קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד ועד הורים בגין הפרת הסכם: כללי בפני תביעה אשר בגדרה עותר התובע לחייב את הנתבעים - חברי ועד הורים של בית הספר התיכון "עתידים" בעיר חולון - לשלם לו פיצוי בגין הפרת הסכם. ההסכם שבו מדובר צורף כנספח א' לכתב התביעה ועניינו הזמנת אירוע לסיום שנת הלימודים שצפוי להתקיים ביום 17.6.2007. התובע טען כי ההסכם נכרת ע"י הנתבע 1, כמיופה כוח של יתר הנתבעים וכמי שהוסמך ע"י ועד ההורים לקשור הסכמים מחייבים ובתוך כך להזמין את האירוע מהתובע. הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ובו הכיר בטענתו של התובע. לדבריו, אמנם הוסמך לפעול "כיו"ר ועד הורים", וחתם על הזמנת האירוע עליה נסמכת התביעה. ואולם הנתבע 1 הדגיש כי פעילותו וחתימתו נעשו בשם הועד ולא בכובעו הפרטי. הנתבעים 2-7, יתר חברי הועד (ובתוכם יו"ר הועד מר פינקלשטיין, הנתבע 2), טענו כי הנתבע 1 מעולם לא הוסמך לפעול בשמם וכי לא ייפו את כוחו להזמין את האירוע מהתובע. לשיטתם, הנתבע 1 חרג מסמכותו ופעל על דעת עצמו. הנתבעים 2-7 ביקשו לדחות את התביעה כנגדם, ובד בבד הוסיפו והגישו הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1 בה הם עותרים לחייב אותו בכל סכום שייפסק כנגדם, היה וייפסק. הנתבע 1, כצד שלישי, הגיש כתב הגנה וטען כי אין בסיס לנסיון של הנתבעים 2-7 להתנער מאחריותם להזמנת האירוע. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבע 1 העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעים 2-7 הוגשו תצהירים כדלקמן: תצהירה של גב' מיכל גלר, מנהלת בית הספר; תצהירו של מר חיים פינקלשטיין, יו"ר ועד ההורים בתקופה הרלוונטית; תצהירה של גב' דליה בכר, חברת ועדת הכספים וגזברית ועד ההורים; תצהירו של מר אריה גולדנברג, חבר ועדת הכספים בועד ההורים; וכן תצהירה של גב' חנה עמיאל, רכזת חברתית בבית הספר התיכון. העדים נחקרו בפני. הצדדים סיכמו בעל פה עם תום שמיעת הראיות. דיון: במסכת היחסים שבין התובע לבין הנתבעים 2-7 -- יש לבחון אם נתבעים אלה יצרו כלפי התובע מצג של הרשאה, המסמיך את הנתבע 1 לפעול בשמם ולחייבם. כידוע, חוק השליחות, התשכ"ה - 1965, קובע כי: "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם" (ס' 3(א) לחוק). הוראת חוק זו מכירה במספר דרכים להקניית שליחות. למרות הצורות השונות, המאחד ביניהם נעוץ תמיד בצורך למצוא אמירה, התנהגות, מצג או פעילות של השולח אשר מהם ניתן להסיק מסקנה של שליחות. שליחות לעולם קשורה בשולח, ואין היא מוקמת בהבל פיו של שלוח או של צד שלישי. ההלכות בענין זה הן ידועות וניתן להפנות למשל לע"א 1286/90 בנה"פ נ' ורד הלבשה ואח' פ"ד מח(5), 799 בעמ' 812; וכן ברע"א 5765/02 אלעל נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' זילברשלג מיום 26.8.2009, בביהמ"ש העליון, ור' סעיף 20 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס. במקרה הנדון כאן, התובע אוחז בידו במסמך החתום על ידי הנתבע 1 בלבד. כך נחזה מתוך המסמך עצמו אשר בו חתם מר יוסי תם כ"חבר ועד". אין מחלוקת כי איש מחברי הועד האחרים לא חתם על המסמך. התובע ציין כי אף לא ראה צורך בהחתמה של חברי ועד נוספים, שכן די לשיטתו בחתימת החבר המייצג. כך אמר בפ' ע' 3 ש' 20-24: "מהניסיון שלי כחבר ועד לפני שנים, לא צריכים להיות נוכחים כל חברי הועד. כשסגרתי אירוע בעבר, זה היה לבד... הייתי בבית הספר, עשיתי סיור, דיברתי עם המנהלת ואמרה שזה לא ענין שלה אלא ועד ההורים כדי לחתום ולסגור אירועים כאלה, לא ראיתי צורך להיפגש עם אנשים נוספים". גם בהמשך הודה כי ההסכם נחתם "ביני לבין יוסי והועד... נשלח גם ליוסי בפקס ואז יוסי בא אלי וחתם על הטופס במשרד שלי" (פ' ע' 5 ש' 9-11). התובע לא טען כי נכח בישיבת ועד כלשהי או כי דיבר עם אחד מחברי הועד האחרים. הוא נשאל: "יש לך מסמך חתום ע"י ועד ההורים"; והשיב: "יוסי תם כנציג ועד ההורים חתם... אני האמנתי ליוסי לכל מה שהוא אמר" (פ' ע' ש' 9-13). הנה כי כן, בפנינו הודאת תובע אשר לפיה הוא נסמך על אמירותיו וחתימתו של הנתבע 1 כשלוח אשר טען כי הוא מייצג את ועד ההורים. כמובן ולפי חוק השליחות וההלכה הפסוקה, השלוח אינו יכול ליצור שליחות. במקרה דנא, התובע הודה כי לא נסמך על כל מצג מטעם חברי הועד האחרים אשר יש בו כדי ללמד על יפוי כוחו של הנתבע 1 לפעול בשמם ובשם הועד. אמנם, התובע העיד כי קיבל את הפרוטוקולים מישיבות הועד לעיונו - ואולם מהלך זה נעשה לאחר ביטול ההפקה וכאשר התברר שהאירוע לא יתקיים. הוא ציין: "את הפרוטוקול קיבלתי לאחר שההפקה לא התקיימה ולא לפני" (פ' ע' 8 ש' 29-30; וכן ר' בהמשך בע' 9 ש' 4-5). התובע הודה שכאשר הנתבע 1 חתם על ההסכם, זה היה מבלי שהתובע עיין בפרוטוקולים כלשהם של ועד ההורים (פ' ע' 9 ש' 6-7). נמצא אם כן כי כאשר התובע סמך על ה"הסכם", הוא פעל מתוך הנחה בלתי בדוקה לפיה הנתבע 1 פועל בשם ועד ההורים. לא היה להנחה זו על מה שתסמוך. לא עמד בפני התובע כל מצג מטעם ועד ההורים המסמיך את הנתבע 1 לפעול בשמם. התובע לא קיבל בקשר לכך יפוי כוח; לא שוחח עם מי מאנשי הועד ולא ביקר בישיבה כלשהי שהתקיימה על ידיהם. למרבה הצער, מתברר כי הנתבע 1 פעל ללא הרשאה בעת שחתם על הזמנת האירוע. (יצוין למען הסדר הטוב, כי הנתבע 1 עוזב בשלב זה את האולם). בענין זה, נשמעו עדויות בהירות, עקביות וסדורות מפי המצהירים מטעם הנתבעים 2-7 -- ועדויות אלה לא נסתרו. גב' גלר, מנהלת בית הספר, ציינה כי לנתבע 1 לא היתה כל זכות חתימה בחשבון הבנק של ועד ההורים (ס' 7 לתצהירה). בסעיף 12 לתצהירה ציינה כי עמדת מועצת התלמידים בקשר עם אירוע סוף השנה שללה אפשרות של אירוע נוסף על פני עצם הפעילות המתוכננת ב"ימית 2000". הגב' גלר הוסיפה והצהירה כי התובע יצר עמה קשר טלפוני סמוך למועד האירוע וכי היא הבהירה לו "באופן חד משמעי כי אין לנו כל ענין בפעילות המוצעת על ידו" (ס' 14 לתצהירה). מתברר, כי בענין אירוע סוף השנה קיימה ועדת הכספים של ועד ההורים שתי ישיבות: ישיבה אחת התקיימה ביום 25.4.2007 (נספח 2 לתצהירה של גב' גלר). בישיבה זו התקבלה החלטת הועד לקיים פעילות של בית הספר בימית 2000 וכדלקמן: "הוחלט על הפעלה של כל בית הספר בימית 2000 ב-17.6.2007 משעה 17:00 אחה"צ ועד הלילה, כולל הפעלות היתוליות בבריכה או מופע מרכזי. המסגרת הכספית למטרה הזאת היא 40,000 ₪". אין חולק כי בישיבה זו לא נדונה הצעתו של התובע ולא אושרה התקשרות עמו. פגישה נוספת של ועדת הכספים התקיימה ביום 4.6.2007 (נספח 3 לתצהירה של גב' גלר). בישיבה זו נכח בין השאר הנתבע 1. בסעיף 14 של פרוטוקול הישיבה נרשם כדלקמן: "הצעתו של יוסי תם לקיום אירוע ראווה תוכל לצאת אל הפועל אם ניתן יהיה לשלב אותה בימית 2000, ובתנאי שנעמוד בסכום שהוקצב לכך מראש - 40,000 ₪ כולל הכל". התובע עצמו לא נכח באותה ישיבה. מסתבר, כי הנתבע 1 העלה את ההצעה להזמין את התובע לקיים אירוע ב"ימית 2000" במסגרת פעילות סוף השנה, ואולם הוא עשה כן ככל הנראה בשולי הישיבה ולקראת סיומה (ר' בהקשר זה עדותו של מר אריה גולדנברג פ' ע' 20 ש' 12-16; עדותה של גב' גלר פ' ע' 23 ש' 24-27 וכן עדותו של מר פינקלשטיין פ' ע' 25 ש' 17-20). כך או אחרת, הצעתו של הנתבע 1 - להזמין פעילות מהתובע - לא אושרה באותה ישיבה, גם לא על תנאי. גב' גלר העידה כי מצאה לנכון להעלות את הדברים על הכתב: "כבר כולנו היינו בעמידה ובכל זאת העליתי זאת על הכתב, שאם יתפתח משהו, נעלה את זה" (פ' ע' 23 ש' 25-26). הדברים נרשמו "למען הסדר הטוב", וכדי לשקף את עצם העלאת הרעיון ע"י הנתבע 1. ואולם אין בפרוטוקול ובסיכום שלו כל אמירה המחייבת את הועד בקשר חוזי כלשהו מול התובע. אין בפרוטוקול כל הסמכה של הנתבע 1 לפעול כלפי התובע ולהזמין ממנו שירות כלשהו. כל אשר נרשם בסעיף 14 הנ"ל מופנה לעתיד כאפשרות אשר "תוכל לצאת אל הפועל". אין לראות בכך משום אישור ההצעה או משום יפוי כוחו של הנתבע 1 לפעול על מנת לחתום על הסכם מחייב. הנתבע 1 היה ער להסתייגויות של חברי הועד בענין ההצעה. הנתבע 1 הודה כי חלק מחברי הועד "גיחכו" מחמת שהסתייגו מתוכן הפעילות המוצעת (המשלבת ככל הנראה אש וזיקוקים); ר' למשל עדותו בפ' ע' 12 ש' 23-24 וכן בע' 16 ש' 30-31. בנוסף להסתייגות מן התוכן, היתה קיימת הגבלת תקציב - כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברור בשני הפרוטוקולים שהוזכרו לעיל. בעקבות דברים אלה, הנתבע 1 פנה אל התובע וביקש ממנו לעדכן את הצעת המחיר המקורית שקיבל ממנו - בסך של 29,000 ₪ (ר' ת/2), וקיבל ממנו הצעה מעודכנת בסכום נמוך יותר, בסך של 21,500 ₪ (ת/1; ר' עדותו בע' 17 ש' 29 עד ע' 18 ש' 1). ואולם הצעה זו - ת/1 - אשר נחתמה ע"י הנתבע 1, מעולם לא הונחה לדיון חוזר בפני ועדת הכספים, ולא באה עליה כל הסכמה. הנתבע 1 אישר את הדברים: "ש. למה לא הבאת את ההצעה המתוקנת לדיון בועדת הכספים/בועד ההורים? ת. אם אני זוכר נכון יחסית או שחיים היה בחו"ל ולא ניתן היה לקיים ישיבה... ש. האם עשית סבב שיחות טלפוניות בין חברי הועד כדי לקבל אישור טלפוני לחתימה על ההצעה. ת. לא. לא עשיתי סבב" (פ' ע' 18 ש' 8-13). הנתבע 1 נשאל כיצד וידא שההצעה המעודכנת מטעם התובע עומדת בגבולות התקציב שקבע ועד ההורים, והשיב כי ערך תחשיב בעצמו בענין זה, ללא כל היעזרות בגזברית הועד או במי מחברי הועד. לדבריו, חישב מה תהא עלות הכניסה הצפויה לכל התלמידים, 750 במספר לערך, וכפל זאת במכפלת מחיר הכניסה, וקיבל "סדר גודל של 16,000-18,000 ₪ ולא תהיה בעיה" (פ' ע' 18 ש' 19-25). ואולם, איש מהועד לא הסמיך את הנתבע 1 לערוך את תחשיב ההוצאות בכוחות עצמו. יוסף כי הנתבע 1 בחר למסור לתובע שיק אישי לצרכי ביטחון, להבדיל משיק של הועד (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 19-23). יש לתמוה על מהלך זה החורג מהמקובל. מקום בו שלוח פועל בשמו של שולח, יש לצפות כי המימון לפעילותו יבוא מהשולח. השיק האישי מרמז על מוטיבציה אישית של הנתבע 1 בהתקיימות האירוע, מבלי שדאג לפעול במסלול הנדרש על מנת לאשר את הדברים מראש אצל הגורם המוסמך. המסקנה היא כדלקמן: הנתבע 1 פעל ללא כל הרשאה מאת ועד ההורים בעת שחתם על הסכם עם התובע. פעילותו מול התובע אינה מחייבת את ועד ההורים או את מי מהנתבעים, שכן התובע פעל בענין זה בהסתמכו על מצגי הנתבע 1 לבדם, מבלי שנלווה לכך כל מצג מחייב מטעם ועד ההורים עצמו. התוצאה היא שיש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2-7. ממילא הודעת צד ג' מתייתרת והיא נדחית גם כן. התובע ישלם לנתבעים 2-7 הוצאותיהם בהליך זה בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. איני עושה צו להוצאות במסגרת הודעת צד שלישי, וזאת משום שהצד השלישי איננו אלא הנתבע 1 אשר ממילא נדרש להתגונן כנגד התביעה דנא. אשר למערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבע 1 -- הנתבע 1 חתם על הסכם עם התובע להזמנת אירוע. האירוע בסופו של יום לא התקיים. התובע הגיע אל השטח (למתחם ימית 2000) ביום האירוע, 17.6.2007, אך סולק מן המקום ולא הותר לו להיכנס ולבצע את פעילותו (ר' סעיפים 10-11 לתצהירו). התובע נאלץ לחזור כלעומת שבא וכן לבטל הזמנות שהזמין מספקים שונים (ר' סעיף 9 לתצהירו שם טען: "במהלך כל השבועיים לפני האירוע סגרתי את הפרטים עם הספקים ובמקביל הייתי בקשר עם הנהלת ימית 2000 כדי לסגור קצוות ולבצע עמם תיאומים לצורך האירוע"). התובע עתר לחייב את הנתבע 1 לשלם לו פיצוי בגין נזקיו: סך של 21,500 ₪ בגין ביטול המופע; סך של 25,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין; וסך של 5,000 ₪ בגין עוגמת הנפש (ס' 21-23 לכתב התביעה). עיון בתצהירו של התובע מלמד כי אין בו כל התייחסות לנושא הנזק. התובע נשאל על נזקיו בחקירתו, והודה כי לא שילם בסופו של יום לצדדים שלישיים, למעט תשלום מסוים בסך של כ-5,000 ₪ אשר שולם ל"מלוקו ברזיל" -- וגם בענין זה לא הוצגו חשבונית או קבלה (ר' עדותו בפ' ע' 7 ש' 22-23 וכן 27-28). יוער כי התובע אף לא היה בטוח בקשר לתשלום זה. התובע ציין כי נאלץ לבצע "עסקאות ברטר" עם ספקיו כנגד ביטול ההזמנה מהם, ואולם לא הציג בקשר לכך כל אסמכתאות (פ' ע' 8 ש' 1-2). דומה כי התובע נכשל מלהוכיח נזק של חסרון כיס בפועל בדמות הוצאות ששילם לצדדים שלישיים. יחד עם זאת, יש לקבל כי לתובע נגרמה עוגמת נפש בלתי מבוטלת עם ביטול האירוע "ברגע האחרון" וכאשר הגיע למקום מלווה בציוד ובאנשים. אמנם, לא הוכיח פגיעה ממשית במוניטין. יחד עם זאת, עדותו לפיה התייצב בשטח יחד עם ספקיו - לא נסתרה (ס' 10 לתצהירו). אין ספק כי ביטול בדרך זו יש בו כדי לביישו כלפי צדדים שלישיים. ויותר מכך: יש בכך גם כדי למנוע מהתובע אפשרות לפעול בדרך אלטרנטיבית וליתן את שירותיו במקום אחר. התובע נקשר בהסכם - וציפייתו היתה לקבל את ערך ההסכם. כבסיס לפסיקת הפיצוי לטובת התובע יש ליטול את סכום החוזה בסך של 21,500 ₪ אשר התובע ציפה לקבל לפי ההסכם. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי נחסכו ממנו ההוצאות שהיה מוציא כתשלום לטובת צדדים שלישיים וזאת מחמת שהאירוע לא מומש. זאת ועוד: אני מוצאת לגרוע מנזקו של התובע את אשמו התורם. האשם התורם נעוץ בכך שהסתמך על הנתבע 1 לבדו, מבלי לעיין בכל יפוי כוח כתוב ומבלי לשוחח עם יו"ר הועד או לבקש להציג הצעתו בפני ישיבת ועד ההורים. התובע יכול היה להקטין את נזקו לו פעל כהלכה, ודרש להיפגש עם חברי הועד באחת מהישיבות, על מנת להציג את הצעתו. התובע לא עשה כן ובכך תרם לתקלה שנגרמה. בהתחשב במידת מחדלו של התובע ובמידת אשמו של הנתבע 1; בהתחשב בסוגיית חסרון הכיס כפי שנסקרה לעיל, ובמידת עוגמת הנפש המוערכת, ועל דרך של הערכה, אני מטילה על הנתבע 1 לשלם לתובע פיצוי בסך של 10,000 ₪ ובנוסף ישא בהוצאותיו (אגרה) וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הפרת חוזהחוזה