תביעה נגד רשות הנמלים בגין נזק לספינה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד רשות הנמלים בגין נזק לספינה:

מבוא

1. עניין לנו בתביעת נזיקין שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בשל נזקים שנגרמו לטענתה לספינה שהפעילה ואשר עגנה בנמל אילת בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

2. הספינה נשוא הדיון בפניי רשומה במרשם כלי השייט של פנמה ונושאת דגל פנמי וקרויה "מונטנה" (להלן: "הספינה" או "מונטנה"). התובעת הייתה המפעילה של הספינה ששימשה כספינת משחקי מזל והימורים. הספינה עגנה בנמל אילת והייתה יוצאת מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל עם נוסעים ושבה לנמל זה.

3. הנתבעת (להלן גם: "רשות הנמלים") הייתה המפעילה והמנהלת של נמל אילת (להלן: "הנמל").

4. המונטנה קיבלה שירותים מהנמל בתשלום.

5. ביום 25.3.03 נתבקשה הספינה לצאת מן הנמל בשל סערה דרומית שאירעה באותו מועד. לטענת התובעת היא לא רצתה להוציא את המונטנה שכן היה לה נזק בירכתיים מפגיעה קודמת שהתרחשה מספר ימים לפני כן.

6. בסופו של יום בעקבות הוראה של רב חובל הנמל, כי על ספינות לצאת את הנמל, יצאה הספינה לים ונגרם לה נזק.

7. התביעה שבפניי היא לנזקים שנגרמו לספינה שלא שוקמה עד היום. הספינה לא הייתה מבוטחת במועדים הרלוונטיים לתביעה.

8. מטעם התובעת העידו מר יצחק דיין מנהל התובעת; מר גל גרשון ששימש קצין סיפון באוניות של התובעת וכן הוגשו חוות דעת לעניין גובה הנזק של מהנדס אלהרר ז"ל ושל מהנדס יצחק תלמור שאף נחקר.

9. מטעם הנתבעת העידו מהנדס ד"ר דן לבנה; מר גיא גיל רון, רב חובל נמל אילת; מר אשר מלכה ששימש ראש צוות עגינה בנמל; מר גבריאל מרקו ומר דוד אטיאס ששימשו הגאים בנמל והשמאי שחר פודולי.

השאלות השנויות במחלוקת

10. שאלת היריבות היינו, האם קמה לתובעת זכות התביעה משאינה בעלת הספינה הרשומה;

11. אחריות רשות הנמלים לפגיעה;

12. הוכחת גובה הנזק;

טענת העדר היריבות

13. הנתבעת טענה למן תחילת ההליך כי לתובעת אין זכות תביעה מאחר ואינה הבעלים של הספינה. היא מפנה לתעודת הרישום של הספינה ממנה עולה כי הבעלים של הספינה הינה חברה בשם:
(LLC) Limited Celltic International Investments.

14. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת לא הצביעה על כל מסמך ממנו ניתן ללמוד שניתן לה יפויי כוח מאת הבעלים לתבוע את הנזקים ו/או המחאת זכות כאמור. מעמדה של התובעת היה של סוכן אוניה זאת ותו לא.

15. התובעת טוענת מנגד כי הינה מיופת כוח של החברה הפנמית שהיא בעלת הספינה והדבר עולה מתוך פרוטוקול מיום 15.9.98 (נספח ב' לתצהירו המשלים של מר דיין). לטענתה פרוטוקול זה נעשה לאור בקשה של הנתבעת והיה הבסיס והמסד ליחסים בין התובעת לנתבעת.

16. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת מושתקת מלטעון להעדר יריבות שכן במשך 9 שנים אפשרה את פעילות מונטנה בנמל וקיבלה מהתובעת כספים רבים בגין שירותי עגינה ואחזקה ולא טענה כי לתובעת אין מעמד חוקי בספינה.

17. מר דיין בתצהירו המשלים מציין "כי החברה הפנמית הוקמה לצורך רישום המחאת הזכויות לתובעת ומאותו רגע ירדה מעל במת ההיסטוריה לעולמים." (סעיף 15 לתצהיר המשלים). הוא מוסיף ומצהיר כי התובעת היא הבעלים של כל הציוד המחובר לספינה והקשור לאחזקתו ואילו החברה הפנמית היא הבעלים של כלי השייט. וכן: "על פי ייעוץ שקבלתי, משטובעה הספינה על ידי הנתבעת, נרצחה אישיותה המשפטית והיא נחה על קרקעית הים." (סעיף 20 לתצהיר הנ"ל). בחקירתו הנגדית בעניין זה הבהיר מר דיין כי הפלטפורמה שעליה היה מורכב ציוד הקזינו הייתה באחריות ובבעלות החברה הפנמית ואילו השולחנות והסלוטים ובתי הקפה שעל הספינה היו שייכים לתובעת (ראה דבריו בעמ' 72 לפרוטוקול).

18. בחקירתו הנגדית נשאל מר דיין מי רכש את הספינה כאשר הוא נקט בלשון "קניתי" והוא משיב :
"ת:דנה ספנות רכשה את האוניה. היא הציגה את המסמכים לנמל שהיא בעלת הספינה.
ש:דנה ספנות היא בעלת הספינה?
ת:או מייצגת את הבעלים של הספינה.
ש:שניה, מייצגת או בעלת הספינה?
ת:בעלת ומייצגת ואחראית לכל התובעים ולכן הרכוש של הספינה."
ובהמשך:
ש:אתה יודע מה זה בעלות ומה זה מייצג?
ת:נכון, אני.
ש:מי היה הבעלים?
ת:איציק היה לצורך העניין." (ראה עמ' 51 לפרוטוקול)

19. במהלך החקירה מאשר מר דיין כי הבעלים הרשום של הספינה הינה חברת סלטיק והיא חברה פנמית. התובעת הייתה סוכן האוניה בארץ והיא חכרה את האוניה. אך חרף האמור בתצהירו והנוגע לאותו נפסח ב' שכונה על ידו פרוטוקול, הוא טוען כי אינו יודע לקרוא את המסמך (ראה דבריו בעמ' 55 לפרוטוקול). בהמשך הוא מנסה להסביר את המשמעות של אותו מסמך שעל פיו לטענתו קמה עליו החובה להפעיל את האוניה. לשיטתו על פי אותו מסמך הוא גם יכול היה למכור את הספינה.

20. מר דיין הצביע גם על נספח 22 למוצגי הנתבעת כמסמך שמלמד על מעמדה של התובעת. מדובר במסמך המופנה אל רשות הנמלים ובו מצהירים יצחק דיין ושולה דיין כי: "הנני משמש כסוכן (שלוח) של בעל כלי השיט המתואר ושל מפעילו והנני אחראי כלפיכם אישית ובאחריות בלתי חוזרת לכל פעולה ו/או הצהרה ו/או תשלומים ו/או אגרות ו/או הוצאות מכל מין וסוג בכל הנוגע לכלי השיט ו/או לבעליו ו/או למפעיליו." בהמשך המסמך ישנן הצהרות נוספות שמהן עולה כי המצהירים הם גורם שונה מהבעלים של כלי השיט. ראה למשל סעיף 3 לאותו מסמך.

21. בהמשך החקירה טען מר דיין כי ישנו מסמך נוסף שניתן לבקשת הנמל וגם הוא מלמד על היותו הוא או התובעת בעלי האוניה. אלא שמסמך כזה לא הוצג.

22. מר דיין נדרש להתייחס גם למסמכים נוספים שנחתמו על ידי מי שעונה לשם חיים גולן. מר דיין טען כי לא ראה מעודו את המסמכים (נספחים 23 למוצגי נתבעת) וכי מר גולן כבר שנים רבות אינו מצוי בארץ והוא לא יכול להסביר הכיצד חתם אותו גולן על המסמכים. הוא כלל לא זכר אם בתקופה הרלוונטית הוא ניהל את הספינה (ראה דבריו בעמ' 63-65 לפרוטוקול). תשובות דומות נתנו גם ביחס למסמכים שנחתמו על ידי יורם צדיק לרבות הסכם סוכנות עם הנמל. על אותו מסמך נספח 24 למוצגי הנתבעת חתום הן יורם צדיק והן מר דיין בעצמו. הם חתומים בשם דנה ספנות ימית 2001 בע"מ.

23. מר דיין הבהיר כי הקמת דנה ספנות ימית 2001 בע"מ נעשתה לצרכי מיסוי בלבד והיא בעצם חברה נכדה לתובעת. מבחינתו מדובר באותו בעלים.

דיון

24. לא בכדי הבאתי בהרחבה מדבריו של מר דיין. עדותו לא הייתה קוהרנטית לגבי דברים רבים שכבעלים של התובעת ו/או החברה הנכדה (כפי שכינה את החברה החדשה ששימשה כסוכן אוניה רשום בנמל של המונטנה), היה עליו לדעת. הוא כלל לא זכר מי היה מנהל הספינה בזמנים השונים ובאילו תקופות אם בכלל הושכרה הספינה לגורמים שלישיים. הוא כלל לא הבחין בינו לבין התובעת לבין החברה הפנמית שרשומה כבעלים של הספינה.

25. לא הוצג כל מסמך שיש בו כדי ללמד על יפויי כוח מחברת סלטיק הפנמית, לתובעת ואף לא כל מסמך שילמד על זכויות בעלות של התובעת בספינה. כל שנטען היה שהציוד שעל הספינה היה שייך לתובעת להבדיל משלד עצמו שגם לשיטתו של מר דיין מצוי בבעלות החברה הפנמית. גם על הציוד לא באה כל תמיכה במסמכים שהציוד אכן נרכש על ידי התובעת עצמה.

26. באותו נספח 22 שעליו סמך מר דיין שמהווה אסמכתא לזכויות הבעלות של התובעת במונטנה, אין לקרוא את שלא מצוי בו. כל שאומר אותו מסמך הוא שדנה ספנות משמשת כסוכן (שלוח) של בעל כלי השיט. אין באותו מסמך כדי ליפות את כוחה של התובעת לתבוע נזקיה מהנמל ככל שאלה יתרחשו.

27. הוא הדין בנספח ב' לתצהירו המשלים של מר דיין. מסמך זה אינו מהווה אסמכתה להמחאת זכויות אלא מסמך שממנה את התובעת לפעול בשמה של בעלת הספינה ביחס ליישום קוד ISM שהינו תקן לאבטחת איכות באמנה הבינלאומית לבטיחות החיים בים ואשר נדרש מבעלי אוניות לעמוד בו.

28. באותו מסמך, נספח ב' מצוין במפורש כי בעלי הספינה היא חברת סלטיק.

29. מכאן שהתובעת לא הוכיחה את בעלותה בספינה מונטנה ואף לא כי הומחו לה זכויות התביעה מאת החברה הפנמית שהיא הבעלים הרשום של הספינה.

30. גם אם יש ממש בטענת מר דיין כי רישומה של החברה הפנמית היה לצרכי פעילותה של הספינה מונטנה כספינת קזינו בארץ, אין בכך כדי לאיין את הטענה לחוסר יריבות. שכן אם מדובר בחברה שנמצאת בשליטתו של מר דיין מדוע לא הוגשה התביעה בשמה? גם לאחר שעלתה הטענה במסגרת קדמי המשפט לא באה כל בקשה לתיקון שמה של התובעת לשמה של הבעלים הרשום של הספינה.

31. גם הטענה כי בנמל הכירו בתובעת כסוכן האוניה וראו בה כבעלים של הספינה אין ממש. העובדה שהתובעת שימשה סוכן האוניה מסבירה את הקשר והפעילות הרבה שהיה בינה לבין הנמל. בכך אין כדי ללמד על זכויותיה כבעלים.

32. הוא הדין באשר לאמור בהגדרת "בעל כלי שיט" בתקנות הנמלים, התשל"א-1971 שממנה מבקש ב"כ התובעת ללמוד על היות התובעת בחזקת בעלים. העובדה שבאותן תקנות מוגדר "בעל כלי שיט" – לרבות סוכנו של כלי השיט או חוכרו, אין בה כדי ליתן בידי סוכן או חוכר זכות לתבוע נזקי בעלים כל עוד לא הוצג ייפוי כוח או כתב המחאת זכויות.

33. לסיכומה של נקודה זו, הרי שיש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה כי הינה בעלת עילת תביעה בנזיקין בגין נזקי הספינה.

34. משכך דין התביעה להדחות. אלא שראיתי להוסיף ולדון גם בשאלת האחריות והנזק בהנחה שהייתה מוצגת על ידי התובעת אסמכתא לזכותה לתבוע בשם הבעלים הרשום.

דיון בשאלת האחריות

גרסת התובעת וטענותיה

35. לטענת התובעת במועד האירוע ניתנה הוראה לספינה לצאת אל הים חרף העובדה שמצבה של הספינה היה ידוע לנמל ולא אפשר יציאתה מחוץ לנמל.

לטענת התובעת ניזוקה הספינה בירכתיים ביום 18.3.03 בעת סערה דרומית קודמת ונפער בה חור ליד האגזוז של הספינה.

36. מר גרשון גל, ששימש כקצין הסיפון במונטנה, העיד כי קיבל הוראה לצאת מרב החובל של הנמל, מר גיא גילרון. הצוות שעל המונטנה ציית בחוסר ברירה והספינה הפליגה לים. מפאת הסערה הוצפה הספינה במים ועקב ההצפה נגרמו לה נזקים והיא החלה לשקוע. בתיאום עם רב חובל הנמל הושטה הספינה לעגינה בין הנמל לחוף דקל ואז הגיעה גוררת וחילצה את הצוות.

37. בחקירתו הנגדית הסכים גל כי נמל אילת הוא נמל פתוח וחוץ מבריכה שבה עוגנות הגוררות אין הגנה מפני סערות דרומיות. הוא אישר שבדרך כלל בעת סערות מתבקשים צוותי הספינות לצאת את הנמל מחשש לנזק לספינות ולרציף.

38. הוא שב וציין כי מקום שניתנת הוראה על ידי רב חובל הנמל לצאת אל המים שמחוץ לנמל, אין לרב החובל של האוניה כל שיקול דעת ועליו לצאת. זאת במובחן מהוראה דומה שהייתה ניתנת לו על ידי בעלי הספינה. אזי בתור מי שאחראי על בטיחות כלי השייט הוא רשאי לא לציית להוראת הבעלים אם הוא סבור שייגרם נזק ביציאה. (ראה דבריו בעמ' 7-8 לפרוטוקול). בהמשך סייג זאת ואמר שאת הכללים המשפטיים בעניין זה אינו מכיר.

39. מר גל ציין כי בבוקרו של יום הסערה נשוא התביעה הבחין בביתו בסערה ועל כן הגיע לספינה. כך עשו גם שני אנשי הצוות הנוספים. הקברניט היה בחור רוסי שגר בספינה והוא כבר נמצא בה כאשר גל הגיע אליה. עם הגיעו בדק שכל הציוד מוכן, ככל שיצטרכו לצאת מהנמל. כך גם הניע הצוות את מנועים שכן מדובר במנועים שדורשים חימום לפני שניתן לצאת להפלגה. הם המתינו להוראות מהנמל וכאשר באה ההוראה מרב חובל הנמל, החלו באמצעות צוות החוף לשחרר את החבלים שבהם הייתה הספינה קשורה לנמל. את ההוראה איזה חבל לשחרר נתן רב חובל האוניה.

40. מר גל הוסיף כי ההוראה של רב חובל הנמל לא הייתה ספציפית למונטנה אלא לכל הספינות שעגנו בנמל. ניתנה הוראה שיש לצאת מהנמל ברגע שכלי השיט מוכן ליציאה.

41. מר גל השיב בחקירה כי החור שהיה מצוי בירכתיים היה בגודל של 50X30 ס"מ והוא היה סמוך לקו המים. מאחר ונדרשו לשוט נגד הרוח אז כל עלייה של גל יכולה להביא לכניסת מים. הם לא יכלו לאטום את החור שכן לא הייתה להם גישה מבפנים. לטענתו גם לא יכלו לעשות שימוש באטם פרצות מתקפל שכן האגזוז היה ליד החור. הם גם לא ניסו לבצע כל אטימה אחרת של החור בעת שעסקו בהכנת הספינה ליציאה לים ואף לא פנו לבקש עזרה ממישהו אחר בנמל (ראה דבריו בעמ' 27-28, 30-34 לפרוטוקול).

42. לטענתו מאז הסערה הקודמת שהתרחשה שבוע קודם, לא הפליגה המונטנה לים עם אורחים בשל החור שבירכתיים, משמע לא עבדה. בהמשך הוצג בפניו אישור על הפלגות בשבוע שבין הפגיעה, שבה נוצר החור בירכתיים, לבין מועד הסערה נשוא התביעה היינו, השבוע שבין 18.3.03 – 25.3.03. מתוך אותו מסמך, נספח 5 למוצגי הנתבעת, עלה כי המונטנה יצאה לחמש הפלגות לאחר היווצרות החור בירכתיים ועל כך ציין מר גל כי הדבר "לא בסדר ולא נורמלי" כדבריו בחקירה. יחד עם זאת הוא ציין כי הוא מניח שאם יצאו להפלגות לאחר היווצרות החור היה מי שאישר זאת. (ראה דבריו בעמ' 35 לפרוטוקול).

43. מר דיין ציין שכאשר נגרם נזק לספינה היו מיידעים את מר ארמנד אלהרר ז"ל והוא היה מגיע לבדוק וקובע איך לתקן ומה צריך לעשות. הוא עצמו לא טיפל בעניינים הללו כי לא תמיד היה בארץ ומכל מקום לא תמיד היה בקרבת הנמל.

גרסת הנתבעת וטענותיה

44. רב חובל הנמל העיד בתצהירו כי כלל לא נתן הוראה למונטנה לעזוב את עגינתה בנמל אילת באותו היום ואף לא הנחה את עובדי הנמל להורות לספינה לעזוב את שטח הנמל. לטענתו זהו דבר בסיסי בימאות טובה ומובן מאליו שבעת סערה יוצאות הספינות אל הים על מנת להגן על עצמן כמו גם על הרציף. מכאן שלא היה צורך במתן הוראה וכל בעלי הספינות עזבו את הנמל.

45. גם צוות המונטנה עזב את הנמל ביוזמתו שלו לאחר שבבוקר אותו היום הזהיר מר גילרון את רב החובל של המונטנה ואת מר דיין כי סופה מתקרבת ועליהם להיות מוכנים. הוא לא היה ליד הספינה כאשר יצאה אל הים ולא ניתק את חבלי ההתקשרות שלה. יציאת הספינה נעשתה לבקשת רב החובל שלה ואז צוות העגינה ביצע את ניתוק חבלי ההתקשרות לבקשת רב החובל של הספינה.

46. יחד עם זאת לטענתו, יציאתה של הספינה אל הים באותו היום נעשתה בניגוד לכל דין שכן לא היה על סיפונה צוות בטיחות מיומן ומנוסה והיא לא הייתה מאוישת במספר המינימאלי שנדרש על פי דרישת מדינת הדגל שלה ובהתאם להנחיות משרד התחבורה.

47. לטענתו הספינה לא הייתה כשירה לשייט בשל מצבה הירוד והיו תקופות שהייתה מושבתת בשל כך. כראייה למצבה הירוד הפנה מר גילרון למסמכים של המפקח הימי במשרד התחבורה שעיכב הפלגתה של הספינה עד לחידוש סיווג הבטיחות של הספינה על ידי מינהל הספנות (להלן גם: "מספ"ן") זאת בסמוך למועד קרות הנזק נשוא התביעה. (ראה נספח 4 למוצגי נתבעת).

48. רב חובל הנמל הוסיף וציין שחרף מצבה הרעוע של הספינה היא הוסיפה להפליג כפי שעולה מנספח 5 למוצגי הנתבעת כמפורט לעיל.

49. לטענת מר גילרון אם סבר רב חובל הספינה כי יש חשש של ממש מיציאתה אל הים אסור היה לו לצאת והיה עליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות למניעת נזק אפשרי.

50. בחקירתו הנגדית הבהיר מר גילרון כי כאשר כלי שייט אינו יכול להפליג בשל העדר יכולת פיזית, אין מורים לו לצאת את הנמל אלא ינסו למצוא לו מסתור או ייקחו אותו עם גוררת לים (ראה דבריו בעמ' 134 לפרוטוקול).

51. הוא הוסיף כי לא ידע את מצבה של מונטנה ברמה שנדרשת לצורך קבלת החלטה אם לצאת את הנמל או לא. הוא ציין שבדיעבד ידע שכמה ימים עובר לאירוע נשוא התביעה הובא קבלן שתיקן את הנזק שהיה בספינה. על דבר הפגיעה ב – 18.3.03 נודע לו מגל גרשון לאחר קרות הנזק אך גם ידע כי המונטנה המשיכה להפליג גם לאחר מכן.

52. הוא הבהיר שגם אם הוצא טופס עיכוב הפלגה, יש מצבים שניתן אישור להפליג אך בלי נוסעים על הסיפון וישנם מצבים שאין אישור הפלגה כלל. כך למשל נספח 6 למוצגי הנתבעת שמתיר למונטנה לצאת לאזור העגינה שבתחום הנמל חרף עיכוב ההפלגה.

53. תמיכה לעדותו של גילרון ניתנה על ידי העדים הנוספים שהעידו מטעם הנתבעת. בעדותו של מר מרקו הוא ציין כי נדרשת פעולה משותפת של צוות הנמל וצוות האוניה לצורך חיזוק אוניה לנמל או לצורך שחרורה, לרבות בעת סערה. (ראה עדותו בעמ' 118-119 לפרוטוקול).

54. תמיכה נוספת ניתנה בעדותו של מר מלכה ולפיה באותו היום קיבל קריאה בקשר מרב חובל המונטנה שהוא מבקש לצאת אל הים ואזי שלח אנשי צוות חוף לסייע בעדו (ראה סעיף 5 לתצהירו). ב"כ התובעת נמנע מלחקור את מר מלכה על סעיף זה בתצהירו וככל הנראה לא בכדי.

55. הוא הדין בעדותו של מהנדס ד"ר לבנה שציין כי אם סבור רב חובל של ספינה כי היא בסכנה לצאת את הנמל – הוא לא יצא ואם באופן יוצא דופן יקבל הוראה חד משמעית לצאת את הנמל, ייעשה הדבר תוך מתן תמיכה וליווי על מנת למנוע נזק לספינה (ראה עדותו בעמ' 129 לפרוטוקול).

דיון

56. ראשית ראיתי לציין כי הצדדים ייחסו חלק רב בחקירותיהם ובדבריהם לסיווג הבטיחות לעומת כושר השייט של הספינה ונראה לי שעיקרו של הדיון אינו רלוונטי לעניין האחריות לקרות הנזק ויתכן כי תהיה לו משמעות בעת הדיון על גובה הנזק .

57. אין חולק כי לרב חובל הנמל סמכות להורות לספינה לצאת את הנמל בעת סערה. כך גם אין חולק כי בדרך כלל בעת סערה דרומית בנמל יוצאות כל הספינות את הנמל מחשש לפגיעה בהן ו/או במזח.

58. אין חולק שבמקרה שבפניי ניתנה התרעה ביום 25.3.03 לספינות שעגנו בנמל בשל הסערה הדרומית שעומדת להגיע. מתוך עדויות התובעת עצמה עלה כי לא ניתנה הוראה ספציפית למונטנה אלא הוראה כללית לכל הספינות.

59. עוד עלה כי צוות המונטנה נערך ליציאה אפשרית עוד בטרם ניתנה ההוראה.

60. לא הובאה כל ראיה כי מי מצוות המונטנה פנה לרב חובל הנמל לאחר קבלת ההוראה והתריע על קיומו של החור בירכתיים או ביקש למצוא פתרון אחר בשל החור המדובר. מעדותו של גל עלה כי הם כלל לא ניסו להרהר אחרי ההוראה או לשנותה וכשניתנה ההוראה יצאו אל הים.

61. חיזוק להתרשמותי זו בא מתוך מוצג 5 למוצגי הנתבעת אותו אישור על הפלגות שביצעה המונטנה בשבוע שלפני הטביעה. מדובר בשבוע שלאחר הפגיעה בירכתיים ובכל זאת יצאה המונטנה לחמש הפלגות עם נוסעים. מתוך שהמונטנה יצאה לנפלגות עולה שצוותה לא סבר שמדובר בנזק רציני ושיש ביציאה לים סיכון.

62. מכאן שגם בבוקרו של יום ה – 25.3.03, כשהחלה הסערה הדרומית, לא ראה הצוות סכנה של ממש ביציאה לים וסבר שמסוכן יותר להישאר בנמל קרוב למזח חרף החור שבירכתיים.

63. יתרה מכך מתוך עדותו של מר דיין עלה כי במקרים שנגרם נזק לספינה היה מוזעק מר ארמנד אלהרר והוא היה בודק את הנזק ואם היה סיכון היה מוציא הודעה לנמל שאין לאפשר הפלגה לספינה. דבר כאמור לא נעשה במקרה שבפניי. עברתי על כל מוצגי התובעת ולא נמצא בהם כל אזכור לטיפול בנזק שנגרם ב – 18.3.03 ואף לא הודעה לגורם כלשהו על כך.

64. מתוך מכתבו של מר גל למשרד התחבורה באילת מיום 25.3.03, מסמך 75 למוצגי התובעת, עלה כי זה המקום הראשון שמצוין בכתב קיומו של נזק משבוע קודם. עוד מעניין כי מר גל עצמו מציין במכתב ביחס לסערה מיום 25.3.03 כך: "לציין שהייתה סערה חזקה מאד כמותה לא הייתה שנים. כתוצאה מכך, כנראה, התפתח הסדק וכך חדרו מים לירכתיים." משמע באותו יום שבו קיבלה המונטנה לטענתה הוראה לצאת את הנמל אכן התרחשה סערה חזקה במיוחד ומכאן שהיה צורך ביציאת הספינות מהנמל. וכן ברור שבאותו מועד שבטרם יציאתה של המונטנה מן הנמל לא היה מדובר ב"חור" כפי ששבו עדי התובעת והגדירו זאת, אלא ב"סדק" כפי שבחר לתאר אותו, אותו מר גרשון גל שהעיד מטעם התובעת. התיאור שנמסר בסמוך לאירועים אמין בעיני יותר מהתיאורים שנמסרו בחלוף הזמן לאחר הגשת התביעה.

65. מכאן שראיתי לקבוע כי לא היה מדובר בחור שאנשי הצוות של המונטנה ראו בו סיכון כי אם בסדק בלבד שלא נצפתה ממנו סכנה מידית. מטעם זה הפליגה המונטנה גם אחרי קרות הנזק ב – 18.3.03 ומטעם זה לא מיהרו אנשי התובעת לדווח למר אלהרר ז"ל על קרות נזק כלשהו.

66. ואם אלו הם פני הדברים הכיצד יש לדרוש מרב חובל הנמל שיהיה מודע לסכנה של ממש לספינה אם תצא אל הים כאשר אנשיה עצמם לא ראו בכך סכנה של ממש?

67. לכך יש להוסיף את התרשמותי מעדותו של מר גל גרשון לעומת עדותו של מר גילרון. משנשאל מר גרשון האם הודיע מי מטעם הנתבעת באותו הבוקר למי מאנשי הנמל כי הם אינם מסוגלים לצאת לים נתן תשובות מגומגמות וכל שיכול היה לציין היה שרב חובל הנמל ידע על הנזק בירכתיים. מנגד הבהיר מר גילרון כי כלל לא קיבל פנייה מאנשי הספינה וכי לא יכול היה לשער שלספינה אין כושר פיזי לצאת לים לאחר שבאותו השבוע ולאחר הנזק האמור יצאה להפלגות בים עם נוסעים. עדות מר גיל רון הייתה קוהרנטית לעומת עדותו של מר גל שלא התיישבה אף עם מסמך שנכתב על ידו כפי שתואר לעיל.

68. מטעם זה הרי שגם אם הייתי קובעת שהיה במונטנה חור שהיה בו כדי לסכן את יציאתה לים, הרי שמאחר ואיש מהתובעת לא פנה וביקש עזרה בעניין זה בעת שהסערה החלה, איזה אחריות יש להטיל על הנמל? מקובלת עלי עדותו של מר גילרון שבה הוא פירט את השיקולים שעליו לשקול כרב חובל הנמל כאשר מתרגשת ובאה סערה. ככל שהנזק הצפוי לספינה הוא קטן מן הנזק שעשוי להיגרם לספינות אחרות ו/או לנמל הרי שמתן הוראה לצאת אל הים – אינה מקימה אחריות בהכרח.

69. לסיכומה של נקודה זו ראיתי לציין כי:

70. ראשית, התובעת לא הצליחה להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי אף אנשיה סברו שהנזק בירכתיים היווה סכנה ליציאה לים בעת הסערה הדרומית.

71. שנית, לא שוכנעתי כי יציאת המונטנה את הנמל נעשתה בכוח כפי שניסתה התובעת לצייר זאת בכתבי בי-דין מטעמה. מטעם התובעת העיד רק מר גרשון ואף מעדותו לא עלה שפעולת יציאתה של המונטנה נעשתה שלא בשיתוף פעולה בין רב חובל הספינה לצוות העגינה של הנמל, נהפוך הוא. מטעם הנתבעת העידו הן מר גילרון, מר מלכה, מר מרקו ומר אטיאס. הן מעדות מר גילרון והן מעדות מר מלכה עלה כי לא היה זה רב חובל הנמל שנתן הוראה מפורשת למונטנה לצאת את הנמל, אלא רב חובל של המונטנה פנה בקשר למר מלכה וביקש לצאת. כל העדים מטעם הנתבעת הדגישו את שיתוף הפעולה שנדרש בעת שחרור ספינה מעגינה בין צוות הנמל לצוות האוניה. כלומר הטענה כי בפועל די היה בשחרור החבלים באופן חד צדדי על ידי אנשי הנמל והמונטנה עזבה את הנמל, לא הוכחה. הן מר גילרון והן מהנדס ד"ר לבנה העידו כי בסופו של יום אם סבור רב חובל האוניה כי מסוכן לה לצאת – הוא לא ייצא ואם יקבל הוראה חד משמעית לצאת את הנמל ייעשה הדבר תוך מתן סיוע לספינה על מנת שלא תינזק.

72. שלישית, אף אם הייתי סבורה כי אנשי הספינה סברו שקיים סיכון של ממש ביציאה אל הים, הרי שלא הוכח שהדבר הובא כלל לידיעת רב חובל הנמל בעת שהתקבלה התרעה על התרחשות סערה דרומית. מכאן שהנמל לא התרשל כלפי התובעת.

73. אם נביא בחשבון את שיקול דעתו הרחב של רב חובל הנמל להורות לספינות לצאת את הנמל בעת סערה דרומית על מנת להקטין נזקים ואת העובדה שאף לשיטת מר גרשון מדובר היה בסערה חזקה במיוחד, כי אז אף אם הייתה ניתנת הוראה כאמור מדובר בהוראה שבמסגרת שיקול דעת סביר בעת שקילת כל הסכנות.

74. לאור דבריי שלעיל דין התביעה להדחות.

דיון בשאלת גובה הנזק

75. רק למקרה שדעתי לא תתקבל בסופו של יום ראיתי להוסיף ולדון בקצרה בשאלת גובה הנזק.

76. ראשית יש לציין כי התביעה הוגשה על בסיס חוות דעתו של מהנדס אלהרר ז"ל ועל פיה עלויות תיקון הספינה עמדו על 2,264,925 ₪ נכון למועד הגשת התביעה וכן נגרמו לתובעת עלויות חילוץ בסך של כ – 200,0000 ₪.

77. בכתב התביעה מציינת התובעת כי נגרמו לה לטענתה הפסדי הכנסה מדמי שכירות שיכלה לקבל לו הייתה נמנעת הטביעה או לו הייתה מצליחה לשקם את נזקה במהירות. מאחר ונזקים אלו לא נתבעו במסגרת התביעה שבפני לא ראיתי לדון בהם והדיון יתמקד בחוות דעת השמאיות לעניין עלויות התיקון של הספינה ושוויה בלבד.

78. מטעם התובעת הוגשה בתחילה חוות דעתו של מהנדס אלהרר ולצערנו הלך זה לבית עולמו תוך כדי הדיון ובטרם נחקר על חוות דעתו. התובעת הגישה חוות דעת נוספת של מהנדס תלמור שאימץ את חוות דעתו של מר אלהרר ז"ל. מר תלמור סמך גם על דו"ח שמאי שערך בעצמו למונטנה בגין נזק קודם בשנת 1999.

79. על פי חוות הדעת של מר אלהרר ז"ל ומר תלמור ניזוקה הספינה לחלוטין ועל כן יש להעריך נזקיה בהתאם לאובדן מוחלט.

80. על פי חוות דעת תלמור שיערוך ערכה של המונטנה בהתאם לדו"ח שערך ב – 1999 ובניכוי 5% בלאי לשנה וסה"כ 9 שנים, נכון למועד חוות הדעת, מביא לערך כולל של גוף הספינה והציוד בה של - 568,000 $. ערכו של כלי השייט נכון למועד עריכת חוות דעתו של מר אלהרר בינואר 2004, עומד על 644,000 $.

81. לצורך חוות דעתו מצא מר תלמור כלי שייט דומה משנת ייצור מתקדמת יחסית למונטנה אשר משמש גם הוא כספינת קזינו. המחיר שהתבקש על אותה ספינה היה 620,000 $ ובשערוך למועד חוות דעתו של מר אלהרר היינו 4 שנים קודם לכן, עמד ערכה על 670,000 $ במעוגל.

82. לסכומים אלו יש להוסיף לצורך השמשת הספינה גם סכומים נוספים עבור דקורציות וציוד שהוא מעריכם בסך של 139,000 $ נוספים.

83. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של השמאי שחר פודולי. מר פודולי בדק את הספינה במהלך מאי 2003 היינו כחודשיים לאחר האירוע נשוא התביעה. לא ראיתי להתייחס לפרק ארוך בחוות דעתו של מר פודולי שמתייחס לאחריות. מר פודולי העריך את נזקי הספינה בסך של 105,000 $ . הוא מציין כי לא הובאו לפניו כל ראיות על נזק לגוף האוניה ועל כן לא העריך את הנזק לגוף. הערכתו כוללת נזקים למערכת החשמל, מכלולי הנעה והכוח, ציוד כללי שהושחת כמו פרטי ריהוט לרבות מטבח, ושיקום חלקי של המבנה הפנימי מחיצות גבס וכיוצב'. מר פודולי לא הביא בחשבון נזקים של ציוד קזינו עצמו שכן לא נמסר לו מידע בעת הבדיקה.

84. בכל הנוגע להערכת שווי הספינה ציין מר פודולי כי מדובר בספינה בת 50 שנה בעת האירוע. את הערכת השווי ביצע תוך השוואה לנתוני ספינות דומות למונטנה ובסופו של יום הגיע לכלל הערכת שווי שבין 250,000 – 260,000 $ נכון למועד האירוע. לשיטתו נזקי הספינה היו ניתנים לשיקום בתנאי שהיו מטופלים כיאות ומיד.

85. המומחים נחקרו על חוות דעתם. מתוך החקירה עלה כי חוות הדעת של מר תלמור הוכנה ללא שבדק את הספינה בטרם הוציא את חוות הדעת. בדיקתו היחידה את הספינה עובר להוצאת חוות הדעת הייתה לאחר נזקי השריפה שמונה לבדוק בשנת 1999. המומחה מר תלמור סמך בחוות דעתו על ממצאי מר אלהרר ז"ל באשר לקביעה כי מצב הספינה הינו אובדן מוחלט. בהסתמך על קביעה זו ערך חישוב של שווי הספינה. יש לציין כי מר אלהרר ז"ל בדק את הספינה לראשונה בינואר 2004 היינו 9 חודשים לפחות אחרי קרות הנזק על כל המשתמע מכך.

86. עוד עלה כי המחיר של ספינה בעלת נתונים דומים שהובא בחשבון, הוא המחיר הראשוני שהתבקש עבורה וברי כי אין זה המחיר שבסופו של יום ישולם. אף לשיטת מר תלמור ניתן להגיע אף למחיר שעומד על 50% מהמחיר ההתחלתי שהוצע. לא הובאו נתונים על עסקאות שנעשו בספינות דומות. (ראה דבריו בעמ' 119-120 לפרוטוקול). יתרה מכך אותה ספינה שהובאה בחשבון צעירה מהמונטנה בשנים רבות. כך גם לא הובאו כלל בחשבון נתונים נוספים כמו מתי עברה הספינה לאחרונה שיפוץ 5 שנתי או נתונים אחרים ספציפיים למונטנה.

87. מתוך העדויות והמסמכים עלה כי המונטנה איבדה שליטה במועד סמוך למועד האירוע נשוא התביעה ונדרשה כתוצאה מכך לעזרה של הנמל על מנת להיכנס לעגינה. (ראה למשל המסמכים הנוגעים לאירוע מיום 21.3.03). מכאן שמצבה של המונטנה דרש טיפול גם בסמוך לטביעה ועל כן היה מקום להביא נתונים אלו בחשבון בעת הערכת שוויה.

88. עוד ראיתי להביא בחשבון כי לא הוצגו הצעות מחיר באשר לציוד הקזינו בסמוך לאירועים. משנשאל מר תלמור בחקירתו הנגדית, הוא הציג הצעות מחיר שהוריד מאתרי אינטרנט שלדעתי אינן יכולות לבדן לשמש בסיס לשומה.

89. מר פודולי בחקירתו הבהיר מדוע לא ראה לקבל את קביעתו של מר אלהרר ז"ל ולפיה הספינה נמצאה במצב של אובדן מוחלט. הוא ציין כי בביטוח ישנו מושג של אובדן כללי להלכה שבו הנכס עדיין קיים אבל עלויות התיקון גבוהות מסכום הביטוח ועל כן אין טעם לתקן. אך במקרה שבפניי לא דובר על ביטוח שכן הספינה לא הייתה מבוטחת ועל כן מקום שהוצאות התיקון קטנות מעלות הספינה בהתאם למחירי השוק – לא ניתן לדבר על אובדן כליל.

90. מתוך עדותו של מר פודולי עלה כי במועדים שהוא בדק את הספינה היינו כחודשיים לאחר האירוע, ניתן היה לשיטתו לתקן את המנועים. יחד עם זאת לא הובא כל הסבר של ממש באשר לאופן התיקון הנדרש, הצעת מחיר לתיקון וכו'.

91. בחוות דעתו של מר פודולי אין נתונים באשר לאותם חלקי הספינה שהיו מתחת למים כמו המשאבות בחדר המכונות וכו'. לטענת מר פודולי הדבר נבע מן העובדה שחרף התיאום של הביקור עם הבעלים, איש לא הגיע לביקור כדי לתת הסברים.

92. לאחר ששבתי ועברתי על חוות הדעת ועל חקירת המומחים איני סבורה כי התובעת הוכיחה את שיעור נזקה. אכן לא שוכנעתי ברמת ההוכחה הנדרשת כי הספינה הייתה במצב של אובדן מוחלט. כך גם לא שוכנעתי כי ניתן לסמוך על האמור בחוות הדעת לעניין שווי הספינה. אם בחקירה הודה מר תלמור כי יתכן שניתן היה לרכוש ספינה ב – 50% מהמחיר ההתחלתי שנדרש עבורה, הרי שבהעדר נתונים על עסקאות דומות וסמוכות בזמן, לא הוכח שיעור שוויה.

93. גם שיעור התיקונים הנדרשים לא הוכח. לא הובאו מספיק ראיות באשר למצב הציוד שהיה מצוי בספינה עובר לטביעה ומה מתוכו ניתן היה להנציל אם הייתה התובעת פועלת בכיוון זה.

94. מתוך עדותו של מר דיין התרשמתי כי ענייני הספינה לא היו בראש מעייניו והוא לא עשה כל מאמץ לפעול בנחישות כאשר אירע האירוע נשוא התביעה. לא ניתן להתעלם כי לספינה לא היה סיווג בטיחות מזה זמן עובר לאירועים ומספ"ן הוציא טופס עיכוב הפלגה. חרף זאת לא פעל מר דיין לקבלת אישורים וביצוע התיקונים במהירות כדי לשוב ולאפשר שימוש בספינה למטרות שלהן נועדה. לכך יש להוסיף את העובדה שבמועד האירוע לא היה לספינה ביטוח בר תוקף.

95. כך נראה כי גם לאחר קרות הנזק לא פעלה התובעת בזריזות ומתוך כוונה של ממש לשוב ולהשמיש את הספינה אלא נטלה את זמנה בידה. בהתנהלות זו יש משום חיזוק לטענה כי הספינה הייתה במצב רעוע ונדרשה להוצאות גדולות לשם המשך הפעלתה לאורך זמן. כפועל יוצא מכך ברי שלא כל התיקונים נדרשו רק מחמת הטביעה ושוויה נגזר גם ממצבה הפיזי הרעוע.

96. יחד עם זאת ברי כי נזקים נגרמו לספינה כתוצאה מטביעתה. ככל שהייתי נדרשת להעריך את הנזק הייתי רואה לפסוק אותו, בנסיבות אלו, על דרך של אומדנא דדינא. לא ניתן לקבל את חוות דעתו של מר פודולי ללא תיקון שכן גם אם ניתן היה להנציל את גוף הספינה יש להניח שהאירוע הסב לו נזקים שלא הובאו בחשבון בחוות דעתו של מר פודולי. כך גם לא ראה מר פודולי לייחס כל חלק מן הנזק שנגרם למכלולים ולמערכות - לאירוע הטביעה, הגם ששם אותו בסך של 40,000 $ (ראה סעיף 3 בעמ' 18 לחוות דעתו).

97. על כן הייתי מעמידה את הפיצוי במקרה זה על 170,000 $ נכון למועד האירוע.



סוף דבר

98. דין התביעה להדחות מן הטעם שלא הוכחה זכותה של התובעת לתבוע את נזקי הספינה מונטנה.

99. דין התביעה להדחות גם מן הטעם שלא הוכחה אחריותו של הנמל לנזקים שנגרמו לספינה כתוצאה מן האירוע מיום 25.3.03.

100. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט על פי קבלות כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל. כן תשא בשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ ומע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון