קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום דמי חכירה 7 שנים אחורה: א. מבוא 1. בפני תביעה כספית אשר הוגשה על ידי מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") כנגד הנתבעים. מלכתחילה הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר ביום 27.5.07 ובה עתר המינהל לחייב הנתבעים לשלם לו סך של 83,865.4 ₪. בכתב התביעה המתוקן נתבע, שלא בהליכי סדר דין מקוצר, תשלום סך של 62,800.25 ₪. 2. בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש ביום 28.1.08 נטען כי הסכום הנתבע הינו בגין הפרת חובת הנתבעים לשלם למינהל מלוא דמי החכירה עבור 7 השנים שקדמו ליום הגשת התביעה קרי בגין אי תשלום דמי חכירה לשנים 2000-2007. 3. בכתב התביעה זה נטען כי המינהל הינו הבעלים של חלק מחלקה 14 בגוש 12582 אשר הייתה בעבר חלק מחלקה 5 בגוש 10419. נטען כי הנתבעים הינם החוכרים של שטח בחלקה זו לתקופה בת 49 שנים עד יום 22.7.2012 (להלן: "המקרקעין"). 4. לכתב התביעה צורף אישור העברת הזכויות במקרקעין נשוא התביעה שהוצא לנתבעים על ידי המינהל ביום 28.5.91, הודעת המינהל בקשר להעברת זכות שכירות מיום 17.4.95 ודו"ח מצב חשבון שנערך על ידי המינהל בקשר לתשלומים או מחדלים לבצע תשלומים מצד הנתבעים של דמי חכירה בגין המקרקעין נשוא התביעה. 5. ביום 18.6.07 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק על הסף ולחילופין בקשה למחיקת כותרת ולחילופי חילופין בקשת רשות להתגונן. בד בבד הפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט סך של 2,038 ₪ שהם לטענת הנתבעים מלוא סכום חובם למינהל בגין אי תשלום דמי חכירה לשנים 2000-2006 כולל הפרשי הצמדה. ביום 24.10.07 הגישו הנתבעים בקשה להשבת הפיקדון לידיהם משום שהמינהל לא נתן הסכמתו עד למועד שקבע בית המשפט לקבלת הסכום שהופקד ופיקדון זה הושב לנתבעים על פי החלטת הרשמת פומרנץ מיום 19.11.07. המינהל הודיע ביום 18.11.07 כי אין בפיקדון די לכיסוי החוב ובדעתו להמשיך בהליכים. 6. ביום 25.9.07 הורה כב' השופט פיש על העברת הדיון בתביעה לסדר דין רגיל והמליץ למינהל לבדוק סכום התביעה ולהגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. 7. ביום 24.1.08 הגיש המינהל בקשה לתיקון כתב תביעה, סכום התביעה תוקן ונתבע רק חוב בגין אי תשלום דמי חכירה לתקופה בת 7 שנים שקדמה למועד הגשת התביעה. ביום 28.1.08 התירה הרשמת פומרנץ תיקון כתב התביעה. הנתבעים ביקשו לבטל ההחלטה המתירה תיקון כתב התביעה, משנתקבלה תגובת המינהל לבקשה ביום 5.3.08 החליטה כב' השופטת פומרנץ למחוק הבקשה וזאת בהתאם לבקשת הנתבעים למשוך בקשתם זו. 8. בסיום 24.3.2008 הודיעו הנתבעים כי ביקשו פרטים נוספים בקשר לכתב התביעה המתוקן ובנתיים מבקשים הם לראות בתצהיר התומך בבקשת רשות להגן, כתב הגנה. 9. לאחר העברת הטיפול בתביעה לידי נתנה החלטה ביום 9.4.08 המורה לצדדים להשלים הליכים מקדמים ולהגיש תצהירי עדות ראשית ולאחר מספר הארכות מועד מוסכמת הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. המינהל הגיש ביום 5.11.08 תצהיר עדות ראשית מטעם מר אריה בלסברג אליו צורפו נספחים שונים. הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע מס' 1 בצירוף נספחים שונים. 10. ביום 20.1.09 קיימתי ישיבת קדם משפט בה נדונו אפשרויות שונות לסיום ההליכים בין הצדדים מחוץ לכותלי בית המשפט וב"כ המינהל הודיע כי דרושה לו שהות ארוכה מהרגיל להשיב באופן מוסמך להצעות שנדונו. ביום 31.8.09 הגיש המינהל בקשה נוספת למתן ארכה להגשת תגובתו להצעות שנדונו בישיבת יום 20.1.09, לבקשה זו התנגדו הנתבעים נמרצות ובהתאמה קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 9.9.09. במהלך הדיון ביקש עו"ד הריס ב"כ הנתבעים דווקא לקדם הליכים בתיק זה והביע תרעומת על התנהלות המינהל. לבקשתו נקבע מועד לשמיעות ראיות כל הצדדים ביום 30.9.09. עוד נעתרתי לבקשת עו"ד הריס ופסקתי הוצאות לטובת מרשיו בגין ישיבת יום 9.9.09. 11. ביום 30.9.09 שמעתי עדות מר אריה בלסברג מחד והנתבע מס' 1 מנגד. כן שמעתי עדות שמאי הנתבעים מר ברלינר ועדות מר גולומב אשר ערך החישובים שצורפו כנספח א' לתצהיר הנתבע מס' 1. 12. ביום 6.1.2010 שמעתי סיכום טענות הצדדים בפני בעל פה. ב. המחלוקות 1. אין מחלוקת בין הצדדים באשר להגדרת הנכס נשוא התביעה. אין מחלוקת כי נכס זה הינו בבעלות מדינת ישראל ומנוהל בעבורה על ידי המינהל. אין מחלוקת כי לנתבעים זכות חכירה בנכס. עוד אין מחלוקת כי בתקופה בת שבע השנים שקדמה לתביעה לא שילמו הנתבעים למינהל דמי חכירה. 2. המחלוקות בין הצדדים הם כדלקמן: I. כיצד יש לחשב דמי החכירה השנתיים המגיעים מהנתבעים ועל פי איזה הסכם. בנוסף חלוקים הצדדים בשאלה האם יש לצרף לדמי החכירה המגיעים מהנתבעים הפרשי הצמדה, ריבית, הפרשי הצמדה וריבית או כל סכום אחר. .II מהו גודל השטח המוחזק על ידי הנתבעים בחכירה והאם יש לכך רלוונטיות לעניין גובה דמי החכירה המגיעים. III. האם יש להתחשב לצורך חישוב דמי החכירה בערך הקרקע המוחזקת ללא ערך הבנוי עליה? האם יש להתחשב בגובה דמי השכירות המשולמים בגין המבנים הקיימים בשטח? והאם יש לקבל אופן חישוב המינהל את דמי החכירה או את אופן חישוב שמאי הנתבעים, לעניין זה? IV. האם נדרשו הנתבעים לשלם דמי חכירה במועדים הרלוונטיים ואם לא האם מחדל זה מאיין חבותם. V. האם קמה זכאות למינהל לתבוע המגיע לו בגין החזקת הנתבעים בשטח בשנת 2000 או שמא גם תביעה בגין שנה זו התיישנה. ג. התשתית העובדתית 1. המקרקעין נשוא התביעה הינם חלק מחלקה 14 גוש 12582. מדובר בשטח שלדעת המינהל הינו בן 415 מ"ר ועליו מבנה הבנוי בחלק מהגרשים 47-52 55-73 לפי תב"ע ק/122. כתובת המקרקעין ברחוב היונה 2 קרית ביאליק ממזרח לכביש הבינעירוני עכו - חיפה. לפני שנעשתה פרצלציה במקרקעין היו ידועים המקרקעין נשוא התביעה כחלק מחלקה 5 בגוש 10419 וקודם לכן כחלק מחלקה 2 בגוש 10419. 2. זכויות החכירה במקרקעין הועברו לנתבעים על פי ההשתלשלות כדלקמן: I. ביום 20.8.81 נחתם חוזה חכירה בין המינהל וה"ה משה יונאי ומשה בוכוולד הוא נספח ב' לת/1. החכירה על פי חוזה החכירה הייתה ל- 49 שנים עד שנת 2012. II. עוד קודם לכן ביום 21.3.75 רכש מר בומס בן ציון ממר משה בוכוולד זכויות האחרון במבנה תעשייתי שהיה על המקרקעין, כאשר מר בוכוולד - על פי ההסכם -רכש הזכויות במבנה תעשייתי שהיה על המקרקעין מחברת בית לעם בע"מ ואלו טרם הועברו על שמו. הסכם נספח ג' לת/1. III. ביום 4.9.81 רכשו נתבע מס' 1 ומר בנימין דוד חי רגינלד זכויותיו של מר יונאי במקרקעין ובמבנה - נספח ד' לת/1. על פי אותו הסכם חתמו הצדדים על שטר העברת זכות שכירות. בשטר העברת זכות השכירות אישרו הרוכשים את תקפות הסכם השכירות והחכירה המקורי שנחתם בנוגע למקרקעין, אישרו כי שטח המקרקעין בגודל 415 מ"ר, ואישרו כי דמי השכיות הינם 1,754.04 ₪ לשנה נכון ליום 1.4.90. השטר נספח ה' לת/1. IV. המינהל אישר העברת הזכויות לנתבע 1 ולמר בנימין דוד חי רגינלד בנספח ו' לת/1. V. מכוח צוואה ירשה נתבעת 2 זכויות מר בנימין דוד חי רגינלד במקרקעין כעולה מנספח ז' לת/1. 3. מן האמור לעיל עולה כי חוזה החכירה המקורי המסדיר זכויות הצדדים בנכס הינו נספח ב' לת/1. זה המקום לציין כי אין מקום לטענות ב"כ הנתבעים כי תביעת המינהל לא הוכחה משום שהמסמכים הרלוונטיים לא צורפו לכתב התביעה. טענה זו נדחתה בבקשת הנתבעים לסילוק על הסף והנתבעים לא חזרו עליה לאחר שוויתרו על הצורך בהגשת כתב הגנה מפורט כפי שהודיעו שיעשו לאחר שיקבלו פרטים נוספים וטובים יותר לתביעה המתוקנת. אציין עוד כי לכתב התביעה צורפו מסמכים רלוונטיים שתמכו בקיומה של עילת התביעה. צירוף מסמכים נוספים במהלך ניהול ההליכים אשר גולו בהליכים מקדמים ולגביהם אין מחלוקת, אין בו כדי לאיין עילת התביעה משם שהמסמכים לא צורפו לכתב התביעה. עוד אציין כי לגבי המסמכים שצירף המינהל לתצהיריו קיימת הודאת בעל דין משום שהנתבעים מודים כי זכויותיהם במקרקעין הם על פי שרשרת ההסכמים שתוארה לעיל וכי הם חוכרים בנכס. 4. מן האמור עד כה עולה כי אכן לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים באשר לגודל הנכס שזכויות החכירה בו הועברו לנתבעים. שטח זו הוגדר בשטר העברת זכות שכירות נספח ה' לת/1 כשטח בן 415 מ"ר. על השטר חתמו הנתבע 1 ומוריש הזכות במקרקעין לנתבעת 2. עוד אציין כי לא מצאתי ממש בהסתמכות ב"כ הנתבעים על האמור בחוות דעת מר ברלינר בעמוד 2 לחוות הדעת לעניין גודל השטח של המקרקעין. מר ברלינר קבע כי השטח בפועל הינו 330 מ"ר ואולם לא הסביר למה הכוונה "שטח בפועל". כן העיד המומחה כי לא לקח בחוות דעתו בחשבון שטחים ציבורים ושטחים משותפים, ראה עדות המומחה עמוד 12 לפרוטוקול. עוד אציין כי צודק ב"כ המינהל בטיעוניו כי אין כל רלוונטיות לגודל המקרקעין משום שהן המינהל והן המומחה ברלינר חישבו דמי חכירה המגיעים באופן גלובלי ללא כל קשר לגודל המקרקעין. ראה לעניין זה עדות מר ברלינר בעמוד 10 לפרוטוקול. 5. אשר לאופן קביעת דמי החכירה יצוין כי מנגנון קביעתו נקבע בהסכם נספח ב' לת/1. אומנם צודק ב"כ הנתבעים כי הזכויות בין הצדדים נשלטות גם על ידי הסכם אשר נחתם בין המינהל וחליפיהם של הצדדים שבפני ביום 23.7.63 אשר מוזכר בנספח ה' לת/1 והסכם זה לא הוצג בפני. ואולם בנספח ה' הסכימו הנתבעים שבפני כי דמי השכירות יהיו בשווי 1,754.04 ₪ נכון ליום 1.4.90 ולא נסתרה הטענה כי אלו חושבו על פי הוראת נספח ב' לת/1. לפיכך יש לראות הצדדים כמי שמסכימים שמנגנון קביעת דמי החכירה על פי המוסכם בין הצדדים הינו כאמור בנספח ב' לת/1. עוד לא הוכח שהוראות ההסכם מיום 23.7.63, אשר כאמור לא הומצא על ידי המינהל, שונות מאלו האמורות בנספח ב' לת/1 ונטל ההוכחה לעניין זה על הנתבעים. כמו כן לא הוכח בפניי אלו מאמצים עשו הנתבעים לקבל ההסכם מיום 23.7.63 ומה עלה בגורל מאמצים אלו. בנוסף לטעמי לא נגרם לנתבעים נזק מאי המצאת ההסכם הנ"ל משום שלשיטתם ממילא את דמי החכירה יש לחשב באופן גלובלי כאמור בחוות דעת המומחים ברלינר וללא קשר להוראות ההסכמים בין הצדדים. בהתאמה הוצג תחשיב של מר גולומב מטעם הנתבעים המסתמך על קביעת דמי חכירה שנתיים בסך 200 ₪ לשנה ע"פ קביעת המומחה ברלינר. 6. אל מול טענות הנתבעים כי את דמי החכירה השנתיים המגיעים יש לחשב כאמור בחוות דעת המומחה ברלינר מבסס המינהל חישוביו בנוגע לדמי החכירה על מערכת ההסכמים שתוארה לעיל בין הצדדים. עניין זה מוגדר בסעיף 6 לנספח ב' לת/1 אשר מרביתו נמחק. אציין כי למחיקת סעיפים מסעיף 6 בנספח ב' לת/1 חשיבות משום שהוא מתייחס לטענה נוספת של המינהל לפיה במקרה דנן לא השתלמו דמי חכירה חד פעמיים. שהרי בהערה לסעיף 6 נאמר: "אם דמי החכירה החד פעמיים אינם משתלמים יש למחוק הסעיפים הקטנים 6 (א) (1) (2) ולמלא רק 6 (ב)" ואכן במקרה דנן מולא רק סעיף 6 ב' ונקבע כי דמי החכירה יהיו סך שנתי של 322 שקל נכון ליום 1.4.81. דבר זה תומך בטענת ב"כ המינהל כי במקרה דנן לא שולמו דמי חכירה חד פעמים. 7. עוד בחנתי הטענה של ב"כ הנתבעים כי גם סעיף זה, (6 ב') נמחק בהסכם. לטעמי עיון מעמיק בהסכם מלמד שהמחיקה אינה משתרעת על סעיף 6 (ב). גם בכך יש תמיכה נוספת לטענת המינהל כי במקרה דנן לא הוכח כי שולמו דמי חכירה חד פעמים כטענת הנתבעים. 8. אשר לטענת ב"כ הנתבעים לגבי התיישנות תביעת המינהל בכל הנוע לחובות לפני יום 27.5.2000 לא מצאתי ממש בטענה זו כי על פי האמור בסעיף 6 ב' לנספח ב' לת/1 דמי חכירה שנתיים משתלמים ב- 1 לחודש אפריל עבור כל השנה בו מבוצע התשלום. בהתאמה ביום 1.4.2000 נדרש החוכר לשלם דמי חכירה עבור כל שנת 2000 על פי האמור בהסכם בין הצדדים. גם עניין זה מיתר הצורך בדיון בטענת ב"כ הנתבעים כי משהוגש כתב תביעה ביום 27.5.07 הוא יכול להתייחס רק לחובת הנתבעים ב- 7 שנים שקדמו למועד הגשת כתב התביעה קרי חובות שהצטברו מיום 27.5.2000. ואולם במועד זה כבר נוצר חוב לשנת 2000 שהרי מועד תשלומו חל ביום 1.4.2000. לטעמי בטענה זו אין ממש, ביום 1.4.2000 נוצר חיוב לגבי דמי חכירה המגיעים לכל שנת 2000. דהיינו ביום 27.5.2007 טרם התיישן חוב הנתבעים בגין תשלום דמי חכירה עבור שנת 2000. 9. כאמור אין מחלוקת כי סעיף 6 ד להסכם נספח ב' לת/1 נמחק ובעניינו אינו חל. משכך צודק ב"כ הנתבעים כי לחיובי דמי חכירה אין להוסיף הצמדה, על פי האמור בהסכם ואולם בכך לדעתי אין די. אי מניעה לחייב הנתבעים בתשלום הפרשי הצמדה וריבית חוקיים. אין ממש בטענת ב"כ הנתבעים באשר להעדר החובה לצרף לסכומי החוב ריביות. עניין זה הוסכם בסעיף 8 להסכם נספח ב' לת/1. כן יש להוסיף לסכומים הנגבים מע"מ שכן מדובר הטלת חיוב על פי חוק שלא היה קיים במועד כריתת ההסכמים בין הצדדים. ד. דיון לאור התשתית העובדתית שכבר קבעתי לעיל אדון בטענות הצדדים. 1. אין מחלוקת כי הנתבעים כחוכרים חייבים בתשלום דמי חכירה על פי מערכת ההסכמים בין הצדדים. אין גם מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית, קרי משבע שנים לפני מועד הגשת התביעה ועד מועד הגשת התביעה, לא שילמו הנתבעים דמי חכירה. 2. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים כי אין עליהם חובה לשלם דמי חכירה משום שלא נדרשו לעשות כן על ידי המינהל. קביעתי זו שרירה וקיימת גם אם אקבל טענות הנתבעים כי לא הוכח שהומצאו להם דרישות כלשהם לתשלום דמי החכירה. לפיכך אין לי צורך לקבוע מסמרות במחלוקת עובדתית זו אשר התגלעה בין הצדדים. 3. אכן בעניינו מדובר בחוזה בין הנתבעים, אנשים פרטים, מחד והמינהל מנגד. על מערכת חוזית זו חלה דואליות דינים קרי הן דינים מתחום המשפט הפרטי והן מתחום המינהל הציבורי. עוד נכונה אני להסכים כי רמת החובות המוטלות על המינהל בהתקשרויותיו החוזיות גבוהה מרמת התובעת הנדרשית מאדם פרטי. ראה לעניין זה: ע"א 8729/07 אירונמטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל ואח' פס"ד כב' השופט עמית לו הצטרפו השופטים פרוקציה וג'ובראן מיום 12.11.09 ת"א (חי) 661/60 וינגז'ין נ' מי -מינהל מקרקעי ישראל פס"ד כב' השופטת וסרקריג מיום 6.4.03 4. ואולם גם על המתקשר הפרטי בהסכם חכירה חובות מהם לא יוכל להתחמק ואותם חובתו למלא. כך אפילו שגה המינהל בהתנהלותו חוכר חייב לשלם דמי חכירה. זהו חיובו החוזי והוא אינו מותנה בהמצאת דרישות תשלום. בדומה כפי שידעו הנתבעים להפקיד כספים שלדעתם מגיעים מהם בגין תשלום דמי חכירה בקופת בית המשפט לאחר תחילת ניהול ההליכים בפני היה עליהם לפעול כך ובמועד במועדים הידועים להם על פי הסכם החכירה כמועדים שנקבעו לתשלום דמי חכירה. לעניין זה של חובת חוכר לשלם דמי חכירה גם ללא דרישה ראה: ת"א 11771/04 מי -מינהל מקרקעי ישראל נ' דני ביטון ואח' פס"ד השופטת טאובר מיום 16.9.07 וראה גם: ת.א. (חיפה) 661/60 הנ"ל בסעיף 23 לפסק הדין. בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר אגף המכס והמע"מ פ"ד נ"ב (1) 289. 5. לו רצו הנתבעים לברר גובה חובם, להשיג על דרך חישוב דמי החכירה או לבצע כל פעולה אחרת, היה עליהם לשלם החוב הנתבע מהם במועד או להגיש במועד השגה, ערר או לפנות בכל דרך אחרת למינהל. הימנעות מעשייה מתוך רצון "שלא לעורר דובים מריבצם" כלשון נתבע 1 אינה דרך נכונה וראויה בנסיבות העניין. 6. בוודאי נכונים הדברים במקרה דנן כאשר הנתבעים אינם מכחישים כי היו מודעים לחובתם לשלם דמי חכירה והעדיפו לאמץ מדיניות של "שב ואל תעשה". לעניין זה מצאתי ממש בכל טענת ב"כ המינהל בסיכומיו. 7. קבלת טענות הנתבעים לעניין העדר חבות תשלום משום התנהלות המינהל אשר לא דרש תשלום שנים רבות, תביא להתעשרות הנתבעים על חשבון כלל הציבור ולפגיעה משמעותית ללא צורך בכלל הציבור. לטעמי אין זה ראוי וסביר כי תוצאת אי משלוח דרישת תשלום בתוך תקופת התיישנות תביא לפטור חיובם של חוכרים מתשלום דמי חכירה שנועדו להעשיר קופת כלל הציבור. גם לא הוכח כי אי משלוח דרישת תשלום גרמו להסתמכות הנתבעים על מצב אשר בגינו שונה מצבם לרעה שהרי הנתבעים הודו כי ידעו כל הזמן על חובם לשלם דמי חכירה. עוד אין זה סביר בעיני לטעון כי יש לפרש התנהגות המינהל אשר לא שלח דרישת תשלום כמי שויתר על זכותו לעשות כן. קבלת טענה זו תגרום שוב להעשרת הנתבעים על חשבון הקופה הציבורית של כדין. ראה לעניין זה: ע"א (חי) 661/00 הנ"ל ת"א 11771/04 הנ"ל וראה גם: ע"א 6996/97 חברת א. עבאדה בע"מ נ' רשות הפיתוח פ"ד נג (4) 117. 8. עוד לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעים באשר להעדר נכונות תחשיב המינהל את דמי החכירה. טענת הנתבעים שנסמכה על נ/4 באשר לנכונות תחשיב המינהל אין בהם די. משהודה עורך נ/4, מר גולומב בעדותו בפני כי בנ/4 לא לקח בחשבון הצורך בתשלום מע"מ, יש לקבוע כי מר גולומוב התעלם בתחשיבו מנתון מהותי ונדרש ואין בחישוביו כדי לסתור נכונות טיעוני וחישובי המינהל. עוד יש ממש לעניין זה כי חישובי המינהל לא עורערו. לעניין זה לא נחקר גזבר המינהל ואופן חישובו לא נסתר, אין בכך לפטור אותי מהצורך לדון בתקפות הנתונים ששימשו בסיס לחישובים אלו ובכך אדון להלן. 9. אשר לטענת הנתבעים כי אין לחייבם לשלם דמי חכירה בתוספת הפרשי ריבית והצמדה משום שסעיף 6 ד' לנספח ב' לת/1 המדבר על הצמדה נמחק, בטענה זו אין ממש. ראשית אציין כי הלכה פסוקה היא שהפרשי הצמדה אינם "עונש" המוטל על חייב כי אם מנגנון חוקי השומר על ערך הכסף ואינו מעשיר נושה התובע לצרף לסכום המגיע לו הפרשי הצמדה. בנוסף אציין כי אכן סעיף 6 ד' לנספח ב' לת/1 נמחק ואולם אין במחיקה זו די כדי לפטור הנתבעים מחובת תשלום הפרשי הצמדה. שהרי סעיף 6 ה' קובע במפורש חובת תשלום דמי חכירה מראש לשנה בתוספת הפרשי הצמדה, כאמור בסעיף ד'. במקרה ולא חל בענייננו סעיף ד' כטענת ב"כ הנתבעים יצורפו לדמי החכירה הפרשי הצמדה כחוק לצורך שמירת ערך הכסף, כל פרשנות אחרת תביא את הנתבעים להתעשרות שלא כדין על חשבון הקופה הציבורית ואין לקבלה. 10. כלל פרשנות ידוע הינו כי פרשנות הסכם תעשה על פי בלשונו הברורה של הטקסט ועל פי אומד דעתם של הצדדים. ראה סעיף 12 לפסק הדין כב' השופטת עמית בע"א 8729/07 הנ"ל אין זה סביר כי הצדדים התכוונו לוותר על הצורך לשמור על ערכם של דמי החכירה משנמחק סעיף 6 ד' להסכם נספח ב' לת/1, בוודאי יש ללמוד כי הייתה כוונה לשמר ערך דמי החכירה הדבר משלא נמחק סעיף 6 ה' להסכם אשר שב ומדבר על הצורך להוסיף הפרשי הצמדה לדמי חכירה. הצורך לשמר ערך דמי החכירה סביר בהתחשב בעובדה שמדובר בהתקשרות ארוכת טווח בין הצדדים. תימוכין נוסף לפרשנות זו אני מוצאת כאמור בנספח ה' לת/1 הוא שטר העברת זכות שכירות שעליו חתמו הנתבעים ובו אישרו כי דמי החכירה השנתיים נכון ליום 1.4.90 היו 1,754.04 שקל. ללמדך כי נוספו לדמי החכירה בשטר הנ"ל הפרשי הצמדה ממועד חתימת נספח ב' לת/1 וזאת בהסכמת הצדדים. 11. אשר לטענת הנתבעים כי יש לחשב במקרה דנן את שווי דמי החכירה המגיע על פי דמי חכירה ראויים כאמור בחוות הדעת המומחה ברלינר לא מצאתי ממש בטענה זו. טענה זו סורת האמור במערכת ההסכמים בין הצדדים אשר קבעה מפורשות אופן חישוב דמי החכירה ולפיכך אין מקום לעריכת שומה על פי פרמטרים שונים מאלו שנקבעו בהסכם בין הצדדים. בהתאמה גם אין מקום לטענות בדבר הצורך להפחית דמי חכירה בשל פערים נטענים בין הצדדים בנוגע לגודל השטח המדובר. הרי שני הצדדים לא ביססו קביעתם את שווי דמי החכירה על שטח המקרקעין. 12. עוד מצאתי ממש בכל טענות ב"כ המינהל באשר להעדר תקפות הנחיותיו של המומחה ברלינר בחוות דעתו. שהרי המומחה מודה בחוות דעתו כי לא ראה כלל הסכם חכירה וביסס חוות דעתו על הידוע לו מנכסים קודמים. כך ביסס המומחה חוות דעתו על ההנחה כי במקרה דנן שולמו דמי חכירה ראשונים. אולם במקרה דנן הוכח כי לא שולמו דמי חכירה ראשונים משום שנמחקו סעיפים נדרשים בהסכם נספח ב' לת/1 בדיוק בשל העובדה כי לא שולמו דמי חכירה ראשונים. 13. עוד מצאתי ממש בטענת ב"כ המינהל כי חוות דעת המומחה מבוססת על בחינת דמי שכירות המתקבלים בנכס מסוג זה הנדון בחוות דעת, בתקופה קצרת מועד והמומחה לא בחן לאור נתון זה מצב הנכס לאורך השנים. לאור זאת המומחה אף הודה בעדותו בעמוד 11 כי לו היו מוצגים לו נתונים שונים לעניין זה במיוחד דמי שכירות שנגבו על ידי הנתבעים עבור השימוש בנכס מצדדים שלישים לתקופה ארוכה היה בכך כדי לשנות חוות דעתו. בשל כל אלו אין ביכולתי לקבל טענת הנתבעים כי יש לחשב במקרה דנן דמי חכירה שנתיים כמוצע על ידי המומחה ברלינר. 14. לא מצאתי מקום או צורך לדון בטענות או אפשרויות נוספות העומדות בפני הנתבעים באם רצונם להקטין חיובים בדמי חכירה שנתיים לרבות אפשרות להגיש בקשות מתאימות להקטנת דמי חכירה היה והנכס מכביד. זאת משום שטענות אלו לא הועלו בפני, זאת כנראה משום שהנתבעים העדיפו לנקוט במדיניות שב ואל תעשה בעניינם. ה. סיכום לאור כל האמור לעיל אני מקבלת תביעת המינהל במלואה ומחייבת הנתבעים לשלם למינהל סך של 62,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.1.08 ועד התשלום בפועל. בהתחשב בתוצאת פסק הדיון במיהות הצדדים לפסק דין זה ובהתנהלות המינהל במהלך ניהול ההליכים בפני לעניין בהשתהות במתן תשובות להצעה איני עושה צו נוסף להוצאות.חכירה