קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד תאגיד מים - סמכות עניינית: 1. בפניי בקשה שהוגשה על ידי פלגי מוצקין בע"מ - תאגיד אשר הוקם לצורך הפעלת שירותי המים והביוב בתחומי העיר קריית מוצקין (להלן: "תאגיד המים ו/או המבקשת") ולפי חוק תאגידי מים וביוב, התשנ"א-2001 (להלן: "חוק תאגידי מים") לסילוק על הסף של המרצת הפתיחה שהוגשה על ידי גלי גיל מרכז לספורט ונופש בקריית מוצקין בע"מ (להלן: "גלי גיל ו/או המשיבה") בתיק זה וכן של בקשת הביניים שצורפה לה למתן צו מניעה זמני וזאת מטעמים של חוסר סמכות עניינית. המרצת הפתיחה נפתחה על ידי גלי גיל ביום 12/7/10 ובה עתרה למתן פסק דין הצהרתי כנגד תאגיד המים וכן כנגד עיריית קריית מוצקין (להלן: "העירייה"). במסגרת המרצת הפתיחה התבקש צו מניעה זמני לפיו ייאסר על תאגיד המים לנתק את זרם המים בקאנטרי קלאב גלי גיל המצוי ברחוב החשמונאים 72 בקריית מוצקין (להלן: "הקאנטרי") עד לבירור כל טענותיה של גלי גיל וכן כי ייאסר על תאגיד המים לגבות מגלי גיל תעריפים בגין צריכת מים בקאנטרי הגבוהים מהתעריפים אותם משלם תאגיד המים לחברת מקורות. טענות הצדדים והכרעה: 2. המבקשת טוענת כי בעצם היותה תאגיד שהוקם על פי חוק תאגידי מים כפופה היא רק לחקיקה ראשית ולחקיקה משנית החלות עליה כאשר היא מחוייבת לתעריפים שנקבעו על פי דין, היינו המבקשת נעדרת שיקול דעת בכל הנוגע לקביעת תעריפים. המבקשת היא גוף בעל אופי ציבורי מובהק אשר מפעיל שירותים חיוניים לתושבי העיר וכפוף להוראות חקיקתיות באשר לאופן פעולתו. לטענת המבקשת, בימ"ש זה נעדר סמכות עניינית לדון בסעדים אשר נתבעו על ידי המשיבה ועל המשיבה לפנות בעתירה לביהמ"ש המחוזי בשבתו כבימ"ש לעניינים מנהליים. המדובר בעתירה כנגד החלטה מנהלית של גוף בעל אופי ציבורי על פי חוק כאשר אין בענייננו בקשה להשבה, אלא בקשה למתן צווים אופרטיביים כנגד פעולה מנהלית. לחילופין, טוענת המבקשת, כי כותרת התובענה שהוגשה "המרצת פתיחה" שגויה. אין בענייננו בקשה למתן סעד הצהרתי. בקשות המשיבה עניינן בסעדים אופרטיביים שמקומם במסגרת עתירה מנהלית ולא במסגרת המרצת פתיחה. במסגרת הטיעונים בעל-פה מוסיפה ב"כ המבקשת כי יכול שהסעדים המבוקשים הינם בסמכות בג"צ כאשר לפי סעיף 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה, הרי שבעניינים מנהליים ותקיפת החלטות שלטוניות של גופים הממלאים תפקידים על פי דין הסמכות היא לבג"צ. זאת ועוד, הסעד המבוקש בהמרצת הפתיחה לפיו למשיבה הסדר מיוחד הינו בניגוד לחוק ולסמכויות מועצת רשות המים. המבקשת מציינת כי המשיבה אינה משלמת את חשבון המים מזה כשנה למעט תשלום של כ-200,000 ₪ וצוברת חוב העולה כדי גרימת נזק למבקשת. לחילופין, נטען כי המדובר בתובענה אשר שוויה יכול להסתכם בסכום הגבוה מסכום אשר לבימ"ש השלום הסמכות לדון בו ובשים לב כי עלות המים השנתית היא כ-700,000 ₪ והמשיבה מבקשת סעד לא מוגבל בזמן. 3. המשיבה טוענת כי בינה לבין העירייה התקיים הליך משפטי במסגרת ת.א. 286/99 (מחוזי חיפה) בסיומו נחתם הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין כאשר, בין היתר, התחייבה העירייה שלא לגבות מהמשיבה יותר מהסכומים המשולמים על ידי העירייה לחברת מקורות (להלן: "הסכם הפשרה"). על כן, סבורה המשיבה כי מוקנות לה זכויות על פי דין. לטענתה, גביית סכומים בתעריפים המבוקשים על ידי המבקשת תגרום לה נזק כלכלי כבד ובלתי הפיך. באשר לטענת חוסר הסמכות העניינית טוענת המשיבה כי המבקשת מוגדרת כחברה פרטית ועל כן יש לדחות הטענה לפיה עליה לפנות בעתירה מנהלית. לטענתה, העובדה שהמבקשת מספקת שירותי מים ומכוח חוק אינה הופכת אותה לגוף ציבורי. באשר לטענתה החילופית של המבקשת, לפיה המדובר בצווים אופרטיביים ולא בסעד הצהרתי, חוזרת המשיבה וטוענת כי בינה לעירייה קיים הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין כאשר מאז תחילת פעולתה של המבקשת היא מתנערת מהתחייבות העירייה ונוהגת כאילו אין הסכם מחייב בכל הנוגע לחיובי המים. המשיבה מפנה לסעיף 10 לחוק תאגידי מים וטוענת כי גם מכוחו מחוייבת המבקשת לקיים אחר מלוא התחייבויות העירייה. המשיבה מסבירה כי הסיבה להגשת התביעה במסגרת המרצת פתיחה נובעת מהעובדה כי כל שמבוקש הוא סעד הצהרתי המחייב את המבקשת לקיים אחר הסכם הפשרה שנחתם בינה לעירייה כאשר הסעדים החילופיים שהתבקשו הינם כנגד העירייה לשפות את המשיבה בגין ההפרשים שתישא לאחר תשלום למבקשת ומכאן שמדובר בסעד הצהרתי. 4. טענות העירייה: יודגש כי הצו הזמני הופנה רק כלפי תאגיד המים ולא כלפי העיריה וכי בהתאם לכך הבקשה לסילוק על הסף הוגשה כנגד גלי גיל כאשר העירייה נרשמה כמשיבה פורמלית בלבד. תגובה בכתב מטעמה לא הוגשה ואולם במסגרת הדיון שהתקיים התייחסה העירייה גם לטענות האמורות לפיהן אין התובענה שנפתחה יכולה להיכלל במסגרת של המרצת פתיחה. לטענתה, מאחורי החזות ההצהרתית לכאורה מסתתרת תביעה כספית ועל כן על גלי גיל לשלם אגרה כדין. באשר לסעד הזמני אשר מופנה אמנם כלפי תאגיד המים ולא כלפי העירייה, אזי נטען כי חוק תאגידי מים יצר הפרדה ברורה בין העירייה לתאגיד המים וגלי גיל מנסה ליצור בתביעתה מצב שבו ביהמ"ש ירים את המסך ביניהם למרות שהדבר אינו אפשרי על פי חוק וקיים נתק מוחלט בין בעלי התאגיד לבין ניהול התאגיד. בהתייחס להסכם הפשרה אשר עליו מבססת גלי גיל את תביעתה, הרי שיש לדחות את הניסיון לומר שהתבצעה המחאת זכות, שכן הדבר עומד בניגוד להוראות החוק. 5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, מסקנתי היא כי צודקת המבקשת בטענתה כי לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בתובענה ובסעד הזמני. משכך, מתייתר הצורך לדון בשאר השאלות המועלות לגופו של עניין בהתייחס לסעד הזמני המבוקש. דיון: 6. המבחן בכל הנוגע לשאלת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד ולפיו נקבעת הסמכות על פי הסעד שעותר לו התובע בכתב התביעה (ראה לעניין זה ע"א 8130/01 מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ואח' מיום 4/5/03 והאזכורים שם). הסעדים להם עתרה המשיבה בהמרצת הפתיחה הינם כדלקמן: א. ליתן פסק דין הצהרתי המצהיר כי תאגיד המים מחוייב למלא אחר הסכם הפשרה אשר נחתם בין גלי גיל לעירייה, משמע, תאגיד המים חייב לגבות מגלי גיל את החיובים בגין צריכת מים בדיוק על פי הסכומים שמשלם תאגיד המים לחברת מקורות בגין הספקת מים. ב. לחלופין, ליתן פסק דין הצהרתי המורה לתאגיד המים לגבות מגלי גיל את תעריפי המים בהתאם להסכם הפשרה, ואת ההפרש שבין התעריפים על פי הסכומים המשולמים בפועל על ידי תאגיד המים למקורות ובין הסכומים אותם דורש תאגיד המים מגלי גיל עבור צריכת מים, תהא זכאית גלי גיל לגבות מהעירייה. ג. לחילופי חילופין, ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי על העירייה לשפות ולפצות את גלי גיל בגין כל סכום אותו תידרש גלי גיל לשלם מעבר לסכומים המשולמים לחברת מקורות על ידי תאגיד המים. 7. עולה, אם כן, כי הסעדים המבוקשים מכוונים כנגד החלטת תאגיד המים ופעולתו לגביית חוב המים מגלי גיל בהתאם לתעריפים הקבועים בחוק, אשר לטענת גלי גיל שונים מהתעריפים אשר צריכים לחול עליה. אין חולק שהתובענה נפתחה בעקבות דרישות לתשלום חוב אשר שלח תאגיד המים לגלי גיל בדבר סכומים אשר אותם חייבת גלי גיל לאור התעריפים הקבועים בחוק. אין חולק גם כי הסכומים נשוא המחלוקת לא שולמו על ידי גלי גיל, כך שאין מבוקש סעד של השבה, אלא סעד הצהרתי. 8. לאחר שעולה כי הסעד המבוקש הינו סעד הצהרתי, תיבחן השאלה האם מדובר בתקיפה של פעולת רשות או פעולה מנהלית. בעניין זה ייאמר כבר כי הלכה פסוקה היא כי כאשר מדובר בתקיפה ישירה של פעולה מנהלית ללא שבצידה תביעה כספית, אזי בימ"ש השלום אינו מוסמך לדון בה (ראה בסוגייה זו רע"א 3879/05 עיריית חדרה נ' חג'ג' אמריקה ישראל בע"מ, 2005; רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מדינת ישראל, 1990). 9. גלי גיל טוענת שתאגיד המים אינו מהווה גוף ציבורי או רשות. אין בידי לקבל טענה זו. תאגיד המים הוקם מכוח חוק תאגידי מים וככזה הינו ממלא תפקיד ציבורי ועל פי דין. מטרת התאגיד לספק לתושבי העיר שירותי מים וביוב. התאגיד הוקם כחברה "לשירות ציבורי" (סעיף 2ב' לחוק תאגידי מים). התאגיד נתון לפיקוח וביקורת הרשות הממשלתית למים ולביוב. בחוק תאגידי מים הוגדרו חובותיו וסמכויותיו של התאגיד ומכאן שהתפקידים המוטלים עליו הינם מכוח דין. כך גם מצא חוק תאגידי מים דרך להתוות מנגנון פיקוח חדש כאמור בפרק ו' לחוק באמצעות הקמתה של הרשות הממשלתית למים ולביוב. עוד יצויין כי מטרת החוק המובהקת הינה לבצע הפרדה בין הרשות המקומית לבין תאגיד המים, כאשר הסדרת צריכת המים ותעריפי הגבייה שלהם מבוצעים בפיקוח הדוק של השלטון המרכזי ומוסדרים בחוק (ראה לעניין זה בש"א (י-ם) 10835/09 חברת הגיחון בע"מ נ' חיים קורפו, מיום 11/2/10, והאזכורים שם; עת"מ 326/07 מיתב-מים, תיעול נ' קרן פייר שותפות ואח', מיום 26/7/10, והאזכורים שם). 10. אם נסכם את האמור עולה כי המדובר בתובענה המוגשת כנגד החלטה של גוף ציבורי בעניין המוסדר על פי חוק ולפיכך, ובהתאם לאמור, בימ"ש זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. 11. באשר לסמכות בימ"ש זה לדון בתובענה כנגד העירייה ושעה שהסעדים המבוקשים כלפי העירייה הינם לשיפוי או חיוב בהפרש כספים, הנובעים מההכרעות העיקריות המתבקשות כלפי תאגיד המים, הרי שאין מקום לעשות הפרדה מלאכותית ובכך להקנות סמכות לבימ"ש זה. עוד יצויין כי בהתחשב בחיוב העלות השנתית בגין צריכת המים של גלי גיל, אשר הוערכה בסך של כ-700,000 ₪ ובכך שגלי גיל מבקשת סעד ללא הגבלת זמן, אזי ממילא מדובר בסכום הגבוה מהסכום אשר לבימ"ש השלום הסמכות לדון בו. מעבר לכל, העירייה הינה גוף ציבורי אשר בחוק תאגידי מים ניטלו ממנו הסמכויות הנוגעות לגביית תשלומי המים כך שהדיון אותו מבקשת גלי גיל לקיים בהתייחס לגובה תעריפי המים הרלבנטיים כלפיה אינו יכול להתקיים ללא תאגיד המים ובדרך של הפרדה מלאכותית ביניהם. סיכום: 12. בהתחשב באופן הגשת התובענה והגם שבימ"ש זה נעדר סמכות עניינית לדון בה, לא מצאתי מקום להורות על העברתה במתכונת שבו הוגשה, אלא להורות על מחיקתה. למען הסדר הטוב, הנני מורה כי הצו הזמני אשר ניתן ביום 12/7/10 והוארך בהסכמת הצדדים, לפיו יימנע תאגיד המים מניתוק זרם המים לקאנטרי, יתבטל ביום 30/12/10. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך של 5,000 ₪. סמכות ענייניתחוק המים / רשות המיםמים