תביעה של חברת מעליות נגד נציגות הבית המשותף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה של חברת מעליות נגד נציגות הבית המשותף: מבוא עניינה של התובענה דנן, הינה מקרה שכיח של החלפת ספק שירות על ידי צרכן בספק אחר ובמקרה דנן חברת מעליות אחת, התובעת, אשר התקשרה עם נתבעת 1 במהלך חוזה קיים בין נתבעת 1 עם נתבעת 2. בסמוך לאחר ההתקשרות עם התובעת, ביטלה נתבעת 1 את ההתקשרות עימה וחזרה לחיקה של נתבעת 2; מכאן התביעה. התובעת אשר עותרת לחייב את נתבעת 1 (להלן: "הנציגות") בדמי שירות עבור כל תקופת החוזה שנחתם, מבססת את תביעתה על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירות למעליות) תשמ"ד - 1984 (להלן: "הצו"). חיוב נתבעת 2 (להלן: "חברת אלקטרה" או "אלקטרה") מתבקש שכן כפי שנטען אלקטרה ביצעה עוולת גרם הפרת חוזה, בהתאם להוראות סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. מנגד טוענות הנתבעות כי התקשרות התובעת עם הנציגות הינה עסקת רוכלות כמשמעותה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") ולפיכך רשאית היתה הנציגות לבטלה בטרם חלפו 14 ימים מכריתת ההסכם; טענה נוספת הינה כי גם אם אין מדובר בעסקת רוכלות, הרי שבהתאם לתיקון 23 לחוק הגנת הצרכן (תשס"ח - 2008), הרי שעסקינן בעסקה מתמשכת כשמשמעותה בסעיף 13ג לחוק, הניתנת לביטול כקבוע בסעיף 13ד לחוק. השאלות העיקרית בהן אכריע להלן, הינן האם הוראות הצו מחייבות את הנציגות להיות כבולה בהסכם לתקופת מינימום של 12 חודשים כטענת התובעת; האם חברת אלקטרה גרמה לנציגות להפר את החוזה עם התובעת; וכן האם עסקינן בעסקת רוכלות או בעסקה מתמשכת שאז רשאית הנציגות לבטלה בהתאם להוראות החוק. העובדות וטענות הצדדים התובעת טוענת בתביעתה כי בתאריך 9.3.2009, לאור המלצה שקיבלה הנציגות באשר לטיב שירותיה של התובעת, נחתם בין הצדדים הסכם שירות מקיף לתקופה של 12 חודשים (להלן: "הסכם השירות"). התובעת ציינה כי באותה עת מי שסיפקה את השירותים היתה חברת אלקטרה. לטענת התובעת, עם חתימת ההסכם עם הנציגות, שלחה הנציגות הודעה לאלקטרה על הפסקת השירות עימה, החל מתאריך ההסכם. לטענתה, בשים לב להוראות ההסכם ולאור העובדה כי המעלית לא היתה תקינה, הגיע כבר למחרת, ביום 10.3.2009, טכנאי מטעם התובעת אשר ביצע עבודות מסוג טיפול מונע ושימון. לטענתה, ביום 15.3.2009 קיבלה באופן מפתיע הודעה מן הנציגות לפיה הסכם השירות בטל שכן הנציגות החליטה להמשיך את ההתקשרות עם אלקטרה. התובעת דרשה לצרכי פשרה מחצית מדמי השירות אך משלא נענתה עתרה בתובענה דנן. התובעת טענה עוד כי נודע לה כי אלקטרה שידלה את הנציגות להפר את ההסכם והורתה לנציגות לעשות כן, תוך הבטחה כי אלקטרה תעניק לנציגות מטריה משפטית. בנסיבות אלה, טוענת התובעת כי לאור הוראות סעיף 7ב (א) לצו, מנועה הנציגות להפסיק את ההתקשרות עימה, למצער בתקופת 12 חודשי ההסכם. לפיכך, משביטלה את ההסכם בתחילתו, חייבת הנציגות את סך מכפלת דמי השירות לחודש (470 ₪) ב - 12 חודשי הסכם השירות. התובעת אף מבקשת לחייב את חברת אלקטרה בסכום התביעה, בשל ביצוע עוולת גרם הפרת חוזה. הנתבעות טענו להגנתן כי חברת אלקטרה מעניקה שירותים לבניין הנציגות מספר שנים (ממועד בו זכויות הסכם שירות קודם בין הנציגות לחברת אמינות מעליות בע"מ, אשר פעלה בבניין לפני חברת אלקטרה, הומחו לה). הסכם שירות זה, בין הנציגות ואלקטרה התחדש מדי שנה והיה בתוקף במועד התקשרות הנציגות עם התובעת. הנתבעות טענו עוד כי התובעת שכנעה ושידלה את הנציגות להתקשר עימה בנסיבות בהן מדובר בעסקת רוכלות; עוד טענו כי ביטול ההסכם נעשה 6 ימים בלבד לאחר חתימתו ולפיכך עומד הביטול בתנאי הוראות החוק לענין זה, שכן טרם חלפו 14 ימים ממועד ההתקשרות. הנתבעות טענו גם כי התובעת טרם החלה במתן שירות ומכל מקום השירות שניתן על ידי התובעת (אותו טכנאי מטעמה שהגיע למחרת חתימת ההסכם), נעשה על דעת התובעת בלבד ובלא שנתבקשה לעשות כן; לטענתן מדובר בניסיון בלתי ראוי וחסר תום לב, לתקוע "יתד" בבית המשותף, ובכך למנוע מן הנציגות את זכותה החוקית לבטל את ההסכם. עוד טענו הנתבעות כי עסקינן בעסקה מתמשכת כמשמעותה בסעיף 13ג לחוק שכן מדובר בעסקה לרכישת שירותים באופן מתמשך ולא באופן חד פעמי. בנסיבות אלה, הודעת הביטול ניתנה כדין ובהתאם להוראות סעיף 13ד לחוק, החוזה הסתיים בתוך 3 ימי עסקים ממועד מתן ההודעה על ידי הנציגות. הנתבעות טענו עוד כי לא הונחה תשתית מתאימה להוכחת עוולת גרם הפרת חוזה המיוחסת לחברת אלקטרה. לאור כל אלה, עתרו הנתבעות לדחיית התביעה וחיוב התובעת בהוצאות ראויות ללא קשר לגובה התביעה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. דחיית התביעה לאור הוראות ופרשנות הצו התובעת מבססת את תביעתה אך ורק על הוראות סעיף 7ב לצו, אשר קובע כדלקמן: "7ב. (א) לא ייכרת חוזה חדש בדבר מתן שירות למעליות, לתקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן שמורה בו הזכות הבלתי מותנית של נציגות הבית לסיים את החוזה בכל עת, לאחר תום תקופה של 12 חודשים ממועד החתימה על החוזה. (ב) סיום החוזה ייעשה על ידי מתן הודעה מוקדמת בכתב של שלושה חודשים לפחות, מבלי שלנותן השירות יהיו זכויות כלשהן כלפי נציגות הבית בשל הסיום המוקדם של חוזה השירות כאמור, למעט דמי השירות המגיעים לו בעד תקופת השירות שעד לסיומו המוקדם של חוזה השירות כאמור. (ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על חוזה מתחדש או חוזה המאריך תוקפו של חוזה קיים. (ד) בסעיף זה, "נציגות בית" - נציגות הבית המשותף כמשמעותה בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, בבית המשמש למגורים." לטענת התובעת רק לאור הוראות סעיף משנה (א) הנ"ל יש לחייב את הנציגות בדמי השירות לשנה - הואיל והנציגות "...מסרה הודעה על הפסקת השירות לאלתר, בטרם חלפה התקופה של 12 חודשי השירות - זכאית התובעת לדמי שירות עבור 12 חודשי שירות" (סעיף 13 לכתב התביעה). לטעמי אין כל רלבנטיות להוראות הצו לענייננו ודי בכך כדי לדחות את התביעה. זאת ועוד, מסופקני אם טענת התובעת לפרשנות הצו עמדה בבסיס תיקונו, דהיינו מניעת יכולת לבטל הסכם במשך שנה מחתימתו. די בקריאת הצו כדי להבין לטעמי, כי הצו בא להגן על הנציגות המתקשרת ולא על חברת המעליות, כפי שניסתה לטעון התובעת. ודוק. בע"א (ת"א) 2337/02 נציגות הבית המשותף מרחוב בבלי 7 תל אביב נגד על רד הנדסת מעליות בע"מ (פורסם במאגרים), , עמד על כך בית המשפט המחוזי, וקבע כדלקמן: "בענייננו, סבורים אנו שהוראת סעיף 7 היא הוראה קוגנטית, הן נוכח לשונה החד משמעית הן נוכח תכליתה. עסקינן בהסדרת מתן שירות למעליות ויש להניח כי מחוקק המשנה בחר לסייג את חופש החוזים בשל הסכנה שבשימוש במעליות שאינן מתוחזקות באופן שוטף, ונוכח נחיתותם הכלכלית של הדיירים לעומת הגורם נותן השירות. מטעם זה הורה מחוקק המשנה לא לאפשר "לכבול" דיירים אל חברת שירות ולאפשר להם, אם אינם מרוצים מהשירות שניתן להם או מכל טעם אחר, להחליף את חברת השירות בלא שתוטל כל מגבלה על המבקש לסיים את ההתקשרות" (סעיף 5 (ד) לפסק הדין). אף בע"א (ת"א) 2795/05 נציגות הבית המשותף מרחוב ברקת 16 חולון נגד על רד הנדסת מעליות בע"מ (פורסם במאגרים), , קובע בית המשפט המחוזי כי מדובר בהוראה שמטרתה להגן על הצד החלש - דהיינו על הנציגות: "כפי שנפסק בפס"ד בבלי 7 מדובר בהוראה קוגנטית המקנה הגנה צרכנית לציבור הלקוחות ומגנה על אינטרס ציבורי שיסודו בטובת הכלל והציבור שלא ניתן לוותר עליה או להשתחרר ממנה והתנהגות כזו תהא נוגדת את טובת הציבור ובטלה (ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ פ"ד לט(3) 94-95).קביעתה של חובה כחובה קוגנטית נובעת, בין השאר, מתכלית פטרנליסטית של שיטת המשפט כלפי החלשים ובעלי עמדות מיקוח נחותות, להגן עליהם מפני החזקים ומפני החכמים - מחוכמים.(ע"א 3190/99 שוקר נ' ע.ר.מ רעננה לבנין והשכרה בע"מ פ"ד נד(3) 127, 137)." (סעיף 12 לפסק הדין). בנסיבות אלה פרשנות התובעת להוראות הצו אינה פרשנות נכונה, באשר אף אין בצו הוראה שמשמעותה כבילת הנציגות להסכם למשך שנה, ללא כל יכולת להשתחרר ממנו. לענין זה ראה גם את דברי ההסבר להצעת החוק המתייחסים לביטול עסקה מתמשכת, אשר גם מהם עולה פרשנות זו [הצעות חוק - הכנסת 210, כ' באדר א' תשס"ח, 26.2.2008]. יתרה מכך. די בהוראות הצו כדי ללמוד כי הוראותיו אינן מבססות את עילתה היחידה של התובעת. זאת בשל הטעם כי במקרה דנן אין מדובר בחוזה לתקופה העולה על 12 חודשים אלא כפי שמודה התובעת בחוזה לתקופה של 12 חודשים (סעיף 8 להסכם); הנה כי כן, אף לשיטת התובעת אין תחולה להוראות הצו. כאמור, התובעת לא עתרה לכל סעד אחר ו/או לטענה חלופית אחרת מכח ההסכם בין הצדדים ו/או מכח הוראת חוק כלשהי ואף לא תבעה את עלות השירות שניתן כטענתה, ולפיכך אף לא נדרשתי להוראות הסכם ההתקשרות בין הצדדים. דחיית התביעה בשל הוראות חוק הגנת הצרכן מקובלות עלי טענות הנתבעות כי עסקינן ב"עסקה מתמשכת". עסקה מתמשכת הוגדרה בסעיף 13ג לחוק, כפי שהוספו בתיקון 23 לחוק, תשס"ח - 2008, כדלקמן: "עסקה מתמשכת" - עסקה לרכישה של טובין או שירותים באופן מתמשך, לרבות כל שינוי בעסקה או תוספת לה שאינם מהווים עסקה חדשה, והכל בין אם העסקה היא עסקה לתקופה קצובה ובין אם היא לתקופה בלתי קצובה, ולמעט עסקה להספקת גז בין צרכן גז לספק גז; במקרה דנן מדובר בעסקה למתן שירותים באופן מתמשך, תקופה של שנה, וזאת להבדיל ממתן שירותים באופן חד פעמי. דרך ביטולה של עסקה זו נקבעה בסעיף 13ד לחוק, שעניינו "ביטול עסקה מתמשכת": "13ד. (א) צרכן המבטל עסקה מתמשכת רשאי למסור לעוסק הודעת ביטול באמצעות אחד מאלה, לפי בחירת הצרכן (בחוק זה - הודעת ביטול): (1) בעל פה - בטלפון או בהודעה בעל פה במקום העסק; (2) בכתב - בדואר רשום, או בדואר אלקטרוני או פקסימיליה, אם יש לעוסק. (ב) (1) בהודעת ביטול יפרט הצרכן את שמו ומספר הזהות שלו, ואם נמסרה הודעת הביטול בעל פה כאמור בסעיף קטן (א)(1) - פרט מזהה נוסף אם הוסכם עליו עם הצרכן בעת ההתקשרות; (2) לעניין הודעת ביטול שנמסרה לעוסק בכתב כאמור בסעיף קטן (א)(2), רשאי השר לקבוע סוגי עסקאות מתמשכות שבהן יהיה עוסק רשאי לדרוש מצרכן למסור לו, נוסף על שמו ומספר הזהות שלו, גם את כתובתו או פרט מזהה אחר, שיש בו צורך לשם ביטול העסקה המתמשכת. (ג) חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים בתוך שלושה ימי עסקים מיום שנמסרה הודעת ביטול לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), ואם נמסרה הודעת הביטול באמצעות דואר רשום - בתוך שישה ימי עסקים מיום מסירתה למשלוח, והכל אם לא נקב הצרכן במועד מאוחר יותר בהודעת הביטול (בפסקה זו - מועד הביטול); במועד הביטול יפסיק העוסק את הספקת הטובין או השירותים, ולא יחייב את הצרכן בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול..." כפי שהוכח אין מחלוקת כי התובעת קיבלה הודעת ביטול ביום 15.3.2009, דהיינו 6 ימים לאחר חתימת ההסכם; לאור הוראות החוק, ההתקשרות הסתיימה כדין, בתוך 3 ימי עסקים לאחר מכן. בנסיבות אלה אין לחייב את הנציגות - הצרכן, בתשלומים בעד טובין או שירותים שניתנו לאחר מועד הביטול ובוודאי בגין שירותים שאין מחלוקת שלא ניתנו. דחיית התביעה מתבקשת אף בשל העובדה כי בא כח התובעת אף לא חלק על טענות הנתבעות לענין פרשנותן ותחולתן של הוראות סעיף 13ג ו - 13ד לחוק מהן עולה זכותה של הנציגות לבטל את ההתקשרות בכל עת. בשאלת היחס בין הצו להוראות החוק, כל שעשתה התובעת היה לטעון כי הוראות הצו אשר נועדו לבצע רפורמה, מסוכלות על ידי התנהגות זו של הנציגות ומכל מקום הן אלה הקובעות בענייננו. אין בידי לקבל גם טענה זאת. כאמור לצו אין כל רלנטיות לענייננו. מעבר לכך, מושכלות יסוד הן כי הוראות חוק גוברות על הוראותיו של צו ובוודאי הוראות חוק המאוחרות לצו. בנסיבות אלה, הן באשר התובעת לא סתרה את טענות הנתבעות בענין זה והן בשל הוראות החוק, אני קובע כי הביטול נעשה כדין. טענת היותה של העסקה עסקת רוכלות לאור קביעותי דלעיל לא נדרשתי להכריע האם במקרה דנן עסקינן בעסקת רוכלות אם לאו. יחד עם זאת ספק בעיני אם אכן פעלה התובעת בתום לב כפי שהיא מנסה להציג עצמה. כך ובין היתר, בתצהירו נמנע מנהלה של התובעת, מר שרון ברדה, לפרט "ברחל בתך" את אופן ההתקשרות. מר ברדה טען כי לאחר המלצה שקיבלה הנציגות - נחתם הסכם; מר ברדה נמנע וככל הנראה במתכוון לפרט מי יזם את ההתקשרות. אמנם בחקירתו הנגדית טען כי הנציגות היא שיזמה את ההתקשרות אך ספק בעיני אם אכן כך היה. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי התובעת היא זו שסיפקה לנציגות את נוסח מכתב הביטול לאלקטרה; כפי שהודה נציגה, מדובר במכתב בפורמט קבוע המצוי במשרדי התובעת. אף בהתנהלות זו יש כדי להעיד על חוסר תום לב מצידה ולפגום בתמונה אותה ניסתה התובעת להציג - כאילו מדובר בחברה קטנה אשר נפגעה על ידי חברה גדולה וותיקה. אף העובדה כי כבר למחרת ההסכם התייצב טכנאי מטעם התובעת בבית הנציגות על מנת ליתן שירות, מלמדת אף היא לטעמי על חוסר תום לב. התובעת טענה בכתב תביעתה כי נדרשה לטפל במעלית שכן המעלית לא היתה תקינה (סעיף 6 לכתב התביעה). אלא שבמהלך שמיעת הראיות כלל לא הובאו ראיות לחוסר תקינותה ודווקא נציג נוסף של התובעת טען כי המעלית היתה במצב סביר (עמוד 8, שורה 19) וכי שלח טכנאי שכן: "יש אצלי כלל...מאחר והמעלית חדשה ונכנסת לטיפול אני שולח טכנאי לבצע טיפול מונע ובדיקה..." (עמוד 9, שורות 18-20). כלומר, לא חוסר תקינותה של המעלית הוביל לטיפול כפי שנטען. בנסיבות אלה מתקבל הרושם כי התובעת פעלה באופן מתוכנן, עת מיהרה ליתן שירות בלא שנתבקשה לעשות כן וזאת על מנת לקבוע עובדות בשטח; כל זאת ככל הנראה כדי שלא ניתן יהיה לטעון כנגדה כי טרם החל מתן השירות שאז תעמוד לנציגות טענת ביטול בשל עסקת רוכלות. ניכר כי מנהל התובעת מיומן ומכיר היטב את הוראות החוק כפי שעלה מעדותו, וסביר בעיני כי התנהלות זו היתה חלק ממהלך מתוכנן מצד התובעת. מכל מקום וכאמור, לא אכריע בענין זה. דחיית טענת גרם הפרת חוזה כנגד אלקטרה צודק בא כח הנתבעות כי לא הונחה כל תשתית ראייתית ליסודות העוולה. ממילא וכאמור, לא היתה הפרת הסכם אלא ביטול כדין, בשים לב להוראות חוק הגנת הצרכן, שאז אין תקומה לעוולה. יתרה מכך. לטעמי, טבעי ביותר כי במקרה בו בוטלה ההתקשרות עמה, תפנה אלקטרה לנציגות ותנסה לברר פשר הפסקת ההתקשרות עמה (ראה עדותו של מנהל השירות של אלקטרה לענין זה שהציע הצעת מחיר אטרקטיבית יותר לנציגות לאור ההתקשרות עם התובעת). טבעי גם כי כפי שפעלה התובעת אשר הציעה לנציגות תנאים טובים יותר (ראה עדותו של נציג הנציגות, מר סיטרוק) תנסה אלקטרה לשפר את הצעתה על מנת לשמר את הנציגות כלקוח. אציין גם כי התובעת אינה יכולה להלין על התנהלות אלקטרה שעה שהיא פעלה בדיוק כפי שפעלה אלקטרה; ברור כי אם הצעתה של התובעת לנציגות היתה גבוהה מדמי השירות ששולמו על ידיה לאלקטרה, טרם ההתקשרות עמה, לא היתה הנציגות מתקשרת עם התובעת וברור כי הצעתה של התובעת היתה טובה יותר (ראה בענין זה עדותו של מר סיטרוק - עמודים 12-13). בנסיבות דנן, אף אם עוולת גרם הפרת חוזה היתה רלוונטית, אני סבור כי במקרה דנן היה מקום להגן על האינטרס של אלקטרה, מקום שהתובעת גרמה בהתקשרותה לביטול ההתקשרות עימה. לטעמי, זכותה של חברת אלקטרה לעמוד על ביצוע החוזה שהינה צד לו, אף אם לשם כך נדרשה מניעת ביצועו של החוזה עם התובעת [ראה פ' פרידמן, "מאזן האינטרסים בבחינת היסוד 'בלי צידוק מספיק' בעוולת גרם הפרת חוזה" עיוני משפט ו' (תשל"ח) עמוד 638, סעיף 3; ראה גם ע"א 8810/08 ברוש ואחרים נגד יעקב פריצקר ושות' חברה לבנין חיפה בע"מ - פורסם במאגרים - פסק הדין מיום 7.11.2010]. לאור זאת מצאתי לדחות אף טענה זו. סיכום לאור כל הנ"ל התביעה נדחית. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, בשים לב להליכים שנוהלו ולמרות סכומה הנמוך של התביעה, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. ועד בית משותףמעליתבתים משותפים