האם עורך דין צריך לשלם חוב של הלקוח שלו ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד עורך דין בגין חוב של לקוחו: עיסוקו של התובע הוא בביצוע פעולות הוצאה לפועל של צווים הניתנים על-ידי ראשי הוצאה לפועל. הנתבעת, עורכת-דין ייצגה זוכה בתיק הוצאה לפועל, הזמינה מהתובע ביצוע צו פינוי במקרקעין המצויים בהרצליה. צו הפינוי בוצע, אולם שכר טרחתו של התובע, שעליו הוסכם בין הצדדים לא שולם. מכאן תביעתו של התובע שהנתבעת תשלם את שכר הטרחה בסך 15,939 ₪ (כולל מע"מ). השאלה הטעונה הכרעה היא, אם אמנם על עורכת הדין לשאת בתשלום שכר טרחתו של התובע, כטענת התובע, או שמא הזוכה הוא זה שחייב לשלמו, ובכל מקרה, לא עורכת הדין היא זו שעליה לשאת בתשלום. מטעם הצדדים הוגשו תצהירים בצירוף נספחים, ובדיון שהתקיים ביום 22.4.2010 הוסכם כי הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב על סמך המסמכים המצויים בתיק, ללא חקירת המצהירים על תצהיריהם. סיכומי התובע הוגשו ביום 23.5.2010 וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 6.6.2010. א. עיקר העובדות הצריכות לעניין 2. משרד בא-כוחה של הנתבעת, עו"ד גד ויסקינד, ייצג את הצד השלישי, שהוא הזוכה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 03-17884-007, בין השאר בכל הקשור בפינויו של נכס בבעלותו של הצד השלישי בהרצליה. לשם ביצוע פעולות הפינוי, יצרה הנתבעת קשר עם התובע, אשר העביר אל הנתבעת הצעת מחיר. משאושרה הצעת המחיר על-ידי הצד השלישי והוסכם על שכר טרחתו של התובע, ביצע התובע את הפינוי ביום 22.7.2007 בסיועה של המשטרה. מהנספחים אשר צורפו לתצהירה של הנתבעת, אשר אל הרלוונטיים שבהם נתייחס בהמשך, עולה שהצד השלישי אכן אישר את הצעת המחיר ששלח התובע למשרדה של הנתבעת. בנוסף לכך, אין מחלוקת שהצד השלישי נכח במקום ביצוע הפינוי, בעת שבוצע. 3. הנתבעת הגישה הודעה לצד השלישי, ובשל מגוריו בארצות הברית, ניתן לה היתר המצאה מחוץ לישראל (ראו החלטות כבוד השופט מוריס בן-עטר מיום 12.5.2009 ומיום 25.5.2009). משבוצעה המצאה כדין, ולא הוגש כתב הגנה מטעם הצד השלישי, ניתן נגדו ביום 17.12.2009 פסק-דין בהיעדר הגנה (על-ידי כבוד השופט בן-עטר), שלפיו חוייב בתשלום הסכום הנתבע בתובענה הנדונה ובתשלומים נוספים, כמפורט שם. לבקשת הנתבעת, אף ניתנו עיקול זמני על נכס של הצד השלישי (ביום 16.3.2010) וצו כינוס נכסים ביום 22.4.2010, ובא-כוחה של הנתבעת מונה להיות כונס הנכסים. ב. שאלת חיובו של עורך דין בתשלום שכר טרחתו של נותן שירות ללקוחו 4. שאלת חיובו של עורך דין לשאת בתשלום שכר טרחתו של נותן שירותים ללקוחו, במקום שבו הלקוח אינו משלם את שכר הטרחה, אינו יכול לשלם, או שלא ניתן לאתרו, נדונה בהרחבה בפסק-דינו של כבוד השופט יצחק עמית בבר"ע (מחוזי חיפה) 776/06 דורון רז נ' אילן פרוינד (20.11.2008). בפסק-דין זה נדונה שאלה זו ביחס לתשלום שכר טרחתו של מומחה מטעם בית המשפט שנקבע בהחלטת בית המשפט, אשר לא שולם על-ידי התובעת, חברה שהפכה לחדלת פירעון. פסק-דין זה עוסק בעיקר בשאלת חבותו של עורך הדין לשלם את שכר טרחתו של מומחה מטעם בית המשפט. אולם נראה כי את העקרונות שנקבעו ביחס למומחה מטעם בית המשפט, ניתן ליישם גם ביחס לכל נותן שירות לעורך דין עבור לקוחו, ואף ביחס למומחה ששכרו לא נקבע בהחלטה שיפוטית. 5. תחילה עמד כבוד השופט עמית על כך שנושא שכר טרחתו של מומחה הוסדר בתקנה 131 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר לפיה בית המשפט רשאי לקצוב את שכרו של המומחה ולקבוע את הסדרי התשלום. בכך להבטיח שכר ראוי למומחה וכן להבטיח שהשכר אמנם ישולם. תקנה זו אף קובעת סנקציה שתוטל על בעל-דין אם לא ישלם את שכר טרחתו של המומחה. אולם ישנם מקרים, שחרף הנקיטה בסנקציה שנקבעה (מחיקת כתב טענות), אין בכך כדי להועיל למומחה, אם כבר הכין את חוות-דעתו. זה היה המקרה שנדון בעניין דורון רז. כפי שנקבע שם, ככלל, אין יריבות ישירה בין עורך הדין לבין המומחה בעניין שכר טרחתו של מומחה, וכי החובה לשאת בשכרו מוטלת במישרין על בעלי הדין ונובעת מהחלטת בית המשפט המטילה עליהם את התשלום. לפיכך, כל עוד לא חרג עורך הדין משליחותו, המומחה אינו יכול לראות את עורך הדין כבעל דברו (השוו: סעיף 6 בחוק השליחות, התשכ"ה-1965). כך גם אין חולק ששכרו של המומחה הוא חלק מהוצאות המשפט, המוטלות על בעל הדין (דורון רז, פסקה 15). יחד עם זאת, לא נשללה בפסיקה האפשרות שתוטל על עורך דין אחריות כלפי צד שלישי, שאינו לקוחו. כך למשל, במקום שבו הפר עורך הדין כלפי אותו צד שלישי את חובת הזהירות או במקום שהציג לו מצג מטעה, אשר יכול לבסס את אחריותו, יהיה עורך הדין אחראי כלפיו (דורון עד, פסקה 16 ופסקי הדין הנזכרים שם. ראו במיוחד את ע"א 2625/02 עו"ד סילביו נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385 (2004)). 6. לאחר דיון מפורט במעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ושאלת האחריות שחב עורך הדין כלפיו, מגיע בית המשפט בעניין דורון רז למסקנה שככלל, אין להטיל חובה על עורך הדין להבטיח מראש את שכר טרחתו של המומחה. כך גם אין לקבוע שאם לא עשה כן, יישא אישית בשכרו של המומחה (שם, פסקה 17). למרות זאת, הוכרה אחריותו האתית של עורך הדין, ששכרו של נותן שירות ללקוחו ישולם, אם השירות הוזמן על-ידי עורך הדין. כאמור שם, בעבר נקבע בכלל 29 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 כי "עורך דין המזמין שירות למען לקוחו, יהא אחראי כלפי נותן השירות לסילוק שכרו והוצאותיו, אלא אם התנה עם נותן השירות במפורש אחרת". כלל זה בוטל החל מיום 19.5.1999 על-ידי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין, אך חרף זאת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין אימצה את עמדתו של ד"ר גבריאל קלינג בספרו "אתיקה בעריכת דין" (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2001 בעמ' 99), כי כאמור, חלה על עורך הדין חובה אתית לסילוק שכרו של נותן השירות (ראו עוד דורון רז, שם). 7. בית המשפט הוסיף וקבע שאכן, "הכלל הוא, שאין להטיל חובה על עורך הדין להבטיח מראש את שכר טרחתו של המומחה, ואין לקבוע שאם לא עשה כן, יישא אישית בשכרו של המומחה". כך מן הטעם ש"הטלת מלוא הסיכון לאי תשלום שכר טרחת המומחה על עורך הדין, מקום בו עורך הדין לא יצר את הסיכון במעשה או במחדל אינה מוצדקת" (דורון רז, פסקה 18). למרות זאת, הוסיף בית המשפט וקבע, "כי יתכנו מקרים חריגים, בהם ייקבע שעורך הדין הפר את חובת הזהירות כלפי מומחה מטעם בית המשפט או שנהג כלפיו תוך מצג שווא רשלני, תרמית והטעיה, או תוך הפרה של חובות אתיות". לפיכך, יש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה. בעניין דורון רז נקבע שאכן היו נסיבות חריגות. בא-כוח הנתבע התריע שהתובעת, אשר לא שילמה את שכר טרחתו של המומחה, נתונה בקשיים כלכליים, וספק אם תוכל לסלק את התשלום. בא-כוחה של החברה התובעת נדרש להגיב לכך, אך מסר מידע שגוי שעל בסיסו מונה המומחה, נקבע שכרו, וכן נקבע שבשלב ראשון ישולם באופן שווה על-ידי שני הצדדים. לפיכך, ומאחר ששאלת יכולת פירעון התשלום על-ידי התובעת נדון ונמסר מידע שגוי על-ידי בא-כוחה של התובעת, קבע בית המשפט כי היה מקום לחיובו של בא-כוחה, לשאת באופן אישי בתשלום שכר טרחתו של המומחה, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט. הגם שבענייננו אין מדובר בשכר טרחה של מומחה שנקבע בהחלטה שיפוטית ושלגביו ישנו הסדר חקיקתי, כפי שהיה בעניין דורון רז, נראה כי המבחן המרכזי שאותו יש לבחון זהה, והוא מה הוצג על-ידי עורך הדין לנותן השירות באשר לזהות הגורם שישלם את שכר טרחתו. ג. דיון 8. מתצהירה של הנתבעת, כמו גם מהמסמכים שצורפו לתצהירה עולה, כי אמנם הפנייה אל התובע לבצע את פינוי המקרקעין בהתאם לצו ראש ההוצאה לפועל, נעשתה על-ידי הנתבעת. כך גם הצעת המחיר ששלח התובע, נשלחה אל הנתבעת. אולם מעבר לכך, ניכר בבירור שלא זו בלבד שבשום שלב לא יצרה הנתבעת מצג שלפיו ההתקשרות היא לכאורה עימה, וכי היא זו שתישא בתשלום שכר טרחתו של התובע, אלא שהמצג שהוצג לתובע היה הפוך. מהמסמכים שצורפו לתצהירה של הנתבעת עולה בבירור שהלקוח של הנתבעת, הצד השלישי, הוא זה שעבורו נשכרו שירותיו של התובע, הוא זה שאמור היה לאשר את גובה שכר טרחתו של התובע כפי שהוסכם, וכי הוא זה שיישא בתשלומו. הלקוח היה מעורב בביצוע ההוצאה לפועל, בכך שנכח במקום, והנתבעת אף הראתה כי אמנם פנתה אל הלקוח ואל נציגו בארץ כדי שישלמו את חובם לתובע. כך למשל, במכתב ששלחה הנתבעת לתובע ביום 19.6.2007 (נספח 1 לתצהיר הנתבעת), כתבה היא במפורש דברים אלו "אודה על שליחת חשבון בדבר עלות הפינוי, המוערכת על ידיך, לצורך העברתו למרשי. יצוין, כי מרשי צפוי להגיע למשרדנו מחר ולפיכך אודה על קבלת חשבון כאמור עוד קודם לכן". בכך הובהר לתובע, שהחשבון יועבר ללקוח, ומכאן שהוא זה אשר יישא בתשלום. בנוסף לכך, בחילופי המכתבים שנועדו לאשר את הצעת המחיר בעניין פינוי הנכס של הצד השלישי, שאותו שלח התובע לנתבעת, חתמה הנתבעת כ"באת-כוחו של הזוכה". כך שלא יכול היה להיות מקום לספק שמדובר בשירות עבור הלקוח (נספח 13 לתצהיר הנתבעת - הצעת המחיר מיום 19.6.2007, ואישורה של הנתבעת מיום 16.7.2007). עובדה אשר נתמכת גם בהתכתבויות שעניינן דרישותיה של הנתבעת, המופנות אל הצד השלישי ואל נציגו בארץ, כדי שישלם את שכר טרחתו של התובע (ראו למשל, נספחים 4, 5, 6, 7 לתצהירה של הנתבעת). לעובדה שמדובר בהצעת מחיר המתייחסת לשירות מוגדר, בעניין מסויים ועבור לקוח מסויים ישנה חשיבות לעניין השאלה איזה מצג הוצג לתובע. מכל אלו עולה בבירור שהנתבעת הבהירה לתובע כי השירות מוזמן דווקא עבור לקוח מסויים, וכי התובע אף ידע, שאותו לקוח צריך לאשר את שכר הטרחה שאותו דרש התובע. זאת בשונה ממצב שבו הנתבעת הייתה מזמינה שירות עבורה או עבור משרד עורכי הדין שבו היא עובדת. מצב שכזה עשוי להיות במקום שבו משרד עורכי דין עובד בקביעות עם נותן שירותים מסויים ומשלם את שכרו באופן כוללני. כך למשל, עבודה עם חברת שליחויות, קבלני שירותים אחרים שמשרדי עורכי דין נזקקים להם בתדירות גבוהה, או אולי אפילו קבלני הוצאה לפועל, שעובדים עם משרד עורכי-דין בקביעות, ויכול ששכרם משולם באופן כוללני ואינו נקבע באופן פרטני עבור כל לקוח בנפרד. במקרים מעין אלו, עשוי להיווצר מצב שמספק השירות אינו יודע, ואף לא יכול לדעת עבור מי מבין לקוחותיו של עורך הדין נתן את השירות. מצב אחר, שבו עשוי עורך הדין להידרש לשאת באופן אישי בתשלום שכר טרחתו של נותן השירות, הוא אם הוכח שהשירות לא הוזמן על דעת הלקוח, וכי הלקוח לא אישר את הזמנת השירות, או שאף לא נדרש על-ידי עורך הדין לשלם עבורו. 9. בת"ק (ירושלים) בצלאלי נ' עו"ד תוסיה כהן אריה ואח' (28.10.2007), שהוזכר בסיכומי התובע, נדונה גם כן השאלה אם על עורך הדין לשאת בשכר טרחתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. כבוד השופטת עירית כהן קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבע, עורך הדין, לשאת באופן אישי בתשלום שכר טרחת המומחה, תוך הסתמכותה על פסק-דין דורון רז. למסקנה זו הגיעה לאחר שקבעה, שהנתבע לא הבהיר לתובע שעליו לגבות את שכרו ישירות מלקוחו, חרף ידיעתו שאותו לקוח "בעייתי", ואף לא הבהיר שאינו אחראי לתשלום. בנוסף לכך, הנתבע אמר לתובע שאם הלקוח לא ישלם את שכר טרחת המומחה, ישלם הוא למומחה את שכרו. בכך יצר עורך הדין מצג, כי הוא זה שאחראי לתשלום שכר הטרחה. מצג שכזה, כאמור, לא הוכח במקרה הנדון. שאלה דומה עלתה גם בתא"מ (שלום, ת"א) 19242/08 משה גרניט נ' עו"ד שבולת רנה ואח' (15.2.2010). כבוד השופט מנחם קליין קבע שיש לחייב את הנתבעת, עורכת-דין, בתשלום שכר טרחתו של המומחה, התובע, לאחר שקבע שהיה על הנתבעת באותו עניין להבהיר למומחה שעליו לגבות את שכר טרחתו במישרין מהלקוח. עוד קבע בית המשפט, שבאותו מקרה, לא הוזמנה חוות הדעת של המומחה מהלקוח, וגם לאחר שהתקבלה דרישת התשלום של המומחה, היא לא הועברה על-ידי הנתבעת אל הלקוח תוך דרישה שישלם את שכר טרחתו של המומחה. בענייננו, אמנם גם לא הובהר לתובע כי עליו לדרוש את שכרו מהלקוח (הצד השלישי), אך הובהר לו שהלקוח הוא זה שהזמין את השירות מהתובע, הוא זה שאמור לאשר את גובה שכר הטרחה, ומכאן שגם הוא זה שצריך לשאת בתשלום. 10. לבסוף יוער כי מהטעמים שעליהם עמד בית המשפט בעניין דורון רז, אכן הכלל צריך להיות שאין להטיל חובה על עורך הדין להבטיח מראש את שכר טרחתו של מי שנותן שירות עבור לקוחו. גם אין לקבוע שאם לא עשה כן, יישא אישית בשכרו של נותן השירות. הטלת מלוא הסיכון לאי תשלום שכר טרחת נותן השירות על עורך הדין, במקום שבו עורך הדין לא יצר את הסיכון במעשה או במחדל, או במצג שהטעה את נותן השירות, אינה מוצדקת. זאת כאמור, למעט באותם מקרים חריגים, שבהם נותן השירות הוטעה, בכך שהוצג לו מצג מטעה בעניין תשלום שכרו, או במקרים חריגים יותר, שבהם הוכח מעשה תרמית כלפי נותן השירות או הטעייתו. במקרה הנדון אין לומר שהתקיים אחד מאותם חריגים. להפך, התובע ידע עבור מי השירות שנדרש לבצע, וכי על אותו לקוח לאשר את שכרו. כך גם ידע שמדובר בלקוח שאינו תושב ישראל, כך שעשוי להתעורר קושי בגביית שכרו. בנסיבות אלו, ובייחוד במקום שמדובר באיש מקצוע מנוסה, העוסק בהוצאה לפועל של צווי הוצאה לפועל, ראוי היה שיבטיח את שכרו. משלא עשה כן, אין מקום לחייב את הנתבעת, אשר רק הייתה שלוחתו של הלקוח (הצד השלישי), בתשלום שכרו של התובע. ד. סיכום 11. לאור המסקנה שאליה הגעתי, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט בסך 3,000 ₪. 12. ככלל, כל עוד לא ניתן פסק-דין בין התובע לנתבעת, אין מקום למתן פסק-דין בהיעדר הגנה לחובת הצד השלישי. שכן פסק-דין זה, אינו יכול לעמוד אם הנתבעת אינה נמצאת חייבת בתשלום הסכום הנתבע בתביעה העיקרית. במקרה הנדון, ההודעה לצד השלישי התייחסה גם לנזקים שמעבר לאלו שבהם נתבעה התובעת. לפיכך פסק הדין שניתן בהודעה לצד השלישי יועמד רק על הסכום שנקבע בו, למעט הסכום הנתבע בתביעה העיקרית. תביעה נגד עורך דיןחובלקוחותעורך דין