תביעה לשכר טרחה של שותף במשרד עורכי דין

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשכר טרחה של שותף במשרד עורכי דין: רקע 1. בפני תביעה על-סך כ- 16,327 ₪ לתשלום שכ"ט עו"ד והוצאות שונות, ותביעה שכנגד על-סך כ-10,630 ₪ להחזרת כספים המוחזקים בידי התובע העיקרי. כמו כן, הוגשה במסגרת התביעה שכנגד הודעה לצד שלישי, שבעקבותיה הוגש כתב-תביעה שכנגד מטעם הצד השלישי ע"ס כ-29,668 ₪ בגין יתרת הלוואה שנטל הצד השלישי לבקשת התובע העיקרי ואשר לא הוחזרה. הצדדים להליכים 2. התובע העיקרי הינו עו"ד במקצועו, ובמועדים שונים היה שותף במשרד עורכי-דין בחדרה, אשר בו במהלך השנים האחרונות התחלפו השותפים מספר פעמים (להלן "עו"ד דגני"). הנתבעת העיקרית הינה אשתו של המנוח ינקו משה ז"ל (להלן "המנוח") והיא היורשת היחידה של עזבונו (להלן "הנתבעת"). הצד השלישי בתביעה שכנגד אף הוא עו"ד במקצועו, אשר בזמנים הרלוונטיים היה שותף במשרד עורכי הדין יחד עם עו"ד דגני ושותפים נוספים, והוא בנם של הנתבעת והמנוח (להלן "עו"ד אריאל"). ההליכים בתיק וטענות הצדדים 3. בתביעה העיקרית נטען כי בחודש נובמבר 97' פנה המנוח למשרדו של עו"ד דגני וביקש ממנו לפעול להגשת תביעה להשבת הלוואה ע"ס 35,000 ₪ שהלווה המנוח לאחר. בעקבות זאת, נטען כי נשלחו מכתבי התראה לחייב, שלא נענו, ולאחריהם הוגשה תביעה, התקבל פס"ד בהעדר הגנה ולאחריו נפתח תיק הוצל"פ. בגין הטיפול המשפטי וההוצאות השונות, טען עו"ד דגני כי מגיעים לו כ-16,327 ₪ בהתאם לרישומים המופיעים בכרטסת הלקוח המתנהלת במשרדו. עוד נטען כי עד לחודש יולי 2006 עבד עו"ד אריאל במשרד עו"ד דגני והוא זה שביצע את מרבית החיובים בכרטסת. 4. לטענת התובע, ביום 25/9/2007 שלח עו"ד אריאל מכתב לתובע בו הוא נדרש להשיב לנתבעת תקבולים בסך של 10,630 ₪ המוחזקים אצלו וביקש ממנו להפסיק את הטיפול בתיק. התובע טען כי הפסיק מיידית את הטיפול בתיק ולאחר בדיקה שביצע ענה לעו"ד אריאל כי בטרם יועברו הכספים המוחזקים על ידו, על הנתבעת להסדיר את תשלום שכר הטרחה וההוצאות המגיעים לו. עוד נטען כי עו"ד אריאל לקח פיזית את התיק של המנוח ללא ידיעתו של עו"ד דגני. 5. בכתב הגנתה העלתה הנתבעת שתי טענות מקדמיות: האחת - טענת התיישנות שבה נטען כי הגשת התביעה ופתיחת תיק ההוצל"פ נעשו בשנת 99', וכי מאז ועד שהנתבעת פנתה לעו"ד דגני להשבת הכספים לא נדרש תשלום כלשהו ע"י עו"ד דגני. השניה - טענת העדר יריבות בין עו"ד דגני לנתבעת, שכן לא הוצג הסכם שכר טרחה בין הצדדים או כל ראייה אחרת הקושרת את הנתבעת לעו"ד דגני. 6. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי המנוח מעולם לא פנה למשרדו של עו"ד דגני לקבלת ייצוג ומעולם לא נפגש באופן אישי עם עו"ד דגני, אם כי הוא פנה לבנו שבאותה עת היה שותף יחד עם עו"ד דגני במשרד וביקש ממנו באופן אישי לטפל בתיק. עוד נטען, כי כל הטיפול בתיק, לרבות מסירת האזהרה לחייב, נעשו על ידי עו"ד אריאל באופן אישי, למעט משלוח הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה שנעשתה ע"י פקידה מהמשרד, למעט העובדה כי עו"ד אריאל פנה למחלקת ההוצל"פ במשרד וביקש שיפתחו עבורו את תיק ההוצל"פ ולאחר מכן להחזיר אליו את המסמכים להמשך טיפולו, כמקובל במשרד, וכן נטען כי כל הפעולות המהותיות בתיק ההוצל"פ בוצעו ע"י עו"ד אריאל, כאמור למעט פעולות "טכניות" שבוצעו ע"י פקידי המשרד. לגבי תדפיס כרטסת הלקוח שצורף לכתב התביעה, נטען כי הוא מנופח וכולל חיובים כפולים ופעולות שהוספו בדיעבד לצורך הגשת התביעה. 7. טענה נוספת שהועלתה הייתה כי מעולם לא סוכם על תשלום שכ"ט כלשהו בגין הטיפול בתיק וכי הטיפול כולו בוצע ע"י עו"ד אריאל בתור עזרה להורים שלו. לגבי החיובים שבוצעו ע"י עו"ד אריאל בתיק, נטען שהם בוצעו בהתאם להנחיות עו"ד דגני לצורך התחשבנות מול החייב בתביעה שהוגשה, מבלי ליצור חבות כלשהי כלפי עו"ד דגני או משרדו. בתשובתו לטענות הנתבעת, טען התובע כי מרוץ ההתיישנות מתחיל מהיום שבו הופסק הטיפול בתיק, קרי מיום 25/9/2007, שכן היה סיכום שעו"ד דגני יגבה את החזר ההוצאות ושכר טרחתו מהחייב ולא מהלקוח. לגבי טענת היעדר היריבות, נטען כי הנתבעת הינה היורשת היחידה של המנוח והיא זו שביקשה את הפסקת הייצוג. מעבר לכך, נטען כי היא זו שתתעשר מעבודת משרדו של עו"ד דגני ולכן היא הצד הנכון לתביעה. 8. עוד נטען כי עו"ד אריאל סיכם עם המנוח כי כנגד טיפול המשרד בתיק, ישולם שכר הטרחה הפסוק או הרואי, וברוח זו הוא בעצמו, הכוונה לעו"ד אריאל, חייב את הכרטסת בהוצאות אלה. הוא אף טען כי הוא לא היה חייב לפנות לנתבעת או למנוח שעה שבנם עבד במשרד ועדכן אותם בהתקדמות ההליכים בתיק. לגבי הטענה בדבר החיובים הכפולים בכרטסת, נטען כי חיובים אלה בוצעו ע"י עו"ד אריאל בעצמו או ע"י עובדי המשרד בהתאם להנחיות שלו. 9. בתביעה שכנגד נתבעו התקבולים אשר עודכנו בתיק ההוצל"פ שנפתח נגד החייב, ואשר הוחזקו ע"י עו"ד דגני ולא הועברו לנתבעת. 10. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טען עו"ד דגני כי הוא זכאי להחזיק בכספים ככל שייפוי הכח שעליו חתם המנוח ביום 4/10/1998, מופנה לתובע ו/או לעורכי-הדין האחרים במשרדו. לטענתו, על אף שחלק מהפעולות שבוצעו במסגרת הטיפול בתיק נעשו ע"י עו"ד אריאל, הרי שהן נעשו בשמו ומטעמו של המשרד. מה גם שחלק מהפעולות בוצעו ע"י עורכי-דין ופקידים אחרים של המשרד. עוד נטען כי בתקופה שבה היה עו"ד אריאל שותף במשרד, הופקדו לחשבון הבנק שלו בבנק איגוד כספים השייכים למשרד ושמתוכם שולמו הוצאות לפי הנחיות השותפים והנהלת המשרד, לרבות הוצאות עו"ד אריאל בעצמו. 11. טענה נוספת שהועלתה היתה שהנתבעת מודה בכתב התביעה שכנגד כי הכספים נגבו כתוצאה מפעולות שביצע עו"ד אריאל בחודש 3/2006, בטרם עזיבתו את המשרד, דבר שמלמד על כך שהכספים המעוכבים נגבו בשל פעילות המשרד. 12. בתשובתה לכתב ההגנה מטעם עו"ד דגני, טענה הנתבעת כי רישום משרדו של התובע בתור ב"כ הזוכה בתיקי ההוצל"פ , הינו מנותק מהשאלה מי הביא את התיק למשרד ומי טיפל בו, וכי אין ברישום החיובים בתיק כדי ליצור חבות כלשהי כלפי התובע . עוד נטען כי בשנת 2001 פנה מנהל המשרד מר משה צפריר לבנק איגוד ופתח מספר חשבונות לעורכי הדין במשרד ובכל חשבון הוקצו מסגרות אשראי עד 30,000 ₪ לכל חשבון. מהלך זה נועד להקל על בעיית הנזילות במשרד על מנת לאפשר קבלת אשראי נוסף להוצאות המשרד ובמיוחד לתשלום משכורות עורכי הדין השכירים. חשבונות אלו נוהלו במרוכז ע"י מנהלת החשבונות במשרד - גב' יהודית דגני אשתו של התובע. כל ההתנהלות הכספית בוצעה על דעתה ולאחר אישורה של גב' דגני, כאשר עורכי הדין שימשו רק בתור "חותמת גומי". נטען כי לעיתים רחוקות נדרש עו"ד אריאל לתשלום אישי מהחשבון ולצורך כך פנה לגב' דגני וקיבל אישורה ואז התשלום נרשם כמשיכה אישית בכרטסת המשרד ונכלל בדו"חות שהוגשו לרשויות המס. עוד נטען, כי בשנת 2006 עשה התובע "עוקץ" בחשבון הבנק שנפתח על שמו של עו"ד אריאל והביא לחיובו בכ-90,000 ₪. 13. הנתבע שכנגד, עו"ד דגני, הוסיף לכתב ההגנה לתביעה שכנגד הודעה לצד שלישי שמופנית כלפי עו"ד אריאל. בהודעה לצד השלישי נטען כי עו"ד אריאל השתמש במשאבים של המשרד, לרבות בעובדיו, לשם הטיפול בתיק והציג מצג שווא כי בעבור הטיפול יזכה המשרד להחזר הוצאות ושכ"ט ראוי. 14. בכתב ההגנה להודעה טען עו"ד אריאל כי הפעולה היחידה שביצע עו"ד דגני הייתה שינוי מספר חשבון הזיכוי בתיק ההוצל"פ, מבלי שהיה בידיו יפויי כח לעשות כן, ובניגוד לחוק, וכי דבר זה שהוגדר על ידו כ"מעילה" התגלה במקרה בעקבות שיחה בין עו"ד אריאל לחייב ושבעקבותיה נשלח המכתב מיום 25/9/2007 . 15. בעקבות הגשת ההודעה לצד שלישי נגדו, הגיש עו"ד אריאל כתב-תביעה שכנגד נגד עו"ד דגני וטען כי הוא חייב לו כ-29,668 ₪ בגין הלוואה שנטל אריאל כנגד התחייבות עו"ד דגני לסילוקה. עוד נטען כי בעקבות תביעה שהגיש עו"ד שכיר בשם זאב שוורץ נגד דגני ושותפו לגבי תקופת עבודתו במשרדו, הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו חוייבו עו"ד דגני והשותף לשלם לשוורץ 45,000 ₪ באופן מיידי, בנוסף לתשלומים נוספים. נטען כי מאחר שעו"ד דגני היה לחוץ כלכלית, שלח את עו"ד אריאל לקבל הלוואה מהבנק לתשלום החיוב האמור והבטיח לו כי יפרע את ההלוואה כעבור מספר ימים לאחר שימכור קרקע בבעלותו. אולם, עו"ד דגני התחמק מתשלום ההלוואה ולאחר שעו"ד אריאל הצליח להפחית את שיעור ההלוואה ע"י תקבולים שנכנסו מתיקים אחרים נותר החוב הנ"ל. 16. בכתב-הגנתו טען עו"ד דגני כי לאחר עזיבת השותפים, לרבות עו"ד אריאל, נכנס המשרד לקשיים כלכליים שעו"ד אריאל היה אחראי להם מכח היותו שותף במשרד. עוד נטען לאחר עזיבתו, התברר שעו"ד אריאל משך מאות אלפי שקלים מהשותפות שלא כדין. עוד נטען כי עו"ד אריאל, בתור מנהל השותפות, היה אחראי על החשבונות והוא בעצמו וביוזמתו פנה לבנק לקבלת ההלוואה והיה עליו לדאוג לסילוקה מחשבון השותפות. תמצית עדותו של עו"ד דגני 17. עו"ד דגני למעשה מאשר כי הסיכום עם המנוח נעשה ע"י עו"ד אריאל באופן אישי וללא כל מעורבות מצידו. הוא חזר וציין מספר פעמים במהלך עדותו כי הוא לא היה מעורב באופן אישי בביצוע הרישומים בתיק הלקוח, וכי למעט המידע ששלף מפלט המחשב, למעשה אין לו אינפורמציה כלשהי לגבי הפעולות שבוצעו ולגבי אופן הביצוע. הוא גם הודה שחלק מהחיובים היו כפולים והגדיר אותם כ"טעות" שניתן לתקן - באם ידרש לעשות כן. הוא חזר וציין כי הוא לא טיפל בתיק, לא ביצע דיווחים כלשהם בתיק ואף לא טיפל אישית בתיקי ההוצל"פ שנפתחו. לגרסתו, הוא זכאי לשכר טרחה בתיק מכח היותו שותף במשרד, אך במקביל אינו מכחיש כי יתכן והסיבה שבגינה נרשמו התקבולים בתיק תחת השם שלו, נעוצה בעובדה כי לצורך הכניסה לתוכנה הממוחשבת במשרד היה צורך להקיש סיסמה כללית אשר הייתה רשומה על שמו. השורה התחתונה היא כי עו"ד דגני לא היה מעורב כלל בטיפול בתיק באופן אישי ומלבד רישומים כאלה או אחרים בתוכנה המשרדית, לא היה לו כלל מידע לגבי מה נעשה בתיק ואופן הטיפול שנעשה בו. תמצית עדותו של עו"ד אריאל 18. עו"ד אריאל העיד שעד חודש 7/2006 הוא היה שותף במשרד, אך טען כי טיפל בתיק של המנוח באופן אישי וכי בשום שלב לא היתה כוונה שהתיק יתנהל באמצעות השותפות, אלא רק תחת השם שלה. הוא ציין עוד כי עם עזיבתו את המשרד, הוא לקח את התיק האישי של אביו יחד עם תיקים אחרים שהיו בטיפולו ואשר נלקחו בתור כיסוי לחובות אשר נקלע אליהם כתוצאה מהשותפות שלו עם עו"ד דגני. בעדותו, כמו בכתבי בי-הדין מטעמו ומטעם אמו (הנתבעת), הוא מודה כי על אף שהוא טיפל באופן אישי בתיק של אביו נעשו חלק מהפעולות "הטכניות" בעזרת פקידים של המשרד וכי השתמש במנגנונים שונים של המשרד כמו משלוח התראות, כשחלק מההוצאות בגין פעולות אלה שולמו מחשבון המשרד. לטענתו, היה נהוג לבצע קיזוזים משכרו כנגד תשלומים אלה. עוד הוא הוסיף, כי התקבולים המופיעים ברישומי המשרד בוצעו למטרה אחת בלבד שהייתה ביצוע רישומים לצורך התחשבנות עם החייב בתיק. 19. במהלך חקירתו הנגדית הוא נשאל ארוכות בנושאים הקשורים לאופן ניהול השותפות והחשבונות המשותפים של המשרד, כשעיקרי תשובותיו היו שעקב קשיים כלכליים ונזילות היה צורך לפתוח חשבון חדש למשרד בבנק איגוד, עליו הוא היה מופקד וממנו נמשכו כספים לתשלום ההוצאות והמשכורות. לדבריו, הוא שימש בתור "חותמת גומי" בכל מה שקשור לניהול החשבון ומילא אחר הוראות עו"ד דגני והנהלת החשבונות של המשרד. למרות זאת, הוא אינו מכחיש כי החשבון שימש אותו לצרכים האישיים שלו וכי אף הוא נהג למשוך ממנו כספים לצרכיו האישיים. 20. לגבי התביעה של עו"ד שוורץ, הוא ציין כי שוורץ התחיל לעבוד במשרד בתקופה בה הוא היה רק מתמחה במשרד וכי בזמנו המעביד שלו היה עו"ד דגני יחד עם שותפים אחרים. הוא הוסיף כי כאשר פנה אליו עו"ד דגני לקבלת ההלוואה, לא נערך ביניהם הסכם בכתב ככל שהוא "סמך" עליו כי יפרע את התשלומים. במענה לשאלה מדוע קודם להגשת התביעה העיקרית הוא לא פעל לגביית החוב מעו"ד דגני, הוא ענה כי אילולא הוגשה התביעה לא היה מעלה בדעתו להגיש תביעה להחזרת החוב ככל שרצה "להשאיר אותו (הכוונה לדגני , א.ק.) ואת נזקיו מאחור" ולא להתעסק עם הנושא. דיון והכרעה בתביעת עו"ד דגני נגד הנתבעת 21. תחילה עליי להתייחס לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת, שכאמור טענה כי תביעת עו"ד דגני התיישנה מאחר שהיא הוגשה למעלה מ-8 שנים מיום הגשת תביעת המנוח ופתיחת תיק ההוצל"פ בעקבות פסה"ד שהתקבל בהעדר נגד החייב. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, התשכי"ח - 1958 (להלן "חוק ההתיישנות") קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". 22. אין מחלוקת בין הצדדים כי עד ליום 25/9/2007 בוצעו פעולות גבייה שנרשמו על שם משרדו של התובע, מבלי להיזקק בשלב זה לשאלה באם בפועל בוצע הטיפול המשפטי על-ידו, וכי החל ממועד זה הופסק הטיפול בתיק על ידי משרד התובע. מכאן, שעילת התביעה של התובע שעניינה בתשלום שכר-טרחה והחזר הוצאות נולדה ביום הפסקת הטיפול בתיק, קרי ביום 25/9/2007. דומה כי הנתבעת זנחה את טענת העדר היריבות בינה לבין התובע והתמקדה בטענה כי התובע לא הציג כלל הסכם שכר טרחה עם המנוח, שלגרסתה מעולם לא נפגש עימו. 23. ולגופו של עניין, אמנם אין חובה על עו"ד לערוך הסכם שכר טרחה בכתב עם לקוחו, שכן על הסכם כזה חלים הכללים הרגילים של דיני החוזים שלא מחייבים עריכת הסכם בכתב לכריתת חוזה מחייב בין הצדדים (ראה סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973). ברם, הכלל בפסיקה הוא כי יש לצפות מעוה"ד לעשות הסכם מפורט בכתב על מנת למנוע התדיינות מיותרת בכל הכרוך בנושא זה. לאחר בחינת עדויות הצדדים וראיותיהם, העדפתי את עדותו של עו"ד אריאל, שהייתה אמינה, עניינית ועקבית. לעומתו, עדותו של עו"ד דגני הייתה סתמית ולא מפורטת ואף חסרה פרטים מהותיים ונסמכת כל כולה על פלט מחשב שהופק מכרטסת הלקוח במשרד. עו"ד אריאל העיד כי הוא אישית טיפל בתיק של אביו המנוח וכי למעט פעולות טכניות כאלה או אחרות, לרבות כאלה שנעשו במסגרת תיק ההוצל"פ, כל הטיפול נעשה על ידו וכי מלכתחילה לא הייתה כוונה שהטיפול בתיק יתנהל דרך המשרד. אין בעובדה כי ייפוי הכח נרשם לטובת עו"ד דגני או כל עו"ד אחר ממשרדו, ועצם הגדרת משרדו של עו"ד דגני כבא-כח הזוכה בתיק ההוצל"פ, לשנות מהמסקנה כי הטיפול בתיק בפועל התבצע ע"י עו"ד אריאל. טענת עו"ד אריאל כי הרישום היה פורמאלי בלבד, אכן סבירה ומניחה את הדעת שכן בזמנים הרלוונטיים הוא עבד במשרד בתור שותף ובתור כזה היה מנהל את כל תיקיו, לרבות התיקים הפרטיים שלו, באמצעות המנגנונים של המשרד ומשתמש בשירותיו. 24. תביעת התובע מושתתת כולה על פלט מחשב המציג רשימת חיובים שהופקה מתוכנה מחשב משרדית, שהוא בעצמו מודה כי בוצעו בה חיובים כפולים ולא נכונים. כאמור, התובע לא הציג הסכם טרחה כלשהו בינו לבין המנוח ואף לא התכתבות אחת ממנה ניתן ללמוד על יחסי עו"ד-לקוח בין הצדדים. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענות התובע - עו"ד דגני בדבר שכר הטרחה והחזר ההוצאות המגיעים לו, לגרסתו. 25. בסיכומים שהוגשו מטעם עו"ד דגני הוא מפנה לעובדה כי הנתבעת עצמה לא העידה ולא הגישה תצהיר מטעמה, ולטעמו יש להחיל את הכלל שקובע כי אי הבאת עד או ראיה רלוונטית פועלת לרעת הצד שנמנע מלעשות כן. לדאבוני, אין מקום לקבל את טענת עו"ד דגני בעניין זה. ראשית, אין מחלוקת כי הנתבעת עצמה לא הייתה מעורבת בכל שלב שהוא בהתנהלות התביעה של המנוח ובכלל בהתנהלות מול התובע. היוצא הוא כי האדם הנכון להעיד על ההתנהלות בין הצדדים, הוא האדם שהיה צד לה. במקרה זה, האדם הנכון להעיד הוא עו"ד אריאל שמכיר את העובדות מידיעה אישית. שנית, הכלל האמור דווקא עשוי לפועל לרעתו של עו"ד דגני. שכן, בעוד שהוא העיד כי הוא אישית לא היה מעורב בניהול התיק והסתפק בטענה כי חלק מהפעולות בתיק בוצעו ע"י פקידים ועורכי דין אחרים ממשרדו, הוא לא טרח להביא לעדות אף אחד מהם לרבות את אשתו שאחראית להנהלת החשבונות במשרד. 26. התוצאה היא שבהעדר הוכחה, אני דוחה את התביעה של עו"ד דגני נגד הנתבעת. התביעה שכנגד וההודעה לצד שלישי 27. אין מחלוקת בין הצדדים כי מוחזקים בידיו של עו"ד דגני תקבולים ע"ס 10,630 ₪ שנגבו מהחייב ואשר לא הועברו לידי המנוח או הנתבעת. 28. הטענה היחידה שהעלה עו"ד דגני בעניין זה, הייתה כי התקבולים האמורים מעוכבים למעשה בידו עד לתשלום שכר הטרחה והחזר ההוצאות שבגינם הוגשה התביעה העיקרית. יחד עם זאת, הוא אינו מכחיש את העובדה כי הוא לא טרח לעדכן את הנתבעת או את עו"ד אריאל בדבר התקבולים בתיק. על כך הוא העיד בחקירתו הנגדית, וציין כי: "ש:       עו"ד משה עזב אותך ב- 7/06?     ת:       כאשר עזב עזב. ש:       והכספים התקבלו אחרי 7/06, מדוע לא שלחת כספים? ת:       השאלה לא נכונה. כל כסף שנתקבל יש תאריך שנתקבל. ש:       אני אפנה אותך למה שכתוב. "כל התקבולים שהתקבלו מ- 7/06… האם דווחת ללקוחה? ת:       לא דיווחתי שום דבר, לא טיפלתי בתיק. כפי שביהמ"ש יודע אני אישית לא מטפל בתיקי הוצל"פ, לא מופיע ולא מטפל. במסגרת שותפותי העסקית עם עו"ד מגיע לי כסף והוא אשר אני תובע. ש:       אם הכסף מגיע לך, אתה מכיר את כללי לשכת עוה"ד בנוגע לפקדונות. ת:       מכיר היטב את הכללים. ש:       מדוע לא זקפת את הסכומים? ת:       עוה"ד שמטפל צריך לתת הוראות, יתכן שעו"ד אריאל יחקר על ידי שלטונות מע"מ אם לא נתן הוראות. ש:       ב- 8/06 הכספים התקבלו, איך הוא יכול לטפל בזה? ת:       אני מכיר את כללי לשכת עוה"ד, עו"ד שמטפל בתיק אחראי והוא לא יכול להתפרק ולומר שהשותף אחראי, לכן לא אתן הוראות בתיק שאני לא מטפל בו." (ראה עמודים 6-5 לפרוטוקול) 29. משקבעתי כבר כי דין התביעה העיקרית להידחות, אין כל נימוק להחזקת הכספים בידיו של עו"ד דגני ועליו להשיבם במלואם ומיידית לידי הנתבעת, שכן אין לו עוד כל זכות להמשיך ולעכב אותם בידיו. 30. לעניין ההודעה לצד שלישי, הרי משקבעתי כבר כי גרסתו של עו"ד אריאל עדיפה על גרסת עו"ד דגני, אין לקבל את טענתו של עו"ד דגני בדבר הצגת מצג שווא מצדו של עו"ד אריאל ממנו היה ניתן ללמוד כי המשרד יהיה זכאי לקבל שכר טרחה והחזר הוצאות מהלקוח מתוך הכספים שיתקבלו. טענות אלה כבר נדונו ונדחו בדיון בתביעה העיקרית ואין צורך לחזור ולפרט אותן פעם נוספת. התביעה בגין ההלוואה 31. עולה מעדויות הצדדים כי אין מחלקות לגבי עצם נטילת ההלוואה, והמחלוקת היחידה היא לגבי התחייבותו או הבטחתו של עו"ד דגני לפרוע את תשלום ההלוואה. עפ"י הנטען, נטל עו"ד אריאל את ההלוואה לבקשת עו"ד דגני לתשלום חלק מסכום הפשרה שנחתם עם עו"ד שוורץ. עיון בהסכם הפשרה (נספח ב' לכתב-התביעה שכנגד מטעם עו"ד אריאל) מראה כי ההסכם נחתם בין עו"ד שוורץ לבין עו"ד דגני יחד עם שותפו לשעבר עו"ד יוסף ויינראוך. בהתאם להסכם הפשרה, התחייבו הנתבעים שם לשלם לעו"ד שוורץ באמצעות בא-כוחו סך מיידי של 45,000 ₪ וזאת עד ליום 19/12/2005. לביסוס טענתו, צירף עו"ד אריאל העתק של הבקשה שהגיש ביום 19/12/2005 לקבל ההלוואה ע"ס 45,000 ₪ מבנק איגוד וכן תדפיסים של ביצוע יתרת ההלוואה בסך של 27,000 ₪ (נומינלי). 32. לעומתו, התכחש עו"ד דגני להתחייבותו לסילוק תשלומי ההלוואה וטען כי עו"ד אריאל נטל את ההלוואה מיוזמתו בהיותו שותף במשרד. הוא הוסיף כי מכח היותו של עו"ד אריאל שותף שנהנה מהרווחים (שלא היו) חלה עליו גם החובה לדאוג לחובות המשרד. לדבריו של עו"ד דגני: "ש:       למה אני חייב לזאב שוורץ? ת:       זה לא תשלום עבור מעון לילדים שלי או לחופשה. זה חלק מחובות המשרד. כמו שהשותפות נהנתה מכספי הזכות כך גם היא היתה צריכה לעמוד בחובה, אם לא היה מקובל עלינו היית צריך לא להסכים ולא להנות מאותם כספים שנהנית. גם בזמן העזיבה שלך משכת 100,000 ₪. מדוע לא לשלם את החובות? ש:       אחרי התשלום שאני שילמתי לזאב, שילמת לו תשלומים נוספים? ת:       אני לא זוכר. ש:       אני אומר לך שלא רק ששילמת אלא ביקשת מעו"ד וינרוך שישלם. למה לא פנית גם אלי? ת:       פניתי אליו ומכיוון שאני יודע שאתם חברים ומשתפים פעולה נגדי היה ברור לי שאכן הוא שיתף איתך פעולה ואתם מתאמים פעולות כדי להרוויח מה שלא מגיע לכם". (עמודים 16-15 לפרוטוקול) דברים אלה אינם מקובלים עליי, שכן התביעה של עו"ד שוורץ הוגשה באופן אישי נגד עו"ד דגני ושותפו דאז עו"ד ויינראוך ובהסכם הפשרה ננקבו שמותיהם כצדדים להסכם, מבלי שהדבר יחייב את השותפות במשרד עצמה. מכאן, שלא ברור מקור הטענה שלו בדבר הטלת האחריות לחוב על שכמו של עו"ד אריאל בתור שותף במשרד. יתרה מזו, התביעה שהוגשה התייחסה לתקופות עבודה בטרם הצטרפותו של עו"ד אריאל כשותף במשרד. 33. במהלך חקירתו הנגדית של עו"ד אריאל הוא נשאל על-ידי בא-כוחו של עו"ד דגני מדוע לא נערך הסכם בכתב בגין התחייבותו של דגני לסילוק ההלוואה, ובמענה לשאלות הוא מסר כי: "ש. איך אתה מסביר את העובדה שאביך המנוח, שלא היה עו"ד, כאשר נתן הלוואה לחבר בעבודה ידע לקחת מסמך בכתב ואילו אתה שהיית עו"ד והיית למעלה מ- 7 שנים עו"ד שמטפל בתיק הזה עבור אבא שלו, לא לקחת מסמך בכתב? ת. הפעולה של מתן הלוואה על ידי אבא שלי לחבר לעבודה היתה פעולה חריגה, עשה את זה פעם אחת בחיים ולכן ביקש מאותו מאיר כהן אישור בכתב וגם קיבל אותו. אני לעומת זאת הייתי במצב קבוע של מתן אשראי לעו"ד דגני, מכיוון שהחשבון באיגוד היה על שמי והיה ביתרת חובה למרות ששימש את עו"ד דגני וסמכתי עליו, כאשר ביקש שאקח הלוואה בבנק איגוד, לשלם לזאב שוורץ, והוא יפרע את זה ממגרש שהוא צריך לימכור לא היתה לי סיבה לחשוש שזה לא יתקיים בפועל ולא יפרע את ההלוואה ולא עלה בדעתי לבקש מסמך ממנו. ש. איך אתה מסביר את העובדה שעד להגשת כתב התביעה שכנגד בהודעה צד ג' לא עלה בדעתך לדרוש החזר את ההלוואה הזו? ת:   הלוואת זאב שוורץ זה חלק מהנזק שעו"ד דגני גרם לי, רציתי להשאיר אותו ואת נזקיו מאחורי, לא להתעסק בזה יותר ולהתקדם קדימה ואם לא ההתנהלות המבישה שלו בעניין הכספים, עובדה שהוא גנב כספים לאמא שלי, לא הייתי מתעסק בזה." (עמוד 37-36 לפרוטוקול) 34. נפקא מינה אם היה נערך הסכם בכתב אם לאו, שכן מדובר בהסכם שנעשה במהלך עבודה רגיל בין שני שותפים שמטבע הדברים רכשו אימון האחד לשני ובמיוחד שהם ניהלו חשבונות משותפים. התוצאה היא איפוא שאני מקבל את התביעה שכנגד, במלואה. סיכומו של דבר: 35. תביעתו של עו"ד דגני - נדחית. התביעה שכנגד של גב' סימליה משה - מתקבלת. ההודעה לצד שלישי של עו"ד דגני נגד עו"ד משה אריאל - נדחית. התביעה שכנגד של עו"ד משה אריאל נגד עו"ד דגני - מתקבלת. התוצאה היא שבית המשפט מחייב את עו"ד דגני לשלם לגב' סימליה משה את הסך של 10,630 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 27/04/2008 ועד התשלום המלא בפועל, ולשלם לעו"ד משה אריאל את הסך של 29,668 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 26/10/2008 ועד התשלום המלא בפועל, וכן את הוצאות המשפט בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ ומע"מ, אשר ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.שכר טרחהעורך דין