי הסכם התיווך הרלוונטים בעל פה או "מכללא", זאת בסייגים אליהם אתייחס בהמשך. מעיון בהוראות החוק, עולה מפורשות כי מתווך "לא יהיה זכאי לדמי תווך" אא"כ כללה פעולת התווך הזמנה בכתב שבה "נכללו כל הפרטים" כפי שיקבע שר המשפטים. גם עיון בכותרתו של סעיף 1 לתקנות מורה כי קיימים "פרטי חובה" בהזמנה לביצוע פעולת תיווך במקרקעין בכתב, ובהמשך מציין הסעיף כי בין פרטים אלו יכללו "לפחות" מחיר העסקה המבוקשת בקירוב ופרטי המתווך. אין בכל אלו , אלא כדי להעיד באופן שאינו משתמע לשני פנים כי הוראתיו של ס' 9(א) וס' 14(2) לחוק המתווכים המתנה את תביעת דמי התווך בקיומו הינן קוגנטיות ובלתי ניתנות להתנאה. מעיון  בהצעת חוק המתווכים עולה  כי השירותים הניתנים על ידי המתווך לציבור  הנם בעלי ערך  חיוני בכלכלה המודרנית , בנוסף, חסר  הלקוח ההדיוט בדרך כלל  את הכלים לשפוט ולהעריך את הנכס המוצע ובמקרים רבים מנוצל חסך זה לרעה, ועל כן  צודק ומחוייב, בשם ההגנה על הצרכן, הצבת סף קוגנטי בדבר אמינות ומקצועיות גבוהה יותר ממציאי השירות (הצעות חוק 2136, מיום י"ב באדר ב' התשנ"ב.(17 במרס 1992), עמ' 388.) אשר לאפשרות להשלמת פרטים שלא הופיעו בטופס הזמנת התיווך - ולעניין דכאן - פרטי המתווך : לטענת בא כח התובע ., ניתן להשלים את החסר באמצעים אחרים . לטענתו הוכיח התובע את זיקתו להסכם התיווך הנ"ל. טיעונים אלה סומך הוא על -ע"א (ת"א) 2819/00 בן אור מרדכי נ' רוזן אבי, שם ניפסק כי:         "הסוגיה של הקפדה דווקנית על מילוי הפרטים בתקנות מזכירה באופן אנלוגי   את הסוגיה של דרישת "מסמך בכתב" נשוא סעיף 8 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969. בתחילה היתה הקפדה מחולטת על דרישת הכתב על כל דקדוקיה, כאשר הטעם לכך הינו "רצינות העיסקה" וקביעה כי מדובר בדרישה קונסטיטוטיבית ולא ראייתית בלבד. אלא שבמהלך השנים כאשר הסתבר כי דרישה זו עלולה להיות מנוצלת לרעה, חלה נסיגה במקרים המתאימים. הדברים נעשו בעקבות החקיקה בדיני החוזים לפיה ניתנים להשלמה פרטים חסרים בחוזה על ידי פניה לחוק או לנוהג (ראה סעיף 26 לחוק החוזים) (חלק כללי) תשל"ג - 1973)". (סעיף 9 א' לפסק הדין). כן ראו תא"מ (שלום חד') 1500-08 בוריס אוסיפוב נ' יורי גרצנשטיין, , תק-של 2009(1), 29058 , 29062 (2009). ואומנם מורה המלומד פרופ פרידמן כי לא בכל מקרה תישלל זכותו של מתווך לדמי תיווך בעדר פרטים מזהים. "אם קיימים כלים אחרים המשמשים ערובה לכך שהשיקולים העומדים מאחורי כלל הצורה, אכן באו על סיפוקם, אין לדבוק בנוקשות בכללי הצורה". (ר' ספרם של ד' פרידמן ונ' כהן "חוזים" בעמ' 394) אלא שבמקרה דנן ., לא נעשה שימוש בכלים אחרים כלשהם אשר יש בהם להשלים את החסר והם מקימים זכות לתובע לדמי תיווך. התובע אינו חתום על הסכם התיווך. מי שחתום על הסכם התיווך היא מתווכת בשם "א. יונית". אלא שמתווכת זו לא זומנה לעדות על ידי התובע לתמוך בטענתו כי עומדת לו , אישית , זכות כמתווך מכח ועל פי הסכם הזמנת שירות התיווך שאינו מאזכר אותו כלל ., שאינו חתום עליו ולא הוכח בפני על זיקתו של התובע אליו! בהקשר זה מוצאת לנכון להדגיש כי התובע המתווך ענה בהגינותו כי לא זכור לו שהיה בדירה - ע' 15 שורה 9 לפרטיכל! במובן זה אינו מכיר את הנכס ! עובדה זו יש בה לשמש לרועץ לתובע! האם ראה עצמו התובע מחוייב או קשור על פי הסכם התיווך משנת 2002 במהלך כל התקופה עד ליוני 2007? - תשובת התובע כי לא ביקר בדירה מביאה למסקנה שלילית!. כפי שכבר אוזכר לעיל, בחר התובע  שלא  לציין את פרטיו המתחייבים כמתווך, כנדרש   על  פי החוק והתקנות טרם חתימתו. מעשים אלו, כאמור אינם עולים  בקנה אחד עם דרישתו המפורשת של חוק המתווכים על תכליותיו וטעמי חקיקתו המשקפים אינטרסים ברורים של הגנה על צרכן וויסות  ההנהגות אשר היו מושרשים טרם חקיקת החוק.   אלא שהתובע לא השלים את הטעון השלמה ,התובע גם לא הוכיח כי למועד הזמנת שירותי התיווך היה הוא מזוהה בלעדית עם "דניאל נכסים סנצ'ורי 21 ". ואין די לעניין זה בטענתו הסתמית בסעיף 1 לתצהירו כי הוא הבעלים של משרד תיווך ברחוב טאגור 38 תל אביב ובעל זיכיון מאת רשת התיווך העולמית סנצ'ורי 21. לא ברור , והתובע לא הבהיר איזו מניעה הייתה לו להוכיח כי הוא אכן בעל הזיכיון ובעל המשרד. לשון אחרת., מעיון בטופס הזמנת שירותי תיווך שצורף כנספח א לכתב התביעה לא עולה בכל דרך זהות המתווךֿ התובע. בא-כוח התובע טען לפניי כי די ברישום "סנצ'ורי 21 ישראל" ובכתובת - רחוב טאגור 38, תלֿֿאביב - כדי ליצור זיקה אל התובע, דניאל דרעי. טענה זו תמוהה, שכן דניאל דרעי הוא אישיות משפטית בפני עצמה, הנושא תעודת זהות ואחריות מקצועית כמתווך! מעיון בטופס בעלי הנכס ברור כי פרטיו - שמו, שם משפחתו ומספר תעודת הזהות שלו - אינם נגלים בכל דרך ואינם חלק מטופס הזמנת שירותי התיווך! אמנם נרשמה כתובתו של המתווך, אך לא נרשמו לא השם ולא מספר הזיהוי שלו. מעיון בטופס הזמנת שירותי התיווך עולה כי מי שחתמה כמתווכת על טופס זה הייתה הגב' יונית אברמוב. משמע - שאם בכלל עומדת זיקה כלשהי למתווך כלשהו ביחס לעסקת ההתקשרות להזמנת שירותי תיווך, הריהי עומדת ליונית אברמוב, שפרטיה פורטו בטופס הזמנת התיווך. אלא שיונית אברמוב לא תבעה, לא המחתה זכות כלשהי שלה לתובע - ולא נוכחתי אחרת - ואף לא התייצבה לעדות מטעמו לתמיכה בתביעה דנן. עוד אעיר כי כפי שהעיד התובע (עמ' 13 לפרוטוקול), בשנת 2007 היה פעיל במסגרת חברה בע"מ ולא באופן פרטני, אם כך הכיצד יתבע באופן אישי דמי תיווך? בהסתמך על הסכם משנת 2002 שנחתם על ידי אחרת ., ובכל מקרה שלא על ידו? האם די בחתימה על הזמנת שירותי תיווך בשנת 2002, ובהנחה כי בפועל לא נעשו פעולות תיווך בין הצדדים - כך נוכחתי - כדי לחייב בעל נכס בגין עסקה מדצמבר 2007? כאמור, התובע לא הוכיח, לא בעצמו ולא באמצעות העד מטעמו, כי זולת חתימתו של הנתבע על הסכם התיווך בחודש דצמבר 2002 ננקטו פעולות תיווך על ידו או מטעמו ,מלבד הפגישה, שאינה שנויה במחלוקת,בשנת 2007 במשרדי התובע - וליתר דיוק: במשרדי החברה שבבעלותו, 'נכסי דניאל - ד.ד. בע"מ' - שתצדקנה חיוב הנתבעים בעמלת תיווך. מוצאת לנכון להדגיש כי למן החתימה על הזמנת שירותי התיווך משנת 2002 ועד לעסקה המדוברת חלפו חמש שנים!!! המחיר המבוקש בהזמנת התיווך משנת 2002 היה 307,000$. בסופו של דבר נמכר הנכס בלמעלה מ-400,000$! מה גם שכפי שיפורט להלן לא נוכחתי בכל דרך כי התובע או החברה מטעמו היו הגורם היעיל בעסקת המכר שהשתכללה בדצמבר 2007. תיווך מהו?- האם ניתן לראותו במעורבותו של התובע במשא ומתן המתקדם משום תיווך? בחוק המתווכים מוגדר "תיווך במקרקעין": "הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר לשם התקשרותם בעיסקה בזכות במקרקעין". דהיינו, פעולה של הפגשה בין צדדים לשם התקשרותם בעסקת מקרקעין הינה פעולת תיווך. מאפייניה העיקריים של פעולת תיווך הם ייזום מפגש בין קונה למוכר, גמירת  העסקה כתוצאה מאותו מפגש והתנאת התשלום בביצוע העסקה באופן שבאין עיסקה אין שכר גם אם הושקעה עבודה. זאת למדים לא מלשון ההסכם אלא ממהותה האמיתית של העיסקה הנלמדת מהתחקות אחר העובדות (ע"א 6189/93 עו"ד סולומונוב נ' שרבני פ"ד נב(2) 289, להלן: "פס"ד סולומונוב" בעמודים 295-296). ראו גם, פסק דינו של כבוד השופט  ד"ר ורדי ב ע"א 003252/05 יחיאל טרכטנברג נ אפריקה ישראל מגורים בע"מ- פורסם במאגרים, . תכלית חוק המתווכים: בדברי הכנסת מיום 16/7/91, בעמודים 5056-5057 נאמר שהחוק בא למנוע מצב שמתווך יהיה כל אדם שמחליט שהוא יהיה מתווך, כאשר אין חובה שיהיה רשום, מאורגן או בעל מקצוע וכל אדם שחפצה נפשו יכול להיות מתווך והמטרה הייתה למנוע זאת וליצור פיקוח ממלכתי ציבורי על מוסד התיווך ולשם הגדרת מטרה זו יש לטעמי לאסור גם פעולות תיווך חד פעמיות. סעיף-14 לחוק המתווכים הוא סעיף קוגנטי ומנוסח בצורה מאוד מפורשת ובלשון ציווי . לאמור , שלא יעסוק אדם בתיווך במקרקעין אלא אם הוא בעל רשיון ומי שעסק בתיווך ללא רשיון, ולענייננו "משה עמרם"  אינו זכאי לשכר לפי סעיף 14 לחוק. השופט זילברטל בבר"ע (ים) 4244/02 כץ נ' כהן , 25/10/02, תוך הפניה לדברי פרופסור פרידמן בספרו "דיני עשיית עושר ולא במשפט", מהדורה שניה 1998, בעמוד 601: "בהקשר זה ראוי להפנות לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996, שנכנס לתוקפו ב-1 באפריל 1997. החוק מחייב שבעיסקת תיווך מקרקעין תעשה הזמנה בכתב חתומה בידי הלקוח לביצוע פעולת התיווך (ס' 9 לחוק). קיומו של מסמך כתוב זה מהווה תנאי מן התנאים הנדרשים על מנת שהמתווך יזכה בשכרו (ס' 14 לחוק), ונראה שכוונת החוק היא למנוע מצב, שבמקרים הנכללים במסגרתו, תגרור שיחה מקרית עם מתווך טענה שנוצר חיוב בתשלום. כמו כן מבקש החוק להגן על הלקוח ולהבטיח שאכן הובהר לו (באמצעות מסמך כתוב) שיהיה עליו לשאת בשכר המתווך. תפקידו של המתווך, בהיותו איש מקצוע, לדאוג לכך שדרישה זו תקויים. אם הדבר לא נעשה, תישלל מהמתווך, במקרים הנכללים בגדר החוק, הזכות לשכר (לרבות הזכות לשכר ראוי). (הדגשה שלי - כ.ל.)" "הגורם היעיל" משמעות הגורם היעיל עלֿֿפי סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, יהיה מתווך זכאי לדמי תיווך בנסיבות שבהן מילא אחר הוראות סעיף 9 לחוק, לאמור: חתם עם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולות תיווך במקרקעין ו"היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". בכתב התביעה לא פירט התובע את הנסיבות שמהן ניתן להניח כי הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב. בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 13) טען כי לאחר הפגישה עם אוגזנוב במשרדו המשיך צוות המשרד להפנות עוד כמה לקוחות פוטנציאליים לראות את הדירה, אלא שכאמור, טענה זו נטענה מן הפה אל החוץ ונעדרה כל ממשות!.. לא נמסרו פרטי לקוחות שהופנו לראות את הדירה ולא נמסרו תאריכי הפניות או ביקורים בדירה. טענה זו נותרה כאמור מיותמת בסתמיותה. כאמור, גם לא נוכחתי כי התובע פעל על מנת לקדם המשא-ומתן בין הקונה לבין הנתבעים או כי שכנע בדרך כלשהי מי מן הצדדים באופן שיקרב אותם זה כלפי זה עד להבשלת המגעים לעסקת מכר. למעשה, המהלך היחיד שנקט התובע - וליתר דיוק: צוות משרדו - היה זימון מפגש ראשוני שלא הבשיל ולא השתכלל בין הקונה הפונטציאלי, אוגזנוב, לבין הנתבע. האם היה התובע הגורם המועיל בעיסקת המכר? על מנת שתעמוד למתווך הזכות לדמי תיווך שומה עליו להיות הגורם המועיל בעיסקה. התובע נשאל בחקירה נגדית מיום 11.11.2010 האם ביצע פרסום. קרי., האם פעל לצורך קידום העיסקה. תשובתו הייתה מתחמקת! "ש:תראה לי את הפרסום שעשיתם. ת. עובדתית נמכרה הדירה...זה מראה לך את הפעילות" בפועל לא ידע לפרט כל פעילות שיווק או תיווך. במשמע., שאת זכותו לדמי תיווך סומך הוא על "הפגשתם פיזית של הקונה והמוכר במשרדו" ., פגישה שלא הניבה עיסקת מכר ., במהלכה היה אומנם מפגש., אלא שלא נוהל משא ומתן ולא היה מפגש רצונות בעניין מכירת הדירה. בעניין זה פסק כב' השופט ריבלין בע"א 7247/97 כוכבה יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ פ"ד נו (1)842, וקבע כדלקמן: "בהיעדר קביעה אחרת בגוף ההסכם קמה למתווך הזכות לקבלת דמי התיווך רק   משנתקשרו הצדדים בעסקה גופה" ובהמשך ציין: "לשם הוכחת הזכאות, אין די בהצבעה על קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולת המתווך לבין מימוש העסקה. המבחן לזכאות הוא קיומה של פעילות מצד המתווך שיש בה כדי לשמש גורם 'יעיל' למימוש העסקה נושא התיווך (הדגשה שלי - כ.ל.)". כן ראו את פסק דינה של כבוד השופטת שבח ב ת"א 2089-05 אריה בן מיור נ' Elie Tahari Ltd. בהתייחס לשאלה האם המתווך היה הגורם היעיל בקשירת העסקה : "היות המתווך הגורם היעיל נבחן לפי הפרמטרים הבאים: "דרישת ההלכה הפסוקה היא, כאמור, כי פעולת המתווך תהא הגורם היעיל להתקשרות החוזית. המבחן הוא מבחן של סיבתיות. אין המתווך יוצא ידי חובתו בעצם הוכחת הסיבתיות העובדתית. אין די בכך שהמתווך הוא גורם מסוים בשרשרת הסיבתית, בבחינת סיבה-בלעדיה-אין. הדרישה היא לגורם שהוא היעיל. השאלה אימתי פעולת המתווך היא "הגורם היעיל" נגזרת מבחינתה של מערכת העובדות. כרגיל - כאשר המתווך מפגיש בין הצדדים - אין קושי לקבוע כי הוא הגורם היעיל לעיסקה. ברור כי מתקיים משא ומתן - אשר המתווך עשוי ליטול בו חלק - ובסיומו נכרת חוזה. הנה, כי כן, צומחת זכאות המתווך לשכרו ההוגן והראוי... ניתן לציין - בקווים כלליים - מספר גורמים המצביעים על מידת "היעילות" בסיבתיות: (א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי, כגון - נושא הנכס; (ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; (ג) חלוף הזמן בין ההצעה מקורית עד סיום העיסקה (השופט עציוני בע"א 294/76 [2] הנ"ל); (ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך - היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים; (ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף; (ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם; (ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; (ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך. מובן כי רשימת הנסיבות איננה סגורה." (עניין מוסקוביץ הנ"ל, עמ' 123-124). ע"א 2144/91 הנרי מוסקוביץ נ' אסתר ביר, כמנהלת עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח(3) 116, - 121 (1994)  בענייננו ., אין חולק כי התובע לא היה צד למשא ומתן בין הקונה למוכר!. אין חולק כי הפגישה האחת והיחידה בה נכחו התובע ., הנתבע והקונה לא הניבה עיסקה!. סכום העיסקה - אשר לא הוכח בפני - לא נוכחתי כי היה תוצאה של אותו מפגש יחידי כ-6 חודשים לפני כריתת הסכם המכר על אחת כמה וכמה לא בא זכרו בהסכם הזמנת שירותי התיווך אליו התייחסתי לעיל. נקודות הזכות היחידות העומדות לתובע הן הפגשת הנתבע והקונה - בפגישה אחת וראשונית, והעובדה שטענת התובע כי הקונה שילם לו דמי תיווך אינה מוכחשת. בהקשר זה אין להתעלם מהעובדה שהקונה חתם על הסכם תיווך שונה אל מול חברה בע"מ שבראשה עומד התובע ובסמוך לעיסקת המכר - זאת להבדיל מבמקרה דנן לאמור - לא נוכחתי ולא הוכחה בפני כל זיקה בין התובע ל"נכסי דניאל" . וגם אם תוסק זיקה בין התובע להסכם התיווך משנת 2002 מעצם העובדה שהסכם התיווך המקורי היה בידו ., עדיין עסקנין בהסכם תיווך שנחתם בשנת 2002 !. אין חולק שעיסקת המכר בוצעה בדצמ 2007 - 5 שנים לאחר החתימה על הסכם הזמנת שירותי התיווך- האם יש לראותו כהסכם תקף מחייב וחל על יחסי הצדדים? בעניין זה אני סבורה יש להתייחס לכל מקרה לגופו ובענייננו לתנאי העיסקה המסויימת נשוא ההליך .לאמור ., !. "חוזה אינו נערך לצמיתות. אין זו דרכן של הבריות לערוך חוזים על מנת שיעמדו בתוקפם לעולם ועד. אף אין זו מדיניות ראויה, מבחינה כלכלית או חברתית, להקפיא חוזה כמין מומיה, עד שיבוא אליהו. חוזה נועד לחיות בתוך סביבתו, ולהיות מושפע משינויים שהזמן גרמם. אפשר שהשינויים יהיו מהותיים עד כדי כך שלא יהיו יותר לא טעם ולא תכלית בחיי החוזה... אולם העובדה שהצדדים לחוזה לא נתנו דעתם לאפשרות שמצב כזה יווצר, ומכל מקום לא קבעו הוראה לגבי סיום החוזה במצב כזה, אין בה כשלעצמה כדי לשלול אפשרות של סיום החוזה". ע"א 2491/90 התאחדות סוכני הנסיעות ואח' נ' פאנל חברות התעופה ואח', . מתוכנו של ההסכם ברור כי הוא נערך לאור מחיריהם של נכסי מקרקעין באזור בעת עריכתו וכי הוא בר תוקף לכן רק כל עוד עומדים מחירי הנכסים באזור על המחירים שפורטו בהסכם. אין מחלוקת כי במשך הזמן שחלף מאז חתימת ההסכם ועד למועד חתימת זכרון הדברים עלו מחירי המקרקעין בשיעור ניכר. קביעת המחיר לנכס בטופס הזמנת שירותי התיווך מעידה גם היא על הגבת לוקף הסכם שירותי התיווך לתקופה שבה מחירי הנכסים מתאימים ורלבנטים לסכומים המופיעים בהסכם. ראו לדוגמא גם ת"א 2544-02-09 גוטפריד נ' חייק כבוד השופטת הדסה אסיף פורסם במאגר נבו כן ניפסק -             "הדברים נכונים שבעתיים, כאשר מדובר בהסכם שכלל אינו מוגבל בזמן, וספק בעיני מהו תוקפו החוקי" ת"ק (חי') 2333-09-08 גילה שי נ' יואב אופנבך, . לשון אחרת ., הסכם שאינו מוגבל בזמן אינו "נצחי" - יש לקבוע מהו תוקפו ועד מתי הוא בתוקף. על אחת כמה וכמה כאשר הנתבע במקרה דנן הבהיר חד משמעית לתובע ולמר הורוביץ בפגישתם המשותפת כי אינו מעוניין בשירותים על פי ההסכם הנ"ל ומבחינתו הוא בטל!. ואילו התובע מאידך ., לא הוכיח על פעולות מצידו המוכיחות כי ראה ההסכם כתקף ומחייב אותו במהלך כל התקופה שבין שנת 2002 ועד 2007! לא כל שכן לא הוכחה בפני זכות של התובע., להבדיל מ"א.יונית" על פי הסכם התיווך כאמור!. בנסיבות אלה אני סבורה כי דין התביעה להידחות!. ומנקודת מבטו של הנתבע - האם ראוי לחייבו בגין שירותי תיווך כלשהם שקיבל מעם התובע?. כפי שנוכחותי ידע הנתבע מספר דקות לפני שפגש בפועל את הקונה על קיומו של הסכם תיווך בחתימת אשתו. למרות שטען שאינו מכיר בתוקפו., נותר יושב וממתין לקונה הפוטנציאלי. במשמע., שאם סרב לתוקפו של ההסכם או להתקשרות ביחסי לקוח מתווך עם התובע - לא הייתה כל מניעה שיקום וייצא את משרד התיווך . אלא שלא בכך בחר הנתבע!. לגירסת הנתבע ., כעבור מספר חודשים ., פירסם בעצמו השכרת הדירה באינטרנט . בעקבות פרסומים אלה יצר קשר הקונה - אוגזנוב. אוגזנוב היה נחוש לרכוש את הדירה. כעבור מספר פניות חוזרות ונשנות אל התובע ניאות התובע למכור ומגעים אלה נשתכללו לכדי מכירה בסוף דצמ 2007 - ללא כל מעורבות של התובע או מי מאנשי משרדו!. גירסתו של הנתבע הייתה אמינה !. אני סבורה כי אזרח אשר מחליט כי אינו רוצה לקבל שירותי תיווך ממאן דהוא., ובנסיבות בהן נתגלתה לו התקשרות ההעבר באקראי ובמפתיע - ובנסיבות בהן כפי שפרטתי לעיל עסקינן בשירות אישי שבמומחיות, זכותו לסרב לשירותים כאמור מאדם זה או אחר כפי שאין חולק שפעל בפועל . בנסיבות בהן לא מצאתי כי התובע היה הגורם היעיל בעיסקת המכר., בשים לב להעדר התקשרות בהסכם להזמנת שירותי תיווך בין התובע לנתבעים ובנסיבות בהן הביע הנתבע דעתו החד משמעית כי הוא מסרב לשירותי תיווך מהתובע אין לחייבו בדמי תיווך! לסיכום התוצאה היא שבנסיבות של העדר הסכם תיווך המזכה את התובע., בנסיבות בהן לא נוכחתי כי התובע היה הגורם היעיל בעיסקה ., דוחה התובענה. מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 10,000 ₪ .דמי תיווךתיווך